מכירה 76 - הגר"א ותלמידיו: ספרים וכתבי יד מאוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל
- (-) Remove ספרי filter ספרי
- הגר (39) Apply הגר filter
- הגרא (39) Apply הגרא filter
- הגר"א (39) Apply הגר"א filter
- gaon (39) Apply gaon filter
- vilna (39) Apply vilna filter
- book (36) Apply book filter
- גדולי (29) Apply גדולי filter
- תלמידי (29) Apply תלמידי filter
- discipl (29) Apply discipl filter
- lead (29) Apply lead filter
- ופרשנות (10) Apply ופרשנות filter
- תורת (10) Apply תורת filter
- ליקוטים (10) Apply ליקוטים filter
- commentari (10) Apply commentari filter
- select (10) Apply select filter
- teach (10) Apply teach filter
- ופיוטים (7) Apply ופיוטים filter
- תפילה (7) Apply תפילה filter
- piyyutim (7) Apply piyyutim filter
- prayer (7) Apply prayer filter
- קבלה (5) Apply קבלה filter
- kabbalah (5) Apply kabbalah filter
רבי אור שרגא אב"ד דוברובנא היה חתנו של הגר"א מווילנא (בזיווגו הראשון). בשנת תקס"ד, כארבע שנים לאחר הדפסת ספרו זה, הדפיס רבי אור שרגא בדוברובנה את מהדורת החומש שבה נדפס לראשונה פירוש הגר"א על התורה. למהדורה זו צירף את פירושיו לחומש, "מנורת שלמה" ו"מנחת כליל" (ראה פריט 2). בסוף ספר ויקרא של מהדורה זו הוא כותב על תקופת נעוריו, כשזכה להסתופף בצלו של הגר"א: " כד הוינא טליא טעמתי מעט דבש נפת מתוק לחכי, מנשיקות פיו של הגאון ז"ל...".
עותק חסר. [2], א-ב, ה-מד, נא-סו, סט-עב דף. חסרים 10 דפים: ג-ד, מה-נ, סז-סח. 21 ס"מ. נייר עבה. מצב כללי טוב. דפים וקונטרסים רופפים ומנותקים. כתמים. קרע חסר בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט. חותמת בדף השער, גורדה ברובה, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. ללא כריכה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1413. ספר נדיר.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
מקום הדפוס והשנה שוערו על ידי הביבליוגרפים כמינקוביץ תקס"ז, אך זו טעות – ראה להלן.
חלקו הראשון של הספר, על התורה, נדפס בפוריצק בשנת תקמ"ח. לפנינו החלק השני, על נביאים וכתובים. חלק זה נערך מאוחר יותר ע"י הגאון הצדיק המקובל רבי מרדכי ביבלקינד, מרבני ודייני וורשא, בעל "מר דרור" (חותנו של רבי שמואל זנוויל קלפפיש ראב"ד וורשא).
המחבר, הגאון המקובל רבי צבי הירש המגיד מסמיאטיץ, היה מכונה בדורו "רבי הירש חסיד". בדף השער של הספר שלפנינו נכתב כי היה "מגדולי תלמידי מרן הגאון החסיד רשכבה"ג מו"ה אליהו מווילנא... כמבואר בהקדמה על שו"ע או"ח, וז"ל שם: השישי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם מ"ה צבי הירש נר"י מסעמיאטיץ. כחו רב בנגלה ובנסתר, שמש אותו (להגאון הנ"ל) שנים רבות. דבק בקצת דרכי חסידותו ופרישתו...". גם בדברי העורך שבדף האחרון צוינה העובדה שברשימת תלמידי הגר"א בהקדמה על שו"ע אורח חיים, נמנה רבי צבי הירש ברשימת התלמידים "והוא מנוי הששי" (ברשימה הנ"ל נכתבו תלמידי הגר"א לפי סדר חשיבותם וקרבתם אל הגר"א, ראה פריט 51).
בשער הספר לא מופיע מקום ההדפסה, ופרט השנה הוא: "לפרט אשר יצק מים על ידי אליהו לפ"ק" (העולה בגימטריה 967 = תתקס"ז). ביבליוגרפים שונים נטו להוריד ת' אחת מן החשבון, ורשמו שהספר נדפס בשנת תקס"ז. את מקום ההדפסו קבעו כמינקוביץ (ראה: מפעל הביבליוגרפיה, רשומה 000160350; וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1529; וינוגרד, אוצר הספר העברי, מינקוביץ, 14; פרידברג, בית עקד ספרים, אות מ, 3602).
