מכירה מקוונת 40 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש
קופסת טבק של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, ה"צמח צדק" מליובאוויטש.
קופסה אובלית, עשויה כסף, חתומה בחותמות צרפתיות (מטושטשות וקשות לזיהוי) – כנראה צרפת, סוף המאה ה-18 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הטבק של הצמח צדק. בנו המהר"ש נסע לאיטליה בשנת 1858 ורכש אותה במתנה לאביו. קיבלתי אותה במתנה מאת סבתי לרגל חתונתי". האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם קופסת הטבק שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
נסיעת המהר"ש לאיטליה בשנת תרי"ח (1858)
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנעשתה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166).
ה"צמח צדק" השתתף באספות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה, ועמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות. שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה בהלכה, בחסידות ובקבלה.
6.5X5X3 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
מטבע של 5 קופייקות שהעניק האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, ה"צמח צדק" מליובאוויטש, לנכדו רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב.
מטבע עשוי נחושת. פנים: עריך המטבע ותאריך ומקום ההטבעה - Е.М. (יקטרינבורג), 1860. גב: שלט אצולה.
ה"צמח צדק" העניק את המטבע לנכדו הרש"ב בילדותו (בשעת הסתלקותו של ה"צמח צדק", י"ג ניסן תרכ"ו, היה נכדו הרש"ב בן חמש שנים).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המטבע בן חמש הקופייקות שסבי [הרש"ב] קיבל בילדותו מהצמח צדק. סבי נתן לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המטבע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
מנהג ה"צמח צדק" להעניק מטבעות כסף לנכדיו הקטנים
על מנהגו של ה"צמח צדק" להעניק מטבעות כסף לנכדיו הרש"ב (רבי שלום דובער) והרז"א (רבי שניאור זלמן אהרן) – שני בניו של בנו המהר"ש (רבי שמואל), מספר האדמו"ר הריי"ץ: "בכל יום ה' הי' אאמו"ר [הרש"ב] הולך להצ"צ [ה"צמח צדק"] לקבל פיטאק (ה' פרוטות)" (ספר השיחות תרפ"א, עמ' 20). בספר השיחות תרצ"א מרחיב הריי"ץ ומספר: "בכ"י [בכל יום] היו באים אל הצ"צ, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], והוא הי' נותן להם א צוויער [חצי קופייקה]". בהמשך מספר הריי"ץ, כיצד הושיב פעם ה"צמח צדק" את נכדו הרש"ב בחיקו ונתן לו כסף עבור קניית משקה לחסידים: "פעם בעת יחידות... וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא באמרו להחסידים 'דער זיידע... האט געגעבען אויף משקה' [הסבא נתן עבור קניית משקה]" (שם, עמ' 226. ראה גם בתורת מנחם - רשימת היומן תרצ"א, עמ' כח, קצג).
ברשימת היומן תרצ"ג מוסיף הריי"ץ ומספר: "אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] רז"א וגם אחותם דבורה לאה [אשת הרב משה אריה ליב גינזבורג], היו נכנסים – בקטנותם – פעמים ביום אל הצ"צ [הצמח צדק], אין דער פרי [בבוקר], והצ"צ הי' נותן להם כסף" (שם, עמ' סט, רעו).
הרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן מביא בספרו "שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים" (חלק ג', עמ' 176), את הסיפור הבא: "הרבנית דבורה לאה, בתו של המהר"ש, סיפרה שהצ"צ נהג לתת סכומי כסף קטנים לנכדיו עבור לימוד נ"ך בע"פ, עבור כל פרק נתן להם 5 קופיקוט, וגם היא בעצמה היתה לומדת נ"ך בע"פ ומקבלת כסף. פעם הבחינה כי אחד מהנכדים קיבל מהצ"צ רובל וחצי בבת אחת, וכששאלה אותו כיצד הגיע לסכום כזה, ענה שהסבא נוהג לתת עשר קופיקוט לכל פרק משניות וחמש לפרק נ"ך, ומכיון שלמד עשרה פרקי משניות ועשרה פרקי נ"ך הרי קיבל רובל וחצי. העסק מצא חן בעיניה ומיד ישבה, שקדה ולמדה בו ביום עשרה פרקי משניות ובאה למחרת השכם אל הצ"צ ואמרה שהיום מגיע לה מאה וחמישים קופיקוט, התפלא הצ"צ כיצד הגיעה לסכום כזה, ביום אחד, ומיד הסבירה לו שהפעם למדה נוסף לעשרה פרקי נ"ך גם עשרה פרקי משניות. פסק הצ"צ: עבור המשניות אינני משלם, אם כן – השיבה – לא אלמד יותר משניות, על כך ענה לה הצ"צ: אכן, זוהיב באמת כוונתי. (מספרים שהרבנית בחנה את אחי' בלימוד הגמרא לאחר שלמד מדי יום בחדר)".
עוד מספר הרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן, בשם אביו הרה"ח ר' ברוך שלום כהן, ששמע מפי הרה"ח ר' מנחם מאניש (מאניע) מונסזון: "שני בניו של המהר"ש, דהיינו; אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואחיו הרז"א, היו נכנסים יום יום לזקנם אדמו"ר הצמח צדק. ובפעם האחרונה לפני הסתלקותו של הצ"צ היתה לרז"א איזו שהיא מניעה ולא יכל היה לבוא. חיכה לו אחיו אדמו"ר נ"ע [הרש"ב] וחיכה זמן רב, והוא [הרז"א] לא בא. ויכנס [הרש"ב] לבדו אל הצ"צ. ונוהג היה הצ"צ לתת לכל אחד מהם בכל פעם שבקרוהו מטבע בן חמש קופיקות. אולם הפעם כשאדמו"ר נ"ע נכנס לבדו, נתן לו חצי רובל ואמר: - רואה אתה, זהו מחצית השקל. במלה מחצית האות 'צדיק' באמצע, והאותיות הרחוקות מן ה'צדיק' הן 'מת' והקרובות אל הצדיק הן 'חי'" ("שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים", חלק א', עמ' 78).
האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון - ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו 1789-1866), הנשיא השלישי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי - האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומני אז גדל והתחנך בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנעשתה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166).
ה"צמח צדק" השתתף באספות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה, ועמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות. שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה בהלכה, בחסידות ובקבלה.
קוטר: 36 מ"מ.
נרתיק מסמכים לנסיעות של רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
עשוי עור, עם בטנת בד. רצועות לנשיאה ולקשירה בחזית.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את תיק המסמכים של סבא רבא שלי. המהר"ש ערך מסעות רבים ונהג לשמור את הדרכון שלו יחד עם המאמרים והמכתבים שכתב בתיק המסמכים הזה. סבתי שטערנא שרה העניקה לי אותו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (תקצ"ד-תרמ"ג 1834-1882), הנשיא הרביעי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. היה ידוע חולי ונזקק לנסוע מעת לעת לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. היה נוסע לעיתים תכופות לערים הגדולות קייב ופטרבורג כדי לסכל ולבטל גזירות וחוקים שונים שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות מנהיגים ועסקנים, ופעל רבות לחיזוק היהדות. בין היתר, המהר"ש עסק בביטול גזירת הגירוש של יהודים שחכרו שדות בכפרים ובמושבות, בביטול חוקים שהגבילו את יהודי ליטא וזאמוט, ובהשקטת הפרעות "סופות בנגב".
המהר"ש החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בצעירותו ובחיי אביו ה"צמח צדק". בשנת תרי"ח ערך את נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה ונפגש עם עסקנים ומנהיגים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך גם בשנים תרי"ט-תרכ"ב. בקיץ תרכ"ו, לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק" (י"ג ניסן תרכ"ו), עלה על כס נשיאות חסידות חב"ד וקבע את מקום מושבו בליובאוויטש. המשיך לעסוק בענייני ציבור, וערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה למטרה זו. לצד התכתבות ענפה שניהל עם מנהיגים ואישי ציבור, עסק במהלך נסיעותיו השונות, ובשהותו הממושכת הרחק מביתו שבליובאוויטש, גם בכתיבת מאמרי החסידות. על פי האישור המצורף, הנרתיק שלפנינו שימש את האדמו"ר המהר"ש במהלך נסיעותיו השונות, לשמירת מסמכים, מכתבים ומאמרי החסידות.
פתוח: 45X38.5 ס"מ; סגור: 11X38.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי.
סיר נחושת ששימש את רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, לבישול צמחי ועשבי מרפא לרפואתו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סיר הנחושת עם שלוש רגליים שהיה שייך לסבא רבא שלי המהר"ש. הוא קנה את סיר הנחושת הזה בפריז, ובשעה ש[גופו] החל להתנפח מאוד [בזמן מחלתו], רופאיו הביאו לו עשבי מרפא מיוחדים שהיה עליו להרתיח ואז להכניס למרק. זהו סיר הנחושת בו הם השתמשו". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (תקצ"ד-תרמ"ג 1834-1882), הנשיא הרביעי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. היה ידוע חולי ונזקק לנסוע מעת לעת לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לדרוש בעצתם של רופאים מומחים. מחלתו פרצה עוד בצעירותו ובחיי אביו ה"צמח צדק", וכפי שסיפר פעם לבנו הרש"ב: "בהיותי בן י"ט שנים... נחליתי מאד – ל"ע – ופעמים ושלש הביאו אלי את הרופא מומחה מוויטעבסק הד"ר הייבענטהאל, וכשיצאתי מכלל סכנה הוכרחתי עוד לשכב במטה כשלשה חדשים, יום יום הי' כ"ק אדמו"ר הרה"ק [ה"צמח צדק"] בא אלי לבקרני והי' יושב אצלי כשתי שעות שלמות ולפעמים גם שלש וארבע" (התמים, חוברת ב', עמ' מו). מפני חולשתו, המהר"ש אף לא השתתף בחתונת בנו הרש"ב, שהתקיימה בעיר אוורוטש בי"א אלול תרל"ה (מאמר "אבות החסידות", בתוך "התמים", ב, עמ' מה-מו). נכדו הריי"ץ אמר פעם כי "קשה לצייר עד כמה הי' בעל יסורים גדול" (תורת מנחם, תשי"ב, חלק א', עמ' 23).
מפאת מצב בריאותו הירוד הורו לו רופאיו לעסוק במלאכת יד, ובעיקר בנגרות ובכתיבת סת"ם. בביתו היו מספר כלים שיצר במו ידיו – מנורה גדולה בעלת 12-13 קנים, שולחנות, ועוד. כמו כן, כתב מגילת אסתר עבור כל אחד מבניו, ומכתיבת יד קדשו נותרו מספר מזוזות (ספר התולדות למהר"ש, עמ' 44). לאחר חג השבועות תרמ"ב חלה האדמו"ר המהר"ש במחלה ממאירה ושכב מספר חודשים על ערש דווי. מצבו הורע מיום ליום, ובאור ליום שלישי, י"ג תשרי תרמ"ג, בהיותו כבן ארבעים ושמונה שנים בלבד, הסתלק.
גובה מקסימלי (כולל גובה רגליים): 19 ס"מ. רוחב: 16 ס"מ בקירוב.
קערית וכפית לדבש של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
קערית נאה, עשויה כסף (84) מוזהב ואמייל. חתומה בחותמת העיר מוסקבה, בחותמת בוחן הכסף л.о (l.o) – 1893, ובחותמת היצרן ис (is - Ivan Saltykov). כפית קטנה ונאה, עשויה כסף (84) ואמייל, חתומה בחותמת העיר מוסקבה ובחותמת היצרן ДН (DN - Dmitry Nikolaev).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכלי הקטן לדבש מאמייל שסבי הרש"ב השתמש בו בזמן הפארבריינגענ'ס [התוועדויות] של חודש תשרי. הוא קיבלו במתנה מר' שמואל גורארי'. הכלי נושא חותמות רוסיות המעידות על היצרן. הכפית נוצרה בידי מישהו אחר. סבי נתן לי את הכלי בקיץ 1919 [תרע"ט]". האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989.
