מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
6.9.2022
מציג 37 - 40 of 40
מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
6.9.2022
פתיחה: $70,000
הערכה: $80,000 - $120,000
לא נמכר
שלוש מחברות בכתב ידו של המקובל הקדוש רבי יהודה ליב אשלג בעל "הסולם". [ארץ ישראל, שנות התר"פ בקירוב].
שלושה חיבורים בקבלה ובביאור דברי הזוהר בכתב-יד קדשו של בעל "הסולם". שמות החיבורים כפי שנכתבו על גבי עטיפות המחברות: " קשרי הצנורות" - כולל מאמרים בסוגיות קבליות (כותרת בעמ' יב: "תורה דשבת נחמו תרפ"ב" - מנחם אב תרפ"ב 1922); "ליקוטי זוהר וסדרי מאורות" - כולל דרושים, ביאורים וחידושים בדברי הזוהר ובמושגים קבליים (במספר מקומות תיארוך מסוף שנת תרפ"ג ותחילת שנת תרפ"ד 1923); " תרומת נצח ח"ב - נח, לך, וירא, חיי שרה" - כולל ביאורים וחידושים על התורה ע"פ הקבלה, ועוד (עם תיארוך מתחילת שנת תרפ"ד, 1923).
שלושת המחברות נכתבו בכתיבה נאה וצפופה (כ-30-40 שורות בעמוד. חלק מהטקסט נכתב בשני טורים), וכוללות כשלושה חיבורים שונים (או חלקים מהם). למיטב ידיעתנו, חיבורים אלו לא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי יהודה ליב אשלג (תרמ"ה-תשט"ו), גאון ולמדן, קדוש וטהור, מקובל אלוקי והוגה דעות. כיהן ברבנות בעיר ורשה, ולמד שם מפי זקנים את תורת הקבלה. עלה לארץ ישראל בחודש תשרי תרפ"א, הגיע לירושלים והקים בה את ישיבת "עיטור רבנים" ללימודי הנגלה. במקביל היה מוסר שיעורים רבים בקבלה, בהם השתתפו אברכים נבחרים. לימים התלכדה סביבו קבוצה גדולה של תלמידים וחסידים שהכתירוהו לאדמו"ר עליהם. בשנים תרצ"ד-ת"ש התגורר הרב אשלג במושבה החדשה בבני ברק, בשכונת גבעת רוקח (כיום רחוב בן פתחיה). באותה תקופה התיידד עם שכנו מרן ה"חזון איש", שעלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ג והתגורר אף הוא באותה שכונה. חיבר והוציא לאור ספרים רבים בקבלה, אך התפרסם במיוחד בסדרת חיבוריו הגדולים: "תלמוד עשר הספירות" ופירוש "הסולם" על ספר הזוהר. פירוש "הסולם" נדפס עד היום בעשרות מהדורות שנפוצו ברחבי העולם כולו. תורתו בחכמת הקבלה סללה דרך חדשה ומקורית בהבנת כתבי האר"י ודברי הזוהר.
שלוש מחברות: [27] עמ' כתובים; [28] עמ' כתובים; [31] עמ' כתובים. כ-21 ס"מ. כתיבה נאה וצפופה (כ-30-40 שורות בעמוד). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות וחלודה. בלאי ומספר דפים מנותקים. במספר עמודים דהיית דיו כתוצאה מרטיבות (אך האותיות ניתנות לפענוח).
לשתיים מהמחברות עטיפות מודפסות, בהוצאת "יוסף לוי חגיז - ירושלם", עם איורים של האמן מ. גור אריה.
שלושה חיבורים בקבלה ובביאור דברי הזוהר בכתב-יד קדשו של בעל "הסולם". שמות החיבורים כפי שנכתבו על גבי עטיפות המחברות: " קשרי הצנורות" - כולל מאמרים בסוגיות קבליות (כותרת בעמ' יב: "תורה דשבת נחמו תרפ"ב" - מנחם אב תרפ"ב 1922); "ליקוטי זוהר וסדרי מאורות" - כולל דרושים, ביאורים וחידושים בדברי הזוהר ובמושגים קבליים (במספר מקומות תיארוך מסוף שנת תרפ"ג ותחילת שנת תרפ"ד 1923); " תרומת נצח ח"ב - נח, לך, וירא, חיי שרה" - כולל ביאורים וחידושים על התורה ע"פ הקבלה, ועוד (עם תיארוך מתחילת שנת תרפ"ד, 1923).
