מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove jewish filter jewish
- חפצים (22) Apply חפצים filter
- art (22) Apply art filter
- ceremoni (22) Apply ceremoni filter
- דפוס (5) Apply דפוס filter
- ודברי (5) Apply ודברי filter
- יד (5) Apply יד filter
- כתבי (5) Apply כתבי filter
- קהילות (5) Apply קהילות filter
- שונות (5) Apply שונות filter
- communiti (5) Apply communiti filter
- manuscript (5) Apply manuscript filter
- various (5) Apply various filter
לפנינו ששה הדפים הראשונים של הפנקס, ובהם שער מעוטר, ואחריו דפי התקנות של החברה. בשער נכתב: "זה הפנקס של החבורה הקדושה דגמולת[!] חסדים נתייסד ונסדר על פי תקנות והנהגות הישרים לטובים ולא לרעים ויהיו נזכרים לימים הבאים לסדר ולפרט ב'ל'ע' המ'ו'ת' ל'נ'צח וכו' לפ"ק [תרכ"ח] פה"ק רידיקינען".
התקנות כתובות בצורה מחורזת ומסודרות לפי א"ב. לדוגמה באות א': "אנשי החבורה זה לזה יהיו מרוצים / ולמצוה זו יהיו נחוצים / ולא יהיו ח"ו מושבם מושב ליצים / ואם שנים מהם יהיו נצים / תיכף זה לזה יהיו מרוצים / ולא יהיו כצאן אשר אין להם רועה המה נפוצים / רק תמיד יהיו אגודה אחת מקובצים".
העיירה רדוקנני הוקמה בשנות הארבעים של המאה ה-19. הקהילה היהודית התקיימה במקום משנותיה הראשונות של העיירה, והיא היוותה את רוב האוכלוסייה המקומית.
תוכן דפי הפנקס שלפנינו נדפס בקובץ סיני, צה, תשמ"ד, עמ' רעח-רפו.
[6] דף. 40 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים, משוקמים בחלקם בנייר דבק. בדף השער קרעים מחריכת הדיו. רישומים. כריכה חדשה.
קונטרס קטן, בו מתועדים שמות נפטרים בני קהילת קרגלינגן שבדרום גרמניה, כתובים בכתב יד וערוכים על פי תאריכי הפטירה העבריים. בפנקס נזכרים 46 שמות, נשים וגברים ששמות משפחתם אופייניים ליהודי העיירה. בפנקס מצויים השמות הרמן שטרן וארנולד רוזנפלד, הנמנים עם קורבנותיהם היהודים הראשונים של הנאצים לאחר תפיסתם את השלטון בגרמניה, וביטולו הלכה למעשה של המשטר הדמוקרטי במדינה.
קיומה של קהילה יהודית בקרגלינגן שבבאדן-וירטמברג, נזכר כבר בשנת 1298. בשיאה מנתה הקהילה כ-130 יהודים; ערב עליית הנאצים לשלטון מנתה אוכלוסייתה היהודית של העיר כ-73 איש. בסוף מרץ 1933 התרחש בקרלינגן אירוע דמים שנחשב לפוגרום הראשון שהתרחש בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. הפוגרום בוצע בידי כנופיית בריוני ה-SA והמון מוסת, שעינו 16 יהודים מקומיים בבניין העירייה. כתוצאה מהעינויים הקשים נפטרו הרמן שטרן (כז' אדר), בן 67, סוחר סוסים ומתווך נדל"ן, וארנולד רוזנפלד (ו' ניסן), בן 52. השניים נחשבים לקורבנות הראשונים של הנאצים בגרמניה. החל מאמצע שנת 1937 לא נותרו יהודים בקרגלינגן.
[3] דף (12 עמודים כתובים), 16.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. קרעים קלים לאורך נקודות הקיפול, ובשולי אחדים מהדפים – חלקם קרעים חסרים, ללא פגיעה בטקסט.
גליונות 1-12. יתכן שלפנינו כל הגליונות שיצאו אי-פעם (סט שלם).
מטרת הירחון, כפי שנדפס בראשי הגליונות, היא לפעול: "לטובת הכשרות והיהדות המסורתית". הירחון יצא לאור על ידי "קהילת טורונטו", גוף שהוקם בשנת תרפ"ג כדי לפקח על עניני כשרות הבשר בעיר. עורך הירחון היה יעקב וולגלרנטר (Jacob I. Wohlgelernter).
הירחון נוסד בניסיון לפתור את הכאוס ששרר בענייני כשרות הבשר בטורונטו במחצית הראשונה של המאה ה-20.
