מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- letter (102) Apply letter filter
- וחתימות (93) Apply וחתימות filter
- יד (93) Apply יד filter
- יד, (93) Apply יד, filter
- כתבי (93) Apply כתבי filter
- manuscript (93) Apply manuscript filter
- manuscripts, (93) Apply manuscripts, filter
- signatur (93) Apply signatur filter
- גדולי (61) Apply גדולי filter
- rabbi (52) Apply rabbi filter
- luminari (41) Apply luminari filter
- chassid (39) Apply chassid filter
- ליטא (32) Apply ליטא filter
- lithuanian (32) Apply lithuanian filter
- החסידות (30) Apply החסידות filter
- וגליציה (23) Apply וגליציה filter
- פולין (23) Apply פולין filter
- ליטא, (23) Apply ליטא, filter
- גאוני (23) Apply גאוני filter
- galician (23) Apply galician filter
- lithuanian, (23) Apply lithuanian, filter
- polish (23) Apply polish filter
- תק (11) Apply תק filter
- שנות (11) Apply שנות filter
- ישראל (11) Apply ישראל filter
- המפורסמים (11) Apply המפורסמים filter
- הש (11) Apply הש filter
- הש'- (11) Apply הש'- filter
- ת"ק (11) Apply ת"ק filter
- 16 (11) Apply 16 filter
- 16th-19th (11) Apply 16th-19th filter
- 19 (11) Apply 19 filter
- centuri (11) Apply centuri filter
- famous (11) Apply famous filter
- th (11) Apply th filter
- torah (11) Apply torah filter
- האחרון (9) Apply האחרון filter
- דפוס (9) Apply דפוס filter
- בדור (9) Apply בדור filter
- ונדירות (9) Apply ונדירות filter
- book (9) Apply book filter
- chabad (9) Apply chabad filter
- earli (9) Apply earli filter
- edit (9) Apply edit filter
- generat (9) Apply generat filter
- includ (9) Apply includ filter
- past (9) Apply past filter
- print (9) Apply print filter
- rare (9) Apply rare filter
מציג 85 - 96 of 102
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $12,000
הערכה: $30,000 - $50,000
נמכר ב: $27,500
כולל עמלת קונה
"סדר תפלה מכל השנה, עם כונת האר"י זללה"ה", שני חלקים בכרך אחד, לחול שבת ומועדים, מאת רבי שבתי מראשקוב, תלמיד הבעש"ט. למברג, תרכ"ו 1866.
בראש דף השער חתימה: "בע"ה פיש סגל" - כפי הנראה, חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משולם פייש סגל – האדמו"ר הראשון מטאהש. מעל החתימה רישום נוסף [חתימה?]: "פייש סגל".
סידור זה היה שייך להאדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, אשר כתב בו את הגהותיו; ולחתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, שאף הוא כתב בו את הגהותיו. בשער ובמספר דפים נוספים חותמות "נחמן כהנא אב"ד דק"ק ספינקא". בדף השער ובדף שלפניו חתימות "הק' יצחק אייזיק אדלער" - חתנו של רבי נחמן כהנא. חתימה נוספת [לא ברורה] בשער: "הק' יוסף ---".
בדפי הסידור עשרות הגהות קבליות בכתב-יד - כפי הנראה, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף מאיר וייס, בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא; ומאות הגהות בכתב-יד חתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, מחבר ספר "אורחות חיים" (סיגט תרנ"ח). הגהותיו של ה"אמרי יוסף" כתובות בדיו סגולה.
ההגהות כוללות השוואות עם הכוונות הנדפסות בספרים פרי עץ חיים ומשנת חסידים, על השווה ועל השונה שבהן. בהגהותיו של בעל ה"ארחות חיים" ישנם חידושים, ביאורים והערות רבים, קושיות ותירוצים. בדף ו/1 [מספירת הדפים האחרונה], באחת ההגהות על הגדה של פסח, מוסבר ע"פ הקבלה, המנהג שהאשה מסייעת לבעלה בהגבהת הקערה בעת אמירת "הא לחמא ענייא". בדף כד [מספירת הדפים האחרונה], בדפי ההגדה של פסח, על יד המלים "למוד הוא", מהפיוט "א-ל בנה", כתובה הגהה: "עי' בספרי א[ורחות] ח[יים] סי' ת"פ אות ב' על הגליון די[ש] ל[ומר]לוחם הוא, יעו"ש". הגהה זו אכן נמצאת בספר "אורחות חיים" של רבי נחמן כהנא. הגהה בכתב-יד מכותב שלישי בדף צח/2.
במספר מקומות בסידור רישומי שמות לתפילה שנרשמו, כנראה, על ידי אחד מחסידי האדמו"ר, שנתן לרבו את הסידור במתנה, ורשם בו את השמות כדי שהאדמו"ר יזכירם לטובה בעת שיתפלל בסידורו.
האדמו"ר הקדוש רבי משולם פייש סג"ל לאווי הראשון - האדמו"ר הראשון מטאהש (תקפ"א-תרל"ג), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, שנודע בקדושתו וכ"פועל-ישועות". נולד במורביה, בעיר יוזפס-דורף (הסמוכה לקרלסבד). בתקופת נעוריו התפשטה ההשכלה ועזיבת התורה במדינת מורביה, אז נסע ללמוד בישיבות הונגריה אצל המהר"ם א"ש ואצל הגאון רבי אברהם שאג. לאחר נישואיו התגורר בכפר אשוואר הסמוך לניר-באטור [יישוב מפורסם באנשי-מעלה מקובלים ועובדי השי"ת, שהרב מקומרנא היה מכנה אותם "חכמי אש ואור" - כמליצה על שם המקום אשוואר], שם התגורר חמיו, שהיה מתלמידי הרב מקאליב והרב מקומרנא. רבי משולם פייש היה מקושר לגדולי החסידות בהונגריה וגליציה: הרב מליסקא, ה"דברי חיים" מצאנז, מוהרי"א מזידיטשוב, הרב מקומרנא, הרב מראזלא ועוד. רבו העיקרי היה האדמו"ר רבי דוד מדינוב, שהסמיכו לכהן באדמו"רות. כיהן כרב ואב"ד בעיר טאהש (נ'יר-טאש Nyirtass, סמוכה לעיר המחוז קליינווארדיין [קישווארדה]). התפרסם בעבודתו את השי"ת בהתלהבות כאש-בוערת ותפילותיו עבור הכלל והפרט. גדולי אדמו"רי דורו (רבי דוד מדינוב ורבי אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער) שלחו אליו אנשים על מנת שיוושעו בתפילותיו הטהורות ובזכות תורתו וקדושתו. סיפורים על גילויי "רוח הקודש" בבית מדרשו היו ידועים - גילויים שמימיים ותוכחה על נסתרות שהיתה עטופה ב"אהבת ישראל" ובשמחת-לב. אמרו עליו שבשעת ריקודו בשבת קודש היה פועל את כל הישועות. בכל ימות השבוע היה שרוי בתענית ["תענית משבת לשבת"], ולא היה ניכר עליו מאומה, כי צהלתו היתה על פניו [סיפורים רבים אודות ה"מופתים" וההתרוממות הרבה שחוו השוהים במחיצתו, ראה בספר "פאר משולם" שנכתב לתולדותיו].
