דף (2 עמודים), חידושים על פרשת אחרי, בכתב ידו של הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד אב"ד סאטמר בעל "קרן לדוד".
אוטוגרף בכתב יד קדשו של המחבר. חידושי רבי אליעזר דוד על התורה נדפסו לאחר פטירתו בספר "קרן לדוד" על חומש בראשית (סאטמר, תר"צ) ועל חומש שמות (סאטמר, תרצ"ט). יתר חלקי חיבורו על התורה לא זכו לבוא לדפוס לפני מלחמת העולם. כתבי היד הוטמנו באדמה עד יעבור זעם, והשלמת הדפסתם התעכבה עד שנת תשל"ו, אז נדפסו בארה"ב ע"י האדמו"ר בעל ה"ויחי יוסף" מפאפא, ולאחר כמה שנים נדפסה מהדורה נוספת ע"י הרה"צ רבי אהרן שפירא מנארול (בני ברק, תשס"ח).
יתכן שהדף שלפנינו הוא מהכתבים שהוטמנו באדמה בתקופת השואה.
לפנינו כתיבה ראשונית של המחבר, שאחר כך נערכה מחדש (בשינויים רבים) והובאה לדפוס במהדורות ברוקלין ובני ברק.

הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד אב"ד סאטמר (תרכ"ו בערך - תרפ"ח), מגדולי התורה וראשי הישיבות בהונגריה וטרנסילבניה. תלמידו המובהק של אחיו הגאון רבי משה גרינוואלד בעל "ערוגת הבושם". למד תקופה קצרה גם אצל רבי שמואל עהרנפלד בעל "חתן סופר". כיהן כרב ודיין בקהילות נכבדות: בארדיוב, דונה-סערדהלי, צעהלים, אויבער-ווישעווע (פלשו-וישי). בכל המקומות הקים ועמד בראש ישיבה גדולה והעמיד תלמידים רבים, בהם עשרות רבנים ומורי הוראה. כבר בישיבתו באויבר-ווישעווע למדו מאות תלמידים. בשנת תרפ"א נבחר לרבה של סאטמר, ובה עמד בראש ישיבה מן הגדולות בהונגריה והגדולה ביותר בטרנסילבניה. לאחר פטירתו החלו תלמידיו בהוצאת חידושיו, מהם נדפסו שו"ת "קרן לדוד" על אורח חיים (סאטמר תרפ"ט; חלקים אחרים של השו"ת אבדו בשואה), ספרי "קרן לדוד" על התורה (סאטמר, תר"צ-תרצ"ט), "קרן לדוד" - דרושים (סאטמר, תרצ"ד), ועוד.

[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים בשוליים (עקבות הדבקה). קרעים חסרים בשוליים, עם פגיעות בטקסט. שולי הדף מחוזקים ברצועות סלוטייפ.

מספג-דיו עם כתובת הקדשה לאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים - מתנה שקיבל מיד לאחר זכייתו בבחירות הראשונות לרבנות העיר סאטמר, תשרי תרפ"ט, מאת ראש הקהל הנגיד רבי חיים פריינד ומאת בני הקהילה. סאטמר, י"ז תשרי (א' דחול המועד סוכות) תרפ"ט [1928].
מספג דיו (Ink Blotter), עשוי עץ. בראשו קבוע לוח-מתכת, מעוטר בדגמים צמחיים, ומוטבע בכתובת הקדשה: "למוה"ר יואל טייטלבוים עלה והצלח – י"ז בתשרי התרפ"ט – חיים פריינד וכל הקהל דק"ק סאטמאר".
יום לאחר הענקת המתנה שלפנינו, ביום ב' דחול המועד סוכות, י"ח תשרי תרפ"ט, קיבל רבי יואל כתב הכתרה רשמי לרבנות סאטמר, חתום בחתימת רבני ונכבדי העיר, ובראשם חתימת ראש הקהל הנגיד רבי חיים פריינד (ראה מכירת "קדם" 63, פריט מספר 111).