בין העומדים מאחורי ירחון זה היה הגאון רבי יעקב קמינצקי (תרנ"א-תשמ"ו), לימים מגדולי התורה בארצות הברית וראש ישיבת "תורה ודעת", שכיהן באותם ימים כרב בטורונטו (בשנים תרצ"ח-תש"ה). בגליונות שלפנינו מופיעות מודעות שבהן נכתב כי הוא אחד משני הרבנים ראשי "ועד הכשרות של קהילת טורונטו", אליהם ניתן לפנות בכל נושאי הכשרות והדת (הרב השני היה רבי יוסף ויינרב, תרכ"ט-תש"ד, הרב הראשי הראשון של טורונטו, נודע בשם ה"גליציאנר רב"). בירחונים מופיעים גם מכתב והצהרה מאת שני הרבנים הנ"ל, וכן שני מאמרים מפרי עטו של רבי יעקב קמינצקי. באחד מהם מחאה חריפה נגד ה-United Jewish Welfare (מאמר זה מופיע פעמיים, באנגלית - בגליון 6, וביידיש - בגליון 8); ובשני, הערות לקראת חג הפסח - בעיקר בעניני כשרות (יידיש, בגליון 10).
בנוסף למאמרים וידיעות בנושא הכשרות, וכן מאמרים רבים בעניין חינוך הדור הצעיר, ניתן למצוא בגליונות שלפנינו מידע מעניין על פעילות יהודי קנדה לטובת אחיהם באירופה בראשית ימי השואה; התייחסויות למצב המלחמה בעולם; פרסומות של ארגונים יהודיים כמו קק"ל; מאמרים לרגל פטירתו של רבי דוב רעוועל (הרב ד"ר ברנרד רבל, הנשיא הראשון של ישיבת רבינו יצחק אלחנן בניו יורק); מאמר על הכשרות מאת הרש"ר הירש; ועוד. כמו כן, נזכרים בגליונות שמות רבים של נכבדי קהילת טורונטו (שמות משפחה כגון: קורולנק, טננבוים, שיף).
12 גליונות (עשרות דפים). מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (סימני עובש ופטריה במספר מקומות). בלאי. מספר קרעים.
הירחון לא מופיע ב-OCLC ולא ב-Ontario Jewish Archives, וכפי הנראה לא ידוע ביבליוגרפית. יתכן שלפנינו כל הגליונות שיצאו אי-פעם (סט שלם).
דוח מפורט על ביקורו של השד"ר רבי חיים צבי שניאורסון באוסטרליה, לשם איסוף כספים להקמת "בתי מחסה" בעיר העתיקה בירושלים [מתחם הדירות "בתי מחסה והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלים" נבנה בשנות ה-60 למאה ה-19 ביוזמת "כולל הו"ד" (כולל הולנד ודויטשלנד). הכולל שיכן במתחם משפחות עניות למשך זמן של שלוש שנים בחינם].
בראש הקונטרס מכתב מרבי חיים צבי שניאורסון (מתורגם לאנגלית בידי רבי משה רינטל, רבה הראשון של הקהילה היהודית במלבורן), ולאחר מכן מכתב מאת ממוני "כולל הו"ד" הסוקר את העוני ומצוקת הדיור של יהודי ירושלים, ומציג את הרקע לרכישת ובניין מתחם הדירות. בהמשך מופיעים הסכמות ומכתבי המלצה רבני וראשי העדה הספרדית בירושלים (הראשון לציון רבי חיים דוד חזן, ראש ישיבת המקובלים בית אל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה, הראב"ד רבי מרדכי חיים מיוחס), מהקונסולים של בריטניה, צרפת ופרוסיה בירושלים, ומרבנים ומנהיגי ציבור בערים שונות באוסטרליה. בסופו מופיעים סיכומי הפגישות שנערכו לטובת הענין ברחבי אוסטרליה, בחודשים דצמבר 1861 עד אוקטובר 1862.
רבי חיים צבי שניאורסון (תקצ"ד-תרמ"ב), שד"ר, חסיד חב"ד, דור רביעי לאדמו"ר הזקן בעל התניא, מאנשי הישוב הישן בארץ ישראל וממבשרי הציונות. נולד בליובאוויטש לאביו רבי נחום יוסף ב"ר משה (בן האדמו"ר הזקן), ובהיותו בן עשר עלה עם הוריו לארץ ישראל; בתחילה התגורר ביישוב החב"די בחברון ובהמשך עבר לירושלים. בשנת תרי"ב, בהיותו כבן 18, יצא לשליחותו הראשונה מטעם "כולל חב"ד" לסוריה ולמצרים. בשנים לאחר מכן נסע רבות בשליחות היישוב הישן וביקר במזרח הרחוק, אירופה, אמריקה, אפריקה, ומקומות נוספים.
