מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
שער עם מסגרת מעוטרת בתחריט עץ. במרכזו נכתבו בין היתר פרטי ההדפסה והמדפיס: "נדפס במדינת איטליאה על ידי צעיר המחוקקים קטן התלמידים מזרע ישראל איש שונצינו נודע ביהודה ובישראל שמו, שנת ר"פ לפ"ק...". בחלק מהעותקים העמוד שמעבר לשער חלק, אך בעותק שלפנינו נדפס בעמוד זה שיר ארוך בן נ"ב בתים, מאת בן המחבר, עם הכותרת: "דברי יהודה בן הגאון המפרש, לפאר פירושי אביו על ספרי הנביאים". השיר פותח במלים "יהולל רם עלי רמים וגאים / אשר ברא בחכמה כל ברואים", סימן "יהודה בן יצחק אברבנאל".
המהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה כתריסר שנים לאחר פטירת המחבר, רבי יצחק אברבנאל. בסוף פירושו לספר ישעיה כותב המחבר, "והיתה התחלת הפי' הזה באי קורפו בר"ח אב שנת רנ"ה מהאלף הששי, ולפי שבוטלה המלאכה מפני חבורים אחרים אשר עשיתי, היתה השלמתו בעיר מנופולי ממחוז הפוליא ממלכות נאפולי ביום ר"ח אלול שנת כי ירחם ה' את יעקב [רנ"ח]...".
הספר נדפס על-ידי גרשם שונצינו, מדפיס יהודי הנודע, מגדולי המדפיסים העבריים באיטליה. שונצינו נדד עם בני משפחתו וכלי דפוסו בערים שונות באיטליה, ובכל מקום בו שהה הדפיס ספרים עבריים. בעיר פיזרו הדפיס חלק ממסכתות הש"ס וספרים נוספים. את חלקו הראשון של פירוש האברבנאל, על נביאים ראשונים, הדפיס גם כן בפיזרו, כמה שנים קודם לכן - בשנת רע"א (ספר זה מוצג אף הוא בקטלוג שלפנינו, ראה פריט קודם).
[397] דף. ללא דף אחרון חלק. 30.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. במספר דפים כתמי שעווה וכתמים כהים. קרעים חסרים גדולים וסימני עש בדף השער, עם פגיעות רבות במסגרת השער המאוירת ובטקסט מצדו השני של הדף, משוקמים בהשלמות נייר (המסגרת הושלמה בצילום). קרעים עם פגיעות בטקסט במספר דפים, ללא חיסרון. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר. חותמות קודמות של הספריה הלאומית (עם חותמות "הוצא מהספריה"). רישומים בכתב-יד. כריכת עץ ועור עתיקה, משוקמת (עם אבזמי עור חדשים, שיקומים בשדרה ובפינות הכריכה, ונייר פורזץ חדש).
לפנינו חלק מתוך סידור לכל השנה כמנהג אשכנז המערבי, הכולל הגדה של פסח ופרקי אבות. מקום ההדפסה ושנת הדפוס המדויקת אינם ידועים, אך כפי הנראה נדפס הסידור באיטליה, בדפוס שונצינו, סביב שנת רע"ה.
[52] דף. במפעל הביבליוגרפיה נרשמו [288] דף - 36 קונטרסים בני 8 דף כל אחד (על-פי עותק הספריה הבריטית), ומצוין "ההמשך לא ראינו, ספק אם נדפס יותר". מן הקונטרסים שלפנינו, חסרים באמצע [3] דפים, וחסר דף אחרון של הקונטרס האחרון. הרכב הקונטרסים בעותק שלפנינו: יג7 (חסר דף אחרון), יד-טו8, טז6 (חסרים שני דפים ראשונים), יז-יח8, יט7 (חסר דף אחרון). 14.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות ואוכל כהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט. באחד מהדפים קרע חסר גדול (כמחצית מהדף), עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר, עם השלמה בכתב-יד. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור חדשה.
מהדורה נדירה במיוחד.
ברשומה אודות הסידור במפעל הביבליוגרפיה, נכתב כי ראו 31 דפים בלבד מתוך הספר כולו (החל מהדף האחרון של קונטרס כט, עד הדף השישי של קונטרס לג; דפים אלו מופיעים בקטלוג הספריה הלאומית), ורישום תוכן הסידור הושלם על פי עותק הספריה הבריטית.
נדפס ונכרך עם:
ספר פסקים וכתבים, מאת רבי ישראל איסרלין. ונציה, דפוס דניאל בומברג, [רע"ט 1519]. מהדורה ראשונה.
ספר תרומת הדשן חובר על ידי רבי ישראל איסרלין ב"ר פתחיה אשכנזי (מהרא"י), מגדולי יהדות אשכנז במעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים. הספר אף נערך על ידו, והוא מכיל דש"ן [-שנ"ד] שאלות ותשובות הלכתיות. כבר בחייו נחשב החיבור לספר יסוד בפסיקתם של חכמי אשכנז. לימים הוא גם היווה מקור ויסוד למנהגים רבים הנהוגים באשכנז, במיוחד אחרי שהרמ"א ציטט ממנו רבות ב"מפה" שלו על השולחן ערוך.
תופעה מעניינת קיימת ב"תרומת הדשן". כמה דורות לאחריו כתבו כמה פוסקים כי רבי ישראל כתב בעצמו לא רק את התשובות כי אם גם את השאלות, כלומר שתשובותיו אינן מתבססות על שאלות מעשיות שהופנו אליו (לעובדה זו יש משמעות בקביעת ההלכה. ראה ש"ך יו"ד קצו, כ; ט"ז יו"ד שכח, ב; שו"ת שער אפרים סי' מב). כמה חוקרים סייגו קביעה זו, לכל הפחות לגבי חלק מהתשובות, להן נמצאו מקבילות בספרו "פסקים וכתבים" ובספרי תלמידיו.
ספר "פסקים וכתבים", שנערך על ידי תלמיד לא ידוע של רבי ישראל, מכיל בעיקרו תשובות ממנו, אך נוספו עליהן פסקים ומנהגים רבים, אותם שמע או ראה העורך אצל רבו [ספר דומה לספר זה הוא הספר "לקט יושר" של תלמיד נוסף בשם רבי יוסף יוזפא ב"ר משה, אלא שספר "לקט יושר" מכיל הרבה יותר מנהגים ופסקים מאשר תשובות].
לרוב נדפסו שני הספרים יחד, וממהדורות מאוחרות יותר (ככל הנראה החל ממהדורת ורשה תרמ"ב) הפכו שניהם לחיבור אחד - "תרומת הדשן" - המחולק ל"ח"א: שאלות ותשובות", ו"ח"ב: פסקים וכתבים".
בדף השער של ספר תרומת הדשן חתימות (מחוקות בחלקן): "שלי אברהם רוויגו" - יתכן שאלו חתימות רבי אברהם רוויגו (ת"י-תע"ד), מגדולי המקובלים באיטליה, תלמידו המובהק של הרמ"ז באיטליה. לאחר עלייתו לארץ ישראל הקים ישיבת מקובלים בירושלים והתמנה לתפקיד "הראשון לציון" (השלישי).
חתימות נוספות בדף השער הנ"ל: "יפ"י"; "יקותיאל פוייטו יצ"ו". רישום בדף האחרון: "שלי זה הספר... נאום אליעזר ב"ר שלום הלוי ז"ל ה"ה הי"ד... וגיסי יעקב מאזולה ס"ל יזיי"א קנה אותו עבורי". רישום נוסף בדף המגן האחורי.
מחיקות צנזורה במספר דפים (לצד חלקן הושלמו המילים בכתב-יד בכתיבה איטלקית).
שני ספרים בכרך אחד. תרומת הדשן: [132] דף. פסקים וכתבים: [53] דף. 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. עקבות רטיבות בדפים האחרונים. קרעים חסרים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, משוקמים במילוי נייר. סימני עש, משוקמים במילוי נייר (עם פגיעה זעירה בטקסט באחד הדפים). רישומים רבים בכתב-יד בדפים האחרונים. סימונים בעט בדפי המפתח של ספר תרומת הדשן. חתימות צנזורים בסוף ספר תרומת הדשן. כריכת עור חדשה.
