מכירת חב"ד מיוחדת לרגל היום הקדוש והבהיר "ח"י אלול"
שטר של 100 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א Research on the attempt to rescue the Gerer Rebbe during World War II – Documents in the National Archives in Washington [מחקר על ניסיון ההצלה של הרבי מגור במהלך מלחמת העולם השנייה - מסמכים בארכיון הלאומי בוושינגטון].
רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה"אמרי אמת" (תרכ"ו-תש"ח), האדמו"ר השלישי לשושלת גור, ידוע בכינויו "האדמו"ר הזקן מגור" (דער אלטר גערער רבי). מייסד "אגודת ישראל" ומגדולי מנהיגי היהדות החרדית לפני השואה. עמד בקשרי ידידות עם האדמו"ר הרש"ב והאדמו"ר הריי"ץ ושיתף עמם פעולה במאבקים שונים לחיזוק וביצור היהדות, באירופה ובארץ ישראל. לאחר כיבוש פולין בידי גרמניה, עשה האדמו"ר הריי"ץ מאמצים גדולים לסייע להצלתו של ה"אמרי אמת" מציפורני הנאצים, ופעל להשגת ויזות איטלקיות עבור האדמו"ר ומשפחתו. באייר ת"ש, כחודש לפני הצטרפותה של איטליה למלחמה לצד הנאצים, הגיע ה"אמרי אמת" דרך איטליה לנמל חיפה, והתיישב בירושלים. לאחר שמרבית חסידיו ועשרות מצאצאיו נספו בשואה כונן ה"אמרי אמת" בארץ ישראל מחדש את מוסדות חסידות גור, ישיבותיה ומוסדותיה. בניו הנותרים הם שלושת האדמו"רים: רבי ישראל ה"בית ישראל", רבי שמחה בונים ה"לב שמחה" ורבי פנחס מנחם ה"פני מנחם", שכיהנו בזה אחר זה.
מצב טוב. בלאי קל.
שטר של 100 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א Research proving that the Spola Zeda and Reb Leib Sora's were 2 people. Gave the Rebbe Yizkor Book from Shpola with a picture of the tombstone and article in Hamlitz of Reb Leib Saras tombstone in Yasi [מחקר המוכיח שהסבא משפולי ורבי לייב שרה'ס היו שני אנשים. נתתי לרבי ספר יזכור של שפולי עם תמונת מצבת הקבר ומאמר בעיתון המליץ אודות מצבת קברו של ר' לייב שרה'ס ביאסי]".
בהתוועדות אחרון של פסח תש"ל אמר הרבי כי הפרטים הידועים אודות רבי לייב שרה'ס והסבא משפולי מועטים וכי קווי הדמיון ביניהם מרובים (שניהם נושאים את השם אריה לייב, שניהם היו מתלמידי המגיד ממזריטש והיה להם קשר לבעש"ט, שניהם היו "נסתרים" ואצל שניהם אירעו מופתים רבים). מכך הרבי הסיק שהסבא משפולי ורבי לייב שרה'ס "היו אותו אדם". יחד עם זאת, הרבי הסתייג והוסיף כי קביעה זו נכונה עד אשר יגיע מישהו: "ויאמר שהוא ראה שני קברים ושתי מצבות בשני מקומות שונים... והוא יהיה איש נאמן" (שיחות קודש, תש"ל, חלק ב, עמ' 99. יידיש). השטר שלפנינו הוענק על ידי הרבי בחורף 1990 בתמורה לראיות שונות שהציג בפניו הרב דויטש המוכיחות כי הסבא משפולי ורבי לייב שרה'ס היו למעשה שני אנשים שונים.
מצורף אישור חתום בידי הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מגולל בארוכה את השתלשלות האירועים, ומסיים: "הרבי שלח לי שטר של 100 דולר ובקבוק משקה כדי לומר "לחיים' במלווה מלכה יחד עם כל צאצאיו של הסבא משפולי. הרב חדקוב [מזכירו של הרבי מליובאוויטש] אמר שהרבי כעת מסכים לכך שהסבא משפולי ורבי לייב שרה'ס הם שני אנשים שונים".
מצב טוב. בלאי קל.
