מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- יד (35) Apply יד filter
- manuscript (35) Apply manuscript filter
- ומכתבים (20) Apply ומכתבים filter
- letter (20) Apply letter filter
- גדולי (12) Apply גדולי filter
- החסידות (12) Apply החסידות filter
- chassid (12) Apply chassid filter
- luminari (12) Apply luminari filter
- ומדע (8) Apply ומדע filter
- במוסיקה, (8) Apply במוסיקה, filter
- דת (8) Apply דת filter
- ובאגדה (8) Apply ובאגדה filter
- וחיבורים (8) Apply וחיבורים filter
- מסמכים (8) Apply מסמכים filter
- יד, (8) Apply יד, filter
- מחקר (8) Apply מחקר filter
- מחקר, (8) Apply מחקר, filter
- במוסיקה (8) Apply במוסיקה filter
- קבלה (8) Apply קבלה filter
- קבלה, (8) Apply קבלה, filter
- ספרי (8) Apply ספרי filter
- אישים (8) Apply אישים filter
- בהלכה (8) Apply בהלכה filter
- aggadah (8) Apply aggadah filter
- document (8) Apply document filter
- halachah (8) Apply halachah filter
- kabbalah (8) Apply kabbalah filter
- kabbalah, (8) Apply kabbalah, filter
- manuscripts, (8) Apply manuscripts, filter
- music (8) Apply music filter
- music, (8) Apply music, filter
- religion (8) Apply religion filter
- research (8) Apply research filter
- research, (8) Apply research, filter
- scienc (8) Apply scienc filter
- וספרי (7) Apply וספרי filter
- וספרים (7) Apply וספרים filter
- סידורים (7) Apply סידורים filter
- תפילה (7) Apply תפילה filter
- book (7) Apply book filter
- prayer (7) Apply prayer filter
- siddurim (7) Apply siddurim filter
האוסף כולל:
• אוסף גדול של שטרות (למעלה מ-25), רובם מבית הדין בפאס (שטרות בודדים מהכפר אלקצאבי), משנות התר"מ-תר"ע, עם חתימותיהם המסולסלות של חכמי העיר, רבניה וסופריה, בהם: רבי וידאל הצרפתי, רבי יהושע מונסונייגו, רבי אליהו עטייא, רבי אבא עטייא, רבי יהודה בנימין סירירו, רבי שאול סירירו, רבי מתתיה סירירו, רבי אליהו הכהן סקלי, רבי מימון ן' נאים, רבי שלמה אבן דנאן, רבי חיים דוד הכהן אלכלאץ, רבי ראובן אסולין, רבי אליהו לכרייפ, רבי מרדכי אצייאג, רבי דוד אליהו הרוש, רבי יהושע אהרן אפרייאט, רבי דוד אדרעי, רבי יעקב כלפון, רבי רפאל מימון, רבי מסעוד שניאור, רבי אליהו ביטון, רבי שלמה ששון, רבי יצחק ן' נאיים, רבי אהרן מונסונייגו, ועוד.
• אוסף מכתבים ומסמכים מארכיון רבי רפאל הצרפתי ("המלאך רפאל") אב"ד וגדה (אוג'דה Oujda, צפון מזרח מרוקו), הכולל למעלה משלושים מכתבים (בהם מכתבים ארוכים בענייני הלכה) שנשלחו אל רבי רפאל הצרפתי, מאת הרבנים: רבי משה זריהן – ראב"ד מראכש, רבי רפאל ברוך טולידאנו – ראב"ד מכנאס, רבי אהרן ן' חסין – ראב"ד מוגאדור (שני מכתבים), רבי יהושע בירדוגו – ראב"ד מכנאס ורבאט ורבה הראשי של מרוקו, רבי דוד הכהן סקלי – ראב"ד אוראן, רבי שאול אבן דנאן – ראב"ד מראכש, רבי חיים דוד ן' סוסאן – ראב"ד קזבלנקה, רבי יהושע מאמאן, רבי דוד צבאח, רבי שלמה הכהן – מרבני וגדה (שלושה מכתבים; בהם מכתב ארוך – בן ששה עמודים – בנידון הלכתי, ובשוליו טיוטת התשובה של רבי רפאל הצרפתי), רבי יאודה ן' שימול, רבי מסעוד הכהן, ועוד; כ-20 מכתבים ומסמכים בכתב-ידו של רבי רפאל הצרפתי, מרביתם חתומים בחתימת ידו ובחותמתו – מכתבים לאישים שונים ודרשות שנשא לפני הקהל בזמנים שונים; ומסמכים נוספים מארכיונו.
• שמונה מכתבים (מרביתם בענייני הלכה) מאת רבי רפאל אנקאווא (שכונה אף הוא "המלאך רפאל"), שנשלחו אל רבי רפאל הצרפתי; ומכתב שנשלח אל רבי רפאל אנקאווא מאת רבי שלמה אבן דנאן.
• כתבי-יד של הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים, שד"ר טבריה ורבה של גיברלטר (כולל: חידושים ודרשות בכתב-ידו); ומכתבים אל הרב הרחמ"ן מאת רבי ישראל זיתון – ראב"ד תוניס, רבי אברהם צבאח – אבצ"ן – ראב"ד מוגאדור, ורבי חיים יוסף מאמאן – ראב"ד ווהראן.
• מכתב מאת רבי חיים יוסף מאמאן אל רבי שמואל ישראל מטיטואן; מכתב מרבי שמואל ישראל הנ"ל אל רבי חיים יוסף מאמאן; דף בחתימת רבי משה מאיר חי אליקים ראב"ד קזבלנקה; שטרות מבית הדין ברבאט, חתומות בידי חכמי המקום; גלויות מאישים שונים ופריטי נייר נוספים.
127 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים (מצב כללי טוב-בינוני).
כתב היד שלפנינו זהה לכתיבת ידו הידועה של רבי ישראל מסלנט. חידושיו אלה נדפסו בספר "חוט המשולש" (ירושלים תרס"ד, דף ד ואילך), שם מצוין כי הדברים נדפסו "מתוך כי"ק [כתב יד קדשו]", כלומר מכתב-היד שלפנינו.
ספר חוט המשולש נדפס ע"י רבי חיים יהושע קוסובסקי על פי כתבי יד שהגיעו אליו מאוצרות רבי יצחק ליפקין בן הגרי"ס. בהקדמתו כותב רח"י קוסובסקי כי הגיעה אליו חבילת כתבים בכתב ידם של רבי ישראל מסלנט, אביו רבי זאב וואלף בעל "הגהות בן אריה", ובנו רבי יצחק. הכתבים לא היו ערוכים לדפוס, וביחוד כתביו של רבי ישראל מסלנט, שנכתבו בקיצור רב וברמיזות. מסיבה זו החליט המו"ל להדפיס את החידושים פעמיים: בנוסח המקורי, כפי שיצא מתחת ידו של רבי ישראל (עם הכותרת "העתקת גופו של כתב") ובנוסח מורחב יותר, עם תוספות של משפטי קישור והסבר. החידושים שלפנינו נדפסו שם עם הכותרת "העתקת גופו של כתב". בהערת שוליים (בדף ד/1) מציין המו"ל: "מאדמו"ר זצוק"ל מתוך כי"ק".