למעשה ברור כי הספר נדפס לאחר שנת תרט"ו, שכן עורך הספר רבי מרדכי ביבלקינד נפטר בתמוז תרט"ו (נוסח מצבתו מופיע בספר "נחלת עולמים", וורשא, תרמ"ב, שם גם צוין כי ערך את הספר שלפנינו: "ולו יד ושם בחכמת הקבלה, כנראה מתיקוניו וציוניו לס' מרגליות התורה על נביאים וכתובים באופני הקבלה"), ובראש "דברי המעתיק" שבדף האחרון בספר שלפנינו הוא מוזכר בברכת המתים: "הרב הצדיק המנוח מו"ה מרדכי במו"ה נחמיה זללה"ה".
רש"י פין בספרו "כנסת ישראל" (ווארשא תרמ"ז, עמ' 285), בערכו של רבי צבי הירש מסימייאטיץ, כותב כי הספר שלפנינו נדפס בוורשא (עירו של עורך הספר): "וזה מקרוב נדפס בווארשא חבורו על נביאים וכתובים גם כן בשם 'מרגליות התורה'".
[בסוף "דברי המעתיק" שבסוף הספר מופיע תאריך המתייחס לסיום עריכת הספר: "גמרתי בעז"ה, שכולם מתאימות לפ"ק". אף תאריך זה לא ברור, שכן הוא עולה לחשבון 1293. יתכן שצריך להוריד את הש' בתחילה והת' בסוף, וכך נגיע לחשבון שנת תקצ"ג, אז אולי הסתיימה עריכת הספר].
[1], יח; מ; כט; טז; יט-כח, (חסרים 2 דפים נוספים מספר ירמיהו הממוספרים כז-כח), כז-סה; י דף. כ-21 ס"מ (חיתוך שוליים לא אחיד). מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. סימני עש וקרעים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
במקור מופיעה ספירת הדפים כז-כח בספר ירמיהו שלוש פעמים בזה אחר זה. בעותק שלפנינו חסרים שני הדפים כז-כח האמצעיים (יתכן ונשמטו בטעות בשל כפילות המספור).
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1529.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
משניות סדר זרעים, עם פירוש רבי עובדיה מברטנורה ותוספות יום טוב, ועם "חדושי מהר"י", מאת רבי יואל מאמצ'יסלאב – תלמיד הגר"א מווילנא. דובראוונא, תקס"ב [1802]. מהדורה ראשונה של "חידושי מהר"י".
בהוצאות הבאות נקרא החיבור "חידושי מהרי"ח" [=רבי יואל חסיד].
בדף שלאחר השער, הסכמת חתן הגר"א רבי אור שרגא פייבוש ב"ר שלמה זלמן, אב"ד דוברובנא. בדף [4/ב] הקדמת בן המחבר, רבי שמריה, שהדפיס את המשניות בתוך שנת הפטירה של אביו.
רישומי בעלות בדפי הבטנה. מספר הגהות בדפי הספר.
[4], קלב דף. 26 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. סימני עש, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור ישנה, פגומה.
רבי יואל חסיד – מרואי פני הגר"א
רבי יואל פרומקין, המכונה ר' יואל חסיד, מאמצ'יסלאב (נפטר בשלהי תקס"א או בתחילת תקס"ב), איש קדוש ופרוש, מחסידי רייסין, שהיה מרואי פני הגר"א. בהקדמה למשניות עם פירושו (דוברובנה תקס"ב) מספר בנו על פרישותו: "קרוב לכ"ט שנה הניח חיי שעה ועסק בחיי עולם ופרק מעליו עול דרך ארץ... ונדד שנתו מעיניו... וגם ישב בתענית וסיגף עצמו ששה שנים בתחילת ישיבתו והתבודדו מהבלי העה"ז...".