על הספרים, ראה: י"ד דינרי, חכמי אשכנז בשלהי ימי הביניים, ירושלים תשמ"ד, עמ' 297-313.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 13, 15.
החלק השני על נביאים וכתובים שלפנינו, נדפס לפני החלק הראשון על התורה (שאלוניקי רפ"ו-רפ"ז).
נדפס ללא דף שער.
לפנינו המהדורה הראשונה של "ילקוט שמעוני". במהדורה זו צוינו בתוך הטקסט "רמזים", ממוספרים באותיות. תפקיד הרמזים לא הובן על-ידי מדפיסי הספר בהוצאות הבאות, וסדרם, מיקומם ומיספורם השתבשו. השיבוש נעשה כבר במהדורה השניה (ונציה שכ"ו). משמעותם של הרמזים התגלתה על-ידי הרב ח"ז פינקל שקבע "שאין זו חלוקה לפי פסוקים אף לא לפי מאמרים או ענינים", כפי שחשבו בעבר, אלא שציוני ה"רמזים" באו "כדי לרמוז שהכתוב... שייך גם למקום נוסף או למקומות נוספים בהתאם להפניות... בשאר המקומות בילקוט... בכדי להקל על המחפש למצא את המאמר או את הפסוק הנדרש בנקל..." (ראה בהרחבה: הרב ח"ז פינקל, ילקוט שמעוני ופשר רמזיו, מוריה, שנה ז, תשל"ח, עמ' פו-פז). כאמור, ה"רמזים" מופיעים בסדר ובמיקום הנכון רק במהדורה הראשונה, ועל כך כתב הרב פינקל (שם): "ומה מאירים הדברים כשמעיינים ב'ילקוט' דפוס הראשון... שרוב רובן של האותיות - המספרים האלה, באים דוקא באמצע המאמרים או בסופם... בהתאם לביאורנו".
הגהות רבות בכתיבה איטלקית. חתימה בדף הראשון: "אליעזר הרטום יצ"ו".
קלח [צ"ל קמ]; סג, [2], סד-סו; קלט [צ"ל קמא]-רלו דף. דפים סג, [2], סד-סו של הפירוש על תהילים, נכרכו בין דפים קמ-קמא של תרי עשר. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה בכ-10 דפים. קרעים, בהם קרעים עם פגיעות קלות בטקסט (ברובם ללא חסרון), וקרעים חסרים בשולי מספר דפים, משוקמים בהשלמות נייר. בדף האחרון קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהשלמות נייר (הדף עבר שיקום והודבק על נייר לחיזוק). סימני עש קלים. הדבקות נייר בשולי מספר דפים (דפים בודדים הושלמו כפי הנראה מעותק אחר). מחיקות צנזורה. כריכת עור חדשה.
רבי מנחם רקנאטי, מקובל ופוסק, מראשוני המקובלים באיטליה במאות ה-13 וה-14. קרוי על שם עירו רקנאטי שבאיטליה. תולדותיו לוטות בערפל. תורתו מושפעת ממקובלי גירונה - רבי יצחק סגי נהור וחוגו, והרמב"ן וממשיכיו. הושפע גם ממקובלי קסטיליה, ביניהם רבי יוסף ג'יקטיליה ורבי משה די ליאון. במקביל הושפע אף מחסידי אשכנז, והוא מצטט בכתביו דברים מרבי יהודה החסיד ורבי אליעזר מוורמס. גם בפסקי ההלכות שלו ניכר כי הוא קרוב לעולם המנהג והפסיקה האשכנזי. חיבורו הארוך והחשוב ביותר הוא פירושו על התורה, שלפנינו מהדורתו הראשונה. לחיבור זה נודעה השפעה רבה על מקובלים בדורות שאחריו. החיבור מקיף את כל התורה, והוא מבוסס על דרך הקבלה. בדבריו הוא מצטט רבות את הזוהר, ואף היה המקובל הראשון שהתייחס בקביעות במונח "ספר הזוהר" (ראה: בועז הוס, כזוהר הרקיע, ירושלים תשס"ח, עמ' 62). מכתביו הנוספים: ספר טעמי המצוות, קושטא ש"ד; ספר פסקי הרקנאטי, בולוניה רצ"ח. ידועים גם חיבורים נוספים שכתב, שלא הגיעו לידינו (להרחבה: משה אידל, ר' מנחם רקאנטי המקובל, תל אביב 1998).
פירוש רקנאטי על התורה הוא מספרי הקבלה הראשונים שראו את אור הדפוס, והוא כולל ציטוטים רבים מספר הזוהר (שנדפס לראשונה רק בשנת שי"ח). בקולופון נכתב כי ההדפסה נשלמה ב"יום ב' ל"ה ימים למספר בני ישראל [אייר] שנת הרפ"ג לפ"ק".
את הספר הגיה המגיה הנודע יעקב בן חיים ן' אדוניהו. זהו הספר השני שהגיה יעקב בן חיים בדפוס בומברג (קדם לו ספר צרור המור, ראה פריט הבא). בראש הספר הקדמה של יעקב בן חיים על חכמת הקבלה.
רישום בעלות עתיק בכתיבה אשכנזית בדף השער: "ראה כי זה הוא אשר זכיתי מאת הש' ב"ה בכסף מקנתו... מאת לוי כהן מק"ק מאוירמש[?] בחצר ב"ה יו' ד' י"ד אייר שכ"א ל"ק נא' הק' אנשיל כהן".
[154] דף. במקור: [156] דף. ללא דפים חלקים (דף [116] ודף אחרון). 24.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. קרע חסר גדול בדף השער, עם פגיעה בטקסט מצדו השני של הדף, משוקם בהשלמת נייר. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. סימני עש עם פגיעות בטקסט. בכ-12 דפים באמצע הספר סימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. רישומי צנזורה וחותמות בדף האחרון. כריכת עור חדשה.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 84.
המחבר, רבי אברהם סבע (ר'-רס"ט), רב, דרשן ומקובל בדור גירוש ספרד. נולד בקסטיליה והיה מתלמידיו של רבי יצחק די ליאון. לאחר הגירוש מספרד, עבר עם קהילתו לעיר גימארייש (Guimarães), הסמוכה לפורטו שבפורטוגל. במהלך גזרות השמד שניחתו על יהודי פורטוגל בשנת רנ"ז, נחטפו שני ילדיו והוטבלו לנצרות. לאחר שנאסר ועבר עינויים בליסבון, הצליח להימלט לפאס, אך כתביו נותרו בפורטוגל. לאחר נדודים רבים הגיע לאדריאנופול, בה השתקע וכתב מחדש את חיבוריו. בשנת רס"ט נפטר באונייה בדרכו לאיטליה, ונקבר בעיר ורונה (בספרו שם הגדולים הביא החיד"א, בשם ספר דברי יוסף, סיפור פלא על פטירתו של רבי אברהם סבע באונייה בעת סערה, והבטחתו לרב החובל שאם ידאג שיקברוהו בקבר ישראל ינוח הים מזעפו). בין יתר חיבוריו (שרובם נותרו בכתבי-יד ואבדו): אשכול הכופר על מגילת אסתר ומגילת רות; צרור הכסף על הלכות ראש השנה, יום כיפור ועבודה זרה; צרור החיים על מסכת אבות.
ספר צרור המור וכמוהו גם ספר רקנאטי (שמוצג בקטלוג זה, ראה פריט קודם), הם מהספרים הראשונים שנדפסו באיטליה לאחר הגירוש מספרד, הכוללים דברי קבלה. בספר צרור המור אף נדפסו לראשונה קטעים מספר הזוהר בתרגום לעברית (ספר הזוהר נדפס לראשונה בשנת שי"ח; תרגומים מספר הזוהר לעברית נדפסו רק במאה ה-17; ראה: בועז הוס, תרגומי הזוהר, בתוך: חידושי זוהר - מחקרים חדשים בספרות הזהר, תל אביב 2007).
