סיר נחושת ששימש את רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, לבישול צמחי ועשבי מרפא לרפואתו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סיר הנחושת עם שלוש רגליים שהיה שייך לסבא רבא שלי המהר"ש. הוא קנה את סיר הנחושת הזה בפריז, ובשעה ש[גופו] החל להתנפח מאוד [בזמן מחלתו], רופאיו הביאו לו עשבי מרפא מיוחדים שהיה עליו להרתיח ואז להכניס למרק. זהו סיר הנחושת בו הם השתמשו". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.

רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (תקצ"ד-תרמ"ג 1834-1882), הנשיא הרביעי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. היה ידוע חולי ונזקק לנסוע מעת לעת לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לדרוש בעצתם של רופאים מומחים. מחלתו פרצה עוד בצעירותו ובחיי אביו ה"צמח צדק", וכפי שסיפר פעם לבנו הרש"ב: "בהיותי בן י"ט שנים... נחליתי מאד – ל"ע – ופעמים ושלש הביאו אלי את הרופא מומחה מוויטעבסק הד"ר הייבענטהאל, וכשיצאתי מכלל סכנה הוכרחתי עוד לשכב במטה כשלשה חדשים, יום יום הי' כ"ק אדמו"ר הרה"ק [ה"צמח צדק"] בא אלי לבקרני והי' יושב אצלי כשתי שעות שלמות ולפעמים גם שלש וארבע" (התמים, חוברת ב', עמ' מו). מפני חולשתו, המהר"ש אף לא השתתף בחתונת בנו הרש"ב, שהתקיימה בעיר אוורוטש בי"א אלול תרל"ה (מאמר "אבות החסידות", בתוך "התמים", ב, עמ' מה-מו). נכדו הריי"ץ אמר פעם כי "קשה לצייר עד כמה הי' בעל יסורים גדול" (תורת מנחם, תשי"ב, חלק א', עמ' 23).
מפאת מצב בריאותו הירוד הורו לו רופאיו לעסוק במלאכת יד, ובעיקר בנגרות ובכתיבת סת"ם. בביתו היו מספר כלים שיצר במו ידיו – מנורה גדולה בעלת 12-13 קנים, שולחנות, ועוד. כמו כן, כתב מגילת אסתר עבור כל אחד מבניו, ומכתיבת יד קדשו נותרו מספר מזוזות (ספר התולדות למהר"ש, עמ' 44). לאחר חג השבועות תרמ"ב חלה האדמו"ר המהר"ש במחלה ממאירה ושכב מספר חודשים על ערש דווי. מצבו הורע מיום ליום, ובאור ליום שלישי, י"ג תשרי תרמ"ג, בהיותו כבן ארבעים ושמונה שנים בלבד, הסתלק.

גובה מקסימלי (כולל גובה רגליים): 19 ס"מ. רוחב: 16 ס"מ בקירוב.