מכירה 83 - חלק ב' - ספרי האדמו"ר הזקן ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם
- (-) Remove lubavitch filter lubavitch
- מליובאוויטש (7) Apply מליובאוויטש filter
- האחרונים (5) Apply האחרונים filter
- רי (5) Apply רי filter
- חבד (5) Apply חבד filter
- חב (5) Apply חב filter
- והרבי (5) Apply והרבי filter
- הרש (5) Apply הרש filter
- הרייץ (5) Apply הרייץ filter
- הריי (5) Apply הריי filter
- הרשב (5) Apply הרשב filter
- אדמורי (5) Apply אדמורי filter
- אדמו (5) Apply אדמו filter
- הריי"ץ (5) Apply הריי"ץ filter
- הרש"ב, (5) Apply הרש"ב, filter
- חב"ד (5) Apply חב"ד filter
- אדמו"רי (5) Apply אדמו"רי filter
- chabad (5) Apply chabad filter
- last (5) Apply last filter
- rashab (5) Apply rashab filter
- rashab, (5) Apply rashab, filter
- rayatz (5) Apply rayatz filter
- rebb (5) Apply rebb filter
- האדמור (2) Apply האדמור filter
- צדק (2) Apply צדק filter
- ספרי (2) Apply ספרי filter
- הצמח (2) Apply הצמח filter
- צמח (2) Apply צמח filter
- האדמו (2) Apply האדמו filter
- האדמו"ר (2) Apply האדמו"ר filter
- ה"צמח (2) Apply ה"צמח filter
- צדק" (2) Apply צדק" filter
- book (2) Apply book filter
- tzedek (2) Apply tzedek filter
- tzemach (2) Apply tzemach filter
ספר שו"ת צמח צדק, אבן העזר, חלק ראשון, תשובות בענייני עגונות, קידושין ואישות, מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש. ווילנא, תרל"א 1870. מהדורה ראשונה.
שני שערים בפתח הספר; הכותר ומקום הדפוס מודפסים בדיו זהובה. שער נפרד להלכות קידושין.
בדף השער הראשון ובדפים נוספים חותמות של האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב-אוטבוצק: "יהושע אשר ראבינאוויץ בלכ"ק [=בן לכבוד קדושת] אאמו"ר הה"ק זצללה"ה מקאלשין – חופ"ק אטוואצק".
האדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ (נפטר תשרי תרצ"ח, אנצ' לחסידות, ב', עמ' סט-ע), בנו של האדמו"ר רבי מאיר שלום מקאלושין, מצאצאי ה"יהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחא. בשנת תרס"ב הוכתר לאדמו"ר בקאלושין. לאחר מכן עבר לפוריסוב, עיר רבנותו של זקנו האדמו"ר רבי יהושע אשר מפוריסוב, והקים בה בית מדרש גדול. לאחר מכן התגורר בערים אוטבוצק וורשא. היה אהוב על המון העם, ומאות חסידים מכל קצוי פולין נהרו לבית מדרשו, שהיה מלא בכל ימות השבוע ולא רק בשבתות ובימי חג.
[2], קמז; [1], פב, [1] דף. דפים צה-צו נכרכו שלא כסדרם. 35 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. קרעים קטנים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט בדף האחרון (ושיקומים בהדבקות נייר). סימני עש קלים. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה, מנותקת בחלקה. הטבעה מוזהבת בפינת הכריכה הקדמית: "ב, א".
סטפנסקי חסידות מס' 502.
רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוולוז'ין, לצורך אסיפות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האסיפות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.
שני ספרים מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש:
1. ספר "דרך אמונה, הנקרא ספר החקירה", "עשרה מופתים על חדוש העולם" – פילוסופיה, עם קבלה וחסידות. פולטובה, [תרע"ב] 1912. מהדורה ראשונה.
[1], ק דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש. פגם בהדפסה באחד מהדפים. שני דפים ראשונים מנותקים. כריכה ישנה ופגומה.
2. ספר "דרך מצותיך, ח"ב [חלק ב'], הוא ספר פירוש המלות בתפלה" על פי חסידות. פולטובה, [תרע"ב] 1912. מהדורה יחידה.
