מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
כסף (חתום בחותמת בוחן הכסף [I. Biedgunowski], 84, בחותמת העיר, בחותמת היצרן, Swinarski, ובסמלילו) רקוע ומולחם.
פמוטים גדולים בעלי בסיס רבוע, עשויים תפיחות כדוריות וחפתים ומעוטרים ברוקיות, דגמים צמחיים ובדגמים סימטריים. הבזיכים נשלפים.
גובה: 29.5 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.
כסף (חתום בחותמת העיר ובחותמת היצרן, CS) רקוע, מוברג ומולחם.
טס גדול שצורתו כמגן. במרכזו לוחות הברית ובהם תומכים שני אריות הראלדיים חורצי לשון. מעל לוחות הברית מתנוסס כתר תורה גדול ועליו תלויים שלושה פעמונים. מתחת ללוחות חלונית ובה טסית; על הטסית חקוקות המלים "ראש השנה", ובצדה השני המילה "פורים" (להלכה שימשה החלונית להצגת שם החג או המועד המתאים על טסיות מתחלפות; למעשה, הטסית הנתונה בה הולחמה אל הטס ואיננה ניתנת להחלפה).
אורך: 32 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. מצב טוב. כיפופים, שברים ופגמים קלים. הטסית בחלונית מולחמת.
כסף חקוק.
שולי הקערה מעוטרים בדגמים גיאומטריים. פנים הקערה מעוטר כולו בפסוקים וטקסטים מתוך ההגדה הכתובים בתוואי מעגלי: "מה נשתנה...", "עבדים היינו...", "קדש ורחץ...".
לפי עדות הבעלים, קערה זו מקורה בעזבונו של הרב ד"ר אליעזר ליפמן (ליאו) הכהן קאהן (תר"ג-תרצ"ז), זקן הרבנים בגרמניה בדור האחרון לקיומן של קהילותיה המפוארות; העמיד שלשה דורות של תלמידים, מעמודי התווך והרוח החיה של היהדות החרדית, והיה הראשון שקיבל רשות מהממשלה לייסד קהילה חרדית נפרדת בעיר ויסבאדן, בה ישב על כסא הרבנות במשך שישים ושש שנים.
קוטר: 37 ס"מ. מצב טוב. כיפופים קלים.
צלחת פורצלן מעוטרת זהב, ועליה הכתובת "עד מאה שנה". תוצרת PRM Bavaria, Jaeger & Co, בוואריה, גרמניה, [הרבע השלישי של המאה ה-20 בקירוב].
קוטר: 29.5 ס"מ. מצב טוב. ההזהבה שחוקה מעט. שבר קל בשפת הצלחת.
הברכה המוכרת כיום "עד מאה ועשרים" היא ברכה חדשה למדי. עד למאה ה-19 איננו מכירים נוסח כזה, אלא נוסח דומה: "עד מאה שנה". כך למשל בצוואת רבי נפתלי הכהן כ"ץ (1649-1718) המאחל לאשתו "שתחיה עד מאה שנה ותסגל מצות ומעשים טובים..." (צוואה, מונקאטש תרס"ד, עמ' כד). גליקל מהמלין (1646-1724) בזכרונותיה משתמשת בברכה שיזכו לחיות "עד מאה שנה" (למשל גליקל: זכרונות, מהד' טורניאנסקי, ירושלים תשס"ו, עמ' 323: "ישמור אותה הש"י ב"ה עד מאה שני'". טורניאנסקי מעירה כי ברכה זו נדירה בכתובים ביידיש בני אותו הזמן, אך מצויה בראשי תיבות [עמ"ש] בכתבים עבריים). בתקנות קהילת ננסי לפני המהפכה הצרפתית, משנת 1789, השתמשו הכותבים בביטוי "יחד באגודה אחת עמ"ש [=עד מאה שנה]" (ש' שוורצפוקס, קבץ על יד, כז, עמ' 305). בסיפור מפורסם בשם הגר"א מסופר כי הוא איחל לאדם שביקר אצלו "שיחיה ויאריך ימים עד מאה שנה" (ב' לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רנה).