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. גדול בתורה ובחסידות, ומקובל אלוקי, תלמיד המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, ועוד. הסתופף בצילו של האדמו"ר השר-שלום מבעלז, וכן אצל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו כחשוב שבתלמידיו. בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את האדמו"רות כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו החל לנהוג באדמו"רות לאחר שרבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסמיכו לכך. אז החל מקבל חסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מברז'אן ועוד. נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...". גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
הגאון הקדוש רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא (תרכ"א-תרס"ח), חתנו של ה"אמרי יוסף". משנת תרמ"ה כיהן כרבה של ספינקא. התפרסם על שם ספרו "אורחות חיים" על שלחן ערוך אורח חיים, חיבור-ליקוט (כדוגמת ספר 'פתחי תשובה'). בספרו נדפסו הגהות והוספות רבות שהוסיף מהרש"ם מברז'אן על דברי המחבר. בסוף ספרו נדפס קונטרס הוספות בשם "עובר אורח", שכתב והוסיף האדר"ת על דבריו. נפטר בטרם עת, בחיי חמיו. חתנו רבי יצחק אייזיק אדלר כיהן כרבה של סרדנה.
[56], נז-קל, [4], קד; קיד דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. דף השער משוקם ומודבק בהדבקת נייר. קרעים במספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים. כריכת עור חדשה.
בראש דף השער חתימה: "בע"ה פיש סגל" - כפי הנראה, חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משולם פייש סגל – האדמו"ר הראשון מטאהש. מעל החתימה רישום נוסף [חתימה?]: "פייש סגל".
סידור זה היה שייך להאדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, אשר כתב בו את הגהותיו; ולחתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, שאף הוא כתב בו את הגהותיו. בשער ובמספר דפים נוספים חותמות "נחמן כהנא אב"ד דק"ק ספינקא". בדף השער ובדף שלפניו חתימות "הק' יצחק אייזיק אדלער" - חתנו של רבי נחמן כהנא. חתימה נוספת [לא ברורה] בשער: "הק' יוסף ---".
בדפי הסידור עשרות הגהות קבליות בכתב-יד - כפי הנראה, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף מאיר וייס, בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא; ומאות הגהות בכתב-יד חתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, מחבר ספר "אורחות חיים" (סיגט תרנ"ח). הגהותיו של ה"אמרי יוסף" כתובות בדיו סגולה.
ההגהות כוללות השוואות עם הכוונות הנדפסות בספרים פרי עץ חיים ומשנת חסידים, על השווה ועל השונה שבהן. בהגהותיו של בעל ה"ארחות חיים" ישנם חידושים, ביאורים והערות רבים, קושיות ותירוצים. בדף ו/1 [מספירת הדפים האחרונה], באחת ההגהות על הגדה של פסח, מוסבר ע"פ הקבלה, המנהג שהאשה מסייעת לבעלה בהגבהת הקערה בעת אמירת "הא לחמא ענייא". בדף כד [מספירת הדפים האחרונה], בדפי ההגדה של פסח, על יד המלים "למוד הוא", מהפיוט "א-ל בנה", כתובה הגהה: "עי' בספרי א[ורחות] ח[יים] סי' ת"פ אות ב' על הגליון די[ש] ל[ומר]לוחם הוא, יעו"ש". הגהה זו אכן נמצאת בספר "אורחות חיים" של רבי נחמן כהנא. הגהה בכתב-יד מכותב שלישי בדף צח/2.
במספר מקומות בסידור רישומי שמות לתפילה שנרשמו, כנראה, על ידי אחד מחסידי האדמו"ר, שנתן לרבו את הסידור במתנה, ורשם בו את השמות כדי שהאדמו"ר יזכירם לטובה בעת שיתפלל בסידורו.
האדמו"ר הקדוש רבי משולם פייש סג"ל לאווי הראשון - האדמו"ר הראשון מטאהש (תקפ"א-תרל"ג), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, שנודע בקדושתו וכ"פועל-ישועות". נולד במורביה, בעיר יוזפס-דורף (הסמוכה לקרלסבד). בתקופת נעוריו התפשטה ההשכלה ועזיבת התורה במדינת מורביה, אז נסע ללמוד בישיבות הונגריה אצל המהר"ם א"ש ואצל הגאון רבי אברהם שאג. לאחר נישואיו התגורר בכפר אשוואר הסמוך לניר-באטור [יישוב מפורסם באנשי-מעלה מקובלים ועובדי השי"ת, שהרב מקומרנא היה מכנה אותם "חכמי אש ואור" - כמליצה על שם המקום אשוואר], שם התגורר חמיו, שהיה מתלמידי הרב מקאליב והרב מקומרנא. רבי משולם פייש היה מקושר לגדולי החסידות בהונגריה וגליציה: הרב מליסקא, ה"דברי חיים" מצאנז, מוהרי"א מזידיטשוב, הרב מקומרנא, הרב מראזלא ועוד. רבו העיקרי היה האדמו"ר רבי דוד מדינוב, שהסמיכו לכהן באדמו"רות. כיהן כרב ואב"ד בעיר טאהש (נ'יר-טאש Nyirtass, סמוכה לעיר המחוז קליינווארדיין [קישווארדה]). התפרסם בעבודתו את השי"ת בהתלהבות כאש-בוערת ותפילותיו עבור הכלל והפרט. גדולי אדמו"רי דורו (רבי דוד מדינוב ורבי אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער) שלחו אליו אנשים על מנת שיוושעו בתפילותיו הטהורות ובזכות תורתו וקדושתו. סיפורים על גילויי "רוח הקודש" בבית מדרשו היו ידועים - גילויים שמימיים ותוכחה על נסתרות שהיתה עטופה ב"אהבת ישראל" ובשמחת-לב. אמרו עליו שבשעת ריקודו בשבת קודש היה פועל את כל הישועות. בכל ימות השבוע היה שרוי בתענית ["תענית משבת לשבת"], ולא היה ניכר עליו מאומה, כי צהלתו היתה על פניו [סיפורים רבים אודות ה"מופתים" וההתרוממות הרבה שחוו השוהים במחיצתו, ראה בספר "פאר משולם" שנכתב לתולדותיו].
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. גדול בתורה ובחסידות, ומקובל אלוקי, תלמיד המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, ועוד. הסתופף בצילו של האדמו"ר השר-שלום מבעלז, וכן אצל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו כחשוב שבתלמידיו. בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את האדמו"רות כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו החל לנהוג באדמו"רות לאחר שרבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסמיכו לכך. אז החל מקבל חסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מברז'אן ועוד. נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...". גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
הגאון הקדוש רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא (תרכ"א-תרס"ח), חתנו של ה"אמרי יוסף". משנת תרמ"ה כיהן כרבה של ספינקא. התפרסם על שם ספרו "אורחות חיים" על שלחן ערוך אורח חיים, חיבור-ליקוט (כדוגמת ספר 'פתחי תשובה'). בספרו נדפסו הגהות והוספות רבות שהוסיף מהרש"ם מברז'אן על דברי המחבר. בסוף ספרו נדפס קונטרס הוספות בשם "עובר אורח", שכתב והוסיף האדר"ת על דבריו. נפטר בטרם עת, בחיי חמיו. חתנו רבי יצחק אייזיק אדלר כיהן כרבה של סרדנה.
[56], נז-קל, [4], קד; קיד דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. דף השער משוקם ומודבק בהדבקת נייר. קרעים במספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים. כריכת עור חדשה.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $6,000
לא נמכר
מסמך עם חתימות רבנים ועסקנים, ותוספת דברים מהאדמו"ר מגור, הכותב בכתב ידו וחתימתו: "מכתב הנ"ל הוא גם בהסכמתי. נאם אברהם מרדכי אלטר". [פולין, שנות התר"פ בקירוב].
קטע סיום של מכתב ציבורי בהדפסת שכפול סטנסיל, עם חתימות והוספות בכתב יד. המכתב המודפס חסר בחלקו העליון וחתומים בו ארבעת "חברי הועד הפועל, וועד הפיננסי": רבי "מאיר דן רפאל ברח"י ז"ל" (הגאון מדוואהרט, בעל ה"כלי חמדה"); "ישעי' רינגעלבלוים[?]"; רבי "יצחק מאיר לעווין" (מנהיג "אגודת ישראל"); "יעקב טראקנהיים" (חבר עיריית וורשא, מטעם "אגודת ישראל").
נושא המכתב הוא מגבית בענין ציבורי חשוב [כנראה של "אגודת ישראל", או של הגוש החרדי בקהילת וורשא], בו מתבקשים אנשי יכולת להעביר את השתתפותם הכספית.
הגאון רבי מאיר דן פלוצקי (תרכ"ו-תרפ"ו), בעל "כלי חמדה", מגדולי גאוני פולין ורבניה, תלמידם של בעל "נפש חיה", הגאון מקוטנא וה"אבני נזר". כיהן כאב"ד דוואהרט ואוסטרוב-מאזובייצק. השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בשנת תרפ"ד.
האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה"אמרי אמת" (תרכ"ו-תש"ח), האדמו"ר השלישי לשושלת גור. בנו של ה"שפת אמת", גאון וקדוש. מייסד "אגודת ישראל" ומגדולי מנהיגי היהדות החרדית לפני השואה. רבם של עשרות אלפי חסידי גור בפולניה. בשנות השואה נהרגו רוב חסידיו ועשרות מצאצאיו, אך האדמו"ר ניצל בדרכי ניסים ועלה לירושלים, בה כונן מחדש את חסידות גור וישיבותיה. בניו הנותרים הם האדמו"רים: ה"בית ישראל", ה"לב שמחה" וה"פני מנחם". מכונה ה"אמרי אמת" על שם ספרו בשם זה.
רבי יצחק מאיר הכהן לוין (תרנ"ד-תשל"א), מנהיג "אגודת ישראל העולמית" בפולין ובארץ-ישראל, בן-בתו של האדמו"ר בעל ה"שפת אמת" מגור, וחתן-דודו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי בעל ה"אמרי אמת" מגור. עלה לארץ בשנת 1940, ניהל את עניני היהדות החרדית מול השלטונות בתקופת הקמת המדינה, וכיהן כשר בממשלות הראשונות של מדינת ישראל.
רבי יעקב טרוקנהיים (תרמ"ח - נספה בשואה תש"ד 1888-1943), מחסידי גור. חבר מועצת הקהילה בוורשא, ומשנת 1926 יו"ר ועד הקהילה. חבר עיריית וורשא בשנים 1919-1939, סנטור בשנים 1935-1937, וחבר הסיים הפולני משנת 1937.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. חלקו העליון גזור וחסר.
קטע סיום של מכתב ציבורי בהדפסת שכפול סטנסיל, עם חתימות והוספות בכתב יד. המכתב המודפס חסר בחלקו העליון וחתומים בו ארבעת "חברי הועד הפועל, וועד הפיננסי": רבי "מאיר דן רפאל ברח"י ז"ל" (הגאון מדוואהרט, בעל ה"כלי חמדה"); "ישעי' רינגעלבלוים[?]"; רבי "יצחק מאיר לעווין" (מנהיג "אגודת ישראל"); "יעקב טראקנהיים" (חבר עיריית וורשא, מטעם "אגודת ישראל").
נושא המכתב הוא מגבית בענין ציבורי חשוב [כנראה של "אגודת ישראל", או של הגוש החרדי בקהילת וורשא], בו מתבקשים אנשי יכולת להעביר את השתתפותם הכספית.
הגאון רבי מאיר דן פלוצקי (תרכ"ו-תרפ"ו), בעל "כלי חמדה", מגדולי גאוני פולין ורבניה, תלמידם של בעל "נפש חיה", הגאון מקוטנא וה"אבני נזר". כיהן כאב"ד דוואהרט ואוסטרוב-מאזובייצק. השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בשנת תרפ"ד.
האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה"אמרי אמת" (תרכ"ו-תש"ח), האדמו"ר השלישי לשושלת גור. בנו של ה"שפת אמת", גאון וקדוש. מייסד "אגודת ישראל" ומגדולי מנהיגי היהדות החרדית לפני השואה. רבם של עשרות אלפי חסידי גור בפולניה. בשנות השואה נהרגו רוב חסידיו ועשרות מצאצאיו, אך האדמו"ר ניצל בדרכי ניסים ועלה לירושלים, בה כונן מחדש את חסידות גור וישיבותיה. בניו הנותרים הם האדמו"רים: ה"בית ישראל", ה"לב שמחה" וה"פני מנחם". מכונה ה"אמרי אמת" על שם ספרו בשם זה.
רבי יצחק מאיר הכהן לוין (תרנ"ד-תשל"א), מנהיג "אגודת ישראל העולמית" בפולין ובארץ-ישראל, בן-בתו של האדמו"ר בעל ה"שפת אמת" מגור, וחתן-דודו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי בעל ה"אמרי אמת" מגור. עלה לארץ בשנת 1940, ניהל את עניני היהדות החרדית מול השלטונות בתקופת הקמת המדינה, וכיהן כשר בממשלות הראשונות של מדינת ישראל.
רבי יעקב טרוקנהיים (תרמ"ח - נספה בשואה תש"ד 1888-1943), מחסידי גור. חבר מועצת הקהילה בוורשא, ומשנת 1926 יו"ר ועד הקהילה. חבר עיריית וורשא בשנים 1919-1939, סנטור בשנים 1935-1937, וחבר הסיים הפולני משנת 1937.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. חלקו העליון גזור וחסר.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר מוויזניץ הרב הקדוש רבי ישראל הגר בעל ה"אהבת ישראל". [ויזניץ], תשרי תרע"ג [1912].
נשלח לטבריה אל "החסידים היראים הנקראים בשם אגודת מחזיקי הדת בעה"ק טבריא". נושא המכתב הוא אישור האדמו"ר על פעילותם לחיזוק הדת, ולהרחקת אנשים שאינם הולכים בדרך הישר, מלהיות חברים ב"כולל ויזניץ":
"...והנני להודיעם כי הנני מוכן לקיים עצתם לבלי תת יאקסין [=תמיכות קבועות] להיוצאים מהגדר. אך מי יתן והיה לי בירור על זה, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] שכיחי בזה"ז [בזמן הזה] תעודות מאה"ק [מארץ הקודש] המכחישות זא"ז [זו את זו]. אמנם כאשר אתם כותבים שתמצאו עצות איך להודיע מי ומי המה העושים מעשה זמרי ר"ל [רחמנא ליצלן], תראו נא לקיים זאת ולהודיעני בהקדם, ולהממונים דכוללינו אתן אנ"ד [=בלי נדר] פקודתי להשגיח בכלל על כל בני כוללינו שלא ירעו ולא ישחיתו, ולמי שלא ישמע אליהם לא יתנו אפי'[לו] פ"א [פרוטה אחת], והשי"ת יגדור כרמו ויזכנו לראות בבנין ציון וירושלים... הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו. אנצי' גליציה ב', עמ 49-53; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מויזניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויזניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויזניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל".
בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול על הטקסט.
נשלח לטבריה אל "החסידים היראים הנקראים בשם אגודת מחזיקי הדת בעה"ק טבריא". נושא המכתב הוא אישור האדמו"ר על פעילותם לחיזוק הדת, ולהרחקת אנשים שאינם הולכים בדרך הישר, מלהיות חברים ב"כולל ויזניץ":
"...והנני להודיעם כי הנני מוכן לקיים עצתם לבלי תת יאקסין [=תמיכות קבועות] להיוצאים מהגדר. אך מי יתן והיה לי בירור על זה, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] שכיחי בזה"ז [בזמן הזה] תעודות מאה"ק [מארץ הקודש] המכחישות זא"ז [זו את זו]. אמנם כאשר אתם כותבים שתמצאו עצות איך להודיע מי ומי המה העושים מעשה זמרי ר"ל [רחמנא ליצלן], תראו נא לקיים זאת ולהודיעני בהקדם, ולהממונים דכוללינו אתן אנ"ד [=בלי נדר] פקודתי להשגיח בכלל על כל בני כוללינו שלא ירעו ולא ישחיתו, ולמי שלא ישמע אליהם לא יתנו אפי'[לו] פ"א [פרוטה אחת], והשי"ת יגדור כרמו ויזכנו לראות בבנין ציון וירושלים... הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו. אנצי' גליציה ב', עמ 49-53; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מויזניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויזניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויזניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל".
בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול על הטקסט.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
צרור דפים ופתקאות (כ-27 דף) בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי אליעזר הגר, בעל ה"דמשק אליעזר" מויזניץ. תל-אביב, תש"ו [1946].
מאמרים על פרשיות השבוע, רעיונות בעניני עבודת ה' על פי דרך החסידות. דפים אלו נכתבו ע"י האדמו"ר בקיץ תש"ו, בחודשים האחרונים לחייו (לפני פטירתו בב' באלול תש"ו). החידושים הם על פרשיות תזריע-בחוקותי מחומש ויקרא. המאמרים לא נדפסו בספריו "דמשק אליעזר", ולמיטב ידיעתנו לא ראו את אור הדפוס. רעיונותיו מתובלים בראשי תיבות וגימטריות, כדרכם של אדמו"רי וויזניץ, וכן נזכר בהם הספר "צמח צדיק" מאת זקנו האדמו"ר הראשון לבית ויזניץ.
בראש אחד הדפים נכתב: "קדושים, תש"ו", ובראש דף אחר נכתב: "בחוקותי, תל אביב". אחד הדפים נכתב על דף תלוש מלוח שנה לשנת תש"ד. חלק מהדפים על גבי ניירות מכתבים של ישיבת ויזניץ, שהאדמו"ר עמד בראשה, וחלק גדול מהמאמרים נכתבו על גבי פתקאות (קוויטלאך) שהביאו לו החסידים, ובהם שמות רבים להזכיר בתפילה.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ (תרנ"א-תש"ו). בנו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויזניץ, וחתנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. נסמך להוראה ע"י המהרש"ם מבערז'אן והמהר"ש ענגיל. בשנת תרפ"ב נתמנה לאב"ד ויזניץ והקים בה את ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו התמנה לאדמו"ר בעיר ויזניץ, ואילו אחיו ה"אמרי חיים" התמנה לאדמו"ר בבית מדרשו של אביהם ה"אהבת ישראל" בגרוסוורדיין. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בניסן תש"ד עלה לארץ ישראל, התגורר בתל אביב, בה כיהן כראש ישיבת "תורת בית ישראל" של חסידי וויזניץ. נפטר בגיל 55 ולא הותיר אחריו צאצאים.
אחיו האדמו"רים ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" מתארים את דמותו במילים אלו: "...האיר פני תבל בתורתו וחכמתו והדר חן תפארת קדושתו, ואלפי ישראל התחממו לאורו, גם הרביץ תורה לעדרים עשרות בשנים, והשקיע כל כחותיו בישיבה הגדולה... בוויזניצא... והקים עולה של תורה במדינת בוקובינה ורומניא, שכמעט נשתכחה התורה שם אחרי מלחמת העולם הראשונה, והוא עשה אזניים לתורה, והעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים שנתקרבו על ידו לאביהם שבשמים... וכבוד התורה נתרבה על ידו, כי בכל נפשו ולבו דאג לתלמידים, כאב רחמן לבניו... וכל מעשה תקפו וגבורתו באהבת ישראל והצלת שארית הפלטה בגולת טרנסניסטריה, ידועים ומפורסמים. כשפשטה מלכות הרשעה ימ"ש [השלטון הנאצי ימח שמם] וגורשו רבבות מישראל לשם לכלותם ברעב, התאזר עוז, על אף סכנת נפשות שבדבר, ואסף עזרה גדולה, והעביר לשם במסירת נפש מידי חודש בחדשו להחיות אלפים מישראל..." (מתוך ההקדמה לספרו "דמשק אליעזר").
ה"דמשק אליעזר" הרבה לכתוב במשך ימי חייו את חידושי תורתו בהלכה, אגדה וחסידות, אך רוב כתביו אבדו בשואה. משרידי כתבי ידו נדפסו שלשת כרכי הספר "דמשק אליעזר" על התורה ותהלים, וכן שרידי חידושיו בהלכה.
כ-27 דפים ופתקאות בגודל משתנה. חלקם כתובים משני צידיהם. מצב כללי טוב.
חלק מהדפים שעל גבם נכתבו המאמרים הנם ניירות מכתבים רשמיים של "ישיבת תורת בית ישראל - ע"ש כ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ זצלל"ה, ירושלים, עה"ק ת"ו, נוסדה בוויזניץ שנת תרס"ב". ישיבת "תורת בית ישראל – וויזניץ", נוסדה בירושלים בתחילת שנת תש"ד, ע"י חסידי וויזניץ. כאשר עלה האדמו"ר ה"דמשק אליעזר" לארץ ישראל בקיץ תש"ד, והתיישב בתל-אביב, מסרו חסידי וויזניץ את הנהלת הישיבה לידי האדמו"ר, ומאז עברה הישיבה לתל-אביב. ניירות המסמכים שלפנינו נשארו מהתקופה הראשונה (בת חצי שנה) כאשר ישיבת ויזניץ היתה עוד בירושלים.
מאמרים על פרשיות השבוע, רעיונות בעניני עבודת ה' על פי דרך החסידות. דפים אלו נכתבו ע"י האדמו"ר בקיץ תש"ו, בחודשים האחרונים לחייו (לפני פטירתו בב' באלול תש"ו). החידושים הם על פרשיות תזריע-בחוקותי מחומש ויקרא. המאמרים לא נדפסו בספריו "דמשק אליעזר", ולמיטב ידיעתנו לא ראו את אור הדפוס. רעיונותיו מתובלים בראשי תיבות וגימטריות, כדרכם של אדמו"רי וויזניץ, וכן נזכר בהם הספר "צמח צדיק" מאת זקנו האדמו"ר הראשון לבית ויזניץ.
בראש אחד הדפים נכתב: "קדושים, תש"ו", ובראש דף אחר נכתב: "בחוקותי, תל אביב". אחד הדפים נכתב על דף תלוש מלוח שנה לשנת תש"ד. חלק מהדפים על גבי ניירות מכתבים של ישיבת ויזניץ, שהאדמו"ר עמד בראשה, וחלק גדול מהמאמרים נכתבו על גבי פתקאות (קוויטלאך) שהביאו לו החסידים, ובהם שמות רבים להזכיר בתפילה.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ (תרנ"א-תש"ו). בנו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויזניץ, וחתנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. נסמך להוראה ע"י המהרש"ם מבערז'אן והמהר"ש ענגיל. בשנת תרפ"ב נתמנה לאב"ד ויזניץ והקים בה את ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו התמנה לאדמו"ר בעיר ויזניץ, ואילו אחיו ה"אמרי חיים" התמנה לאדמו"ר בבית מדרשו של אביהם ה"אהבת ישראל" בגרוסוורדיין. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בניסן תש"ד עלה לארץ ישראל, התגורר בתל אביב, בה כיהן כראש ישיבת "תורת בית ישראל" של חסידי וויזניץ. נפטר בגיל 55 ולא הותיר אחריו צאצאים.
אחיו האדמו"רים ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" מתארים את דמותו במילים אלו: "...האיר פני תבל בתורתו וחכמתו והדר חן תפארת קדושתו, ואלפי ישראל התחממו לאורו, גם הרביץ תורה לעדרים עשרות בשנים, והשקיע כל כחותיו בישיבה הגדולה... בוויזניצא... והקים עולה של תורה במדינת בוקובינה ורומניא, שכמעט נשתכחה התורה שם אחרי מלחמת העולם הראשונה, והוא עשה אזניים לתורה, והעמיד תלמידים הרבה למאות ולאלפים שנתקרבו על ידו לאביהם שבשמים... וכבוד התורה נתרבה על ידו, כי בכל נפשו ולבו דאג לתלמידים, כאב רחמן לבניו... וכל מעשה תקפו וגבורתו באהבת ישראל והצלת שארית הפלטה בגולת טרנסניסטריה, ידועים ומפורסמים. כשפשטה מלכות הרשעה ימ"ש [השלטון הנאצי ימח שמם] וגורשו רבבות מישראל לשם לכלותם ברעב, התאזר עוז, על אף סכנת נפשות שבדבר, ואסף עזרה גדולה, והעביר לשם במסירת נפש מידי חודש בחדשו להחיות אלפים מישראל..." (מתוך ההקדמה לספרו "דמשק אליעזר").
ה"דמשק אליעזר" הרבה לכתוב במשך ימי חייו את חידושי תורתו בהלכה, אגדה וחסידות, אך רוב כתביו אבדו בשואה. משרידי כתבי ידו נדפסו שלשת כרכי הספר "דמשק אליעזר" על התורה ותהלים, וכן שרידי חידושיו בהלכה.
כ-27 דפים ופתקאות בגודל משתנה. חלקם כתובים משני צידיהם. מצב כללי טוב.
חלק מהדפים שעל גבם נכתבו המאמרים הנם ניירות מכתבים רשמיים של "ישיבת תורת בית ישראל - ע"ש כ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ זצלל"ה, ירושלים, עה"ק ת"ו, נוסדה בוויזניץ שנת תרס"ב". ישיבת "תורת בית ישראל – וויזניץ", נוסדה בירושלים בתחילת שנת תש"ד, ע"י חסידי וויזניץ. כאשר עלה האדמו"ר ה"דמשק אליעזר" לארץ ישראל בקיץ תש"ד, והתיישב בתל-אביב, מסרו חסידי וויזניץ את הנהלת הישיבה לידי האדמו"ר, ומאז עברה הישיבה לתל-אביב. ניירות המסמכים שלפנינו נשארו מהתקופה הראשונה (בת חצי שנה) כאשר ישיבת ויזניץ היתה עוד בירושלים.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $8,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
תעודת ענק מעוטרת וצבעונית - "נזר נשיאות קודש - ואמרכלות אה"ק ת"ו" ל"נשיא אלוקים ואמרכל ארץ הקודש" האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, מאת ישיבת "תפארת ישראל" בירושלים. [שבט תרס"ה 1905].
כתיבה קליגרפית מרובעת נאה במיוחד, בצבעים שונים, כיתובי פסוקים וכותרות בכתיבה מתעגלת ומסולסלת, עם עיטורי "כתר" מלכות, ומסגרת מעוטרת.
תעודה זו נכתבה למינוי "נשיא ארץ ישראל" להאדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהוכתר כשנה קודם לכן כאדמו"ר על מקום אביו האדמו"ר רבי דוד משה (שנפטר בסוכות תרס"ד), והיה אחד מהאדמו"רים החשובים לממלכת בית רוז'ין.
הגאון הקדוש רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד - כסלו תרצ"ד 1933). בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין. מגדולי התורה והחסידות. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא מועצת גדולי התורה.
חסידות טשורטקוב היתה מן החסידויות הגדולות בעיר ירושלים, ורוב גבאי בית הכנסת "תפארת ישראל" (שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי לקהילות החסידיות בירושלים) היו מנאמני בית טשורטקוב ובית רוזין. בכתב הנשיאות שלפנינו מטעם "ישיבת תלמוד תורה תפארת ישראל בבהמ"ד בית דוד אוהל משה", ממנים את האדמו"ר לממונה על הגבאים "בכל המקומות אנ"ש המסתופפים בצילו.... להקים גבאים גובים ומאספים מידו הקדושה, ולהעמיד קופות... הר' מאיר בעל הנס... בכל אתר ואתר במדינות רוסיא וואהלין, בכל מקום אשר דבר קדשו מגיע...".
בכותרות הדף מופיעים פסוקים ואמרות שונות: "צהלי ורוני יושבת ציון – כי גדול בקרבך קדוש ישראל"; "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח"; "כרועה עדר ירעה... עלות ינהל"; "כתר תורה וגדולה ושם טוב – לגאון ותפארת"; ועוד.
דף גדול, כ-82X56 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף ובקפלי הנייר.
כתיבה קליגרפית מרובעת נאה במיוחד, בצבעים שונים, כיתובי פסוקים וכותרות בכתיבה מתעגלת ומסולסלת, עם עיטורי "כתר" מלכות, ומסגרת מעוטרת.
תעודה זו נכתבה למינוי "נשיא ארץ ישראל" להאדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהוכתר כשנה קודם לכן כאדמו"ר על מקום אביו האדמו"ר רבי דוד משה (שנפטר בסוכות תרס"ד), והיה אחד מהאדמו"רים החשובים לממלכת בית רוז'ין.
הגאון הקדוש רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד - כסלו תרצ"ד 1933). בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין. מגדולי התורה והחסידות. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא מועצת גדולי התורה.
חסידות טשורטקוב היתה מן החסידויות הגדולות בעיר ירושלים, ורוב גבאי בית הכנסת "תפארת ישראל" (שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי לקהילות החסידיות בירושלים) היו מנאמני בית טשורטקוב ובית רוזין. בכתב הנשיאות שלפנינו מטעם "ישיבת תלמוד תורה תפארת ישראל בבהמ"ד בית דוד אוהל משה", ממנים את האדמו"ר לממונה על הגבאים "בכל המקומות אנ"ש המסתופפים בצילו.... להקים גבאים גובים ומאספים מידו הקדושה, ולהעמיד קופות... הר' מאיר בעל הנס... בכל אתר ואתר במדינות רוסיא וואהלין, בכל מקום אשר דבר קדשו מגיע...".
בכותרות הדף מופיעים פסוקים ואמרות שונות: "צהלי ורוני יושבת ציון – כי גדול בקרבך קדוש ישראל"; "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח"; "כרועה עדר ירעה... עלות ינהל"; "כתר תורה וגדולה ושם טוב – לגאון ותפארת"; ועוד.
דף גדול, כ-82X56 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף ובקפלי הנייר.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $5,000
כולל עמלת קונה
מכתב (כ-16 שורות) בכתב יד-קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי "ישראל במו"ה מרדכי פייביש" מהוסיאטין. וינה, [שנות התר"צ בקירוב].
נשלח לנכדו "ח"ח [חתן חתני] הרב היקר יקירי חביבי מו"ה יעקב יושע שליט"א" [רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר]. האדמו"ר מספר בפרוטרוט על מצב בריאותו, מצב בריאות אשתו הרבנית, ומצב בריאות בתו הרבנית חוה הזקוקה לניתוח רפואי - "והשי"ת ברוב רחמיו שלח דברו ורפא אותה... ומעתה השם הטוב ברוב רחמיו וחסדים טובים יגן עלינו וישמרינו מכל מחלה ומכל מרעין בישין, אמן סלה". בהמשך המכתב מודיעהו האדמו"ר משלום "זוגתו היא נכדתי היקרה תחי' ועם בנה הנעים שליט"א, הם בבריאות ב"ה, כה יעזור ד' עד נצח". בסיום המכתב מעתיר האדמו"ר עבור "הרב הג' הר' שלמה בן מלכה שרה... ואני תפלה לאל ית'[ברך] שיהי'[ה] לו רפואה שלימה בקר[ו]ב וארוכתו מן השמים תצמח... דברי ח"ח [חותן-חותנו] הדו"ש [הדורש שלומו] באהבה – ישראל במו"ה מרדכי פייביש".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו”רי בית רוזין, נכדו האחרון של רבי ישראל מרוזין. נולד בשנת תרי”ח לאביו האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. משנת תרנ”ד ממלא מקום אביו בהוסיאטין. מתרע”ד בוינה. בשנת תרצ”ז עלה לארץ ישראל לתל-אביב. ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה”אור החיים” במעמד גדולי המקובלים [בזמן השואה כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, ינצח בחזית מצרים ומשם יגיעו להשמדה של יושבי ארץ ישראל] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד, כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בתל אביב בחנוכה תש”ט ומנוחתו בטבריה. חתנו האדמו"ר רבי יעקב פרידמן (תרל"ח-תשי"ז 1878-1956), בן האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, וממלא מקומו של חמיו באדמו"רות הוסיאטין.
מקבל המכתב: רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר (תרנ"ג-תשי"ג), חתן האדמו"ר רבי יעקב מבוהוש-הוסיאטין, ובנו של רבי יצחק באומינגר ראש הקהל בקראקא וחבר הסנאט הפולני מטעם אגודת ישראל. רבי יעקב יהושע כיהן לימים כמזכיר מערכת בתי הדין הרבניים בתל אביב.
[1] דף. 20 ס"מ. 16 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב טוב מאד. נקבי תיוק.
נשלח לנכדו "ח"ח [חתן חתני] הרב היקר יקירי חביבי מו"ה יעקב יושע שליט"א" [רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר]. האדמו"ר מספר בפרוטרוט על מצב בריאותו, מצב בריאות אשתו הרבנית, ומצב בריאות בתו הרבנית חוה הזקוקה לניתוח רפואי - "והשי"ת ברוב רחמיו שלח דברו ורפא אותה... ומעתה השם הטוב ברוב רחמיו וחסדים טובים יגן עלינו וישמרינו מכל מחלה ומכל מרעין בישין, אמן סלה". בהמשך המכתב מודיעהו האדמו"ר משלום "זוגתו היא נכדתי היקרה תחי' ועם בנה הנעים שליט"א, הם בבריאות ב"ה, כה יעזור ד' עד נצח". בסיום המכתב מעתיר האדמו"ר עבור "הרב הג' הר' שלמה בן מלכה שרה... ואני תפלה לאל ית'[ברך] שיהי'[ה] לו רפואה שלימה בקר[ו]ב וארוכתו מן השמים תצמח... דברי ח"ח [חותן-חותנו] הדו"ש [הדורש שלומו] באהבה – ישראל במו"ה מרדכי פייביש".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו”רי בית רוזין, נכדו האחרון של רבי ישראל מרוזין. נולד בשנת תרי”ח לאביו האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. משנת תרנ”ד ממלא מקום אביו בהוסיאטין. מתרע”ד בוינה. בשנת תרצ”ז עלה לארץ ישראל לתל-אביב. ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה”אור החיים” במעמד גדולי המקובלים [בזמן השואה כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, ינצח בחזית מצרים ומשם יגיעו להשמדה של יושבי ארץ ישראל] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד, כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בתל אביב בחנוכה תש”ט ומנוחתו בטבריה. חתנו האדמו"ר רבי יעקב פרידמן (תרל"ח-תשי"ז 1878-1956), בן האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש, וממלא מקומו של חמיו באדמו"רות הוסיאטין.
מקבל המכתב: רבי יעקב יהושע העשיל באומינגר (תרנ"ג-תשי"ג), חתן האדמו"ר רבי יעקב מבוהוש-הוסיאטין, ובנו של רבי יצחק באומינגר ראש הקהל בקראקא וחבר הסנאט הפולני מטעם אגודת ישראל. רבי יעקב יהושע כיהן לימים כמזכיר מערכת בתי הדין הרבניים בתל אביב.
[1] דף. 20 ס"מ. 16 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב טוב מאד. נקבי תיוק.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (4 עמ', למעלה מ-90 שורות) בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן ראטה" בעל "שומר אמונים". "סאקמאר" [סאטמר, חשון תרצ"ב 1931].
מכתב מעניין של דברי חיזוק והדרכה שנכתב אל בני חבורתו בירושלים, בו כותב להם האדמו"ר בפרוטרוט על תכניות עלייתו לארץ ישראל, על תכניות הדפסת ספריו "שולחן הטהור" ו"טהרת הקודש", ואודות פעולותיו לארגון חבורות נוספות בעיר סאטמר, לקרב מאות נפשות לעבודת השם יתברך. האדמו"ר מספר על הרדיפות שעברו הוא ובני חבורתו בעיר סאטמר, ועל כך שהוא מקבל עליו את רצון השי"ת באהבה.
המכתב פונה אל "אהוביי ידידיי בני חבורתי, אשר חביבים עלי כבבת נפשי... היושבים בקרתא קדישא דירושלים...", ובתחילת דבריו מתנצל האדמו"ר על כי הוא עונה להם במכתב כללי ולא במכתבים פרטיים "מפני חולשת כוחי".
האדמו"ר כותב על תכניות חזרתו לארץ ישראל: "...והנה ראיתי השתוקקות שלכם שאחזור לארצנו קדושה, מי יתן והיה שיעזרנו השי"ת לזה, אבל כעת אי אפשר עוד מפני כמה טעמים, ועיקר הטעמים שאני עוסק בחיבורי, ובדעתי היה ליסע לאיזה חדשים לארצנו קדושה, אבל חשבתי כי לא טוב זו הדרך, כי רק אמתין שיעזרנו השי"ת ליסע לשם לחלוטין... ועתה בניי אם תחפצו באמת שאשוב לארצנו הקדושה ונזכה לעבוד את השי"ת שכם אחד, תקיימו אלו התנאים: ראשית כל תתמידו לבקש רחמים מה' שיזכינו השם ברוב רחמיו לחזור מתוך חיים בריאות ושלום. ושנית שתראו שיהיה לכם מנין ותתקבצו בליל שבת ובשלש סעודות כמו בקארלינער, ואמת אגיד לכם כי גלוי לכם גודל צערי מה שהיה מההתנגדויות... ולא ארצה לעשות חדשות ולהמשיך קטרוגים חדשים... כי גם כאן משעה שעשינו המנין רבו המקטריגים ושונאים מכל צד, רק אנחנו עשינו את שלנו בע"ה ואין אנחנו משגיחים... ואם יזכה אותכם השם לזה שיהיה לכם מנין, זה יהי הכנה אם יעזור השם שאזכה לחזור לדור לעירנו הקדושה לחיים ולשלום...".
מכתב זה נדפס באופן חלקי ומצונזר בספר "תולדות אהרן" (חלק ג', ירושלים תשנ"ז, עמ' ריג-ריד), בהשמטת ושינוי כל הקטעים המספרים אודות העיכובים והרדיפות בעיר סאטמר, שמספר עליהם האדמו"ר במכתב שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה (רוט) - (תרנ"ד-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוזוב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. ייסד חבורות לעבודת ה' במסירות נפש בבודפשט ובסאטמר וקרא שמן "שומר אמונים". בשנת תרפ"ה עלה לירושלים וגם בה הקים חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' בדרכי החסידות. בשנים תר"ץ-תרצ"ט חזר לחבורת חסידיו בסאטמר ואח"כ עבר לבערעגסאס. כל אותה התקופה עמד בקשר מכתבים עם חסידיו מארץ הקודש - מכתב זה שלפנינו הוא מראשית אותה התקופה.
בשנת תרצ"ט חזר לירושלים, וארגן מחדש את חבורתו הקדושה, שממשיכה עד ימינו את דרכו, בקהילות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה" ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהרל'ך", על שם רבם הראשון "ר' אהרל'ע", שמכוחו הגדול בוערת אש החסידות והיראה בהם עד היום הזה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
דף כפול. 23 ס"מ. 4 עמ' כתובים (למעלה מ-90 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ובלאי.
מכתב מעניין של דברי חיזוק והדרכה שנכתב אל בני חבורתו בירושלים, בו כותב להם האדמו"ר בפרוטרוט על תכניות עלייתו לארץ ישראל, על תכניות הדפסת ספריו "שולחן הטהור" ו"טהרת הקודש", ואודות פעולותיו לארגון חבורות נוספות בעיר סאטמר, לקרב מאות נפשות לעבודת השם יתברך. האדמו"ר מספר על הרדיפות שעברו הוא ובני חבורתו בעיר סאטמר, ועל כך שהוא מקבל עליו את רצון השי"ת באהבה.
המכתב פונה אל "אהוביי ידידיי בני חבורתי, אשר חביבים עלי כבבת נפשי... היושבים בקרתא קדישא דירושלים...", ובתחילת דבריו מתנצל האדמו"ר על כי הוא עונה להם במכתב כללי ולא במכתבים פרטיים "מפני חולשת כוחי".
האדמו"ר כותב על תכניות חזרתו לארץ ישראל: "...והנה ראיתי השתוקקות שלכם שאחזור לארצנו קדושה, מי יתן והיה שיעזרנו השי"ת לזה, אבל כעת אי אפשר עוד מפני כמה טעמים, ועיקר הטעמים שאני עוסק בחיבורי, ובדעתי היה ליסע לאיזה חדשים לארצנו קדושה, אבל חשבתי כי לא טוב זו הדרך, כי רק אמתין שיעזרנו השי"ת ליסע לשם לחלוטין... ועתה בניי אם תחפצו באמת שאשוב לארצנו הקדושה ונזכה לעבוד את השי"ת שכם אחד, תקיימו אלו התנאים: ראשית כל תתמידו לבקש רחמים מה' שיזכינו השם ברוב רחמיו לחזור מתוך חיים בריאות ושלום. ושנית שתראו שיהיה לכם מנין ותתקבצו בליל שבת ובשלש סעודות כמו בקארלינער, ואמת אגיד לכם כי גלוי לכם גודל צערי מה שהיה מההתנגדויות... ולא ארצה לעשות חדשות ולהמשיך קטרוגים חדשים... כי גם כאן משעה שעשינו המנין רבו המקטריגים ושונאים מכל צד, רק אנחנו עשינו את שלנו בע"ה ואין אנחנו משגיחים... ואם יזכה אותכם השם לזה שיהיה לכם מנין, זה יהי הכנה אם יעזור השם שאזכה לחזור לדור לעירנו הקדושה לחיים ולשלום...".
מכתב זה נדפס באופן חלקי ומצונזר בספר "תולדות אהרן" (חלק ג', ירושלים תשנ"ז, עמ' ריג-ריד), בהשמטת ושינוי כל הקטעים המספרים אודות העיכובים והרדיפות בעיר סאטמר, שמספר עליהם האדמו"ר במכתב שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה (רוט) - (תרנ"ד-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוזוב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. ייסד חבורות לעבודת ה' במסירות נפש בבודפשט ובסאטמר וקרא שמן "שומר אמונים". בשנת תרפ"ה עלה לירושלים וגם בה הקים חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' בדרכי החסידות. בשנים תר"ץ-תרצ"ט חזר לחבורת חסידיו בסאטמר ואח"כ עבר לבערעגסאס. כל אותה התקופה עמד בקשר מכתבים עם חסידיו מארץ הקודש - מכתב זה שלפנינו הוא מראשית אותה התקופה.
בשנת תרצ"ט חזר לירושלים, וארגן מחדש את חבורתו הקדושה, שממשיכה עד ימינו את דרכו, בקהילות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה" ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהרל'ך", על שם רבם הראשון "ר' אהרל'ע", שמכוחו הגדול בוערת אש החסידות והיראה בהם עד היום הזה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
דף כפול. 23 ס"מ. 4 עמ' כתובים (למעלה מ-90 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ובלאי.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $15,000
הערכה: $30,000 - $40,000
נמכר ב: $20,000
כולל עמלת קונה
פסק דין (3 עמ' גדולים), "היתר מאה רבנים" - עם חתימות 115 רבנים, המתירים להאדמו"ר רבי מרדכי רוקח לשאת אשה שניה, לאחר שאבדו עקבותיה של אשתו הראשונה בשואת יהודי אירופה. כ"ב אייר תש"ו [מאי 1946].
בראש פסק הדין, סיפור היעלמותה של הרבנית בת שבע רוקח (בת האדמו"ר ר' משה אהרן רבינוביץ מקוברין), לאחר שנסעה בשנת תש"א (1941) יחד עם בתם הילדה, לעיר קוברין לבקר את אמה החולנית, "ובנתיים פרצה המלחמה הנוראה של הגרמנים עם הרוסים". בקיץ תש"ב כבר התפרסם שהגרמנים עשו כליה ביהודי קוברין, ועפ"י הידיעות שהגיעו לארגון יוצאי קוברין - מתוך אלפי היהודים שהיו אז בקוברין, נשארו בחיים רק נפשות בודדות שניצלו מִגֵיא-הַהַרֵיגָה.
בראש החותמים – דייני בית הדין של ה"חסידים" בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, כשאחריהם (משני צידי הדף) עוד עשרות חתימות - מרבנים, אדמו"רים, ותלמידי חכמים צעירים מירושלים. בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי חנוך דוב פדווא (לימים: גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי שלמה שרייבר (מראשי ישיבת "חיי עולם"); רבי משה חסקין (הרב מפרילוקי); רבי שמואל קיפניס (מראשי "אוצר הפוסקים"); רבי יואל אשכנזי אב"ד יאס; רבי מאיר סטלביץ (רבה של "זכרון משה", הרב מחסלוביץ); רבי בנימין ראבינאוויטץ (לימים חבר בד"צ עדה החרדית ואדמו"ר קהילת "משכנות הרועים"); רבי יהושע מרדכי פייגנבוים (הרב מסובראנץ); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים: האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים, האדמו"ר משומרי אמונים); רבי שלום סאפרין (האדמו"ר מקומרנא); רבי אלעזר מאיר ביין; רבי יוסף בנימין רובין; רבי חיים ישראל הלטובסקי; ועוד.
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו הגדול ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח בנדודים רבים אל אחיו האדמו"ר, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותו ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו לקומם מחדש את חסידות בעלזא. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, פנה לקבל "היתר מאה רבנים" לשאת אשה שניה (הידיעות על הרצחה של אשתו בעיר קוברין לא היו מבוססות על עדויות גמורות, שכן מקוברין כמעט ולא נותרו ניצולים עדי-ראיה, והאדמו"ר חשש לאיסור "חרם דרבינו גרשום"). נישא בשנית להרבנית מרים (לבית משפחת גליק מהעיר סאטמר) ונפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח (ינואר 1948).
3 עמ', 32.5 ס"מ. [2] עמ' במכונת כתיבה, ועמוד וחצי עם חתימות ידם של 115 רבנים ואדמו"רים. מצב טוב-בינוני. נזקי רטיבות.
בראש פסק הדין, סיפור היעלמותה של הרבנית בת שבע רוקח (בת האדמו"ר ר' משה אהרן רבינוביץ מקוברין), לאחר שנסעה בשנת תש"א (1941) יחד עם בתם הילדה, לעיר קוברין לבקר את אמה החולנית, "ובנתיים פרצה המלחמה הנוראה של הגרמנים עם הרוסים". בקיץ תש"ב כבר התפרסם שהגרמנים עשו כליה ביהודי קוברין, ועפ"י הידיעות שהגיעו לארגון יוצאי קוברין - מתוך אלפי היהודים שהיו אז בקוברין, נשארו בחיים רק נפשות בודדות שניצלו מִגֵיא-הַהַרֵיגָה.
בראש החותמים – דייני בית הדין של ה"חסידים" בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, כשאחריהם (משני צידי הדף) עוד עשרות חתימות - מרבנים, אדמו"רים, ותלמידי חכמים צעירים מירושלים. בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי חנוך דוב פדווא (לימים: גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי שלמה שרייבר (מראשי ישיבת "חיי עולם"); רבי משה חסקין (הרב מפרילוקי); רבי שמואל קיפניס (מראשי "אוצר הפוסקים"); רבי יואל אשכנזי אב"ד יאס; רבי מאיר סטלביץ (רבה של "זכרון משה", הרב מחסלוביץ); רבי בנימין ראבינאוויטץ (לימים חבר בד"צ עדה החרדית ואדמו"ר קהילת "משכנות הרועים"); רבי יהושע מרדכי פייגנבוים (הרב מסובראנץ); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים: האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים, האדמו"ר משומרי אמונים); רבי שלום סאפרין (האדמו"ר מקומרנא); רבי אלעזר מאיר ביין; רבי יוסף בנימין רובין; רבי חיים ישראל הלטובסקי; ועוד.
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו הגדול ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח בנדודים רבים אל אחיו האדמו"ר, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותו ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו לקומם מחדש את חסידות בעלזא. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, פנה לקבל "היתר מאה רבנים" לשאת אשה שניה (הידיעות על הרצחה של אשתו בעיר קוברין לא היו מבוססות על עדויות גמורות, שכן מקוברין כמעט ולא נותרו ניצולים עדי-ראיה, והאדמו"ר חשש לאיסור "חרם דרבינו גרשום"). נישא בשנית להרבנית מרים (לבית משפחת גליק מהעיר סאטמר) ונפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח (ינואר 1948).
3 עמ', 32.5 ס"מ. [2] עמ' במכונת כתיבה, ועמוד וחצי עם חתימות ידם של 115 רבנים ואדמו"רים. מצב טוב-בינוני. נזקי רטיבות.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $60,000
נמכר ב: $47,500
כולל עמלת קונה
תעודת פספורט פולנית של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, עם תמונתו וחתימת יד קדשו. [ארץ ישראל, 1948].
הפספורט הונפק בתל אביב ע"י הקונסוליה הפולנית ב-10 למרץ 1948. בדף השני הודבקה תמונת האדמו"ר (רפרודוקציה של תמונה מפורסמת משנת תרצ"ד, כשהוא נשען על אדן חלון רכבת), ועליה הטבעות חותמות-הבלטה של הקונסוליה. מתחת לתמונה חתימה בכתב-יד קדשו של האדמו"ר "הק' אהרן רוקח".
בפספורט חותמות, עם מילוי בכתב-יד של אשרות כניסה (ויזות) לצ'כוסלובקיה ושוויץ.
פספורט זה הוכן כחלק מתוכניתו של האדמו"ר לעזוב את ארץ ישראל בעיצומה של מלחמת השחרור, וזאת לאחר הפצרת חסידיו באירופה. תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל והאדמו"ר נשאר בארץ ישראל. כך מסופר על פרשה זו בספר "בקדושתו של אהרן" (חלק ב', עמ' צו-צז):
"בימי מלחמת תש"ח הפצירו החסידים שרבנו ז"ל יעבור להתגורר באירופה. רבנו קיבל את דבריהם וציוה לר' משה [גרוס] מקורבו, שינפיק לו דרכון... וגם שיזמין לו מקום על המטוס... אח"כ שאל רבנו את ר' משה 'למתי הזמנת את הטיסה?', השיב ר' משה: 'ליום חמישי', שנפל אז ביום כ"א אדר. אמר לו רבנו: 'יום זה הוא יום היארצייט של אמי הרבנית ע"ה, אין א טאג פון א יארצייט בין איך נאך קיינמאל נישט געפאהרן [וביום של יארצייט מעולם לא נסעתי]'. רבנו דחה את הנסיעה למועד מאוחר יותר, וככה מספר פעמים. משנתוודע הדבר להרב אונטרמן, רבה הראשי של תל אביב, שלח משלחת אל בית רבנו לבקשו שלא יסע. ענה לו רבנו: שבעצם אין בדעתו לנסוע, רק שיש לו קבלה מאביו רבי ישכר דוב זי"ע שבזמן כזה צריכים להתכונן לנסיעה".
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כסנגורם של ישראל וכאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (תרס"א-תש"י - אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל - בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
פספורט. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל בכריכה.
הפספורט הונפק בתל אביב ע"י הקונסוליה הפולנית ב-10 למרץ 1948. בדף השני הודבקה תמונת האדמו"ר (רפרודוקציה של תמונה מפורסמת משנת תרצ"ד, כשהוא נשען על אדן חלון רכבת), ועליה הטבעות חותמות-הבלטה של הקונסוליה. מתחת לתמונה חתימה בכתב-יד קדשו של האדמו"ר "הק' אהרן רוקח".
בפספורט חותמות, עם מילוי בכתב-יד של אשרות כניסה (ויזות) לצ'כוסלובקיה ושוויץ.
פספורט זה הוכן כחלק מתוכניתו של האדמו"ר לעזוב את ארץ ישראל בעיצומה של מלחמת השחרור, וזאת לאחר הפצרת חסידיו באירופה. תוכנית זו לא יצאה לבסוף אל הפועל והאדמו"ר נשאר בארץ ישראל. כך מסופר על פרשה זו בספר "בקדושתו של אהרן" (חלק ב', עמ' צו-צז):
"בימי מלחמת תש"ח הפצירו החסידים שרבנו ז"ל יעבור להתגורר באירופה. רבנו קיבל את דבריהם וציוה לר' משה [גרוס] מקורבו, שינפיק לו דרכון... וגם שיזמין לו מקום על המטוס... אח"כ שאל רבנו את ר' משה 'למתי הזמנת את הטיסה?', השיב ר' משה: 'ליום חמישי', שנפל אז ביום כ"א אדר. אמר לו רבנו: 'יום זה הוא יום היארצייט של אמי הרבנית ע"ה, אין א טאג פון א יארצייט בין איך נאך קיינמאל נישט געפאהרן [וביום של יארצייט מעולם לא נסעתי]'. רבנו דחה את הנסיעה למועד מאוחר יותר, וככה מספר פעמים. משנתוודע הדבר להרב אונטרמן, רבה הראשי של תל אביב, שלח משלחת אל בית רבנו לבקשו שלא יסע. ענה לו רבנו: שבעצם אין בדעתו לנסוע, רק שיש לו קבלה מאביו רבי ישכר דוב זי"ע שבזמן כזה צריכים להתכונן לנסיעה".
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כסנגורם של ישראל וכאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (תרס"א-תש"י - אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל - בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
פספורט. 14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל בכריכה.
קטגוריה
גדולי החסידות – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $50,000
הערכה: $80,000 - $100,000
נמכר ב: $62,500
כולל עמלת קונה
לקוטי אמרים [תניא], "ספר של בינונים" - "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. סלאוויטא, [תקנ"ו-תקנ"ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי משולם זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $50,000
כולל עמלת קונה
"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", שני חלקים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. קאפוסט, תקע"ו. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח). דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג