מכירה 83 - חלק ב' - ספרי האדמו"ר הזקן ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם
- book (68) Apply book filter
- ספרי (60) Apply ספרי filter
- האדמו (45) Apply האדמו filter
- האדמור (45) Apply האדמור filter
- האדמו"ר (45) Apply האדמו"ר filter
- הזקן (29) Apply הזקן filter
- החסידות (29) Apply החסידות filter
- של (29) Apply של filter
- baal (29) Apply baal filter
- chassid (29) Apply chassid filter
- hatanya (29) Apply hatanya filter
- חבד (28) Apply חבד filter
- חב (28) Apply חב filter
- חב"ד (28) Apply חב"ד filter
- chabad (28) Apply chabad filter
- rebb (19) Apply rebb filter
- ותלמידים (15) Apply ותלמידים filter
- רבנים (15) Apply רבנים filter
- discipl (15) Apply discipl filter
- rabbi (15) Apply rabbi filter
- האמצעי (14) Apply האמצעי filter
- mittel (14) Apply mittel filter
- עת (8) Apply עת filter
- ספרים, (8) Apply ספרים, filter
- ספרים (8) Apply ספרים filter
- וכתבי (8) Apply וכתבי filter
- חוברות (8) Apply חוברות filter
- booklet (8) Apply booklet filter
- books, (8) Apply books, filter
- period (8) Apply period filter
- מליובאוויטש (7) Apply מליובאוויטש filter
- lubavitch (7) Apply lubavitch filter
- רי (5) Apply רי filter
- והרבי (5) Apply והרבי filter
- הרשב (5) Apply הרשב filter
- הרש (5) Apply הרש filter
- הרייץ (5) Apply הרייץ filter
- הריי (5) Apply הריי filter
- אדמורי (5) Apply אדמורי filter
- האחרונים (5) Apply האחרונים filter
- אדמו (5) Apply אדמו filter
- אדמו"רי (5) Apply אדמו"רי filter
- הריי"ץ (5) Apply הריי"ץ filter
- הרש"ב, (5) Apply הרש"ב, filter
- last (5) Apply last filter
- rashab (5) Apply rashab filter
- rashab, (5) Apply rashab, filter
- rayatz (5) Apply rayatz filter
- tzedek (2) Apply tzedek filter
- tzemach (2) Apply tzemach filter
בדף השער השני מצוין: "נדפס מחדש בתכלית ההידור, ובהגהות אמתיות ונתקנו בפנים...".
בקונטרס ההוספות נוספו 15 מאמרים חדשים של בעל התניא. בעוד שרוב הספר נדפס על פי הנוסח שכתב אחי המחבר רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, המאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות הם מכתיבתו של בן המחבר – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, כפי שנכתב בדף השער לקונטרס ההוספות.
בספר "בית רבי" מאת רבי חיים מאיר היילמן (ברדיטשוב תרס"ב, ב', עמ' 34) מובאת מסורת שהמאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות עברו עריכה וקיצור בידי האדמו"ר ה"צמח צדק", חתנו של האדמו"ר האמצעי: "ושמענו שאדמו"ר בעל צ"צ נ"ע תיקנם, היינו שלקח דרושי חותנו רבינו [האדמו"ר האמצעי] הארוכים מאד וקצרם".
חתימה בדף השער הראשון: "ני"ב פערלאוו".
קב; כד דף. שני שערים. שער נוסף לקונטרס ההוספות. 31 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. סימני עש במספר דפים. כריכת עור מקורית נאה, עם עיטורים מוזהבים; שדרת עור חדשה ושיקומים נוספים (הספר עבר כריכה מחודשת, נייר הפורזץ חדש). פגמים וסימני עש בכריכה.
עותק ייחודי ומפואר, בו מסגרת השער הראשון וחלק מאותיות השער, וכן העיטור מצדו השני של דף השער השני נדפסו בדיו מוזהבת. חלק מנוסח דף השער הראשון נדפס בדיו אדומה.
סטפנסקי חסידות, מס' 612.
בדפי השער ובדף המגן האחורי, חתימות: "יהודא ליב ש"ס" [שניאורסון]; "יהודא ליב שניאורסאן". בדף השער הראשון חותמת: "יהודא ליב שניאורסאן רב בוויטעפסק".