על אף שלא היה מבני "כולל הו"ד", נשלח על ידם בראשית קיץ תרכ"א (1861) לאוסטרליה. במהלך ההפלגה נטרפה אנייתו בים בקרבת הודו, והוא ניצל אך בקושי מטביעה. הוא הגיע לאוסטרליה בראש חדש כסלו תרכ"ב (נובמבר 1861), ובמשך כשנה וחצי סבב בקרב הקהילות היהודיות במקום וגייס כספים לטובת הקמת "בתי מחסה" בעיר העתיקה בירושלים. התקבל בכל מקום בכבוד רב. בדיבורו העברי, בלבושו המזרחי ובאישיותו הנלהבת עשה רושם רב גם על בני המקום שאינם יהודים, ובאספותיו השתתפו גם מנהיגים ואנשי דת נוצרים. גם העיתונות הכללית פרסמה בהרחבה את ביקורו. בתום שליחותו המוצלחת שב בסיון תרכ"ג (1863) לירושלים, והמשיך לפעול במרץ למען היישוב היהודי בארץ ישראל. עשה תעמולה לטובת התיישבות חקלאית בארץ והתנגד לתלות היישוב בשיטת ה"חלוקה". פרסם מאמרים רבים ונשא הרצאות פומביות בנושא. פעל רבות גם לטובת יהודי רומניה. בספרו "ארץ ישראל ורומניה" העלה את השקפותיו בדבר השגת מעמד מדיני ויסוד מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. בעקבות עמדותיו נרדף והוחרם על ידי ראשי העדה האשכנזית בארץ. נפטר בשנת תרמ"ב במהלך מסע תעמולה שערך בדרום אפריקה. עליו ועל שליחותו באוסטרליה, ראה: "רבי חיים צבי שניאורסון", מאת ישראל קלויזנר (ירושלים, תש"ג, עמ' 12-36).
קונטרס: 28 עמ'. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי (כתמים כהים ופגמים בשער). קרעים וקמטים. מספר דפים מנותקים. רישומים וחותמות בשער ובדף האחרון.
מהכותרים היהודיים הראשונים שנדפסו באוסטרליה.
עברית (בכתב שומרוני) וערבית. דיו שחורה ואדומה על נייר.
בכתב-היד ישנם מספר קולופונים של המעתיק: שניים בערבית ואחד בעברית.
קולופון 1 (תרגום): נכתב בשנת 1266 [להיג'רה=1850] על ידי צאלח [=שלח] בן אברהים [=אברהם] בן שלח אל דנפי הישראלי.
קולופון 2: "הבה הכלול מן זאת הצלות... מן חדש שואל והוא... שנת הס ור ואלף [1265 להיג'רה=1849] על יד... שלח בן אברהם".
קולופון 3 (בסוף כתב היד; תרגום): ביום חמישי בחדש החאג' 1267 [להיג'רה=1851] הכותב עבדו צאלח בן אברהים בן צאלח בן מוריאן [=אב סכוה] בן מסלם הדנפי הישראלי.
קולופון נוסף ממעתיק התוספת בערבית (תרגום): חאדר [=פינחס] בן יצחק הכהני סיים בחדש החאג' שנת 1286 [להיג'רה=1870].
המעתיק יצר בעזרת האותיות מספר ציורים - ציור פרצוף אדם וצורות גיאומטריות.
חותמות בעלים של עבד צאלח אברהים. על הכריכה נכתב: "עור טהור מן זבח שכם".
[129] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. מספר דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, עם פגמים.
כסף (חתום בחותמת בוחן הכסף [I. Biedgunowski], 84, בחותמת העיר, בחותמת היצרן, Swinarski, ובסמלילו) רקוע ומולחם.
פמוטים גדולים בעלי בסיס רבוע, עשויים תפיחות כדוריות וחפתים ומעוטרים ברוקיות, דגמים צמחיים ובדגמים סימטריים. הבזיכים נשלפים.
גובה: 29.5 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.
כסף (חתום בחותמת העיר ובחותמת היצרן, CS) רקוע, מוברג ומולחם.
טס גדול שצורתו כמגן. במרכזו לוחות הברית ובהם תומכים שני אריות הראלדיים חורצי לשון. מעל לוחות הברית מתנוסס כתר תורה גדול ועליו תלויים שלושה פעמונים. מתחת ללוחות חלונית ובה טסית; על הטסית חקוקות המלים "ראש השנה", ובצדה השני המילה "פורים" (להלכה שימשה החלונית להצגת שם החג או המועד המתאים על טסיות מתחלפות; למעשה, הטסית הנתונה בה הולחמה אל הטס ואיננה ניתנת להחלפה).
