ספר אור הגנוז - חידושים על התורה בדרך רמז וסוד, חסידות וקבלה, עם חלק שני - ספר וזאת ליהודה - חידושים על המשניות "בדרך רמז וסוד רזין עילאין", מאת רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי. לבוב, [תרכ"ו 1866]. מהדורה ראשונה. שער נפרד לחלק השני.
ספר אור הגנוז זכה בהדפסתו להסכמותיהם הנלהבות של גדולי צדיקי החסידות. מופיעה בו הסכמתו היחידה של האדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש בעל ה"צמח צדק", וכן מופיעות בו הסכמות רבי מרדכי מטשרנוביל ובניו הקדושים: רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא, הסכמת אחיינו - רבי יצחק יעקב מאקארוב, וכן הסכמותיהם של רבי חיים מצאנז ורבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"מ".
בהסכמת רבי מרדכי מטשרנוביל ("המגיד מטשרנוביל") נכתב על הסגולה והשמירה שיש בהחזקת הספר שלפנינו: "ויקנה כל אחד לעצמו הספר הקדוש הזה לזכות ולשמירה מעולה לו ולזרעו לדורותם". בניו הקדושים - רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא - המסכימים אף הם על הספר, חוזרים בהסכמותיהם על עניין הסגולה לשמירה שכתב אביהם, וכותבים: "והנה נאמן עלינו דברי אאמו"ר ז"ל הק' זיע"א אשר ספרי קודש הללו יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם..."; "...נאמנים עלי דברי אבא מרן קדישא כבוד אדמו"ר זצוקללה"ה, כאשר המה בכתובים... כי הספרי קודש ההמה יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם לו ולזרעו לדורותם". גם בהקדמת המו"ל, נכד המחבר, נכתב כי "צדיקי הדור כתבו שהחבור הלז הוא שמירה וברכה בבית...".
מחבר הספר, רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי (נפטר תקס"ז, אנצ' לחסידות ב', עמ' לג-לד), תלמיד המגיד ממזריטש. לפי מקור אחד היה קודם לכן מתלמידי הגר"א מווילנא. לפי המסופר, היה מארבעת התלמידים שהיו עם המגיד בעת פטירתו (יחד עם רבי אברהם המלאך, בעל התניא ורבי זושא מאניפולי), וברגעים האחרונים לפני פטירתו אמר עליו המגיד: "גם אתה תהיה במחיצתי - כי שפתי כהן ישמרו דעת, ואני מעולם הדעת...". היה מהשניים שאליהם פנה רבי שניאור זלמן מלאדי כדי שיעניקו הסכמות על ספר ה"תניא" (השני היה חברו רבי זושא מאניפולי).
[1], יב; פד; לג דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.

ספר תולדת יצחק, מאמרי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, ועל ספר תהלים, מאת האדמו"ר רבי יצחק שפירא מנסכיז. וורשא, דפוס נתן שריפטגיסער, [תרכ"ח] 1868. מהדורה ראשונה. שני שערים. בדף השער הראשון נדפס שמו של המחבר באותיות גדולות ובדיו זהובה.
עם הסכמות גדולי החסידות, האדמו"רים בעל ה"דברי חיים" מצאנז, המגיד מטריסק, רבי יהושע מאוסטרובה ורבי אלימלך מגרודז'יסק. האדמו"ר רבי אלימלך מגרודז'יסק כותב בהסכמתו על סגולת החזקת הספר בבית: "ומהראוי לכל אחב"י [=אחינו בני ישראל] עדת ישורון להביא כ"א [=כל אחד] ס'[פר] הק'[דוש] הלזה בחדרי משכיותו למען להיות למשמרת ברכה".
בדף השער השני, סמוך לשם המדפיס, צוינה העובדה: "אשר הדפיס בשנת תרכ"ד ששת אלפים ספרי תהלים בהוצאת מרן זצוקלה"ה [האדמו"ר רבי יצחק מנסכיז] כדי לזכות את הרבים". מסופר שבעת שהיה רבי יצחק מנסכיז אומר את רעיונותיו על תהלים שנדפסו בספר שלפנינו, "היה רגיל כבוד אדמו"ר להחזיק... התהלים שהדפיס בווארשא, ומהם היה מבאר חידושי תורתו" (זכרון טוב, ענייני חידושי תורתו, אות יא; על מהדורת תהלים זו, ראה: קטלוג קדם, מכירה 65, פריט 129).
המחבר האדמו"ר רבי יצחק מנסכיז (נשכיז, Niesuchojeże) המעיט כל ימיו באמירת דברי תורה. רק בשנה האחרונה לחייו התחיל לומר כמעט מידי יום ביומו את רעיונותיו על הפרשיות ועל התהלים. הדברים נכתבו על ידי תלמידו ומשמשו הנאמן (מו"ל הספר) רבי יצחק לנדא והוגהו על ידו מספר פעמים. מכתבים אלו נדפס הספר שלפנינו, מספר חודשים לאחר פטירת המחבר (על זאת מסופר באריכות רבה בספר "זכרון טוב" שחיבר רבי יצחק לנדא הנ"ל).
האדמו"ר רבי יצחק מנסכיז (תקמ"ט-תרכ"ח), בן זקוניו של האדמו"ר רבי מרדכי מנסכיז. תלמיד מובהק של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאת נכדתו נשא לאשה, ואף מסר דברי תורה רבים בשמו. היה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והחוזה מלובלין. נתמנה לאדמו"ר בגיל צעיר וכיהן למעלה משישים שנה באדמו"רות. נודע בתפילותיו ובמעשי מופתים וגילויים שמימיים. נערץ בכל חוגי החסידות, כאיש קדוש ומופלא בחסידותו. "עבודתו עבודת הקודש ליחד יחודים ולהמשיך שפע רב טוב לבית ישראל - בבחינת צדיק יסוד עולם" (עפ"י מכתב רבי ברוך שפירא מבחירי חסידי פשיסחא וקוצק, אל בעל ה"שפת אמת"). מתלמידיו הנודעים, האדמו"רים רבי אלימלך מגרודז'יסק, רבי יעקב צבי מפוריסוב ועוד.
[4], לב; ל; כב; לב דף. דף כד בספירה הראשונה נכרך בטעות אחרי דף כו. 25 ס"מ. שוליים רחבים. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בדף השער ובדפים נוספים כתמים רבים. קרעים במספר מקומות, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר-דבק (כולל בדף השער). חותמות. רישומים רבים. כריכת עור חדשה.