את הספר הגיה המגיה הנודע יעקב בן חיים ן' אדוניהו. צרור המור הוא הספר המתוארך הראשון שהגיה יעקב בן חיים בדפוס בומברג. בדף האחרון קולופון שלו: "ההודאה לשלם האמתי... והגיענו לתשלום הדפסת הספר המפואר הזה... ולרוב התועלת הנמשך ממנו ראוי לשבח ולפאר למסבב הסבו'[ת]... אשר העיר והאיר רוח אדוננו דניאל בומבירגי להדפיס הספר המפואר הזה בהשתדלות שהשתדל בו היקר רבי חיים בן הה"ר משה אלטון ז"ל, להביאו מארץ מרחק וכן בשאר ספרי הקדש, ובמצות האדון יצ"ו אני הצעיר והדל... יעקב בר רבי חיים ן' אדוניה, שמתי מגמת פני להגיה הספר הזה לפי קוצר דעתי... ואם שום שגיאה ימצא המעיין יחשדני לכף זכות כי מלאכת הדפוס היא ידועה לכל יודעיה, כי היא ארוכה וקצרה...".
רישומי בעלות בדף השער: "זה הספר הוא שלי גבריאל יצחק מרפורגו"; "Abraham Aboab יצ"ו".
הגהות בכתיבה איטלקית.
[171] דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים בדף השער, ללא פגיעות בטקסט (דף השער הודבק על נייר עבה לחיזוק). בשני דפים לקראת סופו של הספר (דפים [164-165]), סימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, וקרעים חסרים גדולים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט), משוקמים במילוי ובהשלמות נייר (דפים אלו הושלמו כנראה מעותק אחר). חותם שעווה בדף השער. מחיקות צנזורה, שנעשו בחלקן על ידי גירוד מילים מהדף (כמה מהמילים הושלמו בכתב-יד). חתימות צנזורה בדף האחרון. כריכת עור חדשה.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 83.
ספר התרומה הוא מספרי הפסיקה החשובים שנכתבו בתקופת בעלי התוספות. הוא כולל הלכות במגוון נושאים: שחיטה, טרפות, איסור והיתר, חלה, נדה, גיטין, חליצה, עבודה זרה, יין נסך, ספר תורה, תפילין, ארץ ישראל ושבת.
המחבר, רבי ברוך בן רבי יצחק, מבעלי התוספות בצרפת (מכונה "בעל התרומה" על שם ספרו, ולעתים מכונה בטעות רבי ברוך מוורמייזא או מגרמיזא), תלמידו המובהק של רבי יצחק בן רבי שמואל (ר"י הזקן). סמוך לפטירתו עלה לארץ ישראל ובה נפטר. אפשר שבהתאם למנהג העלייה לארץ ישראל, שרווח בימיו, הקדיש בספרו, לאחר הלכות תפילין, פרק מיוחד ל"הלכות ארץ ישראל".
בראש הספר מפתח נרחב הכולל את תמצית ההלכות על פי סדר הפרקים.
רישומי בעלות בדף השער: "קניתי הספר הזה מהוני לכבוד קוני הק' מנשה במהר"ר איצק נ"י מליסא, תרמותי[?] קודש היא להרבני הקצין מו"ה מנשה בראשטיין[?] מליסא דברי מתגורר בביתו יוסף איש כהן האפרתי"; "עילאי עבר תתאי גבר הק' יהונתן בהר"ר יוסף סג"ל"; "שייך לי לשמי ה"ק יהונתן ברי"ס ז"ל".
מספר רישומים בכתיבה ספרדית בדפי הספר: "היום ג' א"ך לח' אייר... שנת התע"ג נפטר לבית עולמו החכם השלם כמהר"ר יעקב אריה זל"ה..."; "היום יום שבת קודש... תשרי שנת התס"ו בסמן טוב ומזל טוב נולד בני יעקב ה"י...".
[139] דף. ללא דף חלק בסוף הספר. 26 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים. דף שער ודפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני, מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות, עם סימני פטריה. קרעים, בהם קרעים גדולים חסרים בדף השער ובדף השני, וקרעים חסרים במספר דפים נוספים (כולל שלושת הדפים האחרונים), ללא פגיעות בטקסט, משוקמים בהשלמות נייר. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. חותמות. כריכת עור חדשה.
הברמן, המדפיס דניאל בומבירגי, מס' 81.
ספר משל הקדמוני, הספר העברי המאויר הראשון, נדפס לראשונה על ידי המדפיס גרשם שונצינו בברישה, בשנת רנ"א (1491) בקירוב; ולאחר מכן נדפס שוב על ידי שונצינו בשנת רנ"ז (1497) בקירוב (עותק של המהדורה השניה הופיע ב"קדם" מכירה 83, חלק א', פריט 16). לפנינו מהדורתו השלישית של החיבור שנדפס בוונציה.
המחבר, רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה, פילוסוף, רופא ומקובל. נולד בספרד בשנת 1244, ונפטר כפי הנראה בסוף המאה ה-13. חיבורו "משל הקדמוני" הוא מקאמה יהודית (פרוזה מחורזת), המשלבת אגדות, משלים ושירים, שמטרתם ללמד מוסר ומידות טובות. המחבר משתמש באגדות בעלי חיים שונות כאלגוריה מוסרית. בתוך החיבור מתנהל דו-שיח בין המחבר לבין ה"מקשה" - חכם יריב. השניים מתווכחים על חשיבותן וסגולתן של המידות המוסריות וכל צד משתמש באגדות ומשלים כאמצעי להביע את דעתו.
הספר כולל חיתוכי עץ רבים - איורי סצנות מתוך המשלים והסיפורים, עם דמויות בעלי חיים ובני אדם. מקורם של האיורים בכתב היד של המחבר, רבי יצחק אבן סהולה, ששילב אותם בין קטעי הטקסט (כתב יד זה אבד). איורים אלה הועתקו בכתבי יד מאוחרים יותר, ומשם עברו אל הדפוס, לראשונה על ידי בני משפחת שונצינו. חיתוכי העץ במהדורה שלפנינו הוכנו במיוחד למהדורה זו, והם מפורטים יותר מהאיורים שבמהדורת שונצינו (כמו כן, במהדורה שלפנינו מוספרו האיורים, א-עט).
בדף האחרון רישום בכתיבה ספרדית, עם פרטים ביוגרפיים אודות המחבר (על פי ספר שלשלת הקבלה לרבי גדליה ן' יחיא), החתום: " החבי"ב ס"ט" [יתכן שזהו כתב-ידו וחתימתו של רבי חיים בנבנישתי בעל "כנסת הגדולה", שזה היה כינויו]. רישום נוסף בעמוד זה, דהוי וקשה לקריאה, מתחיל במילים: "נא"ה דר"ס...".
דגל המדפיס של מאיר בן יעקב איש פרענץ (פרענצוני) בדף השער: מנורה בת שבעה קנים עשויים כפתור ופרח, עם בסיס בן שלוש רגליים, ועם כיתובים משלושת צדיה הרומזים לשם המדפיס (ראה: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, מס' 14; הערה בעמוד 128).
סד דף. 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש עם פגיעות בטקסט ופגיעות מעטות באיורים, משוקמים ברובם במילוי נייר (דפים רבים עברו שיקום). קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. קרע לרוחב דף ז', עם פגיעה באיור ובטקסט (ללא חיסרון), משוקם בהדבקה. יתכן שדף ד' הושלם מעותק אחר (ואולי גם מספר דפים נוספים). חיתוך דפים על גבול הכותרות במספר מקומות. שוליים תחתונים קצוצים במספר דפים, עם פגיעה בשומר הדף באחד מן הדפים. חותמת ורישומים בדף השער. כריכת עור חדשה ומפוארת, עם עיטורים מוזהבים.
על הספר ומהדורותיו, ראה: א"מ הברמן, קריית ספר, כט, תשי"ג, עמ' 199-203.
A.J. Karp, From the Ends of the Earth: Judaic Treasures of the Library of Congress (1991), p. 125.
על המדפיס מאיר פרענצוני, ראה: הברמן, פרקים בתולדות המדפיסים העברים, עמ' 168-169.
ששה סדרי משנה, עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא. ונציה, דפוס קארלו קוויריני, ש"ח-ש"ט [1548-1549]. מהדורה ראשונה. ששה כרכים.
מהדורה ראשונה של פירושו הנודע של רבינו עובדיה מברטנורא על המשנה.
