מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove ספרים filter ספרים
- book (22) Apply book filter
- חותמות (17) Apply חותמות filter
- עם (17) Apply עם filter
- מיוחסים (17) Apply מיוחסים filter
- חתימות, (17) Apply חתימות, filter
- חתימות (17) Apply חתימות filter
- עותקים (17) Apply עותקים filter
- ורישומי (17) Apply ורישומי filter
- בעלות (17) Apply בעלות filter
- inscript (17) Apply inscript filter
- ownership (17) Apply ownership filter
- signatur (17) Apply signatur filter
- signatures, (17) Apply signatures, filter
- stamp (17) Apply stamp filter
- חסידות (6) Apply חסידות filter
- chassidut (6) Apply chassidut filter
- דפוס (5) Apply דפוס filter
- ירושלים (5) Apply ירושלים filter
- ודברי (5) Apply ודברי filter
- וארץ (5) Apply וארץ filter
- ישראל (5) Apply ישראל filter
- eretz (5) Apply eretz filter
- israel (5) Apply israel filter
- jerusalem (5) Apply jerusalem filter
- matter (5) Apply matter filter
- print (5) Apply print filter
העותק של הגאון רבי שמואל סלנט. בדף השער חתימה בכתב-ידו ולצדה חותמתו: "שמואל סלאנט". בדף ג' חותמת נוספת שלו.
בדפי הספר שתי הגהות קצרות.
הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14, קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.
מחבר הספר שלפנינו, רבי משה זאב וולף מרגליות (תקכ"ח-תק"ץ), רב בטיקטין ובביאליסטוק, מגדולי הפוסקים בדורו. ספרו "מראות הצובאות" שלפנינו נחשב בזמנו לאחד מספרי היסוד בהלכות עגונות. גדולי דורו העריכוהו עד מאד וכתבו עליו בכבוד מופלג, ביניהם: רבי עקיבא איגר, רבי אברהם אבא פאסוועלער אב"ד ווילנא, רבי אפרים זלמן מרגליות ואחרים. בפטירתו הספידו רבי דוד מנובהרדוק והכריז ש"לא הניח בגולה בדור הזה כמותו" (על פי הקדמה לספרו מראות הצובאות, מהדורת בני ברק תשס"ז). בנוסף לספר שלפנינו נדפסו גם ספריו שו"ת "אגודת אזוב", "חידושי הלכות - אגודת אזוב", ו"אגודת אזוב" - דרשות.
קנב דף. 35 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. בשני הדפים הראשונים סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, ללא פגיעה בטקסט. בכמה מקומות חיתוך הדפים על גבול הכותרת. רישום וחותמת צנזורה בדף השער. כריכה ישנה, פגומה.
• ספר זית רענן, חלק ראשון, מאת הגאון מקוטנא רבי משה יהודה ליב יהושע זילברברג. וורשא, [תרי"א 1851]. עותק עם שוליים רחבים במיוחד. חותמות רבי שמואל סלנט.
• ספר שער משפט, על שו"ע חושן משפט ויורה דעה, מאת רבי ישראל איסר וולף מויניצה. קניגסברג, [תר"כ 1860]. חותמת רבי שמואל סלנט.
• ספר שאלות ותשובות שאגת אריה החדשות, מאת רבי אריה ליב אב"ד מיץ. ווילנא, תרל"ד 1873. מהדורה ראשונה. חותמת רבי שמואל סלנט.
• ספר הפלאה, חלק ראשון, ספר כתובה, מאת רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין. לבוב, תר"כ 1860. חותמת רבי שמואל סלנט. בדף השער ובדף המגן "הקדשות עצמיות" בכתב-ידו של רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי (בעל-נכדתו של רבי שמואל מסלנט), על קבלת הספר במתנה מסבו רבי שמואל סלנט, ביום פורים שנת תרנ"ג. עם חותמות של הרב טיקוצ'ינסקי.
