מכתב בכתב ידו ובחתימתו של אלברט איינשטיין (חתום בראשי התיבות A.E.), ממוען לעיתונאית הדנית קארן סטמפה-בנדיקס. ללא ציון מקום ותאריך [ארצות הברית, 1936 בקירוב]. גרמנית.
מכתב מעניין שנכתב על רקע התעצמותה הצבאית של גרמניה הנאצית, ההולכת ומקצינה מבחינה פוליטית, והתקרבותה המסתמנת של מלחמה נוספת. חרף תפיסת עולמו הפציפיסטית, קובע איינשטיין כי בנסיבות הקיימות אין אפשרות להימנע מעימות עם גרמניה, ואף יש ליזום אותו, ומבקר את מדיניותן הפייסנית של המעצמות: "מצערת במיוחד היא עמדתה החלשה של אנגליה, אשר דוחה אמנם את תחילתה של המלחמה, אך בוודאות אינה יכולה למנוע אותה. מוטב היה להתערב כבר לפני שלוש שנים. ישנן מחלות שלא ניתן להתגבר עליהן ללא ניתוח. איני יכול להתכחש לכך, על אף שאני סולד מן הסכין".
איינשטיין מפציר בסטמפה-בנדיקס לשמוח על מצבה, מאחר שארץ מגוריה דנמרק "אינה מאוימת על-ידי הטלטלות הצפויות", ומבטיח כי "גם אם המצב קשה מבחינה כלכלית: נותרת הנחמה המשונה שאין שום מקום בעולם שבו המצב טוב יותר" (אולם, כידוע, חרף ברית אי-ההתקפה שחתמה עם דנמרק, כבשה גרמניה הנאצית את המדינה ב-1940). המכתב מסתיים בתיאור המצב בארצות הברית: "גם כאן שוררת אבטלה כבדה, ובניגוד לעבר, [שורה כאן] הלך רוח של השלמה פסימית עם המצב. מצד שני, הנסיבות הקשות כאן לא גרמו להיווצרותו של להט פוליטי כמוהו אנחנו מכירים היטב מאירופה".
בין הדברים מדווח איינשטיין בקצרה על מצבה הבריאותי הירוד של אשתו, ועל תנאי חייהם: "אנחנו גרים בבית יפה וישן בסביבה ציורית... אבל שטף אדיר של מכתבים עדיין טורד את מנוחתי".

אלברט איינשטיין (1879-1955), מן הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים; חתן פרס נובל לפיזיקה. נולד בעיר אולם (Ulm) בדרום גרמניה, למד בשוויץ ושימש כפרופסור באוניברסיטאות שונות. נוסף על עבודתו המדעית עסק במשך שנים רבות בפעילות ציבורית ופוליטית ענפה; עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ויתר על אזרחותו הגרמנית והשתקע בארצות הברית יחד עם אשתו השנייה אלזה איינשטיין (1876-1936), שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי, ושם נשאר עד מותו ב-18 באפריל 1955.
איינשטיין היה פציפיסט מושבע כל ימיו, התנגד בחריפות למלחמות באשר הן, ופעל להקמת מוסדות בינלאומיים שיביאו למיגור העימותים בין האומות. עם זאת, לאור האיום הנשקף לאנושות מגרמניה הנאצית – "אויב השואף להשמדת החיים כמטרה בפני עצמה" – קרא איינשטיין להיערך לקראת מלחמה. הסכנה הייתה כה חמורה בעיניו, עד שהפציר בנשיא ארה"ב להקדים ולפתח את פצצת האטום, לפני שגרמניה תצליח להשיגה. לאחר המלחמה שב להתנגד לכל שימוש בכוח ופעל למיגור הנשק הגרעיני. להרחבה, ראו להלן.
קארן סטמפה-בנדיקס (Karen Stampe Bendix, 1881-1963), אשת חינוך, תסריטאית וסופרת דנית. בתו של המלחין היהודי-דני ויקטור בנדיקס (Victor Bendix), ושל אשת האצולה, הסופרת האקטיביסטית ריגמור סטמפה-בנדיקס (Rigmor Stampe Bendix), בת הסנדקאות של הנס כריסטיאן אנדרסן. בשנות ה-30 התקרבה סטמפה-בנדיקס לזוג איינשטיין; פרסמה בעתון הדני "פוליטיקן" כתבת פרופיל ארוכה על איינשטיין.

[1] דף, מקופל (כשניים וחצי עמודים כתובים), 17.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים קטנים (בקווי הקיפול), משוקמים.