שלושת המחברות נכתבו בכתיבה נאה וצפופה (כ-30-40 שורות בעמוד. חלק מהטקסט נכתב בשני טורים), וכוללות כשלושה חיבורים שונים (או חלקים מהם). למיטב ידיעתנו, חיבורים אלו לא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי יהודה ליב אשלג (תרמ"ה-תשט"ו), גאון ולמדן, קדוש וטהור, מקובל אלוקי והוגה דעות. כיהן ברבנות בעיר ורשה, ולמד שם מפי זקנים את תורת הקבלה. עלה לארץ ישראל בחודש תשרי תרפ"א, הגיע לירושלים והקים בה את ישיבת "עיטור רבנים" ללימודי הנגלה. במקביל היה מוסר שיעורים רבים בקבלה, בהם השתתפו אברכים נבחרים. לימים התלכדה סביבו קבוצה גדולה של תלמידים וחסידים שהכתירוהו לאדמו"ר עליהם. בשנים תרצ"ד-ת"ש התגורר הרב אשלג במושבה החדשה בבני ברק, בשכונת גבעת רוקח (כיום רחוב בן פתחיה). באותה תקופה התיידד עם שכנו מרן ה"חזון איש", שעלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ג והתגורר אף הוא באותה שכונה. חיבר והוציא לאור ספרים רבים בקבלה, אך התפרסם במיוחד בסדרת חיבוריו הגדולים: "תלמוד עשר הספירות" ופירוש "הסולם" על ספר הזוהר. פירוש "הסולם" נדפס עד היום בעשרות מהדורות שנפוצו ברחבי העולם כולו. תורתו בחכמת הקבלה סללה דרך חדשה ומקורית בהבנת כתבי האר"י ודברי הזוהר.
שלוש מחברות: [27] עמ' כתובים; [28] עמ' כתובים; [31] עמ' כתובים. כ-21 ס"מ. כתיבה נאה וצפופה (כ-30-40 שורות בעמוד). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות וחלודה. בלאי ומספר דפים מנותקים. במספר עמודים דהיית דיו כתוצאה מרטיבות (אך האותיות ניתנות לפענוח).
לשתיים מהמחברות עטיפות מודפסות, בהוצאת "יוסף לוי חגיז - ירושלם", עם איורים של האמן מ. גור אריה.
קטגוריה
פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
קָטָלוֹג
מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
6.9.2022
פתיחה: $7,000
הערכה: $10,000 - $20,000
לא נמכר
שלושה פנקסים עם תיעוד שמות הנפטרים שנקברו בבית הקברות בצפת, מהשנים תרע"ד-תשכ"ב. בחלק מהרשומות מתועד גם מיקום מקום קבורתם.
הפנקסים שלפנינו הם מקור מידע חשוב ביותר (שחלקו אבד ואינו ידוע מכל מקור אחר) ומתועדים בהם קרוב לאלף שמות של יהודים שנקברו בבית הקברות בצפת בשנים אלו.
כמעט בכל הרשומות מתועדים שם הנפטר ושם אביו, תאריך הפטירה (או הקבורה), ובחלקן נרשמו גם שם משפחתו ועיר מוצאו. בחלק מהרשומות מתועדות גם נסיבות המוות - ראה להלן. אחד הפנקסים מתעד את מיקומי הקברים (יתכן שהוא יכול לעזור לזיהוי חלקות הקבורה הנעלמות בבית הקברות בצפת ולזיהוי מצבות שכתובותיהן היטשטשו עם השנים).
בית הקברות העתיק בצפת, הנמצא על מדרון תלול בצדה המערבי של העיר, הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. נמצאים בו מספר קברים מתקופות התנאים והאמוראים, הגאונים והראשונים (כדוגמת קבר הנביא הושע בן בארי, קברי התנאים רבי יהושע בן חנניה ורבי פנחס בן יאיר, וקבריהם הנעלמים של רבנו סעדיה גאון ורבנו בחיי אבן פקודה). הוא שימש לקבורה ב"תקופת הזוהר" של צפת במאה ה-16 - נמצאים בו קברי ה"בית יוסף", הרמ"ק, האר"י הקדוש, האלשיך ורבי שלמה אלקבץ, בעל ה"חרדים", המבי"ט וקבריהם הנעלמים של בנו המהרי"ט, ושל הרדב"ז - רבי דוד בן זמרא, ועוד. בהמשך נקברו בו רבים מגדולי החסידות שעלו לארץ ישראל, בהם בעל "לבושי שרד", בעל "באר מים חיים" ובעל ה"בת עין", רבי ליב "בעל היסורים", ועוד.
בית הקברות העתיק סבל מהזנחה מתמשכת. מצבות רבות וקברים רבים נעלמו במשך השנים, עקב רעידות אדמה, שיטפונות, שריפות ועוד. ההזנחה הפיזית גררה אחריה גם קבורה לא מבוקרת, כאשר חלק מהקברים לא נרשמו בצורה מסודרת, ולחלקם אף לא הוקמו מצבות מעולם (מכאן החשיבות הרבה של הפנקסים שלפנינו, בהם מתועדים גם הקברים ללא המצבות). בתחילת שנות ה-90 (התש"נ בקירוב), חברו יחד מספר גורמים ממלכתיים ופרטיים לעסוק בשיקום מסיבי של בית הקברות, הנמשך עד היום. קברים רבים שופצו ושוקמו. מערות הצדיקים וחלקות המדרון הדרומי נוקו מסחף אדמה ואבנים, ומצבות רבות נחשפו לראשונה מזה מאות שנים (חלקם עוד משנות הר' והק').
