מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove includ filter includ
- כולל (17) Apply כולל filter
- ונדירות (9) Apply ונדירות filter
- מכתבים (9) Apply מכתבים filter
- מוקדמות (9) Apply מוקדמות filter
- מהדורות (9) Apply מהדורות filter
- חבד (9) Apply חבד filter
- חב (9) Apply חב filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- חסידות (9) Apply חסידות filter
- דפוס (9) Apply דפוס filter
- חב"ד (9) Apply חב"ד filter
- book (9) Apply book filter
- chabad (9) Apply chabad filter
- chassid (9) Apply chassid filter
- earli (9) Apply earli filter
- edit (9) Apply edit filter
- letter (9) Apply letter filter
- print (9) Apply print filter
- rare (9) Apply rare filter
- יד (8) Apply יד filter
- מקוריים (8) Apply מקוריים filter
- מגדולי (8) Apply מגדולי filter
- לדורותיהם (8) Apply לדורותיהם filter
- כתבי (8) Apply כתבי filter
- קבלה (8) Apply קבלה filter
- המקובלים (8) Apply המקובלים filter
- אוטוגרפיים (8) Apply אוטוגרפיים filter
- (אוטוגרפיים) (8) Apply (אוטוגרפיים) filter
- autograph (8) Apply autograph filter
- kabbalist (8) Apply kabbalist filter
- luminari (8) Apply luminari filter
- manuscript (8) Apply manuscript filter
מציג 1 - 12 of 17
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $50,000
נמכר ב: $37,500
כולל עמלת קונה
כתב-יד, סגולות ורפואות, ועצות שונות. אוטוגרף בכתב-יד קדשו של רבינו חיים ויטאל. [שנות הש', מפנה המאה ה-16-17].
דף כתוב משני צדיו, שני טורים בעמוד. כמאתיים שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות שכתב מהרח"ו.
בדף זה רשימות רבות של סגולות ורפואות, עצות ולחשים לעניינים שונים (כמו לדוגמא: "לעשות מעה הן מכסף הן מזהב שכל פעם שתוציאהו בהוצאה יחזור בכיסך, קח עור חתול שחור וקח מ"ג מטבעות וכרוך בעור ההוא, ושימהו תחת גשר בפרשת דרכים והניחהו שם עד ג' ימים... וכאשר תרצה להוציא אותם המטבעות תהפוך פניך לצד ימין וזכור בפיך הקול ההוא ששמעת, ויחזור המטבע בכיסך. והעלם הדבר הזה כי הוא מנוסה"). בתוך הדברים מובאת עצה חשובה לכתיבת קמיעין: "שלא יקבל הדיו טומאה לכתוב בו קמיעין, שים בו קורט של לבונה".
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאד, שחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ולאחר מכן עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסדר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י", מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף. 19.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים במלואם. מצב טוב. כתמים ובלאי. כרוך בכריכת עור חדשה, מעוטרת ומהודרת.
דף כתוב משני צדיו, שני טורים בעמוד. כמאתיים שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות שכתב מהרח"ו.
בדף זה רשימות רבות של סגולות ורפואות, עצות ולחשים לעניינים שונים (כמו לדוגמא: "לעשות מעה הן מכסף הן מזהב שכל פעם שתוציאהו בהוצאה יחזור בכיסך, קח עור חתול שחור וקח מ"ג מטבעות וכרוך בעור ההוא, ושימהו תחת גשר בפרשת דרכים והניחהו שם עד ג' ימים... וכאשר תרצה להוציא אותם המטבעות תהפוך פניך לצד ימין וזכור בפיך הקול ההוא ששמעת, ויחזור המטבע בכיסך. והעלם הדבר הזה כי הוא מנוסה"). בתוך הדברים מובאת עצה חשובה לכתיבת קמיעין: "שלא יקבל הדיו טומאה לכתוב בו קמיעין, שים בו קורט של לבונה".
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאד, שחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ולאחר מכן עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסדר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י", מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף. 19.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים במלואם. מצב טוב. כתמים ובלאי. כרוך בכריכת עור חדשה, מעוטרת ומהודרת.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $250,000
הערכה: $300,000 - $500,000
נמכר ב: $325,000
כולל עמלת קונה
מחזור שער בת רבים, חלק שני - תפילות הימים הנוראים, "כמנהג קהל קדוש אשכנזים", עם פירוש הדרת קודש, מאת ר' יצחק ב"ר יעקב יוסף הלוי. ונציה, [תע"ב-תע"ה 1712-1715]. דפוס בראגדין.
מאות הגהות, בהן עשרות הגהות ארוכות במיוחד, בכתיבה איטלקית רהוטה - בעצם כתב יד קדשו של רבינו הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, ובהן פירושים, ביאורים וכוונות עפ"י חכמת הקבלה לפי שיטתו של הרמח"ל.
לפנינו המחזור אשר בו התפלל הרמח"ל לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת האשכנזי בקהילת פאדובה, ובו כתב את הכוונות והייחודים לכוון בהן בעת שיעמוד בתפילתו לפני השם כשליח הציבור, לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
מחזור זה עם הגהותיו של רמח"ל תועד אצל כותבי תולדותיו, מפי זקני פאדובה שסיפרו כי "רמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (ראה להלן).
את הפירושים והכוונות כתב הרמח"ל בשולי דפי המחזור ובין השורות. בשוליים כתב קטעים ארוכים ובהם הקדמות לכוונות, שבהן מבאר את עניין התפילה או הפיוט באופן כללי, על פי תורת הסוד והקבלה. הקדמות אלה פותחות במילים "ענין" או "סוד", כדוגמת: "ענין ספרי חיים וספרי מתים", "סוד הקדושה", "סוד עלינו", "ענין כל נדרי", "ענין הוידוי", ועוד. קטעים אלה ארוכים במיוחד והם כעין מאמרים העומדים בפני עצמם ומיוסדים על שיטתו של רמח"ל בתורת הסוד. בין השורות כתב הרמח"ל מאות ציוני כוונות למילות התפילה. כוונות אלה נכתבו בדרך כלל מעל המילים [אך לעתים גם בצדי המילים ובתחתיתן].
את הכוונות וההגהות כתב רמח"ל בתפילות הבאות: מוסף ליום ראשון וליום שני של ראש השנה, ערבית, מוסף ונעילה של יום הכפורים, ואילו בתפילות שחרית ומנחה לא כתב הגהות. הסיבה לכך היא שתפילות המוספים וכן תפילת ערבית ונעילה של יום הכפורים הן התפילות המרכזיות שלפי מנהג אשכנז עולה אליהן שליח הציבור המעולה והמובחר. רמח"ל השתמש במחזור זה בעת שעבר לפני התיבה בתפילות אלו, ועל כן כתב בו את הכוונות כדי שיוכל לכוון בהן בשעה שמתפלל כשליח ציבור.
אחד הסימנים המעניינים לכך שרמח"ל השתמש במחזור זה בעת היותו שליח ציבור, הם סימוני ה'טעמים' המיוחדים שכתב רמח"ל מעל חלק מהמילים במחזור. 'טעמים' אלה, הדומים בצורתם לטעמי המקרא, סימן רמח"ל על מנת שישמשו לו כעזר לנגינה בעת עוברו לפני התיבה (ניתן לראות 'טעמים' אלו בתפילת 'עלינו לשבח' [דף קלא, א], ב'כל נדרי' [דף קצח, ב], ועוד). סימן נוסף להיותו שליח ציבור הן הכוונות שכתב לפסוקים האחרונים של הפיוטים, שעליהן חוזר החזן בקול רם.
בשולי דף קכב, ב, כתב הרמח"ל תפילה מיוחדת שחיבר להצלחתו כשליח ציבור (בסגנון התפילה "הנני העני ממעש"):
"רכ"ה [רבון כל העולמים] ה' אלקים אלקי ישראל... אותי לקחו להתקרב לפניך קהל קדשך, זה הצופה לישועתך ומיחל לרוב רחמיך, ואני פה אין לי למלל ולדבר דבר נגדך. אלקי הרוחות לכל בשר, לבי יחיל בקרבי, יראה ורעד יבא בי, וכל עצמותי מתגעשים ומיתרי רוגזים מעמוד לפניך... יר"מ [יהי רצון מלפניך] אל אלקים... שתחזקני ותאמצני באומץ קדושתך, למען עמך ולא למעני, ולא יבושו ממני עמך בית ישראל, ואל יכלמו בי שולחי, ותזכני למצוא חן ושכל טוב בעיניך, ולרוחי תקשיב ולתפלתי תקשיב, ובעבודתי תרצה, ואת קולי תקבל באהבה... ותפתח כל שער לתפלתינו, ותחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, שנת רחמים גאולה וישועה, ותברכני בברכת טובתך, ובישועתך תשמחנו, ותמהר לגאלנו... חזקני ואמצני לשורר לפניך, ואל יארע לי שום נזק ותקלה, ואזכה לשמוח בנעימות ימינך לנצח...".
