מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים

קול קורא מודפס מרבי שמעון מנשה חייקין - מחלוקת על השליטה על "כולל חב"ד" - חברון, תרמ"ח - עם מכתב רבי אליהו מני ורבי רחמים יוסף פרנקו - חותמות

פתיחה: $700
נמכר ב: $875
כולל עמלת קונה
דף כפול (שני עמודים מודפסים), קול קורא מאת רב העדה האשכנזית בחברון רבי שמעון מנשה חייקין, בעניין המחלוקת על השליטה בכספי "כולל חב"ד" בארץ ישראל; בשוליו נדפס מכתב להגנת הרב חייקין מאת רבני חברון הספרדיים - רבי אליהו מני ורבי חיים רחמים יוסף פרנקו (החרי"ף). חברון, [תרמ"ח 1888].
בשולי הדף חותמות דיו רשמיות של שלושת רבני חברון - רבי שמעון מנשה חייקין, רבי אליהו מני ורבי רחמים יוסף פרנקו.
ה"קול קורא" שלפנינו עוסק במחלוקת שפרצה בין חסידי חב"ד בירושלים לחסידי חב"ד בחברון, בעניין כספי התמיכה לטובת היישוב החב"די בארץ ישראל, ובעניין זהות הממונים על המגביות בחו"ל וזהות הממונים על מוסד "כולל חב"ד" בארץ.
הרקע לסכסוך היה נעוץ בשאלת הבכורה על הנהגת "כולל חב"ד" בארץ הקודש. בחמישים שנותיו הראשונות של היישוב החב"די בארץ ישבה הנהלתו המרכזית של "כולל חב"ד" בחברון: לשם היו נשלחים מעות הכולל שאספו השד"רים ברוסיה והמעות שהתקבלו מהפקידים והאמרכלים באמשטרדם, ומשם היו מוקצבים למרכזי חב"ד בשאר ערי הקודש, צפת, טבריה וירושלים. בשנת תרמ"ח ניסתה הנהגת "כולל חב"ד" שישבה בירושלים לפרוק מעליה את מרותם של ממוני חב"ד בחברון, וכן את מרותו של הגבאי הכללי של קופת "כולל חב"ד" ברוסיה רבי דן תומרקין (שעמד בראש ה"ועד הרוגוטשובי" שסידר את רשימת מקבלי התמיכה). הללו פרסמו מודעות בהם כינו עצמם בשם "ראשי כולל חב"ד", הציעו לבטל את איסוף וריכוז מעות הכולל בידי השד"רים בחו"ל, ובקשו שמעתה ישלחו הכספים ישירות אליהם, באמצעות הדואר, והם יחלקו אותם בירושלים, בחברון וביתר ריכוזי חב"ד בארץ [אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בין אנשי חב"ד בחברון לבין אנשי חב"ד בירושלים היתה אודות גובה התמיכה שהקציב "כולל חב"ד" בחברון לבני משפחת האדמו"ר הזקן בארץ ישראל, ובהם בני משפחת סלונים שישבו בחברון וזכו לתמיכה גבוהה יותר מיתר בני הכולל שישבו בירושלים. כמו כן, הסכסוך בין אנשי חב"ד בירושלים לאנשי חב"ד בחברון היה כרוך בחיכוכים בין הענפים השונים של חסידות חב"ד: ליובאוויטש, קאפוסט, בוברויסק ולאדי - הנהגת חב"ד בחברון הייתה קשורה בענף חסידות חב"ד שבליובאוויטש (וכמוהם היה הגבאי הכללי בחו"ל רבי דן תומרקין), ואילו אנשי חב"ד בירושלים היו מזוהים יותר עם ענפי חסידות חב"ד בקאפוסט ובלאדי].
בתגובה למודעות, פרסם רב עדת האשכנזים של חברון רבי שמעון מנשה חייקין את ה"קול קורא" שלפנינו, בו הוא יוצא בחריפות כנגד אותם אנשי חב"ד בירושלים המבקשים להשתלט על מוסד "כולל חב"ד": "אנשים מבאי הארץ בשנים אלו, המכנים א"ע [את עצמם] בשם ראשי כולל חב"ד... חדשים מקרוב באו... להפר דעת קדו"ע [קדוש עליון] ופקודתו אשר ביד הרד"ת [רבי דן תומרקין] יריצו נדבותיהם לקודש... בבואם לעקור מחית כמה נפשות עניים ואביונים אלמנות ויתומים... בקולם השמיעו שישלחו המנדבים בעם כסף תרומתם לידם, להשתרר בחזקה על צאן קדשים, ואנחנו יושבי עמק הבכא חברון כארבע מאות נפשות נבקש לחמינו מידם".
