מטבע של 5 קופייקות שהעניק האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הצמח צדק מליובאוויטש לנכדו האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון – הרש"ב.
מטבע עשוי נחושת. פנים: עריך המטבע ותאריך ומקום ההטבעה - Е.М. (יקטרינבורג), 1860. גב: שלט אצולה.
את המטבע העניק הצמח צדק לנכדו הרש"ב בילדותו (בשעת הסתלקותו של הצמח צדק, י"ג ניסן תרכ"ו, היה נכדו הרש"ב בן חמש שנים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... אחד מן המטבעות של חמש קופייקות שסבי – הרש"ב קיבל בילדותו מהצמח צדק. סבי נתן לי אותו לרגל יום הולדתי ה-15". האישור מתוארך – 14 במאי 1989.

על מנהגו של הצמח צדק להעניק מטבעות כסף לנכדיו הרש"ב והרז"א (שניאור זלמן אהרן), שני בניו של בנו רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), מובא בספר השיחות תרפ"א מהריי"ץ: "בכל יום ה' הי' אאמו"ר [הרש"ב] הולך להצ"צ לקבל פיטאק (ה' פרוטות)" (שם, עמ' 20). בספר השיחות תרצ"א מסופר: "בכ"י [בכל יום] היו באים אל הצ"צ, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו [וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] , והוא הי' נותן להם א צוויער [חצי קופייקה]"; ומתואר כיצד הושיב פעם הצמח צדק בחיקו את נכדו הרש"ב ונתן לו מטבעות כסף עבור חסידים: "פעם בעת יחידות... וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא באמרו להחסידים 'דער זיידע... האט געגעבען אויף משקה' [הסבא נתן עבור קניית משקה]" (שם, עמ' 226. ראה גם בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"א, עמ' כח, קצג). בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"ג מסופר: "אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] רז"א וגם אחותם דבורה לאה, היו נכנסים – בקטנותם – פעמים ביום אל הצ"צ, אין דער פרי [בבוקר], והצ"צ הי' נותן להם כסף" (שם, עמ' סט, רעו).

הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר בשם אביו הרה"ח ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח מאניע מאנעסזאן את הסיפור הבא: " שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא... ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם... נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).

קוטר: 36 מ"מ.

ארנק מטבעות שקיבלה הרבנית רבקה במתנה מבעלה רבי שמואל שניאורסון – האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כסף (חתום); אריג חוליות (chainmail).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ, נינתה של הרבנית רבקה: "אני מעניקה בזאת במתנה... ארנק מטבעות מכסף של אם סבתי הרבנית רבקה. היא קבלה אותו מבעלה הרבי המהר"ש במתנה לאחר שחזר מאחד מביקוריו בפריז". האישור מתוארך – 14 במאי 1989. מצורף: קופסת עץ לתכשיטים של הרבנית רבקה (הקופסה נמסרה יחד עם הארנק, אך איננה מוזכרת באישור שלפנינו).

האדמו"ר המהר"ש, הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד אשר ביקר בפריז. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרכ"ח, בהיותו בן ל"ד שנים – כדי "להתראות עם עסקני הכלל" ("היום יום", הקדמת "שלשלת היחס"). בשנים תר"ל-תרמ"א ערך המהר"ש מספר נסיעות נוספות לצרפת, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל (מפורסם במיוחד המעשה שהתרחש בעת שהתאכסן המהר"ש במלון "אלכסנדר" בפריז ופעל להחזרת אברך יהודי בתשובה).

על נוהגו של המהר"ש לרכוש מתנות ותכשיטים לאשתו הרבנית רבקה בעת נסיעותיו לחו"ל מספר הרבי מליובאוויטש בשם חמיו הריי"ץ: "הסדר הי' שאדמו"ר מהר"ש הי' נוסע לחו"ל לעתים קרובות, וכאשר לפעמים הי' מציע להרבנית להתלוות אליו בנסיעתו, היתה מבקשת שתמורת נסיעתה יתן לה את סכום הוצאות הנסיעה, והיא כבר תדע מה לעשות עם הכסף... וכמו כן היו לה הרבה תכשיטים – מתנות שקיבלה מבעלה, אדמו"ר מהר"ש, בשובו מחו"ל – שהיתה ממשכנת אותם כדי להלוות עוד כמה רובל עבור פעולותי'" ("תורת מנחם", חלק יג עמ' 337). ברשימת "דברי ימי הרבנית רבקה" מספר נכדה הריי"ץ על החיבה הגדולה שרחש הצמח צדק לכלתו הרבנית רבקה ועל מנהגו להעניק לה תכשיטים באמצעות בנו המהר"ש: "וכמו-כן, הי' מקרבה בקירוב נעלה במתנות גדולות, על ידי כבוד בנו, כבוד אישה הרה"ק [המהר"ש], מתנות גדולות לקנות תכשיטים והדומה" (שם, עמ' נב). על פי האישור המצורף, קנה האדמו"ר המהר"ש את ארנק המטבעות שלפנינו לאחר ששב מאחד מביקוריו בפריז.

