שני מכתבים בנושא עולי תימן בישראל – מכתב משנת 1949, בכתב-ידו ובחתימתו של הרב צדוק בן שלום יצהרי, העוסק באפליית עולי תימן, בכפייה חילונית, וברדיפת אנשי הפועל המזרחי במחנות העולים, ממוען לראש הממשלה דוד בן-גוריון; ומכתב משנת 1965 בכתב-ידו ובחתימתו של בן-גוריון, ממוען לרב יצהרי.
1. מכתב ארוך ומעניין, בכתב-ידו ובחתימתו של הרב התימני צדוק בן שלום יצהרי (1901-1986), "אחד הבאים הראשונים במרבד הקסמים. אחד האנשים לעדה בעלת מסורת בת אלפים ומאות בשנים". כתוב בכתב רש"י. ב' טבת תש"י, ז' לנס חנוכה (22.12.1949).
בלשונו הציורית פונה הרב יצהרי לראש הממשלה בן-גוריון בבקשה לעזרה ולהתערבות בעניינו ובעניינם של העולים התימנים שומרי המצוות, לאחר שהושפל על ידי רשויות מחנה העולים ראש העין. המכתב, שכותרתו "בטחון האזרח בישראל ובטחון דת ישראל" מהווה תיעוד מכלי ראשון לאפליית עולי תימן, לניסיונות להניאם מאורח חייהם המסורתי, ולרדיפתם של אנשי הפועל המזרחי במחנות העולים, בידי נציגי הממסד והסוכנות.
בפתח המכתב מציג עצמו הרב יצהרי בפני בן-גוריון וכותב על האפליה הממוסדת נגד יהודים דתיים: "בימינו זכינו לגאולה ועל כנפי נשרים מיצירתו של אדם נשאנו ובאנו לארץ האבות. כאיש דתי נספחתי להסתדרות הפוהמ"ז [הפועל המזרחי], קבלתי תפקיד לטיפול במחנות העולים בעניני דת ומסורת, ומה ראו עיני? כל מדריך ומיטפל מטעם הפוהמ"ז נרדף ושנוא. ואני אחד הנציגים של הפוהמ"ז נרדפתי עד צוואר [...] מה חשכו עינינו בראותנו שהנה גם בארצנו במדינתנו בממשלתנו, חזרנו להיות נרדפים בעון דתנו ואמונתנו, וההבדל הוא קשה פי שבעים ושבעה, כי בגולה נרדפנו ע"י גוים, וכאן נרדפים ע"י אחינו בני הגזע שלנו, בני אברהם יצחק ויעקב. [...] אותם העסקנים המנהלים המפקחים והמטפלים במחנות העולים, הם הם רודפינו, הם הם מבזינו ומבזי תורתינו ולומדיה, הם שהרבו לפשוע יתר על המידה והם שנהפכו למנאצים מחרפים ומגדפים מערכות אלוהים חיים, ואפילו עלו על המשוער מבחינת דור אביו יקלל".
חלק גדול מהמכתב מוקדש לתיאור האפליה ורדיפות הדת והמסורת היהודית מצד רשויות מחנות העולים, כפי שתיארו באוזניו של הרב יצהרי עולים בני העדה התימנית. קבוצה אחת, לדוגמה, התלוננה על "מעשים מחפירים ומוזרים בעיניהם בראותם אנשים בשם יהודים מכעיסים אותם בחלול שבת לנגד עיניהם, והצו שניתן למסור ילדיהם לב"ס שלא מצא חן בעיניהם ע"י מורים מסירים כובעי ראש וגוזזים פיאות".
מקום מרכזי במכתב מוקדש לפרשת רדיפת הרב יצהרי עצמו, אשר נעצר ללא התראה מוקדמת ונחקר על ידי גורם רשמי בהנהלת המחנה בראש העין, מפני שעסק בשתדלנות דתית בקרב העולים. הרב נחקר חקירה קשה (שמפרטיה הוא מביא בקצרה בצורת דו-שיח בינו ובין חוקרו), במהלכה נאמר לו, בין השאר: "משפטך ודינך חמור יותר מרוצח [...] אתה מרעיל כל העולים ורוצח אותם והורס ומחריב אותם ומבלבל את מוחם והופך אותנו לאויבים להם ואנחנו הבאנו אותם באוירונים ומיטפלים בהם וזנים ומפרנסים ומכסים וכו'". כן נדרש יצהרי למסור לידי הרשויות תיק שהיה בידו, אשר הכיל מכתבי תלונות שמסרו לו עולים כדי שיעבירם לרשויות המדינה. משסרב לשתף פעולה ולמסור את התיק, נכלא מאחורי גדר תיל והושפל לעיני כל. בסיומה של הפרשה הופיע מנהל המחנה, "מר יצחק" (כפי הנראה, יצחק מעוז), עמו עמד הרב יצהרי בקשר ידידותי, וחילצו מהמכלאה תוך התנצלות.
