מכתב ברכה לנישואין, עם הוספת שורה וחצי בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן מבעלזא". [בלז, תרצ"ה בקירוב].
נשלח לעיר וינה אל קרוביו - האדמו"ר רבי יצחק מאיר מקופישטניץ ובנו האדמו"ר אברהם יהושע העשיל מקופישטניץ. ברכות "מזל טוב" לרגל שמחות נישואין במשפחתם. רוב המכתב בכתיבת ידי סופר, ובסיומו הוסיף האדמו"ר בעצם כתב ידו (בדיו שונה): "דברי ש"ב הדור"ש כק"ה [שאר בשרם הדורש שלום כבוד קדשו הרמה] באהבה ומברכו במז"ט ובכ"ט [במזל טוב ובכל טוב], הק' אהרן מבעלזא".
בגוף המכתב נכתב: "רב ברכות וכט"ס לכ"ק אהובי ש"ב... הרב הצדיק המפורסים בוצינא קדישא... מוה"ר יצחק מאיר שליט"א, ולכבוד בנו אהובי ש"ב... הרב המפורסים חו"פ... מוה"ר אברהם יהושע העשיל שליט"א... מכתבם בבשורות טובות ושמות נכדתו ובתו שתחי' הגיעני, והנני מברכם בברכות מז"ט. יעזור השי"ת שיהי'[ו] הנשואין למז"ט ובשטומ"צ [למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת], ויהי'[ה] השמחה שלמה, והזיווג יעלה יפה לראות מהם דורות ודורי דורי דורות ישרים ומבורכים באריכות ימים ושנים טובים, ולשבוע רוב נחת מכל יו"ח שיחי' [יוצאי חלציו שיחיו], ונזכה לשמוע בש"ט מכל אחב"י [בשורות טובות מכל אחינו בני ישראל] בכל מקומות מושבותיהם, ולגאולה שלמה במהרה...".
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל - בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
מקבלי המכתב: האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשל מקופיטשניץ (כסלו תרכ"ב-תשרי תרצ"ו), מגזע אדמו"רי אפטא ורוז'ין. בן האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשל ממז'יבוז' וחתן האדמו"ר רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין. בשנת תרנ"ד החל לכהן כאדמו"ר בקופיטשניץ הסמוכה להוסיאטין, ועד מהרה נתפרסם כפועל ישועות ואיש תבונות להפליא. במלחמת העולם הראשונה ברח מקופיטשניץ והתיישב בוויזניץ להזמנת ידידו האדמו"ר רבי ישראל מוויזניץ. משם היגר לוינה ובה השתקע. משפסקה המלחמה נהג לנסוע אל חסידיו בגאליציה ובבוקובינה. חתניו היו האדמו"רים: רבי אברהם יעקב מסדיגורה-תל אביב, רבי אליעזר הגר מוויזניץ ורבי אברהם יהושע העשל מטרנופול.
בנו האדמו"ר אברהם יהושע העשל מקופיטשניץ (תרמ"ח-תשכ"ז), מחשובי אדמו"רי ארה"ב ומראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב. ממלא מקום אביו באדמורו"ת החל משנת תרצ"ו. בשנת תרצ"ט ברח מוינה לניו-יורק והקים בה את בית מדרשו. איש קדוש ונערץ. נודע במעשי חסד רבים, כשהוא דואג במסירות לגדולי הרבנים והאדמו"רים, יחד עם דאגתו ומסירותו לצרכי עמך בית ישראל. נקבר בטבריה בסמוך לקבר דודו האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין.
דף, 22 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. סימני קיפול וקמטים. בלאי וקרעים בראש הדף.
מכתבים בחתימת רבי אהרן מבעלז נדירים ביותר. המכתב שלפנינו מיוחד ביותר, שכן הוא מוסיף דברי ברכה בעצם כתב יד קדשו.

דף בכתב-יד, פסק דין בחתימת יד קדשו של רבינו ה"נודע ביהודה". פראג, תקכ"ב [1762].
