כתובה לנישואי החתן יעקב בן הגביר הנעלה דוד די יצחק פראנקו מינדיס [פרנקו-מנדס] עם הכלה שרה בת הגביר הנעלה דוד טיישיירא [טישיירא]. "האגא הבירה שבהולאנדא" - האג, הולנד, ה' ניסן תקל"א [מרץ 1771].
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת איכותי: בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם - חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד - Caritas). נוסח הכתובה, כתוב בכתיבה ספרדית, בין שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת ה"תנאים".
עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
עיטורי כתובה זו והכיתוב המודפס בתחתית שונים במעט מאלה המופיעים ביתר הכתובות מטיפוס זה (ראה לדוגמה פריט קודם): לבושם של החתן והכלה המופיעים בפינה הימנית העליונה עודכן כדי להתאים לאופנת התקופה; בתחתית הקרטוש נוסף מדליון בו מופיע עוף החול (Phoenix); ובמקום הכיתוב המתייחס לרבי יצחק אבוהב, מופיע הכיתוב "Pertenece ao K. K. de T. T. de Amsterdam Roshodes Kislef A° 5499 D = M" - "שייך לק"ק [קהל קודש] ת"ת [תלמוד תורה] אמשטרדם, ראש חודש כסלו שנת תצ"ט [1739]". מאה שנים קודם לכן, בשנת 1639, התמזגו שלוש הקהילות היהודיות של בני ספרד ופורטוגל באמשטרדם - "בית יעקב", "נווה שלום" ו"בית ישראל" - והיו לקהילה אחת, שנקראה "תלמוד תורה". לפי פרופ' שלום צבר, הטקסט וכן העדכונים השונים שנעשו בטופס הכתובה, נעשו בשנת 1739 לכבוד ולציון מלאת מאה שנים לאיחוד הקהילות.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימותיהם של החתן (באותיות לטיניות) והעדים שלמה סרוק (בעברית) ו-"Mor. / Mos. Baruch ---" - "מרדכי / משה ברוך ---" (באותיות לטיניות). אותן החתימות מופיעות גם בסוף ה"תנאים" הכתובים בקרטוש התחתון. בנוסח הכתובה וכן ב"תנאים" נזכר שמו של הנוטריון שערך את ההסכם - "הנוטאריו המפורסם בבירה הנקרא לאמבירט זייטהוף".
שלמה סרוק, החתום פעמיים בכתובה שלפנינו, היה רבה של הקהילה הספרדית בהאג בין השנים 1852-1789, ונראה כי גם נוסח הכתובה כתוב בכתב ידו.
החתן, יעקב פרנקו-מנדס, הוא כפי הנראה קרוב-משפחה של דוד פרנקו-מנדס (דוד חפשי, 1713-1792) - משורר ומחזאי עברי יהודי-הולנדי, צאצא למשפחת אנוסים, תלמידו של רמח"ל, מחברם של מספר ספרים ומעתיקם של כתבי-יד רבים.
באוסף הספריה הלאומית (Ms. Heb. 4°901.442) שמורה כתובה משנת תקכ"ו [1766] המתעדת את נישואי אהרן בן דוד בן יצחק פראנקו-מינדיס (אחי החתן הנ"ל) עם הכלה רחל בת דוד טיישיירא (אחות הכלה הנ"ל).
42X34.5 ס"מ. כתמים משני צדי הכתובה (בעיקר בשליש התחתון). מעט קמטים. תיקון בנוסח הכתובה, בתאריך המופיע לפני שם הנוטריון.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College, Skirball Museum and Klau Library, Shalom Sabar (ניו-יורק, 1990), עמ' 265-270; מס' 171.
2. יצורתו [!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.