מספר דברים בענייני פרישות ששאל רבי יואל את רבו הגר"א מובאים בחיבור "שאלתות" (נדפס בתוך הספר "תוספת מעשה רב", ירושלים תרנ"ו, על ידי רבי אליהו לנדא נכד הגר"א, ובו מעשיות ו"שאלות נשגבות" בשם רבי חיים מוולוז'ין):
"פ"א [פעם אחת] שאל הרב ר' יואל מאמציסלעוו את הגאון ז"ל על אודות הפרישות ואמר לו אם הוא עקשן יצליח... עוד שאלו הרב הנ"ל אם בעת התשובה יאכל מים עם גריסין מבושלים... עוד שאלו הנ"ל ע"ד [על דבר] שניס[ו]הו בנסיונות רבים ויבהילוהו עד שראה אותיות פוליש בספר שלמד מתוכו ובכה מחצות לילה עד אור היום שאז זכה לראות בהספר האותיות הקדושים אמר הגאון ז"ל אליו שבא לו על שדיבר זמן הרבה קודם פרישות והתקנא הס"א [הסטרא אחרא] מדיבורים כאלה... וע"כ [ועל כמה] אגרות לא רצה להשיבו עד שכתב לו פ"א [פעם אחת] שאם לא ישיבו ירץ אליו ואז השיבו בזה"ל [בזה הלשון] נראה כיון שעמד עד כה בפרישותו מובטח שיעמוד בו ומאז ניצול מרעת הס"א...".
[ידועה אגרת המיוחסת לרבי יואל מאצ'יסלאב, "לק"ק שקלאוו ולכל אחינו בני ישראל יצ"ו", בה קורא להיבדל מעדת החסידים. ראה: וילנסקי, חסידים ומתנגדים, א, עמ' 348-349. על האיגרת אין תאריך. מאידך ידוע שבעל התניא הגיע לבקרו בקיץ תקס"א, בחודשי חייו האחרונים (של רבי יואל), ורבי יואל קבלו בכבוד גדול. ראה: מגדל עז, עמ' ט-י (צילום עדות כתובה מהאדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש); בית רבי, עמ' 75].
רבי אריה ליב, בנו של ה"חפץ חיים", כותב: "אבי סיפר לי בנעורי ממנו גדולות" (מכתבי הרב חפץ חיים, עמ' כח). בהמשך מספר רבי אריה ליב על נס שאירע לאביו החפץ חיים, הדומה למה שאירע לרבי יואל, וכי אמר אז לאביו הח"ח: "מי יודע, אולי יש בך ניצוץ של הצדיק הזה... ופניו האירו". עוד מספר רבי אריה ליב כי צוואתו של רבי יואל (נדפסה בחוברת בשקלוב תקס"ב) הייתה כל כך חביבה בעיני החפץ חיים עד שנתן תמורתה לאדם שהביא לו את החוברת את ספרו תורת כהנים עם ביאורו.
ספר פאת השלחן, הלכות התלויות בארץ ישראל, מאת רבי ישראל משקלוב, תלמיד הגר"א מווילנא. צפת, תקצ"ו [1836]. דפוס רבי ישראל ב"ק. מהדורה ראשונה.
המחבר, רבי ישראל משקלוב (תק"ל-תקצ"ט), תלמידו המובהק של הגר"א (אצלו זכה ללמוד בימיו האחרונים), עסק בהדפסת ספרי הגר"א והפצת תורתו והיה ממנהיגי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל.
בראש הספר הקדמה ארוכה וחשובה, בה מספר המחבר על הרפתקאותיו וייסוריו לאחר עלייתו לארץ ישראל. בין היתר הוא מספר על המגפה שפרצה בגליל בשנת תקע"ג, על פטירת אשתו בעת בריחתם לירושלים, על פטירת ילדיהם מהמגפה שהתפשטה גם בירושלים ועל פטירת הוריו בגליל. הוא ממשיך ומספר על חזרתו לגליל לאחר מכן, על השלכתו לבית הסוהר בעת מצור שהוטל על עכו, על הצלתו בנס ממפולת בתים בחורף בעיר צפת, ועוד.
המשך הקדמתו היא מקור חשוב מאוד לתולדות הגר"א מווילנא, בה מספר רבי ישראל משקלוב באריכות על גדולת רבו הגר"א, על שיטתו ודרכיו, על בקיאותו המופלגת בתורה ובמדעים ועוד.
[5], ב-קט, [1] דף. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים. חותמות ורישומים בכתב יד. כריכה ישנה עם שדרת עור. בלאי ופגמים בכריכה. תו ספר.
מהספרים האחרונים שנדפסו בצפת לפני "הרעש" (רעידת האדמה) בשנת תקצ"ז, בעקבותיו עברו המחבר והמדפיס – רבי ישראל ב"ק – לירושלים.