פסק בוררות בעניין בניית כותל לבנים עבור ה"חברא קדישא גומלי חסדים" על חשבון שטח חצר בית הכנסת בפראג. כתוב בכתיבת סופר וחתום בחתימת רבינו ה"נודע ביהודה": "הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
הפסק נכתב בעקבות פניית שניים מראשי הקהילה ששימשו בו זמנית כגבאי בית הכנסת וכגבאי החברא קדישא: "באו לפני ח"מ האלוף הראש והקצין מוהר"ר יצחק אויסטרליץ ר"ה [=ראש הקהל] דקהלתנו והאלוף ר' יוסף קרפלך עה"ק [=עיקר הקהל] שהמה הגבאים דבה"כ קלויז... באשר שהקצין ר' יצחק הנ"ל הוא הפרימס [=ראש] דחברא קדישא גומלי חסדים שבקהלתנו ור' יוסף הוא מבורר בהחברה הנ"ל...". ראשי הקהילה ביקשו מה"נודע ביהודה" "לדון ולהורות" על בנייתו של כותל לבנים עבור מבנה של החברא קדישא שהיה בסמוך, כתחליף לקיר העץ שהיה עד אז באותו מקום ("מפני חשש השריפה ח"ו"), על אף שבניית הכותל תהיה מעט על חשבון שטח החצר של בית הכנסת.
רבינו יחזקאל סג"ל לנדא - ה"נודע ביהודה" (תע"ד-תקנ"ג), רבה הנודע של פראג, מגדולי הפוסקים ומגדולי דורו. נולד בעיר אפטא ולאחר נישואיו עבר לבראד (ברודי). שם נמנה על חכמי הקלויז המפורסם, בו למד יומם ולילה, ובין היתר קיבל את חכמת הסוד והקבלה מרבי חיים צאנזר, שאמר עליו כי "צפה יחזקאל במעשה מרכבה". בשנת תצ"ד מונה לדיין בבראד והחל להתפרסם בגדולתו בפסיקת ההלכה. כבר אז הופנו אליו שאלות חמורות של התרת עגונות. בשנת תק"ו התקבל לרב בעיר יאמפולי ומשנת תקט"ו החל לכהן כרבה של פראג, על מקומו של הגאון רבי דוד אופנהיים. בפראג עמד בראשות ישיבה גדולה ומכאן התפשטה סמכותו ומנהיגותו רבת ההשפעה בכל תפוצות ישראל. בישיבתו שבפראג הרביץ תורה לרבים והעמיד תלמידים גדולים, כדוגמת רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם", רבי אלעזר פלעקלש בעל "תשובה מאהבה", רבי דוד דייטש בעל "אוהל דוד", ועוד. ה"נודע ביהודה" השתתף באופן פעיל בפולמוסים הגדולים של דורו. בין היתר, פעל לפשר במחלוקת רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, היה מראשי המדברים בפרשת "הגט מקליווא", לחם בעוז נגד משכילי גרמניה, ועוד. נודע כפוסק לדורות בשני חלקי ספר השו"ת שלו "נודע ביהודה" - מספרי היסוד החשובים בספרות השו"ת וההלכה, ורוב דבריו נקבעו כהלכה לדורות. בין חיבוריו האחרים: "ציון לנפש חיה" (צל"ח) על מסכתות הש"ס, "דגול מרבבה" - הגהות על השולחן ערוך, ועוד. על יחסו של הנודע ביהודה לחסידות ולגדוליה נכתב רבות. הנודע ביהודה היה קרוב משפחה של אשת הבעש"ט, אך מקובל כי התנגד לחסידות. עם זאת, יש הטוענים כי יחסו אל החסידות היה מורכב ולא חד משמעי. גדולי החסידות העריכו מאד את ה"נודע ביהודה" והרבו לדבר בשבחו. מסופר כי הבעש"ט אמר: "שהיה לו לבורא נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם והיתה גנוזה במרומים עד שנולד הרב מפראג". לפי גרסה אחרת אמר הבעש"ט שלא יהינו לפגוע בנודע ביהודה היות ו"בנשמתו מסתתרים ניצוצות נשמתין קדישין" (גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו, עמ' סג).
