מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- letter (54) Apply letter filter
- תעודות (16) Apply תעודות filter
- צפת (16) Apply צפת filter
- ירושלים, (16) Apply ירושלים, filter
- ירושלים (16) Apply ירושלים filter
- יד, (16) Apply יד, filter
- יד (16) Apply יד filter
- ומסמכים (16) Apply ומסמכים filter
- וכתבי (16) Apply וכתבי filter
- וחברון (16) Apply וחברון filter
- document (16) Apply document filter
- hebron (16) Apply hebron filter
- jerusalem (16) Apply jerusalem filter
- letters, (16) Apply letters, filter
- manuscript (16) Apply manuscript filter
- safe (16) Apply safe filter
- חסידות (13) Apply חסידות filter
- chassidut (13) Apply chassidut filter
מכתב (ביידיש) שנשלח אל נדיבי הישיבה, משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רוב המכתב במכונת כתיבה, על שני דפים (נייר מכתבים רשמי של הישיבה). במכתב מודה להם רבי ברוך בער מעומק הלב על תמיכתם הנדיבה בישיבה, תוך שהוא מתאר את מצבה הקשה של הישיבה וכותב על נחיצות התמיכה בה. בסיומו שלוש שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו של ראש הישיבה, עם ברכות חמות ולבביות ביידיש ובעברית: " איך בענטש אייך מיט אייער פרויא הצדקנית שתחי' מיט לאנגע יאהרין אונד מיט כל ברכה והצלחה [=הריני מברך אתכם יחד עם רעייתכם הצדקנית שתחי' בשנים ארוכות ועם כל ברכה והצלחה] ו תבורכו בברכת "ברוך אשר יקים" וגו'. המברכם ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בהישיבה הק' בית יצחק".
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שחותנו עבר לכהן ברבנות קרמנצ'וג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה, ולאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצ'וג ולווילנא, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.
הרב פיין, שנסע אז להולנד על מנת להציל את הישיבה בסלונים ממצבה הכלכלי הקשה, כותב באכזבה על השבוע השלישי לשליחותו - "והתקוות הגדולות אשר קיויתי על המקום הזה היה לי למפח נפש... ואני מקוה כי סוף סוף תבא הישועה...". בהמשך הוא מתאר את מצבה הקשה של הישיבה בסלונים: "... כי שלש מאות בחורים ובהם ת"ח גדולי תורה סובלים חרפת רעב ר"ל, וכבר חלו מהם על טהיפוס ר"ל, והרופאים הכירו שהוא טהיפוס של רעב ר"ל. המקום יראה בעני עמו ותורתו הקדושה וירחם ויוציא למרחב רגלינו...".
רבי יהודה ליב פיין מברך את הנמען הנדיב ומספר תוך כדי כך, כי ישיבת סלונים עתיקת-יומין ומתקיימת כבר כמה מאות שנים: ". ..ובזכות ישיבתינו הקדושה העומדת זה שלש מאות שנה מימות הגאון בעל חלקת מחוקק שהיה ר"מ בה, כנזכר בחלקת מחוקק סי' י"ז, יתברך גם כ"ת וביתו וכל הנלוים עליו, כברכת ידידו ומכבדו יהודא ליב פיין הרב אב"ד דק"ק סלאנים".
הגאון רבי יהודה ליב פיין (תרל"א-תש"א), מגדולי גאוני דורו. נולד בווילקומיר ולמד בישיבות איישישוק וסלבודקה, והיה תלמידם המובהק של רבי איצל'ה מפוניבז' ו"הגדול ממינסק". כיהן ברבנות מגיל צעיר בכמה עיירות בליטא. בשנת תרס"ו עלה לכהן ברבנות אושמינה, על מקום רבי מרדכי מאושמינה שעבר לכהן ברבנות סלונים, ולאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לכהן על מקומו ברבנות העיר סלונים. היה אחד ממנהיגי יהדות פולין התורנית באותן השנים. חבר "מועצת גדולי התורה", סגן נשיא "אגודת הרבנים" בפולין, חבר נשיאות "ועד הישיבות" ו"ועד החינוך המאוחד" בפולין. נודע בפקחותו הרבה כ"חכימא דיהודאי". היה מומחה יחיד בדיני ממונות סבוכים ונקרא על ידי גדולי דורו לבוררויות שונות. היה גם נואם בחסד עליון והשתתפותו במעמדות שונים לא נשכחה מלב רואיו גם לאחר שנים רבות. נרצח בשואה, כשהלך במסירות נפש אל המפקדים הגרמנים, להתחנן על סבלות עמו ישראל ולנסות להצילם.
