מנורת חנוכה. אלג'יריה, [שנות ה-20 בקירוב].
פח פליז רקוע, חקוק ומוחתם; פליז יצוק.
מנורת חנוכה אלג'יראית, שעל דופנה האחורית חקוקים שם בעליה - "שלמה בוזו ס"ט" - וזוג כפות ידיים שאצבעותיהן פשוקות ל"ברכת כהנים". כמו כן, מעוטרת הדופן האחורית במגן דוד (במרכזו ממוקם השמש), בדגמים צמחיים, המזכירים את עיטורי מנורות החנוכה המרוקאיות ממרקש, ובצמד עמודים - מימין ומשמאל - האופייניים למנורות חנוכה מתיטואן (תטואן). אגן הנטף והמתלה מחוברים במסמרות נחושת.
רבי שלמה בוזו (בוז'ו) היה מתלמידיו של רבי יצחק דרעי, רבה של העיר סטיף באלג'יריה.
גובה: 27 ס"מ, רוחב: 22.5 ס"מ. מצב כללי טוב. ייתכן כי שורת הבזיכים (יצוקה) מאוחרת יותר.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.