בסיום המכתב פונה הרב יצהרי בתחינה לבן-גוריון: "שא נא עיניך אל אלהים עליון שכוננך להיות רועה עמו ישראל ורעם באמונה לפי רצונם חפצם ומאויים כרצון ה', אל תתן לפוקדים בעם לעשות שפטים בצאן מרעיתו [...]" וסוגר בבקשה אישית מראש הממשלה: "לאלה אשר עצרוני יסרוני ואסרוני במחנה ראש העין ביום שישי והתקלסו בי כל היום לעיני כל רואי למען השפילני והכניעני וגרמו לי חולי נפש וכאב וצער [...] הביאם על ענשם הראוי להם בפני קהל ועדה".
בהערה בתחתית העמוד מוסיף הרב יצהרי בכתב יד אשכנזי רהוט: "לדבר הזה יסלח אדוני לעבדו על שכתבתי את המכתב בכתב רש"י שכך מקובל אצלנו ואינני מרשה לעצמי לעת עתה לעזוב את מסורת אבותי מבחינת שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך...".
[1] דף, 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול לאורך ולרוחב הדף – קרעים וקרעים חסרים לאורך סימני הקיפול, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים שיקום לא-מקצועי ברצועות נייר דבק חומצי; התכהות בנייר באזורי ההדבקה. נייר דבק לחיזוק בגב הדף. קרע קל בשוליים הימניים, עם פגיעה קלה בטקסט. קמטים וכתמים קלים.
2. מכתב קצר בכתב ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, מתוארך ל-19 באוקטובר, 1965 (עת עסק בן-גוריון בענייני מסע הבחירות לכנסת השישית, בראש רשימתו החדשה רפ"י).
בן-גוריון מביע צער על כך שלא עלה בידו להיפגש עם הרב יצהרי במהלך ביקורו בראש העין ומספר: "במקומות בקורים מעטים ניהניתי כל כך משיחה עם חברים כאשר ניהניתי בראש העין אחרי האספה. הרגשתי שכאן יש התלהבות לא רגשית בלבד, כמו בקרב כמה עדות מזרח, אלא התלהבות מהולה בתבונה מעמיקה. שמחתי לפגוש אנשי שיחה שקולים ונבונים העושים מעשיהם מתוך אחריות רבה".
בהמשך כותב: "אני הנחתי תמיד – בלי וודאות – שבתימן יש הרבה כתבי-יד, כי ידעתי שאין בה בתי דפוס והיא רחוקה ממרכזי היהדות באירופה, שבה נדפסו במאות האחרונות [...] רוב הספרים העברים". בן-גוריון מסיים בבקשה מהרב יצהרי שישלח לו סידור בנוסח תימן, וקובע: "השבט התימני הוא אחד מפלאי ההיסטוריה היהודית: מורחקים בזמן ובמקום – אלפי שנים ואלפי מילים ממרכזי היהדות, ושימרו יהדותם יותר מכל קבוץ יהודי אחר".
[1] דף, 21 ס"מ. מצב טוב. קרע בחלקו העליון של הדף, עם פגיעה מזערית בטקסט, משוקם בנייר דבק. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמים קלים.

הרב צדוק בן שלום יצהרי (צאלח אלצ'אהרי, 1901-1986 / תרס"א-תשמ"ו) נולד ברדאע שבתימן. מגיל צעיר עסק בענייני הקהילה היהודית בתימן; בגיל 15 הוסמך לשוחט ובודק, ובגיל 16 עבר לצנעא, שם היה לתלמידו של הרב יחיא קאפח. כאספן כתבי יד ביקר בקרב קהילות ברחבי תימן. יצהרי ראה ברכה בעמלו וצבר נכסים, היה יועצו של האימאם יחיא חמיד אלדין, וממנהלי המגעים עם מדינת ישראל להעלאת יהודי תימן במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" (1949-1950). ב-1948 ברח לעדן לאחר שנחשד בשותפות לקשר לרצח האימאם, ומשם עלה לישראל. בארץ שימש כנציג הפועל המזרחי במחנה ראש העין, אך עזב את התנועה עקב אפליית בני העדה התימנית. עסק בפוליטיקה במסגרות שונות, ביניהן ב"תנועת בני תימן בישראל" בראשה עמד, והיה לאיש חינוך. שימש כיושב ראש הוועד המקומי בראש העין, וכרכז התרבות התורנית במועצה המקומית.