• ספר ברית יעקב, חלק שני שאלות ותשובות על אבן העזר, מאת רבי ברוך מרדכי ליבשיץ. וורשא, [תרל"ו] 1876. חותמת בעלות של רבי שמואל סלנט. רישומי בעלות בכתב-יד וחתימות רבי מרדכי ליב רובין ורבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, עם חותמת רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי. [גלגולו של ספר בירושלים! הספר הגיע בתחילה לידי הגרימ"ט, שרשם בכתב-ידו בראש דף השער: "מתנה מאת א"ז הגרש"ס זצ"ל, יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי". הספר עבר ממנו בהמשך לידי ר' שמריה רבינוביץ שנתנו כמתנת חתונה לבן-אחיו רבי מרדכי ליב רובין, שרשם וחתם את שמו בספר. בהמשך הספר חזר לידי הגרימ"ט, שרשם בכתב ידו: "והוחלף מהרב רמ"ל הנז' בספר אחר של הגרש"ס זצ"ל].
• ספר עין מאיר, חידושים על מסכתות גיטין וחולין ועל הלכות וסוגיות נוספות, מאת רבי מאיר טויבער. פרשבורג, תר"נ [1890]. בדף השער הקדשת המחבר בכתב-ידו לרבי שמואל סלנט (ההקדשה קצוצה מעט).
• ספר שאלות ותשובות בית א"ב, חלק חיי אברהם על אורח חיים, מאת רבי אברהם אהרן יודלביץ. וורשא, תרנ"ו 1896. בדף השער הקדשה לרבי שמואל סלנט, בכתב-ידו ובחתימתו של המחבר, עם חותמתו.
כרוך עם: • ספר בית יצחק, שאלות ותשובות, חלק ראשון על יורה דעה ועל אבן העזר, מאת רבי יצחק דאנציג. וורשא, תרנ"ט 1898. • קונטרס פותח דברים, חידושים בהלכות תפילין, ברכות, בית הכנסת ושבת, מאת רבי מרדכי פרידמאן. [קונטרס זה הופיע במקור בסוף ספר אהל משה לרבי משה קצנלנבוגן, וורשא, תרמ"ט 1889. דבריו הובאו בספרי הפוסקים, ואפילו בעל ה"משנה ברורה", שלא היה רגיל להביא מדברי רבני דורו, מביא בשמו פסק הלכתי בביאור הלכה, סימן רעג, ד"ה לאלתר]. בעותק שלפנינו נמצאים גם דפים פא-צד שאינם מופיעים בחלק מהעותקים.
• "קבוצת קונטרסים", מקבץ ספרי ראשונים בהוצאת רבי יצחק הירשנזון. הכולל גם: ארבעה קונטרסי "אפיקי י"ם" - דרשות והדרנים מאת אביו רבי יעקב מרדכי הירשנזון. ירושלים, [תר"מ-תר"נ בקירוב 1880-1890]. ש' הלוי, מס' 335, 341, 343, 374. בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית הודבק דף נייר, ועליו הקדשה לרבי שמואל סלנט, בכתב-ידו ובחתימתו של העורך, רבי "יצחק הירשענזאהן".
8 כרכים (הכוללים למעלה מ-10 כותרים). גודל ומצב משתנים.
העותק של הגאונים רבי יחזקאל בנעט, רבי שלמה דייטש ורבי יונה בערנפלד.
עותק זה היה תחילה ברשותו של הגאון רבי יחזקאל בנעט אב"ד נייטרא. בדפי הבטנה הקדמיים והאחוריים רישומים רבים, בהם רישומים שכתבו תלמידיו, המעידים שעותק זה שייך לרבם: "זה הספר שיטה מקובצת שייך להמאור הגדול מעוז ומגדל הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה מה"ו יחזקאל בנעט... דברי תלמידו הלומד אצלו בהתמדה רבה הק' נחמי' ראזמאן ממדינת זיבענבירגין... 1841"; "...אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם... מו"ה יחזקאל בנעט נ"י אב"ד ור"מ פ"ק נייטרא... תמוז תקצ"ה לפ"ק אני תלמידו הק' ישראל ליב מק"ק סאבאטיש" (חתום גם כ"ישראל ליב פריעדמאן מסאבאטיש"); "גם אני מעיד בעדות גמור שזה הספר... שייך להרב המאה"ג... כש"ת מו"ה יחזקאל בנעט... תלמידו הכותב וחותם הק' דוד אליעזר..."; ורישומים נוספים ("הק' יהושע בנעט", "הק' עקיבא... קליין", ועוד).