הרבנית רבקה שניאורסון, אמו של האדמו"ר הרש"ב וסבתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. נולדה בשנת תקצ"ג לאמה הרבנית שרה בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש ולאביה הרה"ק רבי אהרן אלכסנדר משקלוב. בצעירותה התייתמה מאביה ומאמה, וגדלה בבית זקנתה הרבנית שיינא, אשת האדמ"ר האמצעי (שהסתלק קודם לידת נכדתו, בשנת תקפ"ח). בשנת תר"ט נערכו נישואיה עם הרבי המהר"ש. לאחר נישואיה, עמדה הרבנית רבקה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. היא נטלה על עצמה את האחריות על כלכלת חצר הרבי והייתה ממונה על חלוקת מעות "המעמד" (צדקה שנתנו חסידים לצורך החזקת בית רבי). השתדלה רבות גם עבור תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. היא השגיחה על סידורי הלינה והאכילה של התלמידים, דרשה בשלומם ודאגה שיוכלו לשקוד על לימודם ללא דאגות חומריות. נודעה כ"בעלת שמועה" והייתה מקור לסיפורים רבים על תולדותיה של תנועת חב"ד ואדמו"ריה. נכדה האדמו"ר הריי"ץ נהג, על פי הוראת אביו האדמו"ר הרש"ב, לבוא אליה בעיתים קבועות ולהאזין לסיפוריה. רבים מסיפורים אלו נדפסו לאחר מכן בספרי הריי"ץ - "ספר הזכרונות", "ליקוטי דיבורים", "ספר השיחות", ועוד. הרש"ב סיפר פעם לבנו הריי"ץ כי אביו המהר"ש אמר פעם אודות רעייתו הרבנית רבקה כי לאחר שתספר לו סיפור מסוים, הוא יחוש "עונג פנימי", שכן היא "בעלת שמועה". חמיה האדמו"ר הצמח צדק בירכה באריכות ימים, ואכן הרבנית רבקה האריכה ימים והסתלקה בערב שבת קודש י' שבט תרע"ד, בגיל שמונים. מנוחתה כבוד בליובאוויטש, בסמוך לציון חותנה הצמח צדק ובעלה המהר"ש. במכתב לכלתו ולנכדותיו כותב בנה הרש"ב: "אין מילים לבטא את שברנו הגדול. ניטל אור גדול וקדוש מביתנו... אני מתנחם רק בידיעה הברורה שהיא חיה עמנו גם עכשיו, והיכן שאנו נמצאים היא אתנו" (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ב', עמ' תשפא). על שמה נוסדה רשת מוסדות החינוך "בית רבקה".

ארנק כסף: 6X7 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קופסת עץ לתכשיטים: 14X20.5 ס"מ. מצב טוב. שריטות ושפשופים. פגמים קלים.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).

משקפיים של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המשקפיים של סבי הרש"ב. הוא הרכיב אותם בשבועות האחרונים לחייו". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

על משקפיים שהרכיב האדמו"ר הרש"ב מספר הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן בספרו "ליובאוויטש וחייליה": "אדמונ"ע [הרש"ב] לא הי' מטלטל בר"ה ברשות הרבים, וכשהלך לתשליך הי' מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים. פעם אחת מסר לי [להרה"ח פאלע כהן] את הסידור והמשקפיים וכשהגיע לנהר רציתי למסור לו, והבחורים שמסביבו בקשו ממני שהם ימסרו להרבי ולא רציתי, ונדחקתי ומסרתי בעצמי" (עמ' 29, הערה 9). עדות נוספת לכך מובאת בספר "אשכבתא דרבי", שכתב הרה"ח משה דובער רבקין "בשלהי קייטא [קיץ] תר"פ... בעודני נמצא כולי תחת הרשמים העזים והנוראים של הימים, השעות והרגעים האחרונים של רבנו נ"ע [הרש"ב] בעלמא דין, אשר זכיתי אז להיות היחידי לעמוד לפני מטתו השלמה בימים האחרונים לפני הסתלקותו... וזכיתי לשמוע דבריו הק' אשר יצאו אז מפיו וגם לראות מקצת מהנהגותיו בכמה ענינים" (שם, עמ' VII). בתארו את הימים האחרונים קודם להסתלקותו של הרש"ב, ב' ניסן תר"פ, מעיד הרמ"ד רבקין: "אני הכותב, לא משתי ממטתו וממנו כמעט על רגע, עד כי נגנז ארון הקודש... וכל משך ימי מחלתו הייתי מסייע לו לישב או גם לעמוד כשהי' מוכרח... וכן הייתי יוצק מים על ידיו כשהי' נצרך לטול ידיו", ומספר על המשקפיים שהרש"ב נזקק להם בשעת התפילה בסידור: "הייתי מלביש לו את המשקפיים בכל פעם שהי' מתפלל מתוך הסידור (לבד ביום א' שלבש בעצמו המשקפיים) והוא לא היה מסייע כלל" (שם, עמ' 52).

מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).

שישה מזלגות כסף שרבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש השתמש בהן בעיר גלותו קוסטרומה בשנת תרפ"ז.
מזלגות עשויים כסף, חתומים בחותמת העיר קוסטרומה ובחותמת היצרן – ИІМ (סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... סט מזלגות כסף שאבי השתמש בהן בקוסטרומה. אבי התאכסן בביתו של ירחמיאל קוגל, שהתגורר שם. חותמות היצרן מלמדות שהן נוצרו בקוסטרומה. אבי השתמש בהן למאכל פירות". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.

בליל יום רביעי, ט"ו בסיוון תרפ"ז, מעט לאחר חצות הלילה, פרצו אנשי הבולשת הסובייטית, או.ג.פ.או., לביתו של האדמו"ר הריי"ץ בלנינגרד (פטרבורג), ולאחר חיפוש קפדני בכליו ובחפציו הובילו אותו לבית הסוהר הידוע לשמצה "שפלרקה". עילת המאסר הרשמית הייתה איסוף כספים לטובת החזקת ישיבות וקיום קשרים אסורים עם אישים מחוץ לרוסיה. אולם הייתה זו למעשה פעילותו ללא חת לשמירת הגחלת היהודית ברחבי רוסיה שהכעיסה את השלטונות ושהובילה למאסרו. אל מול מדיניות הדיכוי של המשטר הקומוניסטי כלפי כל גילויי הדת, הריי"ץ הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה.

לאחר מספר ימים של חקירות מתישות נחרץ דינו של הריי"ץ למוות ללא משפט. אולם, בעקבות לחצים בין-לאומיים שהופעלו על ממשלת רוסיה (אותם ריכזו חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין, חבר הבונדסטג הגרמני ד"ר אוסקר קוהן ויו"ר הצלב האדום ברוסיה הגברת יקטרינה פשקובה), בוטל עונש המוות והומר בשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה (עיר קטנה על גדות הוולגה, הרחוקה למעלה מ-800 ק"מ מביתו של הריי"ץ בלנינגרד, ובה קהילה יהודית קטנה). ביום ראשון, ג' בתמוז תרפ"ז, לאחר תשעה-עשר ימים של סבל וייסורים במאסר, עלה הריי"ץ על הרכבת לקוסטרומה, מלווה בביתו הצעירה חיה מושקא ובחתנו הרב שמריהו גורארי' (בעלה של החתומה על האישור, הרבנית חנה). כפי שמתואר באישור שלפנינו, בעת שהותו בקוסטרומה התאכסן הריי"ץ בביתו של השוחט והמוהל המקומי ר' ירחמיאל קוגל.

בעדותה של בתו של ר' ירחמיאל קוגל, גברת רוזה מלמד, היא מספרת על זיכרונותיה מאותם הימים בהם התגורר הריי"ץ בבית הוריה בקוסטרומה, בהיותה בת 12: "הרבי נשלח אלינו על-ידי יהודי מלנינגרד, אהרון קוזנצוב... הרבי היה אדם טוב ואדיב, בעל לב טוב. היה בו משהו קדוש... בזכרוני הוא נשאר אלוקי... אמי בישלה עבורו, ואבי קיים תפילות בביתנו בשבת. הכול נעשה עבורו באופן הטוב ביותר. בית הכנסת שלנו נאלץ להיסגר, וביתנו הפך לבית-הכנסת... היהודים המקומיים היו אחוזי יראת-כבוד מפני הרבי... אחרים היו מטפסים על הגדר בביתנו כדי לזכות להביט בפניו... אמי הייתה אופה חלה ומאפים נוספים... קנינו עבורו פירות יער, תותים רבים, הוא התקיים מתותים. אינני יודעת אם אמי בישלה אותם עבורו, אבל היינו עורכים אותם על שולחן גדול בחצר – היתה לנו חצר גדולה – והוא אכל אותם שם, וכיבד את כולנו... הרבי היה מברך אותנו כל בוקר. הוא היה שואל לשלומנו ואחר כך הלך להתפלל וללמוד. תמיד היו ספרים עמו... הרבי ברך את כולנו בבריאות, ושלא נחווה לעולם בעצמנו את הסבל שהוא עבר... כשהוא סיפר את אשר עבר עליו, שערותינו סמרו! חלום בלהות. איך הם עינו אותו... הוא היה בעיר עשרה ימים. נגזרה עליו גלות בקוסטרומה, אבל הוא שוחרר לאחר עשרה ימים בלבד" (ראו באתר JEM: https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/1558521).