העותק שלפנינו כולל את הדף האחרון עם "לוח הטעות והתקון".
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1543.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
"וזכות רבינו הגדול והקדוש נשמתו עדן יעמוד לימיני… כל תוחלתי וסברי הוא זכותו הגדול אשר זיכני השי"ת ב"ה לראות באור פני המלך בחיים חיותו חצי שנה טרם נתבקש בישיבה של מעלה, וזכיתי לשרתו ולהיות כעבד לפני המלך זה עשרים יום לפני גויעתו, הרבה פעמים קריתי ושניתי לפניו ולא זזה ידי ממנו עד הלקח נזר תפארתנו מעל ראשנו". (הקדמת רבי ישראל משקלוב לביאור הגר"א לשולחן ערוך אורח חיים, שקלוב תקס"ג)
1. ספר פאת השלחן, הלכות ארץ ישראל, חלק ראשון ושני, מאת רבי ישראל משקלוב. ירושלים, תרע"א-תרע"ב [1911-1912]. דפוס אברהם משה לונץ. מהדורה שניה. דפוס אברהם משה לונץ. שני חלקים בכרך אחד.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1544.
2. ספר פאת השלחן, על הלכות שביעית, מאת רבי ישראל משקלוב, עם "בית רידב"ז" מאת רבי יעקב דוד וילובסקי – הרידב"ז. ירושלים, [תרע"ב 1912]. דפוס י"ד פרומקין. בסוף הספר מופיע החיבור "משמרת הבית" מאת רבי נחום ויידנפלד אב"ד דומברובה (עם שער נפרד).
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1545.
2 ספרים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
עם הסכמות רבי חיים מוולוז'ין, רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי אהרן הלוי סגל משקלוב.
נוסח הירושלמי נדפס לפי נוסח הגר"א והגהותיו. בשולי העמודים נדפסו "נוסחאות ישנות" (במקומות השונים מנוסח הגר"א) ו"מסורת הש"ס".
המחבר, רבי ישראל משקלוב, היה מתלמידי הגר"א וראש עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל (ראה פריט 106). בשער הספר ובהסכמות נזכר המחבר כמי שהיה "מלפנים מ"מ בעיר שקלאב ועתה קבע דירתו בגליל העליון ת"ו". ספר זה נדפס על ידי המחבר בעת נסיעתו לחו"ל לגייס תרומות לטובת יישוב תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בהקדמתו מספר רבי ישראל על נדודיו ועל תקוותו "לשוב למקומו" וחותם "דברי הטרוד ונודד, כצפור נודדת מקנה, מתאבק בעפר רגלי חכמים, עיני ולבי שם כל הימים, עפר ארץ ישראל בלא"א כמוהר"ר שמואל נ"י…". בהקדמה זו אף מובא חומר רב ערך לתולדות הגר"א ותלמידיו. בין היתר הוא מזכיר בהערצה ובהתבטלות את גדול התלמידים – רבי חיים מוולוז'ין: "תלמידו המובהק פאר הדור... הגדול בדורו בנגלה ובנסתר... מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ וולאזין...".
לפני הקדמת המחבר נדפסה הקדמה מאת רבי חיים מוולוז'ין "על חיבור רבינו הגדול [הגר"א] הקדוש לס' זרעים". לאחר הקדמת המחבר נדפסו שתי תשובות – התכתבות הלכתית בין רבי חיים מוולוז'ין ורבי עקיבא איגר (בעניין מי שנשא גיורת ואחרי מותה נשא בתה). בסוף הספר נדפסה תשובה נוספת מאת רבי חיים מוולוז'ין.
רישומי בעלות בדף המגן ובדף השער, של רבי "צבי הרש טעליש" ושל בנו "הק' ליב במה"ו צבי הרש טעליש יצ"ו". חותמת באותיות לטיניות, מהעיר טיקוצ'ין [טיקטין].
[5], לג, [1] דף. 39 ס"מ. שוליים רחבים במיוחד. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. קרעים וסימני עש קלים. קרעים חסרים ופגמים בשולי כל הדפים, משוקמים. בדף כה קרע חסר גדול בשוליים, עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר. דף אחד רופף. חותמת. רישומים. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 411.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
ספר אלפי מנשה, מאת רבי מנשה מאיליא. המהדורה הראשונה ומהדורה נוספת (חלקית) שנדפסה מאוחר יותר:
1. ספר אלפי מנשה, מאת רבי מנשה מאיליה. ווילנא, [תקפ"ב 1822]. מהדורה ראשונה. חיבור פילוסופי שמגמתו "תיקון עולם". בסוף הספר הדפיס המחבר מחידושיו על הש"ס, בהם הביא מדברי רבו הגר"א.
[2], צב דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. חותמות ורישומים בכתב יד. סימונים בכתב יד בגוף הטקסט במספר דפים. כריכה ישנה ובלויה, עם שדרה קרועה. תו-ספר.
2. ספר אלפי מנשה, מאת רבי מנשה מאיליה, עם קונטרס "מעשה מקשה", מאת רבי גרשון חן טוב. וורשא, [תר"כ] 1860. במהדורה זו נדפסו רק החידושים על הש"ס, אך עיקר החיבור לא נדפס.
[1], יד דף; יג, [1] עמ'. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים במספר דפים. חותמת רבי "שמעון שיימא במו"ה משה לוריא משאוויל". כריכה ישנה, עם פגמים. מדבקה על גבי הכריכה. תו-ספר.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1568.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
רבי מנשה מאיליה – תלמיד הגר"א שניסה להשכין שלום בין חסידים למתנגדים
הגאון רבי מנשה מאיליה (תקכ"ז-תקצ"א), מענקי הרוח בליטא, דמות ייחודית ומקורית, גאון מופלג שהיה מ"רואי פני הגר"א" הקבועים. חלק ניכר מדרכו המיוחדת בלימוד קיבל מהגר"א. כיהן תקופה קצרה כאב"ד בעיר הולדתו סמורגון, אך עקב התנגדותו להנהגת הקהילות ששיתפו פעולה עם גזירת ה"קנטוניסטים", התפטר מן הרבנות ומסרה לתלמידו הגדול רבי אריה ליב שפירא.
חיבוריו הייחודיים וחשיבתו המקורית עוררו עליו ביקורת לא מעטה. בחיבוריו ניסה לפעול ל"תיקון עולם", להטבת מצב היהודים ברוסיה, לשיפור מצבם הכלכלי, להשכנת שלום בין הבריות. ספרו הראשון "פשר דבר" (ווילנא, תקס"ז), בו מובאים רעיונות שונים בדבר השלום והאחדות, נועד "לפשר בין הצדיקים" בדורו. חזונו היה להשכין שלום בין ה"מתנגדים" וה"חסידים". על אף שלא הזכיר במפורש את מחלוקת החסידים והמתנגדים בספרו, כוונתו הובנה היטב, והדבר עורר עליו כעס בקרב אנשים מסוימים מחוג תלמידי הגר"א. הוא נרדף בעקבות זאת, ספרו הנ"ל נידון לשריפה ורוב עותקיו הועלו באש. מספרים שבאחת מאסיפות הרבנים אף ניסו להחרימו, אולם רבי יהושע צייטלין משקלוב, מבאי ביתו של הגר"א מנע את הדבר.
רבי מנשה היה ידוע כחכם בחכמות העולם השונות. מסופר עליו כי פיתח כמה המצאות, ביניהן: מכונת חרישה משוכללת ומכונה לשחיקת טבק. עוד מסופר כי כתב פעם ספר העוסק במתמטיקה ובהנדסה צבאית, בכדי להוכיח לשלטונות הרוסים שהאזרחים היהודיים אינם מחוסרי השכלה.
ספרו "אלפי מנשה" נועד לשטוח בהרחבה את משנתו, לאחר שלא הובן בספריו הקודמים, אך גם ספר זה לא התקבל בהבנה. מסופר כי הגרסה הראשונה של חיבור זה נשרפה בבית הדפוס, בעקבות מחאה של קנאי שהציץ בכתב היד קודם ההדפסה, ורבי מנשה נאלץ לשחזר את הספר מזכרונו.
מתלמידיו וממשיכי דרכו נודעו הגאונים גדולי הדור: רבי ליבלי שפירא אב"ד סמורגון וקובנא ("רבי ליבלי קאוונער"), רבי אריה ליב הומינר מרבני מינסק (בעל "באר היטב" על התורה), רבי דוד לוריא – הרד"ל, והגאון רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב.
ספר נפלאות חדשות, פירושים, דרושים, רמזים וסודות על פי קבלה על פרשיות התורה ועוד, מאת רבי נח ליפשיץ, מחותנו של הגר"א מווילנא (ראה להלן) – שתי מהדורות:
1. ספר נפלאות חדשות. הורודנא, תקנ"ז 1797. מהדורה ראשונה.
[4], לב, [2] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי. סימני עש וקרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער. השער שוקם כולו באופן מקצועי. קרעים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט. רישומים. כריכה חדשה.
2. ספר נפלאות חדשות. וורשא, תרע"א 1910. מהדורה שניה.
8, [2], [ט]-צד עמ'. מעטפת מודפסת. 22 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים בשולי מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1554.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
רבי נח ליפשיץ – מחותנו של הגר"א
רבי נח ב"ר אברהם ליפשיץ (נפטר תקנ"ח), מגאוני ווילנא בנגלה ובנסתר. היה חותנו של רבי אברהם בן הגר"א וידידו של מחותנו הגר"א. אשתו מינדא (על שמה היה מכונה "ר' נח מינדעס") היתה בת לאחת המשפחות הנכבדות בעיר ווילנא שהיו מקורבות לגר"א. ספרו "נפלאות חדשות" נדפס בעילום שמו, אך הוא רמז את שמו באמצעות חידה מאת האבן עזרא שנדפסה מעבר לשער (שפתרונה הן האותיות מ' ו-נ', ראשי התיבות של שמו נח מינדיס). שמו "נח" נרמז גם בראשי התיבות של שם הספר: נ'פלאות ח'דשות. רבי נח חיבר ספר נוסף בשם "פרפראות לחכמה" (נדפס בשקלוב, תקמ"ה), שאף הוא נדפס בעילום שמו. רבי נח נפטר סמוך לאחר פטירתו של מחותנו הגר"א ונקבר בצמוד לו בבית העלמין (קלויזנר, קורות בית העלמין הישן בוילנה, עמ' 57, כותב: "אבן אחת הועמדה על קבר שניהם ורק קו מבדיל בין כתובת הגר"א וכתבתו"). קבורתם בסמוך זה לזה צוינה בנוסח מצבתו של רבי נח: "בעפר מחותנו הגאון חצב קברו…" (רש"י פין, קריה נאמנה, עמ' 177. פין כותב, שם עמ' 156, שהדבר נרמז אף בנוסח מצבתו של הגר"א, בפרט השנה: "שנת תאמי צביה". פין כותב על מילים אלה: "רומז למחותנו הרב הגדול ר' נח מינדעס שנפטר מיד אחריו ונקבר אצלו בשורה אחת").
ספר גבעת פנחס, פירוש על ספר איוב (עם הפנים), מאת המגיד רבי פנחס מפולוצק, מתלמידי הגר"א מווילנא. ווילנא, תקס"ח [1808]. מהדורה ראשונה.
[2], מח דף. 19.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בדף האחרון, ובהם קרע חסר, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים במספר דפים נוספים. חותמות ורישום בכתב יד. כריכה ישנה, בלויה ופגומה. תו-ספר.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1579.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
המגיד מפולוצק
רבי פנחס מפולוצק (תק"ז בערך – תקפ"ג), מגיד מישרים בפולוצק ובקהילות נוספות באזור רוסיה-פולין. בווילנא פגש את הגר"א שהזמינו להיות מלמד לנכדיו ונעשה תלמיד קרוב אליו. על אף שלא נמנה בין תלמידי הגר"א בהקדמת בני הגר"א לשו"ע אורח חיים, מכונה כתלמיד הגר"א במספר מקורות. רבי פנחס עצמו כותב בסוף ספר הדרשות שלו: "ואשרי לי שזכיתי שיצקתי מים על ידי אליהו זמן כמה, כמו שנה ויותר". כתב מספר חיבורים, ביניהם נודע סידור התפילה שערך. בספרו "כתר תורה" מזכיר את רבו הגר"א: "ושמעתי בשם מורי הגאון האמיתי...". בהקדמה לספרו "ראש הגבעה", ווילנא תק"פ, מזכיר המחבר את הגר"א, וכותב ש"גם קיבל הרב הגאון הגדול המפורסם בישראל את הסדור שלי מידי בספ"י [בסבר פנים יפות] ובתשואת חן..." (ראה אודותיו: הרב אליעזר ויספיש, דרשות המגיד מפאלאצק, ישורון ד, תשנ"ט, עמ' שכט-שלד).
