מכירה 86 - חלק א': פריטים נדירים ומיוחדים

אוסף פריטים הקשורים לפרשת הלינץ' בליאו פרנק והמאבק לזיכויו, עשרות שנים לאחר הירצחו – עלילת דם מודרנית

פתיחה: $5,000
הערכה: $8,000 - $12,000
לא נמכר

אוסף הכולל כ-25 פריטים העוסקים בהיבטים שונים של פרשת ליאו פרנק – יהודי אמריקני שהורשע ברצח הילדה מארי פייגן (Phagan) באטלנטה, ג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית, ב-1913, ונרצח בלינץ' לאחר מכן. באוסף כלולים גלויה עם תצלום גופתו התלויה של פרנק, גליל נייר לפיאנולה עם מנגינת שיר שנכתב על פרשת הרצח, תכתובת משפטית ענפה משנות ה-80 הנוגעת למאבק לטיהור שמו של פרנק שהובל בידי "הליגה נגד השמצה" (העתקי מכתבים ומזכרים), ועוד. ארצות הברית, המאה ה-20. אנגלית.


רצח מארי פייגן והלינץ' בליאו פרנק: עלילת דם מודרנית
לינצ'ים ואפליה גזענית בוטה נגד אפרו-אמריקנים היו עניין שבשגרה בדרום ארצות הברית בראשית המאה ה-20. אולם, אנטישמיות בוטה כפי שהתגלתה בפרשת ליאו פרנק הייתה נדירה למדי. כאן חברו יחד גזענות, אנטישמיות, מתחים מעמדיים, ואיבה בין אנשי הדרום "המסורתי" והצפון ה"פרוגרסיבי" (ה"יאנקים"), והביאו ללינץ' האכזרי שנעשה בפרנק.
תחילת הפרשה ב-27 באפריל 1913, אז התגלתה גופתה של הילדה מארי פייגן בת ה-13 במרתף מפעל העפרונות ממנו פוטרה ימים ספורים קודם לכן. את הגופה מצא שומר הלילה של המפעל, ניוט לי (Newt Lee), והוא זה שהזעיק את המשטרה. יום לפני כן חזרה פייגן אל המפעל על-מנת לקבל את משכורתה האחרונה מידי פרנק, ושם נשדדה, נאנסה ונרצחה באכזריות. מספר חשודים ברצח נעצרו, המרכזיים שבהם היו שומר הלילה לי ושרת המפעל ג'ים קונלי (Jim Conley) – שניהם אפרו-אמריקנים, ומנהל המפעל ליאו פרנק, יהודי בעל אמצעים שגדל והתחנך בניו יורק.
החקירה המשטרתית הייתה נגועה בחוסר מקצועיות, באיבה כלפי אנשי הצפון, ובאנטישמיות, ולאחר מספר חודשי חקירה הועמד פרנק לדין באשמת רצח. התביעה הסתמכה על עדויות מפוקפקות בנוגע להתנהגות לא הולמת מצדו, על התנהגותו ה"חשודה" ביום שלאחר הרצח, ובעיקר על עדותו של שרת המפעל קונלי, שטען כי עזר לפרנק להעביר את גופת הנרצחת מן הקומה בה רצח אותה, אל המרתף.