כבר בעת כהונתו באושמינה הקים הרב פיין ישיבה חשובה, בה הרצה את שיעוריו הגאוניים. כשעבר לסלונים התמנה לעמוד בנשיאות הישיבה המקומית שעמדה באותן שנים בראשות ראש הישיבה הגאון רבי שבתי יגל (לימים, רבה של רמת גן, ומייסד ישיבת סלונים בארץ ישראל). רבי יהודה ליב פיין נטל אחריות על החזקת הישיבה, שסבלה מקשיים כלכליים, בתקופה הקשה של יהדות פולין שבין שתי מלחמות העולם. לשם כך טרח הרב הישיש ונסע להולנד כדי להציל את הישיבה, ובמכתב שלפנינו מתאר הרב את אכזבתו מכך שלא הצליח בשליחותו זו.
דף כפול (2 עמ' כתובים, כ-30 שורות בכתב ידו). 16 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים. קמטים וסימני קיפול.
המכתב נשלח לידיד הישיבה באמשטרדם, ובו אישור על קבלת כספי תרומה שנאספו על ידו עבור הישיבה, עם דברי תורה וברכה. מודפס במכונת כתיבה, וחתום בחתימת ידו. ראש הישיבה מברך את "הנודבים והנותנים היקרים" ומברך את הנמען עצמו: "...ויתברך מע"כ ידידנו עבור ההתעניינות הטובה לעזרת המוסד הקדוש, והי'[ה] ד' עמו, יעלה ויצליח בכל אשר יפנה...". בחתימת המכתב ברכות לחג הפסח: "...ידידו מברכו בחג כשר ושמח וכטו"ס [וכל טוב סלה]. מיחל ומצפה לישועה ולגאולת עולמים - אברהם יצחק בלאך".
הגאון רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד (תר"נ-תש"א), אב"ד העיר טלז וראש הישיבה בטלז. דור שלישי לראשי הישיבה בטלז, בנו השני של בעל ה"שיעורי דעת" רבי יוסף ליב (מוהרי"ל) בלוך, ונכדו של רבי אליעזר גורדון מייסד הישיבה. כבר בצעירותו נודע לגאון מופלג בכשרונותיו ובעמקותו ה"טלזאית". בשנת תר"פ, בהיותו בן שלושים בלבד (ועוד בחיי אביו), מונה לתפקיד ר"מ ראשי, ולאחר פטירת אביו בחשון תר"צ (1929), מונה לראש הישיבה ועלה למלא את מקומו גם ברבנות העיר. עם הכיבוש הנאצי של ליטא בשלהי סיון תש"א (קיץ 1941), הוצא להורג יחד עם מאות תלמידי הישיבה ורבניה, וכן מרבית בני משפחתו וקהילתו. הם נרצחו באכזריות ע"י הגרמנים בכפר ראיין שעל-יד טלז. מחידושיו יצא לאור ספר "חידושי רבנו הגרא"י מטלז". בהקדמת הספר הוא מתואר כ"אחד ממרביצי התורה שזכה לשם גדול בדורו בשעוריו הנפלאים בהבנת ועמקות התורה". מצאצאיו נותרו שלוש בנות בלבד, שהצליחו להימלט מן התופת. אחת מהן היא הרבנית רחל סורוצקין, אשת הגאון רבי ברוך סורוצקין שלימים נתמנה לעמוד בראשות ישיבת טלז בקליבלנד-אוהיו, ארה"ב.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
כתיבת ידי סופר, עם חתימת ידו של רבי אהרן קוטלר. לאחר החתימה תוספת בכתיבה נוספת. נשלח לגבאי הישיבה בהולנד, ר' משה יהודה פקטר מאמשטרדם. המכתב פותח בברכות שנה טובה והצלחה רבה: " יתברך... יחד עם משפחתו הכבודה... בשנה טובה ומאושרת, ויזכה להכתב בספרים של צדיקים לאלתר לחיים טובים ולשלום, ושמש ההצלחה תאיר לו תמיד, ויזכה גם להבא לעבוד את ד' ולהחזיק בתורתו ונושאי דגלה בלב שמח וטוב, ולהיות לו חלק חשוב בהרמת קרן התורה...".
בהמשך המכתב נכתבו פרטים על המגביות בהולנד להחזקת הישיבה, וכן דברי עידוד וברכה לשנה טובה בזכות פעולותיו למען הישיבה: " ...והלא איתא בגמ' ש'לעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא חציו חייב וחציו זכאי', וודאי יבא כמ"ע [כבוד מעלתו] הרם לסיים את 'חשבונו' ('בילאנס') של השנה החולפת [המאזן השנתי] עם עוד מפעל כביר וטוב להחזקת תוה"ק, להחזקת אחד ממבצרי האומה שלנו עם מאות תלמידיו... שיש בזה כדי להכריע מאזני צדק לכף זכות ו'בא יבא ברנה' להענות לקול קריאתנו... ויזכה גלל זה להיות 'נושא אלומותיו', אלומות של ברכה ושפע טובה לשנה החדשה...".