רבינו ישראל ליפקין מסלנט – אבי "תנועת המוסר" (תקע"א-תרמ"ג), בן הגאון רבי זאב וואלף בן-אריה (ליפקין). מגדולי גאוני דורו ומתלמידי-תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין. בבחרותו למד בצוותא עם רעו רבי שמואל סלנט בעיר סלנט, שם זכה להתקרב למורו ורבו רבי יוסף זונדל מסלנט, שהנחהו בדרכי קניין המוסר והיראה. בתחילת דרכו הרביץ תורה בעיר ווילנא ובישיבותיה, ונודע בגאונותו האדירה. בהמשך עבר לקובנה, בה הקים את "בית המוסר" והנחיל את תורתו ושיטתו המיוחדת בעבודת ה' לקבוצת תלמידים נבחרת. תנועת המוסר שחולל התפשטה ועיצבה את צורתו של עולם הישיבות עד ימינו. תלמידיו הגדולים היו רבי שמחה זיסל מקלם (שהקים את ישיבתו בהדרכת והנחיית מורו ורבו), רבי יצחק בלאזר ורבי נפתלי אמשטרדם. גם ה"סבא מסלבודקה" וה"סבא מנובהרדוק" היו מתלמידיו המובהקים. רבי ישראל הקים את כולל ה"פרושים" שבקובנה, והעמיד בראשו את תלמידיו רבי אברהם שיינקר ורבי צבי הירש לוויטאן. עמד מאחורי מפעלים רבים לחיזוק לימוד התורה והמוסר בארצות שונות. בשנות התר"כ החליט לפעול בארצות ההשכלה, להחזיר עטרה ליושנה בחיזוק היהדות ולימוד התורה והמוסר. התגורר כמה שנים בקניגסברג (כיום: קלינינגרד) ובממל (כיום: קלייפדה) שבפרוסיה המזרחית, ונסע למקומות שונים, בהם היה דורש בשפה הגרמנית, ומקרב אנשים לתורה ולמצוות. בכדי לרומם את קרן התורה יסד במה תורנית – קובץ חידושי תורה ודברי מוסר, בשם "תבונה" שהוציא לאור בשנים תרכ"א-תרכ"ב (1861) – מהקבצים התורניים הראשונים בעולם התורה. מאוחר יותר נסע רבי ישראל לצרפת והתגורר כמה שנים בפריז, כשהוא עומד בקשרי מכתבים עם בני משפחתו ועם תלמידיו הגדולים בליטא וברוסיה (יתכן שהדף שלפנינו הוא מן התכתבויות עם בנו הגאון רבי יצחק ליפקין; ראה בהקדמת המו"ל לספר חוט המשולש הנ"ל). בסוף ימיו חזר לפרוסיה, ומנוחתו כבוד בעיר קניגסברג.
[1] דף (2 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים. סימני קיפול.
לפנינו סיכום שיטות הראשונים והאחרונים בסוגיות שבתחילת מסכת בבא בתרא, על פי שיעורים שמסר הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר, ואשר נכתבו ונערכו בידי תלמידו רבי סלימאן דוד ששון.
20 דפים בכתב-ידו של רבי סלימאן דוד ששון (כתיבה ספרדית בינונית, "כתב רש"י"), עם תיקונים והשלמות בכתב-ידו של הרב דסלר (בכתיבה אשכנזית). בין הדפים מופיעים שני דפים נוספים, בפורמט קטן יותר, הכתובים כולם בידי הרב דסלר, ובהם הרחבות והוספות על המופיע בסיכום.
נכתב בתקופת שהותו של הרב דסלר באנגליה. בין היתר שימש אז הרב דסלר כמורהו הפרטי של הנער סלימאן דוד ששון, באחוזת המשפחה. בהדרכת הרב דסלר העלה רבי סלימאן את סיכום הסוגיות על הכתב, וערך אותו בסדר מופתי, עם פרקים, תתי-פרקים וסעיפים. בראש כתב היד הוסיף מפתח בשם "סדר המערכה". לאחר מכן עבר הרב דסלר על הדברים והוסיף תיקונים, הערות והשלמות.
בסיום כתב היד (בדף שלפני האחרון) רשם רבי סלימאן דוד: "נשלם בעזרת ה' יתברך שמו בחמשה ועשרים לחדש השני הוא חדש אייר יום הארבעים לעומר [כ"ה אייר] שנת תרצ"ו". בדף האחרון – שיר סיום בחרוזים.
חלק מחידושי הרב דסלר על הש"ס נדפסו בשנת תשנ"ב בספר "חדושי הגרא"א דסלר על הש"ס" (הוצאת "אהבת שלום"), מתוך כתבי תלמידו רבי סלימאן דוד ששון. בשנת תשס"ה יצאה מהדורה שניה של הספר, עם תוספת של חלק ב'. עם זאת, השיעורים שלפנינו לא נדפסו שם.
הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר (תרנ"ב-תשי"ד), מאבות תורת המוסר בדורנו, ומצאצאיו של רבי ישראל מסלנט מייסד תנועת המוסר. חניך ישיבת קלם, וחתן רבי נחום זאב זיו מקלם. הגיע לאנגליה בשנת תרפ"ז וכיהן ברבנות דלסטון בלונדון. ממייסדי כולל הרבנים בעיר גייטסהד, וממקימי עולה של תורה באנגליה. בשנת תש"ז עלה לארץ ישראל וכיהן כמנהל רוחני בישיבת פוניבז' בבני-ברק. שיחותיו העמוקות הבנויות על יסודות המוסר, הקבלה והחסידות נדפסו ע"י תלמידיו בספר "שיחות ומאמרים", בחמשת כרכי "מכתב מאליהו" וב"ספר הזכרון מכתב מאליהו", שהפכו בדורנו ליסודות לימוד עומק תורת המוסר.
רבי סלימאן דוד ששון (תרע"ה-תשמ"ה), בנו של הנגיד והאספן הנודע סיר דוד סלימאן ששון. כבר מקטנותו הצטיין בלימוד התורה ולכן שכר לו אביו מלמדים חשובים, בהם הרב דסלר. רבי סלימאן השקיע רבות בלימוד מפי רבו, ותחת הדרכת רבו סיכם סוגיות קשות בתלמוד, עם פירוט שיטות הראשונים וביאורם באופן למדני ועמוק. בהיותו כבן עשרים ואחת נסמך להוראה על ידי הרב דסלר ועל ידי רבנים נוספים. באותו זמן הוצע לו לכהן כרב הקהילה הספרדית בלונדון, אך הוא סירב לכך. בהמשך אף הוצעה לו משרת הרב הראשי בישראל לאחר פטירת הרב עוזיאל, וגם את ההצעה הזו דחה. היה מגדולי מחזיקי מוסדות התורה, נדיב ופילנתרופ ואיש עשייה ועזרה בתחומים שונים. בשנת תשל"א עזב את אנגליה והשתקע בירושלים. מחיבוריו: ספר נתן חכמה לשלמה (הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ט). עוד מחידושיו נדפסו בספר נחלת אבות – אסופת גנזים מבית משפחת ששון (הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ז; וראה שם רשימה לתולדותיו).
