מכירה פומבית 046 מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר י"א ניסן - יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, ולרגל חג הפסח
- rebb (85) Apply rebb filter
- lubavitch (43) Apply lubavitch filter
- מכתבי (32) Apply מכתבי filter
- letter (32) Apply letter filter
- הרבי (31) Apply הרבי filter
- בית (27) Apply בית filter
- רבי (27) Apply רבי filter
- "bei (27) Apply "bei filter
- bei (27) Apply bei filter
- rebbe" (27) Apply rebbe" filter
- item (24) Apply item filter
- מבית (18) Apply מבית filter
- ופריטים (18) Apply ופריטים filter
- חפצים (18) Apply חפצים filter
- מ"בית (18) Apply מ"בית filter
- רבי" (18) Apply רבי" filter
- object (18) Apply object filter
- האדמו (16) Apply האדמו filter
- האדמור (16) Apply האדמור filter
- האדמו"ר (16) Apply האדמו"ר filter
- הזקן (15) Apply הזקן filter
- ואדמו (15) Apply ואדמו filter
- ואדמור (15) Apply ואדמור filter
- מליובאוויטש (15) Apply מליובאוויטש filter
- ואדמו"ר (15) Apply ואדמו"ר filter
- האמצעי (13) Apply האמצעי filter
- ממזריטש (11) Apply ממזריטש filter
- תניא (11) Apply תניא filter
- סידורים (11) Apply סידורים filter
- וספרי (11) Apply וספרי filter
- המגיד (11) Apply המגיד filter
- הבעשט (11) Apply הבעשט filter
- הבעש (11) Apply הבעש filter
- הבעש"ט, (11) Apply הבעש"ט, filter
- alter (11) Apply alter filter
- besht (11) Apply besht filter
- besht, (11) Apply besht, filter
- maggid (11) Apply maggid filter
- mezeritch (11) Apply mezeritch filter
- siddurim (11) Apply siddurim filter
- tanya (11) Apply tanya filter
- וגלילותיה (9) Apply וגלילותיה filter
- ליובאוויטש (9) Apply ליובאוויטש filter
- mittel (9) Apply mittel filter
- הריי (7) Apply הריי filter
- הרייץ (7) Apply הרייץ filter
- הריי"ץ (7) Apply הריי"ץ filter
- rayatz (7) Apply rayatz filter
- biographi (6) Apply biographi filter
- chassid (6) Apply chassid filter
קנקן מפואר בו השתמש רבי מנחם מענדל שניאורסון האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש בימי חג הפסח. נקנה עבורו על ידי בנו רבי שמואל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
מצופה כסף; חתום בחותמת יצרן: Thomas Bradbury & Sons, שפילד, אנגליה, 1858. מעוטר בדגמים צמחיים. ניצב על רגל עם בסיס רחב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הקנקן למים חמים בציפוי כסף של הצמח צדק לפסח. הוא נוצר בשפילד אנגליה. סבא רבא שלי המהר"ש קנה עבורו את הקנקן במהלך אחת מנסיעותיו לחו"ל". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
נסיעותיו של אדמו"ר המהר"ש לחו"ל
אדמו"ר המהר"ש החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בחיי אביו ה"צמח צדק", ונהג לנסוע לעיתים תכופות לקייב ולפטרבורג כדי לפעול למען יהודי רוסיה וכדי לסכל ולבטל גזירות וחוקים שונים שהוטלו עליהם. בשנת תרי"ח ערך לראשונה נסיעה אל מחוץ לרוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה והתראה שם עם מנהיגים ועסקנים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך בשנים תרי"ט-תרכ"ב. גם לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק", ועלותו בקיץ תרכ"ו על כס נשיאות חסידות חב"ד בליובאוויטש, המשיך המהר"ש לפעול ולעסוק בענייני ציבור וערך נסיעות שונות ברחבי אירופה למטרה זו. בין השנים תרכ"ח-תר"מ ערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל. על פי האישור המצורף, קנה אדמו"ר המהר"ש את הקנקן שלפנינו באחת מנסיעותיו המוקדמות לחוץ לארץ, והעניקו במתנה לאביו האדמו"ר ה"צמח צדק".