המשפט זכה לחשיפה תקשורתית עצומה ברחבי ארצות הברית; העיתונים הבליטו את הממדים הסנסציוניים של המקרה, ומתחו ביקורת נוקבת על המשטרה מכיוונים שונים – כזו המתייחסת להליך הבעייתי שהביא בסופו להרשעת פרנק, אך גם כזו שלחצה על המשטרה להביא את הפרשה לידי סיום מהיר על ידי הרשעתו של פרנק. בתוך ג'ורג'יה עצמה הוליד המשפט, ויותר מכך הדיווחים עליו בעיתונים, גל של אנטישמיות, ולצדו קמפיין שנאה ארסי כלפי פרנק עצמו. העובדה כי החשודים העיקריים ברצח היו מבני הקהילה היהודית והאפרו-אמריקנית הביאה למתח בין הקהילות.
ב-28 באוגוסט 1913 מצא חבר המושבעים את פרנק אשם ברצח, והוא נידון למוות. חרף השפעתה המשמעותית של דעת הקהל האנטישמית על החלטתם של המושבעים, והפגמים הרבים שנפלו בהליך, ערעוריו של פרנק נדחו בזה אחר זה. אולם, עונש המוות שנגזר עליו הומתק בידי המושל ג'ון סלייטון למאסר עולם (מהלך שעורר עליו זעם ציבורי אדיר, וסיים למעשה את הקריירה הפוליטית שלו), והוא נשלח לבית הסוהר.
בקיץ 1915 נדקר פרנק בידי אסיר אחר, נפצע קשה ואושפז במרפאת בית הסוהר. מספר ימים לאחר מכן, בעקבות הודעתו של המושל על המתקת עונש המוות, התכנס בעיר הולדתה של מארי פייגן, מרייטה, "ועד פעולה" בו היו חברים עשרות אזרחים מכל קצוות החברה – בעלי תפקידים ציבוריים שונים (ביניהם מושל ג'ורג'יה לשעבר, שוטרים, וראש העיר), ואחרים – שהחליטו לבצע לינץ' בפרנק על מנת למצות עמו את הדין, לשיטתם. במבצע מאורגן בקפידה התפרצו לבית הסוהר, חטפו את פרנק הפצוע מהמרפאה, הובילו אותו למרייטה, ושם תלו אותו לאור יום. האירוע תועד במצלמות, במקום נכחו בשלב מסוים מאות רבות של אנשים, ושמותיהם של הרוצחים היו ידועים, אך איש מהם לא הועמד לדין; היו אף שראו בלינץ' ניצחון ל"צדק העממי", וחגגו אותו כהישג. גופתו של פרנק נשלחה לקבורה בניו יורק.
הפרשה המזעזעת הביאה, בין השאר, לעזיבה גדולה של יהודים את מדינת ג'ורג'יה, ולהקמתה של "הליגה נגד השמצה" בידי ארגון בני ברית. להבדיל, בעקבות הפרשה הוקם מחדש ה"קו-קלוקס-קלאן" בידי קבוצה שהתקראה "אבירי מארי פייגן" (The Knights of Mary Phagan), ובגלגולו זה מוסיף להתקיים גם היום.

הזיכוי
בשנת 1982 פורסם בעיתון האמריקני The Tennessean תצהיר מאת אלונזו מאן (Alonzo Mann), שבהיותו נער עבד במפעל העפרונות תחת פרנק, והיה אחד מן העדים במשפט המקורי. בתצהיר מסר פרטים חדשים לגבי הרצח, המזהים בסבירות גבוהה את ג'ים קונלי כרוצחה של מארי פייגן, ומזכים את ליאו פרנק. עדותו החדשה של מאן שימשה בסיס לתחילתו של ההליך הארוך לזיכוי פרנק, בו פתחו עורכי דין מטעם הליגה נגד השמצה. חלקו הארי של האוסף שלפנינו הוא תכתובות ומסמכים משפטיים שונים, הקשורים ליוזמת הארגון, שב-1986 נשאה לבסוף פרי, עת הוענקה לפרנק חנינה מלאה, עקב כישלונה של המדינה להגן עליו מרוצחיו – אם כי לא זוכה מאשמה.


האוסף שלפנינו כולל:
• "גלוית מזכרת" עם תצלום גופתו התלויה של פרנק, סמוך לאחר הלינץ'. גלויות מסוג זה, עם תצלומים שונים מזירת האירוע, נמכרו כמזכרות גם שנים לאחר הלינץ', לצד מזכרות אחרות – פיסות שנגזרו מהכותונת שלבש פרנק ומהחבל עליו נתלה (העשורים הראשונים של המאה ה-20).
• חוברת מטעם בית החרושת "Rhodes' Colossus" שבאטלנטה, התומכת בפרנק, ושואפת לפרסם ברבים את אי-הצדק שבהרשעתו (1915).
• גליל נייר לפיאנולה ("פסנתר מנגן") עם השיר "Little Mary Phagan, המגולל את פרשת הרצח של פייגן (1925); מילות השיר מודפסות בצדו של הדף המחורר.
• גיליונות העיתונים New York Times (22 ביוני, 1915) וה-Denver Express (27 במאי, 1915), ובהם ידיעות העוסקות בפרשה.
• כרך מס' 10 של "American State Trials", העוסק בהרחבה במשפטו של ליאו פרנק. הכרך ראה אור במסגרת סדרת ספרים המתעדת את המשפטים הפליליים החשובים ביותר שנערכו בארצות הברית. נערך בידי John D. Lawson, הוצאת F.H. Thomas Law Book Co., סנט. לואיס, 1918.
• העתק מסמך עם רשימת שמות החברים בוועד הפעולה לטיהור שמו של פרנק ("Lawyers' Committee – Leo M. Frank"); יושב הראש: דייל שוורץ. [1982?].
• כ-20 העתקים של מכתבים ומזכרים (היו שייכים ככל הנראה לעורך הדין והשופט גארי ג'קסון), הנוגעים למאמצי טיהור שמו של ליאו פרנק שהחלו כשבעים שנה לאחר הלינץ' – מכתבים ומזכרים מטעם גורמים ב"ליגה נגד השמצה" (Anti-Defamation League of B'nai B'rith) ועורכי דין שונים, רובם ממשרד עורכי-הדין "Troutman, Sanders, Lockerman & Ashmore" באטלנטה, ג'ורג'יה, מכתבים ומזכרים שנכתבו בידי עורך הדין דייל שוורץ (Dale Schwartz), כאלה שנכתבו אליו, ואל אחרים – מכתבים ממומחים משפטיים שונים, דיווחים על התקדמות ההליכים ודיונים אסטרטגיים בין עורכי הדין בוועד הפעולה (בולט מכתב מלואיס וויינשטיין, שהיה שותף להליך המוצלח של טיהור שמם של סאקו וואנצטי, שנים רבות לאחר הוצאתם להורג במסצ'וסטס, בו הוא משיא עצות בנוגע למקרהו של פרנק); בכל הנ"ל נחשפים בבהירות שלבי תהליך החנינה.
אחד המכתבים נשלח מעורך הדין שוורץ אל התובע המחוזי של מחוז פולטון בו שוכנת העיר אטלנטה, לואיס סלייטון (Lewis Slaton), ב-8 באפריל 1982. המכתב נשלח בעקבות פגישה שנערכה יום קודם לכן, במהלכה דנו לראשונה שוורץ ועמיתיו, צ'רלס ויטנשטיין (Charles Wittenstein) וסידני פלדמן, עם התובע המחוזי על אפשרות לטיהור שמו של פרנק. שוורץ מדגיש במכתבו כי לאור הצהרה חדשה שניתנה על ידי אחד מן העדים המקוריים בתיק, אלונזו מאן, אין לו כל ספק כי ליאו פרנק אינו הרוצח. במזכר מעניין מיוני 1982, שוטח דייל שוורץ את תכנית הפעולה המלאה להשגת חנינה לליאו פרנק. במכתב חשוב נוסף, מודה עורך הדין גארי ג'קסון למושל מדינת ג'ורג'יה על החנינה שהעניק לפרנק (21 במרץ 1986).
• העתק של בקשת החנינה הרשמית שהוגשה ל-Georgia State Board of Pardons and Paroles, הגוף האחראי על הענקת חנינות במדינת ג'ורג'יה (9 בדצמבר 1982). הבקשה הוגשה מטעם שלושה גופים יהודיים: "הליגה נגד השמצה של בני ברית", The American Jewish Committee וה-Atlanta Jewish Federation.


מצורפים:
• בקבוק קוקה קולה מזכוכית, שעל תוויתו נדפסה הכתובת "ליאו פרנק חף מפשע" (2015; אנגלית).
• תמונה צבעונית של קרבן לינץ' בדרום ארצות הברית, נתונה במעטפה עם אזהרת תוכן קשה לצפייה (חומר תעמולה עכשווי נגד גזענות בדרום ארצות הברית).


גודל ומצב משתנים.


לקריאה נוספת:
• "Unspeakable Crime: the Prosecution and Persecution of Leo Frank", by Elaine Alphin. Minneapolis / New York: Carolrhoda Books, 2014.
• Black-Jewish Relations on Trial: Leo Frank and Jim Conley in the New South, by Jeffrey Melnick. Jackson: University Press of Mississippi, 2000.

קטגוריה
אנטישמיות, שואה