כתובה המתעדת את נישואי החתן מיכאל בן אברהם חאלפון עם הכלה רבקה בת רפאל שלמה קאמונדו. החתונה נערכה "בכפר סאר"י אייא"ה הס'[מוך] לקוסקונג'וק הס'[מוכה] לקושטאנדינאה", כיום איסטנבול, טורקיה, ביום שישי, ט' תמוז תר"ט [29 ביוני 1849].
דיו, צבעי מים ועלי זהב על נייר; בד משי.
כתובת-ענק מפוארת, שנוצרה לכבוד חתונתם של בני משפחות בנקאים חשובות – משפחת חלפון מאדירנה ומשפחת קמונדו, מן המשפחות היהודיות העשירות והמפורסמות באימפריה העות'מאנית במאה ה-19. מוקפת מסגרת מלבנית בצבע כחול, המעוטרת בדגם צמחי חוזר של ענפי זיתים זהובים, במשיכות מכחול עדינות. חלקה העליון מעוטר בזרי פרחים צבעוניים וסימטריים המצוירים ביד אמן, כאשר הזר המרכזי מוקף מסגרת ענפים זהובים ובוקעות ממנו קרני-שמש זהובות המכסות את מרבית שטח הפנים של הכתובה (מוטיב זה, המופיע גם בכתובות מאיזמיר ומסלוניקי ובתשמישי קדושה מהאימפריה העות'מאנית, הושפע, כנראה, ממסמכים סולטאניים מעוטרים מהמאה ה-19). בחלקה התחתון מופיע טקסט הכתובה, מוקף מסגרת מסוגננת של עלים וענפים, עם פסוקי הברכה "מצא אשה מצא טוב ו'ר' [ויפק רצון] / ב'ס'ט' [בסימן טוב]" כתובים באותיות מרובעות גדולות, בזהב. מימין ומשמאל לטקסט הכתובה מופיע איור המתאר שורת בתים בעלי גגות אדומים על רקע עצים, המדמים שורת בתים הממוקמים על גדת הבוספורוס.
מאפיין ייחודי נוסף המשקף הן את פארה של הכתובה שלפנינו והן את עושרן של משפחות החתן והכלה הוא היותה מגובה ביריעה גדולה של בד משי איכותי בגוון תכלת.
בתחתית מופיעות חתימות וחותמות: חתימת החתן (מימין); חותמת דיו של החכם באשי, הרב יעקב בכ"ר דוד, בה מופיעה הכתובת "בינדיאי יעקב חכם באשי איסטאנבול -----" ("בינדיאי" = "אני"); ושתי חתימות רבניות מסולסלות, של העדים, אף הם רבנים נודעים בבירה: "הצעיר משה פ'ריסקו" (מימין) ו"הצעיר יהושע עלי הי"ו" (משמאל).
לשאלת זיהויו של המקום בו נערכה החתונה לא מצאנו תשובה ודאית: ייתכן כי מדובר באזור המכונה Sarıyer השוכן בחלקה המערבי (האירופי) של איסטנבול, אך יש לציין כי האזור המכונה קוסקונג'וק (גם: קוזקונג'וק), בו חיה אוכלוסיה יהודית ניכרת עד ראשית המאה ה-20, שוכן בחלקו המזרחי – האסייתי של העיר.
הכלה, רבקה קמונדו (1833-1863), היתה בתו של רפאל שלמה קמונדו (1810-1866) ונכדתו של אברהם שלמה קמונדו, מייסד משפחת קמונדו, שמוצאה ספרדי-פורטוגזי. בראשית המאה ה-19 כבר חלשה משפחת קמונדו על עסקי בנקאות ונדל"ן באימפריה העות'מאנית, תוך שהיא מקיימת קשרים קרובים עם חצר הסולטאנים, מלווה כספים לטובת מימון פרויקטים של האימפריה, ובזכות כך זוכה להיתר מיוחד לרכישת אדמות בשטחי האימפריה. משפחת קמונדו נחשבה לאחת מן המשפחות היהודיות העשירות והמכובדות שבאימפריה העות'מאנית, אשר התפרסמה בהונה הרב, בעסקי הבנקאות, הנדל"ן והפילנתרופיה. בין היתר, ייסדו בני המשפחה מוסדות חינוך יהודיים, היו מעורבים בענייני היישוב היהודי בארץ ישראל והקימו מבנים מפוארים (בהם ארמון קמונדו, Kamondo Sarayı, הנמצא ב"קרן הזהב" באיסטנבול). בשנת 1867 עברו בני המשפחה לפריז, שם פועל עד ימינו מוזיאון האמנות נסים דה קמונדו. המאוזולאום של בני המשפחה ניצב עד היום בבית הקברות בח'אצכוי, איסטנבול.
החתן, מיכאל חלפון (1829-1890), יליד העיר בראשוב שבוולאכיה, היה נכדו של סולומון חלפון (1790-1862), בנקאי יהודי ממוצא ספרדי, אשר שימש כבנקאי של המושל העות'מאני באדירנה (אדריאנופול), ובנו של אברהם חלפון (1808-1884), בנקאי ספרדי-יהודי בוולאכיה וברומניה, שאף כיהן כקונסול הכללי של האימפריה העות'מאנית בבוקרשט (משפחת חלפון עברה מאדריאנופול לוולאכיה בשנת 1829).
בעשור השנים שלאחר חתונתם (וליתר דיוק, בין השנים 1851-1859) נולדו לבני הזוג חלפון-קמונדו לפחות ארבעה ילדים – רג'ינה, סלומון, הורטנז ואסתר.