מינויו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר
בשלהי שנת תרפ"ח, זמן קצר לאחר פטירת רבה של סאטמר הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד, נערכו בחירות לרבנות העיר, ובין המועמדים שהוצעו למלא את מקומו היה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (שכיהן אז כאב"ד קראלי). רבי יואל זכה בבחירות במרבית הקולות; אולם הזכייה לוותה בהתנגדות חריפה של כמה מבני הקהילה שלא קיבלו את התוצאות, וערערו בפני ראשי הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות על כשרותן של הבחירות. הם טענו לזיופים חמורים ובקשו לפסול את זכייתו של רבי יואל לרבנות העיר. המחלוקת סביב הבחירה ברבי יואל לרבנות סאטמר נמשכה מספר שנים נוספות, במהלכן נערכו עוד מספר מערכות בחירות. במהלך תקופה זו פרסמו שני הצדדים כתבי פולמוס שונים התומכים כל אחד בטענותיו. בכתבים אלו פורסמו, בין היתר, מכתבים ותשובות מאת גדולי האדמו"רים והרבנים באותה העת בהונגריה וגליציה.
המחלוקת שככה לאחר שש שנים, כאשר שני הצדדים התרצו לבסוף וקיבלו עליהם את המינוי של רבי יואל לרבנות העיר. רק בשנת תרצ"ד העתיק רבי יואל את מקום מושבו מקראלי והתיישב בסאטמר – עיר על שמה נודע שמו לדורות, האדמו"ר מסאטמר.
קבלתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר היתה נקודת מפנה בכוח השפעתן של קהילות החרדים והחסידים על הציבוריות היהודית באזור מרמרוש וטרנסילבניה. רבנות העיר הגדולה סאטמר היתה עמדת כוח משמעותית, והאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ניצל את עמדת הכוח הזאת להקים באזור מעצמה של תורה וחסידות, ישיבה גדולה בת מאות תלמידים וקהילה חסידית תוססת.

העסקן הנגיד הנודע רבי חיים פריינד (תרכ"ה-בערך תש"י) כיהן כראש הקהל בעיר סאטמר במשך שנים רבות. אחיו של הגה"ק רבי אברהם יהושע פריינד אב"ד נאסויד – שניהם בניו של הגה"ק רבי משה אריה פריינד (הראשון), ראש הקהל בסיגט ונאמן-ביתו של בעל ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט". למד בישיבת חוסט אצל מורו ורבו המהר"ם שיק. עם השנים נודע לנגיד ועסקן לתורה וליראה. היה מקורבו ונאמנו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים עוד מתקופת מגוריו הראשונה של האדמו"ר בסאטמר בשנת תרס"ו (לאחר הסתלקות אביו בעל ה"קדושת יו"ט" וקודם מינויו לאב"ד אורשיווא). כיהן כסגן-נשיא הלשכה האורתודוכסית בטרנסילבניה. בשנים תרפ"ט-תרצ"ד נטל חלק מרכזי במינויו של האדמו"ר לאב"ד העיר סאטמר. לעת זקנה עלה לארץ ישראל, והיה ממייסדי קהילת סאטמר בירושלים.

8X15X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. פגמים וסימני חלודה בלוח המתכת. דהיית צבע ושפשופים קלים בעץ. בד הספיגה בתחתית בלוי וקרוע מעט.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר

במקומות רבים בכתביו האריך האדמו"ר רבי יואל מסאטמר לבאר את השפעת הקדושה השורה בחפציו ונכסיו הגשמיים של הצדיק, על דרך המושג "כוח הפועל בנפעל", ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, ובפרט שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה, כותב רבי יואל על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, אשר בכוחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. בהתאם, מבאר רבי יואל את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).

שני ספרי פולמוס שנדפסו במסגרת המאבק נגד מינויו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לאב"ד סאטמר:
1. ספר שפת אמת, "בו יסופר לדור אחרון... חורבן העיר... סאטמיר... ע"י גירוי והסתה של איזה מחרחרי ריב עם הפירוש מגן גבורים... סובב והולך על הפסק דין ע"ד הרבנות [בסאטמר] הנדפס בפנים", נדפס מטעם "קהל עדת ישורין[!] איוט. ארטה. דק"ק סאטמיר". סאטמר, דפוס מאיר ליב הירש, [תרפ"ט 1929].
[8], עו, [8] דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.
2. קונטרס שמוע בין אחיכם, נדפס מטעם "קהל עדת ישורין[!] אויט' ארטה' דק"ק סאטמאר. סאטמר, [תרפ"ט 1929].
[1], 13, [1] עמודים. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים, בהם קרע חסר בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט. הדבקת נייר בגב דף השער ובדף האחרון. דפים מנותקים. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.