הגאון רבי אהרן קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), מתלמידי ה"סבא מסלבודקה" ומה"עילויים" המפורסמים בעולם הישיבות [עוד בהיותו בחור התבטא עליו ה"אור שמח", כי הוא עתיד להיות רבי עקיבא אייגר של הדור הבא]. חתנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. כיהן כר"מ וראש ישיבה בישיבת סלוצק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח עם התלמידים לפולין והקים את הישיבה בעיר קלצק. היה מראשי הישיבות המקורבים לרבי חיים עוזר גרודז'נסקי ול"חפץ חיים". ממייסדי "ועד הישיבות" וחבר "מועצת גדולי התורה" בליטא. בתקופת השואה הגיע לארה"ב והקים את הישיבה הגדולה בעיירה לייקווד שבניו-ג'רזי (ישיבה ששינתה את פני עולם הישיבות בארה"ב, בהעברת הלהט והמסירות המוחלטת ללימוד התורה, כדרך ישיבות ליטא). מראשי מועצת גדולי התורה בארה"ב ו"מרכז החינוך העצמאי בא"י".
[1] דף (כתוב משני צדיו), נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי נייר דבק. בלאי וקרעים בשוליים ובקפלי הנייר.
ארבעה מכתבים אל הנדיב רבי אריה לייב פקטר בהולנד, שנשלחו מהערים יורבורג (ליטא), הוק ואן הולנד (עיר נמל בהולנד), לונדון ולידס (אנגליה), ועוסקים בענייני המגביות ל"כולל קובנה" ולחברת "תפארת בחורים" בליטא. במכתביו מודה לו רבי הלל על תמיכתו, מיידע אותו על ייעוד התרומות ועל שלבי הקמת מוסדות התורה, ומבקש ממנו תרומות נוספות. אחד המכתבים חתום בשמו המלא: "יצחק הלל בישקא", ואילו שאר המכתבים חתומים: "יה"ב"; "יה"ב השמש"; "יה"ב השמש דכולל".
רבי יצחק הלל בישקא (תר"מ-תש"כ), תלמיד ישיבת ראדין. מייסדה של תנועת "תפארת בחורים", שכללה מאות סניפים ברחבי אירופה, ולימים גם במקומות נוספים. היה גם מעמודי התווך של "כולל קובנה" בראשות רבי אייזיק שער, ונסע בשליחותו כשד"ר ה"כולל" להולנד, אנגליה וארצות הברית. בסביבות שנת ת"ש היגר לארה"ב, ובשנת תש"ב ייסד את "כולל קובנה" בוויליאמסבורג ניו יורק [אחד ה"כוללים" הראשונים לאברכים בארה"ב. בין חברי הכולל נמנו אז: רבי נתן ואכטפויגל, ר' שמואל שכטר, ר' שמחה זיסל ליבוביץ ור' זיידל לשינסקי]. לימים עבר הכולל ללייקווד שבניו ג'רזי ונקרא שמו בשם "בית מדרש גבוה לתורה - כולל קאוונא". במסגרת הכולל הוקמה אז הישיבה הגבוהה לבחורים בראשות הגאון רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת קלצק, שהגיע באותה תקופה לארה"ב [לאחר תקופה נפרדו דרכיהם, ולאחר דין תורה עזב ר' הלל בישקא את לייקווד, ורבי אהרן קוטלר נשאר לכהן בראשות הכולל וראשות הישיבה - ראה חומר מצורף. עפ"י השמועה, לפני פטירתו של הגר"א קוטלר, הוא שלח את הגאון רבי יצחק הוטנר לעלות עם מנין על קברו של רבי הלל, כנראה בשביל "בקשת מחילה" בשמו]. רבי הלל היה דרשן מפורסם שסבב רבות בבתי הכנסיות בארה"ב, לעורר על הזהירות מדיבורים אסורים, לשון הרע ושיחה בשעת התפילה. ייסד כמה ישיבות, ופעל להוצאת ספרי ה"חפץ חיים" לזיכוי הרבים. בכ"ח אדר תש"כ נפטר בפתאומיות בעת שהותו בבורו פארק לצורך מסירת דרשות חיזוק.
4 מכתבים, גודל ומצב משתנים. רובם במצב טוב.
נשלחו אל ידיד הישיבה, רבי אריה לייב פקטר מאמשטרדם. במכתב הראשון, מתאריך ב' אב, הוא מספר כי בביקורו באנטוורפן המליץ לו הרב עמיאל [שכיהן אז ברבנות אנטוורפן], לבקש ממנו לערוך מגביות בהולנד עבור הישיבה, "אשר כבר שמע שמעה ויודע ערכה", וממשיך וכותב לו בהערכה: "...כאשר הכרתי את רו"כ [רום כבודו], מישרים אשפוט כי די לחכימא כמוהו במעט מילים, ונהפוך כי רו"כ מעצמו יוסיף מילין בטעם לשבח...".
במכתב השני, מתאריך כ' אלול, הוא מודה לו על העזרה לרבי גרשון מיאדניק, מראשי ה"תלמוד תורה", ששב עתה ממסעו בהולנד לטובת הישיבה: "כי נדבה רוחו... להכיר ולהוקיר את האורח המצויין אצלם, אשר שב זה עתה ממסעו, ה"ה ידיד נפשי כאח וכריע לי, הרב המופלא בתורה ויראה ומדות תרומיות מר רבי גרשון מיאדניק שליט"א מנהל בבית התלמוד הגדול דפה". המכתב השני פותח בברכת שנה טובה: "ייטיבו במרומים הכוה"ח [הכתיבה והחתימה] לא'[לתר] בס'[פרן] של צדיקים לכבוד ידידי הנכבד...".
רבי ראובן דוב דסלר (תרכ"ג-תרצ"ה), איש צדיק וקדוש, מגדולי "תנועת המוסר" ומחשובי תלמידיו של הגרש"ז ה"סבא מקלם". חתן רבי אליהו אליעזר גרוֹדנֶנְסקי המו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט), שהיה גם חותנו של רבי חיים עוזר מווילנא. משנת תרע"ח עמד רבי ראובן דוב בראש בית ה"תלמוד תורה" הגדול בקלם. בשנת תרצ"א פרש מן הישיבה ועבר לגור בלונדון, אצל בנו יחידו רבי אליהו אליעזר דסלר בעל "מכתב מאליהו".
2 מכתבים, על ניירות מכתבים רשמיים (שונים) של ישיבת קלם. גודל ומצב משתנים.
• מכתב ארוך (2 עמ' גדולים) בכתב ידו וחתימתו של רבי גרשון מיאדניק. קלם, [כסלו] תר"צ [1929].
• גלוית דואר בכתב ידו וחתימתו של רבי גרשון מיאדניק (עם ברכת "שנה טובה"). קלם, אלול תרפ"ט [1929].
• דף מודפס עם ברכת שנה טובה מישיבת ה"תלמוד תורה" בקלם, עם חתימת ידו המלאה של רבי גרשון: "גרשון בן לא"א מו"ר מוהר"י שליט"א מיאדניק". קלם, אלול תרצ"[ט].
שני המכתבים שבכתב-יד עוסקים בעיקר בענייני המגביות בהולנד עבור ה"תלמוד תורה" בקלם, ומוזכר בהם כמה פעמים ראש הישיבה - "מרן הרה"ג מוהרר"ד שליט"א דסלער" [רבי ראובן דוב דסלר, אביו של גיסו בעל ה"מכתב מאליהו"].
בתחילת המכתב הארוך כותב רבי גרשון על משלוח ספר פירוש רבינו יונה על משלי: "יקבל נא עתה בזה הספר החביב הוא פירוש רבינו יונה זצ"ל גירונדי על ספר החכמה... מאד ינעם לי להמציאו לידי נבון דבר כמו הו"כ, יתענג כ"ג על רוב טוב החכמה הצפונה בספר היקר הזה, והי'[ה] מדי בואו יסור שמה לדלות רב פנינים, יערב ויבסם לחכו לתועלת רב בקנין התורה במועצות חכמה ודעת".
המכתב הארוך כולל גם התעוררות מוסרית על דרך עבודת השם באיסוף הכסף: " מה מאד קלע אל המטרה במהירות מעשיו לטובת מוסדינו יצ"ו... ויודע גם אני עד כמה לא בנקל עלתה לו העבודה בזה. אמנם כן דרך הדברים היותר טובים, מסובבים במחיצות עכובים ומפריעים ר"ל, ואשרי שיזכה ויבחין איזה דרך ישכון אור לישרים, והיא הנותנת, כאמרם ז": אם ראית דור שמתרפה מן התורה עמוד והחזיק בה ואתה מקבל שכר כנגד כולם, ופשוט הוא שכ"כ [שכמו כן] ב החזקת התורה כי היינו הך. ועיקר הכל עלינו לדעת כי לא בכח יגבר איש ולה' אין מעצר להושיע בכל עת ובכל זמן, ועלינו אך לעשות, ולעומת זה נסתייע בתוצאות משמחות אשר ברינה נקצור בע"י [בעזרתו יתברך]...".
בהוספות שבסוף המכתב, כותב רבי גרשון לנמען על בירורים גנאלוגיים שערך עבורו אצל ידידו רבי יעקב פקטר מגארגזד הסמוכה לקלם (שאחותו המתגוררת בקלם - "נשואה פה לאחד הבעלי בתים החשובים דעירנו"), לבירור הקשר המשפחתי ביניהם. הוא כותב לו ש"אביו של הר"י פאקטער הנ"ל כתב אלי'[ו] מאמעריקא, שזקנו של הו"כ שהי'[ה גר] בטלז, הר"ר יהודה ליב פקטר הי'[ה] דודו של אבי ר' יעקב הנ"ל...". רבי גרשון משבח את ידידו ר' יעקב פקטר הנ"ל וכותב עליו ש"הוא מופלג גדול בתורה ועדין הרוח".