במספר מקומות בספר חתימות רבי שלמה דייטש (במקום אחד: "שלמה דייטש מסערדהעל"), הוא רבי שלמה דייטש, שישב מאוחר יותר על כסאו של רבי יחזקאל בנעט ברבנות נייטרא.
מאוחר יותר עבר הספר לרבי יונה ברנפלד, שהיה תלמידם של רבי יחזקאל בנעט ושל רבי שלמה דייטש. בדף הראשון מופיעה חתימתו: "הק' יונה ב[ר]נפעלד מק"ק טאפלט שאן".
הגאון רבי יחזקאל בנעט אב"ד נייטרא (תקל"ז-תרט"ו), בן הדיין רבי יעקב בנעט מאויבן ישן. היה תלמידם של רבי משה מינץ אב"ד אויבן ישן, של אחיו רבי משה מרדכי בנעט משטאמפי, ושל קרובו מהר"ם בנעט אב"ד ניקלשבורג. כיהן כרב בכמה קהילות, ומשנת תקצ"ב אב"ד וראש ישיבה בנייטרא, עד פטירתו. היה מיודד עם ה"חתם סופר", עמו עמד בקשרי מכתבים. היה מגדולי הלוחמים נגד ההשכלה (ראה אודותיו: קינסטליכר, אישים בתשובות חת"ס, עמ' קעה).
הגאון רבי שלמה דייטש (נפטר תר"מ). נולד בסערדהעלי, ולמד בה אצל רבי יהודה אסאד. לאחר נישואיו גר בנייטרא, תחילה עסק במסחר, ובהמשך נתמנה לדיין בעיר. משנת תרי"א כיהן כאב"ד איפאלשאג במשך כעשרים שנה. בהמשך (לפני שנת תרל"ב) נתמנה לאב"ד נייטרא, בה כיהן עד סוף ימיו.
הגאון רבי יונה צבי ברנפלד (תקצ"ד-תרנ"א), נולד לאביו רבי יוסף ברנפלד, בעיר טאפאלטשאן. אביו היה תלמידם של ה"מחצית השקל" בבוסקוביץ שבמוראביה ושל ה"חתם סופר" במטרסדורף. רבי יונה צבי למד אצל רבי שלמה דייטש ורבי יחזקאל בנעט בנייטרא, ובהמשך אצל ה"כתב סופר". בשנת תר"ט התארס עם בתו של ה"כתב סופר", אך היא נפטרה קודם החתונה. בשנת תר"י נשא את בת הגביר רבי דוד ליב הכהן דיאמנט. כיהן כאב"ד אירשה ובהמשך אב"ד דברצין.
א-ב, ד-קעח, [1] דף. חסר דף השער. דף [2] עם הקדמת המדפיס וההסכמות, נכרך בסוף הספר. 33.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים, עם פגיעות בטקסט. בכמה מקומות חיתוך הדפים על גבול הטקסט. רישומים, חתימות וחותמות. כריכה ישנה.
בדף המגן הקדמי רישומי בעלות המעידים שהספר היה שייך לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים": "זה הספר שייך להרה"ג המפורסם ר' ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן מעיר ראדין פלך ווילנא בעה"ב[!] ס' חפץ חיים"; "זאת הספר שייך להר"ר ישראל מאיר הכהן מראדין, אשר קנה אותו מאת איש אחד הרוצה בעלום שמו. דברי ידידו דשו"ט [דורש שלומו וטובתו] יצחק קאשאנער נ"י".