הגביר החסיד ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן גורארי' מקרמנצ'וג היה בצעירותו מה"יושבים" אצל אדמו"ר המהר"ש. מאוחר יותר נכנס לעסקי המסחר בהוראת המהר"ש ועשה חיל רב. עם עלותו של האדמו"ר הרש"ב על כס נשיאות חב"ד, נעשה ר' שמואל לאיש אמונו ותרם מכספו וממונו להחזקת "בית רבי", לישיבת "תומכי תמימים" ולכל ענייני הכלל. נשלח על ידי הרש"ב לשליחויות שונות למען הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה, וסייע, בין היתר, בארגון ובמימון אספת הרבנית הנודעת בשנת תר"ע.
ר' שמואל נהג במשך השנים לקנות ולשלוח תשורות שונות לרבו הרש"ב. בשנת תרע"ח קנה באודסה במחיר גדול את הגניזה החרסונית ושלחו במתנה לרש"ב (התמים, חלק א', עמ' ט). הרה"ח ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן מספר: "בשנת עטר"ת והרבי [הרש"ב] גר אז ברוסטוב, היתה אז מלחמת העולם הראשונה ולא היו אתרוגים בנמצא ובהשתדלותו של החסיד הגביר הנוסע ר' שמואל גורארי' ע"ה (שגר אז באדעס) השיגו אתרוג מיאנובע בשביל הרבי" (ליובאוויטש וחייליה, עמ' 31). פעם לאחר שתרם סכום גבוה לרכישת בית כנסת אברהם אבינו בחברון, למרות מצבו הדחוק, התבטא אודותיו הרש"ב: רס"ג, כלומר, הרב סעדיה גאון, פעל אצל בני ישראל את עניין המוחין, ואילו ר' שמואל גורארי' פעל את עניין המידות (לשמע אזן, עמ' קלז).
במכתבו של מזכיר הריי"ץ הרה"ח ר' אלחנן דוב (חאניע) מרוזוב, מתוארת תמיכתו של ר' שמואל בהחזקת ישיבת "תומכי תמימים" בתקופה הראשונה לאחר הסתלקות הרש"ב בקיץ תר"פ: "הגביר הנודע ר' שמואל גורארי' ז"ל שישב פה מאחרי הפסח תרע"ט (באמרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... והוא הי' האחד אשר בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק אדמו"ר [הרש"ב]... הוא שירת אותו בחייו... לקח חלק בהחזקת הישיבה וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהי' דחוק לו לעצמו על הוצאותיו בכל זה הי' לוה, ומכר כמה חפצים יקרים שעלו לסכומים עצומים, והי' נותן בשביל התלמידים ובאופן כזה התנהגה חוק הישיבה במספר כששים תלמידים כל הקיץ דשנת תר"פ וחצי חורף תרפ"א)" (ספר התולדות להריי"ץ, חלק ג', עמ' 369).
הריי"ץ באגרתו מיום ל' תשרי תרצ"ה מתאר את התמסרותו של ר' שמואל לעניני הכלל: "הנה מקושרי הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... לא דרשו... הבטחות והתנו תנאים מיוחדים, האחד המיוחד ר"ש נ"ע גורארי' מסר ונתן עצמו במסירת נפש לתת כל הוצאה שהי' דרוש להוד כ"ק אאמו"ר... על עניני הכלל והחזקת הישיבה עשרת מונים מכפי יכולתו בתחלה, ונפתח לו צנורי הצלחה בשפע רב" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ג, אגרת תשמ). ובאגרת נוספת מיום כ' סיון תרפ"א מספר הריי"ץ על האמון הרב שרחש אביו הרש"ב לר' שמואל (ולר' יעקב מרדכי בזפלוב מפולטובה): "עמהם דבר כלכל והתיעץ על כל מצפוניו, אמת הדבר כי הם הבינו לערכם, ערך הקדש אשר נתן למו וימלאו תעודתם, באמונה סוד כמוס וחתום, מ[ב]לי אשר ידע איש כי יודעים הם דבר" (שם, כרך א, אגרת עז).
ר' שמואל נפטר ביום שבת כ"ה אדר א' תרפ"א וזכה להיטמן בתוך הציון הקדוש של האדמו"ר הרש"ב. הריי"ץ כותב על כך באגרת מיום ג' כסלו תרפ"ד: "בחודש אדר נפטר אוהבנו וידידנו, ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן ז"ל ותהי מנוחתו בהיכל אהל כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... נשען על דברי קדשו, אשר אמר, כארבעה חודשים קודם הסתלקותו, בזה הלשון: 'שמואלן ועל איך פון זיך ניט אפ לאזין, ואו איך ועל זיין דארף ער זאיין, און ואו איך וועל זיין, ועט ער זאיין' [=את שמואל לא אעזוב ממני. היכן שאהיה – שם הוא צריך להיות, והיכן שאהיה – שם הוא יהיה], – אז לא הבין איש מה שאמר, כי הי' שיחה פרטית, וגם לא עלה על הדעת כוונה כזו" (אגה"ק להריי"ץ, כרך א', אגרת קנג). על פי האישור המצורף, ר' שמואל העניק במתנה את הקערית והכפית לדבש שלפנינו לאדמו"ר הרש"ב, שהשתמש בהם בהתוועדויות של חודש תשרי.
צלוחית: 3X4.5 ס"מ בקירוב. כפית: 7.5 ס"מ. מצב טוב.
טבעת נישואין שהעניק רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, לרעייתו הרבנית נחמה דינה, לאחר שיצא ממאסרו ברוסיה הסובייטית בתמוז תרפ"ז.