רבי גרשון מיאדניק (תרמ"ח-נספה בשואה תש"א). גאון וצדיק, מגדולי המוסר הנודעים בליטא. למד בישיבת ראדין אצל ה"חפץ חיים" ואצל הגאון רבי נפתלי טרופ - הגרנ"ט. בתקופה בה כיהן רבי ירוחם ליבוביץ כמשגיח בישיבת ראדין התקרב לתורת המוסר ועבר ללמוד בישיבת קלם. נשא לאשה את בתו השניה של רבי נחום זאב ראש ה"תלמוד תורה" הגדול בקלם (בנו של ה"סבא מקלם"), וכבר משנת תר"פ בערך השתתף בהנהלת ה"תלמוד תורה", לצדו של ראש הישיבה רבי ראובן דוב דסלר, אשר באהבת נפש העלה את קרנו של רבי גרשון הצעיר ופרסם את גדולתו ברבים [ראה מכתב רבי ראובן דוב, בפריט הקודם]. בשנת תרצ"א נסע רבי ראובן דוב לאנגליה, ורבי גרשון מונה לעמוד בראשות ה"תלמוד תורה" הגדול, יחד עם גיסו הגדול, הגאון הצדיק רבי דניאל מובשוביץ (שניהם היו חתניו של רבי נחום זאב מקלם; החתן השלישי היה רבי אליהו אליעזר דסלר שנסע לאנגליה).
רבי גרשון היה מוסר שיחות שבועיות בישיבה, ולפעמים שיעורי עיון, על פי דרך רבו רבי נפתלי טרופ, אשר אצלו למד בישיבת ראדין. בשנות השואה נמשכו סדרי הישיבה כסדרם, רבי גרשון המשיך במסירת השיעורים, עד היום בו הוצא להורג ע"י הרוצחים הארורים, יחד עם צאצאיו ובני משפחתו, חבריו ותלמידי הישיבה - שהלכו יחדיו בריקוד וזמר אל גיא ההרגה. ה' יקום דמם.
3 מכתבים. המכתב הארוך על נייר מכתבים רשמי, כתוב משני צדיו. גודל ומצב משתנים.
תעודת ציונים בבחינה הכללית, בה ניתן לתלמיד ציון "מצוין" בהבנה וציון "טוב מאד" בידיעה, בהתמדה ובהנהגה. בחתימת רבני "הועד הבוחן" וחברי הנהלת הישיבה: רבי "יעקב ישראל קניבסקי" [הסטייפלר, שהיה גם דודו של הגר"ח גרינימן], רבי "אברהם יצחק גרשונוביץ רב דזבינקא וכעת ר"מ דפה" ורבי "יעקב שניידמן".
הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קנייבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), מגדולי הדור האחרון. ידוע בכינויו "דער סטייפלער" [הסטייפלר] על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה. מגדולי תלמידי ישיבות נובהרדוק באוקראינה ובפולין. נודע כאחד מגדולי השקדנים והלמדנים בעולם הישיבות. לאחר נישואיו עם אחותו של מרן ה"חזון איש" כיהן כראש ישיבה בישיבת נובהרדוק בפינסק, ובשנת תרצ"ד עלה לארץ לכהן כראש ישיבת "בית יוסף - נובהרדוק" בבני ברק. במשך שנים התגורר בבני ברק בבית אחד יחד עם גיסו מרן ה"חזון איש". לאחר סגירת הישיבה המשיך ללמוד בכולל האברכים של מרן ה"חזון איש" ("כולל חזון איש") ובביתו, וחיבר את סדרת ספרי קהילות יעקב על רוב סוגיות ומסכתות הש"ס. נודע כאיש מופת בעל רוח הקודש, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו.
הגאון הנודע רבי חיים שאול גרינימן (תרפ"ו-תשע"ה), בן-אחותו של ה"חזון איש", היה בזמן כתיבת תעודה זו, ילד בן עשר וחצי, וכבר אז נודע בכשרונותיו הגאוניים ובהבנתו המעמיקה.
[1] דף. 25 ס"מ. דף מודפס, מילוי בכתב יד, עם חותמת הישיבה. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים, פגמים קלים בקווי הקיפול.
כפי הנראה, שטר התנאים הוא בכתב-ידו של סב-הכלה הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין. חתימות עדים: "אהרן בהגר"ר שליט"א כ"ץ" [רבי אהרן כ"ץ, בנו של רבי ראובן כ"ץ אב"ד וראש ישיבת פתח תקוה - בה למד החתן]; "יצחק בהרב ר' פנחס ברוכסון" [רבי יצחק ברוכסון משגיח ישיבת לומז'ה בפתח תקוה, לשעבר מראשי ישיבת "אור ישראל" בסלבודקה-קובנה]. ה"ערב" מצד החתן היה דודו הגאון רבי מאיר קרליץ וה"ערב" מצד הכלה היה דודה הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ.
שידוכיו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי (תרפ"ח-תשפ"ב), עם הרבנית מרת בת שבע קניבסקי (תרצ"ב-תשע"ב), בתו הבכורה של הרב אלישיב, נעשו בעצת דודו ה"חזון איש", שאמר שהיא באמת "בת תלמיד חכם" הראויה לו.