מינויו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרבנות סאטמר
בשלהי שנת תרפ"ח, זמן קצר לאחר פטירת רבה של סאטמר הגאון רבי אליעזר דוד גרינוואלד, נערכו בחירות לרבנות העיר, ובין המועמדים שהוצעו למלא את מקומו היה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (שכיהן אז כאב"ד קראלי). רבי יואל זכה בבחירות במרבית הקולות; אולם הזכייה לוותה בהתנגדות חריפה של כמה מבני הקהילה שלא קיבלו את התוצאות, וערערו בפני ראשי הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות על כשרותן של הבחירות. הם טענו לזיופים חמורים ובקשו לפסול את זכייתו של רבי יואל לרבנות העיר. המחלוקת סביב הבחירה ברבי יואל לרבנות סאטמר נמשכה מספר שנים נוספות, במהלכן נערכו עוד מספר מערכות בחירות. במהלך תקופה זו פרסמו שני הצדדים כתבי פולמוס שונים התומכים כל אחד בטענותיו. בכתבים אלו פורסמו, בין היתר, מכתבים ותשובות מאת גדולי האדמו"רים והרבנים באותה העת בהונגריה וגליציה.
המחלוקת שככה רק לאחר שש שנים, כאשר שני הצדדים התרצו לבסוף וקיבלו עליהם את המינוי של רבי יואל לרבנות העיר. בשנת תרצ"ד העתיק רבי יואל את מקום מושבו מקראלי והתיישב בסאטמר – עיר על שמה נודע שמו לדורות, האדמו"ר מסאטמר.
הספרים "שפת אמת" ו"שמוע בין אחיכם" שלפנינו נדפסו בשלבים הראשונים של אותה מחלוקת, ובו מיוצגת עמדת המתנגדים לבחירתו של רבי יואל טייטלבוים לאב"ד סאטמר. בספרים נכללים הסכמות ותשובות מאת כמה מגדולי הדור, ובתי דין שונים שדנו בפרשה, ובהם ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, הנותן רשות לפרסם את דעתו, "באחד שהעמיד לו רוב אשר רבים מפקפקים שלא היה רוב מעולם... בתחבולות חריפות ונתרבו מחלוקת לה"ר וכזבים, האם זה יוכל לפעול לחיזוק דת תוה"ק..."; ה"לבושי מרדכי" ממאד, האדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט, רבי דוד שפרבר מבראשוב, רבי יחיאל נתן הלברשטאם אב"ד בארדיוב. המחברים שוטחים את גרסתם על השתלשלות הפרשה, ומאשימים, בין היתר, את הצד שכנגד בזיופים בבחירות, מתן שוחד ושימוש באלימות, ופניה לערכאות אזרחיות.

שני ספרי הפולמוס שנדפסו ע"י שני הצדדים, בתקופת הפילוג בקהילת סיגט:
1. קונטרס אוהב משפט, "דברי ריבות אשר בעיר סיגעט... אשר נחלק העם לחצי, והרבה נכבדים אשר ביניהם גדולי תורה... נעשו לקהל ועדה בקוראי שמם עדת ספרדים... יו"ל במצות קהל עדת ספרדים דק"ק סיגעט". לעמבערג (לבוב), דפוס Felix Bednarski, [תרמ"ח] 1887. שני שערים.
[4], 16 עמ'; [24], כה-קד דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. הדבקות נייר מעבר לדף השער הראשון. סימן עש בודד לאורך כמחצית מדפי הספר. כריכה חדשה.
2. מכתב גלוי עם ספר מלחמת מצוה - "שלחמו קהל הארטהאדאקסען נגד הקמים להרוס... ואחריהם יבואו שאגת האריות הגאונים והצדיקים נגד הקונטרס אוהב משפט...". סיגט, דפוס מנחם מענדיל ווידער, [תרמ"ט] 1888. הספר כולל את הקונטרסים שפורסמו במהלך הפולמוס: "עין משפט" לרבי שלמה ליב טאבאק; "ישוב משפט" לרבי משה האלברשטאם אב"ד בארדיוב, רבי ישעיה הכהן רובין אב"ד מיהאליפאלווא ורבי פנחס וויינברגר אב"ד ניגרשד; "עמק המשפט" לרבי יצחק אייזיק פרידמן אב"ד נירעדהאז.
בשער הספר, חותמת רבי "חיים דוב גראס במו"ה בנימין צבי הי"ו" – הגאון רבי חיים דוב גראס ממונקאטש (נפטר תרצ"ח). נאמן ביתו של האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר". כיהן כרב בפעטריוא ובסוף ימיו ראש ישיבה ומו"צ במונקאטש.
[2], ב-קנז, [2] דף (חלק מהדפים אינם ממוספרים - שלושת הקונטרסים "עין משפט", "ישוב משפט" ו"עמק המשפט", אשר הופצו בנפרד קודם גמר הדפסת הספר כולו). 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