הפנקסים שלפנינו נכתבו ע"י ר' יוסף צבי גייגר ובנו ר' אליהו גייגר, שהיו מראשי החברה קדישא בעיר, וגם עסקו במלאכת חקיקת המצבות בשנים אלו.
הפנקס הראשון כולל רשימות נפטרים וימי יארצייט, החל מתמוז תרע"ד עד שנת תרפ"ז (בפנקס נרשמו גם הנפטרים בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה, אז נפטרו רבים מרעב וממגפות). בפנקס זה מופיעים, בין היתר, תאריכי פטירתם של רבי נפתלי ב"ר יעקב מרדכי איילבום (יום ה' ז' סיון) ודבורה בת ר' שמואל העליר (יום וא"ו ט"ז אייר - באותו השבוע נקברו 15 נפטרים, בהם ר' מנחם ב"ר יוסף פלפל, והאשה אשת ר' ליב קאטליר "שנהרגה ע"י גויים"). ביום ג' י' תמוז נקבר ר' משה [שור] מחאטין ש"נפל מחלון", וביום ה' באותו שבוע נקברה שרה קורץ לאדען שנפטרה "במחלת חלירע"; בחודש תשרי תרע"ז נרשמו 14 נפטרים, בהם אחד שנקבר ביום ב' של ראש השנה, ור' אברהם שלמה בהרש"מ גאלדנבוים שנפטר בכ' תשרי תרע"ז, בחול המועד סוכות. הנקברים מהקהילה הספרדית רשומים לפעמים ללא ציון שם הנקבר ("שני ספרדים וספרדית" - רשימה מיום י"ב סיון תרע"ו).
רשימת הנפטרים בשנת תרע"ו-תרע"ז מופיעה גם בדף נפרד, שנמצא בין דפי הפנקס. רוב הפנקס הזה נכתב בכתב-ידו של ר' יוסף צבי גייגר. חלק מהרשומות (המאוחרות יותר) הם בכתב-יד בנו ר' אליהו גייגר.
הפנקס השני, מהשנים תרפ"ז-תשכ"א, כולל רשומות בכתב-ידו של ר' אליהו גייגר, עם תיעוד של עבודות בניה שונות ושל עבודות חקיקה באבן שכנראה נעשו על ידו, ועם ציון הסכומים ששולמו עבור העבודות. בפנקס זה מוזכרות מצבות זכרון שונות שהוכנו לתליה בבתי המדרש בצפת, אולם רוב הרשומות מתעדות את הכיתובים על מצבות הקבורה ותאריכי פטירה. ברשומות מופיעים גם שמות נפטרים שנקברו בשנים קודמות, חלקם עוד משנות התר"מ-תר"נ (ייתכן שהמצבות על קברים אלו הוקמו רק בשנות התר"פ-התר"צ, או חודשו אז).
בפנקס זה מופיעות גם רשומות מתקופת קום המדינה, המתעדות מצבות של נרצחי פעולות איבה וחיילי פלמ"ח שנפלו במלחמת העצמאות ובמאורעות שקדמו לה, בהם: "גדעון אילון פלמ"ח י"ט ניסן תש"ח 500 [החייל גדעון איילון-רוזנהק, שירת בחטיבת יפתח של הפלמ"ח ונפל בהגנת צפת, בעמדה על גג בית בצדו הדרומי של הרובע היהודי בצפת. לזכרו חובר השיר "נער נפל בגליל" והוקם המרכז התרבותי "בית גדעון" בצפת]... נזהא מזרחי נרצחה ט' ניסן תש"ח 200... רבקה ויסבורד נרצחה כ"ב ניסן תש"ח 400... דוד חסין נרצח כ"ד אד"ב תש"ח 200..." [הרשימות בפנקס מסודרות על פי מועד הקמת המצבות, ולא לפי תאריכי הפטירה].
הפנקס השלישי, בכתב-ידו של ר' אליהו גייגר, מתעד בעיקר את מיקומי הקבורה ושמות הנקברים בשנים תשי"א-תשכ"ב, וכן את כיוון הקברים (האם בין מזרח למערב, או בין צפון לדרום). בין היתר מתעד הפנקס את קבורת האדמו"ר מבויאן-לייפציג: "הרה"צ ר' ישראל מבויאן, מצפון לדרום, אדר"ח אלול תשי"א", ואת המיקום המדויק של הקבר: "מזרח ע"י הדרך למקוה האר"י - מערב פנוי - צפון הרבנית... - דרום יוסף שפירא"; וכן את קבורת האדמו"ר מזידיטשוב בחודש חשון תשי"ב: "מצפון לדרום, תחת הדרך למקוה. מזרח הדרך למקוה - מערב פנוי - צפון הרב וויינגוט - דרום פנוי" [האדמו"ר רבי יהושע אייכנשטיין מגרוסוורדיין. שהה בתקופת השואה במחנה אושוויץ, ונפטר בט"ז בסיוון תש"ה, במחנה הולדהוזן. ארונו הועלה לצפת בחשוון תשי"ב].
לפנקסים מצורפים דפים ועליהם רשימות נוספות. בפנקסים מופיעים גם העתקי מכתבים, דו"חות על הכנסות והוצאות פרטיות וציבוריות, תרומות וחלוקה לנצרכים משנות התר"פ-תש"ג.
הכותבים: ר' יוסף צבי גייגר (תר"ל-תש"ד), עסקן מוסדות התורה והחסד בעיר, סופר ולבלר, אמן וצייר רב כשרון. נודע כאבי הציור הצפתי. היה מהאחראים על בית הקברות בצפת, ועסק בבניין מצבות וחקיקתם. בנו ר' אליהו גייגר (תרנ"ב-תשרי תשכ"ג) המשיך במלאכת אביו כחוקק מצבות, והיה מהאחראים על בית הקברות בצפת.
3 פנקסים + דפים נוספים. גודל ומצב משתנים. סך הכל למעלה מ-145 עמודים כתובים, חלקם כתובים בצפיפות ובכתב זעיר.
הפנקסים שלפנינו הם מקור מידע חשוב ביותר (שחלקו אבד ואינו ידוע מכל מקור אחר) ומתועדים בהם קרוב לאלף שמות של יהודים שנקברו בבית הקברות בצפת בשנים אלו.
כמעט בכל הרשומות מתועדים שם הנפטר ושם אביו, תאריך הפטירה (או הקבורה), ובחלקן נרשמו גם שם משפחתו ועיר מוצאו. בחלק מהרשומות מתועדות גם נסיבות המוות - ראה להלן. אחד הפנקסים מתעד את מיקומי הקברים (יתכן שהוא יכול לעזור לזיהוי חלקות הקבורה הנעלמות בבית הקברות בצפת ולזיהוי מצבות שכתובותיהן היטשטשו עם השנים).
בית הקברות העתיק בצפת, הנמצא על מדרון תלול בצדה המערבי של העיר, הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. נמצאים בו מספר קברים מתקופות התנאים והאמוראים, הגאונים והראשונים (כדוגמת קבר הנביא הושע בן בארי, קברי התנאים רבי יהושע בן חנניה ורבי פנחס בן יאיר, וקבריהם הנעלמים של רבנו סעדיה גאון ורבנו בחיי אבן פקודה). הוא שימש לקבורה ב"תקופת הזוהר" של צפת במאה ה-16 - נמצאים בו קברי ה"בית יוסף", הרמ"ק, האר"י הקדוש, האלשיך ורבי שלמה אלקבץ, בעל ה"חרדים", המבי"ט וקבריהם הנעלמים של בנו המהרי"ט, ושל הרדב"ז - רבי דוד בן זמרא, ועוד. בהמשך נקברו בו רבים מגדולי החסידות שעלו לארץ ישראל, בהם בעל "לבושי שרד", בעל "באר מים חיים" ובעל ה"בת עין", רבי ליב "בעל היסורים", ועוד.
בית הקברות העתיק סבל מהזנחה מתמשכת. מצבות רבות וקברים רבים נעלמו במשך השנים, עקב רעידות אדמה, שיטפונות, שריפות ועוד. ההזנחה הפיזית גררה אחריה גם קבורה לא מבוקרת, כאשר חלק מהקברים לא נרשמו בצורה מסודרת, ולחלקם אף לא הוקמו מצבות מעולם (מכאן החשיבות הרבה של הפנקסים שלפנינו, בהם מתועדים גם הקברים ללא המצבות). בתחילת שנות ה-90 (התש"נ בקירוב), חברו יחד מספר גורמים ממלכתיים ופרטיים לעסוק בשיקום מסיבי של בית הקברות, הנמשך עד היום. קברים רבים שופצו ושוקמו. מערות הצדיקים וחלקות המדרון הדרומי נוקו מסחף אדמה ואבנים, ומצבות רבות נחשפו לראשונה מזה מאות שנים (חלקם עוד משנות הר' והק').
הפנקסים שלפנינו נכתבו ע"י ר' יוסף צבי גייגר ובנו ר' אליהו גייגר, שהיו מראשי החברה קדישא בעיר, וגם עסקו במלאכת חקיקת המצבות בשנים אלו.
הפנקס הראשון כולל רשימות נפטרים וימי יארצייט, החל מתמוז תרע"ד עד שנת תרפ"ז (בפנקס נרשמו גם הנפטרים בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה, אז נפטרו רבים מרעב וממגפות). בפנקס זה מופיעים, בין היתר, תאריכי פטירתם של רבי נפתלי ב"ר יעקב מרדכי איילבום (יום ה' ז' סיון) ודבורה בת ר' שמואל העליר (יום וא"ו ט"ז אייר - באותו השבוע נקברו 15 נפטרים, בהם ר' מנחם ב"ר יוסף פלפל, והאשה אשת ר' ליב קאטליר "שנהרגה ע"י גויים"). ביום ג' י' תמוז נקבר ר' משה [שור] מחאטין ש"נפל מחלון", וביום ה' באותו שבוע נקברה שרה קורץ לאדען שנפטרה "במחלת חלירע"; בחודש תשרי תרע"ז נרשמו 14 נפטרים, בהם אחד שנקבר ביום ב' של ראש השנה, ור' אברהם שלמה בהרש"מ גאלדנבוים שנפטר בכ' תשרי תרע"ז, בחול המועד סוכות. הנקברים מהקהילה הספרדית רשומים לפעמים ללא ציון שם הנקבר ("שני ספרדים וספרדית" - רשימה מיום י"ב סיון תרע"ו).