114X78 ס"מ. מצב טוב. מעט קמטים וכתמים, כמעט ללא פגיעה בטקסט ובאיורים. ללא סימני קיפול. מוצמדת לבד משי.

ספרות ותערוכות:
• כתובות מעוטרות, מאת שלום צבר, בתוך: יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, בעריכת אסתר יוהס. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1989, עמ' 218-237.
• תורכיה, בעריכת ירון בן-נאה. ירושלים, יד יצחק בן צבי, 2010, עמ' 248-249 (מצולמת, פריט 16).
• The Art of World Religions: Judaism, by M. Kaniel. Poole, Blandford Press, 1979, p. 133 (illustrated).
• Only on Paper, Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection. Chicago, Columbia College, 2005.
• La splendeur des Camondo, de Constantinople à Paris, 1806-1945. Paris, Musée d'art et d'histoire du Judaïsme, 2009.
• Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Leiden, 2010.
• Istanbul Haggadah. Lod, 2009.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.011.054.
הכתובה מתועדת גם באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית (NLI) ובמרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 48837.

כתובה המתעדת את נישואי החתן "חמד בחורים ברוך מבנים, חכם וחשוב הר' אברהם פילוסוף" עם הכלה ג'ויה בת רבי רפאל משה הכהן. ירושלים, י"ג סיון תרל"ט [4 ביוני 1879].
דיו וצבע על נייר.
כתובה צבעונית, מעוטרת בסגנון האופייני לכתובות מארץ ישראל במאה ה-19. מוקפת מסגרת פרחונית המחולקת לשניים: במסגרת העליונה קשת-פרסה, עיטורי פרחים וכוכבים ועציץ גדול עם שושנים וענפים; במסגרת התחתונה מופיעים טקסט הכתובה ולצדו פסוקי ברכה בצבעי זהב ובורדו, ושני זרי פרחים נוספים. בתחתית מופיעות חתימות מסולסלות של העדים: "שלמה בכה"ר אברהם ס"ט" (מימין) ו"הצעיר דוד בן גיג' ס"ט" (משמאל). ביניהן, במרכז, מופיעה חתימת החתן.
החתן – רבי אברהם פילוסוף (תרכ"ד-ת"ש) – נודע לימים כאחד מגדולי רבני ירושלים. נולד בלאריסה (עיר סמוכה לשלוניקי, יוון) ובהיותו כבן שנה עלה עם הוריו לירושלים. עסק בתורה בצל חכמי ירושלים, והיה בין היתר תלמידו של רבי ברוך פינטו (שהיה קרוב משפחה של אשתו). נמנה עם חבורת המקובלים ה"מכוונים" בבית המדרש "בית אל", שם למד את תורת הנסתר אצל המקובל רבי יצחק שרים. בשנת תרנ"ז מונה לשמש כדיין בבית דינו של הראב"ד רבי יעקב שמעון מטאלון, יחד עם רבו רבי יצחק שרים. עם יסוד משרד הרבנות בשנת תרפ"א הצטרף לחברי הרבנות הראשית, יחד עם הרב צבי פסח פראנק, ובשנת תרפ"ו נתמנה לראב"ד בית הדין הספרדי. שימש בתפקידים ציבוריים והנהיג את ענייני העדה הספרדית בירושלים.
מעניין לציין כי בספר "יהודי המזרח" מאת מ"ד גאון (עמ' 551) נכתב כי נישואיהם של רבי אברהם ורעייתו מרת ג'ויה בת הרב רפאל משה הכהן התקיימו בחודש סיון שנת תרמ"א; אך בכתובה שלפנינו מתברר כי נישואיהם התקיימו בסיון תרל"ט.

76X54 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול, כתמים וקמטים. קרעים לאורך ולרוחב קווי הקפל, עם פגיעות קלות בטקסט ובאיורים, חלקם מודבקים.

מקור:
• קדם, ירושלים, מכירה פומבית 33, 28 באוגוסט 2013, פריט 25.
• אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.011.268.
הפריט מתועד גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 48870.