לימים סיפר הגרי"ש אלישיב, כי כשהתייעץ בשעתו עם ה"חזון איש" אודות השידוך המוצע, הפליג ה"חזון איש" מאד בשבח החתן המיועד, ואף התבטא כי ר' חיים עתיד להיות גאון מפורסם בבקיאותו כמו הגאון הרוגוצ'ובר. כאשר סיפר זאת הגרי"ש אלישיב לאחר עשרות שנים, הוסיף ואמר כי באותו זמן נראו לו דברי מרן ה"חזון איש" כגוזמה של שבחים הנאמרים בעת שידוך, אך כיום אנו רואים - אמר הגרי"ש - שמילה אחת מדברי החזון איש לא שבה ריקם.
יש לציין כי אביו של ר' חיים - ה"סטייפלר" - העריץ מאד את גדלותו של מחותנו הגרי"ש אלישיב, והיה מפנה אליו שאלות הלכתיות ושמות לתפלה ולברכה, ואף היה שולח אנשים להתברך מפי כלתו הרבנית בת שבע קניבסקי, שכן היא בתם של קדושים. לימים נתפרסם כוחה הגדול, ורבים נושעו מתפילותיה וברכותיה. אלפי נשים צבאו על פתחה של הרבנית בת שבע, לקבל ממנה עידוד, עצה ותושיה.
[1] דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
מסמך בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב ישראל קניבסקי - ה"סטייפלר", ובו פרטי הסכם עם נדיבה מארגנטינה, שתרמה דירות למגורי אברכים בבניין של "שיכון חזון איש" בבני ברק. תשרי תשי"ח [1957].
פרטי ההסכם עם הנדיבה: "...הנהלת כולל אברכים ע"ש מרן חזון איש זצוקלה"ה מאשר בזה כי האשה הכבודה הנדיבה מרת משא אסתר גינזברג... התנדבה עשרת אלפים ל"י לבנין בשיכון הכולל חזון איש הנועד לשיכון הרבנים גדולי התורה חברי הכולל הנ"ל [הוא הבנין אשר החל מרן זצ"ל בבנינו בעודו בחיים זי"ע]... הדירות שיבנו מכספה הם לזכות ולעילוי נשמת בעלה המנוח... ר' שאול יצחק ב"ר בנציון גינזבורג ז"ל שנלב"ע ביום י"א תמוז תשי"ד בארגנטינא... הנהלת הכולל מתחייבת להציב אבן זכרון בהדירות במקום נראה לעין, בגודל ובמקום שתחליט המנדבת הנ"ל. בתוך החוזה שיֵעָשֶֹה עם הרב שיכנוס לדור שמה, יהא תנאי מפורש שעליו האחריות להחזקת האבן-זכרון במצב טוב... וכמובן שהנהלת הכולל מתחייב שלא לשום שום אבן זכרון אחר על אותן דירות שיבנו מכספי המנדבת הנ"ל, זולת השלט זכרון להר"ר שאול יצחק גינזבורג ז"ל...".
על החתום באו ראשי הכולל (גיסיו של ה"חזון איש"): רבי נחום מאיר קרליץ ורבי יעקב ישראל קניבסקי [כל המסמך בכתב-ידו האופייני של רבי יעקב ישראל קניבסקי, כולל העתקת חתימת גיסו רבי נחום מאיר קרליץ].
אחת מהדירות שנבנו מכספי הנדיבה הנ"ל, היא דירתו המפורסמת של הגאון רבי חיים קניבסקי בבנייני "שיכון חזון איש" ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק; ואכן, בקיר דלת הכניסה של ביתו נמצא עד היום השלט המדובר בהסכם זה - ראה תמונות מצורפות].
[1] דף, 26 ס"מ. כ-22 שורות בכתב-ידו של ה"סטייפלר". מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול.
מצוקת הדיור בבני ברק בשנות ה-50 ובניית "שיכון חזון איש"
העובר היום ב"עיר התורה" בני ברק, בה נמצאים ישיבות וכוללי-אברכים לרוב, איננו מודע לרוב לקשיי ה"בראשית" של הישוב החרדי ומשפחות האברכים בבני ברק. אברכי ישיבת פוניבז' ואברכי ה"כולל" שייסד ה"חזון איש" סבלו ממצוקת דיור נוראה. רוב הדירות החדשות בעיר נבנו כ"שיכונים" ממשלתיים וחלוקת הדירות בהם נשלטה ע"י ארגוני עובדים ומפלגות עוינות. אלה סירבו לספק מענה למשפחות חרדיות ולמשפחות לומדי התורה שרצו לגור בעיר. הדירות הפרטיות של מתיישבי בני ברק הוותיקים, שהושכרו במחיר גבוה, אוכלסו בצפיפות רבה, עד כדי כך שבדירה אחת התגוררו מספר משפחות של אברכים, כל אחת בחדר אחר. לדוגמה, כשהתחתן הגאון רבי חיים קניבסקי בשנת תשי"ב, הוא התגורר עם רעייתו הרבנית במשך מספר שנים בשכירות בדירה אחת עם שלש משפחות (משפחות הגאון רבי פנחס שרייבר, ומשפחת בן-דודו הגאון רבי נסים קרליץ).