בימינו רווחת הברכה "עד מאה ועשרים שנה". לביטוי זה אין מקבילות בשפות שאינן יהודיות, ולכן מקובל כי מדובר בתרגום עברי לברכה יידישאית אותנטית: "זאללסט לעבן, ביז הונדערט און צוואנציג [=שתחיה עד מאה ועשרים]". הביטוי מבוסס כנראה על פרשנות של הכתוב "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג) לפיה הוגבלו ימי האדם ל-120 שנה. ככל הנראה בערך במפנה המאות ה-19-20 חדרה ברכה זו גם לשפה העברית, ומאז אנו מוצאים אותה בספרים ומכתבים רבניים (למשל במכתבי ברכה של האדר"ת או של רבי חיים ברלין), וכך גם בספרות העברית. [עם זאת, אפשר למצוא את האיחול גם בתפוצות יהודיות אחרות, למשל באפגניסטן נהגו לברך את הכלה: "... הכלה תחיה עד מאה ועשרים שנה, עם מאה ועשרים מעלות חן" (ג' פוזיילוב, 'ממנהגיהם של יהודי אפגניסטאן', ילקוט מנהגים, בעריכת א' וסרטיל, עמ' 49).
כסף (חתום) יצוק.
מנורה נאה וכבדה במיוחד. גב המנורה עשוי בדמות שני אריות התומכים במגינית; על ראש המגינית מתנוסס מגן דוד הנושא את השמש. גוף המנורה עשוי כבמה ועליה שמונה בזיכים בעלי מכסים נשלפים. על המגינית חקוקה ההקדשה: "מיין טייערן מאן / הרב ד"ר אביגדור / א מתנה / חנוכה תשי"ט / הרבנית יוטא אביגדור".
הרב ד"ר יעקב אביגדור (תרנ"ו-תשכ"ז), רב קהילות דרוהוביץ'-בוריסלב וגלילותיהן בפולין, סופר וד"ר לפילוסופיה. אשתו הראשונה ורוב ילדיו נספו בשואה, אולם הוא ניצל ממחנות ההשמדה ונעשה דמות פעילה במחנות העקורים. לאחר המלחמה נישא לרעייתו השניה, טויבא חוה שפירא, והתגרש ממנה לאחר שנים מספר; נישא בשלישית ליוטא (איטה). היגר לארה"ב והתמנה שם לרב בית הכנסת "חובבי תורה" בברוקלין. היה מחשובי וגדולי הרבנים בארה"ב, וחבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה. בשנת תשי"ב נתמנה לרבה הראשי של מקסיקו וכיהן בתפקיד עד יום מותו.
גובה: 20 ס"מ. רוחב: 30.5 ס"מ. משקל: 1118 גר'. מצב טוב. כיפופים קלים.
מנורת חנוכה. אלג'יריה, [שנות ה-20 בקירוב].
פח פליז רקוע, חקוק ומוחתם; פליז יצוק.
מנורת חנוכה אלג'יראית, שעל דופנה האחורית חקוקים שם בעליה - "שלמה בוזו ס"ט" - וזוג כפות ידיים שאצבעותיהן פשוקות ל"ברכת כהנים". כמו כן, מעוטרת הדופן האחורית במגן דוד (במרכזו ממוקם השמש), בדגמים צמחיים, המזכירים את עיטורי מנורות החנוכה המרוקאיות ממרקש, ובצמד עמודים - מימין ומשמאל - האופייניים למנורות חנוכה מתיטואן (תטואן). אגן הנטף והמתלה מחוברים במסמרות נחושת.
רבי שלמה בוזו (בוז'ו) היה מתלמידיו של רבי יצחק דרעי, רבה של העיר סטיף באלג'יריה.
גובה: 27 ס"מ, רוחב: 22.5 ס"מ. מצב כללי טוב. ייתכן כי שורת הבזיכים (יצוקה) מאוחרת יותר.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
מנורת חנוכה. אלג'יריה, [שנות ה-20-30 בקירוב].
פח פליז רקוע וחקוק; עבודת אזמל.
מנורת חנוכה אלג'יראית, מעוטרת בראשי תיבות ובפסוקים, אשר לפי המסורת הקבלית משמשים להגנה ולשמירה על הבית ועל יושביו.
על הדופן האחורית חקוקים מנורה בעלת שבעת קנים ומעליה הכתובת "למנצח בנגינות מזמור שיר" (תהלים ס"ז). בראש הדופן, בשלוש שורות נוספות, מופיעים גם שם השם (ש-ד-י), ראשי התיבות אגל"א ("אתה גיבור לעולם אדני") ו"תנחם סלה" (סוף פסוק ה' במזמור תהלים ס"ז). שולי הדופן האחורית, שולי רצפת אגן הנטף וכן דפנות-הצד מעוטרים בדגמים צמחיים. שוליים גליים. נקב לתליה.