שטר של 100 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א Research on finding Sefer Hazichronois in 1930 Morgen Zurnal. When I met Meckler He told me about additional series. The Rebbe asked me to research all the old newspapers and make copies [מחקר על מציאת ספר הזיכרונות ב'מארגען זשורנאל' משנת 1930. בשעה שפגשתי את מקלר, הוא סיפר לי על סדרה נוספת. הרבי ביקש ממני לחפש בכל העיתונים הישנים ולהכין עותקים]".
ספר הזכרונות של האדמו"ר הריי"ץ כולל סיפורים על ימי ראשית החסידות ותולדות חסידות חב"ד, ששמע הריי"ץ מפי סבתו הרבנית רבקה (אשת המהר"ש) ומדודו הרז"א (שניאור זלמן אהרן שניאורסון). הספר נערך ותורגם ליידיש על ידי הסופר והעיתונאי דוד לייב מקלר, והופיע בשני חלקים. חלק א פורסם בסדרת כתבות שנדפסו בעיתון "דער מארגען זשורנאל", תחת השם "ליובאוויטשער רבינ'ס זכרונות" (תש"א-תש"ב), ויצא לאור בספר בקיץ תש"ז. חלק ב פורסם בעיתון "אמעריקאנער" (תשי"ב-תשי"ג), ויצא לאור בספר בשנת תשכ"ה.
בשנת תשל"ה פגש הרב שאול שמעון דויטש את הרב מקלר בביתו שבפלטבוש, ונודע לו מפיו, כי במהלך ביקורו המפורסם של הריי"ץ באמריקה בשנת תר"צ, פורסמה בעיתון "דער מארגען זשורנאל" סדרת כתבות מוקדמת יותר של זכרונותיו של הריי"ץ, תחת השם "פון ליובאוויטשער רבי'ןס הויף" (מחצר הרבי מליובאוויטש). הרב דויטש הודיע על כך מיד לרבי, שהורה לו לחפש עבורו את סדרת הכתבות הנ"ל. לאחר ארבע שנות חיפושים, מסר הרב דויטש לרבי את כל הגליונות, אותם מצא במיקרופילם, במחלקה היהודית של הספרייה הציבורית של העיר ניו יורק. בתמורה ולכיסוי הוצאות המחקר, העניק לו הרבי את השטר שלפנינו. בשנים תשנ"א-תשנ"ג ערך הרב שאול שמעון דויטש רשימות אלו והוציאן לאור בשם "ספר הזכרונות חלק ג'" (קה"ת תשנ"ד).
מצורף אישור חתום בידי הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מגולל את השתלשלות האירועים.
מצב טוב. בלאי קל.
שטר של 50 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בעד ספר נחלת עמי שביקש הרב חדקוב להשיג בעד הרבי".
ספר "נחלת עמי" (חלק שני, חידושים וביאורים על הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין), מאת הרב עמנואל יצחק גרוסברג, יצא לאור במהדורה מצומצמת, בבני-ברק בשנת תשל"ח. בראשית שנות ה-80 לא היה ניתן עוד להשיגו בארה"ב, והרבי ביקש מהרב דויטש, שנהג לחפש ספרים שונים שנפקדו מספריית הרבי, להשיג עבורו עותק של הספר. לאחר שאיתר הרב דויטש עותק מספר זה ומסרו לרבי, העניק לו הרבי תמורתו את השטר שלפנינו.
מצורף אישור חתום בידי הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מגולל את השתלשלות האירועים.
עותק של "נחלת עמי" (חלק ב, בני-ברק תשל"ח), אכן מצוי בספריית הרבי (מס' כרטיס 12466).
מצב טוב. בלאי קל.
שטר של 50 דולר שהתקבל מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בעד קניית סידור בית עובד בשבילו המוזכר בלקוטי שיחות שלא היה תח"י [תחת ידו]".
בראשית שנות ה-80 ערך הרב שאול שמעון דויטש עבור הרבי רשימה של ספרים שנזכרים במכתבי הרבי (בסוף כרכי ה"ליקוטי שיחות") ככאלו שאינם תחת ידיו, אשר לא הופיעו גם בספריית חב"ד ליובאוויטש.
באחד ממכתביו (ליקוטי שיחות, כרך יט, עמ' 459), הרבי התייחס למנהג המופיע בסדור "בית עובד" (סדר תפלה לימי החול של כל השנה כמנהג ק"ק ספרדים... בתוספת... דינים...) לרבי יאודה שמואל אשכנזי (ליוורנו, תרכ"ב), וכותב כי סידור זה אינו נמצא תחת ידיו. לאחר שהרב דויטש איתר ורכש עותק של הסידור עבור הרבי, העניק לו הרבי תמורתו את השטר של חמישים דולר שלפנינו.