ספר זה הגיע מירושת הגאון רבי צבי יהודה אידלשטיין בן הגאון רבי ירחמיאל גרשון אידלשטיין אב"ד שומייאץ, בעל "חידושי בן אריה" (תרכ"ב-תרע"ט), אשר קיבלו ממרן ה"חפץ חיים" עצמו. היה זה בזמן מלחמת העולם הראשונה כאשר גלה ה"חפץ חיים" עם ישיבת ראדין לעיר שומייאץ בפלך מינסק, ושם שהו כשנתיים וחצי. באותה תקופה היה רב העיר - רבי ירחמיאל גרשון - מקורב מאד אל רבינו ה"חפץ חיים". בספרו "חידושי בן אריה" חלק ב' מופיעות מספר תשובות בעניני מקוואות ועגונה, אשר נשאל עליהם ה"חפץ חיים" וביקש מהרב אידלשטיין שישיב עליהם הלכה למעשה (עוד מסופר כי ה"חפץ חיים" אמר עליו כי הוא תלמידו של הגר"ח מבריסק לא רק בתורתו כי אם גם בצדקתו).
[1], ב-קטז, [1] דף. 32.5 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות ופטריה. בלאי וקרעים. קרעים בדף המגן עם רישומי הבעלות, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור מפוארת.
מצורף מכתב אישור מהרב יצחק ישעיה ווייס שליט"א, המאשר כי "הספר מגיע מספרית הגאון רבי יעקב אידלשטיין זצ"ל, שבבית אביו הגאון רבי צבי יהודה זצ"ל האב"ד שומיאץ, התאכסן מרן החפץ חיים בימי מלחמת העולם הראשונה, ובכלות המלחמה השאירם אצלו".
העותק האישי של "המשגיח" רבי יחזקאל לוינשטיין. בדף השער ובדף המגן הקדמי חותמות רבות שלו: "יחזקאל לוינשטיין - ישיבת מיר - מנהל רוחני"; "יחזקאל לוינשטין - ישיבת פוניבז' - מנהל רוחני".
הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין (תרמ"ה-תשל"ד), מגדולי תנועת המוסר. תלמיד ישיבת קלם. מנהל רוחני בישיבת מיר בפולין, שנחאי וירושלים. לאחר פטירת הרב דסלר נתמנה למנהל רוחני של ישיבת פוניבז' בבני ברק. איש קדוש וצדיק, נודע בדבקותו באלוקים ובפרישותו מהנאות העוה"ז (מעולם לא ראוהו נשען בגבו על משענת הכיסא, ועוד הנהגות מופלאות כיו"ב). ברכותיו ותפילותיו עשו פרי ורבים נושעו בברכותיו. במסע ההצלה של ישיבת מיר לווילנא ולמזרח הרחוק בזמן השואה, ראו תלמידיו באופן מוחשי כי החלטותיו וברכותיו היו מחוץ לדרך הטבע, עפ"י גילויים שמימיים. היה בקיא בתורת הקבלה, אולם בשיחותיו ברבים הקפיד לדבר רק בעניני מוסר וחיזוק האמונה, עד שרבים סברו שאין לו יד בתורת הנסתר. משיחותיו נדפסו הספרים: "אור יחזקאל", "אמרי יחזקאל", "עבודת יחזקאל", ועוד.
[33] דף. 25 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי והדבקת נייר. כריכה ישנה, בלויה ופגומה.
מטרת החיבור היא קריאה ליהודים לשוב לציון, והצעה להקמת ארגון ליישוב ארץ ישראל ברישיון הממשלה, בהנהגת נבחרי ציבור שיסתייעו בכוח צבאי של שומרים ("אלו השומרים ברגלם מכונים בשם שומריאל ואלו הרוכבים בסוסים... מכונים בשם לוחמיאל"). לפי התוכנית ששורטטה בספר - היישוב יתנהל כבימי קדם לפני הגלות, בחלוקה לשבטים ובלשון העברית. בסוף הספר תפילה ליישוב הארץ.