רבינו עובדיה ירא מברטנורא (הרע"ב; נולד בסביבות שנת ר', נפטר בסביבות שנת ר"פ), גדול מפרשי המשנה ומגדולי חכמי דורו. נולד באיטליה בעיר ברטנורה (Bertinoro), והיה תלמידו של המהרי"ק. בראשית דרכו שימש ברבנות קאסטילו. בשנת רמ"ז, החל בהכנות לעלייתו לארץ ישראל. בדרכו לארץ נדד במספר מקומות, עד שבחודש ניסן רמ"ח הגיע לירושלים ונתמנה שם לרבה של העיר. כבר בדורו זכה להערכה רבה, וכפי שכותב עליו הרדב"ז: "האיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים", "כל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו" (שו"ת הרדב"ז חלק רביעי, סימן אלף קפ [קח]). רבי עובדיה כתב מספר חיבורים, ביניהם "עמר נקא" על פירוש רש"י לתורה, אך גולת הכותרת שבחיבוריו הוא פירושו הידוע למשנה, שהפך - בדומה לפירוש רש"י לתלמוד - לפירוש היסודי והנלמד ביותר, ונדפס באלפי מהדורות המשנה מאז ועד ימינו.
לפנינו ששה כרכי המהדורה הראשונה. שלושת הכרכים הראשונים (זרעים, מועד ונשים) נדפסו בשנת ש"ח, ושלושת הכרכים האחרים (נזיקין, קדשים וטהרות) נדפסו בשנת ש"ט. בסופי שני הכרכים הראשונים קולופון המביא לבית הדפוס "מאיר בר יעקב איש פירענץ" (ראה: א"מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענציני בוויניציאה, ארשת, א, תשי"ט, עמ' 61-90). בסוף כרך קדשים נדפסו דברי סיום עם שבחיו של המחבר, מאת המגיה רבי משה בן רבי זכריה מקורפו, ושיר בשבח המחבר מאת המו"ל הנ"ל. בין היתר כותב רבי משה בן רבי זכריה: "ועובדיה היה ירא את ה' מנעוריו... היה עם ה' אלהיו והשפיע והופיע עליו נצוץ מהוד זיו יקרו ונפתחו לו מעיינות שערי חכמה שערי בינה ונכנס בגן ה'... ועלינו לשבח לסבת הסבות ועלת העלות אשר חנן למין האנושי בדורותינו אלו איש גבור חיל במלחמתה של תורה... רב החובל בים התלמוד... שנכנס לפני לפנים בתורה האלהית... הציע את המשנה... דבריו מתוקים לכל פיות, בנויים לתלפיות... ודרש במעגלי עגילי הצדק... ובפרט במשנה שלא בנו עליה תלמוד... אליכם אישים אקרא אוהבי התורה ולומדיה... הכינו עצמם להשיג הספר הזה שלספיריו אין ספירה...".
ברוב הכרכים מוזכר בשער: "החכם כהר"ר עובדיה כמהר"ר זכריה זלה"ה" שהביא את הספר לדפוס. רבי עובדיה בן רבי זכריה הוא אחיינו של הרע"ב, כמבואר בהקדמת הספר מקרא קודש על מגילת רות (ונציה שמ"ה): "...עובדיה המון מברטנורה זצ"ל אשר שם נפשו בכפו להוציא לאורה פירוש המשניות של רבנו עובדיה דודו זצ"ל...".
חתימה בשער סדר מועד: "אלקנה רוב'ירו". רישומים בדף השער של כרך קדשים ומעבר לדף השער של כרך טהרות. רישומים והגהות בשולי דפים, בכתיבה ספרדית (ברובם - ציון סדר לימוד המסכתות לפי סדר פרשיות השבוע).
ששה כרכים. זרעים: ב-עג דף. חסר דף השער (שני צדיו הושלמו בצילום על פני שני דפים). דף נה נכרך לאחר דף נח (המסומן בטעות כדף סד). מועד: פז דף. נשים: סה דף. חסר דף אחרון (הושלם בצילום). נזיקין: ג-פה, [1] דף. חסרים שני הדפים הראשונים (הושלמו בצילום). קדשים: צז, [1] דף. טהרות: קכו דף. 18.5-19.5 ס"מ. מצב כללי בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמי רטיבות רבים בכרך השישי. עקבות רטיבות עם סימני פטריה בכרך השני והשלישי. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. בכרך הראשון קרעים גדולים חסרים בחלק מהדפים, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות של הטקסט בצילום. קרעים חסרים בחלק מדפי השער, עם פגיעה קלה בדגל המדפיס בכרך השישי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. הדבקות נייר לחיזוק בשולי הדפים במספר מקומות. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. כריכות עור חדשות (אחידות).
הפירוש המקיף הראשון על המשנה מאז הרמב"ם, והתפשטות לימוד המשנה
פירוש רבינו עובדיה מברטנורא היה הפירוש המקיף הראשון שנכתב על המשנה, מאז חיבורו של הרמב"ם על המשנה.
לימוד המשנה כחיבור בפני עצמו, ללא התלמודים, לא היה נפוץ במרבית תפוצות ישראל במשך מאות בשנים. עד למאה ה-15 כמעט ולא ניתן למצוא ספרי משנה ללא תלמוד. תלמידי חכמים סמכו על דברי רבינו תם כי התלמוד הבבלי בלול מן הכל - מקרא, משנה ותלמוד - ולא עסקו במשנה לעצמה. גם פשוטי העם עסקו במקרא ובמדרש, אך לא במשנה. שונה היה הדבר באיטליה וביוון, ובכל המרחב הביזנטי שהושפע מארץ ישראל, שבהם עסקו בלימוד המשנה לעצמה, ועד היום מרבית כתבי-היד של המשנה שהשתמרו באים דווקא מאזור זה. המשנה הייתה שגורה בפי חכמי איטליה, ואלו כתבו על המשנה פירושים וביאורי מילים. במקום זה קמו גדולי מפרשי המשנה דוגמת ר"י בן מלכי צדק, רבינו הלל, רבי דניאל ועוד. ייחודי היה הרמב"ם במרחב שלו, שכתב פירוש על כל המשנה, אך גם הוא התבסס רבות על נוסח המשנה שבבבלי, והחדיר תיקונים רבים מתוך נוסח המשנה שבבבלי, שהיה שונה מנוסח המשנה שרווח בארץ ישראל. המשנה גם נדפסה לראשונה בנפולי שבאיטליה בשנת רנ"ב (1492).
רק במאה ה-16 החלה תנופה מחודשת של לימוד המשנה בשאר תפוצות ישראל. לכך תרמו כמה גורמים: ראשית, קריאתם של כמה מחכמי ישראל ללימוד המשנה, בראשם המהר"ל מפראג שסבר כי ראוי שכל נער ילמד משנה כבר בגיל צעיר כבסיס לתלמוד. בהקדמה לפירושו "תוספות יום טוב", מספר תלמידו של המהר"ל - רבי יו"ט ליפמן הלר, כי בהשפעת רבו החלו קבוצות וחבורות רבות ללמוד משנה יחדיו. אחריו הגיעו גם רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר" ולאחר מכן הגר"א מווילנא שקראו אף הם לעסוק בלימוד המשנה. שנית, בד בבד עם התעוררות זו התפשטה השקפת המקובלים כי המשנה מגלמת את התורה שבעל פה ומסומלת בספירת מלכות המייצגת את השכינה. המקובלים הרבו לדבר על תיקון הנשמה שיש בלימוד המשנה, וכך גם ה"מגיד" משמים שנגלה לבית יוסף הפליג לשבח את שינון המשניות שלו. שלישית, התפשטות הדפוס ותופעת הדפסת המשנה בנפרד מהתלמודים, תרמו לא מעט להתגברות לימוד המשנה.
כאמור, הפירוש הראשון על כל המשנה מאז פירוש הרמב"ם היה פירושו של רבי עובדיה מברטנורא. סביר להניח שחיבור פירושו היה תוצאה של מנהג מקומו לעסוק בלימוד המשנה כשלעצמה. לאחר הדפסתו התפשט הפירוש בכל רחבי העולם, ונדפס במהדורות רבות כבר בשנים שלאחריו. קרוב לוודאי שגם לפירושו הבהיר והקולח היה חלק גדול בהתפשטות לימוד המשנה בכל קהילות ישראל.