הפילוג בקהילת סיגט
בין השנים תרמ"ג-תר"נ התלקחה בעיר סיגט שבחבל מרמרוש מחלוקת סוערת בין החרדים בקהילה שהצטרפו ל"לשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסית בהונגריה", לבין קבוצה מבני הקהילה שסירבו לקבל את מרות הלשכה, הקימו קהילה נפרדת בשם "הקהלה העצמאית הספרדית" ונרשמו בתור קהילת "סטטוס-קוו". בראשות הקהילה האורתודוקסית עמדו האדמו"רים ה"ייטב לב" וה"קדושת יו"ט" מסיגט, ואילו בראשות המחנה הפורש עמדה האריסטוקרטיה המקומית, ובראשה משפחת כהנא, וכן כמה מחסידי ויז'ניץ.
ככל שחלף הזמן, הפילוג בקהילת סיגט הפך למחלוקת שפילגה קהילות רבות. מרבית רבני הונגריה נטלו בו חלק, וכן רבנים רבים מגליציה ומפולין. שני הצדדים פרסמו כתבים פולמוסיים שונים, הסכמות ופסקי דין, קונטרסים וחוברות, עלונים וכרוזים, התומכים כל אחד בטענותיו.
תולדות המחלוקת, הטיעונים והנימוקים, ההסכמות ותשובות הרבנים והאדמו"רים רוכזו בשני הספרים שלפנינו – הקהילה ה"ספרדית" הפורשת פרסמה את עמדותיה בספר "אוהב משפט", וכתשובה לכך פרסמה הקהילה האורתודוקסית את עמדותיה בספר "מלחמת מצוה".
לצד הקהילה הספרדית הפורשת עמדו בין היתר: הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא אב"ד לבוב, הגאון רבי יצחק שמלקיש בעל "בית יצחק", הנצי"ב מוולוז'ין, רבי אריה ליבוש הורוויץ אב"ד סטרי בעל "הרי בשמים", המהרש"ם מברז'אן, האדמו"ר רבי ברוך הגר מוויז'ניץ בעל "אמרי ברוך", ורבנים נוספים.
לעומתם עמדו לצד הקהילה האורתודוקסית הוותיקה: האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז, האדמו"ר רבי שלמה שפירא בעל ה"שם שלמה" ממונקאטש, רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי", רבי חיים צבי מנהיימר אב"ד אונגוואר, רבי יואל צבי ראטה אב"ד חוסט בעל "בית היוצר", ורבנים נוספים.
במרוצת השנים הלכה המחלוקת ודעכה, והקהילה הספרדית שבה והצטרפה אל הקהילה הראשית בראשותו של בעל "הקדושת יו"ט".

כרוז מודפס, הכחשת איסור שהטילו הרבנים על הצבעה למפלגות ציוניות בבחירות לפרלמנט הצ'כוסלובקי. ארשיווא, "יום ד' ויקרא" [ו' אדר ב'] תרפ"ד. נדפס במונקאטש, בדפוס אהרן בער מייזעלס.
בכרוז שלפנינו מכחישים הרבנים את האיסור שפורסם בשמם להצביע בבחירות למפלגות הציוניות: "היות כי הדפיסו בשמנו שאנחנו חתמנו על אסורים אל הבחירות, וזאת עשו מזייפים בחוצפה יתרה, כי לא עלה כזאת על דעתנו להתערב בפאליטיק.... מצאנו לחוב קדוש להודיע בשער בת רבים כי אנחנו לא חתמנו ולא נחתום על אסורים בנוגע לבחירות ולפאליטיק, וכל מה שאומרים ומדפיסים בשמנו הוא מזויף ושקר גמור".
על החתום: האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (בתקופת רבנותו כאב"ד ארשיווא), רבי יוסף צבי דושינסקי (בתקופת רבנותו כאב"ד חוסט), רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ (בתקופת כהונתו כאב"ד ווילחוביץ), והאדמו"ר רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד וואלאווע.

בחודש מרץ 1924 נערכו בחירות לפרלמנט ולסנט בצ'כוסלובקיה. לקראת הבחירות, יום קודם פרסום הכרוז שלפנינו (ה' אדר ב' תרפ"ד), פורסם קול קורא חתום בשם האדמו"רים והרבנים הנ"ל, האוסר להצביע למפלגות הציוניות (ראו פריט קודם). אולם, משום שאיסור מעין זה היה אסור על פי חוק הבחירות בצ'כוסלובקיה, נאלצו החותמים הנ"ל לחזור בהם מהאיסור ופרסמו את הכרוז שלפנינו (כנראה שהכרוז שלפנינו נדפס למראית עין בלבד, עבור השלטונות).

[1] דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים בשוליים ובקווי הקפל. בלאי קל.