מנורה שהיתה תלויה בחדר היחידות של רבי שמואל שניאורסון אדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. ברזל יצוק. למנורה שני חלקים: אגן שמן בעל ארבע פיות עבור פתילות, ומוט לתלייה.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את מנורת הברזל התלויה ששימשה את אדמו"ר המהר"ש בחדר היחידות שלו. לאחר שסבא רבא שלי נפטר [תרמ"ג], השתמשו בחדר הזה גם לצרכים נוספים. אני בעצמי ארזתי את המנורה הזו בשעה שעזבנו את ליובאוויטש. סבי הרש"ב הורה לי לשמור אותה כמזכרת מליובאוויטש". האישור מתוארך – 25 בפברואר 1990.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", הראשונה שבהן מליובאוויטש לרוסטוב

במשך מאה ושתיים שנה (שלהי קיץ תקע"ג - חשון תרע"ו, 1813-1915) שכן מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה; שהיוותה מקום מושב לארבעה מתוך שבעת אדמו"רי חב"ד – אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. בראשית שנת תרע"ו, בימי מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהצבא הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ אדמו"ר הרש"ב לנטוש את העיירה בה קבע אבי-זקנו אדמו"ר האמצעי את מושבו, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון (בדרום-מערב רוסיה).

ביומנו מאותם ימים, בנו אדמו"ר הריי"ץ מתאר בהרחבה את הלבטים וההתחבטויות בטרם קבלת ההחלטה לעזוב את ליובאוויטש, את הוראת אביו הרש"ב לארוז את הרכוש והחפצים של "בית רבי", את הנדודים והגלגולים בדרכים עם המטען הגדול, ולבסוף, את ההגעה וההתיישבות בעיר רוסטוב:

"הקול נשמע כי נוסעים אנחנו, לאָן ומתי אין איש יודע, וגם אנחנו אינם יודעים. רק כבוד אבי הרב שי' [הרש"ב] הגיד כי צריכים לעשות הכנות הנסיעה, הדרושים, וחבישת החפצים, שצריכים ליקח בדרך. ביום החמישי, י"ג מ"ח, כבוד אבי הרב שי' נסע על ציוני כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... השמועה עברה מפה אל פה, הבית מלא אנשים והרבה מבני העיר... ביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאוויטש. התלמידים, המורים, המשגיחים והמשפיעים, הרב ואנשי העיר, אנשים נשים וטף, וגם נכרים רבים התקבצו בחצר, איש את רעהו ידחקו וילחצו, וכאשר דָרַך כבוד אבי הרב שי' על מפתן העגלה, כל האנשים פנו פניהם אליו ועמד בהעגלה ואמר זאייט גיזונד, גיזונטער הייט צוא זעהן זיך [היו בריאים, להתראות מתוך בריאות], הרימו כולם קולם וענו, פארט גיזונד און קומט גיזונד [סעו לשלום ובואו בשלום] (רעד עבר בי מהקול האיום), וגם הנכרים הרימו מגבעותיהם לאות ברכה, וברגש זה נסענו. הרבה עשה לנו, פקיד התחנה רודניא, הוא פקד לקבל כל הבאגאז [מטען] שלנו שעלה למשקל 97 פוד [יחידת משקל רוסית; כל פוד הוא 16.38 קילוגרם], ובעצמו עמד בעת שהכניסום להואגאן [קרון] שילכו עם המסע הלזה שאנו נוסעים בו, ופקד על מוליך הבאגאז ושומרו, כי ישים עין פקיחא על הבאגאז להביאו למקומו שלם [...] מחיר המסע עלה לסכום גדול, ות"ל כי גם הבאגאז, הולך עמנו במסע זה [...] וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש באנו עם המסע המהיר לרוסטוב וחבורת אנשים בלולה מנכבדי העיר פגשנו אותנו על בית הנתיבות, ונוסעים אנחנו בחמשה, שבעה, תשע, עגלות, להמעון אשר שם הוגבל לנו חדרים למעון [...] קהל עדת ישראל ברוסטוב, בהתרגשות גדולה מביאתינו הֵנָה" ("מבית הגנזים", עמ' כ"ו-ל"ו).

על פי האישור המצורף, לקראת המסע מליובאוויטש לרוסטוב הורה אדמו"ר הרש"ב לנכדתו הרבנית חנה לארוז את ביתו ורכושו של אביו, אדמו"ר המהר"ש, והעניק לה באותה שעה את מנורת חדר היחידות שלפנינו כמזכרת.

גובה מרבי (עם מוט התלייה): 44 ס"מ. קוטר אגן מירבי: 14 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.

קערה גדולה לסדר ליל פסח של רבי שמואל שניאורסון האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.

קערת סדר סגלגלה גדולה, מצופה כסף ומעוטרת בדגמים צמחיים וגיאומטריים חקוקים. לשוליה עיטור בעבודת חסר. בעלת שתי ידיות מסוגננות בדגם צמחי. מתוצרת חברת .Elkington & Co, ברמינגהם, 1873.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של אדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת הסדר של סבא רבא שלי המהר"ש. הוא קנה אותה במהלך אחת מנסיעותיו לחו"ל". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.

קערת כסף על שולחן הסדר של אדמו"רי חב"ד

ב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים" מובא מנהגם של אדמו"רי חב"ד לסדר את המצות על קערה של כסף: "בבית הרב מסדרין המצות על מפה ולא על קערה, מלבד האדמו"ר המסדר את המצות על טס של כסף" (שם, עמ' ו).

ברשימות הרבי מליובאוויטש, ורשה פסח תרצ"ה, מובא כי המנהג לסדר את המצות על קערת כסף הוא עניין השייך לרבי בלבד: "[הריי"ץ] סידר המצות על טס של כסף. במענה על שאלתי [שאלת חתנו הרבי מליובאוויטש] (אם עניין זה שייך לכל א') – אמר לי [הריי"ץ]: פעם שאלתי על זה את [אבי] אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ואמר, ש'זהו – סידור המצות על קערה (על טס, ולא על מפה) – שייך לרבי'. [וסיים הריי"ץ]... ולכן גם אני מסדר על טס" ("תורת מנחם – רשימות היומן", עמ' שעא). הנהגת הריי"ץ להשתמש בקערת כסף בליל הסדר מתוארת גם ברשימת הרבי מיום ב' דחול המועד פסח תרצ"א: "בשנה זו סידר [הריי"ץ את] ה'מצות' – לסדר – על טס של כסף" (שם, עמ' קעח); וברשימת הרבי מיום כ' ניסן תרצ"ב: "[הריי"ץ] סידר הג' מצות שלו על טס של כסף" (שם, עמ' רכב).

כך נהג גם הרבי מליובאוויטש. כמה ימים קודם פסח תש"י (לאחר הסתלקות חמיו אדמו"ר הריי"ץ וקודם עלותו על כס נשיאות חב"ד), ביקש הרבי מאחד האברכים שירכוש עבורו לליל הסדר גביע גדול וקערת כסף, שהם מסממני האדמו"רות. באותה הזדמנות אף התבטא: "כאשר יבחינו בכך יהיה, שמח" ("התקשרות", 1250, עמ' 10).

בכל השנים בהן ערך הרבי סדר פסח בבית הריי"ץ, עמד מקומו של הריי"ץ באותו אופן כפי שהיה נהוג קודם הסתלקותו, בלי שום שינוי - בראש השולחן עמד כסאו ועל השולחן הונחו קערת הכסף וגביע הכסף שלו (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיון, עמ' קטו). קערת הכסף של הרבי הייתה מכוסה בנייר ולא היה ניתן להבחין בה (שם, עמ', קכז).

נסיעותיו של אדמו"ר המהר"ש לחו"ל

אדמו"ר המהר"ש החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בחיי אביו ה"צמח צדק" ונהג לנסוע לעיתים תכופות לקייב ולפטרבורג כדי לפעול למען יהודי רוסיה וכדי לסכל ולבטל גזירות וחוקים שונים שהוטלו עליהם. בשנת תרי"ח ערך לראשונה נסיעה אל מחוץ לרוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה והתראה שם עם מנהיגים ועסקנים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך בשנים תרי"ט-תרכ"ב. גם לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק", ועלותו בקיץ תרכ"ו על כס נשיאות חסידות חב"ד בליובאוויטש, המשיך המהר"ש לפעול ולעסוק בענייני ציבור וערך נסיעות שונות ברחבי אירופה למטרה זו. בין השנים תרכ"ח-תר"מ ערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל. על פי האישור המצורף, אדמו"ר המהר"ש קנה את קערת ליל הסדר שלפנינו באחת מנסיעותיו אלו לחוץ לארץ.

גודל מקסימלי: 46.5X75 ס"מ. מצב טוב.

קופסת טבק בה השתמש רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בחג הפסח.

קופסה מלבנית, עשויה כסף 84 (חתום בחותמת העיר מוסקבה – 1852, ובחותמת יצרן "AB"). על תחתית ומכסה הקופסה, איורים של טירות וארמונות ממוסגרים בדגמים צמחיים (בעבודת ניילו).

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק לפסח של סבא שלי. הרש"ב הקפיד מאוד שאפילו הטבק עצמו ייבדק לפני פסח. היו בחורים בישיבה, שסבי סמך עליהם, שערכו את הבדיקה". האישור מתוארך – 18 בפברואר 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם קופסת הטבק שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

טבק כשר לפסח

ידועים הידוריהם, דקדוקיהם וחומרותיהם הרבים של אדמו"רי חב"ד בימי הפסח. בין יתר מנהגי הזהירות שנהגו, הקפידו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"ץ מאוד על שימוש בטבק להרחה ועישון כשר לפסח. באגרתו משנת תרס"ח, כותב הרש"ב בענין סיגריות כשרות לפסח: "שכחתי להזכיר בדבר הפאפיראסין [סיגריות]. בטח נעשו בהכשר לצורך הפסח, כאשר אמרתי לבני [הריי"ץ] שי', ובקשתי לשולחם ולכתוב לי איך נעשו" (אגרת א'רט); ובאגרת ששלח קודם חג הפסח תרע"ד, כותב הרש"ב לבנו הריי"ץ: "פאפיראסן [סיגריות] עבורי מן הסתם עשית" (אגרת תלא).

בספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 52) מסופר כיצד נהגו הבחורים תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש לברור קודם הפסח טבק שנועד לשימוש הרש"ב ולגלול עבורו סיגריות לעישון: "את הטבק לעישון בפסח בשביל הרבי, היו הבחורים בוררים קודם הפסח (הטבק היה מבית חרושת 'לפערם' סוג א'), וגם נתנו להבחורים גילזעס [ניירות גלגול] למלא אותם בהטבק אחרי הבירור". על פי האישור המצורף, קופסת הטבק שלפנינו שימשה את אדמו"ר הרש"ב במיוחד עבור ימי הפסח (ראה פריט הבא לקופסת טבק מיוחדת ששימשה את בנו אדמו"ר הריי"ץ בימי הפסח).

8.5X5.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. הקופסה המצורפת פגומה.

צלחת בה השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בחג הפסח ת"ש.

צלחת קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו ארה"ב - המחצית השנייה של שנות ה-30. הצלחת מחולקת לשני חלקים שווים, ומעוטרת במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה בטכניקת Rose Point).

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכלי המפוצל ששימש את אבי בחג הפסח 1940. באותם ימים היינו בלייקווד. הוא אכל בו מאכלי ירקות מבושלים. הכלי היה חלק מסט כלים בעיצוב Rose Point שהשתמשנו בו בפסח". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הצלחת שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

חג הפסח הראשון של אדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב

בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.

מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד". בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.

את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ומשפחתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי, בבית הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... ונחוג כאן את חג הפסח" (אגרת ה'ער); "אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד" (אגרת ד'שפה); "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" (אגרת המזכירות המצורפת לאגרת ד'שפז). על פי האישור המצורף, אדמו"ר הריי"ץ השתמש בצלחת שלפנינו בחג הפסח ת"ש, בעיירת הנופש לייקווד. [הצלחת נרכשה כנראה על ידי ר' שלמה אהרון קזרנובסקי, אשר לקראת חג הפסח ת"ש רכש עבור הריי"ץ מספר כלי קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge, מעוטרים בטכניקת Rose Point. ראה מכירת "קדם" 35, פריטים מס. 8 ו-9 (זוג צלחות וזוג ספלים), ומכירת "קדם" 38, פריטים מס. 11 ו-12 (פמוטים וקנקן)].

כלים נאים על שולחן ה"סדר"

על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד – ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם).

קוטר מרבי: 20 ס"מ. מצב טוב.

זוג מלחיות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.

גוף המלחיות עשוי זכוכית; מכסה עשוי כסף (חתום: "סטרלינג").

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... סט מלחיות (למלח ופלפל) שאבי [הריי"ץ] השתמש בהן בזמן שהותו במלון גרייסטון לאחר שהגענו [לארה"ב] בשנת 1940. הוא המשיך להשתמש בהן עד לשנת 1945. הוא קיבל אז מלחיות אחרות והעניק לי את אלו באותה השעה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המלחיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

השנים הראשונות בארה"ב

בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone Hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.

בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם הקבוע - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.

על פי האישור המצורף, אדמו"ר הריי"ץ השתמש במלחיות שלפנינו בחמש השנים הראשונות למגוריו בארה"ב, ת"ש-תש"ה.

6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים ופגמים במכסי המלחיות.