מצורף אישור חתום בידי הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מגולל בארוכה את השתלשלות המאורעות. עותק של סדור "בית עובד" (ליוורנו, תרכ"ב), אכן מצוי בספריית הרבי (מס' כרטיס 29413).
מצב טוב. בלאי קל.
שני שטרות של חמש דולר שהתקבלו מהאדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, ביום ההסתלקות של אשתו הרבנית חיה מושקא, כ"ב שבט.
בשולי שני השטרות מופיע הכיתוב (בעט): "כ"ב שבט תשנ"ב - מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
במוצאי כ"ב שבט תשנ"ב, לרגל יום ההילולא הרביעי להסתלקות רעייתו הרבנית חיה מושקא, חילק הרבי לאחר תפילת ערבית קונטרס מיוחד בשם "קובץ כ"ב שבט", שכלל שיחות ומכתבים על מעלת נשי ובנות ישראל. כל קונטרס בא בנרתיק ניילון, בצרוף פרוסת "לעקאח" ושטר של חמש דולר (חמ"ש ראשי תיבות של שם הרבנית – "ח"יה "מ"ושקא "ש"ניאורסון).
לפנינו שני שטרות של חמש דולר שהתקבלו מידיו הקדושות של הרבי באותו המעמד (ללא הקונטרס).
מצב טוב. בלאי קל.
רישום בשולי השטרות (בעט): "מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א" / "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א".
מצורף אישור חתום בידי הרב שאול שמעון דויטש המאשר כי אחד מבני משפחתו קיבל את השטרות שלפנינו.
מצב טוב.
מצורף אישור חתום: "ארבעת מטבעות קוורטר אלו קיבלתי מידיו של הרבי בשנות ה-70 לתתם לצדקה. המרתי אותם ונתתי אחרים במקומם [לצדקה]".
מצב טוב.
מצורף אישור חתום: "חמשת מטבעות פני [סנט] אלו... קיבלתי אותם בעצמי מהרבי מליובאוויטש".
מצב טוב.
מכתב (כ-9 שורות) בכתב ידה ובחתימתה של הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. [לפני תש"ב]. יידיש.
נשלח כנראה אל הרב חנוך הענדל הבלין, מעסקני חב"ד בארץ ישראל שהשתדל רבות להשגת אשרות עלייה עבור אנ"ש באירופה. במכתבה מבקשת ממנו הרבנית שטערנא שרה שיפעל להשגת ויזה עבור הרב דב ניסן בזפלוב: "יש לי בקשה עבורך, היה כה טוב ושלח ויזה עבור ר' בעריל ניסן בזפלוב, בנו של הרב ר' יעקב מרדכי ז"ל מפולטובה... היה בריא ושתהיה לך שנה טובה בכל טוב. שטערנא שרה שנ"ס [שניאורסון]" (יידיש).
המכתב שלפנינו כנראה לא נדפס.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, שהה האדמו"ר הריי"ץ בוורשה המופגזת על ידי הגרמנים. אמו הרבנית שטערנא שרה התגוררה באותם ימים בביתו של ר' דוב ניסן בזפלוב. בספר "שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים" (חלק ג, עמ' 129) מסופר על ערב חג הסוכות ת"ש, אחד מימי ההפגזות הקשים על העיר ורשה: "הרבנית הזקנה אם כ"ק [הרבנית שטערנא שרה], היתה אז אצל החסיד ר' בערל ניסן בעזפאלאוו, כולם רצו לברוח משם, רק היא טענה כי היא לא תסכים בשום פנים לברוח כי יש שם ספר תורה. כמובן שהם נשארו עמה ובזכות זה ניצלו כי אח"כ נודע שכל הבורחים האחרים לא הצליחו בבריחתם". המכתב שלפנינו, בו משתדלת הרבנית לסייע להצלתו של הרד"נ בזפלוב, נשלח כנראה בסמיכות להימלטותם של הרבנית שטערנא שרה ובנה האדמו"ר הריי"ץ מוורשה הכבושה, והגעתם לארה"ב באדר ת"ש (עם זאת, מאמצי ההצלה המתועדים במכתב שלפנינו לא נשאו פרי, והרד"נ בזפלוב נספה בשואה בשנת תש"ב בקירוב).
הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת האדמו"ר הרש"ב ואמו של האדמו"ר הריי"ץ. נולדה בשנת תר"כ לאביה האדמו"ר יוסף יצחק מאוורוטש בן הצמח צדק ולאמה בתו של רבי יעקב ישראל מטשרקס חתנו של האדמו"ר האמצעי. בשנת תרכ"ה נערכו אירוסיה עם הרש"ב בביתו של הסבא הצמח צדק (החתן והכלה היו כבני חמש); נישואי הזוג נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה. עמדה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. פעלה רבות לטובת ישיבת "תומכי תמימים" ואף יסדה בשנת תרס"ט אגודת נשים עולמית לתמיכה בתלמידי ה"חדרים" בליובאוויטש. בשנת ת"ש נמלטה מוורשה הכבושה לארה"ב יחד עם בנה יחידה האדמו"ר הריי"ץ. הסתלקה בי"ג שבט תש"ב ומנוחתה כבוד בניו יורק. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית שרה".
הנגיד הרה"ח ר' דב ניסן בזפלוב (בעזפאלאוו), ממנהלי ישיבת "תומכי תמימים" בחרסון ומעסקני חב"ד בוורשה (נספה בשואה בשנת תש"ב בקירוב). בנו של הרה"ג הרה"ח ר' יעקב מרדכי בזפלוב (תרט"ו-תרע"ו), שהיה רבה של העיר פולטובה במשך למעלה משלושים שנה ומגדולי חסידי האדמו"ר המהר"ש והאדמו"ר הרש"ב. סייע בהקמת בנין ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ונטל חלק בסדרי החתונה של הרבנית חיה מושקא והרבי מליובאוויטש בשנת תרפ"ט (אגה"ק הריי"ץ, כרך טז, אגרת ו'טז). היה חבר "ועד העזרה" למען יהודי רוסיה שייסד הריי"ץ בשלהי שנת תרצ"ג. נודע כ"בעל מנגן". ב"ספר הניגונים" (א, עמ' נט) מתואר כיצד היה מנגן את ניגון ה"וואלאח מניקאלאיעוו" בפני הריי"ץ: "כשהחסיד ר' דוב ניסן בעזפאלאוו... הי' מנגנו לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א, בהבהרה ובאותיות-הנגינה המיוחדות שלו, הי' הניגון מלא חן, עריבות, נעימות ומתיקות".
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.
מכתב ארוך (49 שורות) בכתב-ידו של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. לנינגרד (פטרבורג), יום ד' יו"ד מרחשון תרפ"ו [1925].
שני עמודים כתובים בכתב יד של האדמו"ר הריי"ץ וחתומים בחתימת יד קדשו המלאה – "יוסף יצחק שניאורסאהן".
מכתב תודה וברכה מאת הריי"ץ. נשלח אל חברי ארגון הג'וינט, בעקבות החלטתם לסייע בהקמת מוסדות דת במושבות היהודיות השונות ברוסיה הסובייטית ולתמוך ביהודים בעלי מלאכה העוסקים במסחר זעיר (במסגרת מדיניות הנא"פ - מדיניות כלכלית חדשה - שהונהגה ברוסיה בשנות התר"פ, הותר העיסוק במלאכת יד ובמסחר זעיר. כדי שלא לחלל שבת, פתחו יהודים רבים בתי מלאכה קטנים בביתם לצורך פרנסתם). ההחלטה הנ"ל התקבלה פה אחד באספה הכללית של הג'וינט, שנערכה בפילדלפיה בכ"ג-כ"ד אלול תרפ"ה, על פי הצעתו של הריי"ץ. באגרת כתובה שהוקראה בפני חברי האספה הכללית גולל הריי"ץ את מצבם החומרי והרוחני הנורא של יהודי רוסיה, בערים ובמושבות. באגרת (שנדפסה לאחר מכן גם בעתונות הסובייטית) תיאר הריי"ץ את המחסור החמור בבתי כנסת, מקוואות, מורים, שוחטים ורבנים במושבות, ואת קשיי הפרנסה של יהודים שומרי שבת ברחבי רוסיה ("אחינו האומללים המדוכאים והנאנחים מחוסר כל, העטופים ברעב מאין מסחר וקנין ומאין אפשרות למצוא עבודה מבלי אשר יודרש לחלל שבת ומועד... אלפים ורבבות מאחינו גועים ברעב, עולליהם צועקים ללחם יבש... עומדים הכן לטבח רוחני... האפשר הדבר כי קהלה עברית תחסר מוסדי' העקרים... מה מר הוא גורל האלפים ורבבות אשר בין אחינו, הבלתי יכולים לעבוד עבודת משא... מעמדם ומצבם, איום נורא ומבהיל, מפרפרים ולוחמים בעד החיים, ואחת תקותם מגמתם ושאיפתם להנות מיגיע כפם, בלוית אנשי ביתם, בניהם ובנותיהם, אשר יהיו להם לעזרה בעבודתם במלאכת יד, המפרנסת את בעליהם". אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת רסט).