גודל מקסימלי: 18X25 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
מנורה שהיתה תלויה בחדר היחידות של רבי שמואל שניאורסון אדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. ברזל יצוק. למנורה שני חלקים: אגן שמן בעל ארבע פיות עבור פתילות, ומוט לתלייה.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את מנורת הברזל התלויה ששימשה את אדמו"ר המהר"ש בחדר היחידות שלו. לאחר שסבא רבא שלי נפטר [תרמ"ג], השתמשו בחדר הזה גם לצרכים נוספים. אני בעצמי ארזתי את המנורה הזו בשעה שעזבנו את ליובאוויטש. סבי הרש"ב הורה לי לשמור אותה כמזכרת מליובאוויטש". האישור מתוארך – 25 בפברואר 1990.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", הראשונה שבהן מליובאוויטש לרוסטוב
במשך מאה ושתיים שנה (שלהי קיץ תקע"ג - חשון תרע"ו, 1813-1915) שכן מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה; שהיוותה מקום מושב לארבעה מתוך שבעת אדמו"רי חב"ד – אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. בראשית שנת תרע"ו, בימי מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהצבא הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ אדמו"ר הרש"ב לנטוש את העיירה בה קבע אבי-זקנו אדמו"ר האמצעי את מושבו, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון (בדרום-מערב רוסיה).
ביומנו מאותם ימים, בנו אדמו"ר הריי"ץ מתאר בהרחבה את הלבטים וההתחבטויות בטרם קבלת ההחלטה לעזוב את ליובאוויטש, את הוראת אביו הרש"ב לארוז את הרכוש והחפצים של "בית רבי", את הנדודים והגלגולים בדרכים עם המטען הגדול, ולבסוף, את ההגעה וההתיישבות בעיר רוסטוב:
"הקול נשמע כי נוסעים אנחנו, לאָן ומתי אין איש יודע, וגם אנחנו אינם יודעים. רק כבוד אבי הרב שי' [הרש"ב] הגיד כי צריכים לעשות הכנות הנסיעה, הדרושים, וחבישת החפצים, שצריכים ליקח בדרך. ביום החמישי, י"ג מ"ח, כבוד אבי הרב שי' נסע על ציוני כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... השמועה עברה מפה אל פה, הבית מלא אנשים והרבה מבני העיר... ביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאוויטש. התלמידים, המורים, המשגיחים והמשפיעים, הרב ואנשי העיר, אנשים נשים וטף, וגם נכרים רבים התקבצו בחצר, איש את רעהו ידחקו וילחצו, וכאשר דָרַך כבוד אבי הרב שי' על מפתן העגלה, כל האנשים פנו פניהם אליו ועמד בהעגלה ואמר זאייט גיזונד, גיזונטער הייט צוא זעהן זיך [היו בריאים, להתראות מתוך בריאות], הרימו כולם קולם וענו, פארט גיזונד און קומט גיזונד [סעו לשלום ובואו בשלום] (רעד עבר בי מהקול האיום), וגם הנכרים הרימו מגבעותיהם לאות ברכה, וברגש זה נסענו. הרבה עשה לנו, פקיד התחנה רודניא, הוא פקד לקבל כל הבאגאז [מטען] שלנו שעלה למשקל 97 פוד [יחידת משקל רוסית; כל פוד הוא 16.38 קילוגרם], ובעצמו עמד בעת שהכניסום להואגאן [קרון] שילכו עם המסע הלזה שאנו נוסעים בו, ופקד על מוליך הבאגאז ושומרו, כי ישים עין פקיחא על הבאגאז להביאו למקומו שלם [...] מחיר המסע עלה לסכום גדול, ות"ל כי גם הבאגאז, הולך עמנו במסע זה [...] וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש באנו עם המסע המהיר לרוסטוב וחבורת אנשים בלולה מנכבדי העיר פגשנו אותנו על בית הנתיבות, ונוסעים אנחנו בחמשה, שבעה, תשע, עגלות, להמעון אשר שם הוגבל לנו חדרים למעון [...] קהל עדת ישראל ברוסטוב, בהתרגשות גדולה מביאתינו הֵנָה" ("מבית הגנזים", עמ' כ"ו-ל"ו).
על פי האישור המצורף, לקראת המסע מליובאוויטש לרוסטוב הורה אדמו"ר הרש"ב לנכדתו הרבנית חנה לארוז את ביתו ורכושו של אביו, אדמו"ר המהר"ש, והעניק לה באותה שעה את מנורת חדר היחידות שלפנינו כמזכרת.
