מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove jerusalem filter jerusalem
- ירושלים (21) Apply ירושלים filter
- ומסמכים (16) Apply ומסמכים filter
- תעודות (16) Apply תעודות filter
- צפת (16) Apply צפת filter
- מכתבים (16) Apply מכתבים filter
- יד, (16) Apply יד, filter
- יד (16) Apply יד filter
- ירושלים, (16) Apply ירושלים, filter
- וכתבי (16) Apply וכתבי filter
- וחברון (16) Apply וחברון filter
- document (16) Apply document filter
- hebron (16) Apply hebron filter
- letter (16) Apply letter filter
- letters, (16) Apply letters, filter
- manuscript (16) Apply manuscript filter
- safe (16) Apply safe filter
- דפוס (5) Apply דפוס filter
- ישראל (5) Apply ישראל filter
- ודברי (5) Apply ודברי filter
- וארץ (5) Apply וארץ filter
- ספרים (5) Apply ספרים filter
- book (5) Apply book filter
- eretz (5) Apply eretz filter
- israel (5) Apply israel filter
- matter (5) Apply matter filter
- print (5) Apply print filter
המכתבים מאשרים ומחזקים את התקנה שנתקבלה באסיפות הרבנים, יחד עם כל גבאי החברה קדישא של קהלות האשכנזים - שכל ההכנסות הכספיות מבניית מצבות וציונים בבתי הקברות יוקדשו לטובת בתי תלמודי תורה של תשב"ר, שהתמודדו באותה תקופה עם משבר כלכלי עמוק.
[3] מכתבים, על ניירות מכתבים רשמיים. כ-27-28.5 ס"מ. מודפסים במכונת כתיבה וחתומים בידי הרבנים. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים ובלאי.
האוסף כולל, בין היתר:
• שני דפים בכתב ידו של הרב קוק - פרוטוקול אסיפה להקמת "הועד להחזקת הישיבות הקיימות", עם הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי (הגרימ"ט), ראש ישיבת "עץ חיים", והגאון רבי יחזקאל סרנא (הגריח"ס), ראש ישיבת חברון. [ירושלים, תרצ"ד-תרצ"ה (1934) בקירוב].
• הסכם ופרוטוקול אסיפה של "הקרן להחזקת שלשת הישיבות הגדולות", שהתקיימה בבית הרב מאיר ברלין לאחר פטירת הרב קוק (בהחלטות נאמר כי הקרן תקרא בשם "קרן התורה על שם רבנו זצ"ל"), בחתימות רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, רבי יעקב משה חרל"פ (ראש ישיבת מרכז הרב) ורבי יחזקאל סרנא. ירושלים, תשרי תרצ"ו [1935].
• מכתב בחתימות הרבנים הראשיים, רבי יעקב מאיר ורבי אברהם יצחק הכהן קוק, אודות המגביות בכותל המערבי לטובת תלמודי התורה בעיר. ירושלים, אלול תרצ"ג [1933].
• שני מכתבים: מכתב בחתימות רבי ראובן כ"ץ הרב הראשי לפתח תקווה, רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי ורבי יחזקאל סרנא, אל הרבנים הראשיים לתל אביב; ומכתב תשובה בחתימות רבי משה אביגדור עמיאל, רבי בן ציון חי עוזיאל ורבי צבי פסח פראנק. אדר תרצ"ו [1936].
• מאמר הספד ליום השנה הראשון לפטירת הרב קוק, מודפס במכונת כתיבה, עם תיקונים בכתב יד ובחתימת הכותב רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי. ירושלים, אלול תרצ"ו [1936].
• "הצור תמים פעלו" - מודעת אבל מודפסת, על פטירת "עטרת ראשנו, פאר דורנו, גאון ישראל וקדושו, רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצק"ל", בחתימת "הנהלת בתי הת"ת והישיבה הק'[דושה] עץ חיים". [ירושלים, אלול תרצ"ה].
• ועוד מכתבים ומסמכים, פרוטוקולים ורשימות (במכונת כתיבה ובכתב-יד), הקשורים לעבודת הקרן הנ"ל, ולעבודת הנהלת הישיבות והתלמודי תורה בירושלים.
כ-40 פריטים + מעטפות ודפים נוספים. גודל ומצב משתנים.