[22] דף (מתוכם דף אחד ריק; הדפים כתובים מצדם האחד בלבד). 25 ס"מ. נייר דק. כתמים, קמטים ובלאי. הדף הראשון קרוע ומנותק. הדפים מחוברים באטבי נייר (חלודים).
ארבעה דפים רצופים. בדף הראשון (המסומן כדף כ), חידושים על סוגיית "עדיו בחתומיו זכין לו" (בבא מציעא יג/א); ובשלושת הדפים שאחריו (הראשון שבהם מסומן כדף כא) מערכה ארוכה על סוגיית "רכוב ומנהיג" (בבא מציעא ח/ב). בראש הדף השני כותרת: "במס' ב"מ דף ח' ע"ב בשמעתתא דרכוב ומנהיג".
תוכן הדפים שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסו בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפסו באף מקום אחר.
בדף השלישי שלפנינו כותב ה"הפלאה": "ואין צורך להאריך בזה כי פשוט לענ"ד, ומאוד תמה אני על כל המפרשי'[ם] שנדו מזה. אמנם לפי דברינו לקמן בס"ד יתורצו כל הקושי'[ות] האלו בדרך ישר ונכון".
הדפים שלפנינו הם, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלאה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר – רבי סענדר חיים מקאזאווע – מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיקו לצורך ההדפסה, אך למעשה הוא העתיק ממנו והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה". בהקדמתו הוא מזכיר גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אולם אלה לא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ'. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק רבי שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו של רבי פנחס "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[4] דף (כששה עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. חלק מהמילים נמחקו או דהו. כתמי שעווה עם פגיעה בטקסט בדף הראשון. קרעים בשוליים.
כתיבה אוטוגרפית של המחבר עם תיקונים ומחיקות בגוף הטקסט.
קטעים מדרשות שונות מהשנים תרכ"ה-תרכ"ח, שנאמרו בהושענא רבה, יום כיפור, שבת תשובה ושבתות השנה. בחלק מהדפים כותרות: "מה שאמרתי בשנת תרכ"ה בהוש"ר [בהושענא רבה]"; "מה שאמרתי בהושענא רבה"; "בעז"ה מה שאמרתי בהוש"ר שנת תרכ"ח לפ"ק"; "על הושענא רבה"; "על פ'[רשת] החודש"; "בפ'[רשת] אחרי"; "נשמט מלעיל מה שאמרתי על חנוכת בהכנ"ס"; "מה שאמרתי ביהכ"פ של שנת תרכ"ז לפ"ק"; "על יום הכיפ[ורים] מה שאמרתי שנת תרכ"ח"; "על שבת תשובה שאמרתי בשנת תרכ"ה"; "בעז["]ה על שבת תשובה"; "שנת תרכ"ח – על שבת תשובה"; "על שבת תשובה ועל הוש"ר".
רוב הדרשות שלפנינו נדפסו לאחר פטירת המחבר בספריו "אך פרי תבואה" חלק א' (מונקאטש תרל"ה) ו"הישר והטוב" חלק א' (מונקאטש תר"מ). שם מופיעים הדברים לאחר עריכה, ולפעמים תחת כותרת שונה (למשל, הדרשה לפרשת אחרי שבכתב היד שלפנינו, מופיעה בספר הישר והטוב ב"דרוש ב' ליוה"כ"). לפנינו הנוסח המקורי כפי שיצא מעטו של המחבר, עם שינויים מהנדפס (ראה את דברי המו"ל רבי זאב וואלף, נכד המחבר, בהקדמה לספר "אך פרי תבואה", שם מתאר כיצד ערך ותיקן את הנוסח המקורי, באישור סבו).
בהשוואה של כתבי היד שלפנינו עם הספרים הנ"ל, נמצאו הבדלי נוסח רבים וקטעים שלמים שלא נדפסו.
הגאון הקדוש רבי צבי הירש פרידמן – הרב מליסקא (תקנ"ח-תרל"ד), מגדולי האדמו"רים בהונגריה בדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. מתלמידיו של בעל ה"ישמח משה" ושל האדמו"רים רבי שלום מבעלז, רבי ישראל מרוז'ין, רבי מאיר מפרמישלן וה"דברי חיים" מצאנז. נודע כפועל ישועות ומכל קצוי הארץ הגיעו להתברך מפיו. מחבר הספרים "אך פרי תבואה" ו"הישר והטוב". תלמידו הגדול הוא רבי ישעיה מקרעסטיר, שנהג לחתום: "שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
[15] דף (30 עמודים כתובים). 25 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים (בחלק מהדפים פגיעות בטקסט השורה האחרונה).
צרור דפים בכתב-יד, ארבעה חיבורים קצרים על המגילות אסתר, קהלת ורות, ועל ספר משלי, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר, עם הגהות עריכה, משפטי קישור והוספות רבות, בכתב-ידם של צאצאיו – האדמו"רים רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב", ורבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש.
דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד).
החיבורים שלפנינו נערכו והובאו לדפוס בסיגט בשנת תרס"ו על ידי האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש, ונדפסו בספר "ישמח משה" על נ"ך ומגילות.
קודם לכן, בשנים תר"ט-תרכ"א, כשערך ה"ייטב לב" את הספר "ישמח משה" על פרשיות התורה, הוא לקח קטעים מהדפים שלפנינו, ושיבצם בספר על התורה. בחלק מקטעים אלו הוסיף ה"ייטב לב" הגהות עריכה ומשפטי קישור, המופיעים לפנינו בכתב-יד קדשו.
ארבעת החיבורים בדפים שלפנינו הם:
• חיבור על מגילת אסתר. יב דף (24 עמודים כתובים).
נדפס בשם "עסיס רמני". העורך כותב בהקדמתו שקרא את החיבור בשם "עסיס רמני", כי ראה את השם הזה מופיע בכתב היד (ואכן, לפנינו מופיע שם זה בראש דף ג; עם זאת, בראש דף א ובראש דף ה מופיע השם "עסיס רמונים"). העורך משער שהסיבה לבחירת המחבר בשם זה היא התאמת הגימטריה של שם החיבור לשם המחבר: "וחשבתי דרכי והוא עולה בגימ'[טריה] משה בן צבי" [כשם המחבר].
• חיבור על מגילת קהלת. י דף (19 עמודים כתובים).
נדפס בשם "מור ולבונה" (בגימטריה משה, שם המחבר).
בדפי החיבור שלפנינו מספר הגהות בכתב-יד קדשו של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט, בדפים: ה/2-ו/1 (שלוש מן ההגהות מתפרסות על שני הדפים; ההגהות נדפסו בספר ישמח משה בפרשת לך לך); ח/1-ח/2 (נדפסו בישמח משה פרשת ראה).
• חיבור על מגילת רות. ג דף (5 עמודים כתובים).