גובה מרבי (עם מוט התלייה): 44 ס"מ. קוטר אגן מירבי: 14 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
פעמון שניצב על שולחן הכתיבה של רבי שלום דובער שניאורסון אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. פליז; עם בסיס שיש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הפעמון עם בסיס השיש שסבא שלי הציב על שולחן הכתיבה שלו בליובאווויטש. הוא קנה אותו בפריז באחת מנסיעותיו לשם". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הפעמון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בספר השיחות תרצ"ג מספר אדמו"ר הריי"ץ על אודות פעמון שעמד על שולחן אביו אדמו"ר הרש"ב: "לא היה צריך לסגור דלת חדרו, כי גם בלאו הכי לא היו נכנסים בלי רשות. גם הרבנית [שטערנא שרה] שליט"א – אשתו – נזהרה מלהכנס, להכניס טה וכיוצא בזה, על פי הקריאה – על ידי פעמון שעמד על השולחן" (עמ' 107-108).
ביקוריו של אדמו"ר הרש"ב בצרפת
אדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול ולדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בנסיעותיו אלו גם להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. בין היתר, ביקר במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד. נסיעותיו השונות של הרש"ב לצרפת מתועדות היטב באגרותיו. נסיעתו הראשונה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד, והתארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בצרפת, אשר ברובם חלף או שהה זמן מה גם בעיר הבירה פריז, בין היתר, בשנים תרמ"ה-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, תרע"א-תרע"ד. על פי האישור המצורף, אדמו"ר הרש"ב קנה את הפעמון שלפנינו באחד מביקוריו אלו בפריז.
גובה: 8 ס"מ בקירוב. בסיס: 8.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חלק מבסיס השיש חסר (הבסיס נשבר לשני חלקים, שהודבקו בחזרה זה לזה).
קערה גדולה לסדר ליל פסח של רבי שמואל שניאורסון האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
קערת סדר סגלגלה גדולה, מצופה כסף ומעוטרת בדגמים צמחיים וגיאומטריים חקוקים. לשוליה עיטור בעבודת חסר. בעלת שתי ידיות מסוגננות בדגם צמחי. מתוצרת חברת .Elkington & Co, ברמינגהם, 1873.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של אדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת הסדר של סבא רבא שלי המהר"ש. הוא קנה אותה במהלך אחת מנסיעותיו לחו"ל". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
קערת כסף על שולחן הסדר של אדמו"רי חב"ד
ב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים" מובא מנהגם של אדמו"רי חב"ד לסדר את המצות על קערה של כסף: "בבית הרב מסדרין המצות על מפה ולא על קערה, מלבד האדמו"ר המסדר את המצות על טס של כסף" (שם, עמ' ו).
ברשימות הרבי מליובאוויטש, ורשה פסח תרצ"ה, מובא כי המנהג לסדר את המצות על קערת כסף הוא עניין השייך לרבי בלבד: "[הריי"ץ] סידר המצות על טס של כסף. במענה על שאלתי [שאלת חתנו הרבי מליובאוויטש] (אם עניין זה שייך לכל א') – אמר לי [הריי"ץ]: פעם שאלתי על זה את [אבי] אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, ואמר, ש'זהו – סידור המצות על קערה (על טס, ולא על מפה) – שייך לרבי'. [וסיים הריי"ץ]... ולכן גם אני מסדר על טס" ("תורת מנחם – רשימות היומן", עמ' שעא). הנהגת הריי"ץ להשתמש בקערת כסף בליל הסדר מתוארת גם ברשימת הרבי מיום ב' דחול המועד פסח תרצ"א: "בשנה זו סידר [הריי"ץ את] ה'מצות' – לסדר – על טס של כסף" (שם, עמ' קעח); וברשימת הרבי מיום כ' ניסן תרצ"ב: "[הריי"ץ] סידר הג' מצות שלו על טס של כסף" (שם, עמ' רכב).
כך נהג גם הרבי מליובאוויטש. כמה ימים קודם פסח תש"י (לאחר הסתלקות חמיו אדמו"ר הריי"ץ וקודם עלותו על כס נשיאות חב"ד), ביקש הרבי מאחד האברכים שירכוש עבורו לליל הסדר גביע גדול וקערת כסף, שהם מסממני האדמו"רות. באותה הזדמנות אף התבטא: "כאשר יבחינו בכך יהיה, שמח" ("התקשרות", 1250, עמ' 10).
בכל השנים בהן ערך הרבי סדר פסח בבית הריי"ץ, עמד מקומו של הריי"ץ באותו אופן כפי שהיה נהוג קודם הסתלקותו, בלי שום שינוי - בראש השולחן עמד כסאו ועל השולחן הונחו קערת הכסף וגביע הכסף שלו (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיון, עמ' קטו). קערת הכסף של הרבי הייתה מכוסה בנייר ולא היה ניתן להבחין בה (שם, עמ', קכז).
נסיעותיו של אדמו"ר המהר"ש לחו"ל
אדמו"ר המהר"ש החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בחיי אביו ה"צמח צדק" ונהג לנסוע לעיתים תכופות לקייב ולפטרבורג כדי לפעול למען יהודי רוסיה וכדי לסכל ולבטל גזירות וחוקים שונים שהוטלו עליהם. בשנת תרי"ח ערך לראשונה נסיעה אל מחוץ לרוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה והתראה שם עם מנהיגים ועסקנים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך בשנים תרי"ט-תרכ"ב. גם לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק", ועלותו בקיץ תרכ"ו על כס נשיאות חסידות חב"ד בליובאוויטש, המשיך המהר"ש לפעול ולעסוק בענייני ציבור וערך נסיעות שונות ברחבי אירופה למטרה זו. בין השנים תרכ"ח-תר"מ ערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל. על פי האישור המצורף, אדמו"ר המהר"ש קנה את קערת ליל הסדר שלפנינו באחת מנסיעותיו אלו לחוץ לארץ.
גודל מקסימלי: 46.5X75 ס"מ. מצב טוב.
קערה גדולה, עשויה עץ מגולף, בה השתמשו רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב ובנו רבי יוסף יצחק האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש לבדיקת גרעיני החיטה לצורך הכנת המצות לפסח.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קערת העץ שסבי, ומאוחר יותר גם אבי, השתמש בה בתהליך הכנת המצה. אני זוכרת את סבי בודק את גרעיני החיטה בקערה זו, קודם הטחינה לקמח. אבי השתמש בה גם כן". האישור מתוארך – 10 בינואר 1990.
הכנת מצות בליובאוויטש
ידועים הידוריו, דקדוקיו וחומרותיו הרבים של אדמו"ר הרש"ב בהכנת המצות לפסח, וכן מעורבותו והשתתפותו האישית בהכנתן. ההקפדה המרובה הקיפה את כל תהליך הכנת המצה – מנהגי זהירות והידורים שונים באופן קצירת החיטים, דישתם, שמירתם, טחינתם ואפיית המצות. על שלבי העבודה השונים הופקדו בחורי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש.
באחת מאגרותיו מבקש אדמו"ר הרש"ב: "החטים שיהיו מכוסים היטיב, להשגיח על כל פרט ופרט. ויבקש את המשגיח שי' שיברר מהבחורים המתונים [תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש] שיתעסקו בזה, ואת הבחורים יחיו יבקש משמי שיתנו לב על כל הדברים... וישגיחו על כל פרט. את החטים בטח יבדקו ויבררו היטיב [את החיטים המקולקלים והפסולת]" (אגה"ק להרש"ב, חלק ד, עמ' רג).
בספר "ליקוטי דיבורים" (עמ' 244) מסופר: "בליובאוויטש החלו להתעסק עם טחינת החיטים ל'שמורה' מראש חודש אדר. את גרעיני התבואה היו בוררים שלוש פעמים קודם הטחינה". ובספר "אשכבתא דרבי" (עמ' 96): "בליובאוויטש היו החטים נבררים על שולחנות גדולים כל חטה וחטה ממש, ע"י תלמידי התמימים, שמא נמצא חטה מבוקעת או פסולת בכלל". ובספר "רשימת דברים" (עמ' שכט): "החיטים המיועדים עבור בית חיינו, הביאו אותם לאולם הקטן, והעמידו שלחנות וכיסו אותם בניירות גדולים, התלמידים הקשישים בררו אותם, שלא יהיה בהם כרשינים, או ממין אחר, או מחולקים לחצאין". ובספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 52): "כמה זמן לפני חג הפסח היו כמה מבחורי הישיבה (לפי הוראות המשגיח) בוררים את החיטים של שמורה בשביל הרבי [הרש"ב]. הברירה היתה בבית הכנסת – הנקרא 'קליינער זאל', על קרטונים גדולים".
כידוע, נהג אדמו"ר הרש"ב להשתתף בעצמו בשלבים השונים של הכנת המצה. בספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 52) מסופר: "בפסח הייתי בליובאוויטש רק בשנת תרע"ג וזה הי' אחרי הקמת בתי חומה הנ"ל, ובאחד מהם אפה הרבי [הרש"ב] את המצות שלו". בספר "לקוטי סיפורים" (עמ' רסח) מסופר על מנהגו של אדמו"ר הרש"ב לשאת בעצמו "מים שלנו" (מים שעמדו בכלי במשך לילה שלם לאחר שאיבתם): "מדי שנה, היה כ"ק הרבי הולך להביא מים-שלנו עבור אפיית המצה שמורה לחג הפסח. בדרך כלל, בליובאוויטש, כמו בעיירות קטנות, היה אז זמן של רפש וטיט, ושל הפשרת שלגים, ומים-שלנו היו לוקחים מהנהר. אף שהנהר לא היה רחוק מהחצר, בכל זאת, ההליכה לשם היתה קשה, וגם בנהר היו מקומות שהמים קפאו"; מעמד זה מתואר גם בספר "ליובאוויטש וחייליה" (שם): "לשאיבת מים שלנו היה גם הרבי הולך... הרבי היה עומד על שפת הנהר ושואב המים במקל ארוך שאליו היה קשור כלי". גם במהלך אפיית המצות נכח הרש"ב.
בלוח "היום יום" (י"ד ניסן) מובא: "באפית השמורה ערב פסח אחר חצות, היה אאמו"ר [הרש"ב] נוכח, ואומר גם כן הלל. והיה מפסיק – גם באמצע פרק - להורות בהנוגע להלישה, אפיה וכהאי גוונא"; ובספר "רשימות דברים" (חלק א, עמ' של): "השמורה של כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] בבית [אמו] הרבנית הצדקנית רבקה, קודם הפסח. מצת מצוה אפו בערב פסח אחר חצות היום. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב עמד כל העת להשגיח ולזרז שיהיה בתכלית הכשרות"; ובספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 53): "בעת אפיית המצות הי' הרבי [הרש"ב] נוכח, והי' עומד כל הזמן בחדר שהנשים מגלגלות את המצות... ומסתכל על כל העובדים... על יד התנור הי' עומד בן הרבי [הריי"ץ]". על פי האישור המצורף, האדמו"ר הרש"ב ובנו האדמו"ר הריי"ץ השתמשו בקערת העץ שלפנינו לצורך ברירת החיטים ובדיקתם קודם אפיית המצות לפסח.
קוטר מרבי (כולל ידיות): 35.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
קופסת טבק בה השתמש רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בחג הפסח.
קופסה מלבנית, עשויה כסף 84 (חתום בחותמת העיר מוסקבה – 1852, ובחותמת יצרן "AB"). על תחתית ומכסה הקופסה, איורים של טירות וארמונות ממוסגרים בדגמים צמחיים (בעבודת ניילו).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק לפסח של סבא שלי. הרש"ב הקפיד מאוד שאפילו הטבק עצמו ייבדק לפני פסח. היו בחורים בישיבה, שסבי סמך עליהם, שערכו את הבדיקה". האישור מתוארך – 18 בפברואר 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם קופסת הטבק שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
טבק כשר לפסח
ידועים הידוריהם, דקדוקיהם וחומרותיהם הרבים של אדמו"רי חב"ד בימי הפסח. בין יתר מנהגי הזהירות שנהגו, הקפידו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"ץ מאוד על שימוש בטבק להרחה ועישון כשר לפסח. באגרתו משנת תרס"ח, כותב הרש"ב בענין סיגריות כשרות לפסח: "שכחתי להזכיר בדבר הפאפיראסין [סיגריות]. בטח נעשו בהכשר לצורך הפסח, כאשר אמרתי לבני [הריי"ץ] שי', ובקשתי לשולחם ולכתוב לי איך נעשו" (אגרת א'רט); ובאגרת ששלח קודם חג הפסח תרע"ד, כותב הרש"ב לבנו הריי"ץ: "פאפיראסן [סיגריות] עבורי מן הסתם עשית" (אגרת תלא).
בספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 52) מסופר כיצד נהגו הבחורים תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש לברור קודם הפסח טבק שנועד לשימוש הרש"ב ולגלול עבורו סיגריות לעישון: "את הטבק לעישון בפסח בשביל הרבי, היו הבחורים בוררים קודם הפסח (הטבק היה מבית חרושת 'לפערם' סוג א'), וגם נתנו להבחורים גילזעס [ניירות גלגול] למלא אותם בהטבק אחרי הבירור". על פי האישור המצורף, קופסת הטבק שלפנינו שימשה את אדמו"ר הרש"ב במיוחד עבור ימי הפסח (ראה פריט הבא לקופסת טבק מיוחדת ששימשה את בנו אדמו"ר הריי"ץ בימי הפסח).
8.5X5.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. הקופסה המצורפת פגומה.
קופסת טבק בה השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש בחג הפסח במשך שנים רבות. הקופסה נקנתה ע"י אביו רבי שלום דובער האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש במהלך אחד מביקוריו בפריז.
הקופסה עשויה עיסת נייר (בצרפתית: Papier mâché – חומר המורכב מעיסת נייר ודבק), עם מכסה נאה משובץ בצדף אבאלון ואם הפנינה. אמצע-סוף המאה ה-19 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק בה השתמש אבי במשך שנים רבות בפסח. אביו הרש"ב קנה אותה עבורו במתנה במהלך אחת מנסיעותיו לפריז". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מצורפת קופסת עץ נאה, עם מכסה מעוטר בפרחים ודוגמאות גיאומטריות מאוירים ביד, שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה כנראה מתקופה מאוחרת יותר - בתחתיתה תווית: "תוצרת ברית המועצות" - נמסרה יחד עם קופסת הטבק שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
טבק כשר לפסח
ידועים הידוריהם, דקדוקיהם וחומרותיהם הרבים של אדמו"רי חב"ד בימי הפסח. בין יתר מנהגי הזהירות שנהגו, הקפידו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"ץ על שימוש בטבק להרחה ועישון כשר לפסח. באגרתו משנת תרס"ח, כותב הרש"ב בענין סיגריות כשרות לפסח: "שכחתי להזכיר בדבר הפאפיראסין [סיגריות]. בטח נעשו בהכשר לצורך הפסח, כאשר אמרתי לבני [הריי"ץ] שי', ובקשתי לשולחם ולכתוב לי איך נעשו" (אגרת א'רט); וכן באגרת לקראת חג הפסח תרע"ד, הרש"ב כותב לבנו הריי"ץ: "פאפיראסן [סיגריות] עבורי מן הסתם עשית" (אגרת תלא).
בספר "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 52) מתואר כיצד נהגו הבחורים תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש לברור קודם הפסח טבק שנועד לשימוש אדמו"ר הרש"ב ולגלול עבורו סיגריות לעישון: "את הטבק לעישון בפסח בשביל הרבי, היו הבחורים בוררים קודם הפסח (הטבק היה מבית חרושת 'לפערם' סוג א'), וגם נתנו להבחורים גילזעס [ניירות גלגול] למלא אותם בהטבק אחרי הבירור".
על פי האישור המצורף, קופסת הטבק שלפנינו שימשה את אדמו"ר הריי"ץ במיוחד עבור ימי הפסח (ראה פריט קודם לקופסת טבק מיוחדת ששימשה את אביו אדמו"ר הרש"ב בימי הפסח).
9X4X2 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
צלחת בה השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בחג הפסח ת"ש.
צלחת קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge – אוהיו ארה"ב - המחצית השנייה של שנות ה-30. הצלחת מחולקת לשני חלקים שווים, ומעוטרת במדליונים ובפרחים (בעבודת חריטה בטכניקת Rose Point).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכלי המפוצל ששימש את אבי בחג הפסח 1940. באותם ימים היינו בלייקווד. הוא אכל בו מאכלי ירקות מבושלים. הכלי היה חלק מסט כלים בעיצוב Rose Point שהשתמשנו בו בפסח". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הצלחת שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
חג הפסח הראשון של אדמו"ר הריי"ץ על אדמת ארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. למטרה זו אף הוקם ועד מיוחד – "ועד למען בניין בית חיינו שעל-ידי אגודת חב"ד". בראש הוועד עמד הרב שלמה אהרון קזרנובסקי.
את חג הפסח שנת ת"ש, הפסח הראשון על אדמת ארה"ב, חגגו הריי"ץ ומשפחתו בעיירת הנופש לייקווד שבניו ג'רזי, בבית הנגיד ר' כלב פסטון: "אחד מגזע אנ"ש, בעל מדות טובות הציע לי בית דירה – כארבע עשרה חדרים עם כלי בית הדרושים... ונחוג כאן את חג הפסח" (אגרת ה'ער); "אחד מגזע החסידים ור' כלב פעסטאן שמו הציע לי בית דירה עם כלי בית בעיר לייקוואוד" (אגרת ד'שפה); "ביום ג' ח' ניסן העתיק כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל ב"ב שליט"א את מושבו לעיר לייקוואוד נאות דשא סמוך לניו-יארק ויהיו כאן עד יום ג' שבוע הבע"ל אשר אז יעתיקו מושבם חזרה לניויארק. ביום טוב וכן בש"ק בכל הסעודות ישב כ"ק אד"ש אל השלחן כשתי שעות ויותר, והיו שיחות מענינות" (אגרת המזכירות המצורפת לאגרת ד'שפז). על פי האישור המצורף, אדמו"ר הריי"ץ השתמש בצלחת שלפנינו בחג הפסח ת"ש, בעיירת הנופש לייקווד. [הצלחת נרכשה כנראה על ידי ר' שלמה אהרון קזרנובסקי, אשר לקראת חג הפסח ת"ש רכש עבור הריי"ץ מספר כלי קריסטל מתוצרת חברת הזכוכית Cambridge, מעוטרים בטכניקת Rose Point. ראה מכירת "קדם" 35, פריטים מס. 8 ו-9 (זוג צלחות וזוג ספלים), ומכירת "קדם" 38, פריטים מס. 11 ו-12 (פמוטים וקנקן)].
כלים נאים על שולחן ה"סדר"
על שולחן ה"סדר" של אדמו"רי חב"ד נהגו להעמיד את כל כלי הבית יקרי הערך: "אדמו"ר הצמח-צדק אמר לזקנתי [הרבנית רבקה, זוגתו של המהר"ש]... שבליל הסדר יש להעמיד על השלחן – גלוי לכל – את כל כלי הכסף והזהב, זכר ל'רכוש גדול' שהיה ביציאת-מצרים. ושיהיו גלויים לכל – כי הוא ליל שימורים" (אוצר מנהגי חב"ד – ניסן-אייר, עמ' קיג); "אצל אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש נהגו להניח על שולחן ה'סדר' את כל כלי הכסף... ואצל אדמו"ר מוהר"ש היה בריבוי גדול. על שולחן מיוחד הניחו את כל כלי הכסף וכלי הזהב, וגם מורי-השעות. והיו שם 50-40 פמוטות, ובכולם דלקו נרות. גם היתה מנורה של כסף בת י"ג נרות, וכזאת היתה של עץ גם-כן שעשאה [המהר"ש] בעצמו, ועמדה על ספסלים והי' כגובה קומת איש" (שם).
קוטר מרבי: 20 ס"מ. מצב טוב.
מגש כסף של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
כסף סטרלינג, חתום בחותמת יצרן: Frank M. Whiting & Company, צפון אטלבורו, מסצ'וסטס ארה"ב, שנות ה-20 למאה ה-20 בקירוב. שפת הצלחת מעוטרת בשרשרת דקורטיבית עשויה דגמים צמחיים, צדפות וקרנות שפע.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המגש העשוי כסף סטרלינג בגודל 10 אינץ', שבו נהג אבי להשתמש בהתוועדויות במהלך נסיעתו לארצות הברית בשנת 1929-1930. הכלי מתוצרת חברת Frank M. Whiting & Company. אבי העניק לי את המגש במתנה עם שובו לאירופה". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ ביקור בארה"ב. הביקור נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות".
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד וחזר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות והתוועדויות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
25.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
זוג מלחיות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
גוף המלחיות עשוי זכוכית; מכסה עשוי כסף (חתום: "סטרלינג").
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... סט מלחיות (למלח ופלפל) שאבי [הריי"ץ] השתמש בהן בזמן שהותו במלון גרייסטון לאחר שהגענו [לארה"ב] בשנת 1940. הוא המשיך להשתמש בהן עד לשנת 1945. הוא קיבל אז מלחיות אחרות והעניק לי את אלו באותה השעה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המלחיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
השנים הראשונות בארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב. באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone Hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם הקבוע - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
על פי האישור המצורף, אדמו"ר הריי"ץ השתמש במלחיות שלפנינו בחמש השנים הראשונות למגוריו בארה"ב, ת"ש-תש"ה.