אורך: 32 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. מצב טוב. כיפופים, שברים ופגמים קלים. הטסית בחלונית מולחמת.
כסף חקוק.
שולי הקערה מעוטרים בדגמים גיאומטריים. פנים הקערה מעוטר כולו בפסוקים וטקסטים מתוך ההגדה הכתובים בתוואי מעגלי: "מה נשתנה...", "עבדים היינו...", "קדש ורחץ...".
לפי עדות הבעלים, קערה זו מקורה בעזבונו של הרב ד"ר אליעזר ליפמן (ליאו) הכהן קאהן (תר"ג-תרצ"ז), זקן הרבנים בגרמניה בדור האחרון לקיומן של קהילותיה המפוארות; העמיד שלשה דורות של תלמידים, מעמודי התווך והרוח החיה של היהדות החרדית, והיה הראשון שקיבל רשות מהממשלה לייסד קהילה חרדית נפרדת בעיר ויסבאדן, בה ישב על כסא הרבנות במשך שישים ושש שנים.
קוטר: 37 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.
צלחת פורצלן מעוטרת זהב, ועליה הכתובת "עד מאה שנה". תוצרת PRM Bavaria, Jaeger & Co, בוואריה, גרמניה, [הרבע השלישי של המאה ה-20 בקירוב].
קוטר: 29.5 ס"מ. מצב טוב. ההזהבה שחוקה מעט. שבר קל בשפת הצלחת.
הברכה המוכרת כיום "עד מאה ועשרים" היא ברכה חדשה למדי. עד למאה ה-19 איננו מכירים נוסח כזה, אלא נוסח דומה: "עד מאה שנה". כך למשל בצוואת רבי נפתלי הכהן כ"ץ (1649-1718) המאחל לאשתו "שתחיה עד מאה שנה ותסגל מצות ומעשים טובים..." (צוואה, מונקאטש תרס"ד, עמ' כד). גליקל מהמלין (1646-1724) בזכרונותיה משתמשת בברכה שיזכו לחיות "עד מאה שנה" (למשל גליקל: זכרונות, מהד' טורניאנסקי, ירושלים תשס"ו, עמ' 323: "ישמור אותה הש"י ב"ה עד מאה שני'". טורניאנסקי מעירה כי ברכה זו נדירה בכתובים ביידיש בני אותו הזמן, אך מצויה בראשי תיבות [עמ"ש] בכתבים עבריים). בתקנות קהילת ננסי לפני המהפכה הצרפתית, משנת 1789, השתמשו הכותבים בביטוי "יחד באגודה אחת עמ"ש [=עד מאה שנה]" (ש' שוורצפוקס, קבץ על יד, כז, עמ' 305). בסיפור מפורסם בשם הגר"א מסופר כי הוא איחל לאדם שביקר אצלו "שיחיה ויאריך ימים עד מאה שנה" (ב' לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רנה).
בימינו רווחת הברכה "עד מאה ועשרים שנה". לביטוי זה אין מקבילות בשפות שאינן יהודיות, ולכן מקובל כי מדובר בתרגום עברי לברכה יידישאית אותנטית: "זאללסט לעבן, ביז הונדערט און צוואנציג [=שתחיה עד מאה ועשרים]". הביטוי מבוסס כנראה על פרשנות של הכתוב "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג) לפיה הוגבלו ימי האדם ל-120 שנה. ככל הנראה בערך במפנה המאות ה-19-20 חדרה ברכה זו גם לשפה העברית, ומאז אנו מוצאים אותה בספרים ומכתבים רבניים (למשל במכתבי ברכה של האדר"ת או של רבי חיים ברלין), וכך גם בספרות העברית. [עם זאת, אפשר למצוא את האיחול גם בתפוצות יהודיות אחרות, למשל באפגניסטן נהגו לברך את הכלה: "... הכלה תחיה עד מאה ועשרים שנה, עם מאה ועשרים מעלות חן" (ג' פוזיילוב, 'ממנהגיהם של יהודי אפגניסטאן', ילקוט מנהגים, בעריכת א' וסרטיל, עמ' 49).
כסף (חתום) יצוק.
מנורה נאה וכבדה במיוחד. גב המנורה עשוי בדמות שני אריות התומכים במגינית; על ראש המגינית מתנוסס מגן דוד הנושא את השמש. גוף המנורה עשוי כבמה ועליה שמונה בזיכים בעלי מכסים נשלפים. על המגינית חקוקה ההקדשה: "מיין טייערן מאן / הרב ד"ר אביגדור / א מתנה / חנוכה תשי"ט / הרבנית יוטא אביגדור".