נדפס בשם "כליל תפארת".
• שני דפים מתוך חיבור על ספר משלי.
בדף השני (בשני צדיו) מספר הגהות בכתב-יד ה"ייטב לב" (רובן נדפסו בישמח משה פרשת אחרי, אחת נדפסה בישמח משה על נ"ך).
בכל דפי החיבורים הנ"ל עשרות הגהות עריכה בכתב-יד העורך האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש.
סך הכל 27 דף. 41-42 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים בשוליים, עם פגיעה בטקסט במספר דפים.
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמרוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.
אוסף דפים בכתב-יד, מחידושי בעל ה"ישמח משה" בעת עריכתם לדפוס, עם הגהות צאצאיו האדמו"רים ה"ייטב לב" מסיגט ורבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, עם שינויים מהנדפס וקטעים שלא נדפסו:
• שני דפים בכתב-יד, חידושי אגדה ודרוש על פרשיות התורה, נ"ך ומגילות, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר. עם שתי הגהות עריכה בכתב-ידו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט – בעל ה"ייטב לב", [גורליץ? בין השנים תר"ט-תרי"א 1849-1851]; ועם הגהות עריכה רבות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס 1900].
שני דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה ובדרוש של בעל ה"ישמח משה".
בסוף הדף הראשון מתחיל קטע העוסק בענייני מלך המשיח וזמן ביאתו, והוא ממשיך בתחילת הדף השני. הקטע נדפס ב"ישמח משה" בפרשת כי תשא (בקטע המתחיל "ועוד אמרתי"). בנוסח שלפנינו חישב ה"ישמח משה" את מועד הקץ, שאמור להיות בשנות הת"ק. לפי דבריו, נרמז הקץ באות ו' משם הוי"ה: "...וא"ו היינו באלף הששי ובמאה הששית [כלומר, בשנות הת"ק] ובשנה הששית לאיזה עשירית באותו המאה [כלומר, תקס"ו או תקע"ו או תקפ"ו וכו'] והעשירית נעלם [כלומר, אין לדעת אם זה יהיה בשנות התק"ע או התק"פ וכו']..."; אך מאחר וקטע זה נדפס בשנת תרי"א סימן העורך האדמו"ר בעל "ייטב לב" סוגריים למחיקה, ובמקום זאת כתב: "והזמן בפרטיות באותו אלף נעלם". בתחילת אותו קטע מופיעה הגהה נוספת בכתב-ידו של ה"ייטב לב" (שורת פתיחה לקטע).
• ששה דפים, חידושי אגדה ודרוש, בהם חמשה חידושים שהתגלו לבעל ה"ישמח משה" בחלומותיו. ברובם משפטי קישור והגהות עריכה בכתב-יד קדשו של בעל ה"ייטב לב", [גורליץ? בין השנים תר"ט-תרי"א 1849-1851]; עם הגהות עריכה רבות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס 1900].
ששה דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה ובדרוש של בעל ה"ישמח משה". בדפים אלה מופיעים החלומות הבאים:
1. "במוצאי חג השבועות אלי דבר יגונב בחלומי, דהאר"י ז"ל חי ל"ד שנין משום דתיקן מה שקלקל בלעם הרשע בל"ד שנין דחי... ואתבונן אליו בבוקר והנה הוא אמתי...". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בלק, ד"ה "איעצך". בתחילת הקטע הגהה בכתב-יד ה"ייטב לב" (שהוסיף את הפסוק אליו מתייחס הקטע).
חלום זה הוא מחלומותיו המפורסמים של ה"ישמח משה", והוא הובא והתבאר בספרים רבים. בספרים רבים טרחו לתרץ כמה קושיות העולות מהדברים. ראה חומר מצורף.
2. "באור ליום ד' פ[רשת] בא תקנ"ד לפ"ק נתגלה לי בחלום תיר[ו]ץ על קושית התוס' בר"פ לולב הגזול...". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת אמור, ד"ה "ולקחתם". בראש הקטע ובהמשכו מופיעים לפנינו מספר משפטי קישור והגהות עריכה בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב". בדף שלפנינו מופיע משפט נוסף של ה"ייטב לב", שלא נדפס, שהועבר עליו קו למחיקה (קרעים בחלק מההגהות, עם פגיעה בטקסט).
3. "נתגלה לי בחלום הא דאמרו רז"ל החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו... ונתגלה לי הטעם...". הדברים נדפסו בשינויים, לאחר עריכה, ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בהעלותך, ד"ה "וישמע ה'". בקטע זה הגהה בכתב-יד ה"ייטב לב". הגהה נוספת בכתב-ידו בסוף הקטע (הוראה לעורך היכן להכניס קטע זה).
4. "כן אמרתי בחלומי אור ליום ו' עש"ק [ערב שבת קודש] פ'[רשת] מקץ יום ה' חנוכה ער"ח [ערב ראש חודש] טבת תקס"ב לפ"ק פה שינאווא". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בשלח, סוף ד"ה "עוד ביאור". בתחילת הקטע ובסופו הגהות בכתב-ידו של ה"ייטב לב".
בהמשך העמוד מופיע אזכור של חלום נוסף: "...ועפ"ז לך ה' הגדולה שנתגלה לי בחלום...".
בדף זה ישנם קטעים נוספים עם הגהות בכתב-ידו של ה"ייטב לב". אל הדף מצורף הדף העוקב לו (הדפים מסומנים יא-יב), וגם בו הגהות בכתב-יד ה"ייטב לב".
5. "נתגלה לי בחלום שהקורא בתורה בציבור צריך למחול מקודם לכל ישראל שלא יהא בלבו שום טינא על אחד מישראל". הדברים נדפסו בספר "יין הרקח" לבעל ה"ישמח משה", אורח חיים, סימן קמא.
בכתבי ה"ישמח משה" מופיעים חידושים מופלאים רבים שהתגלו לו בחלום. על כך כותב בן נינו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש בספרו "תהלה למשה": "חזיונותיו וחלומותיו היו נפלאים, ואמר כי חלומותיו המה כענין נבואה, וכמה פעמים דרש דרש משה בחלומו דברים חריפים ושנונים".
[8] דף. 41-42 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים, עם פגיעה בטקסט.
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמרוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.
דף (שני עמודים, כ-40 שורות), בכתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן.
דף שהוצא מכריכת ספר ("גניזת כריכה"; כידוע, מנהגו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן היה לגנוז את כתביו בכריכות ספריו). הדף כתוב משני צדיו, אך צד אחד קשה ביותר לפענוח. בצד הקריא יותר מופיע שריד מפירושו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן בדרך החסידות ועבודת ה' על פרק כ' בתהלים – "יענך ה' ביום צרה". מהטקסט ששרד נראה שהפירוש עוסק בענייני קדושה ו"שמירת הברית", תשובה, לימוד התורה ועבודת ה'. להלן כמה משפטים מכתב-יד קדשו שהצלחנו לפענח: "בזכות יוסף שקידש א"ע [את עצמו] מעריות..."; "יפנה לבו לתורה..."; "להורות שכולם נשמרו מעריות... העולה שבאה על הרהור הלב..."; "ובפרט על לומדי התורה..." (ראה משפטים נוספים בחומר המצורף).