במכתב שלפנינו מבטא הריי"ץ את שמחתו על קבלת הצעתו פה אחד במהלך האספה הכללית: "בשמחה רבה קראתי מכתבי ידידיי ומכיריי היקרים והנעלים יחיו, אשר בשרוני בדבר מהלכי האספה... ועל אשר הצעתי בדבר טובת אחינו יחיו, יושבי מדינתנו, ברוח ובגשם, א) לתת אמצעים הדרושים להיושבים במושבות, אשר יוכלו ליסד להם מוסדי הדת, הדרושים ומוכרחים לכל יהודי, בכל מקום מושבו, ב) להקציב עזרה מסודרה, להמבקשים להנות מיגיע כפיהם במלאכת יד, לתת למו כלי עבודה, ואמצעי כסף, למען ישבעו בלחם הם ואנשי ביתם, ואשר לא יוכרחו לקבל עליהם משרות שונות בבתי מסחר והדומה, הסבוכים בחילול השבת והמועד, נתקבלה על האסיפה הכללית פה אחד כראוי לה, ביושר לבב פתוחה ונדיבה".
בהמשך המכתב מביע הריי"ץ את תקוותו כי ההחלטה שהתקבלה אכן תצא מהכוח אל הפועל: "תקותי תאמצני, כי בעזרת באי כחנו הנכבדים הרב לאקשין ומר קרעמער... וכבוד חברי 'אגודת הרבנים'... העומדים על ימינם להשתתף במפעלי טוב וחסד גם בעד נשמת ישראל וחייו הנצחי, הנה בעזרת צור עולמים, יוכלו רום מעלת כבוד חברי ועד ההנהגה יחיו, למלאות הגיון רוחם הכבירה ולבבם העדינה, והוא להביא מהכח אל הפועל, בארחי יושר וצדק, את משאלות לב ונפש המנדבים היקרים חברי אגודתם הכבודה והמהוללה".
בסיום מכתבו מברך הריי"ץ את חברי הג'וינט: "נבחרי אחינו בשרינו עדיני הלב, ובעלי רוח נשגבה... הואילו נא לקבל ברכתינו... כי יהי ד' אלקינו עמכם ופועל ידכם וטוהר לבבכם ירצה ד'... כי האל הטוב ישפיע להם שפעת חיים וברכה עד בלי די, ובכל אשר יפנו יצליחו, וירום קרן ישראל. והיו ברכה ושלום כאוות נפשם וכנפש הדו"ש מוקירם ומכבדם יוסף יצחק שניאורסאהן".
המכתב נדפס באגה"ק הריי"ץ (כרך טז, אגרת ה'תשנא).
[1] דף, מקופל לשניים (שני עמודים כתובים). 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל. קרעים קטנים בקווי הקפל (ללא פגיעה בטקסט).
מכתב מהרבנית נחמה דינה שניאורסון, אשת האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. ברוקלין, ניו-יורק, י"ב אדר שני תשי"א [1951]. יידיש.
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבנית, וחתום בחתימת ידה "נחמה דינה שניאורסהן".
נשלח אל "ידידנו הרב הנכבד והנעלה מוה"ר אלכסנדר סענדער שי' יודאסין" (רב קהילת חב"ד ביפו במשך קרוב ליובל שנים ומחשובי רבני חב"ד בארץ ישראל).
המכתב נשלח כחודשיים לאחר עלותו של חתנה הצעיר רבי מנחם מנדל שניאורסון על כס נשיאות חב"ד (י' שבט תשי"א), ועוסק במעמדו של חתנה הבכור הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג; בעלה של בתה הבכורה הרבנית חנה גורארי') בהנהגת תנועת חב"ד לאחר הסתלקות בעלה האדמו"ר הריי"ץ. במכתבה מצדדת הרבנית נחמה דינה שניאורסון בחתנה הרב שמריהו גורארי' ודורשת להותיר בידיו את מרכזי הכוח של התנועה – מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, אגודת חסידי חב"ד וכפר חב"ד. הרבנית כותבת כי זה היה רצונו המפורש של בעלה האדמו"ר הריי"ץ.
בהמשך מכתבה מביעה הרבנית את עגמת הנפש והצער שנגרמים לה מאנשים חסרי אחריות ובעלי "פניות", אשר פועלים בחוצפה כנגד רצון בעלה ומנסים לנשל את חתנה הרב גורארי' מתפקידיו במוסדות הנ"ל: "אינני יכולה עוד לשאת את שפיכות הדמים שגורמים לי ולבתי הבכורה [חנה] ולחתני [הרש"ג]". הרבנית דורשת מהרב יודאסין, "מכוח אשת חבר כחבר", שיארגן "כתב" עם חתימות של חסידי חב"ד המסכימים לדעתה: "שהוא [הרש"ג] יהיה הנשיא של ישיבות תומכי תמימים באמריקה, אירופה וארץ ישראל, כמו גם של אגודת חב"ד ושל כפר חב"ד בארץ ישראל". בהמשך מכתבה כותבת הרבנית: "כמובן אין לזה קשר עם הנשיאות שאנ"ש שי' מסרו לחתני הצעיר יותר הרב רמ"מ שניאורסאהן שליט"א, השי"ת יצליח אותו ואת עבודתו, ומדובר רק על שלשת המוסדות הנ"ל" (יידיש).
הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר להאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. בתו של רבי אברהם שניאורסון מקישינב, בנו של האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון מניעז'ין, בן הצמח צדק מליובאוויטש. נישואיה נערכו באלול תרנ"ז. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. כשבעלה האדמו"ר הריי"ץ נאסר בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות בינלאומית שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה.
הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג, תרנ"ח-תשמ"ט), מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש ומחסידי האדמו"ר הרש"ב, שבחר בו לחתן לנכדתו הבכורה חנה, בתו של בנו האדמו"ר הריי"ץ. מאז חתונתו ברוסטוב בסיון תרפ"א היה יד ימינו של חמיו הריי"ץ, והתלווה עמו בנדודיו וגלגוליו השונים במשך כ-30 שנה. בשנת תרפ"ח היגרו יחד מרוסיה לריגה בירת לטביה, ובשנת תרצ"ג לפולין, שם התגוררו בוורשה ובאוטבוצק. בראשית ת"ש נמלט יחד עם חמיו הריי"ץ מפולין הכבושה, ובאדר ת"ש הגיע לברוקלין, שם התיישבו בברוקלים שבניו-יורק בבניין 770. משנת תרצ"ט ואילך כיהן כנשיא הוועד הפועל של "מרכז ישיבות ליובאוויטש". למרות היותו חתנו הבכור של הריי"ץ, קיבל הרש"ג את מרותו של הרבי מליובאוויטש, חתנו הצעיר של הריי"ץ, מתוך התבטלות והכנעה, ובמשך השנים התקשר אליו בלב ונפש. בהתוועדויות שערך גיסו הרבי, היה יושב על ידו. שני הגיסים היו סועדים את סעודות החגים בדירת חמותם הרבנית נחמה דינה, עד לפטירתה בשנת תשל"א. חילופי הדברים בהלכה וחסידות שהחליפו הגיסים ביניהם בסעודות אלו נדפסו בספר "המלך במסיבו". היה עסקן נמרץ ורב פעלים, במיוחד בכל הקשור לסיוע ליהודי רוסיה שחיו תחת השלטון הקומוניסטי. פעילותו הענפה מתועדת היטב באגרותיו של הריי"ץ. באחת האגרות כותב הריי"ץ אל חתנו הרבי: "גיסך חתני הר"ש שי' עובד בעמל רב במלוא מובן המילה".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל. נקבים קטנים.