רשימת הנפטרים בשנת תרע"ו-תרע"ז מופיעה גם בדף נפרד, שנמצא בין דפי הפנקס. רוב הפנקס הזה נכתב בכתב-ידו של ר' יוסף צבי גייגר. חלק מהרשומות (המאוחרות יותר) הם בכתב-יד בנו ר' אליהו גייגר.
הפנקס השני, מהשנים תרפ"ז-תשכ"א, כולל רשומות בכתב-ידו של ר' אליהו גייגר, עם תיעוד של עבודות בניה שונות ושל עבודות חקיקה באבן שכנראה נעשו על ידו, ועם ציון הסכומים ששולמו עבור העבודות. בפנקס זה מוזכרות מצבות זכרון שונות שהוכנו לתליה בבתי המדרש בצפת, אולם רוב הרשומות מתעדות את הכיתובים על מצבות הקבורה ותאריכי פטירה. ברשומות מופיעים גם שמות נפטרים שנקברו בשנים קודמות, חלקם עוד משנות התר"מ-תר"נ (ייתכן שהמצבות על קברים אלו הוקמו רק בשנות התר"פ-התר"צ, או חודשו אז).
בפנקס זה מופיעות גם רשומות מתקופת קום המדינה, המתעדות מצבות של נרצחי פעולות איבה וחיילי פלמ"ח שנפלו במלחמת העצמאות ובמאורעות שקדמו לה, בהם: "גדעון אילון פלמ"ח י"ט ניסן תש"ח 500 [החייל גדעון איילון-רוזנהק, שירת בחטיבת יפתח של הפלמ"ח ונפל בהגנת צפת, בעמדה על גג בית בצדו הדרומי של הרובע היהודי בצפת. לזכרו חובר השיר "נער נפל בגליל" והוקם המרכז התרבותי "בית גדעון" בצפת]... נזהא מזרחי נרצחה ט' ניסן תש"ח 200... רבקה ויסבורד נרצחה כ"ב ניסן תש"ח 400... דוד חסין נרצח כ"ד אד"ב תש"ח 200..." [הרשימות בפנקס מסודרות על פי מועד הקמת המצבות, ולא לפי תאריכי הפטירה].
הפנקס השלישי, בכתב-ידו של ר' אליהו גייגר, מתעד בעיקר את מיקומי הקבורה ושמות הנקברים בשנים תשי"א-תשכ"ב, וכן את כיוון הקברים (האם בין מזרח למערב, או בין צפון לדרום). בין היתר מתעד הפנקס את קבורת האדמו"ר מבויאן-לייפציג: "הרה"צ ר' ישראל מבויאן, מצפון לדרום, אדר"ח אלול תשי"א", ואת המיקום המדויק של הקבר: "מזרח ע"י הדרך למקוה האר"י - מערב פנוי - צפון הרבנית... - דרום יוסף שפירא"; וכן את קבורת האדמו"ר מזידיטשוב בחודש חשון תשי"ב: "מצפון לדרום, תחת הדרך למקוה. מזרח הדרך למקוה - מערב פנוי - צפון הרב וויינגוט - דרום פנוי" [האדמו"ר רבי יהושע אייכנשטיין מגרוסוורדיין. שהה בתקופת השואה במחנה אושוויץ, ונפטר בט"ז בסיוון תש"ה, במחנה הולדהוזן. ארונו הועלה לצפת בחשוון תשי"ב].
לפנקסים מצורפים דפים ועליהם רשימות נוספות. בפנקסים מופיעים גם העתקי מכתבים, דו"חות על הכנסות והוצאות פרטיות וציבוריות, תרומות וחלוקה לנצרכים משנות התר"פ-תש"ג.
הכותבים: ר' יוסף צבי גייגר (תר"ל-תש"ד), עסקן מוסדות התורה והחסד בעיר, סופר ולבלר, אמן וצייר רב כשרון. נודע כאבי הציור הצפתי. היה מהאחראים על בית הקברות בצפת, ועסק בבניין מצבות וחקיקתם. בנו ר' אליהו גייגר (תרנ"ב-תשרי תשכ"ג) המשיך במלאכת אביו כחוקק מצבות, והיה מהאחראים על בית הקברות בצפת.
3 פנקסים + דפים נוספים. גודל ומצב משתנים. סך הכל למעלה מ-145 עמודים כתובים, חלקם כתובים בצפיפות ובכתב זעיר.
קטגוריה
פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
קָטָלוֹג
מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
6.9.2022
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
תקנון חברת "שפה ברורה", שפעלה בירושלים בשלהי המאה ה-19 למען קידום הוראת הלשון העברית והרחבת השימוש בה כשפת דיבור. [ירושלים, תרמ"ט 1889].