מ; [4] דף. חסר דף השער עם ההקדמה שבצדו השני. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בשולי הדפים. רישומים. כריכה חדשה.
במפעל הביבליוגרפיה רשמו [5] דף בסוף, כנראה בעקבות ש. הלוי, אך בכל העותקים שראינו מופיעים רק [4] דף, וגם מן התוכן נראה כי הספר שלם.
ש' הלוי, מס' 188.
1-3. שלושה חיבורים כרוכים יחד:
• ברית עולם [קמא] - עין הדעת, ויכוח בין "חוקר" ל"חכם" בעניין השגחה פרטית. [ירושלים, תרנ"א 1891].
• ציון במר תבכה - הספד על חמיו רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיא. [ירושלים, תרנ"א 1891?].
• ברית עולם האחרון - פולמוס נגד הכופרים, ותפילות לזמנים מיוחדים. ירושלים, דפוס שלזינגר, [תרנ"ח 1898].
שני החיבורים הראשונים נדפסו ללא שער (על ספר ברית עולם - ראה ש' הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, מס' 644; תאריך הדפסת הספר לפי הלוי הוא תרמ"ט, אך ראה ברשומת הספר במפעל הביבליוגרפיה).
כ; ו דף; 16 עמ', פב דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים וקרעים חסרים, משוקמים בחלקם במילוי והדבקות נייר. רישומים וחותמות. כריכה חדשה.
4. קונטרס שמרו משפט עם התנצלות, בלשון הקודש ובלשון אשכנז, מאת רבי עקיבא יוסף שלזינגר. ירושלים, [תר"ס 1900]. יידיש ועברית.
ספר פולמוסי הקשור למחלוקת שהתעוררה בין המחבר לאנשי היישוב הישן בירושלים. בחלקו הראשון של הספר, המחבר מגן על עצמו מפני השמצות שונות שנכתבו נגדו, מפרט את הפעולות שעשה למען ארץ ישראל, ומתאר את הסכסוך שפרץ בינו לבין כולל הונגריה. בחלק השני מובאים דברי דרוש ותוכחות מוסר נגד דיינים בירושלים.
בסוף הספר: "מודעה על ספר תורת יחיאל על התורה מי אשר חפץ בספר זה... ומצוה לקבל פרענומעראנטין עליו כי עי"כ יהי' עזר לדפוס... ואשלח פה רצוף דף (בוגען) הראשון לאות ולדוגמה...". במקור צורפו אל הספר ד דף, דוגמה מתוך הספר שעתיד לצאת [תרס"ב 1902], אך בעותק שלפנינו דפים אלו אינם מופיעים.
ב, מח; כח דף. ללא ד דף (דוגמה). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו. קרעים, משוקמים בחלקם בהדבקה. רישומים וחתימות. כריכה חדשה.
5. חוברת "עמוד היראה", ירחון פולמוסי, חוברת מס' 7 - אדר. [ירושלים], תרל"ט [1879]. דפוס יצחק גאשצינני ושותפיו.
לפנינו חוברת מס' 7, היחידה שנדפסה עם דף שער. ככל הנראה מדובר בחוברת האחרונה. יתכן שקונטרס עמוד היראה שנדפס חודש לאחר מכן [ירושלים, ניסן תרל"ט] נועד להוות המשך לסדרת החוברות, אך אחריו לא נדפס עוד מסדרה זו.
ח עמ'. 17.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים חסרים גדולים, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים במילוי נייר. רישומים וחותמת מחוקה. עמודים ג-ו מנותקים. כריכה חדשה.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים.
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס. הדפסתו החלה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אשר סירב להמשיך בהדפסה לאחר שעיין בתוכנו הפולמוסי של הספר. המשך ההדפסה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם.
לעותק שלפנינו שני שערים, ודף נוסף עם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, אשר אינם נמצאים בכל העותקים. העותק כולל את הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א. חסרים כמה דפי מפתחות ודפים נוספים. מספר דפים חסרים עם הסכמות ומאמר "קול ברמה" הושלמו בצילום.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש" יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים, וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל "מחנה חיים", שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש, תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש": "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"].