ספר זה נדפס כהמשך לספר "דרך מצותיך" על תרי"ג מצוות שנדפס שנה קודם לכן, וספירת הדפים שלו ממשיכה היכן שנפסקת הספירה ב"ספר מצותיך". עם זאת, הרבי מליובאוויטש (בהקדמתו למהדורת תש"ו של ספר "דרך מצותיך") מעיר כי למעשה לא מדובר בחלק שני של החיבור אלא בחיבור נפרד, שאינו עוסק בביאור התרי"ג מצוות אלא בביאור מלות התפלה על-פי החסידות. הרבי משער שהמו"ל בחר להציג את הספר שלפנינו כחלק ב' של ספר "דרך מצותיך" על מנת שלא יצטרך לקבל מהצנזורה רשיון חדש להדפסה.
[1], רא-שטז, [2] דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דף השער מנותק חלקית. קרע חסר קטן בשולי דף השער. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת.
שני הדפים האחרונים (בהם המשך "לוח המפתחות" ו"לוח התיקון") אינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה, ולא מופיעים בקטלוג הספריה הלאומית.
רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער שניאורי – האדמו"ר האמצעי. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוולוז'ין, לצורך אסיפות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האסיפות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" פרסם גם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.
קונטרס "חשבון-קצר מהועידה הרבנית הפעטערבורגית שעל ידי אסיפת הרבנים", דו"ח מאסיפת הרבנים הגדולה שנערכה בפטרבורג בשנת תר"ע, מאת רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. פטרבורג, תר"ע 1910. מהדורה יחידה.
בשנת תר"ע כינסה ממשלת רוסיה אסיפת רבנים שעליה הוטל לברר עניינים מהותיים הנוגעים ליהדות רוסיה. האסיפה נערכה בפטרבורג הבירה, והשתתפו בה 42 נציגים של הקהילות היהודיות ברוסיה – גדולי הרבנים והאדמו"רים (בהם כמה מגדולי אדמו"רי ורבני פולין, שהייתה נתונה בימים ההם תחת שלטון רוסי), "רבנים מטעם", אילי הון ועוד. בראש הוועד המארגן של האסיפה עמדו רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מווילנא, הגר"ח מבריסק והאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שהיה הרוח החיה באספה ומהדוברים הבולטים בה. נאומיו בימי האסיפה היו רהוטים ומנומקים היטב, ונאמרו בהתרגשות רבה (חלקם נדפסו בעיתונות היהודית הרוסית).
האסיפה נמשכה חודש ימים, ד' אדר ב' – ו' ניסן, ונידונו בה מגוון נושאים: הכרה רשמית של הממשלה ברבני הקהילות החרדים וביטולה של הרבנות מטעם; מידת ההשכלה הכללית המינימלית הדרושה לרב קהילה, וחובת הרב לדעת רוסית לצורך רישום פנקסי לידות, פטירות ונישואין; הנהלת הקהילה והפיקוח על מוסדותיה; מכס ומיסים, שחיטה, מקוואות, תלמודי תורה ומלמדים, לימודי חול ורוסית בתלמודי תורה, ועוד.
על רוב הנושאים הנידונים הסכימו המשתתפים, אך על כמה נושאים התעוררה מחלוקת עזה – ביחוד בשאלה האם ואיזו תעודת השכלה כללית דרושה לרב בישראל. רובם הגדול של גדולי ישראל, ביניהם גם הגרח"ע גרודז'ינסקי, ה"אור שמח" והאדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון מבאברויסק, היו פרגמטיים בגישתם ונטו להסכים לעמדת הממשלה שדרושה לרב תעודת השכלה מצומצמת וידיעה מינימלית של השפה הרוסית. מנגד, הגר"ח מבריסק והאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש עמדו כחומה בצורה ומיאנו להסכים לכך או להתפשר אף בזיז כל שהוא. כשראה הגר"ח מבריסק בצר לו שהוא והרש"ב בדעת מיעוט, שיגר מכתב לבעל ה"חפץ חיים" בראדין, בבקשה שיבוא להשתתף באסיפה, וכך היה. באסיפה התנהלו חילופי דברים קשים בין ה"חפץ חיים" ל"אור שמח". לאחר שבוע, כשנוכח לדעת שאין ביכולתו לשכנע את המשתתפים, קם ה"חפץ חיים" ושב לביתו שבראדין (ראה בהרחבה: זאב אריה רבינר, רבנו מאיר שמחה כהן זצ"ל, תל-אביב תשכ"ז, עמ' קנ-קנב; שמעון מלר, רבן של כל בני הגולה, ב, ירושלים תש"פ, עמ' 399-530; שניאור זלמן ברגר, תולדות חב"ד בפטרבורג, כפר-חב"ד תשע"א, עמ' 90-75; שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש"ע, עמ' רצו-שא).
