נרתיק מסמכים לנסיעות של רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
עשוי עור, עם בטנת בד. רצועות לנשיאה ולקשירה בחזית.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את תיק המסמכים של סבא רבא שלי. המהר"ש ערך מסעות רבים ונהג לשמור את הדרכון שלו יחד עם המאמרים והמכתבים שכתב בתיק המסמכים הזה. סבתי שטערנא שרה העניקה לי אותו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.

רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (תקצ"ד-תרמ"ג 1834-1882), הנשיא הרביעי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. היה ידוע חולי ונזקק לנסוע מעת לעת לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. היה נוסע לעיתים תכופות לערים הגדולות קייב ופטרבורג כדי לסכל ולבטל גזירות וחוקים שונים שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות מנהיגים ועסקנים, ופעל רבות לחיזוק היהדות. בין היתר, המהר"ש עסק בביטול גזירת הגירוש של יהודים שחכרו שדות בכפרים ובמושבות, בביטול חוקים שהגבילו את יהודי ליטא וזאמוט, ובהשקטת הפרעות "סופות בנגב".
המהר"ש החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בצעירותו ובחיי אביו ה"צמח צדק". בשנת תרי"ח ערך את נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה ונפגש עם עסקנים ומנהיגים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך גם בשנים תרי"ט-תרכ"ב. בקיץ תרכ"ו, לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק" (י"ג ניסן תרכ"ו), עלה על כס נשיאות חסידות חב"ד וקבע את מקום מושבו בליובאוויטש. המשיך לעסוק בענייני ציבור, וערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה למטרה זו. לצד התכתבות ענפה שניהל עם מנהיגים ואישי ציבור, עסק במהלך נסיעותיו השונות, ובשהותו הממושכת הרחק מביתו שבליובאוויטש, גם בכתיבת מאמרי החסידות. על פי האישור המצורף, הנרתיק שלפנינו שימש את האדמו"ר המהר"ש במהלך נסיעותיו השונות, לשמירת מסמכים, מכתבים ומאמרי החסידות.

פתוח: 45X38.5 ס"מ; סגור: 11X38.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי.

קערית וכפית לדבש של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
קערית נאה, עשויה כסף (84) מוזהב ואמייל. חתומה בחותמת העיר מוסקבה, בחותמת בוחן הכסף л.о (l.o) – 1893, ובחותמת היצרן ис (is - Ivan Saltykov). כפית קטנה ונאה, עשויה כסף (84) ואמייל, חתומה בחותמת העיר מוסקבה ובחותמת היצרן ДН (DN - Dmitry Nikolaev).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכלי הקטן לדבש מאמייל שסבי הרש"ב השתמש בו בזמן הפארבריינגענ'ס [התוועדויות] של חודש תשרי. הוא קיבלו במתנה מר' שמואל גורארי'. הכלי נושא חותמות רוסיות המעידות על היצרן. הכפית נוצרה בידי מישהו אחר. סבי נתן לי את הכלי בקיץ 1919 [תרע"ט]". האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989.