שתי מהדורות של הספר "גביעי גביע הכסף", ביאורי כתובים וחידושים קצרים בש"ס, מאת רבי בנימין ריבלין משקלוב תלמיד הגר"א (ראה אודותיו להלן). הספר נדפס בעילום שם המחבר (ובשער נכתב רק: "שחיבר אחד מתלמידי אדמו"ר הגאון החסיד זצוק"ל מוילנא"). בחיבור זה מובאים דברים בשם הגר"א.
1. ספר גביעי גביע הכסף. [שקלוב, תקס"ד 1804]. מהדורה ראשונה.
ב-לד דף (דף השער חסר). 15.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי קל. כריכה לא מקורית. חותמות. תו-ספר.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1550.
2. ספר גביעי גביע הכסף. וורשא, תרנ"ח 1897. מהדורה שניה. בראש מהדורה זו נוספו "תולדות המחבר" מאת המו"ל (ראה להלן).
העותק שלפנינו שימש להכנת מהדורת צילום (ירושלים תשמ"ג). הדפים הופרדו זה מזה ובגב השער הודבק צילום השער של המהדורה הראשונה.
[2], 60 עמ'. 17 ס"מ. מצב בינוני. נייר כהה. כתמים. קרעים. דפים מנותקים זה מזה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1551.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
רבי בנימין ריבלין משקלוב – "על ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה"
רבי בנימין ב"ר שלמה זלמן ריבלין (ריבלעס) משקלוב (תפ"ח-תקע"ב/תקע"ג), בעל "גביעי גביע הכסף". ראש משפחת ריבלין הידועה. ממקורבי הגר"א, תלמידו ובן משפחתו (מצאצאי רבי משה רבקש בעל "באר הגולה"). רבי בנימין הפיץ את תורת הגר"א ושיטתו, והיה בין התומכים והמעודדים המרכזיים של עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל. לשם כך הקים גם קרן לתמיכה בעולים לארץ ישראל, שנקראה על שמו "מעות ריבלי'ס". היה מגדולי קהילת שקלוב ומעמודי התווך בה. בשקלוב הקים יחד עם ידידו רבי יהושע צייטלין את "ישיבת העילויים" המפורסמת והעמיד תלמידים רבים. בני הגר"א כותבים על רבי בנימין בהקדמתם לשולחן ערוך אורח חיים, שקלוב תקס"ג: "הרב המופלג בתורה ובעבודה הנגיד המפורסם לשבח, איש חי רב פעלים, פרי קדש הלולים... עלה למרום שבתו [=של הגר"א] לק"ק ווילנא, לעשות נחת רוח ליוצרו, ותדד שנתו מעיניו, וזכה לשמוע מפי הקדוש והטהור בלימודים, ואור תורתו ויראתו נגה עליו מאז בדרכו והנהגתו, וגם על ידו נבנתה עיר התהלה ק"ק שקלאוו על תלה. קימו וקבלו עליהם הרבה מהנהגותיו בדרכי הלימוד...".
בראש מהדורת תרנ"ח של ספרו "גביעי גביע הכסף" הדפיס המו"ל את תולדותיו של רבי בנימין ריבלין. שם מובא תיאור ציורי שלו: "הרב הגדול גדול שמו בשערים המצוינים בהלכה חסידות וחכמה ר' בנימין, הנקרא ר' בנימין זלמן ריבלעס מק"ק שקלאוו ועל ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה, כי האציל עליהם מאור רבו הגר"א בסדר הלמוד ובמנהגיו בסדר העבודה... הוא היה ארוך בדורו, משכמו ומעלה גבוה מכל העם, איש זקן עוטה מעיל, זקנו יורד על פי מדותיו, מנעלים קלים ברגליו וכובע סאבל בראשו. לא אכל לחם ובשר ולא שתה שום משקה בעולם אף בשבת ויו"ט, ומאכלו זרעונים ופירות ולעתים רחוקות דגים ותפוחי אדמה טבולים בשמן זית, משקהו לצמאון ולכבד אורחיו היה קאפע חזקה בלא דבש וחלב, קרא בשחוק מרה שחורה. היה טובל שחרית וערבית בקיץ ביאור ובחורף תבר גזיזא דברדא מלבד ביום השבת, ולמד כל היום וכל הלילה וקנה העופרת בידו תמיד לרשום את חדושי הגהות על גליון הספרים ומליצלו המורגלת