טבעת זהב, חתומה בחותמות רוסיות – רוסיה, העשור הראשון או השני למאה ה-20 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את טבעת הזהב של אמי. טבעת הזהב המקורית נגנבה ממנה על ידי סוהר רוסי בשפלרקה. הלכנו [הרבנית חנה ואימה הרבנית נחמה דינה] לבקר את אבא שלי בבית הסוהר. הם דרשו מאתנו להוריד את כל התכשיטים [והבטיחו] שיוחזרו לנו כשנצא. הם מעולם לא החזירו לה את הטבעת שלה. אבי קנה לה טבעת חדשה לאחר שובו מקוסטרומה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
מאסר הריי"ץ
בליל יום רביעי, ט"ו בסיוון תרפ"ז, מעט לאחר חצות הלילה, פרצו אנשי הבולשת הסובייטית, או.ג.פ.או., לבית האדמו"ר הריי"ץ ברחוב מאחאוויע 22 דירה 12 במרכז לנינגרד (פטרבורג), ולאחר חיפוש קפדני בכליו ובחפציו הובילו אותו לבית הסוהר הידוע לשמצה "שׁפֹּלַרְקֶה". עילת המאסר הרשמית הייתה איסוף כספים להחזקת ישיבות וקיום קשרים אסורים עם אישים מחוץ לרוסיה. אולם הייתה זו למעשה פעילותו ללא חת לשמירת הגחלת היהודית ברחבי רוסיה שהכעיסה את השלטונות ושהובילה למאסרו. אל מול מדיניות הדיכוי של המשטר הקומוניסטי כלפי כל גילויי הדת, הריי"ץ הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה.
לאחר מספר ימים של חקירות מתישות נחרץ דינו של הריי"ץ למוות ללא משפט. אולם, בעקבות לחצים בין-לאומיים שהופעלו על ממשלת רוסיה (אותם ריכזו חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין, חבר הבונדסטג הגרמני ד"ר אוסקר קוהן ויו"ר הצלב האדום ברוסיה הגברת יקטרינה פשקובה), בוטל עונש המוות והומר בשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה - עיר קטנה על גדות הוולגה, הרחוקה למעלה מ-800 ק"מ מביתו של הריי"ץ בלנינגרד, שבה התקיימה קהילה יהודית קטנה.
ביום ראשון, ג' בתמוז תרפ"ז, לאחר תשעה-עשר ימים של סבל וייסורים במאסר, עלה הריי"ץ על הרכבת לקוסטרומה, מלווה בביתו הצעירה הרבנית חיה מושקא ובחתנו הבכור הרב שמריהו גורארי' (בעלה של החתומה על האישור, הרבנית חנה).
הסערה בעולם היהודי על מאסרו של הריי"ץ לא שככה, והלחצים על ממשלת רוסיה לשחררו המשיכו ביתר שאת. לבסוף, לאחר עשרה ימי גלות בקוסטרומה, נשאו מאמצי ההצלה פרי, וביום י"ב תמוז תרפ"ז, התבשר הריי"ץ כי הוא חופשי לשוב לביתו. תעודת השחרור ניתנה לו רק למחרת, בי"ג תמוז. מני אז חוגגים חסידי חב"ד ברחבי העולם את מועד שחרורו של הריי"ץ כיום חג ושמחה – "חג הגאולה" י"ב-י"ג בתמוז.
על פי המתואר באישור המצורף, בשעה שהיה האדמו"ר הריי"ץ כלוא בבית הסוהר "שפלרקה" בלנינגרד, באו אשתו הרבנית נחמה דינה ובתו הרבנית חנה גורארי' לבקרו (כנראה במטרה למסור לו חבילה עם מכתבים, בגדים ואוכל כשר). בכניסתן לבית הסוהר אילץ אחד הסוהרים את שתי הרבניות להפקיד בידיו את כל התכשיטים שענדו עליהן, כולל טבעות הנישואין, תוך הבטחה שהם יוחזרו להן בתום הביקור. אולם, טבעת הזהב של הרבנית נחמה דינה לא הושבה אליה מעולם. לאחר שחרורו של הריי"ץ מספר שבועות לאחר מכן מגלותו בעיר קוסטרומה, הוא קנה טבעת זהב חדשה לרעייתו הרבנית נחמה דינה - טבעת הזהב שלפנינו.
2 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
תיבת מכתבי פדיון נפש (פ"נים / קוויטלאך) של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. שימשה אותו במהלך מסעו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ ולאחר מכן בשנות התר"צ בליטא ופולין.
תיבת עץ. אשנב קטן במכסה, דרכו שלשלו החסידים את הפ"נים לתוך התיבה.
פנים התיבה מחופה בד. מנגנון נעילה בחזית וידיות בצדדים (אחת שבורה וחסרה). רצועות עור לאורך הפאות החיצוניות, מוצמדות בנעצים מוזהבים, עם לולאות בצדדים (שנועדו כנראה לנשיאת התיבה באמצעות חבלים). הפינות התחתונות מחופות מתכת.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את תיבת הקוויטלאך [פ"נים] של אבי. בגלל שהוא נסע מעיר לעיר בארצות הברית במהלך ביקורו בשנת 1929, הוא קנה את תיבת העץ הייחודית הזאת. בחלקה העליון ישנו פתח כדי לשלשל דרכו פתקים. אבי השתמש בה לא רק בארצות הברית אלא גם במהלך מסעותיו באירופה. הוא השתמש בתיבה גם בעיירות פסטוב וגלובוקי". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ ביקור בארה"ב. הביקור נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד וחזר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
שנות התר"צ – ריגה, ורשה ואוטבוצק
לאחר צאתו מרוסיה (תשרי תרפ"ח) התיישב האדמו"ר הריי"ץ בריגה שבלטביה והתגורר בה כשש שנים. בחודש אלול תרצ"ג העתיק את מקום מגוריו לעיר ורשה, ולאחר כשנתיים, בשנת תרצ"ה עבר להתגורר בעיירה הסמוכה אוטבוצק. בכל מקום בו ישב, התמסר הריי"ץ לעסקנות ציבורית ולפעילות למען הפצת היהדות ושמירת הדת. הוא נפגש עם מנהיגים, עסקנים ואנשי ציבור, גייס כספים עבור יהדות רוסיה, עורר על בניית מקוואות וייסוד שיעורי תורה, הקים ישיבות ותלמודי תורה, ערך מסעות בארץ ישראל ובארה"ב, וביקר בעיירות חסידים שונות בפולין ובליטא, נפגש שם עם חסידיו, ייסד אגודות וארגונים, פתח סניפים של ישיבת "תומכי תמימים", ועוד.
