כתב-יד, תשובה בכתב-ידו וחתימותיו של רבי יצחק משה אבואלעפיא, בעניין פולמוס הרבנות בדמשק. [דמשק, תרנ"ז בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם מחיקות והוספות בשוליים.
את התשובה שלפנינו הדפיס רבי יצחק משה אבואלעפיא בספרו "פני יצחק", בטשטוש הפרטים ובשינוי זהות מקום הרבנות עליה נסובה המחלוקת, בעוד למעשה נכתבה התשובה כתגובה למחלוקת שפרצה על רבנותו בדמשק. היה זה בשנת תרנ"ז, כאשר כמה מאנשי קהילת דמשק פעלו להדיח את רבי יצחק אבואלעפיא ממשרתו כרב העיר ומינו במקומו את רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (שנודע לאחר מכן בכינויו "הסבא קדישא"). רבי יצחק אבואלעפיא כתב אז את תשובתו החריפה שלפנינו, בה פוסק שבואו של הרב החדש דינו כהשגת גבול והוא אסור על פי ההלכה. כשנה לאחר מכן הדפיס את התשובה בספרו (פני יצחק חלק ה', אזמיר תרנ"ח, ח"מ, סימן א), כשהוא משנה את הפרטים ומציג את סיפור המקרה כאילו התרחש בקהילה בפרס: "נשאלתי מק"ק טהארן יצ"ו וז"ל שאלה ראובן נתקבל לדיין ומ"ץ בק"ק המאדאן... והוא באמו"ץ אדם גדול בתורה ושמו נודע בשערים בכל ערי ישראל שבמלכות פרס... כמה בני אדם שאינם מהוגנים נהפכו עליו לאויבים...". בסיום התשובה, לאחר חתימתו, נדפסה תוספת שנכתבה לאחר בואו של הרב החדש: "אמר הכותב יא"ה ס"ט לא עברו ימים מועטים אחר ששלחתי הפס"ד הנז"ל והשמועה באה שכבר בא החכם הנז' אצלם ונהג נשיאותו... וסילקו להרב הקדום מרבנותו וקיפחו מחייתו ופרנסתו...". זמן מה לאחר התיישבותו של הרב אלפאנדארי בדמשק הכירו שני הרבנים האחד בגדולתו של השני, והם שיתפו פעולה בכהונת הרבנות (ראה על כך: יצחק בן צבי, חליפת אגרות בין הראש"ל יעקב שאול אלישר לרב הכולל בקושטא רבי משה הלוי, אוצר יהודי ספרד, ספר ו, ירושלים תשכ"ג, עמ' 8-11).
לפנינו חלקה של התשובה בכתב-ידו, שמונה דפים מתוך התשובה המלאה - המכילים בין היתר את סיום התשובה עם חתימתו, ולאחר מכן ההוספה הנ"ל שעליה חתם בשנית. התשובה נדפסה בספר "פני יצחק" מתוך כתב-היד שלפנינו, כפי שניתן לראות ממספרי הקונטרסים של הדפוס שסומנו בכתב היד.
בנוסח שלפנינו קיימות שורות שנמחקו ולא נדפסו לבסוף. במקום אחד נכתבה בתחילה גרסה שונה לפתיחת ההוספה: "אמר הכותב יא"ה לא עברו ימים מועטים... והשמועה באה שהשונאים להרב שלהם הקדום המה וחכמיהם... ושלחו סך עצו"ר והביאו להם חכם אחד מקרית חוצות...".
רבי יצחק אבואלעפיא (תקפ"ד-תר"ע), מחכמי ארץ ישראל וסוריה. בצעירותו למד אצל סבו רבי חיים נסים אבואלעפיא (הרב חנ"א) בטבריה, והפך לאחד מחכמי ודייני העיר. יצא כשד"ר מטעם קהילות טבריה וצפת לארצות הגולה. בשנת תרל"ג התמנה לרב הראשי - החכם באשי - של דמשק, עד שהוחלף על ידי בני הקהילה ברב אלפאנדארי, אך בהמשך חזר לכהן לצדו כאב"ד העיר. היה פוסק נודע ותשובותיו הרבות מופיעות בששת כרכי ספרו "פני יצחק" ובספרי בני דורו.
[8] דף (לא שלם). כמה מן הדפים נכרכו שלא כסדרם. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש קלים. כריכה חדשה.