כרך גיליונות "הצבי" - כתב-עת בעריכת אליעזר בן-יהודה, שנים ג-ה. ירושלים, תרמ"ז-תרמ"ט [1886-1889].
"הצבי" היה כתב-עת עברי שהתפרסם בירושלים העות'מאנית בין השנים 1884-1915, במתכונת משתנה, ועקב קשיים שהטילה הצנזורה הטורקית גם תחת שמות שונים [בזמנים מסוימים נקרא בשם "האור"]. בכותרת העיתון הוא הוגדר "גליון לשבועות [=לשבועיים] לעניני היהודים בארץ ישראל, לתחית הלשון, לספרות, לחדשות ועניני המדינות". "הצבי" נודע במאבקו נגד היישוב הישן וערכיו, ושימש את בן-יהודה כבמה להפצת ערכי הציונות והחייאת הלשון העברית. בכתב-העת השתתפו רבים ממשכילי היישוב החדש.
לפנינו מרבית עיתוני השנה השלישית, הרביעית והחמישית: שנה שלישית - גיליונות ו-כו (ללא 5 גיליונות ראשונים); שנה רביעית - גיליונות א-ל, לב (ללא גיליון לא); שנה חמישית - גיליונות ב-כד, כו-כט (ללא גיליונות א, כה). למרבית הגיליונות מצורפים דפי ה"הוספה לגיליון" שנוספו בדרך כלל לגליונות (רשימה מפורטת תישלח לכל דורש).
כא-קב; קכ, קכה-קכח; ה-צד, צט-קיד עמ' (וביניהם נוספו [1] עמ'; [46] עמ'; [48] עמ'). סה"כ [407] עמ'. 36.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים בחלקם בנייר דבק. במקומות רבים חיתוך הדפים על גבול הטקסט, לעתים חסרות כמה שורות. כריכה חדשה.

עיתון הצבי - כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה - תיעוד פרשיות חשובות בחיי העיר ירושלים ובעולם היהודי

"הצבי" היה כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה, אשר שימש אותו לפעילותו הציבורית ולמאבקו להנחלת העברית כשפה מדוברת. במסגרת זו מתעד העיתון את המאבק של אנשי היישוב הישן בירושלים נגד בן יהודה. בעיתון מובאות ידיעות שונות והתייחסויות לחרם שהוטל על קריאת העיתון מטעם היישוב הישן. מצד אחד, העיתון לועג לחרם, אך מאידך אנו קוראים בו על המאמצים לקבל את הסכמת רבני העדה הספרדית (שהתנגדותם לבן יהודה היתה פחותה יותר). בן יהודה משתדל להראות את תמיכת הרבנים החרדים במפעליו. כך לדוגמה, על אגודת "שפה ברורה" שייסד, הוא מביא מכתבי רבנים תומכים, ומוסיף עדות על רבי שמואל סלנט שאמר כי אין כל סיבה להתנגדות לחברה אלא שהוא עשה לעצמו חוק שלא לחתום על חברות חדשות לפני שרואה את פעולתן (ראה על כך בקטלוג זה, חלק ב', פריט 343). ככלל, הרבה עיתונו של בן יהודה ללעוג ולהתפלמס עם חרמות ופשקווילים שיצאו מבתי רבנים שונים, דוגמת האיסור להיכנס ל"בית הספרים לבני ישראל" (לימים הספריה הלאומית).

על דפי העיתון החל בן יהודה בפרסום קטעים מהמילון שלו, בהמשכים, בתחתית עמודי העיתון. לעתים פרסם דיונים מורחבים אודות מילים שביקש לחדש, מילים שהתקבלו בשפה העברית עד לימינו, דוגמת המילה 'ריבה' או המילה 'פרוָה' לכל בגד מחמם.

בנוסף, מתועדים בעיתון פולמוסים שונים, מאמרים ודיווחים מקורות היישוב בארץ ישראל ומקהילות שונות בעולם. כך לדוגמה, מדווח העיתון על דבר פטירתו של הרש"ר הירש, כשהוא מציין את דאגתו לכלל ישראל, השתלמותו בתורה ובחכמה, ויראתו הקודמת לחכמתו. כן הגיעו מגרמניה ידיעות על המצאת השפופרת לצורך ה"מציצה" בברית המילה, שזכתה להסכמת רבי יצחק אלחנן מקובנה, הרש"ר הירש, ורבי עזריאל הילדסהיימר. מספר חודשים לאחר מכן דיווח העיתון על גזירת הממשלה בגרמניה שרק לרופא מותר לבצע ברית מילה.

בשנת תרמ"ח, לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, הופיעו בגליונות העיתון דיונים על שאלת השמיטה בארץ ישראל והיתר המכירה. בהקשר זה בלטו במיוחד מאמריו המתמשכים של רבי יעקב מרדכי הירשנזון אודות חיוב השמיטה בזמן הזה. על היתר המכירה הובאו מכתביהם והסכמותיהם של מספר רבנים, דוגמת רבי יצחק אלחנן, רבי שמואל מוהליבר, רבי יהושע מקוטנא, רבי יעקב שאול אלישר, רבי רפאל מאיר פאניז'ל ועוד.