הגביר החסיד ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן גורארי' מקרמנצ'וג היה בצעירותו מה"יושבים" אצל אדמו"ר המהר"ש. מאוחר יותר נכנס לעסקי המסחר בהוראת המהר"ש ועשה חיל רב. עם עלותו של האדמו"ר הרש"ב על כס נשיאות חב"ד, נעשה ר' שמואל לאיש אמונו ותרם מכספו וממונו להחזקת "בית רבי", לישיבת "תומכי תמימים" ולכל ענייני הכלל. נשלח על ידי הרש"ב לשליחויות שונות למען הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה, וסייע, בין היתר, בארגון ובמימון אספת הרבנית הנודעת בשנת תר"ע.
ר' שמואל נהג במשך השנים לקנות ולשלוח תשורות שונות לרבו הרש"ב. בשנת תרע"ח קנה באודסה במחיר גדול את הגניזה החרסונית ושלחו במתנה לרש"ב (התמים, חלק א', עמ' ט). הרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר: "בשנת עטר"ת והרבי [הרש"ב] גר אז ברוסטוב, היתה אז מלחמת העולם הראשונה ולא היו אתרוגים בנמצא ובהשתדלותו של החסיד הגביר הנוסע ר' שמואל גורארי' ע"ה (שגר אז באדעס) השיגו אתרוג מיאנובע בשביל הרבי" (ליובאוויטש וחייליה, עמ' 31). פעם לאחר שתרם סכום גבוה לרכישת בית כנסת אברהם אבינו בחברון, למרות מצבו הדחוק, התבטא אודותיו הרש"ב: רס"ג, כלומר, הרב סעדיה גאון, פעל אצל בני ישראל את עניין המוחין, ואילו ר' שמואל גורארי' פעל את עניין המידות (לשמע אזן, עמ' קלז).
במכתבו של מזכיר הריי"ץ הרה"ח ר' אלחנן דוב (חאניע) מרוזוב, מתוארת תמיכתו של ר' שמואל בהחזקת ישיבת "תומכי תמימים" בתקופה הראשונה לאחר הסתלקות הרש"ב בקיץ תר"פ: "הגביר הנודע ר' שמואל גורארי' ז"ל שישב פה מאחרי הפסח תרע"ט (באמרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... והוא הי' האחד אשר בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... הוא שירת אותו בחייו... לקח חלק בהחזקת הישיבה וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהי' דחוק לו לעצמו על הוצאותיו בכל זה הי' לוה, ומכר כמה חפצים יקרים שעלו לסכומים עצומים, והי' נותן בשביל התלמידים ובאופן כזה התנהגה חוק הישיבה במספר כששים תלמידים כל הקיץ דשנת תר"פ וחצי חורף תרפ"א)" (ספר התולדות להריי"ץ, חלק ג', עמ' 369).
הריי"ץ באגרתו מיום ל' תשרי תרצ"ה מתאר את התמסרותו של ר' שמואל לעניני הכלל: "הנה מקושרי הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... לא דרשו... הבטחות והתנו תנאים מיוחדים, האחד המיוחד ר"ש נ"ע גורארי' מסר ונתן עצמו במסירת נפש לתת כל הוצאה שהי' דרוש להוד כ"ק אאמו"ר... על עניני הכלל והחזקת הישיבה עשרת מונים מכפי יכולתו בתחלה, ונפתח לו צנורי הצלחה בשפע רב" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ג, אגרת תשמ). ובאגרת נוספת מיום כ' סיון תרפ"א מספר הריי"ץ על האמון הרב שרחש אביו הרש"ב לר' שמואל (ולר' יעקב מרדכי בזפלוב מפולטובה): "עמהם דבר כלכל והתיעץ על כל מצפוניו, אמת הדבר כי הם הבינו לערכם, ערך הקדש אשר נתן למו וימלאו תעודתם, באמונה סוד כמוס וחתום, מ[ב]לי אשר ידע איש כי יודעים הם דבר" (שם, כרך א, אגרת עז).
ר' שמואל נפטר ביום שבת כ"ה אדר א' תרפ"א וזכה להיטמן בתוך הציון הקדוש של האדמו"ר הרש"ב. הריי"ץ כותב על כך באגרת מיום ג' כסלו תרפ"ד: "בחודש אדר נפטר אוהבנו וידידנו, ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן ז"ל ותהי מנוחתו בהיכל אהל כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... נשען על דברי קדשו, אשר אמר, כארבעה חודשים קודם הסתלקותו, בזה הלשון: 'שמואלן ועל איך פון זיך ניט אפ לאזין, ואו איך ועל זיין דארף ער זאיין, און ואו איך וועל זיין, ועט ער זאיין' [=את שמואל לא אעזוב ממני. היכן שאהיה – שם הוא צריך להיות, והיכן שאהיה – שם הוא יהיה], – אז לא הבין איש מה שאמר, כי הי' שיחה פרטית, וגם לא עלה על הדעת כוונה כזו" (אגה"ק להריי"ץ, כרך א', אגרת קנג). על פי האישור המצורף, ר' שמואל העניק במתנה את הקערית והכפית לדבש שלפנינו לאדמו"ר הרש"ב, שהשתמש בהם בהתוועדויות של חודש תשרי.