בין הפריטים:
• פרוטוקולים מישיבות הנהלת הישיבה. בחלק מהדפים (כ-8 דפים) חתימות ידם של חברי ההנהלה: הגאון רבי אלעזר מנחם שך [ראש ישיבת פוניבז'], רבי אברהם יעקב זלזניק, רבי ניסן אהרן טיקוצ'ינסקי, רבי חיים ישעיה אקער ורבי חיים ברלין.
• מכתב עם 42 חתימות של חכמי ולומדי ישיבת "עץ חיים", בענין סדרי החלוקה של כולל האברכים. בין החותמים מופיעים חתימותיהם של רבים שנודעו לימים כגאוני הדור, פוסקי הלכה, צדיקים ומקובלים - בהם: רבי זעליג ליב לוין, רבי ישראל יעקב פישר, רבי נחמן דוד דובינקי, רבי משה יהושע לנדא, רבי יהודה שפירא, רבי נחום יצחק פראנק, רבי יהודא ליב רבינוביץ, רבי יוסף צבי סלנט, רבי זאב חשין, רבי יוסף ליב זוסמן, רבי צבי מיכל העלער, רבי בנימין זאב פרג, רבי יצחק דוד גוטפרב, רבי אברהם דוב אויערבאך, רבי זאב דוב צ'צ'יק, ועוד.
• מכתבים בחתימות ידם של רבנים שונים: רבי צבי פסח פראנק, רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, רבי יוסף גרשון הורוויץ ורבי אליהו ראם, רבי שלמה זלמן זלזניק, ועוד.
כ-40 פריטים, גודל ומצב משתנים.
בין הפריטים:
• מכתבים ומסמכים בחתימות ידם של הרבנים: רבי זליג ראובן בנגיס; רבי צבי פסח פרנק; רבי איסר זלמן מלצר; רבי יחזקאל סרנא; רבי אליעזר יצחק ברמן - המגיד ממינסק; רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי - הרב מקריניק; רבי ראובן כ"ץ - רבה של פתח תקוה; רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל; רבי משה אביגדור עמיאל - רבה של תל אביב; רבי שמואל אידלזק מראשי ישיבת נובהרדוק בתל אביב; רבי אהרן מילבסקי אב"ד אליטא (ליטא); רבי אליהו אהרן מיליקובסקי, תל אביב, תש"ז; האדמו"ר רבי מנחם נחום רבינוביץ, חיפה, תש"ז; רבי אברהם ורנר מנתניה; רבי יוסף אונא; רבי אפרים זלמן היילפרין; רבי מרדכי צ'יקינובסקי רבה של ריו דה ז'ניירו ומושב מירון; רבי מנחם נתן אוירבך; רבי יוסף גרשון הורביץ; רבי אליהו ראם; רבי יחיאל מיכל הורביץ; ועוד רבנים רבים.
• מכתבים מרבנים ונדיבים מחו"ל, בהם: רבי יוסף אליהו הנקין; רבי אפרים אפשטיין - מרבני שיקגו; רבי יחיאל מיכל קוסובסקי - מרבני יוהנסבורג דרום אפריקה.
• שטר פרוזבול מודפס משנת תרצ"א, בחתימות ידם של רבני הבד"צ: רבי פנחס אפשטיין, רבי שמחה בונם ורנר ורבי גרשון יהודה זילברמן.
• פסק דין "בית הדין - ירושלים", בחתימות ידם של רבי אליהו מרדכי הלוי ולקובסקי, רבי יוסף שלום אלישיב ורבי יוסף קאפח. ירושלים, אלול תשי"א.
• מכתבים רבים מראשי המפלגות הדתיות: ר' יהודה ליב הכהן פישמן [מיימון]; ר' יצחק מאיר לוין; ר' משה בלויא; ר' זאב גולד; ר' מאיר ברלין [בר אילן]; ר' משה פרוש ובנו ר' מנחם גליקמן פרוש; ועוד.
• מכתבים מאישים שונים - מנהיגי היישוב בארץ (ד"ר טהון, ארתור רופין, הנרייטה סאלד, דוד ילין, ועוד), סופרים ואנשי רוח (פנחס גרייבסקי, שלמה שוקן, ד"ר ב"מ לוין, פרופ' שמחה אסף, מיכל יצחק רבינוביץ, פרופ' אברהם הלוי פרנקל, ועוד), ונכבדי תל אביב (יעקב גזונדהייט, ר' שמואל זנוויל ז'רסקי, ישראל אהרן [הערי] פישל, ועוד), וכן קבלות, מכתבי נדיבים, צוואות נדיבים חתומות, ועוד.
