• ספר בית יוסף חדש, חידושי תורה בהלכה ובאגדה, תוכחת מוסר וענינים ציבוריים. מאת הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי". כולל ירושלים, [תרל"ה-תרמ"א 1875-1881].
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס, תחילה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אך כשעיין רי"מ סלומון בתוכנו הפולמוסי של הספר סירב להמשיך בהדפסה, והמשכה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם. בעותק זה של "בית יוסף חדש", נמצאים בתחילתו [18] דף שאינם נמצאים ברוב העותקים, ובהם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, מכתבי הסכמות ותמיכה ברע"י שלזינגר, מרבנים מירושלים, צפת וחברון, מפתחות מפורטים לספר ומאמר "קול ברמה". הספר גם כולל את הדפים ז-ט שחסרים בהרבה עותקים [בדפים אלו של "פסק בית דין" נגד הרפורמים, מתקיף המחבר את רבני הונגריה החרדים מ"נוסח אשכנז", הדורשים בשפה הגרמנית וההונגרית, ולא בשפת היידיש]. כמו כן נמצאים הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א.
[18], ב-קכד דף (ללא השער הנוסף הנמצא בחלק מן העותקים אחרי דף י), כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני, חלק מהדפים על נייר יבש, בלאי וכתמים, קרעים ופגעי עש. כריכת חצי-עור מפוארת. ש' הלוי 231.
• קונטרס "ניתוץ הבית", מכתבי רבנים ובתי דין נגד הספר "בית יוסף חדש" - "יהרס וינתץ את הבית יוסף חדש, אשר בנה ר"ע יוסף שלעזינגער, ואשר כנגע נראה לכל חכמי ישראל בהבית, ועל זה באו כל הרבנים הגאונים להבדיל החיבור הזה מקהל ישראל". ירושלים, תרל"ה (1875).
[1], 8 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. נכרך בין דפי הספר "בית יוסף חדש". ש' הלוי 232 [גם הרישום בש' הלוי מס' 233 "על דבר החיבור... בית יוסף חדש", היא למעשה קונטרס ניתוץ הבית – שנרשם ע"י ש' הלוי עפ"י עותק חסר-שער, ראה בצרור המכתבים דלהלן].
• שלשה קונטרסים נדירים שיצאו בפולמוס זה: "חרב פיפיות". [ירושלים, תרל"ה 1875 - דפוס גאשצינני]; עם קונטרס "צעקת הדל", מכתב מודפס מרבי עקיבא יוסף שלזינגר, אודות הפולמוס על ספרו "בית יוסף חדש"; ודף נוסף "ואלה דברי חברת עזרת ישראל- אשכנזים מחסידים ופרושים" - מכתב מודפס בעד רבי עקיבא יוסף שלזינגר. [ירושלים, תרל"ה 1875].
[8] עמ'. (ללא מעטפת השער המודפסת). כ-18 ס"מ. מצב בינוני, פגומים בשוליהם ומוקפים בהדבקות נייר.
שושנה הלוי בספרה (מס' 232), מזכירה את קונטרס "צעקת הדל", עפ"י מכתבו של המהר"ם שיק אודות רבי עקיבא יוסף, וכותבת שלא מצאה לו זכר. קונטרסים אלו אינם נמצאים בספריה הלאומית [ראה מאמר מצורף מאת י' פריידין: 'חרב פיפיות' ו'צעקת הדל' - קונטרסים אבודים מפולמוס 'בית יוסף חדש' – עפ"י עותק שמצא בארכיון עירית ירושלים].
• צרור מכתבים אודות נדירותם ותוכנם של הקונטרסים הנ"ל, מאת הביבליוגרפים: שושנה הלוי [מחברת הספר "ספרי ירושלים הראשונים"], ד"ר יעקב יוסף כהן [מנהל הקטלוג העברי ב"בית הספרים הלאומי"] והרב ראובן אליצור [ממנהלי "ספריית הרמב"ם" בתל אביב]. ההתכתבות נעשתה באביב תשל"ו, והפרטים המובאים בהתכתבויות זו, לא הספיקו להכנס במהדורה השניה של ספרה של שושנה הלוי, שנגמרה בתמוז תשל"ה ונדפסה באמצע שנת תשל"ו. שושנה הלוי כותבת במכתבה שלפנינו, כי אין לה אפשרות לתקן את הדברים בספר.
6 מכתבים, גודל משתנה, מצב טוב.
מחבר הספר "בית יוסף חדש" - הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש", יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים, במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים. וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל ה"מחנה חיים" שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט, כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש", וכה כתב: "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו. ומי יודע ויבין זאת. עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"]. גם בראש העותק שלפנינו מופיעים מכתבי התמיכה שקיבל מרבני הספרדים בארץ ישראל.
מתנגדיו שלא בחלו באמצעים, הוציאו בהמשך הפולמוס, קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל" ובו טענות רבות נגד הספר, ביניהם: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל, לשאת אשה שניה [רע"י השיב על טענה זו שרבינו גרשום החרים אשה שנפרדה מבעלה למעלה מי"ח חודש]. ב. שהכותב מתיימר להיות משיח וזאת על פי משפטים שהוצאו מהקשרם, מציטוטים שציטט המחבר בשם אליהו הנביא ב"תנא דבי אליהו". ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]. ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה", למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הכינוי עי"ש תפס מקום נרחב בתיאוריו של ש"י עגנון בספרו "תמול שלשום", בו הוא מתאר קצת את דמותו של רבי עקיבא יוסף. הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו שהסירו את החרם, ומעניין לציין כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.