מצוקה קשה זו הובילה לבניית כמה שיכונים עבור הקהילה החרדית, רובם באזורים המזרחיים של בני ברק, שהיו אז מעט מרוחקים מהמרכז העירוני של המושבה: "שיכון חזון איש" ברחוב רשב"ם (שלפי האמור במסמך שלפנינו: "החל מרן [החזון איש] זצ"ל בבנינו בעודו בחיים"); "שיכון ויז'ניץ"; "קרית אגודת ישראל" (כיום: רחוב עזרא בעיר); ובתי "נציבי ישיבת פוניבז'". הדירות בשיכונים הנ"ל הושכרו בחלקם ב"דמי מפתח", וחלקם נמכרו במחיר מוזל למשפחות האברכים ומשפחות חרדיות, שלא הצליחו לקבל "שיכון" ממשלתי בעיר בה חפצו לחנך את ילדיהם.
נשלח אל הרב הראשי "הגאון בקי בכל חדרי תורה" רבי יצחק אייזיק הרצוג. מכתב תקיף, שנכתב בתקופת המאבק נגד החוק ל"גיוס בנות" לצבא בארץ ישראל: ". ..פלא פלאים ונורא, פחד פחדים ויש לקר[ו]ע, בארץ ישרא'[ל] נעשה עיר הנדחת ר"ל, עשו מעשים אשר מאז היתה ישראל לגוי לא עשו נבל[ו]ת כאלה...".
הרב שניידר כותב ומוכיח בחריפות את הרב הרצוג ואת כל מי שיש בידו למחות ולעצור את גיוס הבנות: ". ..ולא אבין מדוע יושב כבודו בחבוק ידים... הלא מן הצורך שכבודו יצא הראש והראשון במחאה גדולה ולצעוק ברחובות ובשוקים, חוסו רחמו הצילו הכלל ישרא'[ל] שעומד בסכנה גדולה... ומה יהיה הסוף מזה, הלא יבואו צרות גדולות ופורענות מרובים ר"ל [רחמנא ליצלן] וכבודו יהיה נתבע על זה...".
הרב שניידר מוכיח את הרב הרצוג גם על מחדלים קודמים, בהם שיתף פעולה עם השלטון החילוני: ". ..וכבודו לא די שלא מחה ברשעים, אדרבה נתן יד לפשעים זה כמה פעמים, כאשר היתה המעשה עם הילדים מטראן [פרשת "ילדי טהרן"]. .. וכן הוא עשה כל הימים... בכל יום ויום יצאו גזר[ו]ת חדש[ו]ת להעביר על דת וכבודו לא פתח פיו ולא זז ממקומו, ועתה שיצא הגזרה של גיוס הבנות... הלא היה ראוי לכבודו לקר[ו]ע ולצע[ו]ק מרה בכתב ובעל פה, פה ושם בכל העולם... וכבודו לא ירא מפרנסתו... כי על זה נאמר לא תגורו מפני איש, ואנו מצידנו ג"כ נעשה מה שיהי'[ה] ביכלתינו, אבל אם כבודו לא יעשה אזי אנו אסורין ידינו...".
בחתימת המכתב מתנצל הרב שניידר על חריפות דבריו, וחותם: ". ..ממני משה ליב שניידער, המברך את כבודו בכל הברכות, ויסלח לי כבודו כי נפשי שפכת[י] כמים לבו נוכח פני ה'".
הגאון רבי משה שניידר (תרמ"ה-תשט"ו), תלמיד מקורב של ה"חפץ חיים", שאף השיאו לבת תלמידו היתומה שגדלה בביתו. התגורר בממל ובפרנקפורט והקים שם ישיבות בדרך ישיבות-ליטא. בשנת תרצ"ט ברח מגרמניה הנאצית ללונדון יחד עם תלמידיו, והקים בה את ישיבת "תורת אמת", המפורסמת בשם "סניידערס ישיבה". כמה מגדולי דורנו למדו בישיבת "סניידערס" ועד היום הם מחשיבים עצמם לתלמידיו המובהקים, בהם: הגאון רבי משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית, והגאון רבי יצחק טוביה וייס גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי (כתוב משני צדיו; כ-45 שורות). כ-20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים וסימני קיפול. נקבי תיוק עם פגיעה קלה בטקסט.
המכתב נשלח לאחד הבחורים בישיבת מיר בברוקלין שבארה"ב, שביקש מרבי נחום לברר למטרת שידוך על טיבו של הבחור נח ויינברג מארה"ב, שלמד תקופה בישיבת מיר בירושלים [הגאון המופלא רבי נח ויינברג (תר"צ-תשס"ט), לימים מייסד וראש ישיבות "אש התורה", מגדולי פעילי הקירוב ומפיצי היהדות בארצות הברית ובעולם כולו].
רבי נחום משיב במכתבו: " את מר נח וויינברג שיחי' הנני מכיר היטב מעת למדו פה בישיבתנו, והנו מצוין נפלא בכל המובנים, בין בבקיאות, בין בהבנתו החודרת ומעמיקה באופן מצוין מאד עפ"י דרך הבנת התורה הנכונה, ומתמיד גדול כפי שראינו פה בלמדו בישיבה לילות כימים, וגם יראת ה' היא אוצרו, ומוכתר במעלות ומידות תרומיות ונימוסין נאים ומעורב בין הבריות, וכל מכיריו פה גמרו עליו את ההלל". בהמשך הוא מוסיף שהוא בירר גם אצל חמיו ראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ: "גם שאלתי את דעת כבוד מו"ח הגאון שליט"א בזה ואמר ג"כ ככל מה שכתבתי". רבי נחום מוסיף להבהיר: ". ..ורבים רצו לקחת או..ורבים רצו לקחת אותו לבנותיהם, רק הוא כנראה בררן גדול וכנראה מבוקשו הוא אשה יראת ה' היא תתהלל שזה לא קל למצא...".
בסוף המכתב דורש רבי נחום בשלום אבי הנמען ובשלום ראש הישיבה בארה"ב רבי אברהם קלמנוביץ.
הגאון רבי נחום פרצוביץ (תרפ"ג-תשמ"ז), תלמיד רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה"ברכת שמואל" ורבי אלחנן וסרמן, ובהמשך תלמיד ישיבת מיר במיר ובשנחאיי. חתן הגאון רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר. בשנת תשכ"ה התמנה לראש ישיבת מיר, ונודע לאחד מגדולי מרביצי התורה בדור הקודם. למרות מחלתו הקשה ופטירתו בדמי ימיו, רבי נחום נחשב לאחד מ"מוסרי התורה" לדורות. דרך לימודו, המוכרת בעיקר מספרי שיעוריו ההולכים ונדפסים במהלך השנים ע"י תלמידיו ומשפחתו, נחשבת לאבן יסוד בכל עולם התורה בדורנו.
נשוא המכתב: הגאון המופלא רבי ישראל נח וינברג (תר"צ-תשס"ט), בן-זקוניו של הרב הקדוש רבי יצחק מתתיהו וינברג מטבריה וארה"ב (תרל"ה בערך-תש"ה, אחיו הגדול של האדמו"ר מסלונים בעל "ברכת אברהם"). נולד בניו יורק ארה"ב ולמד בישיבת "רבנו חיים ברלין" ובישיבת "נר ישראל" בבולטימור, ונודע כאחד ה"עילויים" הגדולים בישיבות ארה"ב. בראשית שנת תשי"ד נסע לארץ ישראל על מנת לפגוש את ה"חזון איש", אך הוא הגיע לארץ מיד לאחר פטירתו. באותה תקופה למד בישיבת מיר בירושלים, ולאחר כשנה חזר לארה"ב. לאחר נישואיו בשנת תשי"ח עלה לארץ ישראל ולמד בכוללי האברכים בירושלים. כבר בבחרותו כאב הרב וינברג על ההתבוללות שפשתה אצל יהודי ארצות הברית והתפוצות ועל הבורות של יהודי ארה"ב בתרבות והמסורת היהודית, וראה את הפתרון לכך רק בהצתת "אש התורה" בשיעורי יהדות ותלמוד ברמה גבוהה. בשנת תשכ"ו הקים הרב וינברג את הישיבה הראשונה לחוזרים בתשובה (שנסגרה לאחר תקופה קצרה), ובשנת תש"ל הקים יחד עם כמה מחבריו את ישיבת "שמע ישראל" לחוזרים בתשובה (שנודעה אח"כ בשם "ישיבת אור שמח"). בשנת תשל"ג פרש מישיבת "אור שמח" והקים את ישיבת "אש התורה", בדירה קטנה ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. ישיבה זו התפתחה והפכה על ידי הרב וינברג לתנועה כלל עולמית של שיבה ליהדות בארה"ב ובדרום-אמריקה. הסניף הראשון של "אש התורה" בארה"ב נפתח בסנט לואיס בשנת תשל"ט, ומאז תנועת "אש התורה" המשיכה להצית את אש התורה והיהדות ברחבי העולם, וכוללת רשת גדולה של ישיבות ומדרשות, סמינרים לקירוב רחוקים ליהדות, חוגי בית והרצאות. לצד זאת, הישיבה בירושלים העתיקה התפתחה, קיבלה את בנייניה העתיקים של "ישיבת חיי עולם" הסמוכים לכותל המערבי, והקימה במקום מספר בנינים גדולים, הכוללים את המרכז העולמי של אש התורה, הישיבה הגדולה ומרכז המבקרים.
אגרת דואר אוויר. 17.5X30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.