מתנגדיו, שלא בחלו באמצעים, פרסמו בהמשך הפולמוס קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל", ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהן: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל לשאת אשה שניה; ב. שהוא מתיימר להיות משיח; ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]; ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף, ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה" למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו, שהסירו את החרם. מעניין לציין, כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[3], ב-קכד דף. חסרים דפים [4-18] שבהם כמה הסכמות, מפתחות וכמה הודעות, אשר אינם מופיעים בכל העותקים [ראה לעיל]. דפים [4-5, 18] הושלמו בצילום. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש. קרעים וקרעים חסרים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקת נייר. רישומים. כריכה חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.
העותק היה שייך לד"ר ישראל מהלמן. בדף המגן שלפני השער - הערות בכתב-ידו. בין היתר כותב מהלמן: "יקר מציאות - הספר הוחרם וטפסים רבים נשרפו...".
"תורה מציון" יצא לאור בירושלים בין השנים תרמ"ז-תרס"ב, על ידי המו"ל והמדפיס רבי שמואל צוקרמן ובעריכת רבי יעקב אורנשטיין. קובץ זה שימש כבמה תורנית חשובה לפרסום חידושי תורה והלכה של רבים מחכמי ישראל בני התקופה, בירושלים ובכל העולם התורני. בין הכותבים היו הגאונים המהרי"ל דיסקין, רבי יצחק אלחנן ספקטור, הנצי"ב מוולוז'ין, רבי שמואל סלנט, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי רפאל מאיר פניז'ל, רבי יעקב שאול אלישר, ועוד.
אחרי שנה של פעילות, ולאחר יציאתה לאור של החוברת הרביעית, פרסם המו"ל רבי שמואל צוקרמן את ה"קול קורא" שלפנינו, הקורא לרבני ישראל ולנדיבי עם לשאת בתמיכה בהוצאות ההדפסה. הוא מספר כי הקובץ יוצא לאור במתכונת וכהמשך לכתב-העת "תבונה" שייסד רבי ישראל סלנטר. עוד הוא מספר על תפוצתו של הקובץ בקרב כלל ישראל, ועל השבחים המרובים להם הוא זוכה. במספר סעיפים הוא מסביר את אופן ההוצאה לאור ודרך הפרסום בקובץ. הוא מפרט את הצורך בתמיכת העם במפעל זה. בסיום הדברים מובאת רשימה ארוכה של עשרות רבנים שעוררו בדבריהם לתמוך ולסייע בהוצאת הקובץ.
[1] דף (2 עמ'). 36.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים. סימני קיפול.
כרך גיליונות "הצבי" - כתב-עת בעריכת אליעזר בן-יהודה, שנים ג-ה. ירושלים, תרמ"ז-תרמ"ט [1886-1889].
"הצבי" היה כתב-עת עברי שהתפרסם בירושלים העות'מאנית בין השנים 1884-1915, במתכונת משתנה, ועקב קשיים שהטילה הצנזורה הטורקית גם תחת שמות שונים [בזמנים מסוימים נקרא בשם "האור"]. בכותרת העיתון הוא הוגדר "גליון לשבועות [=לשבועיים] לעניני היהודים בארץ ישראל, לתחית הלשון, לספרות, לחדשות ועניני המדינות". "הצבי" נודע במאבקו נגד היישוב הישן וערכיו, ושימש את בן-יהודה כבמה להפצת ערכי הציונות והחייאת הלשון העברית. בכתב-העת השתתפו רבים ממשכילי היישוב החדש.
לפנינו מרבית עיתוני השנה השלישית, הרביעית והחמישית: שנה שלישית - גיליונות ו-כו (ללא 5 גיליונות ראשונים); שנה רביעית - גיליונות א-ל, לב (ללא גיליון לא); שנה חמישית - גיליונות ב-כד, כו-כט (ללא גיליונות א, כה). למרבית הגיליונות מצורפים דפי ה"הוספה לגיליון" שנוספו בדרך כלל לגליונות (רשימה מפורטת תישלח לכל דורש).