הרב ד"ר יעקב אביגדור (תרנ"ו-תשכ"ז), רב קהילות דרוהוביץ'-בוריסלב וגלילותיהן בפולין, סופר וד"ר לפילוסופיה. אשתו הראשונה ורוב ילדיו נספו בשואה, אולם הוא ניצל ממחנות ההשמדה ונעשה דמות פעילה במחנות העקורים. לאחר המלחמה נישא לרעייתו השניה, טויבא חוה שפירא, והתגרש ממנה לאחר שנים מספר; נישא בשלישית ליוטא (איטה). היגר לארה"ב והתמנה שם לרב בית הכנסת "חובבי תורה" בברוקלין. היה מחשובי וגדולי הרבנים בארה"ב, וחבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה. בשנת תשי"ב נתמנה לרבה הראשי של מקסיקו וכיהן בתפקיד עד יום מותו.
גובה: 20 ס"מ. רוחב: 30.5 ס"מ. משקל: 1118 גר'. מצב טוב. כיפופים קלים.
מנורת חנוכה. אלג'יריה, [שנות ה-20 בקירוב].
פח פליז רקוע, חקוק ומוחתם; פליז יצוק.
מנורת חנוכה אלג'יראית, שעל דופנה האחורית חקוקים שם בעליה - "שלמה בוזו ס"ט" - וזוג כפות ידיים שאצבעותיהן פשוקות ל"ברכת כהנים". כמו כן, מעוטרת הדופן האחורית במגן דוד (במרכזו ממוקם השמש), בדגמים צמחיים, המזכירים את עיטורי מנורות החנוכה המרוקאיות ממרקש, ובצמד עמודים - מימין ומשמאל - האופייניים למנורות חנוכה מתיטואן (תטואן). אגן הנטף והמתלה מחוברים במסמרות נחושת.
רבי שלמה בוזו (בוז'ו) היה מתלמידיו של רבי יצחק דרעי, רבה של העיר סטיף באלג'יריה.
גובה: 27 ס"מ, רוחב: 22.5 ס"מ. מצב כללי טוב. ייתכן כי שורת הבזיכים (יצוקה) מאוחרת יותר.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
מנורת חנוכה. אלג'יריה, [שנות ה-20-30 בקירוב].
פח פליז רקוע וחקוק; עבודת אזמל.
מנורת חנוכה אלג'יראית, מעוטרת בראשי תיבות ובפסוקים, אשר לפי המסורת הקבלית משמשים להגנה ולשמירה על הבית ועל יושביו.
על הדופן האחורית חקוקים מנורה בעלת שבעת קנים ומעליה הכתובת "למנצח בנגינות מזמור שיר" (תהלים ס"ז). בראש הדופן, בשלוש שורות נוספות, מופיעים גם שם השם (ש-ד-י), ראשי התיבות אגל"א ("אתה גיבור לעולם אדני") ו"תנחם סלה" (סוף פסוק ה' במזמור תהלים ס"ז). שולי הדופן האחורית, שולי רצפת אגן הנטף וכן דפנות-הצד מעוטרים בדגמים צמחיים. שוליים גליים. נקב לתליה.
הבזיכים במנורה שלפנינו מולחמים לפסיס המכופף לצורת מדרגות, ובהתאם לכך, ממוקמים (באופן חריג) על גבי שני גרמי מדרגות סימטריים, ולא בשורה אחת בעלת גובה אחיד, כמקובל במנורות חנוכה. מערכת הבזיכים (המהווה יחידה אחת) ניצבת על שתי רגליים ומקובעת אל הדופן האחורית בחריץ ייעודי, בדומה לצורת הקיבוע של דפנות הצד והשמש (הניתנים לשליפה), ונראה כי היא היא מערכת הבזיכים המקורית.
על אף שידועות מנורות חנוכה בהן הבזיכים אינם מסודרים בשורה, אלא בצורת מעגל או חצי-סהר (למשל במנורות מהודו, עיראק, טורקיה, ארץ ישראל, מצרים וגם מצפון אפריקה), לא מצאנו מקבילות נוספות למנורות בהן הבזיכים ממוקמים בצורה מדורגת, זולת מנורת חנוכה אלג'יראית אחת, גדולה (לתלייה על הקיר), המתועדת במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 37399 (מאוסף ביל גרוס).
גובה: 25 ס"מ, רוחב: 22.5 ס"מ. מצב טוב.
ספרות: אורות בהרי האטלס, חיה בנז'מין, עמ' 34.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.