דף בכתב יד - מכתב שד"רות מטעם "כולל חב"ד" בחברון, ניתן לשליח רבי יצחק ב"ר שלמה אשכנזי, חתום בחתימת יד הממונים ראשי עדת חסידי חב"ד בעיה"ק חברון, ובחותמת הכולל. חברון, [תמוז] תקפ"ז [1827].
כתיבה מרובעת וספרדית-בינונית. חלק מהמילים באותיות גדולות להדגשה ולעיטור.
מכתב בקשה אישי שנמסר לשד"ר רבי יצחק אשכנזי (עם מקום ריק למילוי שם ה"גביר" על ידי השד"ר), היוצא בשליחות עדת חסידי חב"ד בחברון למגבית כספים בקרב קהילות יהודי בבל (עיראק).
בסוף המכתב מופיעות חתימות ידיהם של שלושת הממונים הראשונים של "כולל חב"ד" בחברון: רבי צבי הירש ליפשיץ, רבי אפרים יפה ורבי משה מייזליש; לצד חותמת הדיו של הכולל (בתוכה הכתובת: "קרית ארבע היא חברון / מקום שחמדו בה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב").
במכתבם מתארים "חו"ר [חכמי ורבני] ומשגיחי כוללות ק"ק האשכנזים חסידים הנקראים בשם חב"ד תושבי עה"ק חברון" את מצבם הכלכלי הקשה, שנגרם הן כתוצאה ממיעוט התרומות הבאות מחו"ל והן בשל מעשי הסחיטה וההתנכלויות של מושלי העיר חברון, ומבקשים לעמוד לימין השד"ר רבי יצחק אשכנזי ולהעניק לו תמיכה ועזרה כספית.
היישוב החב"די בחברון נוסד בשנים תקפ"א-תקפ"ג לערך, בהוראת האדמו"ר רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, וכלל בתחילה משפחות ספורות בלבד. בשנת תקפ"ז, בעת שנכתב מכתב השד"רות שלפנינו, פרשו חסידי חב"ד היושבים בחברון מ"כולל החסידים" שבצפת וטבריה, וקבעו לעצמם כולל נפרד - "כולל חב"ד". על קבוצת המייסדים של היישוב החב"די בחברון נמנו גם שלושת החתומים במכתב שלפנינו, שנשאו בתואר "ממונה דעיר הקודש חברון":
א. רבי צבי הירש ב"ר שלמה זלמן ליפשיץ - לא רבות ידוע אודותיו, אך מן העובדה שחתימתו מופיעה ראשונה על מספר מכתבי שד"רות מהתקופה, ניתן ללמוד מעט על מעמדו הרם בקרב מייסדי היישוב החב"די בחברון.
ב. רבי אפרים ב"ר ישראל יפה - נולד בשנת תקנ"ה בקירוב. בהוראת רבו האדמו"ר האמצעי ויחד עם אביו רבי ישראל יפה (המדפיס מקאפוסט; נפטר בשנת תקפ"ט), עלה בשנת תקפ"ג לארץ ישראל, לחברון. חתום על כתבי שד"רות ומסמכים שונים של כולל חב"ד בשנים תקפ"ז-תקפ"ט, ושוב, לאחר הפסקה בת 13 שנים, בשנים תר"ג-תר"ו. נפטר בין השנים תר"ו-תר"ט.
ג. רבי משה ב"ר מרדכי מייזליש - נולד בשנת תקי"ט לאחת המשפחות המיוחסות בעיר וילנה. שימש במשך שנים רבות כנאמן הקהל בווילנה. היה "מרואי פני הגר"א והשתעשע בתורתו". לאחר שהתקרב לתנועת החסידות ולרבי שניאור זלמן מלאדי האדמו"ר הזקן בעל התניא, בשנים תקנ"ו-תקנ"ח בערך, נרדף בידי המתנגדים ונאלץ לברוח מביתו במשך כמה שנים. מסופר כי בעת מלחמת רוסיה-צרפת ריגל בהוראת רבו האדמו"ר הזקן לטובת הצאר הרוסי. לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן, עלה בהוראת בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי לארץ ישראל, בין השנים תקע"ו-תקע"ז, והתיישב בצפת. בחורף תקפ"ג עבר לחברון. הוא חתום על מרבית כתבי השד"רות, האגרות והמסמכים של "כולל חב"ד" בחברון בין השנים תקפ"ז-תר"א. נפטר בהיותו בן קרוב לתשעים, בשלהי שנות הת"ר. מחבר הספר "שירת משה" על תרי"ג המצוות.
השד"ר רבי יצחק בן שלמה אשכנזי, השד"ר הראשון של קבוצת המייסדים החב"דיים בחברון לארצות המזרח. היה בן העדה הספרדית בירושלים, עובדה המעידה על שיתוף הפעולה והיחסים הטובים ששררו בין העדה הספרדית הוותיקה ובין העדה החב"דית החדשה בחברון. בשל מיעוט המקורות אודותיו, יש המזהים אותו עם החכם והמקובל רבי יצחק ב"ר שלמה פרחי (תקמ"ב-תרי"ג), המכונה "המוכיח הירושלמי" או "המגיד הירושלמי", אשר עסק בשד"רות, ונסע מספר פעמים מטעם כוללות ירושלים לקהילות טורקיה, ארצות הבלקן ואיטליה.
[1] דף, 30.5 ס"מ בקירוב. כתמים ובלאי. קמטים וקרעים בשוליים. כרוך בכריכה ודפי בטנה חדשים.