דף מודפס משני צדיו - בצדו האחד תשעה סעיפים המגדירים את צביונה ותכליתה של חברת "שפה ברורה", כמו גם את האמצעים להגשמת מטרותיה, ובצדו השני חתימותיהם (בדפוס) של ארבעת המייסדים: רבי יעקב מאיר (לימים "הראשון לציון"), אליעזר בן יהודה (עורך עיתון "הצבי" ו"מחייה השפה העברית"), הרב חיים הירשנזון (מחנך ואיש הציונות הדתית), וחיים קלמי (מחנך, שד"ר וחבר "ועד העדה הספרדית בירושלים").
מתחת לחתימות המייסדים, הסכמות רבני ומנהיגי היישוב היהודי הישן בירושלים: יו"ר החברה יצחק ד'ארבלה (מנהל בית החולים רוטשילד בירושלים), "הראשון לציון" רבי רפאל מאיר פַּאניזֶ'ל, אב"ד העדה הספרדית רבי יעקב שאול אלישר (ה"יש"א ברכה", לימים "הראשון לציון"), המדפיס רבי ניסן (נסים) בק (בן המדפיס רבי ישראל בק, ממונה כולל וואהלין), אפרים כהן (מנהל בית הספר למל).
הדף שלפנינו ידוע בשני וריאנטים. בעותק שלפנינו מופיע בסוף התקנון משפט נוסף, ובו הסכמה משוערת של רבי שמואל סלנט להקמת החברה: " הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט נ"י עתה הוא בעה"ק חברון ת"ו, ובטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בעותקים אחרים של התקנון הושמט משפט זה (ראה על כך להלן).
חברת "שפה ברורה" נוסדה באופן רשמי בירושלים ביום ה' אלול תרמ"ט. מטרתה המפורטת בתחילת התקנון שלפנינו היתה הנחלת השפה העברית כשפה מאחדת בין כל הזרמים בארץ ישראל: "לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ ישראל את לשונות העלגים, השרגון האשכנזי והספרדי וכו' המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים... עד שהספרדי יקרא 'יהודי' רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא 'יהודי' לאשכנזי ולא לספרדי כידוע, והפרוד הזה הוא שעומד לשטן... ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג... וגורמת שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות...". לצורך מטרה זו החליטה החברה לנקוט בצעדים הבאים: העסקת נשים דוברות עברית אשר תלמדנה את הנשים והבנות היהודיות דיבור בעברית, לצד קריאה וכתיבה בעברית; הנהגת דיבור עברית בתלמודי התורה ובבתי הספר; ייסוד "ועד ספרות" מיוחד שיפעל להדפסת ספרים בעברית (ועד זה התפתח מאוחר יותר ל"ועד הלשון העברית"); הפצת ספרים בעברית ועידוד דיבור בעברית בכלל.
מייסדי החברה, שניסו לעורר אהדה לתכניתם בקרב הציבור הרחב, פנו אל חכמי העדה הספרדית וראשי העדה האשכנזית בירושלים וניסו לגייס את תמיכתם למטרות החברה. חכמי העדה הספרדית הציבו שני תנאים מקדימים לתמיכתם: ראשית, על החברה להתרחק מכל ויכוח אידיאולוגי או פעילות לאומית ופוליטית שעלולה לסכן אותם אל מול שלטונות האימפריה העות'מאנית (כדי להניח את דעתם הצהירו מייסדי החברה בסעיף א' בתקנון שלפנינו: "לא תהיה החברה חברת משכילים... ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית פשוטה בלי כל גון מיוחד בדבר שאינה נוגע לתכליתה", וכן בסוף סעיף ב': שהחברה תמלא את כל חובותיה "לארץ מלדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה"); שנית, על החברה לקבל את תמיכתה, או לכל הפחות את אי-התנגדותה, של ההנהגה האשכנזית, אשר נרתעה ממגמות החילון וההשכלה של כמה מראשי החברה, ובייחוד ממייסד החברה אליעזר בן יהודה. לצורך כך, פנו המייסדים אל רבי שמואל סלנט, שהיה מנהיגה הבלתי-רשמי של העדה האשכנזית בירושלים, כדי לקבל את הסכמתו.
את המשך מהלך הדברים מתאר החוקר יוסף לנג (במאמרו "'שפה ברורה' - לבירור יסודה והתפתחותה", קתדרה, 68, תשנ"ג, עמ' 67-79): משלחת בת שני נציגים - רבי יעקב מאיר ומר חיים הירשנזון, יצאה אל ביתו של רבי שמואל סלנט, אך הוא נעדר מביתו באותה עת ונבצר מהם לקבל את הסכמתו לענין. בינתיים קרב מועד ההתכנסות הרשמית של החברה, שנקבע ליום ראשון, ה' אלול תרמ"ט, בביתו של יו"ר החברה הרופא יצחק ד'ארבלה, ולצורך כך נדפס התקנון שלפנינו, אשר בשוליו נוספה הסכמתו המשוערת של רבי שמואל: "הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט... בטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בהמשך, עוד טרם קיום האספה, נודע סירובו של רבי שמואל להעניק הסכמה, והתקנון נדפס בשנית, הפעם ללא המשפט הנ"ל. הנוסח החדש הופץ ונעתק לאחר מכן גם בעיתונות התקופה. לפנינו אפוא הנוסח הראשון של התקנון, שנדפס קודם שנודעה סירובו של רבי שמואל סלנט להעניק לחברה את הסכמתו.
הצלחתה של חברת "שפה ברורה" היתה חלקית בלבד. קהילות הספרדים והתימנים תמכו בה ונעזרו על ידה, ואילו האשכנזים התנגדו לה ואף הובילו מאבקים שונים נגדה. החברה לא הוסיפה להתקיים זמן רב, ועיקר המאמצים להחייאת השפה העברית נמשכו לאחר סגירתה על ידי חברות אחרות, ובעיקר על ידי יורשתה "ועד הלשון העברית", שעם קום המדינה הביא להקמתה של "האקדמיה ללשון העברית" הפועלת עד ימינו.
ראה: יוסף לנג, '"שפה ברורה" - לבירור יסודה והתפתחותה', קתדרה, 68 (תשנ"ג), עמ' 67-79.
[1] דף. 34 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל. קרע חסר בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
דף מודפס משני צדיו - בצדו האחד תשעה סעיפים המגדירים את צביונה ותכליתה של חברת "שפה ברורה", כמו גם את האמצעים להגשמת מטרותיה, ובצדו השני חתימותיהם (בדפוס) של ארבעת המייסדים: רבי יעקב מאיר (לימים "הראשון לציון"), אליעזר בן יהודה (עורך עיתון "הצבי" ו"מחייה השפה העברית"), הרב חיים הירשנזון (מחנך ואיש הציונות הדתית), וחיים קלמי (מחנך, שד"ר וחבר "ועד העדה הספרדית בירושלים").
מתחת לחתימות המייסדים, הסכמות רבני ומנהיגי היישוב היהודי הישן בירושלים: יו"ר החברה יצחק ד'ארבלה (מנהל בית החולים רוטשילד בירושלים), "הראשון לציון" רבי רפאל מאיר פַּאניזֶ'ל, אב"ד העדה הספרדית רבי יעקב שאול אלישר (ה"יש"א ברכה", לימים "הראשון לציון"), המדפיס רבי ניסן (נסים) בק (בן המדפיס רבי ישראל בק, ממונה כולל וואהלין), אפרים כהן (מנהל בית הספר למל).
הדף שלפנינו ידוע בשני וריאנטים. בעותק שלפנינו מופיע בסוף התקנון משפט נוסף, ובו הסכמה משוערת של רבי שמואל סלנט להקמת החברה: " הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט נ"י עתה הוא בעה"ק חברון ת"ו, ובטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בעותקים אחרים של התקנון הושמט משפט זה (ראה על כך להלן).
חברת "שפה ברורה" נוסדה באופן רשמי בירושלים ביום ה' אלול תרמ"ט. מטרתה המפורטת בתחילת התקנון שלפנינו היתה הנחלת השפה העברית כשפה מאחדת בין כל הזרמים בארץ ישראל: "לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ ישראל את לשונות העלגים, השרגון האשכנזי והספרדי וכו' המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים... עד שהספרדי יקרא 'יהודי' רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא 'יהודי' לאשכנזי ולא לספרדי כידוע, והפרוד הזה הוא שעומד לשטן... ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג... וגורמת שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות...". לצורך מטרה זו החליטה החברה לנקוט בצעדים הבאים: העסקת נשים דוברות עברית אשר תלמדנה את הנשים והבנות היהודיות דיבור בעברית, לצד קריאה וכתיבה בעברית; הנהגת דיבור עברית בתלמודי התורה ובבתי הספר; ייסוד "ועד ספרות" מיוחד שיפעל להדפסת ספרים בעברית (ועד זה התפתח מאוחר יותר ל"ועד הלשון העברית"); הפצת ספרים בעברית ועידוד דיבור בעברית בכלל.
מייסדי החברה, שניסו לעורר אהדה לתכניתם בקרב הציבור הרחב, פנו אל חכמי העדה הספרדית וראשי העדה האשכנזית בירושלים וניסו לגייס את תמיכתם למטרות החברה. חכמי העדה הספרדית הציבו שני תנאים מקדימים לתמיכתם: ראשית, על החברה להתרחק מכל ויכוח אידיאולוגי או פעילות לאומית ופוליטית שעלולה לסכן אותם אל מול שלטונות האימפריה העות'מאנית (כדי להניח את דעתם הצהירו מייסדי החברה בסעיף א' בתקנון שלפנינו: "לא תהיה החברה חברת משכילים... ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית פשוטה בלי כל גון מיוחד בדבר שאינה נוגע לתכליתה", וכן בסוף סעיף ב': שהחברה תמלא את כל חובותיה "לארץ מלדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה"); שנית, על החברה לקבל את תמיכתה, או לכל הפחות את אי-התנגדותה, של ההנהגה האשכנזית, אשר נרתעה ממגמות החילון וההשכלה של כמה מראשי החברה, ובייחוד ממייסד החברה אליעזר בן יהודה. לצורך כך, פנו המייסדים אל רבי שמואל סלנט, שהיה מנהיגה הבלתי-רשמי של העדה האשכנזית בירושלים, כדי לקבל את הסכמתו.