הבזיכים במנורה שלפנינו מולחמים לפסיס המכופף לצורת מדרגות, ובהתאם לכך, ממוקמים (באופן חריג) על גבי שני גרמי מדרגות סימטריים, ולא בשורה אחת בעלת גובה אחיד, כמקובל במנורות חנוכה. מערכת הבזיכים (המהווה יחידה אחת) ניצבת על שתי רגליים ומקובעת אל הדופן האחורית בחריץ ייעודי, בדומה לצורת הקיבוע של דפנות הצד והשמש (הניתנים לשליפה), ונראה כי היא היא מערכת הבזיכים המקורית.
על אף שידועות מנורות חנוכה בהן הבזיכים אינם מסודרים בשורה, אלא בצורת מעגל או חצי-סהר (למשל במנורות מהודו, עיראק, טורקיה, ארץ ישראל, מצרים וגם מצפון אפריקה), לא מצאנו מקבילות נוספות למנורות בהן הבזיכים ממוקמים בצורה מדורגת, זולת מנורת חנוכה אלג'יראית אחת, גדולה (לתלייה על הקיר), המתועדת במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 37399 (מאוסף ביל גרוס).
גובה: 25 ס"מ, רוחב: 22.5 ס"מ. מצב טוב.
ספרות: אורות בהרי האטלס, חיה בנז'מין, עמ' 34.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
טס לספר תורה שני. כנראה אוראן (Oran), אלג'יריה, [1918 בקירוב].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (חתום בחותמות צרפתיות: חותמת זעירה בצורת פרח או סרטן; האותיות JF עם עיטור ביניהן, בתוך מעוין זעיר - כנראה ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף).
לוח כסף מלבני ועבה, ששוליו העליונים מעוצבים בצורת מבנה בעל כיפות. כתובת הקדשה: "לבני ישראל לזכרון / ספר שני / למנוחת הבחו"ן [הבחור ונבון / הבחורים ונבונים] ההרוג / במלחמה הר' יעקב / והר' משה אחיו בניו של / המשו"ח [המשכיל וחכם] הר' אברהם כלפון / י"ץ תנצב"ה" (המלים "ספר שני" מקודחות בשליש העליון של הטס, בעוד שיתרת הכתובת חקוקה על גביו). בצדו האחורי של הלוח חקוק השם J. Fima, כפי הנראה, שמו של הצורף אשר יצר את הטס. שרשרת ארוכה (מקורית), לתלייה על תיק ספר התורה.
על-פי רשומות חללי מלחמת העולם הראשונה של משרד הכוחות המזויינים הצרפתי (Ministère des Armées), יעקב כלפון (יליד 1891) ומשה כלפון (יליד 1893), שניהם מהעיר אוראן שבאלג'יריה, נהרגו במהלך שירותם בצבא צרפת, יעקב בשנת 1914, בן 23 שנים, ומשה, אחיו הצעיר, בשנת 1918, בן 25 שנים (ראו חומר מצורף).
גובה: 11 ס"מ, עם השרשרת: 63 ס"מ, רוחב: 12 ס"מ. מצב טוב.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
טס לספר תורה. [צרפת, המאה ה-19]. כתובת הקדשה (מאוחרת) מאלג'יריה.
כסף יצוק וחקוק (חתום בחותמות צרפתיות: Minerva's head; ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף בתוך מעוין זעיר: האותיות JS עם עיטור ביניהן); מוזהב בחלקו.
טס מרשים, עבה וכבד במיוחד. מעוצב כקרטוש קמור, ששוליו מעוטרים בדגמים צמחיים עשירים; בחלקו העליון עיטור בצורת כתר ובחלקו התחתון עיטור בצורת שני יצורים ימיים (דולפינים?) שמפיהם נמשכים ענפים עם עלים ופרחים. חמישה פעמונים משתלשלים מחלקו התחתון (מעוטרים וכפי הנראה אינם מקוריים). שרשרת לתליה.
לפי איכותו, נראה כי טס זה נוצר בצרפת במהלך המאה ה-19, וכי במקור היה שטח הפנים שלו חלק, כפי שנמצא בטסים צרפתיים דומים מהתקופה, וכי כל העיטורים והכתובות החקוקים על גביו נוספו במחצית המאה ה-20, בשנת תשי"ג, לאחר שקודם לכן מצא את דרכו לאלג'יריה. שלושה טסים המזכירים בעיצובם את הטס שלפנינו, שנוצרו בידי הצורף הפריזאי המפורסם Maurice Mayer (פעל החל משנת 1846 ועד שנות ה-70 של המאה ה-19), נמצאים באוסף הקונסיסטואר בפריז (ראו להלן), וניתן לשער כי היו מוכרים לצורף שיצר טס זה.
כתובת הקדשה (מאוחרת): "זו נדבת הנכבד ומעולה ר' אברהם / בר נסים אטבול לעלוי נשמת אביו ואמו / שנת תשי"ג". ייתכן כי מדובר באברהם טובול (Touboul) מהעיר אוראן שבאלג'יריה, אשר נולד בשנת 1892 ונפטר בשנת 1957; שם אביו היה נסים ושם אמו יאקוט לבית בן חיים (ראו חומר מצורף). כפי הנראה, הקדיש אטבול את הטס שלפנינו לבית הכנסת (יחד עם זוג "תפוחים" - ראו פריט הבא), ובאותה עת נוספו על הפריטים כתובות ההקדשה.
גובה: 30 ס"מ, עם השרשרת: 61 ס"מ, רוחב: 25 ס"מ. משקל: 1.62 ק"ג. מצב טוב.
ספרות: אוצרות יהודיים מפאריס, מאוספי מוזיאון קלוני והקונסטיטואר, מאת אביגדור קלאגסבאלד (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1982), פריטים 30, 40, 43.
להשוואה, ראו טסים צרפתיים דומים: Kestenbaum, auction 63 (2014), lot 387; Sotheby's, important Judaica, 19 December 2018, lot 133; J. Greenstein, Spring 2021 auction, lot 79.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
תשעת הפריטים שלפניכם (פריטים 288-296) מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
כתר לתיק של ספר תורה. צרפת (אלזס?), המאה ה-19 (לאחר 1838).
כסף יצוק ומוטבע (חתום בחותמות צרפתיות: חותמת זעירה בצורת סרטן; מעוין זעיר עם ראשי תיבות לא מזוהים); מוזהב; בד קטיפה.
כתר המזכיר בצורתו הכללית כתרי-תורה ממזרח אירופה, אשר נעשה, כפי הנראה, לשימושה של אחת מקהילות האשכנזים בצרפת (ייתכן כי באלזס; כתר הדומה במידת-מה לכתר שלפנינו נמצא בבית הכנסת של העיר קולמאר - Colmar - שבאלזס).
ניצב על בסיס עגול המעוטר בדגמים צמחיים ובבליטות עגולות וסגלגלות לסירוגין, עם עיטורים תלתניים הפונים כלפי מעלה. עשר זרועות מחברות בין הבסיס ובין העיטור העליון, המעוצב ככדור פחוס שבראשו להבת-אש. שני פתחים סגלגלים קבועים בחלקו החיצוני של הכתר, בין זרועותיו, ושני מוטות-כסף דקים עם חישוקים ממוקמים בחלקו הפנימי - עבור עצי החיים. חלקו הפנימי של הכתר מחופה בבד קטיפה עבה בגוון חום-אדמדם.
קוטר הבסיס: 19.5-21 ס"מ, קוטר מרבי: 27 ס"מ, גובה: 27 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כיפופים ושברים קלים. העיטור העליון מכופף וכמה מזרועות הכתר שבורות או מעוקמות בחיבורן אליו. קרעים ובלאי בחיפוי הבד.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
זוג "תפוחים" ("רימונים") לספר תורה. אלג'יריה (ייתכן כי נוצרו במרוקו), [המאה ה-19].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (חתום בחותמות צרפתיות: Minerva's head; ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף בתוך מעוין זעיר: האותיות JS עם עיטור ביניהן); מוזהב; אבני זכוכית.
זוג "תפוחים" גדולים ומרשימים. חלקם העליון דמוי כתר, שבראשו עיטור דמוי פרח ומעליו עיטור בצורת מגן דוד עם הכיתוב "ש-ד-י" (כפי הנראה, העיטור בצורת מגן דוד נוסף בשלב מאוחר יותר). גוף כל "תפוח" מעוצב כמשושה ומורכב מבסיס דמוי גביע ומחלק מרכזי ובו לוחיות המקודחות בדגמים צמחיים, עם תריסר חלונות קטנים בהם ממוקמים פעמונים שסביבם משובצות שש אבני-זכוכית אדומות. פעמונים נוספים משתלשלים מחלקו העליון של הבסיס. ניצבים על רגליים מצולעות וגבוהות. סה"כ מלווה כל "תפוח" ב-18 פעמונים, בשלושה גדלים שונים, המעוטרים אף הם. חותמות כסף זעירות מופיעות גם על הפעמונים. בדרך כלל מעוטרים "תפוחים" אלה בעיטורי פרחים קטנים (דמויי כפתורים), ולא באבני-זכוכית, כמו בזוג שלפנינו.
כתובת הקדשה זהה חקוקה על הרגליים: "אברהם בר נסים אטבול". ייתכן כי מדובר באברהם טובול (Touboul) מהעיר אוראן שבאלג'יריה (1892-1957), אשר הקדיש לבית הכנסת יחד עם ה"תפוחים" הללו גם טס צרפתי מפואר (ראו פריט קודם). כפי הנראה, כתובת ההקדשה נוספה בשלב מאוחר יותר.
דגם זה של "תפוחים" צפון אפריקאיים (דוגמאות דומות מקורן בדרך כלל במרוקו הספרדית) הושפע מעיצובם של "רימונים" איטלקיים (ליוורנו) בעלי צורת מגדל, ומשקף היטב את הקשרים ההדוקים בין קהילות אירופה - ואיטליה בפרט - ובין יהדות אלג'יריה. באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק שמור זוג "תפוחים" דומה, שמקורו בבית הכנסת "עץ חיים" בגיברלטר, אשר מהווה דוגמה מוקדמת (ואולי אף ראשונה) להופעתו של סגנון עיצובי זה בצפון אפריקה (נוצר בלונדון בשנת 1801/2). זוגות נוספים מתועדים בקטלוג "בפאתי מערב, תשמישי קדושה מבתי כנסת ממרוקו הספרדית" (ראו להלן).
גובה: 42.5 ס"מ. מצב כללי טוב מאוד. חמישה פעמונים חסרים. פעמון אחד הוחלף.
ספרות:
1. Rafi Grafman, Crowning Glory, Silver, New York Torah Ornaments of the Jewish Museum (ניו יורק, 1996), פריט 364.
2. רפי גרפמן (עורך), 50 רימונים, מבחר רימונים לספרי תורה מאוסף של משפחה אירופית, קטלוג תערוכה באוניברסיטת תל-אביב (המוזיאון ליהדות, בית כנסת ומרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, 1998), פריט 23.
3. ניצה בהרוזי, בפאתי מערב, תשמישי קדושה מבתי כנסת ממרוקו הספרדית (מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 1989), פריטים 1א'-1ו'.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.
זוג "תפוחים" ("רימונים") לספר תורה. אלג'יריה (או מרוקו), [סוף המאה ה-19], כתובת הקדשה משנת תרנ"א [1891].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (גוף הרימונים כפי הנראה אינו חתום; חותמת כסף צרפתית זעירה על אחד הפעמונים); מוזהב.
חלקם העליון דמוי כתר, שבראשו עיטור בצורת פרי אננס, מונח בתוך זר עלים. גוף כל "תפוח" מעוצב כמשושה ומורכב מבסיס דמוי גביע ומחלק מרכזי ובו לוחיות המקודחות בדגמים צמחיים, עם תריסר חלונות קטנים בהם ממוקמים פעמונים (וסביבם משובצים עיטורי פרחים דמויי כפתורים). ניצבים על רגליים מצולעות וגבוהות. פעמונים נוספים משתלשלים מחלקו העליון של הבסיס.
כתובת הקדשה זהה חקוקה על הרגליים: "הרמונים אלו נעשו למנוחת היקר הנכבד / וחשוב מטה עז מקל תפארה העלוב קצר / ימים כה"ר אברהם אביקציץ ברי"ץ נ"ע / נלב"ע בה' בש' [ה' בשבוע] כ"ה לחדש אדר א' שנת תרנ"א / תנצב"ה". ייתכן כי אברהם אבוקסיס, שלזכרו הוקדשו הרימונים, היה בן למשפחה יהודית מתיטואן (מרוקו) אשר חיה באוראן (כמה מאות משפחות יהודיות מתטואן הגיעו לאוראן לאחר פרוץ המלחמה בין מרוקו לספרד בשנת 1859).
זוג דומה של "תפוחים" (עם כתובת הקדשה שאותיותיה דומות לאותיות הכתובת שלפנינו) מתיטואן (תטואן), מרוקו, מתועד במרכז לאמנות יהודית, פריט 36930 (מאוסף ביל גרוס). למידע נוסף על טיפוס זה של "תפוחים", ראו פריט קודם.
גובה: 42.5 ס"מ. מצב בינוני. מעט פגמים, שברים וכיפופים, עם תיקוני הלחמה גסים. שמונה פעמונים חסרים. שני עיטורי פרחים חסרים.
חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.
חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.