זוג "תפוחים" ("רימונים") לספר תורה. אלג'יריה (ייתכן כי נוצרו במרוקו), [המאה ה-19].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (חתום בחותמות צרפתיות: Minerva's head; ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף בתוך מעוין זעיר: האותיות JS עם עיטור ביניהן); מוזהב; אבני זכוכית.
זוג "תפוחים" גדולים ומרשימים. חלקם העליון דמוי כתר, שבראשו עיטור דמוי פרח ומעליו עיטור בצורת מגן דוד עם הכיתוב "ש-ד-י" (כפי הנראה, העיטור בצורת מגן דוד נוסף בשלב מאוחר יותר). גוף כל "תפוח" מעוצב כמשושה ומורכב מבסיס דמוי גביע ומחלק מרכזי ובו לוחיות המקודחות בדגמים צמחיים, עם תריסר חלונות קטנים בהם ממוקמים פעמונים שסביבם משובצות שש אבני-זכוכית אדומות. פעמונים נוספים משתלשלים מחלקו העליון של הבסיס. ניצבים על רגליים מצולעות וגבוהות. סה"כ מלווה כל "תפוח" ב-18 פעמונים, בשלושה גדלים שונים, המעוטרים אף הם. חותמות כסף זעירות מופיעות גם על הפעמונים. בדרך כלל מעוטרים "תפוחים" אלה בעיטורי פרחים קטנים (דמויי כפתורים), ולא באבני-זכוכית, כמו בזוג שלפנינו.
כתובת הקדשה זהה חקוקה על הרגליים: "אברהם בר נסים אטבול". ייתכן כי מדובר באברהם טובול (Touboul) מהעיר אוראן שבאלג'יריה (1892-1957), אשר הקדיש לבית הכנסת יחד עם ה"תפוחים" הללו גם טס צרפתי מפואר (ראו פריט קודם). כפי הנראה, כתובת ההקדשה נוספה בשלב מאוחר יותר.
דגם זה של "תפוחים" צפון אפריקאיים (דוגמאות דומות מקורן בדרך כלל במרוקו הספרדית) הושפע מעיצובם של "רימונים" איטלקיים (ליוורנו) בעלי צורת מגדל, ומשקף היטב את הקשרים ההדוקים בין קהילות אירופה - ואיטליה בפרט - ובין יהדות אלג'יריה. באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק שמור זוג "תפוחים" דומה, שמקורו בבית הכנסת "עץ חיים" בגיברלטר, אשר מהווה דוגמה מוקדמת (ואולי אף ראשונה) להופעתו של סגנון עיצובי זה בצפון אפריקה (נוצר בלונדון בשנת 1801/2). זוגות נוספים מתועדים בקטלוג "בפאתי מערב, תשמישי קדושה מבתי כנסת ממרוקו הספרדית" (ראו להלן).
גובה: 42.5 ס"מ. מצב כללי טוב מאוד. חמישה פעמונים חסרים. פעמון אחד הוחלף.
ספרות:
1. Rafi Grafman, Crowning Glory, Silver, New York Torah Ornaments of the Jewish Museum (ניו יורק, 1996), פריט 364.
2. רפי גרפמן (עורך), 50 רימונים, מבחר רימונים לספרי תורה מאוסף של משפחה אירופית, קטלוג תערוכה באוניברסיטת תל-אביב (המוזיאון ליהדות, בית כנסת ומרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, 1998), פריט 23.
3. ניצה בהרוזי, בפאתי מערב, תשמישי קדושה מבתי כנסת ממרוקו הספרדית (מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 1989), פריטים 1א'-1ו'.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.