צלוחית: 3X4.5 ס"מ בקירוב. כפית: 7.5 ס"מ. מצב טוב.

תיבת מכתבי פדיון נפש (פ"נים / קוויטלאך) של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. שימשה אותו במהלך מסעו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ ולאחר מכן בשנות התר"צ בליטא ופולין.
תיבת עץ. אשנב קטן במכסה, דרכו שלשלו החסידים את הפ"נים לתוך התיבה.
פנים התיבה מחופה בד. מנגנון נעילה בחזית וידיות בצדדים (אחת שבורה וחסרה). רצועות עור לאורך הפאות החיצוניות, מוצמדות בנעצים מוזהבים, עם לולאות בצדדים (שנועדו כנראה לנשיאת התיבה באמצעות חבלים). הפינות התחתונות מחופות מתכת.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את תיבת הקוויטלאך [פ"נים] של אבי. בגלל שהוא נסע מעיר לעיר בארצות הברית במהלך ביקורו בשנת 1929, הוא קנה את תיבת העץ הייחודית הזאת. בחלקה העליון ישנו פתח כדי לשלשל דרכו פתקים. אבי השתמש בה לא רק בארצות הברית אלא גם במהלך מסעותיו באירופה. הוא השתמש בתיבה גם בעיירות פסטוב וגלובוקי". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.

ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ ביקור בארה"ב. הביקור נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד וחזר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.

שנות התר"צ – ריגה, ורשה ואוטבוצק
לאחר צאתו מרוסיה (תשרי תרפ"ח) התיישב האדמו"ר הריי"ץ בריגה שבלטביה והתגורר בה כשש שנים. בחודש אלול תרצ"ג העתיק את מקום מגוריו לעיר ורשה, ולאחר כשנתיים, בשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו ישב, התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות למען הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות בארץ ישראל ובארה"ב, וביקר בעיירות חסידים שונות בפולין ובליטא, נפגש שם עם חסידיו, ייסד אגודות וארגונים, פתח סניפים של ישיבת "תומכי תמימים", ועוד.

ביקור הריי"ץ בעיירות החסידים בליטא ופולין בשנות התר"צ
בראשית חודש אדר תרצ"א, כחצי שנה לאחר שובו ממסעו לארץ ישראל וארה"ב, נסע הריי"ץ לבקר את חסידיו במדינת ליטא (בתקופה זו התגורר הריי"ץ בריגה שבלטביה). הריי"ץ חנה בעיר רקשיק (רוקישקיס Rokiškis) במשך תשעה ימים (א' - ט' אדר תר"צ), ובמהלכם קיבל ליחידות אלפים מחסידיו שבאו לראותו מכל קצות הארץ. הרה"ח ר' שמואל זלמנוב מתאר זאת במכתבו: "בקשו והפצירו אותו עד בוש אנשי ליטא שיסור אליהם על איזה זמן, ונפנה לבקשתם ונסע לעיר ראקישקע על שבוע ימים קודם חג הפורים. וכפי שמספרים כ"ק שבע רצון מאד מנסיעה זו, כי התאספו אליו במשך הזמן הקצר הזה כל אנ"ש שי' הדרים במדינת ליטא, וגם הרבה אנשים שאינם חסידים התקרבו אליו, והקדימו לפתחו למאות ואלפים, ובמשך השבוע אמר ג' פעמים דא"ח" (עבד מלך, עמ' 417).
בחודש תמוז תרצ"א נסע הריי"ץ לוורשה, בה שהה במשך שבועיים, ונפגש עם תלמידי "תומכי תמימים" הלומדים בסניפים בוורשה, וילנה ולודז'.
ביקור נוסף בליטא התקיים בראשית חודש אדר א' תרצ"ב. הפעם קבע הריי"ץ את מקום הביקור בעיר פסטאווי (פסטוב Postawy) שבפלך וילנה (ידועה תמונתו מביקור זה, בה נראה הריי"ץ בבית הנתיבות, יחד עם מזכירו הרה"ח ר' יחזקאל [חאטשע] פייגין ועם רבה של פסטוב הרב מנחם מענדל קופרשטוך), אולם ביקר גם בעיירה גלובוקי (גלובוקע Głębokie), ובעיירות נוספות. ביומנו כותב המזכיר הר"י פייגין: "בימים אלו נוסע כ"ק אדמו"ר שליט"א למדינת פולין בגליל ווילנא לזמן קצר, כעשרה ימים בערך, עד חג הפורים. מטרת הנסיעה היא, על פי בקשת אנ"ש דשם. להיות כי בגליל ההוא – הוא בערך כארבעים עיירות ויושביהם רוב מאנ"ש שי', ומחמת הגבולים והמרחק אין בכחם לבא להתראות" ("יומן המזכיר הרה"ת ר' חאטש'ע פייגין מהשנים תרפ"ט-תרצ"ט", בתוך: תשורה משמחת הנישואין של הרב ישראל שלמה ושרה רות ביינדמן, כפר חב"ד, תשע"ב, עמ' 19).
בכ"ג אב תרצ"ב ערך הריי"ץ נסיעה לעיירות שבפלך ווהלין (אז בפולין), וחנה בעיר לודמיר (Włodzimierz). לאחר כשבוע, בראשית חודש אלול, חזר לביתו בריגה ובדרכו עצר למספר ימים בווילנה.
שנתיים לאחר מכן, בחודש סיון תרצ"ד, ערך הריי"ץ ביקור נוסף בליטא (בתקופה זו התגורר הריי"ץ בוורשה). הריי"ץ חנה בעיירה גלובוקי, ואלפי חסידיו הגיעו אליה לבקרו מכל רחבי ליטא. תיאור הביקור מופיע בלקוטי דבורים (חלק ב', עמ' שנח ואילך): "ביום א' כ' סיון יצא רבינו מווארשא, בלווית מזכיריו... בדרך עצר לכמה שעות בווילנא, ומשם המשיך לגלובאקא. ביום שני בערב, בשעה 8 הגיעה הרכבת לגלובאקא, שם קיבל את פניו הרב מנחם מענדל קופערשטאך, עם קהל עצום שהגיע לתחנה לקבלת הפנים... בימים שלישי-חמישי מקבל רבינו את הקהל ליחידות, במשך כל שעות היום... במשך כל השבוע הבא מקבל רבינו ליחידות, הן את אנשי העיירה והן אורחים שהגיעו מהעיירות הסמוכות. וביום השלישי ו' תמוז יוצא רבינו בדרכו חזרה לווארשא" (יידיש).
נסיעה זו הייתה נסיעתו האחרונה של הריי"ץ לפלך וילנה כדי לבקר את חסידיו המתגוררים בליטא. על פי האישור המצורף, התיבה שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ לקבלת פתקי פדיון נפש מחסידיו, הן במהלך ביקורו בארה"ב בשנת תר"צ, אז קנה את התיבה הייחודית, והן במהלך ביקוריו בעיירות החסידים השונות שבליטא ופולין בשנות התר"צ.

28X53.5X22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. אחת הידיות חסרה.

ערכה רפואית של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
ערכת מנתחים (Surgeon Kit) – נרתיק עור קטן, ובו אזמלים וסכיני ניתוח שונים, מספריים ומצבטים רפואיים, מחטים לתפירה, ואביזרים רפואיים נוספים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הערכה הרפואית הניידת ששימשה את אבי. בשעה שהגענו מוורשה [לריגה] הוא נפל ונזקק לטיפול רפואי. כמעט שלא הספקנו לעזוב את ריגה בזמן כדי לנסוע לארצות הברית". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.

ריגה, טבת-אדר ת"ש
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו האדמו"ר הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי' בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר תלאות רבות (במהלכן אף נאלצו לשהות מספר ימים בברלין) הגיעו ביום ה' טבת ת"ש לעיר ריגה שבלטביה (שבאותה עת טרם נכנסה למלחמה).

בריגה שהו הריי"ץ ובני ביתו כעשרה שבועות (הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה התאכסנו אז בבית ההבראה של ד"ר ארנשטם). הסיבה לעיכוב הממושך בריגה ודחיית ההפלגה לארה"ב הייתה מצבם הרפואי של הריי"ץ ואמו הרבנית שטערנא שרה. על כך מספר מזכירו הרה"ח ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין במכתב מיום י"ב אדר א' ת"ש: "סיבת האיחור עד כה היו סבות בלתי נעימות, כי בש"ק פ' יתרו [י"ז שבט ת"ש] בעת אשר כ"ק צעד איזה צעדים לקדש קדוש היום נפל ונשבר עצם בידו הימנית, מעצמו מובן היסורים. הניחו גיבס [גבס] על היד ות"ל אשר הי' באופן קל כי מעצמו בעזר השם קרב עצם על עצמו, ושלשום הסירו כבר הגיפס ועושים מאסאזשין [עיסויים] וב"ה הולך כשורה. עוד היתה סבה אשר הוכרחו לעשות הנתוח להרבנית הזקנה [הרבנית שטערנא שרה] כי פתאום נעשה אצלה שבר בטן ובמשך י"ב שעות הוכרחו לעשות נתוח ב"ה אשר עבר כשורה והולכת ומתרפאת אבל כמובן כי הוכרחו מכל זה לדחות הנסיעה" (אגה"ק להריי"ץ, מבוא לכרך ה', עמ' 10).

הריי"ץ מספר על כך במכתבו מיום י"א אדר א': "בטח שמע אשר כבוד אמי מורתי שליט"א הוכרחה לנתוח ות"ל שהנתוח עלה יפה אמנם עדיין היא צריכה לתחבושת שאחרי הנתוח. וכן לי קרה מקרה בידי הימנית והיא בתחבושת ות"ל הולך כשורה והנני מקווה אשר אי"ה ביום כ"ו אד"ר הבע"ל נרד בספינה היוצאת משוועדן [שוודיה], יתן השי"ת ותהי נסיעתנו בהצלחה ונבא בשלום למחוז חפצנו" (שם, אגרת א'קנו). ובמכתב נוסף מיום כ"ה אדר ראשון מספר הריי"ץ: "כל מכתביכם קיבלתי, אבל לצערי לא יכלתי לכתוב בעצמי. לפני חמש שבועות, ביום ששי בערב, נפלתי ושברתי את ידי הימנית, שלושה שבועות הייתי חבוש בגבס, ובשבוע הרביעי היתה לי תחבושת רגילה, אבל עד לפני כמה ימים לפני הנסיעה לא יכלתי לכתוב. עכשיו ת"ל אני יכול לכתוב, ויכול לעשות הכול" (שם, כרך טו, הגרת ה'תרפב). על פי המתואר באישור המצורף, הערכה הרפואית שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ בעת שהותו בריגה בחודשים טבת-אדר ת"ש.

לאחר שהחלימו, ביום ב' כ"ד אדר א' ת"ש (4 במרץ 1940) עלו הריי"ץ ופמלייתו על מטוס מריגה לשטוקהולם. למחרת נסעו ברכבת לעיר הנמל גטבורג שבשוודיה, וביום ה' כ"ז אדר א' ת"ש הפליגו על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם" לארה"ב. סך הכול הפליגו עשרה אנשים יחד עם הריי"ץ: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו, ומזכירו הרב ניסן מינדל.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש – לאחר שנים עשר ימי הפלגה – עגנה האנייה "דרוטנינגהולם" בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone) שבמנהטן.
בשיחת פורים תש"ג סיפר הריי"ץ על יום בואו לאדמת ארה"ב: "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה... לספר על מה שעבר עלי בדרך בואי לכאן, וביחוד בשלשה עשר הימים שנסענו באניה – הרי 'תבנא דליבא לא כתבי אינשי' [=חדרי הלב אינם נכתבים בידי אדם]" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ג, עמ' מו). ובמקום אחר: "כמעט עם האניה האחרונה החלטתי לנסוע לכאן... בבואי לכאן בט' אדר שני ת"ש, התחלתי מיד בהכנות להדליק את נר התמיד של מאורות הבעל שם טוב, לייסד ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו ות"ל [תודה לאל]... נוסדה בשעה טובה ומוצלחת ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ב, עמ' קלא).

אביזרים רפואיים בגדלים שונים; נרתיק (סגור): 14X7.5X3 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני.

סרטון קצר (3:37 דקות; בצבע) בו נראה עורך הדין ר' יקותיאל קרמר בבית העלמין "הר הכרמל" בניו-יורק. ראשית שנות ה-70 בקירוב.
בסרטון נראה ר' יקותיאל, יחד עם אשתו צביה (סילביה), בבית העלמין "הר הכרמל" בניו-יורק, פוקד את קבריהם של בני משפחתו - קברי אביו הרב משה אליעזר קרמר ואמו מרת רחל עלקא, וקברי חמיו משה לוין וחמותו מרת דינה (לבית משפחת רבקין).

עורך הדין ר' יקותיאל ("סעם") קרמר (תרנ"ה-תשמ"ו 1894-1986), נולד בעיירה קורניץ שבפלך וילנה, כבנם השישי של הרה"ח ר' משה אליעזר קרמר (שכיהן כנשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה, מיום ייסודה בשנת תרפ"ד ועד ליום פטירתו בו' אייר תרפ"ה) ומרת רחל עלקא (לבית משפחת שטיקאן מדווינסק). בהיותו בן חמש הגיע עם אמו ואחיו לניו יורק, שם פתח אביו כמה שנים קודם לכן בית חרושת לייצור מכנסיים. בשנים 1912-1915 למד עריכת דין באוניברסיטת ניו יורק, וסיים את לימודיו בהצטיינות. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בחיל הים האמריקני. לאחר המלחמה פתח משרד עורכי דין בשותפות עם עו"ד ירוחם פישל קליינפלד (Philip M. Kleinfeld; לימים כיהן כשופט ביהמ"ש העליון וכחבר הסנאט של ניו-יורק. היה חבר ועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד באמריקה, וסייע בהליך קבלת האזרחות האמריקנית של האדמו"ר הריי"ץ בשנת תש"ט) ונעשה לאחד מעורכי הדין הבולטים בניו יורק.
בקיץ תרפ"ו נישא לרעייתו מרת צביה (סילביה) לבית משפחת לוין, ונולדו להם שלושה ילדים.
בעקבות אביו ר' משה אליעזר, נעשה ר' יקותיאל לחבר הנהלה של אגודת חסידי חב"ד והיועץ המשפטי שלה. ר' יקותיאל לקח חלק מרכזי בהתבססותה של חסידות חב"ד בארה"ב ובמימון פעילותיה [יחד עם שלושת אחיו: ר' חיים שניאור זלמן (חז"ק) שעלה על מקום אביו בנשיאות אגודת חסידי חב"ד, ר' אברהם בער שהיה חבר הנהלה וגזבר, ור' יצחק אריה שהיה חבר הנהלה]. ר' יקותיאל היה זה שהציג בפני הג'וינט את פעילותו הענפה של האדמו"ר הריי"ץ למען יהודי רוסיה הסובייטית, וכתוצאה הם הקציבו לריי"ץ תמיכה כספית של כ-75 אלף דולר בשנים תרפ"ה-תרפ"ו (סכום עצום באותם הימים).
בין יתר פעולותיו למען שגשוגה של חסידות חב"ד בארה"ב, ר' יקותיאל סייע במימון הוצאת הירחון "חב"ד בולעטין" (בטאונה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב שהופיע בשנים תרצ"ה-תרצ"ט), אירח בביתו התוועדויות מלווה מלכה לאנ"ש (באחת מהן השתתף השד"ר הידוע ר' איטשע דער מתמיד), נטל חלק חשוב בפעילות להצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה הסובייטית בשנת תרפ"ז, היה מהמארגנים של מסע הריי"ץ לארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ (ואף הסריט את הגעת הריי"ץ לאדמת ארה"ב וכן חלקים מהביקור), פעל להצלת הריי"ץ מוורשה הכבושה בידי הגרמנים והבאתו לארה"ב באדר ת"ש, סייע בארגון והבאת המשלחת המיוחדת מטעם ממשלת ארה"ב לבית הריי"ץ ביום ט"ז אדר תש"ט, על מנת להעניק לו אזרחות אמריקנית, ועוד ועוד.

סליל צילום מקורי (מצורפים תקליטור וכרטיס זיכרון עם קובץ דיגיטלי של הסרטון). מצב טוב.