ביקור הריי"ץ בעיירות החסידים בליטא ופולין בשנות התר"צ
בראשית חודש אדר תרצ"א, כחצי שנה לאחר שובו ממסעו לארץ ישראל וארה"ב, נסע הריי"ץ לבקר את חסידיו במדינת ליטא (בתקופה זו התגורר הריי"ץ בריגה שבלטביה). הריי"ץ חנה בעיר רקשיק (רוקישקיס Rokiškis) במשך תשעה ימים (א' - ט' אדר תר"צ), ובמהלכם קיבל ליחידות אלפים מחסידיו שבאו לראותו מכל קצות הארץ. הרה"ח ר' שמואל זלמנוב מתאר זאת במכתבו: "בקשו והפצירו אותו עד בוש אנשי ליטא שיסור אליהם על איזה זמן, ונפנה לבקשתם ונסע לעיר ראקישקע על שבוע ימים קודם חג הפורים. וכפי שמספרים כ"ק שבע רצון מאד מנסיעה זו, כי התאספו אליו במשך הזמן הקצר הזה כל אנ"ש שי' הדרים במדינת ליטא, וגם הרבה אנשים שאינם חסידים התקרבו אליו, והקדימו לפתחו למאות ואלפים, ובמשך השבוע אמר ג' פעמים דא"ח" (עבד מלך, עמ' 417).
בחודש תמוז תרצ"א נסע הריי"ץ לוורשה, בה שהה במשך שבועיים, ונפגש עם תלמידי "תומכי תמימים" הלומדים בסניפים בוורשה, וילנה ולודז'.
ביקור נוסף בליטא התקיים בראשית חודש אדר א' תרצ"ב. הפעם קבע הריי"ץ את מקום הביקור בעיר פסטאווי (פסטוב Postawy) שבפלך וילנה (ידועה תמונתו מביקור זה, בה נראה הריי"ץ בבית הנתיבות, יחד עם מזכירו הרה"ח ר' יחזקאל [חאטשע] פייגין ועם רבה של פסטוב הרב מנחם מענדל קופרשטוך), אולם ביקר גם בעיירה גלובוקי (גלובוקע Głębokie), ובעיירות נוספות. ביומנו כותב המזכיר הר"י פייגין: "בימים אלו נוסע כ"ק אדמו"ר שליט"א למדינת פולין בגליל ווילנא לזמן קצר, כעשרה ימים בערך, עד חג הפורים. מטרת הנסיעה היא, על פי בקשת אנ"ש דשם. להיות כי בגליל ההוא – הוא בערך כארבעים עיירות ויושביהם רוב מאנ"ש שי', ומחמת הגבולים והמרחק אין בכחם לבא להתראות" ("יומן המזכיר הרה"ת ר' חאטש'ע פייגין מהשנים תרפ"ט-תרצ"ט", בתוך: תשורה משמחת הנישואין של הרב ישראל שלמה ושרה רות ביינדמן, כפר חב"ד, תשע"ב, עמ' 19).
בכ"ג אב תרצ"ב ערך הריי"ץ נסיעה לעיירות שבפלך ווהלין (אז בפולין), וחנה בעיר לודמיר (Włodzimierz). לאחר כשבוע, בראשית חודש אלול, חזר לביתו בריגה ובדרכו עצר למספר ימים בווילנה.
שנתיים לאחר מכן, בחודש סיון תרצ"ד, ערך הריי"ץ ביקור נוסף בליטא (בתקופה זו התגורר הריי"ץ בוורשה). הריי"ץ חנה בעיירה גלובוקי, ואלפי חסידיו הגיעו אליה לבקרו מכל רחבי ליטא. תיאור הביקור מופיע בלקוטי דבורים (חלק ב', עמ' שנח ואילך): "ביום א' כ' סיון יצא רבינו מווארשא, בלווית מזכיריו... בדרך עצר לכמה שעות בווילנא, ומשם המשיך לגלובאקא. ביום שני בערב, בשעה 8 הגיעה הרכבת לגלובאקא, שם קיבל את פניו הרב מנחם מענדל קופערשטאך, עם קהל עצום שהגיע לתחנה לקבלת הפנים... בימים שלישי-חמישי מקבל רבינו את הקהל ליחידות, במשך כל שעות היום... במשך כל השבוע הבא מקבל רבינו ליחידות, הן את אנשי העיירה והן אורחים שהגיעו מהעיירות הסמוכות. וביום השלישי ו' תמוז יוצא רבינו בדרכו חזרה לווארשא" (יידיש).
נסיעה זו הייתה נסיעתו האחרונה של הריי"ץ לפלך וילנה כדי לבקר את חסידיו המתגוררים בליטא. על פי האישור המצורף, התיבה שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ לקבלת פתקי פדיון נפש מחסידיו, הן במהלך ביקורו בארה"ב בשנת תר"צ, אז קנה את התיבה הייחודית, והן במהלך ביקוריו בעיירות החסידים השונות שבליטא ופולין בשנות התר"צ.
28X53.5X22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. אחת הידיות חסרה.