במקום אחר, באחת ההגהות הארוכות, ביאר הרמח"ל באריכות את סוד כוחה של תפילת שליח ציבור על פי הקבלה: "הש"צ צריך לכוין להשלים כל התיקונים הצריכים לכל הצבור, וצריך להמשיך הכח מן המלכות... והנה הש"צ הוא סוד המלכות כנ"ל... ואז יש כח להמשיך השפע... אבל צריך כל הקהל שיחזקוהו לזה..." [דף קלא, ב].
ר' יוסף אלמנצי שכתב את תולדות רמח"ל (כרם חמד, ג'), מספר על תפקידו של הרמח"ל כשליח ציבור בימים הנוראים בקהילת פאדובה, ואף מזכיר מפורשות את דבר קיומו של המחזור שלפנינו: "איזה זקן מבני קהלתנו אומר ששמע מפי אביו או מפי זקנו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (שם, עמ' 115). אלמנצי אף כותב על "נמוקים מכתב יד ממש של רמח"ל למחזור... הנמצא אצל אוהבי הנכבדים יורשי כמ"ר משה אריה טריאסטי, ונראה כאשר זקנים הגידו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים להתפלל קצת תפלות בימים הנוראים" (שם, עמ' 140, הערה 42).
רוב הכוונות שבמחזור (למעט הכוונות לברכת אבות שהן כוונות האר"י) מיוחדות לרמח"ל ולדרכו בקבלה. במקומות בהן חידש דרכים משלו ולא הסתמך על כתבי האר"י הוסיף הרמח"ל בצדי הגליונות הקדמה או ביאור, שבהם מאיר את יסודות הכוונות שכתב בין השורות. בנוסף, מבאר הרמח"ל קטעים בפיוטים האשכנזיים על פי דרכו בקבלה, ומציין מעל מילות הפיוטים את הרמזים והמקבילות שלהם בעולמות העליונים, וזו תופעה ייחודית ומקורית.
רוב ההגהות בכתב ידו של רמח"ל, נכתבו בכתיבה ברורה ומסודרת, בדיו שחורה. במספר מקומות כתב הרמח"ל בכתיבה רהוטה ונמרצת, בדיו חומה-אדמדמה.
רוב הפירושים והכוונות שכתב רמח"ל במחזור לא נעתקו על ידי תלמידיו ולא נודעו עד גילוי המחזור שלפנינו, אך מעט מן ההגהות נעתקו ונדפסו, מהן בקונטרס 'קיצור הכוונות' שכתב רבי ישראל חזקיה טריויס, ומהן ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ ע"ד הסוד' (נדפס במהדורת 'דעת תבונות' וורשא תרמ"ט). אחת מן ההגהות נדפסה רק בחציה והיא ביאור הרמח"ל על הפיוט 'והחיות אשר הנה מרובעות'. מעיון במחזור שלפנינו, בדף קכז, עמוד ב, רואים כי הרמח"ל כתב את הקטע בשני חלקים ובזמנים שונים. חלקו הראשון כתוב בדיו כהה ואילו סופו - בדיו בהירה; ואכן, רק החלק הראשון נעתק על ידי תלמידיו (ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ'). מסתבר שבתחילה כתב הרמח"ל את הקטע הראשון עד המילים 'אופן חיה וכרוב', ואז ראוהו התלמידים והעתיקו מתוכו, ולאחר מכן השלים הרמח"ל את פירושו וכתב את הקטע השני - שכבר לא מופיע בהעתקות התלמידים.
לפנינו המחזור שבו התפלל רמח"ל בעוברו לפני התיבה, ובו מאות הגהות בעצם כתיבת יד קדשו הטהורה. במחזור זה רשם את הטעמים לנגינות שינגן בהם לפני הציבור, ובו כתב את הכוונות שיכוון בהן בעומדו לפני ה', על מנת לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
רבינו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל (תס"ז-תק"ו), מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות, מקובל אלוקי מופלא שהתגלו לו אליהו הנביא ומלאכים-מגידים משמים, מפיהם כתב זוהר תניינא (זוהר שני). מחבר "מסילת ישרים" ועוד חיבורים רבים בחכמת הקבלה והמוסר. במהלך הפולמוס שפרץ נגדו הוכרח רמח"ל לגנוז חלק מחיבוריו הקבליים. לפנינו חיבור בכתיבת ידו הטהורה ששרד בדרך פלא והתגלה רק בשנים האחרונות.
כרך בפורמט גדול. במצב נאה ומרשים. שעב, שעז-שפד דף. 35 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. שוליים רחבים. מצב טוב. רוב הדפים נקיים, עם מעט כתמים. כתמים כהים במספר דפים. כתמי רטיבות בדפים האחרונים. קרעים משוקמים בדף השער ובדפים בודדים נוספים. פגעי עש בדפים בודדים. כריכת עור עתיקה, משוקמת. רישום בעלות בכתיבה אשכנזית בבטנת הכריכה הקדמית. על גבי הכריכה עיטורים מוזהבים, עם מדליון ובתוכו האותיות G.W.i. פגמים בכריכה, אבזמים חסרים.
הגהות הרמח"ל במחזור שלפנינו נתגלו במפתיע ע"י הרב יוסף אביב"י לפני כעשרים שנה. ההגהות הוהדרו על ידו ויצאו לאור, תחת השם 'מחזור רמח"ל' (ירושלים תשנ"ה), בתוספת צילום פקסימילי של דפי המחזור בהם מופיעות ההגהות, ובתוספת מבוא נרחב, הכולל פרטים רבים והשוואות תוכן לשיטתו הקבלית של הרמח"ל בכתביו האחרים. התיאור לעיל מבוסס על עבודתו של אביב"י בספר זה. להרחבה ופרטים נוספים ראו שם.
מאות הגהות, בהן עשרות הגהות ארוכות במיוחד, בכתיבה איטלקית רהוטה - בעצם כתב יד קדשו של רבינו הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, ובהן פירושים, ביאורים וכוונות עפ"י חכמת הקבלה לפי שיטתו של הרמח"ל.
לפנינו המחזור אשר בו התפלל הרמח"ל לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת האשכנזי בקהילת פאדובה, ובו כתב את הכוונות והייחודים לכוון בהן בעת שיעמוד בתפילתו לפני השם כשליח הציבור, לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
מחזור זה עם הגהותיו של רמח"ל תועד אצל כותבי תולדותיו, מפי זקני פאדובה שסיפרו כי "רמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (ראה להלן).
את הפירושים והכוונות כתב הרמח"ל בשולי דפי המחזור ובין השורות. בשוליים כתב קטעים ארוכים ובהם הקדמות לכוונות, שבהן מבאר את עניין התפילה או הפיוט באופן כללי, על פי תורת הסוד והקבלה. הקדמות אלה פותחות במילים "ענין" או "סוד", כדוגמת: "ענין ספרי חיים וספרי מתים", "סוד הקדושה", "סוד עלינו", "ענין כל נדרי", "ענין הוידוי", ועוד. קטעים אלה ארוכים במיוחד והם כעין מאמרים העומדים בפני עצמם ומיוסדים על שיטתו של רמח"ל בתורת הסוד. בין השורות כתב הרמח"ל מאות ציוני כוונות למילות התפילה. כוונות אלה נכתבו בדרך כלל מעל המילים [אך לעתים גם בצדי המילים ובתחתיתן].
את הכוונות וההגהות כתב רמח"ל בתפילות הבאות: מוסף ליום ראשון וליום שני של ראש השנה, ערבית, מוסף ונעילה של יום הכפורים, ואילו בתפילות שחרית ומנחה לא כתב הגהות. הסיבה לכך היא שתפילות המוספים וכן תפילת ערבית ונעילה של יום הכפורים הן התפילות המרכזיות שלפי מנהג אשכנז עולה אליהן שליח הציבור המעולה והמובחר. רמח"ל השתמש במחזור זה בעת שעבר לפני התיבה בתפילות אלו, ועל כן כתב בו את הכוונות כדי שיוכל לכוון בהן בשעה שמתפלל כשליח ציבור.
אחד הסימנים המעניינים לכך שרמח"ל השתמש במחזור זה בעת היותו שליח ציבור, הם סימוני ה'טעמים' המיוחדים שכתב רמח"ל מעל חלק מהמילים במחזור. 'טעמים' אלה, הדומים בצורתם לטעמי המקרא, סימן רמח"ל על מנת שישמשו לו כעזר לנגינה בעת עוברו לפני התיבה (ניתן לראות 'טעמים' אלו בתפילת 'עלינו לשבח' [דף קלא, א], ב'כל נדרי' [דף קצח, ב], ועוד). סימן נוסף להיותו שליח ציבור הן הכוונות שכתב לפסוקים האחרונים של הפיוטים, שעליהן חוזר החזן בקול רם.