בסוף הספר, לאחר קונטרס ההוספות, מופיע רישום בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי, בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, שכותרתו: "הוספות לת"א" [=לתורה אור] - רשימת המאמרים שנדפסו לראשונה בקונטרס ההוספות במהדורת ז'יטומיר תרכ"ב, ורשימת הפרשיות שעליהן נדפסו המאמרים החדשים.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן – מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), בנו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בספר "בית רבי" מתוארת דמותו כך: "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים...". רבי יעקב ליפשיץ מקובנה מספר בזכרונותיו על חייל יהודי, שגויס כקנטוניסט בילדותו והוטבל לנצרות בעל כורחו בהיותו בן שבע, בשנת תרי"ג. אותו חייל סיפר שרק בשנת תרל"ו ניתנה לו לראשונה חופשה כדי לבקר את הוריו. באותה חופשה הלך לקבל ברכה מהאדמו"ר מהרחש"ז מלאדי. מהרחש"ז בירך אותו במשפט קצר במילים ספורות, ומילים אלו חוללו מהפכה בנפשו. לאחר שהשתחרר מהצבא הרוסי חזר ליהדותו למורת רוחם של כל הממונים עליו, והכל מחמת אותו רושם קדוש שנשאר בנפשו מאותו ביקור. וכך סיפר החייל לר' יעקב ליפשיץ בשנת תרע"ו (ארבעים שנה לאחר אותו ביקור קצר): "בגשתו אל כסא הרבי הרגיש בנפשו איזו יראה... יראה גבוהה, יראת הרוממות. הוא הרגיש כי הוא עומד לפני איש הרוח ואב בחכמה, ובברכתו הרגיש מעין תקוה טובה לישועות ונחמות". ר"י ליפשיץ מציין כי "הדבר היה בשנת 1876... והמספר עודנו זוכר בפרוטרוט את כל פרטי הדברים והרשמים, כאלו זה עכשיו ראה אותם... ועד היום הוא מזכיר ברגשי קודש את פגישתו עם הרבי מליאדי" (זכרון יעקב, א, עמ' 206-207). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו.
רבי יהודה ליב שניאורסון היה בנו של האדמו"ר רבי יצחק דובער מלאדי (בנו של האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מלאדי, בן ה"צמח צדק") וחתנו של רבי לוי יצחק זלמנסון (חתן ה"צמח צדק"). כיהן כרב בערים הומל וסירוטינה. משנת תרס"ו החל לכהן כמו"צ בוויטבסק, בה תפס מקום נכבד בין רבני העיר. שימש כרב בוויטבסק גם בתקופה הסובייטית (וויטבסק – ספר קהילה, עמ' 189).
קב; כד דף. שני דפי שער בתחילת הספר. חלק מנוסח דף השער הראשון נדפס בדיו אדומה. דף שער נפרד לקונטרס ההוספות. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה, עם סימני עש רבים.
סטפנסקי חסידות, מס' 612.
ארבעת החלקים בכרך אחד. דף שער נפרד לכל חלק.
בסוף הכרך כרוך קונטרס "הוספות לספר לקוטי תורה", ובו הסכמות לספר לקוטי תורה, מאמר שנשמט, הוספות ולוח הטעות. ז'יטומיר, תרי"א 1851.
בספר "לקוטי תורה" נדפסו המאמרים שעל החומשים ויקרא-דברים (ועל פרשיות בשלח ופקודי), ואילו המאמרים על החומשים בראשית ושמות נדפסו בספר "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז).
בספר שלפנינו "דרושים" שאמר בעל התניא בפני הציבור בשבתות ומועדים, וכן "ביאורים" שנאמרו לפני בניו ומספר תלמידים באמצע השבוע, כדי לבאר את מה שאמר ב"דרוש" בשבת. ה"דרושים" עוסקים ברובם בענייני עבודת ה' על פי דרך החסידות, ואילו ה"ביאורים" מבארים ומפשטים מושגים בתורת הקבלה על פי דרך החסידות.
הספר נכתב ונערך על ידי נכדו ותלמידו המובהק של בעל התניא, האדמו"ר ה"צמח צדק". כשליש מהספר מכיל הגהות ומקורות שכתב ה"צמח צדק". הספר הובא לדפוס על ידי בני ה"צמח צדק", האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט ורבי חיים שניאור זלמן מלאדי.
לקוטי תורה הוא מספרי היסוד החשובים ביותר של תורת חסידות חב"ד.
בספר "בית רבי" נכתב: "אחד מהרבנים [כפי הנראה כוונתו לאדמו"ר ה"מגן אבות" מקאפוסט]... אמר: שדרושים האלו של הלקוטי תורה הוא אות באות כפי שקיבל רבינו [בעל התניא] מהקדוש הרב רבי אברהם [המלאך] בן הרב המגיד נשמתו עדן, ובכל אות עומד בו רוח הקודש".
בדף השער חותמות של האדמו"ר רבי משה האגר מראדוביץ-צפת, ושל רבי אברהם ליב זילברמן אב"ד צפת: "משה בהרב הצדיק מק"ק סעריד"; "משה האגיר מסעריטה"; "אברהם ליב זילברמן אב"ד ור"מ בעה"ק צפת"ו והמושבות".
האדמו"ר רבי משה האגר מרדוביץ (ת"ר-תרס"ב, אנצ' לחסידות, ג', עמ' רסד-רסה), בעל "ויקח משה", בנו של האדמו"ר מראדוביץ רבי יוסף אלטר האגר (תק"פ-תרל"ט, שהיה בנו השני של האדמו"ר רבי חיים מקוסוב וחתן בנו של האדמו"ר רבי משה צבי מסאווראן). בשנת תרל"ג עלה אביו האדמו"ר לעיה"ק צפת ומינהו על מקומו בעיר ראדוביץ, אך הוא מסר את כס האדמו"רות לבנו רבי ישראל ועלה אל אביו בעיה"ק צפת. בשנת תרנ"ז השתקע בחיפה והיה מאבות הישוב האשכנזי בעיר. בשנת תרנ"ט שב לצפת. (ראה אודותיו בהקדמת המהדורה החדשה של ספרו "ויקח משה" בהוצאת ישיבת ויזניץ – בני ברק, תש"ס).
[1], ח; נ; ח, [1], ט-צו; [1], ק; [1], ב-ג, ג-נא דף. דפים יג-כב מהספירה השניה נכרכו לאחר דף כו. דף השער של חלק במדבר נכרך לאחר דף ח של חלק במדבר. קונטרס "הוספות לספר לקוטי תורה": ז, [2] דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות גדולים בדפים רבים, חלקם קשים. קרעים בשולי דף השער הראשון, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. חותמות רבות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 297.
בסוף כל חלק נדפסו ההוספות השייכות לאותו חלק, כפי שנדפסו בקונטרס "הוספות לספר לקוטי תורה" (ז'יטומיר תרי"א). בתחילת כרך דברים נדפסו מפתחות לחלקים דברים ושיר השירים. מהדורת תרכ"ו נדפסה סמוך לאחר פטירת ה"צמח צדק".
כרך דברים: [1], ק דף. חסר דף השער הראשון. כרך שיר השירים: [1], נא דף. 26 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בכרך דברים, חותמת מחוקה בדיו. כריכות חדשות.
ארבעת החלקים בשני כרכים.
מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת ז'יטומיר תרכ"ו.
כרך ראשון (ויקרא-במדבר): [2], ח; נד; [1], עח, [2], פא-צו דף. חסרים דפים עט-פ (במקומם נכרכו בטעות בשנית דפים צג-צד). שני דפי שער בתחילת הכרך. שער נפרד לחלק במדבר. כרך שני (דברים-שיר השירים): [1], ק; [1], נא דף. דף שער נפרד לחלק שיר השירים. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי וקרעים קלים במספר דפים. סימני עש (בעיקר בשוליים הפנימיים, בצמוד לשדרת הספר). חיתוך דפים לא אחיד בכרך הראשון. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות עור מקוריות, בלויות ופגומות. שדרות קרועות וחסרות.
ספר שער התשובה והתפלה, מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. חלק שני מהמהדורה הראשונה ושני עותקים של החלק הראשון מהמהדורה השניה (וריאנטים).
1. ספר שער התשובה והתפלה, חלק שני, "עניני תשובה ועבודה שבלב". שקלוב, [תקע"ח 1818]. מהדורה ראשונה.
[2], מב; ב, ה-פא, [1] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים; בדפים האחרונים כתמים רבים וסימני עובש. בלאי קל. קרעים, בהם קרע בדף השער, משוקם בהדבקת נייר, וקרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. סימני עש רבים עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
2-3. ספר שער התשובה והתפלה, חלק ראשון, "בעניינים המשברין לבו של אדם בתשובה שלימה", ו"בענין התפלה באהבה ויראה". שקלוב, [תק"צ 1830]. מהדורה שניה.
שני עותקים – וריאנטים. בעותק הראשון נדפס בדף השער: "נדפס פה ק"ק שקלאב". בעותק השני לא נדפס מקום הדפוס. במפעל הביבליוגרפיה מציינים: "ראינו טופס שמשערו נשמט שם הקיסר ומקום הדפוס". בעותק השני שלפנינו נשמט רק מקום הדפוס, אך לא שם הקיסר.
עותק ראשון: [2], כה; סה דף. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. עשרות הדפים הראשונים כהים ומוכתמים. סימני עש בדפים הראשונים, עם פגיעות קלות בטקסט. קרע חסר קטן בשוליים העליונים של דף השער. כריכת עור חדשה.
עותק שני: [2], כה; סה דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בדפים הראשונים. קרעים חסרים בשולי דף השער ובשולי שני הדפים שלאחריו, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר-דבק (בשני הדפים הראשונים). סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 586.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
שלושה חיבורים מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש:
1. ספר שערי תשובה, חלק ראשון, "שער התשובה, שער הבחירה, שער התפלה", וחלק שני "הנקרא בשם חינוך". ז'יטומיר, תרכ"ד 1864. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
שני חלקים בכרך אחד. 148; 138 עמ'. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים קטנים בדף השער של החלק הראשון. קרע חסר בשולי אחד מן הדפים, על גבול הטקסט. חותמות גדולות רבות. רישומים בכתב-יד וסימונים בגוף הטקסט. כריכת עור חדשה.
2. קונטרס ההתפעלות. עם: "קונטרס קטן מעניני בחירה" (כמה פרקים מהספר שערי תשובה). וורשא, תרל"ו 1876.
חתימות וחותמות בדף השער ובדפי המגן של "יוסף צבי באלאבאן בעיה"ק צפת ת"ו". רישומים בדפי המגן.
מ דף. שער נפרד ל"קונטרס קטן מעניני בחירה". 14.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
3. קונטרס פוקח עורים, ארבעים פרקי הדרכה מעשית לחיי תשובה, על פי תורת חסידות חב"ד. ניו יורק, ת"ש [1940]. יידיש, עם תרגום ללשון הקודש (על 28 פרקים הראשונים) מאת רבי שמואל דובער ליפקין מבוריסוב. כולל רשימות ומכתבים של האדמו"ר הריי"ץ, בהם מתאר את נסיבות חיבורו של הקונטרס, ועבור מי חובר. מהדורה ראשונה של התרגום ללשון הקודש ושל מכתבי ורשימות האדמו"ר הריי"ץ.
76 עמ'. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. ללא כריכה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר דרך חיים ותוכחת מוסר השכל, "חלק שלישי משער התשובה", מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
לפנינו שני עותקים: עותק מהמהדורה שנדפסה בקאפוסט, לאחר תקע"ט, ועותק נוסף שנדפס, כפי הנראה, בלבוב בשנת ת"ר בקירוב (החל ממהדורה זו ואילך חולקו מאמרי הספר לסעיפים).
רישומי בעלות במהדורת קאפוסט, בדף השער ובדף האחרון: "שייך להרבני מ"ה יהושע שו"ב".
מהדורת קאפוסט: [5], קפט דף. 17 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש בדף השער ובדפים רבים נוספים, עם פגיעות בטקסט. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה, עם שדרת עור ישנה.
מהדורת לבוב: [4], קלו דף. דפים א-ד נכרכו שלא כסדרם. 18.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש בדפים רבים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 138.
(על שנת ומקום הדפוס של המהדורות שלפנינו, ראה: הרב שלום דובער לוין, יגדיל תורה, שנה ח, גליון נט, עמ' רמז-רנד).
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר דרך חיים ותוכחת מוסר השכל, "חלק שלישי משער התשובה", מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. ז'יטומיר, תרכ"ג 1863. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
כרוך עם מעטפת מודפסת (נדירה).
[1], קיא, [1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים גדולים בדף המעטפת הקדמי ובתחתית דף השער, משוקמים במילוי נייר. הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף המעטפת הקדמי, עם פגיעה במסגרת המודפסת. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר נר מצוה ותורה אור, יסודות בתורת חסידות חב"ד, מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, תק"פ [1820]. דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. מהדורה ראשונה.
לספר שני חלקים. החלק הראשון נקרא "שער האמונה", "מדבר במהות ענין מצות האמונה שהוא היסוד ושרש לכל המצות". פרקיו עוסקים בענייני יציאת מצרים, אכילת מצה וקריעת ים סוף. החלק השני נקרא "שער היחוד", ובו ביאור תמציתי על כל השתלשלות העולמות והספירות (כדי לבאר את עומק הדברים ב"שער היחוד", חיבר תלמידו המובהק של המחבר, רבי הלל מפאריטש, חיבור שלם, בשם "לקוטי ביאורים" [וורשא, תרכ"ח]).
האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש אמר שכל ספר מספרי האדמו"ר האמצעי היה מיועד לסוג חסידים מסויים, אך "שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות", ואותו כתב האדמו"ר האמצעי עבור כל החסידים (קונטרס לימוד החסידות להריי"ץ, עמ' 30).
ד, [7], קלג, [1], נז דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש בדף השער ובדפים רבים נוספים, עם פגיעות בטקסט, חלקם משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים, משוקמים במילוי נייר. יתכן שחלק מהדפים הושלמו מעותק אחר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 395.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר אמרי בינה, ביאורים בענייני קריאת שמע, ציצית ותפילין על פי תורת הקבלה והחסידות, מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, [תקפ"א 1821]. דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. מהדורה ראשונה.
הספר "אמרי בינה" הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס האדמו"ר האמצעי. הוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה" ומיוסד על תורת אביו בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער הקריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין.
האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של אנשים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפלער. האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ולז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (קונטרס לימוד החסידות להריי"ץ, עמ' 30).
מסופר על האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז שהיה מעיין בכל לילה לפני קריאת שמע שעל המיטה בספר "אמרי בינה" של האדמו"ר האמצעי (שלשת הרואים, ברוקלין תשס"ד, עמ' שכ). ה"דברי חיים" אף מביא מדבריו בספרו "דברי חיים" על התורה בפרשת ויקהל (כח/2): "מבואר בספרים וביותר ביאור בספר אמרי בינה בכוונת יחודא עילאה דשמע".
חתימות ורישומים רבים בדפי המגן: "אמרי בינה הלז שייך לה"ה הרבני... מוהר"ר חיים ראובן נ"י מבעריסאוו לגובערני' [=למחוז] מינסק", ועוד.
[2], כא; נו, [1], נה-קמ דף. 22 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. בלאי בדף השער ובדפים נוספים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרע חסר קטן באחד מהדפים. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכת עור עתיקה, עם שדרת עור חדשה. פגמים וסימני עש בכריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 55.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.
ספר עטרת ראש, דרושי חסידות לימים נוראים – ראש השנה, יום הכפורים ושבת שובה, מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, תקפ"א [1821]. דפוס רבי יהודה יפה, מתלמידי האדמו"ר הזקן. מהדורה ראשונה.
ספר עטרת ראש נדפס בקאפוסט בשנת תקפ"א בשלוש הוצאות שונות (ראה מפעל הביבליוגרפיה), עם הבדלים בדף השער, בטיפוגרפיה ובפגינציה. לפנינו שתיים מהן.
עותק ראשון: [1], קב, [1] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים, ובלאי. קרעים, בהם קרע חסר בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט מצדו השני, משוקם במילוי נייר (עם השלמה של מסגרת השער). סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
עותק שני: [1], ה-לב, כט-לב, לז-נד, קיג-קיד, [2], נו-סח, עג-עח, [4], פה-קיב, [2] דף. חסרים 5 דפים לאחר דף השער. 16 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 461.
האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל"ד-תקפ"ח), בנו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה"תניא". לאחר פטירת אביו בשנת תקע"ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו"ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות.
על מפעל ההדפסה של האדמו"ר האמצעי
כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו"ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע"ד-תקע"ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו"ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: "סידור עם דא"ח", "ביאורי הזהר", תניא עם "אגרת הקודש" ו"קונטרס אחרון". מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו"ר ה"צמח צדק". ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו"ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע"ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו.
לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו"ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב"די, בהם "שער התשובה והתפלה", "דרך חיים" ו"פוקח עורים". אחרים הם מיסודות ההגות החב"דית העמוקה שסלל האדמו"ר האמצעי, בהם: "שער היחוד", "שערי אורה", "שער האמונה", "עטרת ראש" ו"תורת חיים", והעמוק שבהם הוא ספרו "אמרי בינה" שכתבו עבור יחידי סגולה.
בהקדמה לחלק השני של "תורת חיים", כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על "עשרה ספרי דבי רב אאמו"ר ז"ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם". כוונתו לספרים הבאים:
א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע"ז-תקע"ח).
ג. פוקח עורים (תקע"ז? חסר שנת ומקום דפוס).
ד. דרך חיים (קאפוסט תקע"ט).
ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק"פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות).
ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א).
ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ"א).
ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ"ב).
י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ"ו).
לאחר פטירת האדמו"ר האמצעי נדפסו החלק השני של "תורת חיים" על בראשית (וורשא תרכ"ו) וקונטרס "פירוש המלות" (וורשא תרכ"ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם "קונטרס ההתפעלות", שנכתב בשנת תקע"ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ"ו-תשס"ו, תשעה עשר כרכים של "מאמרי האדמו"ר האמצעי", בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס"ג נדפסו שני כרכים של "תורת חיים" על שמות.
הרקע להדפסת ספרי האדמו"ר האמצעי בחייו
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו"ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו"ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל"קונטרס ההתפעלות (תקע"ד) מספר האדמו"ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב"ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו"ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו"ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו"ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות, ובכך לאפשר לחסידים המתגוררים בעיירות הסמוכות לנסוע אליו ולהרוות את נפשם בשמיעת מאמרי חסידות (לדבריו, אביו האדמו"ר הזקן כבר העלה רעיון זה בערוב ימיו, אך עקב הסתלקותו הפתאומית לא הספיק לממשו).
בשנות הנהגתו אכן ערך האדמו"ר האמצעי עשרות מסעות מחוץ לליובאוויטש, אך עקב בריאותו הלקויה, נסע לרוב לעיירות הסמוכות לליובאוויטש, במחוזות מוהילוב וויטבסק, ומימיו לא הדרים לעיירות החסידים שמחוץ לבלארוס. משום כך, עלה בדעתו להפיץ את תורת החסידות על ידי הדפסת ספרי חסידות – הן ספרים מיוחדים המיועדים לבעלי-בתים חסידיים שאין עתותיהם בידם, דוגמת הספרים "שער התשובה" ו"דרך חיים", הן ספרים המיועדים למעמיקים שבחסידים, דוגמת הספר "אמרי בינה", והן ספרים המיועדים לכלל החסידים, דוגמת "שער היחוד" ו"שערי אורה".
כך כותב האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ט, בהקדמתו לספרו "דרך חיים": "...מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע... למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים. ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי... שיהיה כל אחד מחזק רעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה שמיוסדים על דברי אמת...". במכתבים רבים, וכן בהקדמות לספריו, מבקש האדמו"ר האמצעי מהחסידים שילמדו בספריו בקביעות, בעיון ובקבוצות.