ספר שו"ת דברי חיים, שאלות ותשובות בארבעת חלקי שלחן ערוך. לבוב, תרל"ה 1875. מהדורה ראשונה. שני חלקים בשני כרכים.
חלק גדול מן התשובות שנדפסו בשו"ת דברי חיים עוסק בענייני עגונות. בעניין זה מסופר על ה"דברי חיים", ש"בעת שהיה צריך לחתום איזהו שו"ת שהשיב בעניין עגונה... כמה וכמה פרישות וטבילות עשה טרם שחתם את עצמו על ההיתר" (ראה "פתחא זוטא", עירובין, תרס"ז, בהקדמה). כך נהג גם בכתיבת התשובות אל השואלים, וכך נהג גם בשנותיו האחרונות, כשהחל להתעסק בעריכת התשובות.
על עיסוקו בסידור ועריכת התשובות להדפסה מסופר כי לאחר חצות ליל היה ה"דברי חיים" יושב עם הסופר שלו, רבי אביש מאיר, והיה מקריא לפניו את הנוסח הסופי של תשובותיו. הוא מקריא והסופר כותב מפיו. לאחר מספר קטעים שהקריא, היה הולך ה"דברי חיים" לטבול במקווה. לאחר הטבילה חזר להקריא את המשך התשובה. לאחר הקראת כמה קטעים נוספים הלך שוב לטבול במקווה, וחזר שוב להקריא, "וכה היה טובל חמשה פעמים בכל לילה במשך העת שהיה הסופר מעלה על הספר חצי תשובה, או תשובה אחת קצרה בשלימותה בלילי טבת הקרים, כדי להוציא חידושי תורה בקדושה ובטהרה" (ראה "מקור חיים", בילגוריי תרע"ב, סעיף יג).
חותמת בדף השער של החלק הראשון: "בן ציון וועזעל רב אב"ד דק"ק טארדא והגליל". בשני הכרכים מספר הגהות, כפי הנראה בכתב-ידו.
הגאון רבי בן ציון וועזעל אב"ד טורדא (תרכ"ד-תרצ"ח), מגדולי הרבנים בדורו, ראש הלשכה האורתודוקסית של רבני טרנסילבניה. בנו של רבי כלב פייבל וועזעל אב"ד טורדא (תקצ"ה-תרנ"ח). בתחילה כיהן רבי בן ציון כאב"ד בראשוב, ובשנת תרס"ב נקרא למלא את מקום אביו ברבנות טורדא, על פי בקשת רבו בעל ה"קדושת יום טוב" מסיגט. בחכמתו ובכוח אישיותו השכיל להגן על צרכי הציבור האורתודוכסי. חתנו וממלא מקומו הוא רבי יוסף אדלר, שעלה לארץ ישראל לאחר השואה ונודע בשם "הגאון מטורדא".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קלד דף. חלק שני: [4], קכ דף. 37.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בדף השער של הכרך הראשון ובשולי דפים נוספים בשני הכרכים, ללא פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. כריכות חדשות.

ספר ליקוטי אמרים - תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "בסלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. במהדורה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
למעשה, זו הפעם הראשונה שניתן לספר השם "תניא", שלאחר מכן נתקבע בפי כל. במהדורה הראשונה נקרא הספר "ליקוטי אמרים" בלבד.
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על נתינת ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתם כהה באחד מן הדפים. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים (כ-10 מהדפים הראשונים), על גבול הטקסט, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעה בטקסט מצדו השני של השער ובדף השני, משוקמים במילוי נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, ב, עמ' 36-43.

ספר נר מצוה ותורה אור, יסודות בתורת חסידות חב"ד, מאת רבי דוב בער שניאורי - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן, תק"פ [1820]. מהדורה ראשונה.
לספר שני חלקים. החלק הראשון נקרא "שער האמונה", "מדבר במהות ענין מצות האמונה שהוא היסוד ושרש לכל המצות". פרקיו עוסקים בענייני יציאת מצרים, אכילת מצה וקריעת ים סוף. החלק השני נקרא "שער היחוד", ובו ביאור תמציתי על כל השתלשלות העולמות והספירות (כדי לבאר את עומק הדברים ב"שער היחוד", חיבר תלמידו המובהק של המחבר, רבי הלל מפאריטש, חיבור שלם, בשם "לקוטי ביאורים" (וורשא, תרכ"ח).
האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש אמר שכל ספר מספרי האדמו"ר האמצעי היה מיועד לסוג חסידים מסויים, אך "שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות", ואותו כתב האדמו"ר האמצעי עבור כל החסידים (קונטרס לימוד החסידות להריי"ץ, עמ' 30).
ד, [7], קלג, [1], נז דף. 16 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט בדף השער, משוקמים בחלקם במילוי נייר (והשלמה של מספר אותיות בדף השער בכתב-יד). דף השער מנותק בחלקו. כריכת עור חדשה.