6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים ופגמים במכסי המלחיות.
זוג מלחיות בהן השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בעת ביקורו בשיקגו בשנת תש"ב.
כסף סטרלינג (חתום בתחתית "סטרלינג "925).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... זוג מלחיות לנסיעות שאבי [הריי"ץ] לקח עמו בביקורו בשיקגו בשנת 1942. הוא השתמש בהן בשבת". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ קטנה (הקופסה נמסרה יחד עם המלחיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
ביקור שיקגו תש"ב
אדמו"ר הריי"ץ ביקר פעמיים בעיר שיקגו – פעם ראשונה בעת מסעו בארה"ב בשנת תר"צ, אז שהה בעיר קרוב לחודשיים (שבט-ניסן, עד לאחר חג הפסח), ופעם שנייה כשנתיים לאחר שנמלט מאירופה לארה"ב, בחורף תש"ב. ביקורו השני בשיקגו ארך כשבוע ימים (ז-יד שבט תש"ב), ומטרתו הייתה לחזק את הקהילה היהודית המקומית. הביקור השני נקטע עם קבלת הידיעה על הסתלקות אמו הרבנית שטערנא שרה, אשת אדמו"ר הרש"ב, בשבת, י"ג שבט תש"ב [בשנת תש"ד התפרסם "קונטרס ביקור שיקאגא", בעריכת חתן אדמו"ר הריי"ץ, רבי מנחם מנדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש, שכלל שיחות ומאמרי החסידות שאמר הריי"ץ במהלך ביקורו השני בשיקגו בחורף תש"ב].
4 ס"מ. מצב טוב.
מזוודת עור גדולה (תוצרת חברת Shwayder בארה"ב) של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. עם מזוודה זו הפליג על סיפון האנייה "דרוטנינגהולם", בשעה שנמלט מאירופה הכבושה בידי הגרמנים.
על הדופן החיצונית של המזוודה מודבקת מדבקה מקורית של חברת הספנות השוודית, עליה מודפסים שם האונייה Drottningholm (דרוטנינגהולם) ושמו של קו הספנות הטרנס-אטלנטי בין שוודיה לארה"ב - Swedish American Line / Svenska Amerika Linien.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' )תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המזוודה של אבי שעמה הגיעה לארה"ב במרץ 1940". האישור מתוארך - 25 בפברואר 1990.
נס הצלתו של אדמו"ר הריי"ץ מאירופה הכבושה בידי הגרמנים
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר תלאות רבות (במהלכן אף נאלצו לשהות מספר ימים בברלין) הגיעו ביום ה' טבת ת"ש לעיר ריגה שבלטביה (שבאותה עת טרם נכנסה למלחמה).
בריגה שהו הריי"ץ ובני ביתו כעשרה שבועות. ביום ב' כ"ד אדר א' ת"ש (4 במרץ 1940) עלו הריי"ץ ופמלייתו על מטוס מריגה לשטוקהולם. למחרת נסעו ברכבת לעיר הנמל גטבורג שבשוודיה, וביום ה' כ"ז אדר א' הפליגו על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם" לארה"ב.
סך הכול הפליגו עשרה אנשים יחד עם הריי"ץ: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב ניסן מינדל, ומזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה "דרוטנינגהולם" בנמל ניו-יורק. למחרת, ביום שלישי ט' אדר שני, נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצאו הריי"ץ ובני ביתו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
בשיחת פורים תש"ג סיפר הריי"ץ על יום בואו לאדמת ארה"ב: "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה... באתי לכאן בהשגחה עליונה. לספר על מה שעבר עלי בדרך בואי לכאן, וביחוד בשלשה עשר הימים שנסענו באניה – הרי 'תבנא דליבא לא כתבי אינשי' [= חדרי הלב אינם נכתבים בידי אדם]. בקשתי בעיקר היתה שיעזרני השי"ת בזכות הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים שלא להיטבע בגלי הטוב הגשמי האמריקני, וכיום, אחרי שעברו שלש שנים מאז... יכולים לומר ב"ה ש'הנצנים נראים בארץ', שיכול אני לדבר אל תלמידי התמימים כפי שהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] דיבר לפני ארבעים שנה" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ג, עמ' מו).
67X32X22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים, שפשופים, קרעים ובלאי.