הלכות רב אלפס, עם פירוש רש"י. חלק ראשון - סדר מועד (כולל מסכת ברכות והלכות קטנות), חלק שני - סדר נשים (עם מסכת חולין) וחלק שלישי - סדר נזיקין. אמשטרדם, [ת"ג 1643]. דפוס עמנואל בנבנישתי.
שלושת החלקים כוללים את כל הלכות הרי"ף על מסכתות הש"ס, כרוכים בכרך אחד. שער נפרד לכל חלק.
בשער הראשון חתימת הגאון רבי "יאיר חיים בכרך" בעל שו"ת "חות יאיר", ורישום נוסף [מחוק בחלקו] בכתב ידו וחתימתו: "ספר זה הרי"ף נתתי -- למחותני האלוף כהר"-- רק יעתיק בקונטרסו -- כל מה שכתבתי בגליונות על סדר הדפין ויתננו לי או לב"ב [לבני ביתי] שבידם [?] כתבי -- שלי, יאיר חיים בכרך".
טופס זה היה שייך להגאון הנודע רבי יאיר חיים בכרך אב"ד וורמייזא ובעל שו"ת "חות יאיר", בו הגה ולמד והוסיף בשולי הגליונות מאות הגהות, תיקונים והשגות בכתב ידו. על פי כרך זה נדפסו הגהות ה"חות יאיר" לרי"ף, לראשונה בדפוס זיטומיר במהדורת הש"ס שנדפסה שם בשנים תרי"ח-תרכ"ד, ולאחר מכן בשנית ע"י מדפיסי ש"ס ווילנא. מאז נדפסות ההגהות בכל מהדורות הרי"ף.
כרך זה עבר בירושה ממדפיסי זיטומיר האחים הקדושים לבית שפירא, לנינם רבי יצחק מאיר שפירא מאומאן שהעמידו לרשות מדפיסי ווילנא, אשר בקשו להדפיס את ההגהות בשנית בצורה מדוייקת יותר בתוספת הגהות שנשמטו מן ההדפסה הראשונה.
בבדיקה שערכנו נתגלה כי בין מאות ההגהות בכתב-ידו של בעל החות יאיר, ישנן עשרות הגהות בכתב-יד שונה, שהוא כפי הנראה כתב-יד הגאון רבי שמשון בכרך, אביו של ה"חות יאיר" ורבה של וורמייזא, שמסתבר כי הוריש את הספר לבנו. למרבה הפלא גם מדפיסי זיטומיר וגם מדפיסי ווילנא לא הבחינו בכך, על אף ההבדל הבולט בין שני סוגי הכתב, והדפיסו את כל ההגהות תחת שמו של ה"חות יאיר". חשיבותו של הכרך שלפנינו היא בין היתר בבירור בעל השמועה, וכן בהבהרה והבנה מחודשת של חלק מן ההגהות [לדוגמה, לעתים מקשה רבי שמשון קושיה ובנו החות יאיר מתרץ אותה. במקרים אחרים, מתייחס או משלים את דברי אביו].
במסכתות בבא קמא ובבא מציעא נוספו עשרות הגהות למדניות בכתב-יד, המתייחסות להגהות ה"חות יאיר". לא הצלחנו לזהות את הכותב, אך מתוכן ההגהות נראה כי מדובר בתלמיד חכם מופלג, שהכין את ההגהות לדפוס [בזיטומיר או בווילנא]. הגהות אלו סומנו בסוגרים, ולמיטב ידיעתנו לא נדפסו.
הגאון רבי יאיר חיים בכרך (שצ"ח-תס"א) רב ואב"ד וורמייזא, מגדולי דורו ומחשובי הפוסקים שבכל הדורות. תלמיד אביו רבי שמשון בכרך ורבי מענדל באס אב"ד פרנקפורט. בשנת תכ"ו נתמנה לאב"ד העיר קובלנץ, בשנת תכ"ט חזר לוורמייזא ונתמנה שם כממלא מקום הרב רבי אהרן תאומים וכדיין בעיר. לאחר חורבן וורמייזא בשנת תמ"ט, גלה יחד עם יהודי העיר, ולאחר ששבו לקהילתם שימש כאב"ד הקהילה, על מקום אביו וסבו, עד לפטירתו. נודע כגאון ובקי עצום בכל מכמני התורה, בעל זכרון וידע עצומים המשתקפים בחיבוריו. היה חכם ובקי גם בחכמות העולם. בגאונותו המופלגת כתב עשרות חיבורים, רובם נותרו בכתב-יד וחלקם נדפסו בדורות האחרונים, אך נודע לדורות בזכות ספרו שו"ת "חות יאיר", אותו קרא על שם אמו - מרת חוה. על אף שהדפיס בספר זה רק חלק קטן מתוך למעלה משש מאות תשובות שהיו מוכנות אצלו לדפוס, התקבל ספרו כאחד מספרי השו"ת היסודיים וכמקור פסיקה חשוב, ונזכר פעמים רבות בספרות ההלכה עד ימינו. בין חיבוריו הנוספים: פירוש בשם "מקור חיים" על שולחן ערוך אורח חיים, שאותו הכין להדפסה, אך טרם שעשה זאת יצאו לאור ספרי "מגיני ארץ" - ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" שהיו ערוכים במתכונת דומה לחיבורו, ועל כן נאלץ לשוב ולערוך את ספרו מחדש (נדפס מכתב ידו בשנת תשמ"ב-תשמ"ד); ספר "מר קשישא" - כללי הש"ס, נדפס בשנת תשנ"ג; חיבור אנציקלופדי ענק בן ארבעים ושישה כרכים אבד, וממנו נותר רק חלק המפתחות הנקרא "יאיר נתיב". ראה חומר מצורף.
אביו, הגאון רבי משה שמשון בכרך (שס"ז-ת"ל), נולד לאביו רבי שמואל דרשן אב"ד וורמייזא, משם גורש עם משפחתו ויתר יהודי העיר בשנת תע"ה. לאחר פטירת אביו בדרך הגיע עם אמו ואחיותיו לפראג, שם גדל אצל סבו רבי יצחק הכהן תלמיד המהר"ל מפראג. כיהן כרב במספר קהילות חשובות. בשנת שפ"ט, בהיותו בן כ"ב שנים, נתמנה לאב"ד גיידינג ושנה לאחר מכן נבחר לרבה של לייפניק, שם נולד לו בנו היחיד רבי יאיר חיים בעל "חות יאיר". בשנת ת"ד נתמנה לדרשן בעיר ילדותו פראג עד שנת ת"י, שבה נבחר לכהן על כסא אביו כרב ואב"ד העיר וורמייזא. במשרה זו כיהן כעשרים שנה עד פטירתו. מהבולטים שבגאוני תקופתו דור דעה, היה בקי בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, פוסק ומפרש, דרשן ופייטן. מחבר פורה, בין חיבוריו ידוע ספר "שמן המאור" (שנותר בכתב-יד). כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספר "חוט השני" שערך בנו רבי חיים יאיר, אשר הביא מדבריו ומפיוטיו גם בספרו "חות יאיר".
ריא דף; קס דף; רד דף. 21 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. קרעים ונקבים בדפים בודדים [פגיעה בטקסט במספר מקומות], שיקום בהדבקה. כתמים. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. כריכת קלף עתיקה, פגומה מעט.