הפציפיזם של אלברט איינשטיין
לאורך חייו הגדיר עצמו איינשטיין כפציפיסט. הוא התנגד בכל מאודו למלחמות באשר הן, ושאף לבטל כליל את רעיון מדינת הלאום, אשר עצם קיומה, לשיטתו, הופך את המלחמות לבלתי נמנעות. בהתאם לכך, חתם בימיה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה על המניפסט הפציפיסטי "קריאה אל האירופאים" (Aufruf an die Europäer; 1914), תגובה ישירה ל"מנשר התשעים ושלושה" (Manifest der 93) – קריאת תמיכה במלחמה מטעם 93 אנשי רוח גרמנים. בתקופה שבין המלחמות פעל רבות במסגרות שונות לקידום תפיסותיו הפציפיסטיות וההומניטריות, ולהקמת מוסדות בינלאומיים חזקים שיבטיחו את היציבות באירופה, ויהיו אמונים על שיתופי פעולה בינלאומיים, אשר יביאו בסופו של דבר למיגור המלחמות; בכמה מקרים אף התערב באופן ישיר לטובתם של סרבני מצפון ופציפיסטים, שנתבעו לדין על ידי השלטונות במדינות שונות באירופה (ראו: Einstein on Peace, פרקים 4 ו-5).
חרף מחויבותו ארוכת השנים לפציפיזם, המיליטריזם הנאצי ושאיפותיו הטריטוריאליות האגרסיביות של היטלר שכנעו את איינשטיין שהנאצים מהווים סכנה אמיתית לציוויליזציה האירופאית וליהודי אירופה, ושיש לעצור אותם מבעוד מועד. במכתב משנת 1936 כתב איינשטיין: "ודאי תאמרו עליי שאני פציפיסט מזן משונה! אבל איני יכול לעצום את עיניי לנוכח המציאות. אין זה מופרז לומר שהפציפיסטים הבריטים, ובמידה מסוימת אף הצרפתים, אחראים במידה רבה למצב הנואש אליו נקלענו כיום, מכיוון שהם מנעו את נקיטתם של צעדים נמרצים בשעה שהדבר עוד היה קל באופן יחסי. לשווא קידמתי מדיניות מתאימה ב-1933. אבל 'האנשים הדגולים' בזמנו כמעט שלעגו לסכנת המלחמה" (Einstein on Peace, עמ' 273).
איינשטיין ראה את התחמשותה של גרמניה הנאצית בפצצת אטום כסכנה לאנושות כולה, והאמין שעל בעלות הברית להקדים את גרמניה בהשגת הפצצה. תפיסה זו הביאה אותו לחתום, יחד עם הפיזיקאי לאו סילארד, על מכתב שנשלח בשנת 1939 לנשיא רוזוולט ("מכתב איינשטיין-סילארד") במטרה להסב את תשומת לבו של הממשל האמריקאי לפיתוחים האחרונים בתחום ביקוע גרעין האטום, ולפוטנציאל הצבאי של הטכנולוגיה החדשה, כמו גם לחשש שגרמניה הנאצית עוסקת בפיתוח פצצת אטום. מכתב איינשטיין-סילארד הביא למעשה לייסוד "פרוייקט מנהטן" במסגרתו נוצרו פצצות האטום הראשונות. לימים אמר איינשטיין כי החתימה על המכתב הייתה טעות. בשנת 1946 הקים יחד עם לאו סילארד את "ועדת החירום של מדעני האטום" במטרה להזהיר את הציבור מסכנות הפצצה, וב-1955, זמן קצר לפני מותו, חתם על "מניפסט ראסל-איינשטיין", שעסק אף הוא בסכנת הנשק הגרעיני וקרא לממשלות העולם לפעול ליישוב סכסוכים בדרכי שלום.
במכתב משנת 1953, לפציפיסט היפני Seiei Shinoara, הסביר איינשטיין את עמדתו כלפי הנאצים וכלפי השימוש האמריקאי בפצצת האטום: "אני פציפיסט מסור, אך לא מוחלט; משמע, אני מתנגד לכל שימוש בכוח, בכל הנסיבות, מלבד במסגרת עימות עם אויב השואף להשמדת החיים כמטרה בפני עצמה" (אנגלית; מובא בספר Einstein On Politics, עמ' 491).
ספרות:
1. Einstein on Peace, בעריכת Otto Nathan, ו-Heinz Norden. הוצאת Schocken Books, ניו-יורק, 1960.
2. "Einstein On Politics", בעריכת David E. Rowe ו-Robert Schulmann. הוצאת Princeton University Press, פרינסטון ואוקספורד, 2007; עמ' 491.