הרב חייקין (שהיה באותה עת כבן תשעים שנה וכבר איבד את מאור עיניו) ממשיך וסוקר את תולדות היישוב החב"די בחברון בימי האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", "בתורת עדות מה שעיני ראו ולא זר", ומסיים בקריאה: "הנני גוזר ואומר ומבקש ומתחנן לפני אנ"ש... לכו בדרכי אבותיכם ורבותיכם, שקלו כסף תרומתכם על דרך האמת הנהוג מימי קדם... ולבלי שום על לב דברי הקוראים לעצמן יושבי ירושלים".
בעמוד השני מעתיק הרב חייקין מכתב מהאדמו"ר האמצעי [שנכתב בשנת תקפ"ב לערך, בעת ייסוד הקהילה החב"דית בחברון], בו מדגיש האדמו"ר האמצעי את מעלת היישוב בעיר האבות חברון, ומעורר את אנ"ש לבוא לימינם: "מי לה' לא יחוס על ממונו, ויחבב מקום אבותינו הק' בלב ונפש, ויתאמץ לחזק ישיבות אנ"ש במקום אבותינו הק' זי"ע. ובזכות זה נזכה להתקשר בכל יום במדותיהם הק', ויעלה תפלתם מעלה מעלה עד רום המעלות דרך מערת המכפלה מקום שנתחברו בה אבותינו הק' זי"ע, ויושפע לו שפע ברכה וחיים ארוכים ממקור הברכות אמן סלה"; בשוליו מצטט הרב חייקין ממכתב נוסף משנת תקפ"ג, בו מביא האדמו"ר האמצעי בשם הרדב"ז: "שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו יהי' נצול מחיבוט הקבר".
הרה"ג הרה"ח רבי שמעון מנשה חייקין (תקס"ב לערך-תרנ"ג), "ראב"ד לעדת האשכנזים בחברון" ורבה של עדת חסידי חב"ד בחברון במשך כיובל שנים. מחשובי חסידי האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש; בצעירותו היה מסתובב בחצרו של האדמו"ר הזקן: "זכה לראות בילדותו את חדרו של האדמו"ר הזקן בעל התניא שכתליו מרופדים היו בכדי להגן על הרבי בהתגוללו בדביקותו במשך תפלתו" (מגדל עז, עמ' רלח). על פי מסורת בני חברון, כינהו פעם ה"צמח צדק" בשם "בינוני של התניא"; ובהזדמנות אחרת התבטא אודותיו: "הוא מופשט מגשמיות".
נולד לאביו רבי משה בשקלוב פלך מוהילוב שברוסיה הלבנה ועלה לארץ ישראל בהיותו בן ח"י שנים, בשנת תק"פ לערך, והתיישב בצפת. היה בין קבוצת המייסדים של היישוב החב"די בחברון, בה התיישב בשנת תקפ"ג, בהוראת רבו האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. שימש בתחילה כשו"ב. עסק בעניני הכלל, ומשנת תר"ג מופיע שמו במסמכים בין ממוני "כולל חב"ד" בחברון. בשנת תקצ"ז לערך החל לעסוק בהוראה, כעוזר לרב ה"מגיד" רבי שמואל ב"ר מרדכי סג"ל, מו"ץ דק' ראהאטשוב (רוגוטשוב). לאחר פטירתו של רבי שמואל עלה על מקומו בכס הרבנות, ומאז נחתכו כל ענייני העדה על פיו. נרשם במפקדים השונים, בין היתר, כראב"ד, ראש ישיבה, פרנס, ראש חברת הכנסת כלה וגבאי חברת ביקור חולים, וחזן בימים נוראים. היה ממקימי ישיבת "מגן אבות" בחברון.
[1] דף כפול (2 עמודים מודפסים). 28.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים (משוקמים ברצועות נייר ודבק בגב). כרוך בכריכה ודפי בטנה חדשים.
קטגוריה
ירושלים, צפת וחברון - מכתבים וכתבי יד, תעודות ומסמכים