הקטע שלפנינו לא נדפס.
הקטע שלפנינו נדיר. לא ידוע לנו על קטעים בכתב-יד קדשו העוסקים בענייני עבודת ה'. כל מה שנדפס בספרי ליקוט המביאים מדבריו בענייני עבודת ה', הם דברים על פי השמועה, אך לא מכתב-יד קדשו. כתבי ידו ששרדו ונדפסו כוללים בדרך כלל ברכות, המלצות, אזהרות מגזל והסגות גבול ולהישמע לדיני תורה וכדומה (חלק גדול מהם צולם ונדפס בספר אספקלריה המאירה, מאת הרב מרדכי גרליץ, בשני כרכיו).
כאמור לפנינו פירוש על פרק בתהלים. האדמו"ר ה"חקל יצחק" מספינקא כותב בספרו שרבי מאיר מפרמישלן היה רגיל לומר "בשלחנו תורה לפרש איזה פסוק באופן להמשיך ישועות וברכות לישראל, אכן פירושו בהפסוק היה בדוחק גדול" (פרשת יתרו, ד"ה "כי יהיה", שם מביא גם את הסברו של רבי מאיר מדוע היה נוהג כך).
גדולי החסידות התייחסו לכתב יד קדשו של רבי מאיר מפרמישלן כסגולה וכ"קמיע קדוש". ברשותו של הרב הקדוש רבי צבי הירש מליסקא (רבו של האדמו"ר רבי ישעיה'לה מקרסטיר) היה מכתב בכתב ידו של רבי מאיר מפרמישלן והוא היה חביב עליו מאוד – "בגנזיו של הצדיק הקדוש רבי צבי הירש מליסקא, מונח היה מכתב בכתב ידו של רבינו, אותו קיבל הצדיק מליסקא במתנה מאת אחד מחסידיו. המכתב היה נצור אצל רבי צבי הירש כאישון, ונחשב בעיניו כמו קמיע קדוש. מדי פעם אף מראה היה אותו למקורביו" (אספקלריה המאירה, א, עמ' רנג).
האדמו"ר הקדוש רבי מאיר מפרמישלן (תקמ"ג-תר"י), מגדולי מאוריה של החסידות. בן רבי אהרן ליב מפרמישלן ונכד "רבי מאיר הגדול" מפרמישלן (תלמיד הבעש"ט). רבו המובהק היה רבי מרדכי מקרמניץ (בנו של רבי מיכל מזלוטשוב), אולם נהג להסתופף גם בצילו של ה"חוזה מלובלין". התפרסם במיוחד בצדקותו וברוח קדשו הצופה למרחוק. מאות סיפורי מופת וישועה מסופרים אודותיו. על פזרנותו לצדקה מסופרים נפלאות. ידוע כי נהג לפזר את כל רכושו לצדקה, מבלי להשאיר לעצמו מאומה, וכי לא היה עולה על יצועו בטרם חילק את כל כספי הצדקה שהיו בביתו. ההערצה כלפיו חצתה גבולות, והגאון רבי שלמה קלוגר, שלא היה חסיד, הספידו בכבוד גדול ואמר עליו: "מעלת הרב הצדיק המופלג המפורסם, איש אלקים... וזכיתי לראותו פעמיים כראות פני אלקים... לפי גדלו ומעשיו היה ראוי להיות מפורסם יותר ויותר, אך בפשטות שלו וענוה שלו גרם שלא הבינו הכל גדלו".
[1] דף (שני עמודים כתובים). 20 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי. קרעים, עם פגיעה בטקסט. דיו דהויה. בעמוד אחד חלק גדול מהמילים ניתן לקריאה, ואילו בעמוד השני הדיו דהויה ביותר, ורוב המילים אינם ניתנות לקריאה. הדף שוקם בהדבקה ומילוי נייר. הדף נתון בתיקיית עור מהודרת.
מצורף אישור מומחה על זיהוי כתב-היד שלפנינו ככתב-יד קדשו של הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן.
הסגולות שבאמירת פרק כ' בתהלים
סגולה מפורסמת ועתיקת יומין בכל תפוצות ישראל, לומר בכל עת צרה ומצוקה את פרק כ' בתהלים – "יענך ה' ביום צרה". סגולה זו כבר מוזכרת בספר הפרדס לרש"י, מובאת אצל ראשונים ומקובלים רבים, ונרמזת במדרשי חז"ל.
בעיקר ידועה הסגולה לגבי אשה בחודשי הריונה, ובפרט המקשה ללדת, שאומרים לידה מזמור זה י"ב פעמים (ויש אומרים: שבעים). סגולה זו מוזכרת בכמה מקומות בזוהר הקדוש, ובאחד מן המקומות אף כונה המזמור "שירתא דעוברתא" [שירת המעוברת] (זוהר, חלק ג, דף רמט/2). בזוהר ובספרים קדמונים רבים מבארים שבמזמור זה ישנם תשעה פסוקים הרומזים על תשעת חודשי העיבור, ושבעים תיבות כנגד שבעים צירי וחבלי לידה שיש לכל יולדת, וכנגד שבעים קולות שהיא צועקת בשעת הלידה. הסגולה מוזכרת במאות ספרים, ובפרט בספרי החיד"א. החיד"א בסוף ספרו "סנסן ליאיר" כותב שלימוד מזמור זה הוא סגולה לרפואה, וכלשונו: "ילמדו מזמור 'יענך' י"ב פעמים".
בספר שם טוב קטן מובא: "סגולה נפלאה בזמן שאדם בצער, הן יחיד הן רבים, וכן ליולדת המקשה לילד, יאמר מזמור למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה וגו' – י"ב פעמים". בספר ילקוט מעם לועז, לאחר שמאריך בסגולת המזמור לגבי יולדת, הוא מסיים: "ולכן אנו אומרים מזמור זה אחר תפלת שמונה עשרה כדי שירחם הקב"ה עלינו ויעננו בשעת צערינו, כמו שעונה ליולדת; וכן טוב לאדם הנמצא בצער גדול לאומרו י"ב פעמים, וכן היולדת" (פרשת דברים, עמ' תקמ).
בשל סגולת הישועות הטמונה במזמור זה, נהגו מימות הראשונים בכל תפוצות ישראל לומר מזמור זה לאחר התפלה, בין "אשרי" ל"ובא לציון", וכפי שנימק זאת הטור בסוף סימן קלא: "שיש בו מענין הישועה" (וראה באבודרהם שהאריך בעניין זה).
דף בכתב-יד (שני עמודים), "דרוש למתן תורה" על חג השבועות, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ אב"ד רדומסק, בעל ה"תפארת שלמה". [רדומסק? שנות התק"צ 1830?].