בשולי דף קכב, ב, כתב הרמח"ל תפילה מיוחדת שחיבר להצלחתו כשליח ציבור (בסגנון התפילה "הנני העני ממעש"):
"רכ"ה [רבון כל העולמים] ה' אלקים אלקי ישראל... אותי לקחו להתקרב לפניך קהל קדשך, זה הצופה לישועתך ומיחל לרוב רחמיך, ואני פה אין לי למלל ולדבר דבר נגדך. אלקי הרוחות לכל בשר, לבי יחיל בקרבי, יראה ורעד יבא בי, וכל עצמותי מתגעשים ומיתרי רוגזים מעמוד לפניך... יר"מ [יהי רצון מלפניך] אל אלקים... שתחזקני ותאמצני באומץ קדושתך, למען עמך ולא למעני, ולא יבושו ממני עמך בית ישראל, ואל יכלמו בי שולחי, ותזכני למצוא חן ושכל טוב בעיניך, ולרוחי תקשיב ולתפלתי תקשיב, ובעבודתי תרצה, ואת קולי תקבל באהבה... ותפתח כל שער לתפלתינו, ותחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, שנת רחמים גאולה וישועה, ותברכני בברכת טובתך, ובישועתך תשמחנו, ותמהר לגאלנו... חזקני ואמצני לשורר לפניך, ואל יארע לי שום נזק ותקלה, ואזכה לשמוח בנעימות ימינך לנצח...".
במקום אחר, באחת ההגהות הארוכות, ביאר הרמח"ל באריכות את סוד כוחה של תפילת שליח ציבור על פי הקבלה: "הש"צ צריך לכוין להשלים כל התיקונים הצריכים לכל הצבור, וצריך להמשיך הכח מן המלכות... והנה הש"צ הוא סוד המלכות כנ"ל... ואז יש כח להמשיך השפע... אבל צריך כל הקהל שיחזקוהו לזה..." [דף קלא, ב].
ר' יוסף אלמנצי שכתב את תולדות רמח"ל (כרם חמד, ג'), מספר על תפקידו של הרמח"ל כשליח ציבור בימים הנוראים בקהילת פאדובה, ואף מזכיר מפורשות את דבר קיומו של המחזור שלפנינו: "איזה זקן מבני קהלתנו אומר ששמע מפי אביו או מפי זקנו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (שם, עמ' 115). אלמנצי אף כותב על "נמוקים מכתב יד ממש של רמח"ל למחזור... הנמצא אצל אוהבי הנכבדים יורשי כמ"ר משה אריה טריאסטי, ונראה כאשר זקנים הגידו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים להתפלל קצת תפלות בימים הנוראים" (שם, עמ' 140, הערה 42).
רוב הכוונות שבמחזור (למעט הכוונות לברכת אבות שהן כוונות האר"י) מיוחדות לרמח"ל ולדרכו בקבלה. במקומות בהן חידש דרכים משלו ולא הסתמך על כתבי האר"י הוסיף הרמח"ל בצדי הגליונות הקדמה או ביאור, שבהם מאיר את יסודות הכוונות שכתב בין השורות. בנוסף, מבאר הרמח"ל קטעים בפיוטים האשכנזיים על פי דרכו בקבלה, ומציין מעל מילות הפיוטים את הרמזים והמקבילות שלהם בעולמות העליונים, וזו תופעה ייחודית ומקורית.
רוב ההגהות בכתב ידו של רמח"ל, נכתבו בכתיבה ברורה ומסודרת, בדיו שחורה. במספר מקומות כתב הרמח"ל בכתיבה רהוטה ונמרצת, בדיו חומה-אדמדמה.
רוב הפירושים והכוונות שכתב רמח"ל במחזור לא נעתקו על ידי תלמידיו ולא נודעו עד גילוי המחזור שלפנינו, אך מעט מן ההגהות נעתקו ונדפסו, מהן בקונטרס 'קיצור הכוונות' שכתב רבי ישראל חזקיה טריויס, ומהן ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ ע"ד הסוד' (נדפס במהדורת 'דעת תבונות' וורשא תרמ"ט). אחת מן ההגהות נדפסה רק בחציה והיא ביאור הרמח"ל על הפיוט 'והחיות אשר הנה מרובעות'. מעיון במחזור שלפנינו, בדף קכז, עמוד ב, רואים כי הרמח"ל כתב את הקטע בשני חלקים ובזמנים שונים. חלקו הראשון כתוב בדיו כהה ואילו סופו - בדיו בהירה; ואכן, רק החלק הראשון נעתק על ידי תלמידיו (ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ'). מסתבר שבתחילה כתב הרמח"ל את הקטע הראשון עד המילים 'אופן חיה וכרוב', ואז ראוהו התלמידים והעתיקו מתוכו, ולאחר מכן השלים הרמח"ל את פירושו וכתב את הקטע השני - שכבר לא מופיע בהעתקות התלמידים.
לפנינו המחזור שבו התפלל רמח"ל בעוברו לפני התיבה, ובו מאות הגהות בעצם כתיבת יד קדשו הטהורה. במחזור זה רשם את הטעמים לנגינות שינגן בהם לפני הציבור, ובו כתב את הכוונות שיכוון בהן בעומדו לפני ה', על מנת לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
רבינו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל (תס"ז-תק"ו), מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות, מקובל אלוקי מופלא שהתגלו לו אליהו הנביא ומלאכים-מגידים משמים, מפיהם כתב זוהר תניינא (זוהר שני). מחבר "מסילת ישרים" ועוד חיבורים רבים בחכמת הקבלה והמוסר. במהלך הפולמוס שפרץ נגדו הוכרח רמח"ל לגנוז חלק מחיבוריו הקבליים. לפנינו חיבור בכתיבת ידו הטהורה ששרד בדרך פלא והתגלה רק בשנים האחרונות.
כרך בפורמט גדול. במצב נאה ומרשים. שעב, שעז-שפד דף. 35 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. שוליים רחבים. מצב טוב. רוב הדפים נקיים, עם מעט כתמים. כתמים כהים במספר דפים. כתמי רטיבות בדפים האחרונים. קרעים משוקמים בדף השער ובדפים בודדים נוספים. פגעי עש בדפים בודדים. כריכת עור עתיקה, משוקמת. רישום בעלות בכתיבה אשכנזית בבטנת הכריכה הקדמית. על גבי הכריכה עיטורים מוזהבים, עם מדליון ובתוכו האותיות G.W.i. פגמים בכריכה, אבזמים חסרים.
הגהות הרמח"ל במחזור שלפנינו נתגלו במפתיע ע"י הרב יוסף אביב"י לפני כעשרים שנה. ההגהות הוהדרו על ידו ויצאו לאור, תחת השם 'מחזור רמח"ל' (ירושלים תשנ"ה), בתוספת צילום פקסימילי של דפי המחזור בהם מופיעות ההגהות, ובתוספת מבוא נרחב, הכולל פרטים רבים והשוואות תוכן לשיטתו הקבלית של הרמח"ל בכתביו האחרים. התיאור לעיל מבוסס על עבודתו של אביב"י בספר זה. להרחבה ופרטים נוספים ראו שם.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $15,000
הערכה: $30,000 - $40,000
לא נמכר
כתב-יד, ספר אוצרות חיים לרבינו חיים ויטאל. [ארם צובא, ראשית שנות הת'; המחצית השניה של המאה ה-17]. עם הגהות מקובלי ארם צובא ואיטליה, בהן הגהותיו של המקובל הנודע רבי יוסף אירגאס, החותם מספר פעמים במליצה: "אות הי"א" [=הצעיר יוסף אירגאס].
כתיבה מזרחית, עם הגהות בשוליים בכתיבות שונות.
כתב-היד הועתק כנראה בארם צובא, בראשית שנות הת', בידי סופרו של רבי חיים הכהן - תלמיד מהרח"ו בעל "טור ברקת". לפנינו אחד מכתבי היד המוקדמים של ספר אוצרות חיים ומכאן חשיבותו. הסופר שילב בכתב-היד (בתוך "חלונות") את הגהות רבו - רבי חיים כהן - על ה"אוצרות חיים". הגהות אלה אינן ידועות מכתבי-יד אחרים.
כתב היד שלפנינו היה תחת ידם של מספר מקובלים. תחילה בארם צובא, תחת ידיו של מקובל אלמוני בשם רבי סעדיה ב"ר ברוך מזרחי. הגהות בכתב-ידו של רבי סעדיה מופיעות במספר מקומות בגליונות כתב-היד שלפנינו, בשתים מהן חתם בשמו ("אמר סעדיה" - דף מג/2, "ונלע"ד סעדיה" - דף מו/2). בדף הכריכה הקדמי רישום שמות עשר הספירות, אף הוא בכתב-ידו.