כתובה המתעדת את נישואי החתן יצחק בן יעקב (בן וידאל בן חיים בן משה בן חיים בן וידאל בן חיים בן יוסף בן חיים) ביבאס עם הכלה דונה בת דוד בן לוי בן דוד קאזיס. תיטואן ("טיטואן", גם: תטואן), מרוקו, ג' אלול ("המרוצה") תרי"ב [18 באוגוסט 1852].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על קלף, לפי מנהג "המגורשים" יוצאי ספרד במרוקו. מעוצבת ומעוטרת לפי מיטב המסורת הצפון-אפריקאית ובהשפעת אמנות האסלאם. במרכז הכתובה קשת-פרסה בעלת מספר אונות (בסגנון האדריכלות המוּרית), בה נכתב טקסט הכתובה. סביב לקשת מופיעים עיטורים צמחיים צפופים בגוני ירוק ואדום, בהם משולבים זוג ציפורים גדולות, שני פרחים גדולים וצמד עציצים. הקשת נשענת על זוג עמודים אדריכליים. בשוליים העליונים מופיעים פסוקי ברכה הממוקמים בתוך שלוש קשתות מסוגננות, וביניהן עיטורים צמחיים נוספים.
נוסח הכתובה הוא לפי מנהג "המגורשים" מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו, כפי שמופיע בטקסט עצמו: "והכל כפי המנהג והתנאי והתקנה שנהגו ושהתנו ושתקנו... קהלות הקדש המגורשות מקאשטילייא ינקום נקמתם צורם ויחון ויחוס ויחמול וירחם על שארית פליטתם...". בסוף הטקסט מופיעות חתימות העדים: יצחק נהון ואברהם אנהורי.
משפחת ביבאס היתה משפחת רבנים חשובה בתיטואן, כפי שעולה גם מ"יחס הכתובה" המפרט את שמות אבותיו של החתן תשעה דורות לאחור, עד שמו של אבי השושלת, הוא הרב חיים ביבאס ("הראשון"), מגולי ספרד שהגיעו לפאס. בשנת 1530 הוזמן הרב חיים ביבאס על ידי קהילת תיטואן לשמש בה כרב וכדיין, ואף צאצאיו שימשו שם ברבנות דור אחר דור.

49X37 ס"מ. מצב כללי טוב. קמטים וכתמים.

תערוכות וספרות:
• חיי היהודים במארוקו, בעריכת אביבה מולר-לנצט. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1983, עמ' 109.
• הכתובה המאוירת בצפון אפריקה, מאת שלום צבר, בתוך: מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה, בעריכת יששכר בן עמי. ירושלים, ועד עדת המערבים בירושלים, תשנ"א 1991, עמ' 196.
• טוב מראה עיניים: דימוי החתונה בין הקב"ה לכנסת ישראל, מאת שלום צבר, בתוך: כתובות ותנאים לחג השבועות בקהילות ישראל, מאת מאיר נזרי. ירושלים, מוסד הרב קוק, 2020, עמ' 644.
• From the Remotest West. Tel Aviv, Eretz Israel Museum, 1989.
• The Sephardic Journey: 1492-1992, edited by Marc Engel, Shalom Sabar and Chaya Benjamin. New York, Yeshiva University Museum, 1992, p. 79.
• Sephardi Elements in North African Hebrew Manuscript Decoration, by Shalom Sabar, in: Jewish Art, vol. 18, 1992, pp. 168-191, (illustrated on page 186).
• Faces of Faith. Washington, Klutznick National Jewish Museum, 1994.
• Arts et Cultures du Maroc: Un jardin d'objets, by Marie-Rose Rabaté and André Goldenberg. Paris, 2004, p. 244.
• L’Art chez les Juifs du Maroc, by André Goldenberg. Paris, Somogy, 2014, p. 182.
מקור:
• Christie's, ניו יורק, 9 באוקטובר 1980, פריט 54.
• אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.012.002.
הכתובה מתועדת באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית (NLI) ובמרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 48899.

כתובה המתעדת את נישואי החתן יעקב בן יוסף עם הכלה מרים בת שמואל. יזד, איראן, כ"ד כסלו תקס"א [11 בדצמבר 1800].
דיו וצבע על נייר.
כתובה מעוטרת באיורים צבעוניים ועשירים, בהשפעת אמנות העיטור של כתבי-יד מוסלמיים בכלל והאמנות הפרסית בפרט. מן הכתובות המוקדמות הידועות מהעיר יזד ואולי המוקדמת ביותר. טקסט הכתובה מופיע במרכז הדף, כאשר כל שורה בו צמודה בחלקה העליון לצמד קווים המשורטטים בצבע אדום כהה. המסגרת מעוטרת בדגמים צמחיים חוזרים, עם מדליונים מסוגננים: בשוליים העליונים מופיעים חמישה מדליונים עם איורים מעודנים ועשירים של פרחים, ציפורים ועץ ברוש, ובשוליים התחתונים מופיעים שמונה מדליונים ריקים. בתחתית טקסט הכתובה מופיעה תוספת בפרסית-יהודית (באותיות עבריות), חתומה בידי שמונה עדים.

61.5X50 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול, קמטים וכתמים. קרעים, חלקם משוקמים שיקום מקצועי, עם פגיעות בטקסט ובעיטורים.

ספרות ותערוכות:
• הגדת שושן: יהדות פרס. לוד, מתן, [2007], עמ' 74-75, 78-79.
• אורות וצללים: סיפור איראן והיהודים, מאת חגי שגב ואורית אנגלברג ברעם. תל אביב, בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי, 2010, עמ' 109.
• Light and Shadows: The Story of Iranian Jews, edited by David Yeroushalmi. Los Angeles, Fowler Museum at UCLA / Tel Aviv, Beit Hatfutsot, 2012, p. 75.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.011.027.
הכתובה מתועדת גם באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית (NLI) ובמרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 45777.

כתובה המתעדת את נישואי החתן אברהם בן רבי מאיר עם הכלה פיגלא בת רבי דוד כהן. קוצ'ין ("קוג'ין"), כיום קוצ'י, הודו, ג' אדר תק"ן [17 בפברואר 1790].
דיו וצבע על נייר.
כתובה מהודרת ומפוארת במיוחד, עשירה בעיטורי זהב ובאיורי פרחים עדינים בהשפעת אמנות האסלאם. שתי הקשתות המחודדות העליונות נושאות פסוקי ברכה, בעוד הקשת התחתונה כוללת את טקסט הכתובה ואת חתימות העדים: אברהם רחבי, משה טובי, וחתימה נוספת (קשה לפענוח). המסגרות התוחמות את שטר הכתובה וכן את עיטורי הקשתות נצבעו בצבע אדום עז (חלקן בשילוב צבע כחול), אשר יחד עם עיטורי הזהב משווים לכתובה זו את פארה הזוהר.
בצדה האחורי של הכתובה מופיע כיתוב (עפרון) בכתב ידו של המיסיונר האנגלי (ממוצא יהודי) ג'וזף וולף (1795-1862), עם הקדשה הממוענת לידידו, הדיפלומט והסופר האנגלי ג'ון הוקהאם פריר (Hookham Frere, 1769-1846). וולף, מיסיונר הרפתקן אשר ערך מסעות רבים ברחבי העולם, כותב שם כי המסמך שלפנינו הנו "Prayer of the Jews of Cochin in the Malabar" (יהודי קוצ'ין מכונים גם "יהודי מאלאבאר" על שם רצועת החוף בה נמצאת קוצ'ין).
ג'וזף וולף ערך מסע ביבשת אסיה בשנים 1827-1834 ובשנת 1833 דיווח באגרת קצרה לפריר כי הוא נמצא במאלאבאר (ראו: John Hookham Frere and his friends, by Gabrielle Festing, London, 1899, p. 290); כפי הנראה, בהזדמנות זו רכש שם את הכתובה שלפנינו.
מן הכתובות המוקדמות הידועות מקוצ'ין ומן המפוארות שבהן.

55X43 ס"מ. מצב כללי טוב. סימני קיפול וקמטים, עם פגיעות קלות בעיטורים ובטקסט. מעט כתמים. הוצמד לבד רשת לחיזוק ולשימור; פיסות נייר קטנות מודבקות מאחור.

ספרות ותערוכות:
• מכירה פומבית, גיליון 36, 2003, עמ' 23.
• מורשת, ציונות ודמוקרטיה: 100 מושגי יסוד, מאת יואל רפל. תל אביב, משכל, 2003, עמ' 39.
• The Jews of India. Jerusalem, Israel Museum, 1995-1996, p. 177.
• Reise an kein Ende der Welt. Vienna, Jüdisches Museum Wien, 2001, pp. 68-69.
• Only on Paper, Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection. Chicago, Columbia College, 2005.
מקור:
• נרכשה בקוצ'ין בשנת 1833 בקירוב, בידי Joseph Wolff.
• אוסף John Hookham Frere (1769-1846).
• אוסף פרטי, אנגליה.
• נרכשה במכירה פומבית, אנגליה, 1988 בקירוב.
• אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.011.028.
הכתובה מתועדת גם באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית (NLI) ובמרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט מס' 45778.
צילום הכתובה נדפס גם בהגדה של פסח – Haggadah de Pessah, En hommage aux Juifs d'Inde. Lod, 2010 , עמ' 2-3.