פעמון שניצב על שולחן הכתיבה של רבי שלום דובער שניאורסון אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. פליז; עם בסיס שיש.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הפעמון עם בסיס השיש שסבא שלי הציב על שולחן הכתיבה שלו בליובאווויטש. הוא קנה אותו בפריז באחת מנסיעותיו לשם". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הפעמון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

בספר השיחות תרצ"ג מספר אדמו"ר הריי"ץ על אודות פעמון שעמד על שולחן אביו אדמו"ר הרש"ב: "לא היה צריך לסגור דלת חדרו, כי גם בלאו הכי לא היו נכנסים בלי רשות. גם הרבנית [שטערנא שרה] שליט"א – אשתו – נזהרה מלהכנס, להכניס טה וכיוצא בזה, על פי הקריאה – על ידי פעמון שעמד על השולחן" (עמ' 107-108).

ביקוריו של אדמו"ר הרש"ב בצרפת

אדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול ולדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בנסיעותיו אלו גם להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. בין היתר, ביקר במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד. נסיעותיו השונות של הרש"ב לצרפת מתועדות היטב באגרותיו. נסיעתו הראשונה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד, והתארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בצרפת, אשר ברובם חלף או שהה זמן מה גם בעיר הבירה פריז, בין היתר, בשנים תרמ"ה-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, תרע"א-תרע"ד. על פי האישור המצורף, אדמו"ר הרש"ב קנה את הפעמון שלפנינו באחד מביקוריו אלו בפריז.

גובה: 8 ס"מ בקירוב. בסיס: 8.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חלק מבסיס השיש חסר (הבסיס נשבר לשני חלקים, שהודבקו בחזרה זה לזה).