מארם צובא התגלגל כתב-היד שלפנינו לאיטליה, ושם עוטרו גליונותיו בהגהות מכותבים-מקובלים לא מזוהים (אחד מהם חותם: "זכר ר"ב"). בהגהות אלה הועתקו בעיקר הערות רבי נתן שפירא (חתומות: "נלעד"ן"), רבי משה זכות (חתומות "קול הרמ"ז"), ותלמידו רבי בנימין הכהן (חתומות: "ב"ך").
כתב היד שלפנינו היה גם ברשותו של המקובל הנודע רבי יוסף אירגאס, בעל "שומר אמונים הקדמון", שעיטר את הגליונות בעשרות הגהות, בעיקר בדפים הראשונים של כתב היד. רבי יוסף אירגאס העתיק בין היתר את הגהות החכמים: רבי יוסף אבן טבול ותלמידיו - רבי ישראל בנימין (מהרי"ב) ורבי שמואל בן סיד; וכן העתיק את הגהות רבותיו הרב"ך והרמ"ז. בנוסף, כתב רבי יוסף אירגאס הגהות מקוריות משלו, עליהן חתם במליצה: "אות הי"א" [ראשי תיבות של: הצעיר יוסף אירגאס]. כתב היד בהגהות אלו זוהה בוודאות ככתיבת ידו של רבי יוסף אירגאס, בהשוואה לכתיבתו הידועה ממספר מקומות, ובמיוחד מחיבורו "שומר אמונים" הנמצא בכתב-יד מוסקבה (אוסף גינצבורג, 354). בין הדפים ח-ט נכרכה פיסת נייר בכתב-ידו של רבי יוסף אירגאס, ובה גם הגהה חתומה ממנו. בדף המגן שלפנינו (שנחתך וחסר בחציו), מופיע רישום בכתב-ידו, ממנו שרדו המילים: "...נקרא אוצרות חיים כי בו גנוז האוצר חיים כי הוא מפרש מאמרי הזוהר הנק'[רא] עץ חיים".
המקובל האלוקי רבי יוסף אירגאס (תמ"ה-ת"ץ), מגדולי מקובלי איטליה, בעל "שומר אמונים הקדמון". תלמיד המקובל רבי בנימין הכהן - הרב"ך. רב בעיר פיזה, שם יסד ישיבה בשם "נוה שלום". לאחר מכן התמנה לרב בעיר ליוורנו (עיר הולדתו). בין תלמידיו הגדולים נמנה רבי מלאכי הכהן בעל "יד מלאכי". חיבורו הנודע הוא "שומר אמונים" (נדפס לראשונה באמשטרדם תצ"ח) שהפך לחיבור יסוד בחכמת הקבלה. מלבדו כתב חיבורים נוספים. במסגרת מאבקו בנחמיה חיון השבתאי כתב את החיבור הפולמוסי "תוכחת מגולה והצד נחש". על מנת להבדיל בין ספרו "שומר אמונים" לספר החסידי בשם זה שחיבר האדמו"ר רבי אהרן ראטה, החלו להצמיד לשם ספרו את הכינוי "הקדמון".
צז דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש רבים, עם פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכת עור עתיקה, מנותקת ופגומה.
נכתב עפ"י חוות דעת מומחה - מצורפת.
כתיבה מזרחית, עם הגהות בשוליים בכתיבות שונות.
כתב-היד הועתק כנראה בארם צובא, בראשית שנות הת', בידי סופרו של רבי חיים הכהן - תלמיד מהרח"ו בעל "טור ברקת". לפנינו אחד מכתבי היד המוקדמים של ספר אוצרות חיים ומכאן חשיבותו. הסופר שילב בכתב-היד (בתוך "חלונות") את הגהות רבו - רבי חיים כהן - על ה"אוצרות חיים". הגהות אלה אינן ידועות מכתבי-יד אחרים.
כתב היד שלפנינו היה תחת ידם של מספר מקובלים. תחילה בארם צובא, תחת ידיו של מקובל אלמוני בשם רבי סעדיה ב"ר ברוך מזרחי. הגהות בכתב-ידו של רבי סעדיה מופיעות במספר מקומות בגליונות כתב-היד שלפנינו, בשתים מהן חתם בשמו ("אמר סעדיה" - דף מג/2, "ונלע"ד סעדיה" - דף מו/2). בדף הכריכה הקדמי רישום שמות עשר הספירות, אף הוא בכתב-ידו.
מארם צובא התגלגל כתב-היד שלפנינו לאיטליה, ושם עוטרו גליונותיו בהגהות מכותבים-מקובלים לא מזוהים (אחד מהם חותם: "זכר ר"ב"). בהגהות אלה הועתקו בעיקר הערות רבי נתן שפירא (חתומות: "נלעד"ן"), רבי משה זכות (חתומות "קול הרמ"ז"), ותלמידו רבי בנימין הכהן (חתומות: "ב"ך").
כתב היד שלפנינו היה גם ברשותו של המקובל הנודע רבי יוסף אירגאס, בעל "שומר אמונים הקדמון", שעיטר את הגליונות בעשרות הגהות, בעיקר בדפים הראשונים של כתב היד. רבי יוסף אירגאס העתיק בין היתר את הגהות החכמים: רבי יוסף אבן טבול ותלמידיו - רבי ישראל בנימין (מהרי"ב) ורבי שמואל בן סיד; וכן העתיק את הגהות רבותיו הרב"ך והרמ"ז. בנוסף, כתב רבי יוסף אירגאס הגהות מקוריות משלו, עליהן חתם במליצה: "אות הי"א" [ראשי תיבות של: הצעיר יוסף אירגאס]. כתב היד בהגהות אלו זוהה בוודאות ככתיבת ידו של רבי יוסף אירגאס, בהשוואה לכתיבתו הידועה ממספר מקומות, ובמיוחד מחיבורו "שומר אמונים" הנמצא בכתב-יד מוסקבה (אוסף גינצבורג, 354). בין הדפים ח-ט נכרכה פיסת נייר בכתב-ידו של רבי יוסף אירגאס, ובה גם הגהה חתומה ממנו. בדף המגן שלפנינו (שנחתך וחסר בחציו), מופיע רישום בכתב-ידו, ממנו שרדו המילים: "...נקרא אוצרות חיים כי בו גנוז האוצר חיים כי הוא מפרש מאמרי הזוהר הנק'[רא] עץ חיים".
המקובל האלוקי רבי יוסף אירגאס (תמ"ה-ת"ץ), מגדולי מקובלי איטליה, בעל "שומר אמונים הקדמון". תלמיד המקובל רבי בנימין הכהן - הרב"ך. רב בעיר פיזה, שם יסד ישיבה בשם "נוה שלום". לאחר מכן התמנה לרב בעיר ליוורנו (עיר הולדתו). בין תלמידיו הגדולים נמנה רבי מלאכי הכהן בעל "יד מלאכי". חיבורו הנודע הוא "שומר אמונים" (נדפס לראשונה באמשטרדם תצ"ח) שהפך לחיבור יסוד בחכמת הקבלה. מלבדו כתב חיבורים נוספים. במסגרת מאבקו בנחמיה חיון השבתאי כתב את החיבור הפולמוסי "תוכחת מגולה והצד נחש". על מנת להבדיל בין ספרו "שומר אמונים" לספר החסידי בשם זה שחיבר האדמו"ר רבי אהרן ראטה, החלו להצמיד לשם ספרו את הכינוי "הקדמון".
צז דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש רבים, עם פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. כריכת עור עתיקה, מנותקת ופגומה.
נכתב עפ"י חוות דעת מומחה - מצורפת.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $21,250
כולל עמלת קונה
דפים מכתב-יד "קבלה מעשית" - עם סגולות, קמיעות ולחשים, בכתב-יד קדשו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א, ועם תוספות בכתב-יד בנו רבי רפאל ישעיה אזולאי אב"ד אנקונה. [איטליה, שנות התק"מ-תק"ס בקירוב, שלהי המאה ה-18].
ארבעה דפים בכתב-יד, בתחילתם קטע ארוך בכתיבה איטלקית (ראה להלן), ולאחר מכן כשני עמודים וחצי (כ-70 שורות) בכתיבת ידו של רבינו החיד"א. החיד"א רשם ל' סעיפים, ובהם נוסחי קמיעות, שמות קודש, לחשים וסגולות לזמנים שונים.
בסעיף הראשון שרטט החיד"א צורת קמיע, עם "חותמות מלאכים", וכתב: "קמיע על קלף להנצל מכל פגע רע בין ביום ובין בלילה בין בים ובין ביבשה בדוק ומנוסה". בהמשך מביא "שם נכבד ונורא שהזכיר הרא"ש בעת השמד ולא יכול שום אדם להזיקו...", ולאחר מכן קמיעות, סגולות ולחשים למצבים וזמנים שונים, כגון: "לנער הבוכה, כתוב זה ותלה עליו...", "למצוא רצון", "להסיר תאוה", "אם הבעל שונא אשתו...", "שלא תירא משום אדם...", "להעמיד הים מזעפו...", "להכנס לפני שלטון או שר...", "מי שאבדה לו אבידה...", "להנצל מכל צרה ומאויבים...", "לסגור פי שונא שלא ילשין עליך...", "למצוא חן", "למי שיש בו רוח או שד...", "לדעת הגנב...", "לאשה שבעלה שונאה...", "להפחיד שונא...", "לרוח רעה", "לסער הים", "לאשה שיאהבנה בעלה", ועוד.
לאחר ל' הסעיפים שכתב החיד"א, הוסיף בנו, רבי רפאל ישעיה אזולאי, סעיף נוסף - הממוספר ל"א - עם סגולה נוספת: "להפיל שונאך...".
בעמוד שלאחר מכן הוסיף רבי ישעיה אזולאי נוסח קמיע "לאהבה", עם איורי "חותמות מלאכים", ושתי סגולות נוספות "לאהבה".
בדף הראשון והשני מופיעים שלושה עמודים, עם העתקה בכתיבה איטלקית: "הקדמה לס'[פר] סלע המחלקות שחבר הרב רבי אברהם רומאן זלה"ה" [ספר 'סלע המחלקות' מאת רבי אברהם רומאנו נותר בכתב-יד ולא נדפס, אך הקדמתו נדפסה בראש ספר 'מלחמת חובה', קושטא ת"ע].
לאחר מכן מופיעים מספר מכתמים מחורזים, בכתיבה ספרדית (ממוספרים בסעיפים ב-ה. העתקת ההקדמה שקדמה להם מוספרה באות א').
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, אשר כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בנו של החיד"א, הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (תק"ג-תקפ"ו). גדול בתורה, רב ופוסק וממנהיגי יהדות איטליה בדורו. כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי", ועוד לשונות של חיבה והערכה). משנפטר רבי אברהם ישראל רבה של אנקונה בשנת תקמ"ה, פנו ראשי הקהילה אל החיד"א והוא רמז להם כי בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ו וימיו כימי אביו פ"ג שנה, כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים [ראה עוד אודותיו בספרו של מאיר בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז].
[4] דף, [7] עמ' כתובים (מתוכם שני עמודים וחצי בכת"י החיד"א, ועמוד וחצי בכת"י רבי רפאל ישעיה אזולאי). 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, נקבי עש. הדפים מנותקים זה מזה.
מצורף אישור בכתב-יד וחתימת החוקר הנודע (והמומחה לתולדות החיד"א) פרופ' מאיר בניהו ז"ל, המאשר כי הדפים שלפנינו הם בכתיבת-ידו של החיד"א.
ארבעה דפים בכתב-יד, בתחילתם קטע ארוך בכתיבה איטלקית (ראה להלן), ולאחר מכן כשני עמודים וחצי (כ-70 שורות) בכתיבת ידו של רבינו החיד"א. החיד"א רשם ל' סעיפים, ובהם נוסחי קמיעות, שמות קודש, לחשים וסגולות לזמנים שונים.
בסעיף הראשון שרטט החיד"א צורת קמיע, עם "חותמות מלאכים", וכתב: "קמיע על קלף להנצל מכל פגע רע בין ביום ובין בלילה בין בים ובין ביבשה בדוק ומנוסה". בהמשך מביא "שם נכבד ונורא שהזכיר הרא"ש בעת השמד ולא יכול שום אדם להזיקו...", ולאחר מכן קמיעות, סגולות ולחשים למצבים וזמנים שונים, כגון: "לנער הבוכה, כתוב זה ותלה עליו...", "למצוא רצון", "להסיר תאוה", "אם הבעל שונא אשתו...", "שלא תירא משום אדם...", "להעמיד הים מזעפו...", "להכנס לפני שלטון או שר...", "מי שאבדה לו אבידה...", "להנצל מכל צרה ומאויבים...", "לסגור פי שונא שלא ילשין עליך...", "למצוא חן", "למי שיש בו רוח או שד...", "לדעת הגנב...", "לאשה שבעלה שונאה...", "להפחיד שונא...", "לרוח רעה", "לסער הים", "לאשה שיאהבנה בעלה", ועוד.
לאחר ל' הסעיפים שכתב החיד"א, הוסיף בנו, רבי רפאל ישעיה אזולאי, סעיף נוסף - הממוספר ל"א - עם סגולה נוספת: "להפיל שונאך...".
בעמוד שלאחר מכן הוסיף רבי ישעיה אזולאי נוסח קמיע "לאהבה", עם איורי "חותמות מלאכים", ושתי סגולות נוספות "לאהבה".
בדף הראשון והשני מופיעים שלושה עמודים, עם העתקה בכתיבה איטלקית: "הקדמה לס'[פר] סלע המחלקות שחבר הרב רבי אברהם רומאן זלה"ה" [ספר 'סלע המחלקות' מאת רבי אברהם רומאנו נותר בכתב-יד ולא נדפס, אך הקדמתו נדפסה בראש ספר 'מלחמת חובה', קושטא ת"ע].
לאחר מכן מופיעים מספר מכתמים מחורזים, בכתיבה ספרדית (ממוספרים בסעיפים ב-ה. העתקת ההקדמה שקדמה להם מוספרה באות א').
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, אשר כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בנו של החיד"א, הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (תק"ג-תקפ"ו). גדול בתורה, רב ופוסק וממנהיגי יהדות איטליה בדורו. כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי", ועוד לשונות של חיבה והערכה). משנפטר רבי אברהם ישראל רבה של אנקונה בשנת תקמ"ה, פנו ראשי הקהילה אל החיד"א והוא רמז להם כי בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ו וימיו כימי אביו פ"ג שנה, כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים [ראה עוד אודותיו בספרו של מאיר בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז].
[4] דף, [7] עמ' כתובים (מתוכם שני עמודים וחצי בכת"י החיד"א, ועמוד וחצי בכת"י רבי רפאל ישעיה אזולאי). 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, נקבי עש. הדפים מנותקים זה מזה.
מצורף אישור בכתב-יד וחתימת החוקר הנודע (והמומחה לתולדות החיד"א) פרופ' מאיר בניהו ז"ל, המאשר כי הדפים שלפנינו הם בכתיבת-ידו של החיד"א.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $3,500
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (3 עמ') בכתב-ידו וחתימתו של רבי שבתי וינטורה אב"ד איספאלטרו בעל "נהר שלום", אל רבי מרדכי צמח ויטרבו מאנקונה, בעניין העתקת כתב-יד "עץ חיים" [מאת רבי חיים ויטאל], ועניינים נוספים. [איספאלטרו (כיום: ספליט Split, קרואטיה)], ח' שבט תקל"א [1771].
בראשית מכתבו מתאר רבי שבתי בהרחבה את מצבו הכספי הדחוק ואת בעלי החובות הנושים בו, ולאחר מכן מתייחס לבקשת רבי מרדכי צמח ויטרבו (הנמען) שיעתיק עבורו את החיבור "עץ חיים" - תורת האר"י מאת רבי חיים ויטאל. הוא כותב כי עותק ה"עץ חיים" שברשותו, מכיל "קרוב לשש מאות דפים גדולים מכתיבת רש"י", וכי מלאכת העתקתו היא "מלאכה ארוכה וכבדה", ומביע חשש מהעתקת כתב-היד מאחר ורבו המובהק - רבי דוד פארדו, הרשה לו להעתיק את החיבור מהעותק שברשותו בתנאי שלא יצא מתחת ידו. הוא מפליג בחשיבות כתב היד שברשותו וכותב כי "ידענא בודאי דלית לן דוגמתו בכל ערי איטלייא" ומספר כי "שמענו וידענו בבירור כי חכם א'[חד] בליוורנו היה נותן בעדו ן' [=חמישים] זהובים ולא השיגו...". רבי שבתי כותב לו כי הוא מתרצה להעתיק עבורו את כתב היד במשך שלוש שנים, אך זאת בתנאי שהדבר יישמר בסוד, ובתנאי שישלם לו בתמורה "כ"ה (25) זהובים של ויניציאה" ויפרע עבורו חוב מסוים. הוא כותב על חשיבותו של החיבור "עץ חיים" ש"בו תלוי כל חכמת האמת, וכל הספרים והכתבים הנמצאים בעולם בעניינים כאלה...", וכי "לכשיבין בלבבו גודל הפלגת החפץ הזה, אשר על ידה אפ'[שר] לו לאדם להשתלם בעה"ז ובעה"ב ולהשיג מפלאות תמים דעים אשר עין לא ראתה אלדים זולתו, יראה בעינו הבהיר כי לא הקשיתי לשאול...".