(ראה: י' זוסמן, 'כתבי יד ומסורות נוסח של המשנה', דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, ג, תשל"ז, עמ' 215-250; א' ארנד, 'לימוד משנה וחברות משנה בעת החדשה', JSIJ, י 2004, עמ' 19-53; י' פליישמן, החזרה למשנה בעת החדשה המוקדמת, עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים תשפ"א).
ספר ארבעה טורים, מאת רבי יעקב בר אשר. אוגסבורג, [דפוס חיים בן דוד שחור], ש'-[ש"א 1540-1541]. ארבעת הטורים בכרך אחד.
דף השער אינו מאוייר, אך העמוד הראשון של חלק אורח חיים (בדף ז' מהספירה הראשונה - אחרי המפתחות), מוקף מסגרת שער מאויירת מרשימה (תחריט עץ מעשה ידי הנס הולביין הבן, Hans Holbein der Jüngere), עם איורים המתארים את בריאת העולם והאדם, דמויות דוד ושלמה, ועוד.
גוף הטקסט, הכותרות ותיבות הפתיחה נדפסו באותיות מרובעות מטיפוס אשכנזי. הטקסט של סדר הסימנים בדפי המפתחות נדפס באותיות מטיפוס בינוני ("כתב רש"י").
הטקסט שנדפס במהדורה שלפנינו מלווה בהגהות ותיקוני נוסח, מתוך הגהותיו של רבי אברהם ב"ר אביגדור, רבה של פראג. בדף האחרון נדפסה אגרת מאת רבי יוסף בר יקר (חתנו של המדפיס חיים שחור), שסייע בהדפסת הספר, לגיסו רבי יעקב בר ברוך. רבי יוסף בר יקר מתנצל בפני גיסו על שלא שמע בקולו, ובחר שלא להדפיס את הגהותיו הארוכות של רבי אברהם ב"ר אביגדור במלואן ("וכמעט אומר שרוב הגהותיו מבלבלים על המתלמדים בו..."), אלא בחר מתוכן רק תיקוני נוסח, פירושי מילות, ציוני מקורות וכדומה. במקביל להדפסה זו החלו להדפיס בפראג את הגהותיו של רבי אברהם ב"ר אביגדור במלואן, במהדורת הטור שנדפסה שם. בפועל נדפס שם רק הכרך הראשון, טור אורח חיים (פראג, ש'), ומאז לא נדפסו ההגהות יותר עד לדורנו.
בדף השער משבח המדפיס את המהדורה שלפנינו: "כי הנה הטורים הקדומים, כולם נמצאו בעלי מומים... ובפרט שני חלקים האחרונים, עלו כולם קמשונים... ובכן אזרנו כגברים חלצינו, ואל המלאכה שמנו פנינו, כיד ה' הטובה עלינו, וטרם התחילינו יגענו בכל יכלתינו, עד כי הגענו לרשותינו, ספר מדויק ככל חפצינו, מוגה בדקדוק רב, מפי הרב מורינו ואלופינו הגאון מהר"ר אברהם מפראג מאור דורינו, ומתוכו הגהנו מלאכתינו, כל דף ודף בהעבירנו, פעמיים ושלש בכל כחינו, גם לא שקלנו על כפינו מלהוציא זהבינו וכספינו על יופי הכתב והנייר והדיו כפי השגתנו, עד כי לפי דעתינו לא ימצא בהם שמץ פסול מצידינו... עבדכם חיים בר דוד המחוקק".
חתימות בדף השער: "ע"ל [=עלה לחלקי] מרדכי שמואל ואלוברה תצ"ז"; "זה הספר שלי ישראל דוד ואלוברה די קוני 1889"; "כמ"ר יצחק יצ"ו מרקנאטו". חתימה בדף עם המסגרת המאויירת: "אשר בן הקדוש החבר ר' יששכר זצ"ל". חתימה בדף לג/1 בחלק אבן העזר: "אני אליעזר ב"ר נתן הלוי".
מעבר לדף האחרון של חלק אבן העזר, רישום ארוך בכתב-יד (עם הכותרת "ארשום לזיכרון המאורעות הרעות שאירעו את בני עמינו בשנת תמ"ט לפרט קטון..."), המתעד את כיבושן של ערים ועיירות בגרמניה בידי הצבא הצרפתי בשנת תמ"ט (1688-1689), במסגרת מלחמת תשע השנים, ובהן גם ערים בהן ישבו קהילות יהודיות כמו וורמייזא ומנהיים, את חורבן הערים, הקהילות ובתי הכנסת, ואת גירוש היהודים מהם. רישום נוסף מתעד שריפה שפרצה באותה שנה בעיר פראג - ראה מסגרת. רישום מאוחר יותר באותו דף, משנת תק"ל, מתעד את עליית המחירים ויוקר המחיה באותה שנה בכמה ממדינות גרמניה.
פד; ע; ב, מד; קיב דף. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות קשים בדפים רבים. בלאי. קרעים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. קרעים חסרים, בהם קרעים בדף השער ובדף עם המסגרת המאויירת, עם פגיעות במסגרת, משוקמים בהדבקות והשלמות נייר. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כ-10 דפים מחלק אבן העזר הושלמו מעותק אחר (עם קרעים חסרים בשולי הדפים וסימני עש, משוקמים בהשלמות נייר). רישומים. כריכת עור חדשה.
ללא [2] דף אחרונים, עם סדר המסכתות והפרקים שבמשנה על פי הרלב"ג, שחסרים במרבית הטפסים (ראה שטיינשניידר, .C.B, עמ' 1183-1184; שמואל ווינער, עמ' 548, מס' 4505; דפים אלו הושלמו בצילום בעותק שלפנינו).
המדפיס ר' חיים שחור היה מחשובי המדפיסים בראשית הדפוס העברי באירופה מחוץ לאיטליה, ובין המדפיסים הראשונים בפראג. ייסד את הדפוס העברי הראשון בגרמניה (דפוס אוגסבורג), ולאחר מכן ייסד את הדפוס העברי הראשון בלובלין. בפראג פעל בשנים רע"ה-רפ"ו בערך. לאחר מכן התיישב באילזא (Oels, שלזיה; כיום: אולשניצה, פולין) והדפיס שם מספר ספרים. בשנת רצ"ד עבר לאוגסבורג, והקים בה את בית דפוסו. בבית הדפוס באוגסבורג נדפסו אז כ-10 כותרים עבריים בלבד. מאוחר יותר (בשנת ש"ג) נדד עם משפחתו והגיע לאיכהויזן, ואף שם הדפיס מספר ספרים; לאחר מכן הדפיס מספר ספרים בעיר הידרנום. בשנת ש"ז בערך הגיע ללובלין והקים בה את בית הדפוס העברי הראשון בעיר (ראה: א"מ הברמן, המדפיס חיים שחור, בנו יצחק וחתנו יוסף ב"ר יקר, קרית ספר לא, עמ' 491).
תיעוד היסטורי יהודי מתקופת מלחמת תשע השנים
בעותק ארבעה טורים שלפנינו, מהדורת אוגסבורג ש'-ש"א, בעמוד הריק שבסוף חלק אבן העזר, מופיע תיעוד בכתב-יד על המאורעות שפקדו את הקהילות היהודיות בגרמניה, בשנת תמ"ט (1688-1689), בעקבות כיבושי הצבא הצרפתי במסגרת "מלחמת תשע השנים":
"ארשום לזיכרון המאורעות הרעות שאירעו את בני עמינו בשנת תמ"ט לפרט קטון
בחודש אלול תמ"ח התחיל המלך צרפת לשלח גדודים למדינת זו והתחיל לכבוש כל מדינת אשר מעבר לנהר ריין ולכד בתשרי תמ"ט את החוזק פיליפוס בורג ואת העיר היפה מנהיים ואת העיר פרנקישטיין וגם לכד העיר מענץ וכל המקומת אשר סביבם וגם העיר בון לכד וגם לכד היידל בורג הייל ברין ומשם שלח גדוד למדינת ווירשן בורג אשר מעבר הלז דמיין ושרף שם עשרה כפרי' עד שנתנו לו כופר הנקרא בראנר שאצינג וגם למדינת אונשבאך שלח גדוד ושרפו שם כפרים רבים עד שגם נתנו כופר הם וכל המדינות עד לנהר טונא נתנו כופר ובמדינת רוטן בורג לא רצו ליתנו כופר ושרף שם לערך שלושים כפרי' ואחכ"ך עזב את העיר הייל פרין ע"י סיועת זקשין וגם היידל בורג עזב אבל החריב אותו כמעט.