[1] דף (מקופל). 28 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול.
בשולי הפסק נוספה חתימה (בגרמנית) של קרלוס פישר - הצנזור הנוצרי של פראג, מתקופה מאוחרת יותר - 1824. בראש הדף שתי חותמות רשמיות.

מכתב ארוך (2 עמודים גדולים כתובים בצפיפות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר החותם "הק' בונם גינס מא"ש" [מאייזנשטט]. "מא"ד" [מאטרסדורף], תקפ"ב [1822].
מכתב משפחתי לבנו רבי משה גינז, לכלתו מרת ריטשא, ולנכדתו "צירל לעבין" [צירל שתחיה]. המכתב כולל ברובו פלפולים בדברי תורה, אך פתיחת המכתב וסיומו עוסקים בענינים משפחתיים ודרישות שלום לאנשים שונים. לפני חתימת המכתב בשורות טובות משמחות משפחתיות של לידת בן לאחיו הגאון רבי עקיבא איגר ולידת בת לחתן-אחיו בעל ה"חתם סופר": "טרם אכלה מכתבי אברך אתכם בברכה משולשת על הגעת ב"א הבח'[ור] כ"ה צבי יהודה נ"י לכלל שנות בר מצוה, ובן הנולד לאחי הגאון נ"י למז"ט, ובת הנולדה לחתנו מחותני הגאבדק"ק פ"ב [הגאון אב"ד דקהילת קודש פרשבורג], ישמחנו ה' תמיד בבשורות טובות עד עולם. בהיותי בק"ק א"ש [אייזנשטט] מתאכסן בבית אחי הקנ"י [הקצין נרו יאיר], נתקבל אגרת מאחי הגאון נ"י בברכת מז"ט מבן הנולד לו, ושם נאמר שכבר שלח לידך אגרת תשובה, ואנכי לא קבלתי מאומה, ולי ארך הזמן ביותר שלא זכיתי לראות מכתב קדשו...".
בשולי המכתב הוספת 3 שורות בכתב ידו של אחד מבניו של רבי בונים, הכותב גם הוא על השמחות בבית דודם רבי עקיבא איגר וחתנו ה"חתם סופר": "גם אני אחיו וגיסה אדבש"ה [אדרוש בשלומכם הטוב] ואשא ברכה משולשת בפי על בן זכר הנולד לאחותינו הצנועה תי', ובן הנולד לאדוני דודי הגאון מו"ה עקיבא נ"י, ובת לחתנו מחו'[תננו] הגאבדק"ק פ"ב, יוסיף ה' לשמחנו ע"י בשורות טובות זה מזה כל ימות העולם".
הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, כבר בגיל 13 [!] קיבל סמיכה לרבנות. גאון מופלג מגדולי דורו, כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה מקבל המכתב שלפנינו; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו בעל ה"חתם סופר"); בנו רבי שמואל אב"ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב"ד מאקאווא בעל ה"יריעות שלמה".
בנו מקבל המכתב: הגאון רבי משה גינז-שלזינגר (נפטר תרי"ח 1857), תלמידו האהוב של דודו רבינו עקיבא אייגר. מרבני ווילעהן (הסמוכה לפוזנא). בשנת תק"ץ התקבל להיות מיושבי הקלויז בהמבורג בביהמ"ד של רבי ליב ב"ר שאול (באגרות סופרים, מכתבי רע"א, כב, כותב רבי עקיבא אייגר לאחיו רבי בונם אודותיו: "...לבשר טוב שבנו ידידי הרב החריף מו"ה משה נר"ו נתקבל להיות תושב בימ"ד בהמבורג... היה פה שבוע העבר להשתעשע עמו קודם נסיעתו"). סייע והכין לדפוס הרבה מתורת דודו הרע"א כמובא בהקדמה ל"דרוש וחידוש". נזכר עשרות פעמים בכתבי הגרע"א והחתם סופר. ראה אודותיו: חכמי אה"ו (המבורג, תרס"ח, עמ' 119).
דף כ-24 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב בינוני, פגיעות בלאי בשולי הדף (משוקמות במילוי נייר).