סכין לחלה של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
סכין חלקה, בעלת ידית מצופה כסף ומעוטרת בדגמים צמחיים. הלהב עשוי מתכת וחתום בחותמת
היצרן Rogers Cutlery Co., מרידן (Meriden; קונטיקט, ארה"ב), ראשית המאה ה-20.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסכין לחלה בה השתמש אבי במהלך ביקורו בארצות הברית בשנים 1929-30. הוא העניק לי אותה עם שובו לאירופה". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הסכין שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד וחזר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה. על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ השתמש בסכין החלה שלפנינו במהלך ביקורו בארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ.
סכין חלקה ללא פגימות
למנהג בציעת החלה בסכין חלקה ישנם טעמים בנגלה ובנסתר. בספר קרבן שבת מובא: "ולכן נראה לי שאין מהראוי לאכול אכילה דשבת מסכין פגום... שאכילות שבת יורה על אור עה"ב שאין אז שלימות חיצונים וסכין פגום יורה על שליטת ס"מ וחייליו החיצונים ולכך צריך להשחיז הסכין מפגימותו" (פרק א, אות ז); ובספר פסקי תשובות: "סכין חד סגולה לפרנסה... ומצינו במנהגי צדיקים שהיו מהדרין בכך ועושים בעצמם ההשחזה... וכן מנהג קדמון ידוע להשתמש בסעודות שבת ויו"ט בסכין חלק ללא פגימות, וסודו עמוק" (סימן רנ, אות ד). בשלחן ערוך הרב פסק האדמו"ר הזקן: "יש ליזהר להשחיז הסכין בכל ע"ש כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה... כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך – אין זה שלום בית" (או"ח ב', סימן רנ, סעיף ה).
35 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
ערכה רפואית של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
ערכת מנתחים (Surgeon Kit) – נרתיק עור קטן, ובו אזמלים וסכיני ניתוח שונים, מספריים ומצבטים רפואיים, מחטים לתפירה, ואביזרים רפואיים נוספים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הערכה הרפואית הניידת ששימשה את אבי. בשעה שהגענו מוורשה [לריגה] הוא נפל ונזקק לטיפול רפואי. כמעט שלא הספקנו לעזוב את ריגה בזמן כדי לנסוע לארצות הברית". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
ריגה, טבת-אדר ת"ש
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו האדמו"ר הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי' בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר תלאות רבות (במהלכן אף נאלצו לשהות מספר ימים בברלין) הגיעו ביום ה' טבת ת"ש לעיר ריגה שבלטביה (שבאותה עת טרם נכנסה למלחמה).
בריגה שהו הריי"ץ ובני ביתו כעשרה שבועות (הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה התאכסנו אז בבית ההבראה של ד"ר ארנשטם). הסיבה לעיכוב הממושך בריגה ודחיית ההפלגה לארה"ב הייתה מצבם הרפואי של הריי"ץ ואמו הרבנית שטערנא שרה. על כך מספר מזכירו הרה"ח ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין במכתב מיום י"ב אדר א' ת"ש: "סיבת האיחור עד כה היו סבות בלתי נעימות, כי בש"ק פ' יתרו [י"ז שבט ת"ש] בעת אשר כ"ק צעד איזה צעדים לקדש קדוש היום נפל ונשבר עצם בידו הימנית, מעצמו מובן היסורים. הניחו גיבס [גבס] על היד ות"ל אשר הי' באופן קל כי מעצמו בעזר השם קרב עצם על עצמו, ושלשום הסירו כבר הגיפס ועושים מאסאזשין [עיסויים] וב"ה הולך כשורה. עוד היתה סבה אשר הוכרחו לעשות הנתוח להרבנית הזקנה [הרבנית שטערנא שרה] כי פתאום נעשה אצלה שבר בטן ובמשך י"ב שעות הוכרחו לעשות נתוח ב"ה אשר עבר כשורה והולכת ומתרפאת אבל כמובן כי הוכרחו מכל זה לדחות הנסיעה" (אגה"ק להריי"ץ, מבוא לכרך ה', עמ' 10).
הריי"ץ מספר על כך במכתבו מיום י"א אדר א': "בטח שמע אשר כבוד אמי מורתי שליט"א הוכרחה לנתוח ות"ל שהנתוח עלה יפה אמנם עדיין היא צריכה לתחבושת שאחרי הנתוח. וכן לי קרה מקרה בידי הימנית והיא בתחבושת ות"ל הולך כשורה והנני מקווה אשר אי"ה ביום כ"ו אד"ר הבע"ל נרד בספינה היוצאת משוועדן [שוודיה], יתן השי"ת ותהי נסיעתנו בהצלחה ונבא בשלום למחוז חפצנו" (שם, אגרת א'קנו). ובמכתב נוסף מיום כ"ה אדר ראשון מספר הריי"ץ: "כל מכתביכם קיבלתי, אבל לצערי לא יכלתי לכתוב בעצמי. לפני חמש שבועות, ביום ששי בערב, נפלתי ושברתי את ידי הימנית, שלושה שבועות הייתי חבוש בגבס, ובשבוע הרביעי היתה לי תחבושת רגילה, אבל עד לפני כמה ימים לפני הנסיעה לא יכלתי לכתוב. עכשיו ת"ל אני יכול לכתוב, ויכול לעשות הכול" (שם, כרך טו, הגרת ה'תרפב). על פי המתואר באישור המצורף, הערכה הרפואית שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ בעת שהותו בריגה בחודשים טבת-אדר ת"ש.
לאחר שהחלימו, ביום ב' כ"ד אדר א' ת"ש (4 במרץ 1940) עלו הריי"ץ ופמלייתו על מטוס מריגה לשטוקהולם. למחרת נסעו ברכבת לעיר הנמל גטבורג שבשוודיה, וביום ה' כ"ז אדר א' ת"ש הפליגו על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם" לארה"ב. סך הכול הפליגו עשרה אנשים יחד עם הריי"ץ: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו, ומזכירו הרב ניסן מינדל.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש – לאחר שנים עשר ימי הפלגה – עגנה האנייה "דרוטנינגהולם" בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone) שבמנהטן.
בשיחת פורים תש"ג סיפר הריי"ץ על יום בואו לאדמת ארה"ב: "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה... לספר על מה שעבר עלי בדרך בואי לכאן, וביחוד בשלשה עשר הימים שנסענו באניה – הרי 'תבנא דליבא לא כתבי אינשי' [=חדרי הלב אינם נכתבים בידי אדם]" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ג, עמ' מו). ובמקום אחר: "כמעט עם האניה האחרונה החלטתי לנסוע לכאן... בבואי לכאן בט' אדר שני ת"ש, התחלתי מיד בהכנות להדליק את נר התמיד של מאורות הבעל שם טוב, לייסד ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו ות"ל [תודה לאל]... נוסדה בשעה טובה ומוצלחת ישיבת 'תומכי תמימים' במדינה זו" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ב, עמ' קלא).
אביזרים רפואיים בגדלים שונים; נרתיק (סגור): 14X7.5X3 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני.
שטר של 50 פרנק שהרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, העניקה לאחותה הרבנית חנה גורארי', מזכרת מתקופת מגוריה בצרפת הכבושה בידי הגרמנים.
השטר הונפק על ידי בנק דה פראנס (Banque de France) ב-13 ביוני 1940 ונכנס למחזור בינואר 1941 (היה הילך חוקי עד יוני 1945).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השטר של 50 פרנק שאחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון] נתנה לי כמזכרת מהימים האחרונים שלה ושל בעלה [הרבי מליובאוויטש] בפריז. השטר היה עמה בשעה שהגיעה [לארצות הברית] בשנת 1941". האישור מתוארך – 3 במאי 1989.
תקופת מגורי הרבנית חיה מושקא והרבי מליובאוויטש בצרפת – תרצ"ג-תש"א
בשלהי חורץ תרצ"ג, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה והתעמולה האנטישמית הארסית שניהלה כנגד היהודים, נאלצו הרבנית חיה מושקא שניאורסון (בתו האמצעית של האדמו"ר הריי"ץ) ובעלה רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) לעקור את דירתם מברלין, בה התגוררו החל מסוף שנות העשרים. הרבי והרבנית קבעו את מקום מושבם החדש בפריז, בה התגוררו מזה מספר חודשים אחותה הצעירה של הרבנית חיה מושקא, הרבנית שיינא ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, אשר סייעו להם להתאקלם בעיר החדשה.
בתחילה התגוררו שני הזוגות ברובע ה-14 של פריז, בשתי דירות קטנות וסמוכות זו לזו בבניין הוטל מקס ברחוב בולאר 9; ובהמשך, בשלהי תרצ"ח, העתיקו את מגוריהם לדירות מרווחות יותר ברובע ה-15 של פריז, ברחוב וילה רובר לינדט 7.
בתקופה זו עמדו שני הזוגות הצעירים בקשר חם וקרוב. בחגים ובמועדי חב"ד השונים נהגו לנסוע אל ה"חצר" בוורשה ואוטבוצק; ובביקוריו של חמיהם הריי"ץ לצרכי רפואה בפריז, ליווהו שני החתנים וסייעו לו בענייניו האישיים והציבוריים. במקביל ללימודיהם האקדמיים, עסקו השניים בניהול החשבונות הכספיים של חצר החסידות ושל "בית רבי", ובנושאים שונים הקשורים בפעילותו הציבורית של הריי"ץ. הריי"ץ נהג גם לשלוח אליהם בקביעות מכתבים וקונטרסים ומאמרים ובקשם ללמוד יחד את תורת החסידות.
שמונה שנים התגוררו הרבי והרבנית בצרפת - אביב תרצ"ג עד אביב תש"א. ביולי 1940 נכבשה צרפת בידי הצבא הגרמני וחולקה לשניים - חלקה הצפוני כולל הבירה פריז היה בשליטת הגרמנים, וחלקה הדרומי, "צרפת של וישי", שמר על עצמאות מסוימת. כמה ימים קודם כניסת הגרמנים לפריז, הרבי והרבנית הצליחו להימלט דרומה, והגיעו בערב חג השבועות לעיר וישי (בירת "צרפת של וישי"). בווישי התגוררו במשך כחודשיים וחצי, ובשלהי חודש אב ת"ש המשיכו בכיוון דרום והגיעו לעיר ניס שעל חוף הים התיכון (העיר הייתה אז תחת שלטון המשטר הפשיסטי האיטלקי של מוסוליני, ומקום בטוח יותר עבור היהודים). בניס התגוררו הרבי והרבנית במשך 7-8 חודשים, עד ראשית קיץ תש"א.
בכל אותה תקופה עשה האדמו"ר הריי"ץ מאמצים אדירים להצלת בתו וחתנו מצרפת הכבושה ולהביאם אליו לחוף מבטחים לארה"ב. לשם כך נזקקו הרבי והרבנית לאשרות הגירה מיוחדות, שהשגתם לא הייתה פשוטה – קבלת האשרות הייתה תלויה בהוכחה שהרבי אוחז בתפקיד רבני כלשהו, זאת בשעה שהרבי היה רשום במסמכים הרשמיים כמהנדס וכ'עיתונאי' בלבד. במשך זמן רב נתקלו עסקני ההצלה שמינה הריי"ץ בקשיים רבים, וכשהושג לבסוף "אישור הרבנות" עבור הרבי, התקבלו עבורם בחול המועד פסח תש"א גם אשרות ההגירה לארה"ב, באמצעות הקונסול האמריקני בעיר מארסיי.
לאחר חג השבועות תש"א הצליחו לבסוף הרבי והרבנית להימלט מצרפת הכבושה. הם נסעו ברכבת, דרך ספרד, לליסבון שבפורטוגל, שם עלו בי"ז סיון תש"א על סיפונה של האנייה "סרפה-פינטו". לאחר כעשרה ימי הפלגה, ביום שני כ"ח סיון תש"א בשעה עשר וחצי בבוקר עגנה האנייה בנמל ניו-יורק, שם המתינה להם משלחת של כמה מחשובי זקני חסידי חב"ד (מפני מצב בריאותו נבצר מהאדמו"ר הריי"ץ לבוא בעצמו לנמל ולקבל את פני בתו וחתנו). בבואם לבניין 770 בשכונת קראון הייטס, מקום מגורי האדמו"ר הריי"ץ בברוקלין ניו יורק, יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פניהם. בתקופה הראשונה נותרו הרבי והרבנית להתגורר בבניין 770. על פי האישור המצורף, הרבנית חיה מושקא העניקה לאחותה הרבנית חנה גורארי' את השטר שלפנינו, מזכרת מימיה האחרונים בצרפת הכבושה בידי הגרמנים. [גורל אחותה הצעירה הרבנית שיינא ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין היה אחר. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים, לא עלה בידי הריי"ץ לחלץ אותם מגיא ההריגה הנאצי. השניים, שנסעו עם פרוץ המלחמה לאוטבוצק שבפולין כדי לסייע להוריו הקשישים והחולים של הרב מנחם מענדל - הרב משה הורנשטיין ורעייתו הרבנית חיה מושקא (בת המהר"ש), נרצחו בראשית תש"ג בכבשונות מחנה ההשמדה טרבלינקה].
9X14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי.
סרטון קצר (3:37 דקות; בצבע) בו נראה עורך הדין ר' יקותיאל קרמר בבית העלמין "הר הכרמל" בניו-יורק. ראשית שנות ה-70 בקירוב.
בסרטון נראה ר' יקותיאל, יחד עם אשתו צביה (סילביה), בבית העלמין "הר הכרמל" בניו-יורק, פוקד את קבריהם של בני משפחתו - קברי אביו הרב משה אליעזר קרמר ואמו מרת רחל עלקא, וקברי חמיו משה לוין וחמותו מרת דינה (לבית משפחת רבקין).
עורך הדין ר' יקותיאל ("סעם") קרמר (תרנ"ה-תשמ"ו 1894-1986), נולד בעיירה קורניץ שבפלך וילנה, כבנם השישי של הרה"ח ר' משה אליעזר קרמר (שכיהן כנשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה, מיום ייסודה בשנת תרפ"ד ועד ליום פטירתו בו' אייר תרפ"ה) ומרת רחל עלקא (לבית משפחת שטיקאן מדווינסק). בהיותו בן חמש הגיע עם אמו ואחיו לניו יורק, שם פתח אביו כמה שנים קודם לכן בית חרושת לייצור מכנסיים. בשנים 1912-1915 למד עריכת דין באוניברסיטת ניו יורק, וסיים את לימודיו בהצטיינות. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בחיל הים האמריקני. לאחר המלחמה פתח משרד עורכי דין בשותפות עם עו"ד ירוחם פישל קליינפלד (Philip M. Kleinfeld; לימים כיהן כשופט ביהמ"ש העליון וכחבר הסנאט של ניו-יורק. היה חבר ועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד באמריקה, וסייע בהליך קבלת האזרחות האמריקנית של האדמו"ר הריי"ץ בשנת תש"ט) ונעשה לאחד מעורכי הדין הבולטים בניו יורק.
בקיץ תרפ"ו נישא לרעייתו מרת צביה (סילביה) לבית משפחת לוין, ונולדו להם שלושה ילדים.
בעקבות אביו ר' משה אליעזר, נעשה ר' יקותיאל לחבר הנהלה של אגודת חסידי חב"ד והיועץ המשפטי שלה. ר' יקותיאל לקח חלק מרכזי בהתבססותה של חסידות חב"ד בארה"ב ובמימון פעילותיה [יחד עם שלושת אחיו: ר' חיים שניאור זלמן (חז"ק) שעלה על מקום אביו בנשיאות אגודת חסידי חב"ד, ר' אברהם בער שהיה חבר הנהלה וגזבר, ור' יצחק אריה שהיה חבר הנהלה]. ר' יקותיאל היה זה שהציג בפני הג'וינט את פעילותו הענפה של האדמו"ר הריי"ץ למען יהודי רוסיה הסובייטית, וכתוצאה הם הקציבו לריי"ץ תמיכה כספית של כ-75 אלף דולר בשנים תרפ"ה-תרפ"ו (סכום עצום באותם הימים).
בין יתר פעולותיו למען שגשוגה של חסידות חב"ד בארה"ב, ר' יקותיאל סייע במימון הוצאת הירחון "חב"ד בולעטין" (בטאונה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב שהופיע בשנים תרצ"ה-תרצ"ט), אירח בביתו התוועדויות מלווה מלכה לאנ"ש (באחת מהן השתתף השד"ר הידוע ר' איטשע דער מתמיד), נטל חלק חשוב בפעילות להצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה הסובייטית בשנת תרפ"ז, היה מהמארגנים של מסע הריי"ץ לארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ (ואף הסריט את הגעת הריי"ץ לאדמת ארה"ב וכן חלקים מהביקור), פעל להצלת הריי"ץ מוורשה הכבושה בידי הגרמנים והבאתו לארה"ב באדר ת"ש, סייע בארגון והבאת המשלחת המיוחדת מטעם ממשלת ארה"ב לבית הריי"ץ ביום ט"ז אדר תש"ט, על מנת להעניק לו אזרחות אמריקנית, ועוד ועוד.
סליל צילום מקורי (מצורפים תקליטור וכרטיס זיכרון עם קובץ דיגיטלי של הסרטון). מצב טוב.
על גבי העמוד הראשי של כל הגליונות מודבקת תווית המנוי המקורית של הרבנית מינא גורארי', אשת הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי', נכדו יחידו של האדמו"ר הריי"ץ. על התווית מודפסים שמה וכתובתה של הרבנית מינא במונטקלייר שבניו ג'רזי: Ms. Mina Gourary, 187 Gates Avenue, Montclair, NJ.
3 גיליונות (מספר עמודים משתנה). 37 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. קמטים, קרעים ופגמים קלים.