ובחודש אדר תמ"ט שרף את העיר מנהיים עד היסוד וגם העיר והק"ק ווירמיישא שרף עד היסוד בחודש סיון אוי לעניים שכך רואת ואוי לאוזני' שכך שומעת על המקדשים מעט אשר נחרבו ואשר לחרב לחרב ואשר לשבי לשבי ובעת ההיא שרף גם העיר שפייאר אופנהיים מלבד שארי ערי וכפרים וגם העיר בינג שרף".
רישום נוסף באותו עמוד מתעד שריפה שפרצה באותה שנה בפראג וגרמה לנזק רב:
"ובחודש תמוז הוכפלו הצרות יצאה אש מאת ה' יו' ג' ג' תמוז ושרף את העיר והק"ק פראג אשר היא היתה עיר ואם בישראל וכמה וכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות שנשרפו עד אשר לא נשאר מכל מקום היהודים רק ב' בתי כנסיות ובית אחד כל השומע תצלינה שני אזניו על שוד ושבר בני עמינו אשר כמה וכמה אלפים נפשות נשארו ערום וערי' בעירום ובחוסר כל עוללים ישאלו לחם ופורש אין להם עולל ויונק שכבו בחוצת ברחובת קרי' ויותר ממאה וחמשים נפשות שנשרפו ומתו וכמה וכמה מאות ואלפים ספרי תורת ושאר ספרים קודש שנשרפו עד אשר לא נשאר שום ספר בק"ק פראג על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים גם במקו' הגוי' נשרפו כמה מאות בתים".
ארבעה חלקים בארבעה כרכים של טור עם בית יוסף: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחשן משפט - מהדורות ראשונות של ספר בית יוסף, שנדפסו בחיי המחבר מרן רבי יוסף קארו:
• טור אורח חיים, עם בית יוסף. ונציה, דפוס מארקו אנטוניאו יושטיניאן, ש"י [1550].
רישומי בעלות בדף השער, בהם: "זה הספר אורח חיים שייך להאלוף הקצין כמר אברהם בן זלמן שניאור יצ"ו", ועוד.
רישום בעלות בדף האחרון: "טור הלז קנה ב"ב הקצין והנדיב כמר אברהם י"ץ ע"י הרב הגדול וחסיד מפורסים כמהור"ר רפאל י"ץ שהיה מקדם ר"מ ואב"ד במדינת רוסיא בק"ק מאהלב ונסע לארץ הקדושה תוב"ב להיות בבית מדרשו ואל יחסר ללמוד וללמד כל מי שיבא לעדות כו"ח נאם דוד יצחק ממקרץ[?]".
מצורף דף מגן (מקורי?) עם רישום משנת תקכ"ז, המעיד שהספר הושאל לאחד מתלמידי הישיבה הרמה בפיורדא.
חתימות צנזורה (בהן גם של Dominico Irosolimitano - הצנזור דומניקו ג'רוזלימיטנו, דומניקו הירושלמי).
כד, תנט, [1] דף. 34.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמים רבים במספר דפים). בלאי. קרעים חסרים גדולים בשולי דף השער (עם פגיעה קלה במסגרת השער), וקרעים חסרים במספר דפים נוספים, משוקמים בהשלמות והדבקות נייר. סימני עש קלים, עם פגיעות קלות בטקסט. שניים מדפי המפתחות בראש הספר עם שוליים קצרים יותר (השוליים הורחבו בהדבקת נייר, יתכן שדפים אלה הושלמו מעותק אחר). כריכת עור חדשה.
דגל המדפיס בדף השער ובגרסה מוגדלת בדף האחרון: איור דמיוני של מבנה המקדש, ומראשו יוצא סרט עליו כתוב: "גדול יהיה כבוד הבית הזה אמר ה' צבאות". ראה: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, מס' 16-17; הערה בעמוד 129-131).
• טור יורה דעה, עם בית יוסף. ונציה, דפוס אלויזי בראגדין, שי"א [1551].
רישום בדף השער: "מתוקן על ידי יצחק מאר---". מספר הגהות בכתיבה איטלקית - אחת מהן (בדף פז/2) מסתיימת "כך דקדק מהר"ר יששכר ושפתי' ישק". הגהות וסימונים רבים מאוחרים, בעיפרון. מחיקות צנזורה. חתימות צנזורה בדף האחרון.
[30], שצח דף. 33.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמים כהים בדפים האחרונים). סימני עש במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. בדף השער סימני עש קלים, ללא פגיעות בטקסט (עם שיקומים בהדבקות נייר מצדו השני של הדף). פגמי שפשוף קלים. מחיקות צנזורה (במספר דפים בהלכות עבודה זרה מחיקות צנזורה של שורות שלמות). כריכת עור חדשה.
• טור אבן העזר, עם בית יוסף. סביוניטה, דפוס טוביה פואה, שי"ג [1553].
קולופון בדף רלב/2: "ותהי השלמת הטור השלישי... יום ששי, ארבעה ימים לחדש תמוז שנת שי"ג, ע"י... קורנילייו אדיל קינד... ובבית הנדיב כמ"ר טוביה פואה... וכמוהו הוטפל[!] בהדפסתו החכם כמ"ר משה אבן שושן מעיר צפת...".
רלב דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות (עם סימני פטריה קלים). בלאי קל וקרעים קטנים בשולי דף השער ודפים נוספים בהתחלה ובסוף, משוקמים במילוי נייר. סימני עש קלים בשולי חלק מהדפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה (שונה מיתר הכריכות).
ישנם הבדלים בטיפוגרפיה של דף עד בין הטפסים השונים. בטופס שלפנינו מופיעות בשני העמודים של דף זה 57 שורות (ראה: י' זנה, קרית ספר, ז, תר"ץ, עמ' 484, מס' 4).
• טור חשן משפט, עם בית יוסף. סביוניטה, דפוס טוביה פואה, שי"ט [1559].
רישומי בעלות בדף השער: "אני שמעון --- אופנהיים" (הרישום דהוי); "שייך לא"מ[?] כהר"ר הירץ סג"ל ווימפן"; "יה[ו]דה בר נפתלי שליט" (בשני צדי דף השער).
הגהות קצרות במספר מקומות.
שלב דף. 38 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים גדולים. סימני עש קלים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט בחלק מהדפים. קרעים במספר דפים, עם פגיעות מעטות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. פגמים קלים בדף השער. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. כריכת עור חדשה.
בדף האחרון דגל המדפיס של טוביה פואה. ראה: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, מס' 21 עמ' 13, 133.
חיבור הבית יוסף - הבטחת ה"מגיד" משמים - קריאת שם החיבור על פי ה"מגיד"
על חיבור הבית יוסף שקד מרן רבי יוסף קארו 32 שנה. בין השנים רפ"ב-ש"ב (1522-1542) כתב את הספר, ו-12 שנים נוספות - משנת ש"ב עד שי"ד (1554), שקד על עריכתו והגהתו, וכפי שהוא כותב בסיום כרך חושן משפט שלפנינו (סביוניטה שי"ט, דף שלב/2):
"אברך ה' אשר יעצני ועד כה ברכני להחל וגמור הספר המפואר הזה, ביאור ארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף, כי התחלתיו באנדרינופלי שנת רפ"ב, והשלמתיו בעיר צפת אשר בגליל העליון תוב"ב, ביום ד' י"א לאלול שנת הבק"ר אור, ונתעסקתי עוד בהגהתו ובמהדורא תנינא עד שנת די"ש, אוחילה לאל אחלה פניו, יזכני שיתפשט בכל ישראל...".
בעת כתיבת החיבור הבטיחו המלאך ה"מגיד" שהתגלה אליו משמים כי יעזור לו לסיים את החיבור, וכי החיבור יאיר את העולם ויתקבל בכל תפוצות ישראל: "ואזכך למגמר חיבורא דילך לאנהרא ביה עיני כל ישראל דהא כל עמין חכמי' נבונים ומשכילים ישאבון מחבורא דילך דאקריא בית יוסף ירויון מדשן ביתך. יפוצו מעינותיך חוצה חכמות בחוץ תרונה ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכל עת שיזכירוך בבית המדרש יעלה ריח אפרך כקטורת בוסמין" (מגיד מישרים, וזאת הברכה).
לא זו בלבד, אף את שם החיבור בחר רבי יוסף קארו בהמלצת המגיד: "עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא" (שם, ויקהל).
בהקדמה לחיבורו (שנדפסה בראש כל אחד מהחלקים) מרחיב רבי יוסף קארו ומבאר את הנימוק לשם החיבור: "נמצא שספר זה מזון לכולא ביה על כן קראתיו בית יוסף כי כשם שמבית יוסף היו נזונים הכל מזון הגוף כך יהיו נזונים מספר הזה מזון הנפש, ועוד טעם ב' כי זה חלקי מכל עמלי והוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא".
לימוד ספר בית יוסף - סגולה לבריאות ולאריכות ימים
"הגה"צ רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל סיפר ששמע מהרה"ג ר' שמואל הלר רבה של צפת ת"ו, שללמוד טור ובית יוסף זה סגולה לאריכות ימים. ומעשה שהיה הרה"ג ר' שמואל חולה אנוש ובא אליו הבית יוסף בחלום ואמר לו שילמד טור ובית יוסף ועל ידי זה יבריא"
(הילולא דצדיקיא, ירושלים תשנ"ח, עמ' קצא).
"שמעתי מפי דודי זקני... ששמע מאמו זקנתי הצדיקת שרהלי בת רבינו משולם [איגרא] זצ"ל... כי שמעה ממנו לפני פטירתו שאמר: היות כמה פעמים בא אליו מרן הבית יוסף ז"ל לבקשו שילמוד את ספרו הבית יוסף, והוא חפץ ללמדו, אבל לא היה יכול מפני שהיה נראה אצלו לאיבוד זמן כי הכל היה בזכרונו כל המקורים לש"ס ופוסקים, ואמר שמתחרט על שלא התאמץ לדחוק את עצמו לעשות רצון הבית יוסף ז"ל וללמדו, כי אז היתה זאת לו סגולה לאריכות ימים"
(אהל נפתלי, לבוב תרע"א, עמ' 94, אות רנח).
"שמעתי כי פעם אחת היה לבנו [של רבי שלום מבעלזא] הגה"ק מהר"י זי"ע חולי קדחת ר"ל ונודע כי היה מפורסם ובדוק ומנוסה כי בבוא חולי כזו לפני מרן זי"ע ואמר שלא יהיה עוד חלפה הלכה לה המחלה תיכף ומיד (כאשר ראיתי בעיני אצלי שהיה לי המחלה כל הקיץ ובבואי לפני מרן ואמר שלא יהיה עוד והוטב לי תיכף ופסקה המחלה), ובבוא בנו הגדול לפניו ואמר לו כדרכו ולא הועיל ובא שנית ואמר כי בטור ובית יוסף יש כל מיני רפואות ויש סימן א' המסוגל שאם לומד סימן זה אז יש בכחו לגרש מחלה הנ"ל, וזה זמן רב לא למד סימן זה וחזר ולמדו ואז אמר לו כדרכו ותיכף פסקה המחלה"
(הגהת רבי שלום מרדכי אב"ד ברעזאן, בעל שו"ת מהרש"ם, על ספר דברי יצחק, מונקאטש תרס"ו, אות מ').
התקבלות הבית יוסף והשולחן ערוך בכל תפוצות ישראל
בדברי הסיום לחיבורו בית יוסף (בטור חושן משפט, סביוניטה שי"ט) כותב מרן רבי יוסף קארו: "...אוחילה לאל אחלה פניו, יזכני שיתפשט בכל ישראל למען אהיה בכלל מצדיקי הרבים". תפילתו זו קוימה במלואה וחיבור הבית יוסף התקבל בכל תפוצות ישראל והיה לאחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר. ספר הבית יוסף, שהתחבר על סדר ארבעה טורים ונועד לברר את ההלכות בשורשן ולהכריע את ההלכה למעשה, מהווה כעין בסיס לחיבורו המסכם שולחן ערוך, שבו נסדרו כל הדינים בקצרה. כמוהו, גם חיבורו השני - השולחן ערוך, פשט בכל בית ישראל, ואף בני אשכנז נסמכים עליו יחד עם ה"מפה" - הגהותיו של הרמ"א שנועדו להתאים את הספר לבני אשכנז.
שני החיבורים הללו הפכו את רבי יוסף קארו לעמוד ההוראה העיקרי, מדורו ועד לימינו אנו, בקרב כל תפוצות ישראל. ההערכה לרבי יוסף קארו גדולה ביותר, עד שהוא נקרא בפי כל "מרן". כמו כן, נקרא בפי הלומדים "המחבר". את מעמדו המופלג וגודל סמכותו מבטא החיד"א ב"שם הגדולים": "שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן" (ברכי יוסף, חו"מ, סי' כה, ס"ק כט).
שלחן ערוך, סט שלם של ארבעת החלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט, מאת רבינו יוסף קארו. ונציה, [דפוס אלוויזא בראגאדין], שכ"ה-שכ"ו [1564-1565]. מהדורה ראשונה של ארבעת החלקים, שנדפסה בחיי המחבר. ארבעה כרכים.
לפנינו מהדורתו הראשונה והשלמה של ספר שלחן ערוך על ארבעת חלקיו - מספרי היסוד של ההלכה היהודית בכל הדורות, ועמוד התווך עליו הושתת אורח החיים היהודי.
שלחן ערוך - חיבורו של מרן רבי יוסף קארו, התקבל בכל תפוצות ישראל כחיבור היסוד של פסיקת ההלכה. השלחן ערוך השלים את מפעלו ההלכתי הגדול בחיבור בית יוסף על הטור. לאחר שהשלים את עריכת הבית יוסף, ולאחר שכבר נדפסו שלושת חלקיו הראשונים (ש"י-שי"ג) והחלק הרביעי נשלח להדפסה בוונציה (ארבעת כרכי המהדורה הראשונה של הבית יוסף מוצגים בקטלוג זה, ראה פריט קודם), החל רבי יוסף קארו לחבר את השולחן ערוך. בסוף כל חלק ציין את זמן השלמתו: אורח חיים באלול שט"ו; יורה דעה בתמוז שי"ו; אבן העזר בשבט שי"ז וחושן משפט באדר א' שי"ח. במשך שלוש וחצי שנים, ברציפות והתמדה, כתב רבי יוסף קארו את ארבעת חלקי השלחן ערוך, המסכמים לדינא את מסקנותיו ופסקיו המפורטים בחיבור הבית יוסף. ברבות הימים הפך ספרו זה לנחלת הכלל, עד שבאו כל חכמי ההלכה ותלו בו את חיבוריהם. בדומה לחיבורו של הרמב"ם ולחיבורו של רבי יעקב בעל הטורים, גם על ספרו זה נכתבו חיבורים רבים שנעשו "נושאי כלים" לשולחן ערוך. מיד לאחר הדפסתו, התפשט השלחן ערוך במהירות, והגיע גם אל המרחב האשכנזי. משום כך הזדרז רבינו משה איסרלש - הרמ"א, להתאימו לפסקי ומנהגי האשכנזים, בפורשו על השולחן את חיבורו "המפה", וזירז בכך למעשה את התקבלותו של החיבור גם בארצות אשכנז.
בהקדמת המחבר (המופיעה בכל הכרכים), מתאר רבי יוסף קארו את מגמת חיבורו זה: "אלה דברי [הצעיר יוסף קארו] בן הה"ר אפרים בן הה"ר יוסף קארו זלה"ה... אודה ה' מאד בפי... אשר ממעון קדשו מן השמים הופיע... והשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני לחבר... החיבור הגדול שחברתי על הארבעה טורים, אשר קראתיו בית יוסף... ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה... זאת ועוד התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה... וקראתי שם ספר זה שלחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים, ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים...".
בסוף כל אחד מהחלקים, קולופון המעיד על זמן סיום כתיבת החיבור בידי המחבר. בסוף חלק חושן משפט (קנח/2), קולופון: "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, אשר גבר עלי חסדו וזיכני להשלים הספר היקר הזה, הוא ברחמיו וברוב חסדיו יחמול עלי לחדש כנשר נעורי ויזכני להוליד בנים זכרים ועוסקים בתורה ומורי הוראות בישראל, יראת ה' היא אוצרם, לא תמוש תורת ה' מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי אמר ה' מעתה ועד עולם אמן. והיתה השלמה[!] הספר היקר הזה אור ליום ששי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה [=ה'שי"ח] לי...".
בכל דפי השער מופיע דגל המדפיס של בראגאדין, המורכב מאיור שלושה כתרים (ראה: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, ציור מס' 18 ועמ' 131). מהדורה זו הוגהה על ידי רבי מנחם פורטו הכהן אשכנזי, ועל ההדפסה השגיח "המוליך והמביא מאיר בר יעקב פרנץ" (פורינץ, פארינצו, פרענץ, פרענצוני; ראה: א"מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענציני בוויניציאה, ארשת, א, תשי"ט, עמ' 61-90).
ארבעה כרכים. כרך ראשון (אורח חיים): קלו, [10] דף. כרך שני (יורה דעה): קלא, [1] דף. דפים מה-מח (הלכות ריבית) נכרכו שלא כסדרם. כרך שלישי (אבן העזר): עט דף. כרך רביעי (חושן משפט): קסה, [1] דף.
כרך ראשון: 23 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני עד טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה קלים (בדפים סה-סו כתמים כהים רבים). סימני עש בחלק מהדפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. בדף השער ובכחמישה דפים אחריו, סימני עש רבים, עם פגיעות רבות בטקסט, כולל פגיעות בטקסט ובדגל המדפיס שבדף השער, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות בצילום ובכתב-יד). קרעים חסרים גדולים בשוליהם של כ-40 מהדפים הראשונים, משוקמים בהשלמות נייר (עברו שיקום באופן מקצועי). מחיקות צנזורה מעטות בדף קיח/2.
כרך שני: 24 ס"מ. מצב בינוני עד טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמים רבים בחלק מהדפים (בדף קיב כתמי דיו כהים בשוליים). סימני עש, מרביתם בשולי הדפים, בחלקם עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים. קרעים חסרים גדולים בשולי כחמשת הדפים הראשונים, ובמספר מקומות נוספים (בהם דפים ל-לא, לח-לט, ובדף האחרון), משוקמים בהשלמות נייר.
כרך שלישי: 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, מרביתם בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות (בדפים מ-מו; פגיעות קלות בדפים נוספים), משוקמים ברובם במילוי נייר. קרע קטן בדף השער, ללא חיסרון וללא פגיעה בטקסט. מחיקות צנזורה בדף ג.
כרך רביעי: 24.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בחלק מהדפים כתמים רבים. סימני עש רבים, בחלקם עם פגיעות בטקסט (כולל פגיעות בטקסט בדף השער), משוקמים ברובם במילוי נייר (מרבית סימני העש בשולי הדפים). קרע בדף פד, עם פגיעה קלה בטקסט, ללא חיסרון. קרעים חסרים בשולי חלק מהדפים, משוקמים בהשלמות נייר. מחיקת צנזורה בדף ח.
רישומים וחתימות - בחלק אורח חיים - רישום בסוף הספר: "זה שלחן ערוך שלי מרדכי וירונה יצ"ו וירציללי לפ"ק" [=שנת שפ"ו]. בחלק יורה דעה - הגהה בכתיבה ספרדית (קצוצה); רשימת שמות ורישום בלאדינו בדף האחרון. בחלק חושן משפט - רישומי בעלות בדף השער ודף שאחריו; הגהות בכתיבה איטלקית זעירה בתחילת סימן א' - העתקת הגהות הרמ"א.
כריכות עור חדשות ונאות, אחידות.
חלק אורח חיים וחלק יורה דעה נחשבים נדירים יותר משני החלקים האחרים. עקב מדת הרלוונטיות הרבה שלהם לחיי היום יום, נעשה בהם שימוש רב, ולכן השתמרו פחות. לפנינו סט שלם של כל ארבעת החלקים.
דברי חכמים על חיבור השולחן ערוך
"...אך לא כדרך בזמן הזה בשו"ת אשר אנחנו רואים אשר המה כוונתם רק להראות חריפות של הבל... ולבם פונים אחרי דברי שו"ת, ואינם שמים כלל על לב דברי הטור ושלחן ערוך אשר אנו מחויבים שלא לנטות מדבריהם ימין ושמאל, אחר שכבר נתפשטה הוראתם וקיבלו עליהם כל עדת ישראל הלכה למשה מסיני, ומה לנו לחקור ולפשפש אחר הקדמונים אשר חלקו על השלחן ערוך אשר גם בעלי השלחן ערוך כבר עמדו על דעתם ובררו ההלכה כשמלה... וקבעו בשלחן ערוך להלכה ברורה לעם סגולה... כה דרכינו מעולם אשר אנחנו היינו משמשים גדולי גאונים מפורסמים... ה"ה הגאון המפורסים אשר הי' אב"ד ור"מ בקהלתינו... בעל המחבר שו"ת שב יעקב ואחריו הגאון המפורסים אשר הי' אב"ד ור"מ דקהלתינו... בעל המחבר פני יהושע... ושאר גדולי הדור... וכולם לא נטו... להורות דין נגד מה שהוא פסק מפורסים בשלחן ערוך..." (חכמי פרנקפורט, בתשובה בעניין הגט מקליווא - נדפס בספר אהל אברהם, פיוטרקוב תרע"א, עמ' יז).
"על ידי למוד שולחן ערוך זוכה להיות בעל הבית ומושל על הארץ, ועל ידי זה זוכה להקים שערי גן עדן ולהשיג על ידי זה חכמה עילאה וחכמה תאאה שהוא עקר תענוג גן עדן" (לקוטי עצות, למוהרנ"ת מברסלב, ערך תלמוד תורה, אות סג).
"...חכמי הספרדים, ברצותם לומר ששולחן ערוך ראש וראשון הוא בחשיבות לפסק ההלכה, כינוהו 'השולחן הטהור'. וכך היו כותבים: 'פסק מרן בשולחנו הטהור', והאשכנזים לעומתם אומרים על יהודי שומר תורה ומצוות 'יהודי של השולחן הערוך'" (פרופ' מאיר בניהו, יוסף בחירי, עמ' שפב).
התקבלות הבית יוסף והשולחן ערוך בכל תפוצות ישראל
בדברי הסיום לחיבורו בית יוסף (בטור חושן משפט, סביוניטה שי"ט) כותב מרן רבי יוסף קארו: "...אוחילה לאל אחלה פניו, יזכני שיתפשט בכל ישראל למען אהיה בכלל מצדיקי הרבים". תפילתו זו קוימה במלואה וחיבור הבית יוסף התקבל בכל תפוצות ישראל והיה לאחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר. ספר הבית יוסף, שהתחבר על סדר ארבעה טורים ונועד לברר את ההלכות בשורשן ולהכריע את ההלכה למעשה, מהווה כעין בסיס לחיבורו המסכם שולחן ערוך, שבו נסדרו כל הדינים בקצרה. כמוהו, גם חיבורו השני - השולחן ערוך, פשט בכל בית ישראל, ואף בני אשכנז נסמכים עליו יחד עם ה"מפה" - הגהותיו של הרמ"א שנועדו להתאים את הספר לבני אשכנז.
שני החיבורים הללו הפכו את רבי יוסף קארו לעמוד ההוראה העיקרי, מדורו ועד לימינו אנו, בקרב כל תפוצות ישראל. ההערכה לרבי יוסף קארו גדולה ביותר, עד שהוא נקרא בפי כל "מרן". כמו כן, נקרא בפי הלומדים "המחבר". את מעמדו המופלג וגודל סמכותו מבטא החיד"א ב"שם הגדולים": "שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן" (ברכי יוסף, חו"מ, סי' כה, ס"ק כט).