• פנקסים רבים בכתב ידו של הרב טיקוצ'ינסקי, חלקם עוד מתקופת כהונתו כנאמן ביתו של חמיו-זקנו רבי שמואל סלנט (באחד הפנקסים, הוא כותב בשמחה על הצלחתו למנות את רעו רבי צבי פסח פרנק כחבר הבד"צ בירושלים). דפים עם רשימות שונות בכתב ידו, בהם: זכרונות מסביו רבי שמואל סלנט; העתקי מסמכים מוקדמים על עניני ה"חצר" של הרב מראדישקוביץ; ועוד.
כ-1000 פריטים, גודל ומצב משתנים.
הארכיון לא נבדק באופן יסודי ויתכן שהוא כולל פריטים חשובים נוספים שלא צויינו.
מטרת החיבור היא קריאה ליהודים לשוב לציון, והצעה להקמת ארגון ליישוב ארץ ישראל ברישיון הממשלה, בהנהגת נבחרי ציבור שיסתייעו בכוח צבאי של שומרים ("אלו השומרים ברגלם מכונים בשם שומריאל ואלו הרוכבים בסוסים... מכונים בשם לוחמיאל"). לפי התוכנית ששורטטה בספר - היישוב יתנהל כבימי קדם לפני הגלות, בחלוקה לשבטים ובלשון העברית. בסוף הספר תפילה ליישוב הארץ.
מ; [4] דף. חסר דף השער עם ההקדמה שבצדו השני. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בשולי הדפים. רישומים. כריכה חדשה.
במפעל הביבליוגרפיה רשמו [5] דף בסוף, כנראה בעקבות ש. הלוי, אך בכל העותקים שראינו מופיעים רק [4] דף, וגם מן התוכן נראה כי הספר שלם.
ש' הלוי, מס' 188.
1-3. שלושה חיבורים כרוכים יחד:
• ברית עולם [קמא] - עין הדעת, ויכוח בין "חוקר" ל"חכם" בעניין השגחה פרטית. [ירושלים, תרנ"א 1891].
• ציון במר תבכה - הספד על חמיו רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיא. [ירושלים, תרנ"א 1891?].
• ברית עולם האחרון - פולמוס נגד הכופרים, ותפילות לזמנים מיוחדים. ירושלים, דפוס שלזינגר, [תרנ"ח 1898].
שני החיבורים הראשונים נדפסו ללא שער (על ספר ברית עולם - ראה ש' הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, מס' 644; תאריך הדפסת הספר לפי הלוי הוא תרמ"ט, אך ראה ברשומת הספר במפעל הביבליוגרפיה).
כ; ו דף; 16 עמ', פב דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים וקרעים חסרים, משוקמים בחלקם במילוי והדבקות נייר. רישומים וחותמות. כריכה חדשה.
4. קונטרס שמרו משפט עם התנצלות, בלשון הקודש ובלשון אשכנז, מאת רבי עקיבא יוסף שלזינגר. ירושלים, [תר"ס 1900]. יידיש ועברית.
ספר פולמוסי הקשור למחלוקת שהתעוררה בין המחבר לאנשי היישוב הישן בירושלים. בחלקו הראשון של הספר, המחבר מגן על עצמו מפני השמצות שונות שנכתבו נגדו, מפרט את הפעולות שעשה למען ארץ ישראל, ומתאר את הסכסוך שפרץ בינו לבין כולל הונגריה. בחלק השני מובאים דברי דרוש ותוכחות מוסר נגד דיינים בירושלים.
בסוף הספר: "מודעה על ספר תורת יחיאל על התורה מי אשר חפץ בספר זה... ומצוה לקבל פרענומעראנטין עליו כי עי"כ יהי' עזר לדפוס... ואשלח פה רצוף דף (בוגען) הראשון לאות ולדוגמה...". במקור צורפו אל הספר ד דף, דוגמה מתוך הספר שעתיד לצאת [תרס"ב 1902], אך בעותק שלפנינו דפים אלו אינם מופיעים.
ב, מח; כח דף. ללא ד דף (דוגמה). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו. קרעים, משוקמים בחלקם בהדבקה. רישומים וחתימות. כריכה חדשה.
5. חוברת "עמוד היראה", ירחון פולמוסי, חוברת מס' 7 - אדר. [ירושלים], תרל"ט [1879]. דפוס יצחק גאשצינני ושותפיו.
לפנינו חוברת מס' 7, היחידה שנדפסה עם דף שער. ככל הנראה מדובר בחוברת האחרונה. יתכן שקונטרס עמוד היראה שנדפס חודש לאחר מכן [ירושלים, ניסן תרל"ט] נועד להוות המשך לסדרת החוברות, אך אחריו לא נדפס עוד מסדרה זו.
ח עמ'. 17.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים חסרים גדולים, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים במילוי נייר. רישומים וחותמת מחוקה. עמודים ג-ו מנותקים. כריכה חדשה.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים.
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס. הדפסתו החלה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אשר סירב להמשיך בהדפסה לאחר שעיין בתוכנו הפולמוסי של הספר. המשך ההדפסה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם.
לעותק שלפנינו שני שערים, ודף נוסף עם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, אשר אינם נמצאים בכל העותקים. העותק כולל את הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א. חסרים כמה דפי מפתחות ודפים נוספים. מספר דפים חסרים עם הסכמות ומאמר "קול ברמה" הושלמו בצילום.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש" יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים, וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל "מחנה חיים", שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש, תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש": "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"].
מתנגדיו, שלא בחלו באמצעים, פרסמו בהמשך הפולמוס קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל", ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהן: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל לשאת אשה שניה; ב. שהוא מתיימר להיות משיח; ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]; ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף, ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה" למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו, שהסירו את החרם. מעניין לציין, כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[3], ב-קכד דף. חסרים דפים [4-18] שבהם כמה הסכמות, מפתחות וכמה הודעות, אשר אינם מופיעים בכל העותקים [ראה לעיל]. דפים [4-5, 18] הושלמו בצילום. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש. קרעים וקרעים חסרים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקת נייר. רישומים. כריכה חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.
העותק היה שייך לד"ר ישראל מהלמן. בדף המגן שלפני השער - הערות בכתב-ידו. בין היתר כותב מהלמן: "יקר מציאות - הספר הוחרם וטפסים רבים נשרפו...".
"תורה מציון" יצא לאור בירושלים בין השנים תרמ"ז-תרס"ב, על ידי המו"ל והמדפיס רבי שמואל צוקרמן ובעריכת רבי יעקב אורנשטיין. קובץ זה שימש כבמה תורנית חשובה לפרסום חידושי תורה והלכה של רבים מחכמי ישראל בני התקופה, בירושלים ובכל העולם התורני. בין הכותבים היו הגאונים המהרי"ל דיסקין, רבי יצחק אלחנן ספקטור, הנצי"ב מוולוז'ין, רבי שמואל סלנט, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי רפאל מאיר פניז'ל, רבי יעקב שאול אלישר, ועוד.
אחרי שנה של פעילות, ולאחר יציאתה לאור של החוברת הרביעית, פרסם המו"ל רבי שמואל צוקרמן את ה"קול קורא" שלפנינו, הקורא לרבני ישראל ולנדיבי עם לשאת בתמיכה בהוצאות ההדפסה. הוא מספר כי הקובץ יוצא לאור במתכונת וכהמשך לכתב-העת "תבונה" שייסד רבי ישראל סלנטר. עוד הוא מספר על תפוצתו של הקובץ בקרב כלל ישראל, ועל השבחים המרובים להם הוא זוכה. במספר סעיפים הוא מסביר את אופן ההוצאה לאור ודרך הפרסום בקובץ. הוא מפרט את הצורך בתמיכת העם במפעל זה. בסיום הדברים מובאת רשימה ארוכה של עשרות רבנים שעוררו בדבריהם לתמוך ולסייע בהוצאת הקובץ.
[1] דף (2 עמ'). 36.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים. סימני קיפול.
כרך גיליונות "הצבי" - כתב-עת בעריכת אליעזר בן-יהודה, שנים ג-ה. ירושלים, תרמ"ז-תרמ"ט [1886-1889].
"הצבי" היה כתב-עת עברי שהתפרסם בירושלים העות'מאנית בין השנים 1884-1915, במתכונת משתנה, ועקב קשיים שהטילה הצנזורה הטורקית גם תחת שמות שונים [בזמנים מסוימים נקרא בשם "האור"]. בכותרת העיתון הוא הוגדר "גליון לשבועות [=לשבועיים] לעניני היהודים בארץ ישראל, לתחית הלשון, לספרות, לחדשות ועניני המדינות". "הצבי" נודע במאבקו נגד היישוב הישן וערכיו, ושימש את בן-יהודה כבמה להפצת ערכי הציונות והחייאת הלשון העברית. בכתב-העת השתתפו רבים ממשכילי היישוב החדש.
לפנינו מרבית עיתוני השנה השלישית, הרביעית והחמישית: שנה שלישית - גיליונות ו-כו (ללא 5 גיליונות ראשונים); שנה רביעית - גיליונות א-ל, לב (ללא גיליון לא); שנה חמישית - גיליונות ב-כד, כו-כט (ללא גיליונות א, כה). למרבית הגיליונות מצורפים דפי ה"הוספה לגיליון" שנוספו בדרך כלל לגליונות (רשימה מפורטת תישלח לכל דורש).
כא-קב; קכ, קכה-קכח; ה-צד, צט-קיד עמ' (וביניהם נוספו [1] עמ'; [46] עמ'; [48] עמ'). סה"כ [407] עמ'. 36.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים בחלקם בנייר דבק. במקומות רבים חיתוך הדפים על גבול הטקסט, לעתים חסרות כמה שורות. כריכה חדשה.
עיתון הצבי - כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה - תיעוד פרשיות חשובות בחיי העיר ירושלים ובעולם היהודי
"הצבי" היה כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה, אשר שימש אותו לפעילותו הציבורית ולמאבקו להנחלת העברית כשפה מדוברת. במסגרת זו מתעד העיתון את המאבק של אנשי היישוב הישן בירושלים נגד בן יהודה. בעיתון מובאות ידיעות שונות והתייחסויות לחרם שהוטל על קריאת העיתון מטעם היישוב הישן. מצד אחד, העיתון לועג לחרם, אך מאידך אנו קוראים בו על המאמצים לקבל את הסכמת רבני העדה הספרדית (שהתנגדותם לבן יהודה היתה פחותה יותר). בן יהודה משתדל להראות את תמיכת הרבנים החרדים במפעליו. כך לדוגמה, על אגודת "שפה ברורה" שייסד, הוא מביא מכתבי רבנים תומכים, ומוסיף עדות על רבי שמואל סלנט שאמר כי אין כל סיבה להתנגדות לחברה אלא שהוא עשה לעצמו חוק שלא לחתום על חברות חדשות לפני שרואה את פעולתן (ראה על כך בקטלוג זה, חלק ב', פריט 343). ככלל, הרבה עיתונו של בן יהודה ללעוג ולהתפלמס עם חרמות ופשקווילים שיצאו מבתי רבנים שונים, דוגמת האיסור להיכנס ל"בית הספרים לבני ישראל" (לימים הספריה הלאומית).
על דפי העיתון החל בן יהודה בפרסום קטעים מהמילון שלו, בהמשכים, בתחתית עמודי העיתון. לעתים פרסם דיונים מורחבים אודות מילים שביקש לחדש, מילים שהתקבלו בשפה העברית עד לימינו, דוגמת המילה 'ריבה' או המילה 'פרוָה' לכל בגד מחמם.
בנוסף, מתועדים בעיתון פולמוסים שונים, מאמרים ודיווחים מקורות היישוב בארץ ישראל ומקהילות שונות בעולם. כך לדוגמה, מדווח העיתון על דבר פטירתו של הרש"ר הירש, כשהוא מציין את דאגתו לכלל ישראל, השתלמותו בתורה ובחכמה, ויראתו הקודמת לחכמתו. כן הגיעו מגרמניה ידיעות על המצאת השפופרת לצורך ה"מציצה" בברית המילה, שזכתה להסכמת רבי יצחק אלחנן מקובנה, הרש"ר הירש, ורבי עזריאל הילדסהיימר. מספר חודשים לאחר מכן דיווח העיתון על גזירת הממשלה בגרמניה שרק לרופא מותר לבצע ברית מילה.
בשנת תרמ"ח, לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, הופיעו בגליונות העיתון דיונים על שאלת השמיטה בארץ ישראל והיתר המכירה. בהקשר זה בלטו במיוחד מאמריו המתמשכים של רבי יעקב מרדכי הירשנזון אודות חיוב השמיטה בזמן הזה. על היתר המכירה הובאו מכתביהם והסכמותיהם של מספר רבנים, דוגמת רבי יצחק אלחנן, רבי שמואל מוהליבר, רבי יהושע מקוטנא, רבי יעקב שאול אלישר, רבי רפאל מאיר פאניז'ל ועוד.