הקונטרס שלפנינו (שפורסם באותם ימים בהמשכים בעיתונים היהודיים) נכתב על ידי האדמו"ר הרש"ב עבור הציבור הרחב, והוא כולל סיכום של הנושאים שנידונו באסיפת הרבנים ואת ההחלטות שהתקבלו בה. האדמו"ר הרש"ב מציג בקונטרס שלפנינו באריכות את כל העמדות שעלו באסיפה ואת נימוקיהן השונים, גם בשעה שהוא חלוק עליהן. הוא מתאר בהרחבה את דעת הרוב ואת דעת המיעוט בכל נושא ועניין, גם כאשר אחז בדעת המיעוט ולא הסכים לדעת הרוב, ומפרט את מספר המצדדים בכל אחת מהעמדות, אך מבלי לנקוב בשמות.
יצחק שניאורסון (שכיהן כ"רב מטעם" בצ'רניגוב), שהיה ממזכירי האסיפה, כתב עליה לימים בזכרונותיו: "בראש כולם התנשאה בברק על טבעי דמותו המרשימה של הרבי מליובאוויטש ז"ל. הוא היה המנהיג האמיתי, הוא נתן את הטון, והוא זה שניהל בפועל את האסיפה". הנריך סליוזברג (עורך דין יהודי מפורסם ברוסיה) שהשתתף באסיפה, ולא פעם חלק על עמדות הרש"ב, כותב בזכרונותיו: "לרבי מלובביץ' הייתה השפעה עצומה על הרבנים. איש בכלל לא זקן, הוא לא הרבה בדבורים... פוליטיקאי מפולפל. הוא היה קשה כמו סלע בתחומים השייכים לחיי הדת. בשבילו לא הייתה קיימת כל דינאמיקה וכל תזוזה בכללי ההתנהגות ביהדות" (ד"ר איליה לוריא, 'חב"ד – היסטוריה, הגות ודימוי', הוצאת מרכז זלמן שז"ר, עמ' 219).
23 עמ'. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש (תרכ"א-תר"פ), האדמו"ר החמישי לשושלת חב"ד, מגדולי מנהיגי יהדות רוסיה. היה בנו של האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק מאוורוטש (בן ה"צמח צדק"). לאחר הסתלקות אביו המהר"ש בתשרי תרמ"ג, סירב בתחילה לכהן כאדמו"ר. עם הזמן החל להנהיג את החסידים, ובשנת תרנ"ד כבר נהג כאדמו"ר לכל דבר. בימיו גדלה מאד חסידות ליובאוויטש. בקרב חסידי חב"ד נודע בכינויו "הרמב"ם של תורת החסידות". בעשרות ספרי מאמריו התלבנו כל הסוגיות העמוקות שבתורת חב"ד. בכתביו התבארו יסודותיהם וחידושיהם של ארבעת אדמו"רי חב"ד שקדמו לו, בתוספת חידושיו שלו. התפרסם בעיקר ב"המשכים" שלו – המשך "יום טוב של ראש השנה" – תרס"ו, והמשך "בשעה שהקדימו" – תרע"ב ["המשך" פירושו סדרת מאמרים העוסקת בהרחבה בבירור סוגיות בקבלה ובחסידות, כשכל מאמר הוא המשך לקודם לו. אביו, האדמו"ר המהר"ש, היה הראשון שחידש צורה מיוחדת זו במאמריו].
בשנת תרנ"ז ייסד הרש"ב את ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ולאחר מכן פתח מספר סניפים נוספים של הישיבה בעיירות אחרות. ישיבת "תומכי תמימים" באה לתת מענה לתנועות הנוער החילוניות והסוציאליסטיות שהיוו איום על החינוך החרדי. הרש"ב היה סבור שלימוד הגמרא בלבד אין בכוחו לעצור את הסחף המתירני בדורו, ובשל כך תיקן שילמדו בישיבתו בכל יום סוגיות עיוניות בתורת החסידות, שעתיים בבוקר לפני התפילה, ושעתיים בערב. הרש"ב סבר שרק שילוב של לימוד סוגיות הש"ס, עם לימוד החסידות והתעסקות בעבודת התפילה, יכולים להביא ליראת ה' ולאהבת ה' אמיתית. עבור תלמידי "תומכי תמימים" חיבר הרש"ב את קונטרסי ההדרכה הידועים שלו: "עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".
האדמו"ר הרש"ב היה מגדולי המנהיגים השמרניים של היהדות החרדית ברוסיה ומראשוני הלוחמים בתנועה הציונית. מכתבו הרהוט והמנומק נגד הציונות שהתפרסם בספר "אור לישרים" (וורשא תר"ס) עורר בזמנו הד עצום. היה מסור בכל מאודו לעיסוק בצרכי הציבור היהודי ולהטבת מצבו הגשמי והרוחני כאחד. לשיא פעילותו הציבורית הגיע בוועידת הרבנים המפורסמת בפטרבורג בשנת תר"ע, ובוועידת הרבנים שקדמה לה בווילנא בתרס"ט, שם התגלו כישורי המנהיגות שלו והשפעתו הגדולה (ראה פריט 150). במלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ו, עזב את ליובאוויטש, יחד עם תלמידי הישיבה, ועבר לרוסטוב שבדרום מערב רוסיה. שם התגורר עד להסתלקותו בניסן תר"פ, ושם מקום מנוחתו.
ברוסטוב חידש את חידושו המפורסם בהלכות מקוואות הידוע כשיטת "בור על גבי בור" שהתפשט בתפוצות ישראל (ראה: הגר"ע יוסף, טהרת הבית, ג, עמ' שטז-שיח). כתביו בהלכה (קרוב לתשעים סימנים) קובצו בספר "תורת שלום" (ברוקלין תשע"ג). מאמרי החסידות העמוקים שלו נדפסו בעשרים ותשעה כרכים, בכמה מהדורות.
שלוש חוברות – מכתבי רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש:
1. קונטרס "הכתב והמכתב", מכתבו המפורסם של הרש"ב נגד הציונות. ניו יורק, [תרע"ז 1917]. מהדורה שניה שנדפסה בחיי המחבר.
את מכתבו הארוך והמנומק נגד הציונות כתב האדמו"ר הרש"ב בתמוז תרנ"ט. הוא נדפס לראשונה בתוך הספר "אור לישרים" (ווילנא תר"ס), לצד מכתביהם של גדולי הרבנים, ועורר בזמנו הד גדול. בקונטרס שלפנינו נדפס המכתב בשנית, לצד שני מכתבים נוספים מהרש"ב בענייני חינוך ובענייני ישיבת "תומכי תמימים", שנדפסו כאן לראשונה.
32 עמ'. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשולי הדפים האחרונים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
2-3. "קובץ מכתבים", קטעים ממכתביו של האדמו"ר הרש"ב בענייני חסידות, חינוך והשקפה. שתי חוברות (קובץ ראשון וקובץ שני) בעריכת ר' אברהם פריז. ברוקלין, תש"ב [1941]. משוכפלות בסטנסיל. נדיר. לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה.
שתי חוברות "קובץ מכתבים" בעריכת ר' אברהם פריז, כרוכות יחד. בדף השער של הקובץ הראשון התאריך "כ' מרחשון שב"ת", ובדף השער של הקובץ השני התאריך "י"ט כסלו שב"ת".
[2], לב, [4], לג-סד, [2] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש (תרכ"א-תר"פ), האדמו"ר החמישי לשושלת חב"ד, מגדולי מנהיגי יהדות רוסיה. היה בנו של האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק מאוורוטש (בן ה"צמח צדק"). לאחר הסתלקות אביו המהר"ש בתשרי תרמ"ג, סירב בתחילה לכהן כאדמו"ר. עם הזמן החל להנהיג את החסידים, ובשנת תרנ"ד כבר נהג כאדמו"ר לכל דבר. בימיו גדלה מאד חסידות ליובאוויטש. בקרב חסידי חב"ד נודע בכינויו "הרמב"ם של תורת החסידות". בעשרות ספרי מאמריו התלבנו כל הסוגיות העמוקות שבתורת חב"ד. בכתביו התבארו יסודותיהם וחידושיהם של ארבעת אדמו"רי חב"ד שקדמו לו, בתוספת חידושיו שלו. התפרסם בעיקר ב"המשכים" שלו – המשך "יום טוב של ראש השנה" – תרס"ו, והמשך "בשעה שהקדימו" – תרע"ב ["המשך" פירושו סדרת מאמרים העוסקת בהרחבה בבירור סוגיות בקבלה ובחסידות, כשכל מאמר הוא המשך לקודם לו. אביו, האדמו"ר המהר"ש, היה הראשון שחידש צורה מיוחדת זו במאמריו].
בשנת תרנ"ז ייסד הרש"ב את ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ולאחר מכן פתח מספר סניפים נוספים של הישיבה בעיירות אחרות. ישיבת "תומכי תמימים" באה לתת מענה לתנועות הנוער החילוניות והסוציאליסטיות שהיוו איום על החינוך החרדי. הרש"ב היה סבור שלימוד הגמרא בלבד אין בכוחו לעצור את הסחף המתירני בדורו, ובשל כך תיקן שילמדו בישיבתו בכל יום סוגיות עיוניות בתורת החסידות, שעתיים בבוקר לפני התפילה, ושעתיים בערב. הרש"ב סבר שרק שילוב של לימוד סוגיות הש"ס, עם לימוד החסידות והתעסקות בעבודת התפילה, יכולים להביא ליראת ה' ולאהבת ה' אמיתית. עבור תלמידי "תומכי תמימים" חיבר הרש"ב את קונטרסי ההדרכה הידועים שלו: "עץ החיים", "קונטרס התפילה" ו"קונטרס העבודה".
האדמו"ר הרש"ב היה מגדולי המנהיגים השמרניים של היהדות החרדית ברוסיה ומראשוני הלוחמים בתנועה הציונית. מכתבו הרהוט והמנומק נגד הציונות שהתפרסם בספר "אור לישרים" (וורשא תר"ס) עורר בזמנו הד עצום. היה מסור בכל מאודו לעיסוק בצרכי הציבור היהודי ולהטבת מצבו הגשמי והרוחני כאחד. לשיא פעילותו הציבורית הגיע בוועידת הרבנים המפורסמת בפטרבורג בשנת תר"ע, ובוועידת הרבנים שקדמה לה בווילנא בתרס"ט, שם התגלו כישורי המנהיגות שלו והשפעתו הגדולה (ראה פריט 150). במלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ו, עזב את ליובאוויטש, יחד עם תלמידי הישיבה, ועבר לרוסטוב שבדרום מערב רוסיה. שם התגורר עד להסתלקותו בניסן תר"פ, ושם מקום מנוחתו.
ברוסטוב חידש את חידושו המפורסם בהלכות מקוואות הידוע כשיטת "בור על גבי בור" שהתפשט בתפוצות ישראל (ראה: הגר"ע יוסף, טהרת הבית, ג, עמ' שטז-שיח). כתביו בהלכה (קרוב לתשעים סימנים) קובצו בספר "תורת שלום" (ברוקלין תשע"ג). מאמרי החסידות העמוקים שלו נדפסו בעשרים ותשעה כרכים, בכמה מהדורות.
עשרות קונטרסים – מאמרי חסידות והיסטוריה של חסידות חב"ד, מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ירושלים, ריגה, ווארשא, ברוקלין, תרפ"ט-תש"י [1929-1956].
בין הקונטרסים: • קונטרס ומעין מבית ד', מאת האדמו"ר רבי שלום דובער (הרש"ב) מליובאוויטש, עם פרקי זכרונות מבנו האדמו"ר הריי"ץ. ברוקלין, תש"ג. מהדורה ראשונה. • קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה, מאת האדמו"ר הריי"ץ. ברוקלין, תש"ו (1946). מהדורה ראשונה. • קונטרס לימוד החסידות, מאת האדמו"ר הריי"ץ. ברוקלין, תשי"ז (1956). • ארבעה קול הקורא, מאת האדמו"ר הריי"ץ. ירושלים, [תש"ג]. • ועוד עשרות קונטרסי "לקוטי דבורים", מאמרים, שיחות ומכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ.
47 קונטרסים. גודל ומצב משתנים.
רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, מגדולי מנהיגי יהדות רוסיה וארה"ב. בנו של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. עוד בחיי אביו החל לעסוק בהנהגה כיד ימינו (כבר בגיל 15 הצטרף לאביו לאסיפות רבנים שהתקיימו ברוסיה ואירופה), ולאחר הסתלקותו עלה על כס נשיאות חב"ד. האדמו"ר הריי"ץ פעל במסירות נפש לשימור גחלת היהדות ברוסיה הקומוניסטית. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו נאסר מספר פעמים ע"י השלטונות. מאסרו האחרון היה בשנת תרפ"ז, אז נגזר עליו עונש מוות. לאחר לחץ בינלאומי שוחרר בי"ב-י"ג בתמוז (ימים אלה נחגגים מאז ע"י חסידי חב"ד כ"חג הגאולה"). בין השנים תרפ"ח-תרצ"ג התגורר בריגה, בירת לטביה, ובשנים תרצ"ג-ת"ש התגורר בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה שהה בוורשה, וחסידי חב"ד בארה"ב החלו לפעול בנסיון לחלצו מפולין. לאחר התערבות בכירים בממשל האמריקני, ובסיוע ראש המודיעין הצבאי הגרמני, הוברחו הריי"ץ ובני משפחתו מפולין לארה"ב (בחודש אדר ב' ת"ש). לאחר עלייתו לארה"ב רכש את בניין 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק; בניין אשר היה למקום מגוריו בשנותיו האחרונות ולמרכז חב"ד העולמי. בארה"ב הקים את מוסדות חסידות חב"ד, ביניהם הגופים המרכזיים של החסידות – "מרכז לענייני חינוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים "קה"ת", וייסד את מרכז הישיבות "תומכי תמימים".
האדמו"ר הריי"ץ היה מנהיג מסור וחרוץ שעסק בכל ענייני כלל ישראל, והיה מפורסם באהבתו ומסירותו לכל יהודי באשר הוא. נודע בכתיבתו ובהסברתו הבהירה של מושגים עמוקים ומופשטים בקבלה ובחסידות. השאיר אחריו רבבות כתבי יד שנדפסו בעשרות כרכי אגרותיו, מאמריו ושיחותיו.
24 קונטרסים – מאמרי חסידות, מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ירושלים, ריגה, ווארשא, ניו-יורק, תרפ"ה-תש"ג [1925-1943]. יידיש ועברית.
• קונטרס "מאמר גדולים מעשה צדיקים". וורשא, תרפ"ה [1925]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "מאמר קנין החיים". ריגה, תרפ"ח [1928]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "דרושי דא"ח... שנאמרו בארץ ישראל". ירושלים, תרפ"ט [1929]. מהדורה ראשונה. • "קונטרס "מאמרים... ללמוד ברבים ביום ב' ניסן ת"ר צדי"ק הילולא של הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]". ניו יורק, תר"צ [1930]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "שיחה... בסעודת שמחת תורה במעונו... ברוקלין... מרשימותיו של אחד השומעים". ניו יורק, תר"צ [1930]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "מכתב... בדבר איגוד התמימים". [תרצ"ד 1934]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "מאמר מכ"ק אדמו"ר שליט"א [הריי"ץ] שנשלח ע"י מנהל אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית וקנדה הר"ר ישראל דזשייקאבסאן יחי' בעת היותו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בוויען [בוינה]... ללמוד וללמד ברבים בימי הרצון אלול ועשי"ת". ניו יורק, תרצ"ז [1937]. מהדורה ראשונה. • קונטרס "מאמרים... געשריבן אין אידיש". ניו יורק, אלול ת"ש [1940]. מהדורה ראשונה. • קונטרס שיחות ביידיש מאת האדמו"ר הריי"ץ, שנאמרו בז' אדר ב' תש"ג, לרגל שלש שנים להקמת סניפי ישיבת "תומכי תמימים" בארה"ב וקנדה. ברוקלין, תש"ג [1943]. מהדורה ראשונה. • חמישה עשר קונטרסי "לקוטי דבורים", שיחות האדמו"ר הריי"ץ, מהשנים תרצ"ג-תש"א, כרוכים בכרך אחד. ריגה, וורשא, ברוקלין, תרצ"ג-תש"א [1933-1941]. בכרך נכרכו קונטרסים א-ו, יא, יג-טז, יח-כא. ללא קונטרסים ז-ח, יז (כפי הנראה, הקונטרסים ט-י, יב, לא נדפסו מעולם). חסרים: חמשת הדפים האחרונים של קונטרס ב; דף השער של קונטרס ד, והדף האחרון שלו. קונטרס ג נכרך לאחר קונטרס ד. דפים ח-ט של קונטרס טו, נכרכו שלא כסדרם. שני הדפים האחרונים שבסוף קונטרס כ אינם מופיעים בכל העותקים.
24 קונטרסים. גודל ומצב משתנים.
רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, מגדולי מנהיגי יהדות רוסיה וארה"ב. בנו של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. עוד בחיי אביו החל לעסוק בהנהגה כיד ימינו (כבר בגיל 15 הצטרף לאביו לאסיפות רבנים שהתקיימו ברוסיה ואירופה), ולאחר הסתלקותו עלה על כס נשיאות חב"ד. האדמו"ר הריי"ץ פעל במסירות נפש לשימור גחלת היהדות ברוסיה הקומוניסטית. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו נאסר מספר פעמים ע"י השלטונות. מאסרו האחרון היה בשנת תרפ"ז, אז נגזר עליו עונש מוות. לאחר לחץ בינלאומי שוחרר בי"ב-י"ג בתמוז (ימים אלה נחגגים מאז ע"י חסידי חב"ד כ"חג הגאולה"). בין השנים תרפ"ח-תרצ"ג התגורר בריגה, בירת לטביה, ובשנים תרצ"ג-ת"ש התגורר בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה שהה בוורשה, וחסידי חב"ד בארה"ב החלו לפעול בנסיון לחלצו מפולין. לאחר התערבות בכירים בממשל האמריקני, ובסיוע ראש המודיעין הצבאי הגרמני, הוברחו הריי"ץ ובני משפחתו מפולין לארה"ב (בחודש אדר ב' ת"ש). לאחר עלייתו לארה"ב רכש את בניין 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק; בניין אשר היה למקום מגוריו בשנותיו האחרונות ולמרכז חב"ד העולמי. בארה"ב הקים את מוסדות חסידות חב"ד, ביניהם הגופים המרכזיים של החסידות – "מרכז לענייני חינוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים "קה"ת", וייסד את מרכז הישיבות "תומכי תמימים".
האדמו"ר הריי"ץ היה מנהיג מסור וחרוץ שעסק בכל ענייני כלל ישראל, והיה מפורסם באהבתו ומסירותו לכל יהודי באשר הוא. נודע בכתיבתו ובהסברתו הבהירה של מושגים עמוקים ומופשטים בקבלה ובחסידות. השאיר אחריו רבבות כתבי יד שנדפסו בעשרות כרכי אגרותיו, מאמריו ושיחותיו.
1. "הגדה של פסח עם לקוטי מנהגים וטעמים", כולל מקורות וטעמים לכל המצוות הנהוגות בליל הסדר, לנוסח ההגדה, ולנוסח ההגדה שב"סידור הרב", מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. ברוקלין תש"ו 1946. מהדורה ראשונה. הדפסה נאה ואיכותית. על הגדה זו ראה להלן.
נוסח ההגדה צולם מסידור "תורה אור", מהדורת תרמ"ט.
אוצר ההגדות מס' 4013; יערי מס' 2321.
2. קונטרס "דרושי חתונה", מאמרי חסידות שאמר האדמו"ר הריי"ץ לרגל נשואי בתו הרבנית חיה מושקא עם הרבי מליובאוויטש, בימי נישואיהם וה"שבע ברכות". ריגה, תרפ"ט [1929]. מהדורה ראשונה.
בעמ' יח נוסף בכתב-יד משפט שנשמט בטעות בהדפסה. מספר טעויות דפוס נוספות בקונטרס תוקנו בכתב-יד.
3. קונטרס "מענה לשון", תפלות הנאמרות על קברי צדיקים "כפי שהנהיג כ"ק אדמו"ר ר' דוב בער נ"ע [האדמו"ר האמצעי] לאמר בהאדיץ על קבר אדמו"ר נ"ע [האדמו"ר הזקן]", עם הקדמה וליקוטים בעריכת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. כפר חב"ד, תש"כ [1960].
3 ספרים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד, ממנהיגיו הגדולים של העם היהודי בדור האחרון. בנו של רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינוסלב, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק". כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו וגאונותו. נשא את הרבנית חיה מושקא שניאורסון, בת האדמו"ר הריי"ץ. לאחר הגעתם לארה"ב בסיון תש"א עמד לימין חותנו הריי"ץ בניהול מוסדות החסידות. בין היתר, עמד בראש ה"מרכז לעניני חינוך" וניהל את מחלקת הספרים של המרכז - "הוצאת ספרים קה"ת". לאחר הסתלקות חותנו בשנת תש"י עלה על כס נשיאות חב"ד. הקים את מפעל ה"שלוחים" המתפרס על כל קצווי העולם. התפרסם באהבתו העצומה, בהתמסרותו ובדאגתו הכנה לכל יהודי באשר הוא. רבים נושעו מברכותיו ותפילותיו. נודע בבקיאותו ובשליטתו המקיפה בכל מרחבי התורה, בנגלה ובנסתר, וחיבר עשרות ספרים. נערץ אצל גדולי האדמו"רים והרבנים בדורו.
מדברי הרב שלמה יוסף זוין על ההגדה של פסח שערך הרבי
לאחר הדפסתה של ההגדה של פסח עם "לקוטי טעמים ומנהגים" שחיבר הרבי מליובאוויטש, פרסם הרב שלמה יוסף זוין סקירה על ההגדה בעתון "הצופה" (לימים נדפסה בספרו "ספרים וסופרים", תל אביב תשי"ט, עמ' 270-271):
"הגדה חב"דית מיוחדת במינה היא 'הגדה של פסח' עם 'לקוטי טעמים ומנהגים' של הרמ"מ שניאורסון (עכשיו הרבי החב"די)... מבחינה של מנהגים וטעמים... דינים ומקורים, ובעיקר מקורים, הרי זו הגדה נפלאה שמעטים דוגמתה, ומתאימה לכל אדם מישראל, כחסיד כאשר איננו חסיד... הייתי אומר שזוהי עבודה מדעית ממדרגה ראשונה... פנינה בספרות ההגדית. בקיצור נמרץ ניתנים לפנינו, לכל פיסקא ולכל משפט ולכל ניב של ההגדה, המקורות בראשונים ובפוסקים, יחד עם תמצית הדינים והמנהגים השייכים לאותו מקום ב'סדר', בצירוף פירושים מתאימים מלוקטים ממבחר המפרשים הראשונים והאחרונים, ואין בית המדרש בלא חידוש...".
בשנת תשי"ז פרסם הבלשן מאיר מדן סקירה נוספת על ההגדה בכתב העת "מחניים" (גליון לב, עמ' 116): "... הגדה זו קטנת הכמות מפתיעה משתי בחינות: א) השפע העצום של מקורות מדברי חז"ל ומספרי ראשונים ואחרונים. קשה להבין כיצד נקלט שפע עצום זה של בקיאות בחוברת דקה וצנומה של 47 עמודים, שרובם גוף ההגדה ומיעוטם דברי המלקט והעורך. ב) העובדה שהמחבר, אדמו"ר חסידי, כעת רבם ומנהיגם של חסידי חב"ד בעולם כולו, מתגלה לא כאדמו"ר שחסידותו אומנותו ודבריו דברי רמז ודרוש כדרך שאר אדמו"רים, אלא כחוקר מדעי ממדרגה ראשונה, פילולוג בעל שיעור קומה, המפליא בבקיאותו העצומה, בשכלו הישר ובכושר הבירור והניתוח המדעי של מקורות, של נוסחאות, של מוקדם ומאוחר, של פשוטו של מקרא, והכל בלשון קצרה, תמציתית ומדויקת למופת".
הרב מרדכי שמואל אשכנזי, הרב הקודם של כפר-חב"ד, סיפר: "הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל... החזיק בביתו אוסף עצום של הגדות, ובכל זאת אמר לי: 'בליל הסדר אני יושב עם ההגדה של כ"ק אדמו"ר'. ופעם אחת נכנסתי לספריית הרמב"ם בתל-אביב, והבחנתי כי ההגדה של רבנו תויקה על שם כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' זיע"א. אפשר היה להבין את הטעות, שהרי ל'צמח צדק' ולרבנו, שם זהה. נכנסתי למשרדו של המנהל, הגאון הרב ראובן מרגליות זצ"ל... והעמדתיו על הטעות. לא אשכח את תגובתו: 'ידעתי שהרבי מליובאוויטש גדול בתורה... אבל עד כדי כך?! הייתי בטוח שמדובר במחבר מדור אחר!'... " (שניאור זלמן רודרמן, חד בדרא, ירושלים תשע"ו, עמ' 256).