באחד הקטעים במכתב מופיע תיעוד מעניין על אופן התגלגלות החיבור "עץ חיים" מחאלב שבסוריה לאירופה, ע"י המקובל רבי יעקב בליליוס - רבו של רבי דוד פארדו (שהיה רבו של רבי שבתי): "הע"ח [=העץ חיים] שנמצא היום ביד הרב מו"ר, היה מתחלה גנוז בגנזי מהרר"י [=מהר"ר יעקב] בליליוס רבו, שבא לידו ע"י טורח מרובה והוצאה יתירה עד מאד בעיר חלאף [=חאלב], ואחר פטירת רבו הנז'[כר], אחיו של רבו, להיות מטה ידו עד מאד מכרו להרב מו"ר מהררד"ף [=מהר"ר דוד פארדו] נר"ו לזכות את נפש אחיו, ואפ"ה נתן בעדו סך עצום עד מאד...".
על המכתב שלפנינו, משמעותו והקשרו ההיסטורי, ראה מאמרו החשוב של הרב משה הלל, "זהותו של מעתיק ספר 'עץ חיים' עם קולופון משנת של"ט", בתוך: קובץ 'חצי גבורים', כרך י - ניסן תשע"ז, עמ' תתנז-תתקיא [ראה חומר מצורף].
רבי שבתי וינטורה (תצ"ב-תקנ"ט), רב ופוסק נודע בדורו, רבה של העיר איספאלטרו (ספליט, כיום: קרואטיה), שנתפרסם בחיבורו ההלכתי "נהר שלום" על שולחן ערוך אורח חיים. תלמיד מובהק לרבי דוד פארדו, שכיהן לפניו כרבה של איספאלטרו. ספרו "נהר שלום" מובא לרוב בספרי הפסיקה בדורות האחרונים. בין היתר, הגאון בעל ה"חפץ חיים" מרבה להביאו בספרו "משנה ברורה". גדולתו בהלכה ובחלק ה"נגלה" ידועה ומפורסמת, אך לפנינו מסמך המעיד על עיסוקו גם בחכמת הקבלה, ובפרט בהעתקת כתבי יד קבליים (וראה על כך בהרחבה במאמרו הנ"ל של הרב הלל).
[3] עמ'. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. פגעי מזיקים וקרעים גסים בשוליים, עם חסרון, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.
בראשית מכתבו מתאר רבי שבתי בהרחבה את מצבו הכספי הדחוק ואת בעלי החובות הנושים בו, ולאחר מכן מתייחס לבקשת רבי מרדכי צמח ויטרבו (הנמען) שיעתיק עבורו את החיבור "עץ חיים" - תורת האר"י מאת רבי חיים ויטאל. הוא כותב כי עותק ה"עץ חיים" שברשותו, מכיל "קרוב לשש מאות דפים גדולים מכתיבת רש"י", וכי מלאכת העתקתו היא "מלאכה ארוכה וכבדה", ומביע חשש מהעתקת כתב-היד מאחר ורבו המובהק - רבי דוד פארדו, הרשה לו להעתיק את החיבור מהעותק שברשותו בתנאי שלא יצא מתחת ידו. הוא מפליג בחשיבות כתב היד שברשותו וכותב כי "ידענא בודאי דלית לן דוגמתו בכל ערי איטלייא" ומספר כי "שמענו וידענו בבירור כי חכם א'[חד] בליוורנו היה נותן בעדו ן' [=חמישים] זהובים ולא השיגו...". רבי שבתי כותב לו כי הוא מתרצה להעתיק עבורו את כתב היד במשך שלוש שנים, אך זאת בתנאי שהדבר יישמר בסוד, ובתנאי שישלם לו בתמורה "כ"ה (25) זהובים של ויניציאה" ויפרע עבורו חוב מסוים. הוא כותב על חשיבותו של החיבור "עץ חיים" ש"בו תלוי כל חכמת האמת, וכל הספרים והכתבים הנמצאים בעולם בעניינים כאלה...", וכי "לכשיבין בלבבו גודל הפלגת החפץ הזה, אשר על ידה אפ'[שר] לו לאדם להשתלם בעה"ז ובעה"ב ולהשיג מפלאות תמים דעים אשר עין לא ראתה אלדים זולתו, יראה בעינו הבהיר כי לא הקשיתי לשאול...".
באחד הקטעים במכתב מופיע תיעוד מעניין על אופן התגלגלות החיבור "עץ חיים" מחאלב שבסוריה לאירופה, ע"י המקובל רבי יעקב בליליוס - רבו של רבי דוד פארדו (שהיה רבו של רבי שבתי): "הע"ח [=העץ חיים] שנמצא היום ביד הרב מו"ר, היה מתחלה גנוז בגנזי מהרר"י [=מהר"ר יעקב] בליליוס רבו, שבא לידו ע"י טורח מרובה והוצאה יתירה עד מאד בעיר חלאף [=חאלב], ואחר פטירת רבו הנז'[כר], אחיו של רבו, להיות מטה ידו עד מאד מכרו להרב מו"ר מהררד"ף [=מהר"ר דוד פארדו] נר"ו לזכות את נפש אחיו, ואפ"ה נתן בעדו סך עצום עד מאד...".
על המכתב שלפנינו, משמעותו והקשרו ההיסטורי, ראה מאמרו החשוב של הרב משה הלל, "זהותו של מעתיק ספר 'עץ חיים' עם קולופון משנת של"ט", בתוך: קובץ 'חצי גבורים', כרך י - ניסן תשע"ז, עמ' תתנז-תתקיא [ראה חומר מצורף].
רבי שבתי וינטורה (תצ"ב-תקנ"ט), רב ופוסק נודע בדורו, רבה של העיר איספאלטרו (ספליט, כיום: קרואטיה), שנתפרסם בחיבורו ההלכתי "נהר שלום" על שולחן ערוך אורח חיים. תלמיד מובהק לרבי דוד פארדו, שכיהן לפניו כרבה של איספאלטרו. ספרו "נהר שלום" מובא לרוב בספרי הפסיקה בדורות האחרונים. בין היתר, הגאון בעל ה"חפץ חיים" מרבה להביאו בספרו "משנה ברורה". גדולתו בהלכה ובחלק ה"נגלה" ידועה ומפורסמת, אך לפנינו מסמך המעיד על עיסוקו גם בחכמת הקבלה, ובפרט בהעתקת כתבי יד קבליים (וראה על כך בהרחבה במאמרו הנ"ל של הרב הלל).
[3] עמ'. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. פגעי מזיקים וקרעים גסים בשוליים, עם חסרון, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,500
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $3,125
כולל עמלת קונה
כתב יד, "ספר הדרושים – שער הפסוקים" – דרושי קבלה מתורת האר"י ותלמידו מהרח"ו, ע"פ סדר התנ"ך. [צפון אפריקה, שנות הת' בקירוב, המאה ה-17/18].
כתיבה ספרדית-מערבית, עם כותרות בכתב חצי-קולמוס מסולסל. הגהות בשולי הדפים מכמה כותבים, עם ציונים, חידושים והוספות.
בראש הדף הראשון, כותרת: "ספר הדרושים", ומתחתיה נוספה כותרת בכתיבה שונה: "שער הפסוקים". בדף מד/2: "בע"ה אתחיל לכתוב אלו החידושים מכמוהר"ר חיים ויטאל זלה"ה". בחמשת העמודים האחרונים פירושי מאמרי זוהר, עם כותרת בסוף דף פד/1: "בע"ה אתחיל לכתוב קצת פירושים ממאמרי הזוהר".
מקבילות לתוכן כתב-היד שלפנינו נמצאו בספרי האריז"ל: "ליקוטי תורה", "שער מאמרי רשב"י", "שער מאמרי חז"ל" ו"ספר הליקוטים" [כמה מהדרושים שבספר לא מצאנו בדפוס, ויתכן כי לא נדפסו].
בדף הראשון חתימה קליגרפית מסולסלת: "ע"ה יעקב אלחאייך ס"ט", ורישומי בעלות בכתב ידו: "לה' הארץ ומלאה ע"ה יעקב אלחאייך - סיון תקכ"ב - קנוי מספרי מצרים מאת בנימין דיין יצ"ו". משפחת אלחאייך – משפחת רבנים ידועה מבני הקהילה הפורטוגזית בתוניס [קהלת 'אלגראנה', שבאה מליוורנו לתוניס בשנות הת']. ידועים ממנה הרבנים רבי מרדכי אלחאייך שנפטר בשנת תקל"ח (1778), בנו רבי עוזיאל אלחאייך בעל משכנות הרועים (ת"ק-תקע"ח 1740-1818), ורבי יעקב אלחאייך מדייני תוניס בשנות התר"ס (1846-1914).
פו דף. דפים לד ולה נתחלפו בכריכה. 19.5 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים ובלאי. סימני עש. כריכה חדשה, בד עם שדרת-קלף.
כתיבה ספרדית-מערבית, עם כותרות בכתב חצי-קולמוס מסולסל. הגהות בשולי הדפים מכמה כותבים, עם ציונים, חידושים והוספות.
בראש הדף הראשון, כותרת: "ספר הדרושים", ומתחתיה נוספה כותרת בכתיבה שונה: "שער הפסוקים". בדף מד/2: "בע"ה אתחיל לכתוב אלו החידושים מכמוהר"ר חיים ויטאל זלה"ה". בחמשת העמודים האחרונים פירושי מאמרי זוהר, עם כותרת בסוף דף פד/1: "בע"ה אתחיל לכתוב קצת פירושים ממאמרי הזוהר".
מקבילות לתוכן כתב-היד שלפנינו נמצאו בספרי האריז"ל: "ליקוטי תורה", "שער מאמרי רשב"י", "שער מאמרי חז"ל" ו"ספר הליקוטים" [כמה מהדרושים שבספר לא מצאנו בדפוס, ויתכן כי לא נדפסו].
בדף הראשון חתימה קליגרפית מסולסלת: "ע"ה יעקב אלחאייך ס"ט", ורישומי בעלות בכתב ידו: "לה' הארץ ומלאה ע"ה יעקב אלחאייך - סיון תקכ"ב - קנוי מספרי מצרים מאת בנימין דיין יצ"ו". משפחת אלחאייך – משפחת רבנים ידועה מבני הקהילה הפורטוגזית בתוניס [קהלת 'אלגראנה', שבאה מליוורנו לתוניס בשנות הת']. ידועים ממנה הרבנים רבי מרדכי אלחאייך שנפטר בשנת תקל"ח (1778), בנו רבי עוזיאל אלחאייך בעל משכנות הרועים (ת"ק-תקע"ח 1740-1818), ורבי יעקב אלחאייך מדייני תוניס בשנות התר"ס (1846-1914).
פו דף. דפים לד ולה נתחלפו בכריכה. 19.5 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים ובלאי. סימני עש. כריכה חדשה, בד עם שדרת-קלף.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $5,250
כולל עמלת קונה
כתב-יד הכולל כמה חיבורים בקבלה מעשית: ספר השמות - שמות הקודש ושמות המלאכים לפי סדר א"ב ושימושיהם בקמיעות ובהשבעות; ליקוטי שמירות וסגולות, עם סדר תיקון קמיעות; ספר הישר וספר המלבוש. כתיבה אשכנזית נאה וקליגרפית עם איורים קבליים וחותמות מלאכים, טבלאות ואיורי י"ב המזלות. [אירופה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18 בקירוב].
החיבור הראשון לא ידוע. נכתב כנראה לצורך שימוש בקבלה מעשית - השבעות וכתיבת קמיעות וכדומה. ובסופו: שמירות וסגולות, נוסחי השבעות וקמיעות – "סדר ותיקון קמיעות, והוא מספרי הקבלה פה אל פה" - הכנות ותפילות (כולל נוסח ברכה) לפני כתיבת קמיעות.
בששת הדפים האחרונים, העתקות של ספרים קדומים של קבלה מעשית: ספר הישר וספר המלבוש, עם כותרות פתיחה וסיום: "ספר הישר", "סליק ספר הישר"; "זה ספר מלבוש", "סיימתי ספר המלבוש" [חיבורים אלו מיוחסים לאדם הראשון – ראה ציטוט להלן. קטעים מ"ספר הישר" שלפנינו נכללו בספר הידוע "רזיאל המלאך". לפי הידוע, "ספר המלבוש" של רבי אלעזר מגרמייזא, הוא אחד ממקורותיו של ספר רזיאל המלאך, אך לא ברור אם יש קשר ל"ספר המלבוש" שלפנינו].
מחבר הספר שלפנינו אינו ידוע לנו, אבל מבין הדברים עולה שכתב היד הוא חיבור מסודר וערוך (וכמעט שלם, חסרים בו רק דברי ההקדמה ומעט דברים שנותרו להשלמה בתוך החיבור). בתוך הדברים הוא מציין לדברים שכתב במקומות אחרים ב"ספרינו הקדוש" ולדברים שכתב בסוף הספר ובהקדמתו - לדוגמא: "כמבואר בסוף ספרינו הקדוש" (ראה ערך אוריא"ל); "ועיין בסי' כ"ה באריכות ובנוסח הקמיעות שבס"ס" [שבסוף ספרינו] (ראה ערך אזבוג"ה); "ופי' אלו השמות נבאר בס"ס" (ראה ערך אפג"ם); "ועיין בהקדמת הספר" (ראה ערך יהרדיא"ל) [ההקדמה הנ"ל לא נמצאת לפנינו]; "וגם תמצא בקמיעות בספרינו הקודש" (ראה ערך אמנוא"ל); לפעמים כותב: ועיין "בערך --- סי' ---" [בלי למלאות את הפרטים החסרים. כמו כן, במקומות שונים בכתב היד הושארו "חלונות" להוספת איורים, וחלקם נותרו ריקים].
המחבר מביא מספר הזוהר, ובכמה מקומות הוא מזכיר גם את הספר עמק המלך (ראה ערך אורפניא"ל, וראה ערך בווו"ו) – [ספר עמק המלך נדפס לראשונה באמשטרדם שנת ת"ח 1648]. המחבר גם מזכיר את כתבי האר"י (ראה ערך י'א'י'ה'ד'ה'ו'נ'ו'ה"י), ואת דברי הספר ברית מנוחה (ראה ערך ביליד). בערך אה"ס, כותב המחבר: "וכן מצאתי כתוב מכתבי ר"י ב"ש מבריסק" [יתכן שמדובר בכתבי היד בקבלה של רבינו הב"ח, רבי יואל בן שמואל סירקיס, שבשנים שע"ה-שע"ח כיהן כאב"ד בריסק דליטא / או של רבי יעקב בכור שור שכיהן כאב"ד בריסק דליטא בשנים תי"ב-תט"ו].
"ספר הישר – המעלה ונפלאה כתב רבינו שמואל כ"ץ ראש ישיבה ז"ל, שקיבל מפי רב הונא בר סחורה כהנה רבא דמן אפריקי... ורב הונא העתיקו מספר ישר הגדול של רבינו מנחם ז"ל... זה הספר ניתן לאדה"ר [לאדם הראשון], כי בשעה שחטא וגרשו הקב"ה מגן עדן, ובכה אדה"ר לפניו והתחנן לו ובקש רחמים לפניו ושלח לו זה הספר עם המעלות ביד גליצו"ר המלאך [גליצו"ר הוא אחד משמותיו של רזיאל המלאך], והוא מסר לשם חנוך ולנח, ולעבדיו אברהם יצחק ויעקב, וללוי ולמשה ולאהרן ולפנחס, וכן לכל הדורות...".
[46] דף, [1] דף ריק. 22.5 ס"מ. נייר איכותי עבה ובהיר. מצב טוב-בינוני. חיזוקים ישנים של הדבקת רצועות נייר עתיק בשולי רוב הדפים. פגעי עש (ברוב הדפים רק בשולי הדפים. בדפים האחרונים פגעי עש על הטקסט). כריכת בד חדשה.
החיבור הראשון לא ידוע. נכתב כנראה לצורך שימוש בקבלה מעשית - השבעות וכתיבת קמיעות וכדומה. ובסופו: שמירות וסגולות, נוסחי השבעות וקמיעות – "סדר ותיקון קמיעות, והוא מספרי הקבלה פה אל פה" - הכנות ותפילות (כולל נוסח ברכה) לפני כתיבת קמיעות.
בששת הדפים האחרונים, העתקות של ספרים קדומים של קבלה מעשית: ספר הישר וספר המלבוש, עם כותרות פתיחה וסיום: "ספר הישר", "סליק ספר הישר"; "זה ספר מלבוש", "סיימתי ספר המלבוש" [חיבורים אלו מיוחסים לאדם הראשון – ראה ציטוט להלן. קטעים מ"ספר הישר" שלפנינו נכללו בספר הידוע "רזיאל המלאך". לפי הידוע, "ספר המלבוש" של רבי אלעזר מגרמייזא, הוא אחד ממקורותיו של ספר רזיאל המלאך, אך לא ברור אם יש קשר ל"ספר המלבוש" שלפנינו].
מחבר הספר שלפנינו אינו ידוע לנו, אבל מבין הדברים עולה שכתב היד הוא חיבור מסודר וערוך (וכמעט שלם, חסרים בו רק דברי ההקדמה ומעט דברים שנותרו להשלמה בתוך החיבור). בתוך הדברים הוא מציין לדברים שכתב במקומות אחרים ב"ספרינו הקדוש" ולדברים שכתב בסוף הספר ובהקדמתו - לדוגמא: "כמבואר בסוף ספרינו הקדוש" (ראה ערך אוריא"ל); "ועיין בסי' כ"ה באריכות ובנוסח הקמיעות שבס"ס" [שבסוף ספרינו] (ראה ערך אזבוג"ה); "ופי' אלו השמות נבאר בס"ס" (ראה ערך אפג"ם); "ועיין בהקדמת הספר" (ראה ערך יהרדיא"ל) [ההקדמה הנ"ל לא נמצאת לפנינו]; "וגם תמצא בקמיעות בספרינו הקודש" (ראה ערך אמנוא"ל); לפעמים כותב: ועיין "בערך --- סי' ---" [בלי למלאות את הפרטים החסרים. כמו כן, במקומות שונים בכתב היד הושארו "חלונות" להוספת איורים, וחלקם נותרו ריקים].
המחבר מביא מספר הזוהר, ובכמה מקומות הוא מזכיר גם את הספר עמק המלך (ראה ערך אורפניא"ל, וראה ערך בווו"ו) – [ספר עמק המלך נדפס לראשונה באמשטרדם שנת ת"ח 1648]. המחבר גם מזכיר את כתבי האר"י (ראה ערך י'א'י'ה'ד'ה'ו'נ'ו'ה"י), ואת דברי הספר ברית מנוחה (ראה ערך ביליד). בערך אה"ס, כותב המחבר: "וכן מצאתי כתוב מכתבי ר"י ב"ש מבריסק" [יתכן שמדובר בכתבי היד בקבלה של רבינו הב"ח, רבי יואל בן שמואל סירקיס, שבשנים שע"ה-שע"ח כיהן כאב"ד בריסק דליטא / או של רבי יעקב בכור שור שכיהן כאב"ד בריסק דליטא בשנים תי"ב-תט"ו].
"ספר הישר – המעלה ונפלאה כתב רבינו שמואל כ"ץ ראש ישיבה ז"ל, שקיבל מפי רב הונא בר סחורה כהנה רבא דמן אפריקי... ורב הונא העתיקו מספר ישר הגדול של רבינו מנחם ז"ל... זה הספר ניתן לאדה"ר [לאדם הראשון], כי בשעה שחטא וגרשו הקב"ה מגן עדן, ובכה אדה"ר לפניו והתחנן לו ובקש רחמים לפניו ושלח לו זה הספר עם המעלות ביד גליצו"ר המלאך [גליצו"ר הוא אחד משמותיו של רזיאל המלאך], והוא מסר לשם חנוך ולנח, ולעבדיו אברהם יצחק ויעקב, וללוי ולמשה ולאהרן ולפנחס, וכן לכל הדורות...".
[46] דף, [1] דף ריק. 22.5 ס"מ. נייר איכותי עבה ובהיר. מצב טוב-בינוני. חיזוקים ישנים של הדבקת רצועות נייר עתיק בשולי רוב הדפים. פגעי עש (ברוב הדפים רק בשולי הדפים. בדפים האחרונים פגעי עש על הטקסט). כריכת בד חדשה.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $18,000
הערכה: $30,000 - $40,000
נמכר ב: $22,500
כולל עמלת קונה
כרך בכתב יד, מתורת האר"י הקדוש והרמ"ק – "לימודי האצילות – עולם הבריאה"; "סוד הצמצום", כוונות התפילה ו"סוד המרגלא". כתיבה אשכנזית בכתב רהוט וקליגרפי, עם כותרות בכתיבה קליגרפית, עם מאות הגהות ותיקונים. [אירופה, המחצית השניה של המאה ה-18 בקירוב].
בדף לפני השער חתימת ידו של הגאון רבי וואלף בוסקוביץ, בנו של בעל "מחצית השקל", החותם: "הוא הק' וואלף בא"א מוהר"ש סג"ל נ"י – באסקאוויץ". לפי חוות דעת מצורפת של הרב יצחק ישעיה ווייס מתברר כי הסופר של כל כתב היד הוא הגאון הנודע רבי וואלף בוסקוביץ בעל ה"סדר משנה", כולל ההגהות והתיקונים הרבים, שנכתבו אף הם בכתב ידו של אותו גאון מפורסם.
כתב היד כולל שלשה קונטרסים של מאמרים קבליים, עם מספור נפרד לכל קונטרס:
א. "בעולם הבריאה" - דפים א-יא [2-12], "לימודי בריאה" נדפסו בחלק ב' מהספר "לימודי אצילות" מתורתו של האריז"ל (מהדורת מונקאטש תרנ"ז, דפים כג-לג).
ב. "סוד הצמצום ומלבוש ואדם קדמון ואויר קדמון" - דפים א-יא [13-23], נדפסו בספר הנ"ל (מהדורת מונקאטש תרנ"ז, דפים יא-כג).
ג. כוונת התפילות וקריאת התורה, "פי' ברכת לבנה", ליקוטי קבלה שונים ו"סוד המרגלא – מאמר עולם" – דפים א-ו – חלק זה לא נמצא בספר "לימודי אצילות" הנ"ל, ולא ידוע מהיכן הועתק [הקטע הראשון כפי הנראה אינו מקבלת האר"י ומהרח"ו רק מתורת המקובלים הקדמונים. "פי' ברכת לבנה" הוא כנראה מתורת האר"י. בסוף אחד הליקוטים מופיעה כותרת: "ראש השתלשלות העולמות ותיקונים מפי האר"י ז"ל להר"ר שמעי' אשכנזי תלמידו ז"ל"].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, קעלין, יארמאט ובאניהאד. העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
חשיבות יתרה יש לכתב היד שלפנינו, שכן מתגלה בו פן חדש בדמותו הגדולה של אותו גאון אדיר, שהיה מפורסם כאחד מענקי הגאונים בתורת הנגלה, ולפנינו מתגלה כי העמיק ועסק בתורת הנסתר.
[1], א-יא דף; א-יא דף; א-ו דף. כ-54 עמודים כתובים. כ-29.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. בלאי בשולי הדפים. כתמים. דפים רופפים ומנותקים. כריכה מקורית, בלויה וללא שדרה.
בדף לפני השער חתימת ידו של הגאון רבי וואלף בוסקוביץ, בנו של בעל "מחצית השקל", החותם: "הוא הק' וואלף בא"א מוהר"ש סג"ל נ"י – באסקאוויץ". לפי חוות דעת מצורפת של הרב יצחק ישעיה ווייס מתברר כי הסופר של כל כתב היד הוא הגאון הנודע רבי וואלף בוסקוביץ בעל ה"סדר משנה", כולל ההגהות והתיקונים הרבים, שנכתבו אף הם בכתב ידו של אותו גאון מפורסם.
כתב היד כולל שלשה קונטרסים של מאמרים קבליים, עם מספור נפרד לכל קונטרס:
א. "בעולם הבריאה" - דפים א-יא [2-12], "לימודי בריאה" נדפסו בחלק ב' מהספר "לימודי אצילות" מתורתו של האריז"ל (מהדורת מונקאטש תרנ"ז, דפים כג-לג).
ב. "סוד הצמצום ומלבוש ואדם קדמון ואויר קדמון" - דפים א-יא [13-23], נדפסו בספר הנ"ל (מהדורת מונקאטש תרנ"ז, דפים יא-כג).
ג. כוונת התפילות וקריאת התורה, "פי' ברכת לבנה", ליקוטי קבלה שונים ו"סוד המרגלא – מאמר עולם" – דפים א-ו – חלק זה לא נמצא בספר "לימודי אצילות" הנ"ל, ולא ידוע מהיכן הועתק [הקטע הראשון כפי הנראה אינו מקבלת האר"י ומהרח"ו רק מתורת המקובלים הקדמונים. "פי' ברכת לבנה" הוא כנראה מתורת האר"י. בסוף אחד הליקוטים מופיעה כותרת: "ראש השתלשלות העולמות ותיקונים מפי האר"י ז"ל להר"ר שמעי' אשכנזי תלמידו ז"ל"].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, קעלין, יארמאט ובאניהאד. העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
חשיבות יתרה יש לכתב היד שלפנינו, שכן מתגלה בו פן חדש בדמותו הגדולה של אותו גאון אדיר, שהיה מפורסם כאחד מענקי הגאונים בתורת הנגלה, ולפנינו מתגלה כי העמיק ועסק בתורת הנסתר.
[1], א-יא דף; א-יא דף; א-ו דף. כ-54 עמודים כתובים. כ-29.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. בלאי בשולי הדפים. כתמים. דפים רופפים ומנותקים. כריכה מקורית, בלויה וללא שדרה.
קטגוריה
כתבי יד קבלה - כולל כתבי יד מקוריים (אוטוגרפיים) מגדולי המקובלים לדורותיהם
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $50,000
הערכה: $80,000 - $100,000
נמכר ב: $62,500
כולל עמלת קונה
לקוטי אמרים [תניא], "ספר של בינונים" - "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. סלאוויטא, [תקנ"ו-תקנ"ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי משולם זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $50,000
כולל עמלת קונה
"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", שני חלקים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. קאפוסט, תקע"ו. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח). דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $75,000
הערכה: $80,000 - $100,000
לא נמכר
"סדר תפלה מכל השנה, מסודר על פי נוסח האר"י זלה"ה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. סלאוויטא, תקפ"ז [1827]. דפוס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג