מכתב שנשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, חתום בידי חתנו רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים, ובידי בתו הרבנית חיה רויזא טייטלבוים. ירושלים, ו' אייר תש"ה [1945].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם הוספת שורות וחתימות בכתב יד.
מכתב מאת בתו היחידה של האדמו"ר מסאטמר שנותרה לאחר השואה (שתי אחיותיה נפטרו עוד בחו"ל, בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"א). באותה תקופה שהה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים בז'נבה שבשוויץ (לאחר הצלתו ב"רכבת קסטנר" ושהותו במחנה ברגן בלזן), ואילו בתו הרבנית חיה רויזא ובעלה רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים ניצלו בדרך אחרת והגיעו לירושלים.
במכתבם הם מתארים לאביהם הגדול את מאמציהם הרבים לסדר עבורו רשיונות-עליה (סרטיפיקטים) לארץ ישראל: "בנוגע לסרטיפיקאט אנו עושים כל מה שביכלתנו במקומות המוסמכים... אולם השיבו לנו... כי עתה אין שום דרך ומבוא להשיג סערטיפיקאט בשביל יחידים ואפילו לאנשים חשובים מאוד. עתה הם משתדלים להשיג מהממשלה רשיון לכל הטראנספורט מברגן בעלזן הנמצאים בשווייץ... אנו משתדלים גם עבור ש"ב הרה"ח ר' יוסף אשכנזי הי"ו באותו השתדלות שאנו משתדלים עבור כ"ק אבינו..." (הרה"ח ר' יוסף אשכנזי - משמשו הנאמן, שהתלווה אליו בכל נדודיו).
הם כותבים: "אתנו ב"ה החיים והשלום, כה נזכה לשמוע בשו"ט [בשורות טובות] וישועות מכלל ישראל... והננו מבקשים ממעלת כ"ק אבינו שליט"א לשמח נפשותנו במכתב קדשו מפעם לפעם כי מאד אנו משתוקקים לשמוע בכל פעם משלומכם". בהמשך הם מבקשים לקבל כל מידע אודות ניצולים נוספים מגיא ההרגה: "איזה ידיעה מקרובים או מכירים שניצלו להודיענו מי ומי ניצל".
כפי הנראה, מכתב זה היה בין המכתבים הראשונים שהאדמו"ר מסאטמר קיבל מבתו וחתנו לאחר שניצל מציפורני הנאצים. כפי העולה מהמכתב שלפנינו, מכתביהם הקודמים לא הגיעו לידי האדמו"ר (כנראה בגלל הצנזורה הבריטית – באותה תקופה). הם מסבירים מדוע כתבו את מכתבם הזה במכונת כתיבה ולא בעט: "אבינו שליט"א כותב לנו שלא קבל מאתנו שום מכתב, הגם שכתבנו כמה מכתבים, ואנו חושבים אולי מפני שלא כתבנו את מכתבינו ע"י מכונת כתיבה וקשה בשביל הסענזור [=צנזור]",
בשולי הדף, הוספה בכתב-יד (מכותב לא-מזוהה), המופנית לרבי יוסף אשכנזי, ודנה באפשרות שהוא יוכל לעלות לארץ - מכוח היותו יליד צפת.

ביום כ"א כסלו תש"ה חצתה "רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר את הגבול לשוויץ, ובין הנוסעים בה היה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בחודשים הראשונים שהה האדמו"ר בקרב חסידיו בעיר ז'נבה. בתקופה זו השתדלו משפחתו ומקורביו בארץ להשיג עבורו סרטיפיקט לארץ ישראל, אולם נתקלו בסירובה של התנועה הציונית, שדרשה שהאדמו"ר יחתום על מסמך בו הוא מתחייב להכיר בסמכותה ויימנע מלפעול נגדה. לבסוף, ולאחר לחץ בינלאומי, ממשלת בריטניה העניקה סרטיפיקטים עבור כלל הניצולים ברכבת, ללא תלות בתנועה הציונית, שלא יכולה היתה יותר להתנות את קבלת הסרטיפיקט בחתימה על התחייבות. ביום כ"ד אלול תש"ה הגיע האדמו"ר לנמל חיפה, ולמחרת נסע יחד עם מלוויו ברכבת לירושלים, שם המתינו לבואו מאות מקבלי פנים וראשי העדה החרדית. לאחר ביקור בכותל המערבי, הגיע אל בית חתנו רבי חנינא יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים ובתו הרבנית חיה רויזא, שם התגורר בחודשים הראשונים לשהותו בירושלים.

האדמו"ר מסאסוב – רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים (תרס"ו-תשכ"ו), בנם של האדמו"ר רבי חנוך העניך מאייר מסאסוב-קרצקי והרבנית אסתר, בת ה"קדושת יו"ט" מסיגט. בחודש אלול תרפ"ד בעיר אורשיבה, נישא לרבנית מרת חיה רויזא - בת דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. לאחר החתונה התגורר בסמיכות לחותנו-דודו והיה יד ימינו בהנהגת הישיבות באורשיבה, קראלי וסאטמר. כיהן במקביל ברבנות סמיהאלי וכראב"ד סאטמר.
בתקופת השואה השתתפו החתן והבת במאמצי ההצלה של האדמו"ר מן המלחמה. בסוף שנת 1943, שלח האדמו"ר את בתו חיה רויזא לבודפשט, על מנת להשיג עבורו ועבור משפחתו סרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל. אולם, הדבר לא צלח בידם, והם נאלצו לברוח לבדם לארץ ישראל דרך רומניה. אביהם האדמו"ר מסאטמר הצליח להימלט לאחר תקופה באמצעות רכבת ההצלה של ד"ר קסטנר.
רבי חנניה יו"ט ליפא הקים את ישיבת "ייטב לב" בירושלים, ושימש ברבנות בית המדרש "אהל רחל" של חסידי סאטמר בירושלים. בשלהי שנת תש"ו היגר לארה"ב יחד עם חותנו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ביום י"ד חשון תשי"ד, עש"ק וירא, נפטרה אשתו הרבנית חיה רויזא, ללא זש"ק, ונטמנה בבית העלמין בטבריה.
בשנת תשט"ו נישא בזיווג-שני לאלמנת הגה"צ רבי מרדכי פוגרמנסקי, והקים מחדש את חסידות סאסוב בארה"ב. בראשית שנת תשכ"ג שב לארץ ישראל ובנה את קריית "ישמח משה"; בה מכהן כיום בנו האדמו"ר מסאסוב רבי יוסף דוד טייטלבוים שליט"א כרב ואדמו"ר.

[1] דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל.

שמונה עשר מכתבי אדמו"רים ורבנים, שנשלחו אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ארץ ישראל ומקומות נוספים, שנות התש"י-תש"כ בקירוב.
מכתבים בחתימותיהם וחותמותיהם של האדמו"רים והרבנים, מרביתם כתובים בכתב יד (מלבד שניים המודפסים במכונת כתיבה). כמה מהמכתבים ארוכים. אל כמה מהם נוספו מכתבים קצרים נוספים (בדרך כלל, המלצות רבנים למכתבי בקשת עזרה שנשלחו אל האדמו"ר). תוכן המכתבים: הזכרת שמות לברכה, שאלות בהלכה, הזמנות, התייעצויות, אישורים על קבלת כספים, בקשות סיוע כלכלי ועזרה חומרית, ועוד.
מכתבים מאת: • האדמו"ר מסטרופקוב רבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם (תרס"ח-תשנ"ה); • האדמו"ר מספינקא-ירושלים רבי יוסף מאיר כהנא (תר"ע-תשל"ח); • האדמו"ר מספינקא רבי נחמן כהנא אב"ד מסמיה (תרס"ה-תשל"ז); • האדמו"ר מקומרנא רבי שלום ספרין (תרע"ו-תשנ"ח); • הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמן דומ"ץ העדה החרדית (תרמ"ט-תשכ"ט); • הגה"צ רבי שלום שניטצלער אב"ד טשאבא, מרבני לונדון (תר"פ-תשמ"ט); • האדמו"ר מסטרטין ר' יהודה צבי ברנדוין (גיסו של בעל "הסולם"); • הגה"צ רבי שמואל הלוי הורוויץ (מגדולי חסידי ברסלב); בשולי הדף מכתבי המלצה בחתימות הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמן והגאון המקובל רבי ישעיה אשר זליג מרגליות; • הגה"צ רבי חנניה יו"ט ליפא גרוס אב"ד ברברשט (נכד האדמו"ר רבי ישראל יעקב יוקיל טייטלבוים מוואלאווע); • שלושה מכתבים מהגה"צ רבי מאיר גרינוולד אב"ד טעטש, מרבני טורונטו (נפטר אלול תשכ"ה). מכתב אחד חסר ואינו כולל חתימה שלו; • הגה"צ רבי יהושע גרינוולד אב"ד חוסט-בורו פארק (תרס"ט-תשכ"ט); • הרה"צ רבי מנחם זאב שטרן אב"ד וישווה ורבה של גבעת שאול בירושלים (תרס"ג-תשל"ד. חותן האדמו"ר מסקולען רבי ישראל אברהם פורטוגל); • הרה"ג צבי אלימלך שפירא (תרס"ד-תשל"ז, נכד ה"קדושת יו"ט" מסיגט. מודפס במכונת כתיבה); • הרה"ג רבי אביגדור הלל גולדשטיין ראש ישיבת "קודש הילולים".

[18] דפים (חלקם על נייר מכתבים רשמי או אגרות דואר אוויר). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב מטעם גבאי ישיבת "בית יעקב" בוואלאווע, עם מכתב ראש הישיבה האדמו"ר רבי אהרן טייטלבוים אב"ד וואלאווע בעל "תהלות אהרן". וואלאווע (רוסיה הקרפטית), "ועש"ק לס' בהב"ח" [ו' ערב שבת קודש בהר-בחוקותי, כ"ג אייר] תרצ"ט 12 במאי 1939.
דף כתוב משני צדיו, על נייר מכתבים רשמי של "ישיבת בית יעקב דק"ק וואלאווע", חתום בחותמת רשמית של הישיבה, ובחתימות ה"גבאים דחברת מזונות": "יחיאל בוימגארטען" ו"הק' אהרן דוד---", וה"גבאים דחברת בחורים": "אברהם שלו' שאכטער" ו"הק' חיים צבי בעק".
בסוף העמוד השני, מכתב (שבע שורות) בכתב ידו וחתימתו של ראש הישיבה ורב העיר, "הק' אהרן טייטלבוים אב"ד הק"ק ותופס ישיבה וואלאווע יע"א" (בשולי הדף כתובת האדמו"ר באותיות לועזיות).
בקשת עזרה וסיוע לתלמידי הישיבה, "אשר הוגים בתורת ד' באמונה ומתנהגים בדרכי התורה ויראה", שנשלחה אל מנהלי "חברה תומכי תורה" בניו יורק: נשיא החברה הרב ד"ר אליהו (לאו) יונג [רב בית הכנסת במנהטן ה"מרכז היהודי" (The Jewish Center)] ומזכיר החברה רבי אברהם צבי פרידמן.
הכותבים מתארים את המצב הכלכלי החמור אליה נקלעה הישיבה בעקבות המרד שהתחולל ברוסיה הקרפטית בחורף 1939: "לגודל השערוריה אשר אפפונו בחורף העל"ט כאשר היינו תחת ממשלת טשעכא-סלאוואקייא, והי' אז כהמהפכה מיום אל יום, אז חדל אורח ודרך, ונתיבותיה שוממין מלשלוח לקבל תמיכה בגבולינו [...] פרנסת בנ"י ועסקים נתמעטו ונהרסו יסודותיה הקודמים [...] כשל כח הסבל גודל משא של הצטרכות חבורתינו, ומורא עלה על ראשינו לבל נהיה נאלצים לבטל את ישיבתינו [...] מאוד יש לחוס על בי' מדרשא 'בית יעקב' אשר יסודותי' עומדים קרוב לשבעים שנה בבערבעשט ופק"ק וואלאווע [...]".

במכתבו של ראש הישיבה האדמו"ר רבי אהרן טייטלבוים מוואלאווע, שנכתב בשולי המכתב של הגבאים, הוא מצטרף לבקשה וכותב: "גם אנכי באתי להגיד איזה פסוקי דרחמי עבור הני צאן קדשים, תלמידים בחורי חמד, לגמול נא טוב וחסד עמהם להחזיקם, שיופק מטרתם ומטרת אבותיהם יראי ד' לגדלם לתויר"ש [לתורה ויראת שמים]. זכות המצו' יגן עליכם ועלינו בנ"י להגאל גאולת עולם בבא"ס [במהרה בימינו אמן סלה]. ממני הדורש שלומם וטובתם ומברכם בחיי אריכא וסיעתא דשמיא להיטיב לבנ"י בצדקת ד' לטובת נפשות בנ"י לנצח – הק' אהרן טייטלבוים אב"ד הק"ק ותופס ישיבה וואלאווע יע"א".

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן טייטלבוים אב"ד וואלאווע בעל "תהלות אהרן" (תרמ"א-נספה בשואה, תש"ד), צעיר בניו של האדמו"ר רבי ישראל יעקב יוקיל טייטלבוים אב"ד וואלאווע, ובן-בתו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב" מסיגט. היה חותנו של האדמו"ר בעל ה"ברך משה" מסאטמר. בשנת תרס"ה התמנה לראב"ד בוואלאווע, וניהל בה ישיבה חשובה לבחורים צעירים. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ד, עלה לכהן על מקומו ברבנות וואלאווע. בשנת תש"א, לאחר פטירת אחיו הגה"צ רבי נפתלי טייטלבוים (בשנת תרצ"ח), התמנה על מקומו ברבנות נירבאטור. הנהיג את עדתו במשך ארבעים שנה ועמד כחומה בצורה בפני רעיונות ההשכלה והציונות. היה מתנגד חריף ל"אגודת ישראל".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי, כתוב משני צדיו. 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. סימני קיפול. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים, עם פגיעה קלה בטקסט; קרע לאורך קו הקפל, מחוזק בדבק סלוטייפ.
על הישיבה בוואלאווע, ראה בספר "ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן", חלק ב, עמ' 309-311. שם מופיע מכתב נוסף מהאדמו"ר ר' אהרן מוואלאווע, מחודש סיון תרצ"ט, בו הוא מכחיש את השמועות שהגיעו לארה"ב, על סגירתם של כל הישיבות בקרפטורוס ובמרמרוש.

שני מכתבים (על שני צדיו של דף אחד), בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה בעל "שומר אמונים". "סאקמאר" (סאטמר), יום ה' לס' ויחי יעקב" [תר"צ-תרצ"א בקירוב]. עברית ומעט יידיש.
המכתבים נשלחו לארץ ישראל אל הרה"ח ר' אברהם גרומאן ואל אחיו הרה"ח ר' יצחק גרומאן - מראשוני וחשובי חבורתו הקדושה של האדמו"ר בירושלים. בצדו האחד של הדף מכתב עידוד וחיזוק אל "תלמידי מחמד לבבי היו"ש [=ירא ושלם] החתן המופלג כמר אברהם נ"י". האדמו"ר מחזקו בדברי נחמה ועצה וכותב: "...דע בני כי אין רע יורד מלמעלה ח"ו, כי הכל מושגח בהשגחה פרטית... ואדרבא כל הקרוב יותר לקדושה מכתתין אותו דישה לצורך זריעה, והבן... לכן חזק ואמץ ותלמוד ותתפלל בהתמדה, ואיזה מלאכה שתלמד אקוה לה' שיהא בזה ברכה והצלחה, כי אין העשירות מן האומנ[ו]ת". בהמשך המכתב מדריכו האדמו"ר בענין לבושי קודש של ארץ ישראל, ומורה לו: "ואל תעזוב אהבת חבירים, ותעשה בגדים של ארץ ישראל, זשבע [=ג'ובה, ז'ופיצע - בגד עליון הנהוג בחסידות בשבתות ובשמחות] והכל, וזאקן [=גרביים] לבנות, בזה אין אתה מחויב לשמוע אפלא [=אפילו] למלאך, אם אלי' יבא לומר לשנות מנהג ישראל אין שומעין לו – כ"ד אוהבך הנאמן הק' אהרן ראטה".

בצדו השני של הדף מכתב נוסף אל אחיו "ידידי הב'[חור] החתן המופלג יצחק נ"י", בו מברכו האדמו"ר: "...ויה"ר שזווגך יעלה יפה יפה, וצלח ורכב על במתי ארץ בתורה ועבודה ונכסים - ידידך הק' אהרן". בסוף המכתב מבקשו האדמו"ר לפרוס בשלום חותנו ר' מאיר [אייכלר] ובפרט בשלום גיסו ר' צבי אייכלר - "ידידי כבוד מוהר"ר צבי אייכלער".
המכתבים נדפסו בהשמטות בקובץ "מבקשי אמונים" (ירושלים, תשנ"ו, ג', עמ' כה-כו).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהר'לע) ראטה - בעל "שומר אמונים" (תרנ"ה-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוז'וב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. לאחר נישואיו התיישב בעיירה סאטמר, וקיבץ סביבו חבורת אברכים ובחורים צעירים – חבורת "יראי ה'", והנחה אותם בעבודת הבורא בדרכי החסידות, במסירות נפש. בהמשך עבר לעיר בודפשט, ואף שם ייסד חבורת עובדי השם. בשנת תרפ"ה עלה לירושלים והקים גם בה חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' באמונה ויראה. בשנת תרפ"ט חזר אל חבורת חסידיו בסאטמר, ובשנת תרצ"ו עבר לבערגסאס, שם ייסד את חבורתו מחדש, וקרא שמה "שומר אמונים". בכל אותה התקופה המשיך לעמוד בקשר מכתבים עם עדת חסידיו מארץ הקודש, לחזקם ולהדריכם בענייני בטחון והשגחה פרטית. בשנת תרצ"ט עלה בשנית לירושלים, הקים בה את בית מדרשו "שומרי אמונים" והמשיך להנהיג את עדת חסידיו.
חבורתו הקדושה "שומר אמונים" ממשיכה את דרכו כיום בחצרות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה", ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהר'לך", על שם רבם הראשון "ר' אהר'לע", שמכוחו הגדול עדיין בוערת בהם אש החסידות והיראה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
האדמו"ר ר' אהר'לע היה מחנך את תלמידיו להקפיד על המלבוש הישן של יהודי ירושלים, ומלבד הקפדתו על המלבושים הירושלמים הנהוגים אצל יהודי ירושלים - קאפטן, אבנט, ז'שובע, כיפה לבנה, גרביים לבנות - דרש האדמו"ר מהבחורים הצעירים לחבוש שטריימל'אך כבר מגיל בר מצוה, דבר שאינו נהוג במרבית החסידויות.
מקבלי המכתבים, הרה"ח ר' אברהם הלוי גרומאן (תר"ע-תשנ"ב בקירוב; חתן הרה"ח ר' משה וולדמאן מחוסט-ירושלים), ואחיו הרה"ח ר' יצחק הלוי גרומאן, חתן הרה"ח ר' מאיר אייכלער (תרכ"ו-תש"ו) וגיסו של הרה"ח ר' צבי אריה אייכלר (תרס"ב-תשל"ו) שהיה מנאמני האדמו"ר בירושלים. אביהם הרה"ח ר' מרדכי גרומאן, מחסידי ווארקא בפולין, עלה מווארשא לארץ-ישראל עם כל בני משפחתו בשנת תרפ"ה, ושלושת בניו הצטרפו אל החבורה הקדושה של תלמידי ר' אהר'לע בירושלים.

[1] דף (שני עמודים כתובים). 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי. נקבים קטנים בקווי הקפל.

שישה ספרים מאת האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהר'לע) ראטה בעל "שומר אמונים". סאטמר וירושלים, תרצ"ג-תש"ח. מהדורות ראשונות.
1. ספר שלחן הטהור, תיקוני השולחן וקדושת האכילה, מאמר אמונה ופרנסה, ועניינים נוספים. עם סדר הקידוש, כוונות וזמירות לשלחן שבת, וברכת המזון. סאטמר, דפוס מאיר ליב הירש, [תרצ"ג 1933]. מהדורה ראשונה. בשולי כמה דפים, הגהות בכתב-יד [כנראה כתב-ידו הגאון מבראשוב, רבי דוד שפרבר].
2. ספר נועם הלבבות, מאמרים בענייני אמונה ובטחון, שמחה, תשובה ותפילה, פרישות, התבוננות במעלת הבורא ובשפלות האדם, ועוד. סאטמר, דפוס מאיר ליב הירש, [תרצ"ד 1934]. מהדורה ראשונה.
3. ספר מנחם ציון, סיפורי מופתים על הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב ותלמידו הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב, "מאשר שמעו אזניי מפי צדיקים וחסידים אנשים נאמנים". סאטמר, דפוס מאיר ליב הירש, [תרצ"ה 1935]. מהדורה ראשונה. עם הקדמת המו"ל החותם: "דהמול"ס שהט"ה" [=דברי המוציא לאור ספר שולחן הטהור - האדמו"ר רבי אהרן ראטה, שהביא ספר זה לבית הדפוס].
4. ספר שומר אמונים, לחזק הלבבות לאמונה ולגאולה ולבטחון ולשמחה בהשגחה פרטית וקבלת עול מלכות שמים, ובסופו קונטרס אהבת הבורא ואני מאמין ושירי דביקות ושמחה. חלקים א-ב. ירושלים, [תש"ב 1942]. מהדורה ראשונה.
5. ספר מבקש אמונה, "קיצור מספר שומר אמונים מלבד כמה דברים שנתוספו בו", בעניני התחזקות באמונה והשגחה פרטית, אהבת הבורא וקבלת עול מלכות שמים. ירושלים, דפוס בית יתומים דיסקין, [תש"ג 1943]. מהדורה ראשונה.
6. עובדא דאהרן, תולדות, ספורים, הנהגות והדרכות, אגרות, דרושים ושיחות האדמו"ר בעל "שומר אמונים". ירושלים, דפוס "חורב", [תש"ח 1948].

6 ספרים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד בינוני. חתימות וחותמות. כריכות חדשות.