שטר של 50 פרנק שהרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, העניקה לאחותה הרבנית חנה גורארי', מזכרת מתקופת מגוריה בצרפת הכבושה בידי הגרמנים.
השטר הונפק על ידי בנק דה פראנס (Banque de France) ב-13 ביוני 1940 ונכנס למחזור בינואר 1941 (היה הילך חוקי עד יוני 1945).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השטר של 50 פרנק שאחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון] נתנה לי כמזכרת מהימים האחרונים שלה ושל בעלה [הרבי מליובאוויטש] בפריז. השטר היה עמה בשעה שהגיעה [לארצות הברית] בשנת 1941". האישור מתוארך – 3 במאי 1989.

תקופת מגורי הרבנית חיה מושקא והרבי מליובאוויטש בצרפת – תרצ"ג-תש"א
בשלהי חורץ תרצ"ג, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה והתעמולה האנטישמית הארסית שניהלה כנגד היהודים, נאלצו הרבנית חיה מושקא שניאורסון (בתו האמצעית של האדמו"ר הריי"ץ) ובעלה רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) לעקור את דירתם מברלין, בה התגוררו החל מסוף שנות העשרים. הרבי והרבנית קבעו את מקום מושבם החדש בפריז, בה התגוררו מזה מספר חודשים אחותה הצעירה של הרבנית חיה מושקא, הרבנית שיינא ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, אשר סייעו להם להתאקלם בעיר החדשה.

בתחילה התגוררו שני הזוגות ברובע ה-14 של פריז, בשתי דירות קטנות וסמוכות זו לזו בבניין הוטל מקס ברחוב בולאר 9; ובהמשך, בשלהי תרצ"ח, העתיקו את מגוריהם לדירות מרווחות יותר ברובע ה-15 של פריז, ברחוב וילה רובר לינדט 7.

בתקופה זו עמדו שני הזוגות הצעירים בקשר חם וקרוב. בחגים ובמועדי חב"ד השונים נהגו לנסוע אל ה"חצר" בוורשה ואוטבוצק; ובביקוריו של חמיהם הריי"ץ לצרכי רפואה בפריז, ליווהו שני החתנים וסייעו לו בענייניו האישיים והציבוריים. במקביל ללימודיהם האקדמיים, עסקו השניים בניהול החשבונות הכספיים של חצר החסידות ושל "בית רבי", ובנושאים שונים הקשורים בפעילותו הציבורית של הריי"ץ. הריי"ץ נהג גם לשלוח אליהם בקביעות מכתבים וקונטרסים ומאמרים ובקשם ללמוד יחד את תורת החסידות.

שמונה שנים התגוררו הרבי והרבנית בצרפת - אביב תרצ"ג עד אביב תש"א. ביולי 1940 נכבשה צרפת בידי הצבא הגרמני וחולקה לשניים - חלקה הצפוני כולל הבירה פריז היה בשליטת הגרמנים, וחלקה הדרומי, "צרפת של וישי", שמר על עצמאות מסוימת. כמה ימים קודם כניסת הגרמנים לפריז, הרבי והרבנית הצליחו להימלט דרומה, והגיעו בערב חג השבועות לעיר וישי (בירת "צרפת של וישי"). בווישי התגוררו במשך כחודשיים וחצי, ובשלהי חודש אב ת"ש המשיכו בכיוון דרום והגיעו לעיר ניס שעל חוף הים התיכון (העיר הייתה אז תחת שלטון המשטר הפשיסטי האיטלקי של מוסוליני, ומקום בטוח יותר עבור היהודים). בניס התגוררו הרבי והרבנית במשך 7-8 חודשים, עד ראשית קיץ תש"א.

בכל אותה תקופה עשה האדמו"ר הריי"ץ מאמצים אדירים להצלת בתו וחתנו מצרפת הכבושה ולהביאם אליו לחוף מבטחים לארה"ב. לשם כך נזקקו הרבי והרבנית לאשרות הגירה מיוחדות, שהשגתם לא הייתה פשוטה – קבלת האשרות הייתה תלויה בהוכחה שהרבי אוחז בתפקיד רבני כלשהו, זאת בשעה שהרבי היה רשום במסמכים הרשמיים כמהנדס וכ'עיתונאי' בלבד. במשך זמן רב נתקלו עסקני ההצלה שמינה הריי"ץ בקשיים רבים, וכשהושג לבסוף "אישור הרבנות" עבור הרבי, התקבלו עבורם בחול המועד פסח תש"א גם אשרות ההגירה לארה"ב, באמצעות הקונסול האמריקני בעיר מארסיי.

לאחר חג השבועות תש"א הצליחו לבסוף הרבי והרבנית להימלט מצרפת הכבושה. הם נסעו ברכבת, דרך ספרד, לליסבון שבפורטוגל, שם עלו בי"ז סיון תש"א על סיפונה של האנייה "סרפה-פינטו". לאחר כעשרה ימי הפלגה, ביום שני כ"ח סיון תש"א בשעה עשר וחצי בבוקר עגנה האנייה בנמל ניו-יורק, שם המתינה להם משלחת של כמה מחשובי זקני חסידי חב"ד (מפני מצב בריאותו נבצר מהאדמו"ר הריי"ץ לבוא בעצמו לנמל ולקבל את פני בתו וחתנו). בבואם לבניין 770 בשכונת קראון הייטס, מקום מגורי האדמו"ר הריי"ץ בברוקלין ניו יורק, יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פניהם. בתקופה הראשונה נותרו הרבי והרבנית להתגורר בבניין 770. על פי האישור המצורף, הרבנית חיה מושקא העניקה לאחותה הרבנית חנה גורארי' את השטר שלפנינו, מזכרת מימיה האחרונים בצרפת הכבושה בידי הגרמנים. [גורל אחותה הצעירה הרבנית שיינא ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין היה אחר. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים, לא עלה בידי הריי"ץ לחלץ אותם מגיא ההריגה הנאצי. השניים, שנסעו עם פרוץ המלחמה לאוטבוצק שבפולין כדי לסייע להוריו הקשישים והחולים של הרב מנחם מענדל - הרב משה הורנשטיין ורעייתו הרבנית חיה מושקא (בת המהר"ש), נרצחו בראשית תש"ג בכבשונות מחנה ההשמדה טרבלינקה].

9X14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי.