מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר מוויזניץ הרב הקדוש רבי ישראל הגר בעל ה"אהבת ישראל". [ויזניץ], תשרי תרע"ג [1912].
נשלח לטבריה אל "החסידים היראים הנקראים בשם אגודת מחזיקי הדת בעה"ק טבריא". נושא המכתב הוא אישור האדמו"ר על פעילותם לחיזוק הדת, ולהרחקת אנשים שאינם הולכים בדרך הישר, מלהיות חברים ב"כולל ויזניץ":
"...והנני להודיעם כי הנני מוכן לקיים עצתם לבלי תת יאקסין [=תמיכות קבועות] להיוצאים מהגדר. אך מי יתן והיה לי בירור על זה, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] שכיחי בזה"ז [בזמן הזה] תעודות מאה"ק [מארץ הקודש] המכחישות זא"ז [זו את זו]. אמנם כאשר אתם כותבים שתמצאו עצות איך להודיע מי ומי המה העושים מעשה זמרי ר"ל [רחמנא ליצלן], תראו נא לקיים זאת ולהודיעני בהקדם, ולהממונים דכוללינו אתן אנ"ד [=בלי נדר] פקודתי להשגיח בכלל על כל בני כוללינו שלא ירעו ולא ישחיתו, ולמי שלא ישמע אליהם לא יתנו אפי'[לו] פ"א [פרוטה אחת], והשי"ת יגדור כרמו ויזכנו לראות בבנין ציון וירושלים... הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו. אנצי' גליציה ב', עמ 49-53; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מויזניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויזניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויזניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל".
בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול על הטקסט.