מכירה מקוונת 30 - מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום ההסתלקות ג' בתמוז של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון
מטבע של 5 קופייקות שהעניק האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הצמח צדק מליובאוויטש לנכדו האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון - הרש"ב. יקטרינבורג.
מטבע עשוי נחושת. פנים: עריך המטבע ותאריך ומקום ההטבעה - .Е.М (יקטרינבורג), 1860. גב: שלט אצולה.
את המטבע העניק הצמח צדק לנכדו הרש"ב בילדותו (בשעת הסתלקותו של הצמח צדק, י"ג ניסן תרכ"ו, היה נכדו הרש"ב בן חמש שנים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המטבע של חמש קופייקות שסבי [הרש"ב] קיבל מהצמח צדק בהיותו ילד קטן. סבי נתן לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 14 במאי 1989.
על מנהגו של הצמח צדק להעניק מטבעות כסף לנכדיו הרש"ב והרז"א (שניאור זלמן אהרן), שני בניו של בנו רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), מובא בספר השיחות תרפ"א מהריי"ץ: "בכל יום ה' הי' אאמו"ר [הרש"ב] הולך להצ"צ לקבל פיטאק (ה' פרוטות)" (שם, עמ' 20). בספר השיחות תרצ"א מסופר: "בכ"י [בכל יום] היו באים אל הצ"צ, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו [וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], והוא הי' נותן להם א צוויער [חצי קופייקה]"; ומתואר כיצד הושיב פעם הצמח צדק בחיקו את נכדו הרש"ב ונתן לו מטבעות כסף עבור חסידים: "פעם בעת יחידות... וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא באמרו להחסידים 'דער זיידע... האט געגעבען אויף משקה' [הסבא נתן עבור קניית משקה]" (שם, עמ' 226. ראה גם בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"א, עמ' כח, קצג). בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"ג מסופר: "אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] רז"א וגם אחותם דבורה לאה, היו נכנסים – בקטנותם – פעמים ביום אל הצ"צ, אין דער פרי [בבוקר], והצ"צ הי' נותן להם כסף" (שם, עמ' סט, רעו).
הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר בשם אביו הרה"ח ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח מאניע מאנעסזאן את הסיפור הבא: "שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא... ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם... נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).
קוטר: 36 מ"מ.
מטבע עשוי נחושת. פנים: עריך המטבע ותאריך ומקום ההטבעה - Е.М. (יקטרינבורג), 1860. גב: שלט אצולה.
את המטבע העניק הצמח צדק לנכדו הרש"ב בילדותו (בשעת הסתלקותו של הצמח צדק, י"ג ניסן תרכ"ו, היה נכדו הרש"ב בן חמש שנים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... אחד מן המטבעות של חמש קופייקות שסבי – הרש"ב קיבל בילדותו מהצמח צדק. סבי נתן לי אותו לרגל יום הולדתי ה-15". האישור מתוארך – 14 במאי 1989.
על מנהגו של הצמח צדק להעניק מטבעות כסף לנכדיו הרש"ב והרז"א (שניאור זלמן אהרן), שני בניו של בנו רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), מובא בספר השיחות תרפ"א מהריי"ץ: "בכל יום ה' הי' אאמו"ר [הרש"ב] הולך להצ"צ לקבל פיטאק (ה' פרוטות)" (שם, עמ' 20). בספר השיחות תרצ"א מסופר: "בכ"י [בכל יום] היו באים אל הצ"צ, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו [וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] , והוא הי' נותן להם א צוויער [חצי קופייקה]"; ומתואר כיצד הושיב פעם הצמח צדק בחיקו את נכדו הרש"ב ונתן לו מטבעות כסף עבור חסידים: "פעם בעת יחידות... וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא באמרו להחסידים 'דער זיידע... האט געגעבען אויף משקה' [הסבא נתן עבור קניית משקה]" (שם, עמ' 226. ראה גם בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"א, עמ' כח, קצג). בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"ג מסופר: "אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] רז"א וגם אחותם דבורה לאה, היו נכנסים – בקטנותם – פעמים ביום אל הצ"צ, אין דער פרי [בבוקר], והצ"צ הי' נותן להם כסף" (שם, עמ' סט, רעו).
הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר בשם אביו הרה"ח ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח מאניע מאנעסזאן את הסיפור הבא: " שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא... ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם... נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).
קוטר: 36 מ"מ.