את המשך מהלך הדברים מתאר החוקר יוסף לנג (במאמרו "'שפה ברורה' - לבירור יסודה והתפתחותה", קתדרה, 68, תשנ"ג, עמ' 67-79): משלחת בת שני נציגים - רבי יעקב מאיר ומר חיים הירשנזון, יצאה אל ביתו של רבי שמואל סלנט, אך הוא נעדר מביתו באותה עת ונבצר מהם לקבל את הסכמתו לענין. בינתיים קרב מועד ההתכנסות הרשמית של החברה, שנקבע ליום ראשון, ה' אלול תרמ"ט, בביתו של יו"ר החברה הרופא יצחק ד'ארבלה, ולצורך כך נדפס התקנון שלפנינו, אשר בשוליו נוספה הסכמתו המשוערת של רבי שמואל: "הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט... בטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בהמשך, עוד טרם קיום האספה, נודע סירובו של רבי שמואל להעניק הסכמה, והתקנון נדפס בשנית, הפעם ללא המשפט הנ"ל. הנוסח החדש הופץ ונעתק לאחר מכן גם בעיתונות התקופה. לפנינו אפוא הנוסח הראשון של התקנון, שנדפס קודם שנודעה סירובו של רבי שמואל סלנט להעניק לחברה את הסכמתו.
הצלחתה של חברת "שפה ברורה" היתה חלקית בלבד. קהילות הספרדים והתימנים תמכו בה ונעזרו על ידה, ואילו האשכנזים התנגדו לה ואף הובילו מאבקים שונים נגדה. החברה לא הוסיפה להתקיים זמן רב, ועיקר המאמצים להחייאת השפה העברית נמשכו לאחר סגירתה על ידי חברות אחרות, ובעיקר על ידי יורשתה "ועד הלשון העברית", שעם קום המדינה הביא להקמתה של "האקדמיה ללשון העברית" הפועלת עד ימינו.
ראה: יוסף לנג, '"שפה ברורה" - לבירור יסודה והתפתחותה', קתדרה, 68 (תשנ"ג), עמ' 67-79.
[1] דף. 34 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל. קרע חסר בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
קטגוריה
פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
קָטָלוֹג
מכירה 88 - חלק ב' - פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
6.9.2022
פתיחה: $1,000
הערכה: $1,500 - $2,500
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
"צורת בית המקדש העתיד דיחזקאל... הועתק ומפורש מהמאור הגאון הגדול המפורסם רבן של בני הגולה, מורנו ורבנו מו"ה אליהו זלה"ה מק"ק וילנא יצ"ו" - לוח מתוך הספר "תבנית הבית השלישי", עם ביאור הגר"א, שנדפס בברלין תקפ"ב [1822].
הלוח צבוע ביד ונוספו בו ארבעה איורים קטנים של עצי פרי בין קירות בית המקדש לחומת הר הבית (ראה צילומה של מפה זו אצל וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, עמ' 292).
צורת בית המקדש השלישי על פי הגר"א נדפסה לראשונה בלוח שצורף לספר "צורת הארץ לגבולותיה סביב ותכנית הבית", שנדפס בשקלוב בשנת תקס"ב, ושם נכתב כי היא "מהגאון רבינו אליהו זצוק"ל מווילנא". מאוחר יותר נדפס לוח זה בווריאציות שונות במהדורות פירוש הגר"א לנביאים וכתובים.
45X38 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים. קרעים, בהם מספר קרעים קטנים חסרים עם פגיעה באיור, משוקמים. הדף עבר שיקום מקצועי, בהדבקה והשלמת נייר.
הלוח צבוע ביד ונוספו בו ארבעה איורים קטנים של עצי פרי בין קירות בית המקדש לחומת הר הבית (ראה צילומה של מפה זו אצל וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, עמ' 292).
צורת בית המקדש השלישי על פי הגר"א נדפסה לראשונה בלוח שצורף לספר "צורת הארץ לגבולותיה סביב ותכנית הבית", שנדפס בשקלוב בשנת תקס"ב, ושם נכתב כי היא "מהגאון רבינו אליהו זצוק"ל מווילנא". מאוחר יותר נדפס לוח זה בווריאציות שונות במהדורות פירוש הגר"א לנביאים וכתובים.
45X38 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים. קרעים, בהם מספר קרעים קטנים חסרים עם פגיעה באיור, משוקמים. הדף עבר שיקום מקצועי, בהדבקה והשלמת נייר.
קטגוריה
פריטים מיוחדים ודפוסים מוקדמים
קָטָלוֹג