ע"ז [על זה] 'וקנה לך חבר', וכאשר נלאה היו בני בית הגאון מהרי"צ [=רבי יהושע צייטלין] מקרים לפניו והוא הקדימם על פה, שוכב על מטתו הנקיה עד אשר נתנמנם ושפתיו מרחשן, וכאשר נעור נטל ידיו וחזר לתלמודו. תפלתו היתה צלולה ונעימה אבל בלא כוונות ויחודים ולא אמר פיוטים ביום טוב. היה שמח וטוב לב מקבל כל אדם באהבה, משמחו בסיפוריו הנעימים מגדולי ישראל וביחוד מרבו הגאון החסיד רבינו אליהו זצלל"ה, ובכל פעם בהזכירו היה נרעד ונפחד, ועסקן בדברים היה, וידבר על העצים ועל המחצבים ועל כל בהמה ורמש, ומבין בכל מלאכת מחשבת. בקיץ היה הולך לשוח כמה שעות בכל יום ואסף עשבים שרשים ופרחים וייבשם ויעש מהם רפואות כמשפט חכמת הרקוח אשר ידע היטב מספרי חכמי העמים בלשונם, כאשר ידע גם כל חלקי חכמת הטבע, והיה נותן את העשבים והרפואות אשר הכין לכל חולה אשר בא לדרוש בו, כי גם בחכמת הרפואה היתה לו ידיעה גדולה...".
1. ספר דברי שלמה, חידושים על מסכתות עירובין פסחים, יומא, תענית וחגיגה, מאת רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב. ווילנא, תר"מ 1879.
המחבר הוא נכדו של רבי בנימין ריבלין תלמיד הגר"א (בן בנו רבי הלל ריבלין).
חסרים דפים לז-נו בסוף הספר, עם חדושי הרא"ל – רבי אשר לוריא. בדף השער הקדשה בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם הירשנזון.
2. ספר הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, מאת אליעזר ריבלין. ירושלים, תרפ"ז [1926]. מהדורה ראשונה. עותק המחבר עם תיקונים והגהות בכתב ידו.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 942.
3. "חוברת – מפתח למפעלי רבי יוסף ריבלין ז"ל – רבי יושעה – אבי בנין הישוב בא"י, חמשים שנה לפטירתו", מאת רבי אלטיר דוב ווישנאצקי. ירושלים, תש"ו [1946]. יצא לאור על ידי ועד "מגילת יוסף", להוצאת כתבי רבי יוסף ריבלין.
4. ספר חזון ציון, שקלוב וירושלים, "תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ-ישראל", מאת שלמה זלמן ריבלין. תל אביב, [תש"ז 1947].
4 ספרים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
עורך הספר הוא רבי אברהם בן הגר"א, שהרחיב את החיבור והעתיק את הגהות אביו הגר"א על הזוהר במספר מקומות. בראש הספר אף הוסיף רבי אברהם בן הגר"א הקדמה ארוכה, בסופה מכנה את המחבר: " ריעי ומיודעי הרב הגדול ובקי בחדרי תורה מ"ו מנחם מענדל ז"ל מ"מ דק"ק דושאט ופאניוויעז". לאחרונה נודע שרבי מנחם מענדל היה תלמיד הגר"א: בחיבור שנמצא בכת"י בר אילן (מס' 416) כותב המחבר, שהיה ידיד נעוריו של רבי מנחם מענדל, כי רבי מנחם מענדל "יצק מים ע"י אליהו, הלא הוא היה תלמיד מובהק אצל הגאון האמיתי החסיד מהר"א מווילנא…". על תולדות המחבר ראה בהרחבה: א' כ"צמאן, לדמות הג"ר מנחם מענדל תלמיד הגר"א, ישורון, כרך ד', תשנ"ט, עמ' שסה ואילך. שם גם נדפס שנית חיבור זה.
חתימות ורישומי בעלות בדף השער ובדפי המגן, בהם: רישומי בעלות של רבי חנוך זונדל בן רבי פנחס [שיק?] ורישומי פטירה במשפחתו משנת תקצ"ג; רישום בעלות של ר' שמואל ב"ר צבי; רישום בעלות בחתימת ר' ברוך יוסף שווינצאן; חתימת ר' ישראל ש[ווינצאן]; חתימת "מיכאל בוימגאלד"; ועוד.
[4], כד, כז-סח דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1595.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.