הסערה בעולם היהודי על מאסרו של הריי"ץ לא שככה, והלחצים על ממשלת רוסיה לשחררו המשיכו ביתר שאת. לבסוף, לאחר עשרה ימי גלות בקוסטרומה, נשאו מאמצי ההצלה פרי, ובי"ב תמוז תרפ"ז, התבשר הריי"ץ כי הוא חופשי לשוב לביתו. תעודת השחרור ניתנה לו רק למחרת, בי"ג תמוז. מני אז חוגגים חסידי חב"ד ברחבי העולם את מועד שחרורו של הריי"ץ כיום חג ושמחה – "חג הגאולה" י"ב-י"ג בתמוז.

שישה מזלגות: 13 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כיפופים ופגמים קלים.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).

דגל ארה"ב שקיבל רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש במהלך פגישתו עם נשיא ארה"ב הרברט הובר בבית הלבן בשנת תר"צ (1930), ושעמו הפליג עשר שנים לאחר מכן בשנת ת"ש (1940) מאירופה הכבושה לארצות הברית.
דגל ארצות הברית גדול (עם 48 כוכבים לבנים. כיום, לאחר הצטרפותן של אלסקה והוואי לברית, נושא הדגל חמישים כוכבים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את דגל ארה"ב שאבי [הריי"ץ] קיבל בבית הלבן במהלך פגישתו עם הנשיא [הרברט הובר]. אחד ממזכיריו האישיים של הנשיא העניק לו אותו כמתנת פרידה. לדגל 48 כוכבים המייצגים את 48 המדינות [בברית] באותה עת. אבי נתן אותו למרדכי דובין למשמרת. קודם עזיבתו את לטביה בשנת 1940, אבי ביקש מדובין את הדגל. לקחנו אותו עמנו באונייה לאמריקה, ואבי הורה לבני [שלום בער (בערי) גורארי'] לפרוש אותו ולנופף בו כשעזבנו את אירופה. אנשים הריעו על הספינה. גם בשעה שראינו את פסל החירות, אבי הורה לבני לנופף בו. אבי נתן לי אותו במתנה במלון "גרייסטון" (Greystone hotel) מספר ימים לאחר הגעתנו. האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. לקראת תום המסע, שנמשך קרוב לשנה (י"ג אלול תרפ"ט-כ"א תמוז תר"צ), נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר בבית הלבן (י"ד תמוז). בפגישתם הודה לו הריי"ץ על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שמעניקה ממשלתו ליהודי העולם.
הריי"ץ הגיע לארה"ב מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), דודו הרב משה הורנשטיין (חתן המהר"ש) והרה"ח מרדכי דובין (חסיד חב"ד שהיה מהעסקנים היהודיים הבולטים באירופה, ציר בית הנבחרים הלטבי ומהגורמים המרכזיים שהביאו לשחרורו של הריי"ץ ממאסרו וליציאתו מרוסיה). מטרת המסע הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את יהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות".
בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. הריי"ץ סיים את מסעו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen) והגיע לברלין בכ"ז תמוז. לאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, חזר הריי"ץ באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
בשנת תרצ"ג העתיק הריי"ץ את מקום מגוריו לוורשה ובשנת תרצ"ה התיישב באוטבוצק. מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (אלול תרצ"ט) שב הריי"ץ לוורשה. בתקופה קשה זו, הוא נאלץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ובשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרטינגהלם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב.
על פי האישור המצורף, הריי"ץ לקח עמו את דגל ארה"ב שלפנינו, שקיבל כעשור קודם לכן בפגישתו עם נשיא ארה"ב, והורה לנכדו להניפו בעת עזיבת האונייה את אדמת אירופה הכבושה וכן בהגיעם לארה"ב אל מול פסל החירות.

בתקופה הראשונה לשהותו בארה"ב השתכן הריי"ץ במלון "גרייסטון" (Greystone hotel) במנהטן, ולאחר מכן התיישב בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, בה ייסד מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י. על מקומו עלה חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.

115X173 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרע חסר קטן באחת הפינות. קרעים ופרימות בכל 48 הכוכבים בדגל.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).