בדף שלפנינו תחילתו של "דרוש למתן תורה", בכתיבת יד קדשו של המחבר. דרוש זה נדפס בספרו "תפארת שלמה" (ווארשא תרכ"ט), בכרך שני, על פרשיות התורה (במדור ה"לקוטים", בדף קסב). בני האדמו"ר כותבים (בהקדמה לכרך הראשון) כי חלק מן החיבור נכתב בידי המחבר בעצמו, וחלק ביד תלמידו. הם מציינים כי בכל מקום שבו העתיקו קטעים מכתב-יד קדשו של המחבר ציינו את הדבר במילה "מכתי"ק" (ראה להלן). על הקטע שלפנינו צוין בספר הנדפס: "מכתי"ק ישן נושן" [כלומר, משנות צעירותו].
קטעים מהדרוש שבכתב-היד שלפנינו הובאו והתבארו בעשרות ספרים.
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ אב"ד רדומסק, בעל "תפארת שלמה" (תק"ס/תקס"ג-תרכ"ו), היה מגדולי ומאורי החסידות המפורסמים בפולין. מנעוריו הסתופף בצל גדולי החסידות בפולין, רבי פישל מסטריקוב, רבי מאיר מאפטא, רבי ישעיה מפשדבורז' ורבי ישכר בער מראדושיץ. באדר תקצ"ד התמנה לרבה של העיר רדומסק שבפולין, בה כיהן כרב במשך שלושים ושתיים שנה עד לפטירתו. בשנות הת"ר, לאחר פטירתם של כמה מגדולי האדמו"רים בפולין, החלו רבבות לנסוע אליו להסתופף בצלו ולקבל מתורתו. הנהגתו הייתה בתקיפות ורוממות. היה מפורסם במדרגותיו הגבוהות בענייני קדושה ופרישות, והרבה לדבר על ענייני קדושה וטהרה. כמו כן, נודע במחשבתו המקורית, בפקחותו העצומה ובחריפותו ושנינותו. אמרותיו השנונות נפוצו בין החסידים בפולין. מחשובי רבני פולין נסעו לקבל מתורתו. בין תלמידיו נמנו החוקר והסופר הגרמני ר' אהרן מרקוס, מחבר ספר "החסידות", שהסתופף בצלו בארבע שנותיו האחרונות, וכן הרופא האדמו"ר בעל התשובה רבי חיים דוד ברנהרד. תלמידו ר' אהרן מרקוס הקדיש פרק שלם בספרו (נדפס בתרס"א בגרמנית) לתיאור דמותו של רבו המובהק ה"תפארת שלמה". בין היתר הוא כתב עליו: "הרושם הגדול שעשה עלי רבינו אי אפשר כלל לתאר בעט ועופרת... מושג כל שהוא מתמונתו הקדושה ופניו המאירים... כח המשיכה של אדמו"ר ז"ל היה גדול מאד... כאשר אדמו"ר זצ"ל הביט על איש, אף שלא דבר עמו כלל, ידע מיד את מהות האיש ארחו ומעשהו כמביט בתוך כוס זכוכית זכה... מופשט מגשמיות לגמרי והיה עוסק אך ברוחניות... הוא היה מבעלי המופת האחרונים שבמחוזו שאודותיו מסופר דברים נפלאים ובלתי מושגים". פטירתו הייתה באופן פתאומי בערב ראש חודש ניסן תרכ"ו, תוך כדי שנרדם על גבי ספר הזהר. סיפורי נפלאותיו ומופתיו הרבים, וכן זכרונות מתלמידיו, נדפסו בספרים "אהל שלמה", ב' חלקים, "עטרת שלמה", ו"נפלאות התפארת שלמה".
[1] דף (2 עמ' כתובים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים.
הספר הקדוש "תפארת שלמה"
הספר הקדוש "תפארת שלמה" הוא אחד הספרים החשובים והיסודיים ביותר של תורת החסידות, שהתקבל ונערץ בכל חצרות החסידים. בספר קדוש זה מובעות כל תביעותיה הגדולות של דרך החסידות מהיהודי בעבודת השם בשפה ברורה, בחדות ובבהירות, בקיצור ובחריפות. הספר מרבה לתבוע תביעות גדולות בענייני מסירות נפש, קדושה ושמירת הברית. הוא מאריך לכתוב בכאב על ענייני גלות השכינה, והעלאת הניצוצות. הוא כולל גם חידושים גדולים ומקוריים בתורת הנסתר ובכתבי האר"י הקדוש, במיוחד בענייני הייחודים העליונים בין הקב"ה לכנסת ישראל - בהם גילה נפלאות. האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא אמר על ספר זה: "ראיתי בזה הספר שלשה דברים חדשים, שאם הרב הקדוש המחבר לא היה מגלה לנו זאת, לא היינו יודעים הדברים עד ביאת המשיח". האדמו"ר הגה"ק ה"דברי חיים" מצאנז כותב בהסכמתו לכרך המועדים שהספר "יהיה תועלת לעולם, ובפרט לנאמני רוח הנוהים אחרי דרך החסידות, כי דבריו נעמו".
הספר "תפארת שלמה" נדפס בשני כרכים לאחר פטירת המחבר. כרך ראשון על המועדים נדפס בתרכ"ז, וכרך שני על פרשיות התורה נדפס בתרכ"ט. חלק מהספר נכתב בכתב-יד קדשו של המחבר, כדוגמת הדף שלפנינו, ואילו חלקו האחר נכתב על ידי תלמידו, עורך הספר, רבי שמואל זנוויל צבי מפלאוונה, ממה ששמע מפי רבו. על כל קטע שהועתק מכתב-יד המחבר, מציינים המדפיסים (בתחילתו או בסופו): "מכתי"ק", כדי להבדיל בין העתקה מכתב-יד המחבר, ובין מה שנכתב על ידי התלמיד העורך רבי שמואל מפלאוונה.
בהקדמה לכרך המועדים כותבים בני המחבר על כתבי-היד מהם נדפס החיבור: "הכתבי קודש הללו המה נכתבו בפקודתו במשך איזה שנים טרם הלקח ארון אלקים... וכמה וכמה מכתבים אשר המה היו בכת"י קדשו ממש, המה יוחקו בדפוס בשם העתקה 'מכתי"ק'... בשנה אחרונה טרם הפרדו צוה לקחת כל הקונטרסים... ולחלקם על שני חלקים. חלק אחד על סדר הזמנים וחנוכה ופורים, וחלק השני על סדר הפרשיות. וראינו יקרת המכתבים בעיניו עד מאד אשר לא זזו מתחת ידו לנצור אותם כבבת עין".
בהקדמה לכרך השני מוסיפים בני המחבר: "והכתבי קודש הללו... ושמענו ממנו כי חפצו ורצונו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל... והצגנו בהסוף הדיבור 'מכתי"ק' למען יבין הקורא בו כי הוא מגלילת ידו". בתחילת הכרך השני נדפס מכתב-יד קדשו של המחבר: "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ליחד שם הוי"ה ב"ה, הנני מתחיל לכתוב לנפשי דברי יראת שמים ותוכחת מוסר על סדר פרשיות התורה".
לדף המגן הקדמי מוצמד (בסיכות ובנייר דבק) מכתב גדוש בברכות, מאת המו"ל האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינאווא, אל רבי נפתלי הכהן שווארץ אב"ד מאד בעל "בית נפתלי" (בנו של ה"קול אריה"), לרגל נישואי בנו רבי יוסף הכהן שווארץ בעל "וילקט יוסף", עם בתו של רבי אליעזר חיים דייטש בעל "תבואת השדה". המכתב, מיום א' דר"ח אדר תרנ"ו, נכתב על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. רובו בכתיבת סופר, אך שתי השורות האחרונות והחתימה הן בכתב-יד קדשו של האדמו"ר.
האדמו"ר מברך במכתבו: "...והנני מברך אותו ואת הזוג בברכת מז"ט [מזל טוב]... והזווג יעלה יפה והשמחה תהי'[ה] שלימה, ויזכה לראות מהם בנים וב"ב [ובני בנים] עוסקים בתו"מ [בתורה ומצוות], וישבע נחת ועונג מכל יו"ח [יוצאי חלציו] יחיו".
לאחר שורות אלו הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו: " ומחמת גודל טרדתי מלאכתי נעשית בזולתי [כלומר, כתיבת מכתבי האדמו"ר נעשית בידי סופר], ויתברך במז"ט [במזל טוב] כנפשו ונפש הדוש"ת [הדורש שלום תורתו] ומצפה לב"ט [לבשורות טובות] בתוך כל ישראל, הק' יחזקאל שרגא הלברשטאם".
בסיום המכתב נכתב כי הספר "אילה שלוחה" עתיד להישלח אליו כ"דורון דרשה" (לאחר שנשלח הספר הוצמד אליו המכתב שלפנינו).
האדמו"ר הראשון משינאווא (שיניווא) – הגאון הקדוש רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינאווא (תקע"ה-תרנ"ט), בעל "דברי יחזקאל", בנו בכורו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, וחתן רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי" (חתן רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה"). איש קדוש, גדול בתורה, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובחסידות. בצעירותו זכה להסתופף בצל בעל ה"ישמח משה" (סב אשתו), שדיבר בהערכה גדולה על מסירות הנפש של רבי יחזקאל שרגא בעבודת התפילה. אביו ה"דברי חיים" העריכו וכבדו מאד, וכתב בכמה מתשובותיו על גודל קנאותו של בנו לאמת: "זה לא כביר היה אצלי בני הרב הגדול האבד"ק שינאווע וסיפר לי... ועדותו נאמנה אלי למאוד, כי ידעתי שלא יכזב בעד כל חללי דעלמא" (שו"ת דברי חיים, ב, אורח חיים, סימן ב). עוד בחיי אביו הגדול נחשב לאחד מגדולי הרבנים והאדמו"רים בדורו. אבי שושלות אדמו"רים חשובות, וכבר בחייו כיהנו עשרות אדמו"רים מבניו ונכדיו ברבנות ואדמו"רות בערים שונות. קדוש וטהור מנעוריו, שימש את גדולי האדמו"רים ונחשב לתלמידם החשוב. נודע גם כבעל-מופת ופועל-ישועות, צופה ברוח הקודש ומתקן נשמות. מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים על הישועות והניסים שפעל. היה מרפא חולים בידיו הקדושות. לפי המסופר, מצורעים שהיו באים אליו, נגועים מכף רגל ועד ראש, היו יוצאים מביתו בריאים כאחד האדם לאחר שהיה מעביר עליהם את ידו. היה נותן לפונים אליו מחפציו, כסגולה ל"שמירה" ולישועה.
בספר שלפנינו הדפיס האדמו"ר משינאווא את חידושי התורה של בנו רבי נפתלי הלברשטאם, שנפטר בדמי ימיו, וצירף להם את חידושי חותנו – רבי אריה ליב ליפשיץ בעל "אריה דבי עילאי".
בדפי המגן חותמות של רבי "יוסף בלאאמו"ר הה"ג מוהר"ן הכהן זצ"ל" – רבי יוסף הכהן שווארץ, רבה של קהילת "מחזיקי תורה" בגרוסוורדיין, בעל "וילקט יוסף" ו"ויצבר יוסף". הוא החתן שקיבל את הספר שלפנינו כ"דורון דרשה" ובנו של מקבל המכתב – רבי נפתלי הכהן אב"ד מאד.
הגהה קצרה בכתב-יד בדף כ/2 מהספירה הראשונה.
מכתב: [1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים בשוליים. סימני קיפול. נקבי תיוק. ספר אילה שלוחה: [2], מח; ל דף. 25 ס"מ. נייר יבש ושביר. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. קרעים קטנים חסרים בשולי דף השער, ללא פגיעה במסגרת השער. סימני עש קלים (בעיקר בדפי המגן). רישומים בכתב-יד. כריכה פגומה ומנותקת חלקית.
כתיבת סופר, בסופה שורת חתימה בכתב-יד האדמו"ר: "הדו"ש מלו"נ [הדורש שלומו מלב ונפש] שמרי' נח".
המכתב נשלח לרב צעיר בשם "יעקב", שהיה אמור לכהן ברבנות אחת העיירות על מקום אביו המנוח. האדמו"ר כותב לו כי אם הנו ראוי לרבנות הרי "וודאי יש לו חזקה", ומאחל לו כי "ה' יגמור בעדו לטוב", אך מוסיף כי אינו מתערב בעניין, מאחר ואינו מכיר אותו באופן אישי ואינו יודע "כמה הוא ראוי למלאות מקום אבותיו... אם למד גמ'[רא] ופוסקים במדה הראוי. כן אם הנהגתו ישרה, רק שחסר לו ללמוד עוד איזה משך למען לקבל סמיכה...".
האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון אב"ד בוברויסק (תר"ב-תרפ"ג), נכד ה"צמח צדק" מליובאוויטש ואדמו"ר לעדת חסידי חב"ד-קאפוסט. איש קדוש, מגדולי הרבנים והאדמו"רים בדורו. בנו השלישי של האדמו"ר רבי יהודה ליב שניאורסון מוהרי"ל מקאפוסט, וחתן דודו האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון מניעז'ין. נבחר כרב העיר בוברויסק בשנת תרל"א בקירוב, עפ"י בקשת דודו האדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש. בשנת תר"ס נתמנה לאדמו"ר לעדת חסידי חב"ד-קאפוסט, על מקום אחיו האדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות". היה מראשי המדברים באספת הרבנים בשנת תר"ע, יחד עם בן-דודו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
[1] דף כפול. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. הדבקת נייר דבק בצדו האחורי של הדף.
בראש עמוד השער – רישום בכתיבה ספרדית. השוליים העליונים נחתכו והשורה הראשונה של הרישום חסרה. בשורה השניה נכתב: "אברהם גרשון קוטבר יצ"ו". כפי הנראה, הספר היה שייך לרבי אברהם גרשון מקיטוב (קיטובר), גיסו הנודע של הבעש"ט ומגדולי המקובלים. יתכן והוא ניתן לו על ידי המחבר, רבי שניאור פייביש מבולחוב, מחכמי העדה האשכנזית בירושלים ושד"ר העדה בתקופת רבי גרשון מקיטוב (ראה להלן).
רבי אברהם גרשון מקיטוב (נפטר אדר תקכ"א), גאון ומקובל, מגדולי דורו ומחכמי הקלויז בברודי. גיסו הנודע של הבעש"ט, ומראשוני העולים לארץ ישראל שהשתייכו לתנועת החסידות. בספר "שבחי הבעש"ט" מסופרים סיפורים מופלאים על יחסיו עם גיסו הבעש"ט. תחילה לא הכיר בגדולתו של הבעש"ט וחשבו לאדם פשוט ובור, ולבסוף דבק בו בכל נפשו והצטרף לחבורתו. הבעש"ט גילה לו סודות גדולים והראה לו כיצד מעלים נשמות בתפילת מנחה של ערב שבת. רבי אברהם גרשון התגורר בעיר ברודי ושם נמנה על חכמי הקלויז הנודע. שם אף שימש כשליח ציבור קבוע ושם החלה ידידותו עם ה"נודע ביהודה", שנמשכה לאורך שנים. לאחר הפרשיה בברודי שבעקבותיה ברח מהעיר (בשנת תק"ד; ראה על כך באריכות קטלוג קדם 63, פריט 13), שהה רבי אברהם גרשון בבית גיסו הבעש"ט במז'יבוז' כשנתיים, אז לימד את בנו של הבעש"ט – רבי צבי. בשנת תק"ו החל רבי גרשון את מסעו לארץ ישראל. יש המייחסים את עלייתו לשליחות גיסו הבעש"ט, שקיווה להפיץ את תורת החסידות גם בארצות המזרח. המכתבים בין הבעש"ט לגיסו רבי אברהם גרשון מתקופת שהותו בארץ ישראל מעידים על הקשר הנפשי והרוחני העמוק ביניהם. מפורסמת היא איגרת הבעש"ט ששלח אליו, בה סיפר לו על תשובת המשיח: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". תחילה התיישב רבי גרשון מקיטוב בחברון, אך בסביבות שנת תקי"ד עבר לירושלים והיה לאחד מגדולי חכמי העיר ולראש העדה האשכנזית המתחדשת. רבי אברהם גרשון נמנה עם חכמי ישיבת המקובלים "בית אל", ולמד בה אצל גדול המקובלים – הרש"ש. מידידיו הקרובים היה אז רבי יצחק זרחיה אזולאי – אביו של החיד"א.
לאחרונה חשף הרב יחיאל גולדהבר במחקריו את פעילותו הענפה של רבי אברהם גרשון מקיטוב בארגון ושיקום העדה האשכנזית בירושלים (לאחר חורבנה וגירוש האשכנזים מן העיר בשנת תפ"א) ואת מעמדו הרם כאיש הקשר בין הקהילה בירושלים ובין "פקידי קושטא", שהיו אחראיים על כספי התמיכה לעניי ארץ ישראל, וכמגשר בין עדות האשכנזים והספרדים בירושלים. במחקריו של הרב גולדהבר התברר כי רבי אברהם גרשון היה מהדמויות המשפיעות ביותר בירושלים בשעתו. הוא היה איש אמונם של הספרדים והאשכנזים כאחד. עמד בקשרי ידידות הדוקים עם "פקידי קושטא" ועם המרכז בברודי, בו רוכזו התרומות שהגיעו מארצות אשכנז ופולין עבור עניי ארץ ישראל. במסגרת זו פעל במשותף עם חברו ה"נודע ביהודה" ועם חכמי ברודי. בראש אחת מתשובותיו שעסקו בפרשיה בברודי (שו"ת נודע ביהודה קמא, אה"ע, עג), כותב ה"נודע ביהודה" לרבי אברהם גרשון: "מחמד עיני וחמדת לבי... חכם עדיף מנביא, ליש ולביא, ה"ה כבוד אהובי ידיד נפשי וחביבי... הרבני המופלא ומופלג בתורה וחסידות, לו עשר ידות, שושן סודות, החכם השלם והכולל... כבוד מוהר"ר אברהם גרשון... קבלתי מכתבו הטהור ושמחתי בשלומו ובכבודו... גם שמחתי כי פקד ה' את עמו... והעמיד בן המנוח הגביר המפורסם ר' דוד זונאנו על משמרת אביו...". תשובה זו נשלחה אל רבי אברהם גרשון בהיותו בקושטא, שם פעל לבסס את קשריו ההדוקים עם פקידי קושטא לטובת הקהילה האשכנזית בארץ ישראל, וזאת בשיתוף עם ידידו ה"נודע ביהודה".
מחבר הספר שלפנינו, רבי שניאור פייביש מבולחוב, היה קשור אף הוא בפעילותו של רבי אברהם גרשון לטובת העדה האשכנזית בירושלים. רבי שניאור פייביש היה מגדולי החכמים בירושלים, חכם מופלג בנגלה ובנסתר. הוא עלה לירושלים בשנת תק"ט ובדרכו לארץ ישראל הדפיס את ספרו שלפנינו. כחמש שנים לאחר עלייתו ארצה, בשנת תקי"ד, נשלח כשד"ר מטעם העדה האשכנזית בירושלים לארצות אירופה. היה זה במסגרת מאמציו של רבי אברהם גרשון לבסס את התמיכה בקהילת האשכנזים בירושלים. כאמור, יתכן והספר ניתן לרבי אברהם גרשון ע"י המחבר רבי שניאור פייביש בעצמו.
חתימה מסולסלת בשער: "הצעיר שלמה חליגואה" (רישום שמו באותיות לטיניות, בעמוד האחרון).
[1], לה דף. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, בעיקר בשוליים. קרעים ופגמים במספר דפים, לעתים עם פגיעה קלה בטקסט. השוליים הפנימיים של דף השער ושל מספר דפים נוספים שוקמו בנייר דבק. חסרון ופגיעה בכותרות העמודים – כתוצאה מחיתוך השוליים העליונים. פגיעה בטקסט שמעבר לעמוד השער – כתוצאה מחיתוך השוליים התחתונים. כריכת עור חדשה.
ספר זה נדפס על ידי המחבר במספר וריאנטים. ראה פירוט ההבדלים ביניהם ברשומת הספר במפעל הביבליוגרפיה. בעותק שלפנינו מופיע נוסח ברכה לגבירים האחים ר' יהושע ור' משה צונצין, לגביר ר' יוסף ב"ר יהודה מירושלים, והושאר מקום ריק לרישום שם נוסף בכתב-יד. הקדמת המחבר (מעבר לשער) מסתיימת במילים: "וכעת אתרחיש ניס"ע לארץ מולדתי, לא מנעתי את ידי מלשלח מקמא דמטי לידי מן הדפוס היום" (ללא שמו של המחבר, כפי שמופיע בחלק מהעותקים). הדף האחרון (דף לה) מלא כולו בטקסט, ומסתיים: "הוצרכתי לסיים... ואקוה לה' שדבר ה' יצא מירושלם במה שבדעתי לגמור בעהי"ת".