כא-קב; קכ, קכה-קכח; ה-צד, צט-קיד עמ' (וביניהם נוספו [1] עמ'; [46] עמ'; [48] עמ'). סה"כ [407] עמ'. 36.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים בחלקם בנייר דבק. במקומות רבים חיתוך הדפים על גבול הטקסט, לעתים חסרות כמה שורות. כריכה חדשה.
עיתון הצבי - כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה - תיעוד פרשיות חשובות בחיי העיר ירושלים ובעולם היהודי
"הצבי" היה כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה, אשר שימש אותו לפעילותו הציבורית ולמאבקו להנחלת העברית כשפה מדוברת. במסגרת זו מתעד העיתון את המאבק של אנשי היישוב הישן בירושלים נגד בן יהודה. בעיתון מובאות ידיעות שונות והתייחסויות לחרם שהוטל על קריאת העיתון מטעם היישוב הישן. מצד אחד, העיתון לועג לחרם, אך מאידך אנו קוראים בו על המאמצים לקבל את הסכמת רבני העדה הספרדית (שהתנגדותם לבן יהודה היתה פחותה יותר). בן יהודה משתדל להראות את תמיכת הרבנים החרדים במפעליו. כך לדוגמה, על אגודת "שפה ברורה" שייסד, הוא מביא מכתבי רבנים תומכים, ומוסיף עדות על רבי שמואל סלנט שאמר כי אין כל סיבה להתנגדות לחברה אלא שהוא עשה לעצמו חוק שלא לחתום על חברות חדשות לפני שרואה את פעולתן (ראה על כך בקטלוג זה, חלק ב', פריט 343). ככלל, הרבה עיתונו של בן יהודה ללעוג ולהתפלמס עם חרמות ופשקווילים שיצאו מבתי רבנים שונים, דוגמת האיסור להיכנס ל"בית הספרים לבני ישראל" (לימים הספריה הלאומית).
על דפי העיתון החל בן יהודה בפרסום קטעים מהמילון שלו, בהמשכים, בתחתית עמודי העיתון. לעתים פרסם דיונים מורחבים אודות מילים שביקש לחדש, מילים שהתקבלו בשפה העברית עד לימינו, דוגמת המילה 'ריבה' או המילה 'פרוָה' לכל בגד מחמם.
בנוסף, מתועדים בעיתון פולמוסים שונים, מאמרים ודיווחים מקורות היישוב בארץ ישראל ומקהילות שונות בעולם. כך לדוגמה, מדווח העיתון על דבר פטירתו של הרש"ר הירש, כשהוא מציין את דאגתו לכלל ישראל, השתלמותו בתורה ובחכמה, ויראתו הקודמת לחכמתו. כן הגיעו מגרמניה ידיעות על המצאת השפופרת לצורך ה"מציצה" בברית המילה, שזכתה להסכמת רבי יצחק אלחנן מקובנה, הרש"ר הירש, ורבי עזריאל הילדסהיימר. מספר חודשים לאחר מכן דיווח העיתון על גזירת הממשלה בגרמניה שרק לרופא מותר לבצע ברית מילה.
בשנת תרמ"ח, לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, הופיעו בגליונות העיתון דיונים על שאלת השמיטה בארץ ישראל והיתר המכירה. בהקשר זה בלטו במיוחד מאמריו המתמשכים של רבי יעקב מרדכי הירשנזון אודות חיוב השמיטה בזמן הזה. על היתר המכירה הובאו מכתביהם והסכמותיהם של מספר רבנים, דוגמת רבי יצחק אלחנן, רבי שמואל מוהליבר, רבי יהושע מקוטנא, רבי יעקב שאול אלישר, רבי רפאל מאיר פאניז'ל ועוד.