מטבע של 5 קופייקות שהעניק האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הצמח צדק מליובאוויטש לנכדו האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון - הרש"ב. יקטרינבורג.
מטבע עשוי נחושת. פנים: עריך המטבע ותאריך ומקום ההטבעה - Е.М. (יקטרינבורג), 1860. גב: שלט אצולה.
את המטבע העניק הצמח צדק לנכדו הרש"ב בילדותו (בשעת הסתלקותו של הצמח צדק, י"ג ניסן תרכ"ו, היה נכדו הרש"ב בן חמש שנים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... מטבע של 5 קופייקות שסבי [הרש"ב] קיבל בהיותו ילד קטן מהצמח צדק. סבי העניק לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 14 במאי 1989.
מצורף: קופסת עץ שהשתייכה לבית רבי (הקופסה נמסרה יחד עם המטבע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור המצורף).
על מנהגו של הצמח צדק להעניק מטבעות כסף לנכדיו הרש"ב והרז"א (שניאור זלמן אהרן), שני בניו של בנו רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), מובא בספר השיחות תרפ"א מהריי"ץ: "בכל יום ה' הי' אאמו"ר [הרש"ב] הולך להצ"צ לקבל פיטאק (ה' פרוטות)" (שם, עמ' 20). בספר השיחות תרצ"א מסופר: "בכ"י [בכל יום] היו באים אל הצ"צ, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו [וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], והוא הי' נותן להם א צוויער [חצי קופייקה]"; ומתואר כיצד הושיב פעם הצמח צדק בחיקו את נכדו הרש"ב ונתן לו מטבעות כסף עבור חסידים: "פעם בעת יחידות... וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא באמרו להחסידים 'דער זיידע... האט געגעבען אויף משקה' [הסבא נתן עבור קניית משקה]" (שם, עמ' 226. ראה גם בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"א, עמ' כח, קצג). בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"ג מסופר: "אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] רז"א וגם אחותם דבורה לאה, היו נכנסים – בקטנותם – פעמים ביום אל הצ"צ, אין דער פרי [בבוקר], והצ"צ הי' נותן להם כסף" (שם, עמ' סט, רעו).
הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר בשם אביו הרה"ח ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח מאניע מאנעסזאן את הסיפור הבא: "שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא... ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם... נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).
קוטר: 36 מ"מ.
ארנק מטבעות שקיבלה הרבנית רבקה במתנה מבעלה רבי שמואל שניאורסון – האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כסף (חתום); אריג חוליות (chainmail).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ, נינתה של הרבנית רבקה: "אני מעניקה בזאת במתנה... ארנק מטבעות מכסף של אם סבתי הרבנית רבקה. היא קבלה אותו מבעלה הרבי המהר"ש במתנה לאחר שחזר מאחד מביקוריו בפריז". האישור מתוארך – 14 במאי 1989. מצורף: קופסת עץ לתכשיטים של הרבנית רבקה (הקופסה נמסרה יחד עם הארנק, אך איננה מוזכרת באישור שלפנינו).
האדמו"ר המהר"ש, הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד אשר ביקר בפריז. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרכ"ח, בהיותו בן ל"ד שנים – כדי "להתראות עם עסקני הכלל" ("היום יום", הקדמת "שלשלת היחס"). בשנים תר"ל-תרמ"א ערך המהר"ש מספר נסיעות נוספות לצרפת, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל (מפורסם במיוחד המעשה שהתרחש בעת שהתאכסן המהר"ש במלון "אלכסנדר" בפריז ופעל להחזרת אברך יהודי בתשובה).
על נוהגו של המהר"ש לרכוש מתנות ותכשיטים לאשתו הרבנית רבקה בעת נסיעותיו לחו"ל מספר הרבי מליובאוויטש בשם חמיו הריי"ץ: "הסדר הי' שאדמו"ר מהר"ש הי' נוסע לחו"ל לעתים קרובות, וכאשר לפעמים הי' מציע להרבנית להתלוות אליו בנסיעתו, היתה מבקשת שתמורת נסיעתה יתן לה את סכום הוצאות הנסיעה, והיא כבר תדע מה לעשות עם הכסף... וכמו כן היו לה הרבה תכשיטים – מתנות שקיבלה מבעלה, אדמו"ר מהר"ש, בשובו מחו"ל – שהיתה ממשכנת אותם כדי להלוות עוד כמה רובל עבור פעולותי'" ("תורת מנחם", חלק יג עמ' 337). ברשימת "דברי ימי הרבנית רבקה" מספר נכדה הריי"ץ על החיבה הגדולה שרחש הצמח צדק לכלתו הרבנית רבקה ועל מנהגו להעניק לה תכשיטים באמצעות בנו המהר"ש: "וכמו-כן, הי' מקרבה בקירוב נעלה במתנות גדולות, על ידי כבוד בנו, כבוד אישה הרה"ק [המהר"ש], מתנות גדולות לקנות תכשיטים והדומה" (שם, עמ' נב). על פי האישור המצורף, קנה האדמו"ר המהר"ש את ארנק המטבעות שלפנינו לאחר ששב מאחד מביקוריו בפריז.
הרבנית רבקה שניאורסון, אמו של האדמו"ר הרש"ב וסבתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. נולדה בשנת תקצ"ג לאמה הרבנית שרה בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש ולאביה הרה"ק רבי אהרן אלכסנדר משקלוב. בצעירותה התייתמה מאביה ומאמה, וגדלה בבית זקנתה הרבנית שיינא, אשת האדמ"ר האמצעי (שהסתלק קודם לידת נכדתו, בשנת תקפ"ח). בשנת תר"ט נערכו נישואיה עם הרבי המהר"ש. לאחר נישואיה, עמדה הרבנית רבקה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. היא נטלה על עצמה את האחריות על כלכלת חצר הרבי והייתה ממונה על חלוקת מעות "המעמד" (צדקה שנתנו חסידים לצורך החזקת בית רבי). השתדלה רבות גם עבור תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. היא השגיחה על סידורי הלינה והאכילה של התלמידים, דרשה בשלומם ודאגה שיוכלו לשקוד על לימודם ללא דאגות חומריות. נודעה כ"בעלת שמועה" והייתה מקור לסיפורים רבים על תולדותיה של תנועת חב"ד ואדמו"ריה. נכדה האדמו"ר הריי"ץ נהג, על פי הוראת אביו האדמו"ר הרש"ב, לבוא אליה בעיתים קבועות ולהאזין לסיפוריה. רבים מסיפורים אלו נדפסו לאחר מכן בספרי הריי"ץ - "ספר הזכרונות", "ליקוטי דיבורים", "ספר השיחות", ועוד. הרש"ב סיפר פעם לבנו הריי"ץ כי אביו המהר"ש אמר פעם אודות רעייתו הרבנית רבקה כי לאחר שתספר לו סיפור מסוים, הוא יחוש "עונג פנימי", שכן היא "בעלת שמועה". חמיה האדמו"ר הצמח צדק בירכה באריכות ימים, ואכן הרבנית רבקה האריכה ימים והסתלקה בערב שבת קודש י' שבט תרע"ד, בגיל שמונים. מנוחתה כבוד בליובאוויטש, בסמוך לציון חותנה הצמח צדק ובעלה המהר"ש. במכתב לכלתו ולנכדותיו כותב בנה הרש"ב: "אין מילים לבטא את שברנו הגדול. ניטל אור גדול וקדוש מביתנו... אני מתנחם רק בידיעה הברורה שהיא חיה עמנו גם עכשיו, והיכן שאנו נמצאים היא אתנו" (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ב', עמ' תשפא). על שמה נוסדה רשת מוסדות החינוך "בית רבקה".
ארנק כסף: 6X7 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קופסת עץ לתכשיטים: 14X20.5 ס"מ. מצב טוב. שריטות ושפשופים. פגמים קלים.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
ספל לנטילת ידיים של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ששימש אותו במהלך נסיעותיו.
פליז (חתום בחותמת יצרן בעיר טולה, רוסיה, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את ספל נטילת הידיים לנסיעות שסבי הרש"ב השתמש בו. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] נתנה לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 26 במאי 1989.
בספר "ליובאוויטש וחייליה" מהרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מוזכר ספל לנטילת ידיים שהשתמש בו הרש"ב בנסיעותיו. הוא מספר (בשם הרה"ח זאב וולף לבייב) על ביקורו של הרה"ח אברהם דוד פויזנר מקלימאוויטש אצל הרש"ב בנאות דשא: "וכבדו אותו לסעוד בבית הרבי, התחיל לחפש חסרונות על הכלי שאדמונ"ע נטל ידי' ממנו" (ייתכן שבשל מידותיו הקטנות של הספל חשש הרב פויזנר שאין בו את השיעור הנדרש לנטילה. הרה"ח ישראל ג'ייקובסון מתאר את חומרותיו ודקדוקיו הרבים של הרב פויזנר בעת נטילת ידיו לסעודה: "כשהי' נוטל ידיו לאכילה הי' נוטל בצלוחית, ואח"כ בכוס, ועוד איזה כלי, וכלי בתוך כלי, והכל מחשש פן כו'. כה גדלה יר"ש שלו בכל פרט". "זכרון לבני ישראל", עמ' סב).
גובה: 10 ס"מ; קוטר: 7-10 ס"מ. מצב טוב. שפשופים, כיפופים ופגמים קלים.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
משקפיים של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המשקפיים של סבי הרש"ב. הוא הרכיב אותם בשבועות האחרונים לחייו". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
על משקפיים שהרכיב האדמו"ר הרש"ב מספר הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן בספרו "ליובאוויטש וחייליה": "אדמונ"ע [הרש"ב] לא הי' מטלטל בר"ה ברשות הרבים, וכשהלך לתשליך הי' מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים. פעם אחת מסר לי [להרה"ח פאלע כהן] את הסידור והמשקפיים וכשהגיע לנהר רציתי למסור לו, והבחורים שמסביבו בקשו ממני שהם ימסרו להרבי ולא רציתי, ונדחקתי ומסרתי בעצמי" (עמ' 29, הערה 9). עדות נוספת לכך מובאת בספר "אשכבתא דרבי", שכתב הרה"ח משה דובער רבקין "בשלהי קייטא [קיץ] תר"פ... בעודני נמצא כולי תחת הרשמים העזים והנוראים של הימים, השעות והרגעים האחרונים של רבנו נ"ע [הרש"ב] בעלמא דין, אשר זכיתי אז להיות היחידי לעמוד לפני מטתו השלמה בימים האחרונים לפני הסתלקותו... וזכיתי לשמוע דבריו הק' אשר יצאו אז מפיו וגם לראות מקצת מהנהגותיו בכמה ענינים" (שם, עמ' VII). בתארו את הימים האחרונים קודם להסתלקותו של הרש"ב, ב' ניסן תר"פ, מעיד הרמ"ד רבקין: "אני הכותב, לא משתי ממטתו וממנו כמעט על רגע, עד כי נגנז ארון הקודש... וכל משך ימי מחלתו הייתי מסייע לו לישב או גם לעמוד כשהי' מוכרח... וכן הייתי יוצק מים על ידיו כשהי' נצרך לטול ידיו", ומספר על המשקפיים שהרש"ב נזקק להם בשעת התפילה בסידור: "הייתי מלביש לו את המשקפיים בכל פעם שהי' מתפלל מתוך הסידור (לבד ביום א' שלבש בעצמו המשקפיים) והוא לא היה מסייע כלל" (שם, עמ' 52).
מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
שישה פריטי לבוש מהמלתחה של הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
סט בגדים שחור תואם - כובע פרווה עטוף נוצה (עם סיכה), שכמייה עם צווארון תחרה ועיטורי חרוזים (עם סיכה), חצאית ארוכה, מקטורן ושני צעיפים (צעיף שחור וצעיף רקום לבן).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... סט בגדים שלבשה סבתי שטערנא שרה. סט שחור זה היה אחד המועדפים עליה". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.
הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב ואמו של האדמו"ר הריי"ץ. נולדה בשנת תר"כ לאביה האדמו"ר יוסף יצחק מאוורוטש בן הצמח צדק ולאמה בתו של רבי יעקב ישראל מטשרקס חתנו של האדמו"ר האמצעי. בשנת תרכ"ה נערכו אירוסיה עם הרש"ב בביתו של הסבא הצמח צדק (החתן והכלה היו כבני חמש); נישואי הזוג נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה. עמדה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. פעלה רבות לטובת ישיבת "תומכי תמימים" ואף יסדה בשנת תרס"ט אגודת נשים עולמית לתמיכה בתלמידי ה"חדרים" בליובאוויטש. בשנת ת"ש נמלטה מוורשה הכבושה לארה"ב יחד עם בנה יחידה האדמו"ר הריי"ץ. הסתלקה בי"ג שבט תש"ב ומנוחתה כבוד בניו יורק. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית שרה".
מצב טוב. קרעים ופגמים.
שישה מזלגות כסף שרבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש השתמש בהן בעיר גלותו קוסטרומה בשנת תרפ"ז.
מזלגות עשויים כסף, חתומים בחותמת העיר קוסטרומה ובחותמת היצרן – ИІМ (סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... סט מזלגות כסף שאבי השתמש בהן בקוסטרומה. אבי התאכסן בביתו של ירחמיאל קוגל, שהתגורר שם. חותמות היצרן מלמדות שהן נוצרו בקוסטרומה. אבי השתמש בהן למאכל פירות". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
בליל יום רביעי, ט"ו בסיוון תרפ"ז, מעט לאחר חצות הלילה, פרצו אנשי הבולשת הסובייטית, או.ג.פ.או., לביתו של האדמו"ר הריי"ץ בלנינגרד (פטרבורג), ולאחר חיפוש קפדני בכליו ובחפציו הובילו אותו לבית הסוהר הידוע לשמצה "שפלרקה". עילת המאסר הרשמית הייתה איסוף כספים לטובת החזקת ישיבות וקיום קשרים אסורים עם אישים מחוץ לרוסיה. אולם הייתה זו למעשה פעילותו ללא חת לשמירת הגחלת היהודית ברחבי רוסיה שהכעיסה את השלטונות ושהובילה למאסרו. אל מול מדיניות הדיכוי של המשטר הקומוניסטי כלפי כל גילויי הדת, הריי"ץ הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה.
לאחר מספר ימים של חקירות מתישות נחרץ דינו של הריי"ץ למוות ללא משפט. אולם, בעקבות לחצים בין-לאומיים שהופעלו על ממשלת רוסיה (אותם ריכזו חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין, חבר הבונדסטג הגרמני ד"ר אוסקר קוהן ויו"ר הצלב האדום ברוסיה הגברת יקטרינה פשקובה), בוטל עונש המוות והומר בשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה (עיר קטנה על גדות הוולגה, הרחוקה למעלה מ-800 ק"מ מביתו של הריי"ץ בלנינגרד, ובה קהילה יהודית קטנה). ביום ראשון, ג' בתמוז תרפ"ז, לאחר תשעה-עשר ימים של סבל וייסורים במאסר, עלה הריי"ץ על הרכבת לקוסטרומה, מלווה בביתו הצעירה חיה מושקא ובחתנו הרב שמריהו גורארי' (בעלה של החתומה על האישור, הרבנית חנה). כפי שמתואר באישור שלפנינו, בעת שהותו בקוסטרומה התאכסן הריי"ץ בביתו של השוחט והמוהל המקומי ר' ירחמיאל קוגל.
בעדותה של בתו של ר' ירחמיאל קוגל, גברת רוזה מלמד, היא מספרת על זיכרונותיה מאותם הימים בהם התגורר הריי"ץ בבית הוריה בקוסטרומה, בהיותה בת 12: "הרבי נשלח אלינו על-ידי יהודי מלנינגרד, אהרון קוזנצוב... הרבי היה אדם טוב ואדיב, בעל לב טוב. היה בו משהו קדוש... בזכרוני הוא נשאר אלוקי... אמי בישלה עבורו, ואבי קיים תפילות בביתנו בשבת. הכול נעשה עבורו באופן הטוב ביותר. בית הכנסת שלנו נאלץ להיסגר, וביתנו הפך לבית-הכנסת... היהודים המקומיים היו אחוזי יראת-כבוד מפני הרבי... אחרים היו מטפסים על הגדר בביתנו כדי לזכות להביט בפניו... אמי הייתה אופה חלה ומאפים נוספים... קנינו עבורו פירות יער, תותים רבים, הוא התקיים מתותים. אינני יודעת אם אמי בישלה אותם עבורו, אבל היינו עורכים אותם על שולחן גדול בחצר – היתה לנו חצר גדולה – והוא אכל אותם שם, וכיבד את כולנו... הרבי היה מברך אותנו כל בוקר. הוא היה שואל לשלומנו ואחר כך הלך להתפלל וללמוד. תמיד היו ספרים עמו... הרבי ברך את כולנו בבריאות, ושלא נחווה לעולם בעצמנו את הסבל שהוא עבר... כשהוא סיפר את אשר עבר עליו, שערותינו סמרו! חלום בלהות. איך הם עינו אותו... הוא היה בעיר עשרה ימים. נגזרה עליו גלות בקוסטרומה, אבל הוא שוחרר לאחר עשרה ימים בלבד" (ראו באתר JEM: https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/1558521).
הסערה בעולם היהודי על מאסרו של הריי"ץ לא שככה, והלחצים על ממשלת רוסיה לשחררו המשיכו ביתר שאת. לבסוף, לאחר עשרה ימי גלות בקוסטרומה, נשאו מאמצי ההצלה פרי, ובי"ב תמוז תרפ"ז, התבשר הריי"ץ כי הוא חופשי לשוב לביתו. תעודת השחרור ניתנה לו רק למחרת, בי"ג תמוז. מני אז חוגגים חסידי חב"ד ברחבי העולם את מועד שחרורו של הריי"ץ כיום חג ושמחה – "חג הגאולה" י"ב-י"ג בתמוז.
שישה מזלגות: 13 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כיפופים ופגמים קלים.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
כלי לדבש (דִּבְשִׁית) של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
כסף סטרלינג (חתום Sterling 925 Fine; חותמת יצרן - Unger Brothers).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כלי הכסף לדבש שסבי [=אבי] השתמש בו בעת ביקורו בארצות הברית בשנת 1929. הוא נתן לי אותו במתנה עם שובו לאירופה" (הפתק חתום בידי הרבנית חנה גורארי', בתו הבכורה של הריי"ץ, אך נכתב כנראה בידי בנה שלום בער גורארי', המכנה את האדמו"ר "סבי"). האישור מתוארך – 14 במאי 1989.
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי וקביעת מקום מגוריו בעיר ריגה ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. הריי"ץ הגיע לארה"ב ביום ד', י"ג אלול תרפ"ט, מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), דודו הרב משה הורנשטיין (חתן המהר"ש) והרה"ח מרדכי דובין (חסיד חב"ד שהיה מהעסקנים היהודיים הבולטים באירופה, ציר בית הנבחרים הלטבי ומהגורמים המרכזיים שהביאו לשחרורו של הריי"ץ ממאסרו וליציאתו מרוסיה). המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות".
לאחר קבלת הפנים הגדולה שנערכה לכבודו בנמל ניו-יורק, נסע הריי"ץ אל ביתו של הרה"ח אליהו סימפסון בשכונת בורו פארק בברוקלין, ולאחר מספר ימים עבר להתגורר בדירה נוחה ומתאימה יותר לצרכיו בשכונת קראון הייטס. בראש השנה התארחו הריי"ץ ופמלייתו בביתו של הרופא ד"ר אקין בשכונת בראונסוויל (Brownsville) הסמוכה, בשל קרבתו לבית הכנסת נוסח האר"י "אגודת אחים אנשי ליובאוויטש". בבית זה ערכו הריי"ץ ופמלייתו את סעודות ראש השנה. כלי הדבש שלפנינו נרכש כנראה מיד עם בואו של הריי"ץ לארה"ב, לקראת סעודות ראש השנה ויתר חגי תשרי.
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בביתו שבשכונת קראון הייטס בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם (ראה פריט הבא). הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen) והגיע לברלין בכ"ז תמוז. לאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, חזר הריי"ץ באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
גובה: כ-6 ס"מ בקירוב. קוטר: כ-8 ס"מ. מצב טוב.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
דגל ארה"ב שקיבל רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש במהלך פגישתו עם נשיא ארה"ב הרברט הובר בבית הלבן בשנת תר"צ (1930), ושעמו הפליג עשר שנים לאחר מכן בשנת ת"ש (1940) מאירופה הכבושה לארצות הברית.
דגל ארצות הברית גדול (עם 48 כוכבים לבנים. כיום, לאחר הצטרפותן של אלסקה והוואי לברית, נושא הדגל חמישים כוכבים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את דגל ארה"ב שאבי [הריי"ץ] קיבל בבית הלבן במהלך פגישתו עם הנשיא [הרברט הובר]. אחד ממזכיריו האישיים של הנשיא העניק לו אותו כמתנת פרידה. לדגל 48 כוכבים המייצגים את 48 המדינות [בברית] באותה עת. אבי נתן אותו למרדכי דובין למשמרת. קודם עזיבתו את לטביה בשנת 1940, אבי ביקש מדובין את הדגל. לקחנו אותו עמנו באונייה לאמריקה, ואבי הורה לבני [שלום בער (בערי) גורארי'] לפרוש אותו ולנופף בו כשעזבנו את אירופה. אנשים הריעו על הספינה. גם בשעה שראינו את פסל החירות, אבי הורה לבני לנופף בו. אבי נתן לי אותו במתנה במלון "גרייסטון" (Greystone hotel) מספר ימים לאחר הגעתנו. האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. לקראת תום המסע, שנמשך קרוב לשנה (י"ג אלול תרפ"ט-כ"א תמוז תר"צ), נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר בבית הלבן (י"ד תמוז). בפגישתם הודה לו הריי"ץ על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שמעניקה ממשלתו ליהודי העולם.
הריי"ץ הגיע לארה"ב מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), דודו הרב משה הורנשטיין (חתן המהר"ש) והרה"ח מרדכי דובין (חסיד חב"ד שהיה מהעסקנים היהודיים הבולטים באירופה, ציר בית הנבחרים הלטבי ומהגורמים המרכזיים שהביאו לשחרורו של הריי"ץ ממאסרו וליציאתו מרוסיה). מטרת המסע הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את יהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות".
בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. הריי"ץ סיים את מסעו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen) והגיע לברלין בכ"ז תמוז. לאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, חזר הריי"ץ באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
בשנת תרצ"ג העתיק הריי"ץ את מקום מגוריו לוורשה ובשנת תרצ"ה התיישב באוטבוצק. מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (אלול תרצ"ט) שב הריי"ץ לוורשה. בתקופה קשה זו, הוא נאלץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ובשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרטינגהלם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
על פי האישור המצורף, הריי"ץ לקח עמו את דגל ארה"ב שלפנינו, שקיבל כעשור קודם לכן בפגישתו עם נשיא ארה"ב, והורה לנכדו להניפו בעת עזיבת האונייה את אדמת אירופה הכבושה וכן בהגיעם לארה"ב אל מול פסל החירות.
בתקופה הראשונה לשהותו בארה"ב השתכן הריי"ץ במלון "גרייסטון" (Greystone hotel) במנהטן, ולאחר מכן התיישב בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, בה ייסד מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י. על מקומו עלה חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
115X173 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרע חסר קטן באחת הפינות. קרעים ופרימות בכל 48 הכוכבים בדגל.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
ארבע מגבות-יד לנטילת ידיים של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
על ארבעת המגבות רקומה האות S (האות הראשונה בשם משפחתו של הריי"ץ – 'ש'ניאורסון).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את ארבע מגבות היד שאבי [הריי"ץ] השתמש בהן בעת נטילת ידיו לסעודה". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.
ארבע מגבות 103 ס"מ בקירוב. מצב טוב. לולאות לתלייה תפורות בשוליים.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
פריט 12 ערכה לפיצוח אגוזים של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש – עם אישור חתום בידי בתו הרבנית חנה גורארי'
ערכה לפיצוח אגוזים של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
מפצח אגוזים (מצופה כסף, חתום בחותמת יצרן Jennings Bros -) וחמישה קיסמים. נתונים בקופסת עץ מקורית, עם בטנת בד.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את ערכת מפצח האגוזים והקיסמים שאבי [הריי"ץ] השתמש בה בנסיעותיו. ערכה זו הייתה עמו בשעת ביקורו השני בשיקגו". האישור מתוארך – 12 בספטמבר 1989.
האדמו"ר הריי"ץ ביקר פעמיים בעיר שיקגו – פעם ראשונה בעת מסעו בארה"ב בשנת תר"צ, אז שהה בעיר קרוב לחודשיים (שבט-ניסן, עד לאחר חג הפסח), ופעם שנייה בימים ז-יד שבט תש"ב (כשנתיים לאחר הגירתו לארה"ב בשנת ת"ש). ביקורו השני בשיקגו ארך כשבוע ימים ונקטע עם קבלת הידיעה על הסתלקות אמו הרבנית שטערנא שרה, אשת האדמו"ר הרש"ב (שבת, י"ג שבט תש"ב). בשנת תש"ד התפרסם "קונטרס ביקור שיקאגא", בעריכת חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש, שכלל שיחות ומאמרי החסידות שאמר הריי"ץ במהלך ביקורו השני בשיקגו בחורף תש"ב.
מפצח אגוזים וחמישה קיסמים, נתונים בקופסת עץ ייעודית. 10X16 ס"מ בקירוב. אחד הקיסמים חסר. מצב כללי טוב. פגמים קלים. כתמים בבטנת הקופסה. סוגר המתכת מנותק חלקית.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).