מכירה מקוונת 41
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל השנה החדשה ולרגל היום הקדוש והבהיר ח"י אלול - היום בו נולדו המאורות הגדולים הבעש"ט והאדמו"ר הזקן בעל התניא
קופסת כסף לאתרוג של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא והשו"ע. הקופסה ניתנה לאדמוה"ז במתנה על ידי הנסיך לובומירסקי כשהתיישב בעיירה ליאדי, וכעבור חמישה דורות, הוענקה כמתנת כלולות על ידי ר' אברהם שניאורסון (נכד הצ"צ) לנכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי'.
קופסה מלבנית מעוטרת בדגמים צמחיים. כסף 84, מוזהב חלקית. חתום בחותמת העיר פטרבורג – 1803, בחותמת בוחן הכסף: .A.Я (Aleksandr Ilyich Yashinkov – פעל בפטרבורג בין השנים 1795-1826), ובחותמת היצרן: CFBB - (Carl Frederick Bredenberg - פעל בפטרבורג בשנים 1785-1821 בקירוב).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הכסף לאתרוג של האדמו"ר הזקן. הקופסה הוענקה לו במתנה על ידי הנסיך לובומירסקי כשעבר לליאדי. סבי אברהם שניאורסון העניק לי אותה כמתנת כלולות". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם קופסת האתרוג שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
אדמו"ר הזקן והנסיך לובומירסקי
קשריו של האדמו"ר הזקן עם הנסיך לובומירסקי (כנראה הגנרל והאציל הפולני-רוסי Franciszek Ksawery Lubomirski, 1747-1819) החלו בסמיכות למאסרו השני בשנת תקס"א. בספר "הרב מלאדי ומפלגת חב"ד" מובאת מסורת חסידים, המספרת שכשנודע לאדמו"ר הזקן שעומדים לאסור אותו, התלבט "אם למסור את עצמו בידי השוטרים או לברוח, ויערוך מכתב להנסיך ליובומירסקי מדוברובנה שהיה ממכיריו, ויבקש מאתו ליעץ אותו איך להתנהג". לאחר שהנסיך מסר את עצתו שעל אדמו"ר הזקן להסגיר את עצמו ולא להימלט, הוסיף ו"הוציא מכיסו חמש מאות אדומים... למסרם להרב, למען יהיו נכונים בידו להוצאות הדרך פטרבורגה" (שם, עמ' 104-105).
לאחר שחרורו מהמאסר השני, העתיק האדמו"ר הזקן את מקום מושבו מליאוזנה והתיישב בהשפעתו של הנסיך לובומירסקי בעיירה ליאדי. בספר התולדות לאדמו"ר הזקן מתוארים בהרחבה קשריו של אדמו"ר הזקן עם הנסיך לובומירסקי ונסיבות העתקת החצר לליאדי.
"תשעה חודשים ועשרה ימים – כ"ח תשרי – י' מנחם אב – ישב רבנו הזקן בפטרבורג" (שם, עמ' רלד); "בעת ההיא היה בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי, אחד החשובים בחוגי המלוכה ובהיכלי מלך, והזדמן לראות את רבנו הזקן בעת הלכו לביתו. בראות הנסיך את פני רבנו הזקן התפעל במאד והתענין לדעת מי הוא... כעבור כמה ימים בא ציר מהנסיך ליובאמירסקי, אשר חפץ הוא לבוא אל הרב ושואל באיזה יום ושעה יוכל לבוא. רבנו הזקן הגביל מועד לשעה קבועה... כאשר ביקר הנסיך ליובאמירסקי את רבנו הזקן אמר לו אשר באם יגור באחת מעיירותיו דוברובנה או ליאדי, יפעול אצל הממשלה אשר לא תדרוש שיהיה גר בקביעות בפטרבורג, והסכים רבנו הזקן להתיישב בליאדי. הנסיך ליובאמירסקי נתן צו למנהל אחוזותיו, אשר בעיר ליאדי יבנו בתים לשבת רבנו הזקן ובני משפחתו, וכל אלה אשר יבואו לגור בליאדי יותן להם חנם קורות לבנין בתים ורפתות" (שם, עמ' רלז); "ארבעה ימים נסע רבנו ובנו ומשרתם ר' יוסף מפטרבורג לעיר ליאדי במרכבה כבודה שהתכבד הנסיך ליובאמירסקי לתת לרבנו הזקן עם שני פרשרים רוכבים בסוסים ללותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בארבע מרכבות" (שם, עמ' רלד); "הכנסת אורחים מיוחדת במינה הראה מנהל שדותיו ומפעליו של פירשט ליובאמירסקי האוהב ישראל... שהודיע לקהלה היהודית של ליאדי שמחוילתו של פירשט ליובאמירסקי ישלחו מדי יום ביומו שבעים וחמש פוד קמח... שלש בהמות ומספר עגלים לשחיטה כשרה" (שם, עמ' רמב).
על פי האישור המצורף, רבי אברהם שניאורסון ירש את קופסת האתרוג של זקנו האדמו"ר הזקן, והעניקה במתנה לנכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי' לרגל חתונתה (בשנת תרפ"א).
מתנות חתונה מהסבא רבי אברהם שניאורסון
אין אמנם תיעוד על מתנות החתונה שהעניק הסבא ר' אברהם שניאורסון לנכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי', אולם על מנהגו להעניק כתבים וכלי כסף וזהב שירש מאבותיו אדמו"רי חב"ד הראשונים, אנו למדים מהמתנות שהעניק לחתונת נכדתו הצעירה יותר, חיה מושקא שניאורסון. כשמונה שנים לאחר חתונת הרבנית חנה גורארי', השתתף ר' אברהם שניאורסון בחתונת נכדתו הרבנית חיה מושקא שניאורסון, עם רבי מנחם מענדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש (י"ד כסלו תרפ"ט). במכתבו אל חתנו האדמו"ר הריי"ץ, מתאר ר' אברהם את הקושי לחצות את הגבול עם כלי הכסף והזהב שברצונו להעניק לזוג הצעיר כמתנת חתונה: "כלי כסף ושל זהב אפילו קטנים לא יניחו לעבור הגבול בשום אופן, כי לוקחים זאת אם נמצאו... על כן הדרשה געשאנק [מתנת החתונה] יהיה נחוץ לקנות רק בווארשא, כלי כסף יפה"; ובאגרת נוספת: "אני דואג שלא אוכל להוביל מפה כלי כסף על דרשה געשאנק כי לוקחים על הגבול ראמיניע [רומניה] הכלים".
במכתבו של אבי החתן, רבי לוי יצחק שניאורסון, מוזכרת בכל זאת חנוכיית כסף שהעניק הסבא ר' אברהם שניאורסון לזוג הצעיר במתנה, חנוכייה שקיבל בירושה מאביו האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון, המהרי"ן מניעז'ין: "בשלום ובבריאות, תשמש בהנר [=מנורת] חנוכה שנתנו לך – מסתמא הוא של כסף... וזכות אביכם זקנכם מהרי"ן נ"ע זיע"א יגן עליכם כל הימים. מסתמא נתנו לך דרשה-מתנה [מתנת חתונה] חוץ מזה, הודיע" ("מכתבי החתונה", עמ' טו, ושם הערה 3).
עוד מסופר, כי במהלך החתונה נגנבו מר' אברהם כסף וכתבי יד מהבעש"ט ומהאדמו"ר הזקן, אותם ביקש להעניק במתנה: "גם שמעתי וגם כן הי' מודעה בהעתונים שגם לחותנו של האדמו"ר שליט"א [הריי"ץ] הוא ר' אברהם שניאורסאהן שבא מקישינוב, נגנב כתב ידם של הבעש"ט הקדוש ומאדמו"ר הזקן, הוא רצה זאת ליתן להחתן בתור מתנת דרשה וגם כסף גנבו מאתו" ("ימי מלך - א", עמ' 308).
הרה"ק רבי אברהם שניאורסון, בנו בכורו של האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין. נכד ה"צמח צדק" ודור חמישי לאדמו"ר הזקן בעל התניא, נין מצד אימו לרבי לוי יצחק מברדיטשוב. נולד בליובאוויטש בי"א סיוון תר"כ, עוד בחיי סביו ה"צמח צדק". לאחר נישואיו בשנת תרל"ה התיישב בסמיכות לחותנו בקישינב שברומניה (היום: בירת מולדובה), בה "שם לילות כימים בתורה ועבודה" (לשמע אוזן, עמ' פ).
רבי אברהם היה מחותנו של בן דודו האדמו"ר הרש"ב. ביום כ"ח בסיון תרנ"ו נערכו קישורי התנאים בין בתו הרבנית נחמה דינה עם רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ; החתונה נערכה שנה מאוחר יותר, ביום שישי י"ג אלול תרנ"ז. באחת ההזדמנויות אמר הרש"ב לבנו הריי"ץ: "אמת ומדת הענוה אפשר ללמוד מחותנך הרב" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'שפז).
לאחר הסתלקות אביו המהרי"ן מניעז'ין בשנת תרמ"ג, מיאן ר' אברהם לקבל על עצמו את עול האדמו"רות, ובהמשך התקרב והתקשר אל האדמו"ר הרש"ב. האדמו"ר הריי"ץ מספר בשם חותנו רבי אברהם: "צעדו הראשון של המחותן [הרש"ב]... בעבודת היום הוא במסירות נפש. לפני עשרים וחמש שנים – תרמ"א – אמר לי דודי הרבי מהר"ש: האמת והמסירות נפש שלו [של הרש"ב] הן שני עמודי אור... ולאיזו דרגא, אמת ומסירות נפש יכולות להביא – אי אפשר לאף אחד להשיג, ובפרט האמת והמסירות נפש של נשמה כללית. אז... ידעתי [ר' אברהם] שהוא [הרש"ב] יהיה ממלא מקום קדשו [של המהר"ש]" (ליקוטי דיבורים המתורגם, חלק ג, עמ' 632).
רבי אברהם חי ופעל כל ימיו בקישינב, שם שקד על התורה ועל העבודה. לפרנסתו עסק בייצור ובמסחר של יינות, שעמדו תחת השגחתם של הריי"ץ והרב חיים הלוי סולובייצ'יק (ב"תורת שלום", עמ' נג, מובא כי הרש"ב השתמש ביין שלו לפסח. כמו כן, מסופר שבמרתפי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש נשמרו בקבוקי יין מתוצרתו של רבי אברהם, אשר עמם נהגו הבחורים להתוועד ולומר לחיים). ידידות עמוקה וארוכת שנים נרקמה בין רבי אברהם לבין הרב יהודה ליב צירלסון, מחסידי אביו המהרי"ן, אשר כיהן כרבה הראשי של חבל בסרביה והעיר קישינב, ושימש כציר בפרלמנט הרומני. רבי אברהם היה מראשי עדת חסידי חב"ד בקישינב, ובהשפעתו נסעו צעירי הקהילה ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. הסתלק ביום ב' חשוון תרצ"ח.
9.5X9X12 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
זוג מלחיות כסף של רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
קעריות רבועות, ניצבות על רגל (הקעריות שונות מעט זו מזו בגודלן ובעיצובן); שפות מעוטרות. כסף 84, מוזהב חלקית. חתום בחותמת העיר פטרבורג, בחותמת בוחן הכסף: .A.Я (Aleksandr Ilyich Yashinkov – פעל בפטרבורג בין השנים 1795-1826). אחת מהן חתומה בחותמת היצרן: F.D. (Friedrich Johann Drevsen, החל לפעול בפטרבורג ב-1818).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את סט המלחיות [המצופה] זהב שהיה שייך לאדמו"ר האמצעי. קיבלתי אותו מסבתי [שטערנא שרה] בשנת 1935".
האישור מתוארך – 14 במאי 1989. מצורפת קופסת פח שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המלחיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
9X7X5.3 ס"מ; 8.7X7X5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
כלי שולחן בו השתמש האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, ה"צמח צדק" מליובאוויטש, להגשת ראש האיל בסעודות ראש השנה. הכלי נקנה עבורו על ידי בנו רבי שמואל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כלי שולחן סגלגל, מצופה כסף. הכלי, שנועד לבישול או לשמירה על חומם של תבשילים (Chafing Dish), כולל שלושה חלקים: בסיס עם חלל למילוי מים רותחים, קערה ומכסה (ידית המכסה ניתנת לפירוק). הכלי מעוטר בדגמים צמחיים ובעל ידיות מסוגננות. ניצב על ארבע רגליים מסוגננות. [שפילד?, אמצע המאה ה-19 בקירוב].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כלי האוכל המצופה כסף שסבא רבא שלי המהר"ש קנה במתנה לאביו הצמח צדק. הכלי שימש להגשת חלקי ראש של איל – כגון חתיכות לחיים בשרניות שנאכלו בליל ראש השנה". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ ענקית שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם כלי השולחן שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (חלק ד, סימן תקפג, סעיף ה') מובא: "יש לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק, ואם אין ראש איל יאכל ראש כבש, ואם אין ראש כבש יאכל ראש אחר, לומר נהיה לראש ולא לזנב"; ובספר המנהגים (עמ' 56): "אוכלים רימון וראש איל, אבל אין אומרים יה"ר כי אם על התפוח"; וכן ב"היום יום" (א תשרי, א דר"ה): "אוכלים ראש איל, אבל א"א יהי רצון כי אם על התפוח".
כך היה גם מנהגו של הרבי מליובאוויטש, לאכול בשר ראש איל בסעודות ראש השנה: "במהלך הסעודה אוכל בדרך כלל מראש דג, ולפעמים מראש איל או ראש כבש" ("מעשה מלך", עמ' 255); "מפי רח"ה שבסעודות בבית - אם הצליחו להשיג ראש איל – או כבש – הביאו זאת, ובאם לאו הביאו ראש דג. ולדברי ריצ"ה, בשנים ששימש בדירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היה תמיד ראש של איל" (שם, הערה 22); "לפני שחילקו הבשר שמו על השלחן ראש איל ואד"ש לקח חתיכה מזה" (מיומנו של הרה"ח ר' ישראל יואל הכהן סוסובר, ליל ראש השנה תשכ"ז, תשורה משמחת נישואין, כ' אלול תשע"א).
36 ס"מ בקירוב. מצב טוב. שפשופים ושריטות. פגמים קלים. ארגז: 32X60X38 ס"מ.
"הופך דפים" (page turner – אביזר המשמש לדפדוף בספרים וכתבי-יד עדינים, לעתים משמש גם כסכין לפתיחת מכתבים), של רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
עשוי עצם.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את 'הופך ומפריד הדפים' של סבא רבא שלי הרבי המהר"ש". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
ידועה חיבתו הרבה שרחש האדמו"ר המהר"ש לספרים ולכתבי יד עתיקים, ובייחוד לכתבי יד אבותיו הקדושים אדמו"רי חב"ד. כבר בצעירותו החל לאסוף כתבי יד וספרים נדירים, שאת חלקם אף היה מסדר וכורך במו ידיו, ומדביק עליהם מדבקה מיוחדת עליה רשם את שמם ותוכנם. ברשותו היה גם אוסף ספרים וכתבי יד שקיבל מעזבון אביו ה"צמח צדק", ואשר אותו בנה והרחיב במשך כל שנות נשיאותו, תרכ"ו-תרמ"ג (על אוסף הספרים והכתבים של האדמו"ר המהר"ש ראה בהרחבה בספר "ספריית ליובאוויטש", פרק ד, עמ' לו-מב).
18X2 ס"מ בקירוב. כתמים ופגמים קלים. שבר קטן בשוליים.
סלסילה בה השתמש רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, להגשת התפוחים בסעודות ראש השנה. מעוצבת בסגנון הבארוק ועשויה בעבודת חסר. בעלת ידית וארבע רגליים מסוגננות, וקערית זכוכית נשלפת. כסף (800) מוזהב חלקית, חתום בחותמת החברה Bruckmann & Söhne, [היילבורן גרמניה, סוף המאה ה-19 בקירוב].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כלי הכסף להחזקת תפוחים שקנה סבי הרש"ב בגרמניה והשתמש בה בראש השנה. כשהגיע הזמן לטבול את התפוח בדבש, סבי היה לוקח תפוח מתוך הכלי הזה".
האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989.
מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הסלסילה שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
מנהג חב"ד להקדים את אכילת התפוח בדבש לסימנים האחרים, על אף שיש בהם משבעת המינים, וזאת בשל היותו של התפוח "חביב" בליל ראש השנה; ייתכן גם שזוהי הסיבה לכך שהאדמו"ר הרש"ב ייחד כלי מיוחד לתפוחים.
ביקוריו של הרש"ב בגרמניה
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות. בין היתר, ביקר הרש"ב במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד.
נסיעותיו השונות של הרש"ב לגרמניה מתועדות היטב באגרותיו הרבות. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרמ"ה, בהיותו בן 24; ומני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בגרמניה, בין היתר, בשנים תרמ"ח-תרמ"ט, תרס"א, תרס"ו-תרס"ט, ותרע"א-תרע"ד. חלק מביקורים אלו נמשכו חודשים ארוכים (כך בשנת תרס"א שהה הרש"ב בגרמניה למעלה מתשעה חודשים, ד' כסלו-ז' אלול, ובשנת תרס"ז למעלה מעשרה חודשים, אמצע חשוון עד שלהי אלול). על פי האישור המצורף, הרש"ב קנה את הסלסילה שלפנינו במהלך אחד מביקוריו אלו בגרמניה, והשתמש בהם להגשת התפוחים בסעודות ראש השנה.
גודל מקסימלי: 14X21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
כלי בו השתמש רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, להגשת התפוחים בסעודות ראש השנה.
כסף חתום בחותמת העיר ברמינגהם (אנגליה) – 1919, ובחותמת יצרן HM (Henry Matthews).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כלי הכסף שאבי השתמש בו בראש השנה כדי להחזיק את התפוחים. הוא קנה את הכלי במהלך אחת מנסיעותיו לצרפת, זמן קצר לאחר צאתו מרוסיה [תרפ"ח]. הוא השתמש בכלי בפעם האחרונה שנה לפני [פרוץ] מלחמת העולם השנייה" [תרצ"ח]. האישור מתוארך – 17 בדצמבר 1989.
מצורפת קופסת עץ (הקופסה נמסרה יחד עם הכלי שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
מנהג חב"ד להקדים את אכילת התפוח בדבש לסימנים האחרים, על אף שיש בהם משבעת המינים, וזאת בשל היותו של התפוח "חביב" בליל ראש השנה; ייתכן גם שזוהי הסיבה לכך שהאדמו"ר הריי"ץ ייחד כלי מיוחד לתפוחים.
ביקוריו של הריי"ץ בצרפת
האדמו"ר הריי"ץ ביקר פעמים רבות בצרפת, הן לצורך פעילותו הציבורית המסועפת והן לצורכי רפואה. במהלך ביקוריו אלו התמסר הריי"ץ לעניני הכלל, ובמיוחד לפעילות לטובת יהודי רוסיה. זמן קצר לאחר שחרורו ממאסרו המפורסם ברוסיה הסובייטית (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז), יצא האדמו"ר הריי"ץ מרוסיה והתיישב בעיר ריגה שבלטביה (תשרי תרפ"ח). מאותה עת התהדקו קשריו עם קהילות יהודי צרפת והלכו ותכפו ביקוריו בצרפת. על פי האישור המצורף, במהלך אחד מביקוריו הראשונים בצרפת לאחר צאתו מרוסיה הסובייטית, קנה האדמו"ר הריי"ץ את כלי הכסף שלפנינו, והשתמש בו להגשת התפוחים בסעודות ראש השנה, עד לסוף שנות ה-30 (ביקורו הראשון של הריי"ץ בצרפת לאחר צאתו מרוסיה הסובייטית היה שבועות ספורים קודם ראש השנה תר"ץ, אז שהה מספר ימים בפריז בדרכו לארץ ישראל - וכן כמה שבועות לאחר מכן, בשובו מארץ ישראל בדרכו למסעו לארה"ב; ייתכן שבהזדמנות זו רכש הרייץ את כלי הכסף שלפנינו.
23X17 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
סכין מכתבים (letter opener/paper knife) של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. עץ מגולף.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסכין לפתיחת מכתבים היפהפה מעץ שאבי השתמש בו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
21.5 ס"מ. מצב טוב.
קופסת כסף לסיגריות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
בעלת צורה מלבנית ארוכה. כסף סטרלינג, חתום בחותמת העיר ברמינגהם – 1933, ובחותמת היצרן FF (Frederick Field Ltd). פנים הקופסה מוזהב; עיטור בחזית הקופסה.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הסיגריות מכסף סטרלינג שאבי קנה בפריז באמצע שנות ה-30. הייתי עמו בחנות כשהוא קנה אותה. בשעה שחדל מעישון בראשית שנות ה-40, הוא העניק לי את הקופסה במתנה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
האדמו"ר הריי"ץ ביקר פעמים רבות בצרפת, הן לצורך פעילותו הציבורית המסועפת והן לצורכי רפואה. במהלך ביקוריו אלו התמסר הריי"ץ לעניני הכלל, ובמיוחד לפעילות לטובת יהודי רוסיה. זמן קצר לאחר שחרורו ממאסרו המפורסם ברוסיה הסובייטית (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז), יצא האדמו"ר הריי"ץ מרוסיה והתיישב בעיר ריגה שבלטביה (תשרי תרפ"ח). מאותה עת התהדקו קשריו עם קהילות יהודי צרפת והלכו ותכפו ביקוריו בצרפת.
האדמו"ר הריי"ץ החל לעשן בצעירותו וכבר בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13). ב"ליקוטי דיבורים" (חלק ה', עמ' 1425) מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות".
בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט). על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ רכש את קופסת הסיגריות שלפנינו בפריז באמצע שנות ה-30, והשתמש בה עד ראשית שנות ה-40, אז חדל מעישון.
17X5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
וִיּוֹלָה שקנה רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, במתנה לשלושת בנותיו הצעירות, האחיות חנה (גורארי'), חיה מושקא (שניאורסון) ושיינא (הורנשטיין).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הוִיּוֹלָה שאבי קנה לאחיותיי ולי בזמן שהיה בגרמניה. ניגנו על הוִיּוֹלָה הזו במשך רוב שנות ילדותנו". האישור מתוארך – 12 בדצמבר 1989.
ביקוריו של האדמו"ר הריי"ץ בגרמניה
האדמו"ר הריי"ץ ביקר פעמים רבות בגרמניה, בין היתר, בשנים תרס"ו-תרס"ח, תר"ע, תרע"ב, תרפ"ט-תרצ"ג, ות"ש. כמה מהביקורים היו קצרים וכמה מהם ארוכים וממושכים. על פי האישור המצורף, קנה האדמו"ר הריי"ץ את הוִיּוֹלָה שלפנינו במתנה לשלושת בנותיו הצעירות במהלך אחת מנסיעותיו אלו לגרמניה (ככל הנראה בשנת תרס"ז, אז שהו הריי"ץ, רעייתו הרבנית נחמה דינה ושלושת בנותיהן הצעירות חנה, חיה מושקא ושיינא, כעשרה חודשים בעיר וירצבורג שבמדינת בוואריה גרמניה - אליה הגיע מוקדם יותר הסבא האדמו"ר הרש"ב לצרכי רפואתו).
64 ס"מ. מצב טוב. קילופים ושברים קטנים. חסרים מפתחות הכוונון, הגשר וארבעת המיתרים. ללא הקשת.
כובע של הרבנית חנה שניאורסון, אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.
כובע בד תכלכל, משובץ חרוזים לבנים. בחזיתו סרט קטיפה כחול. תוצרת חברת Edgar a Stevens, אוונסטון/היילנד פארק (Evanston/Highland Park) אילינוי ארה"ב, שנות ה-50 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכובע הכחול מתוצרת חברת Edgar Stevens שלבשה חנה חמותה של אחותי [הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש וחמותה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון]. אחותי העניקה לי את הכובע בשעה שפינתה את הדירה [של הרבנית חנה שניאורסון, לאחר פטירתה]. לבשתי אותו מספר פעמים ". האישור מתוארך – 26 בנובמבר 1989.
ידועה תמונתה של הרבנית חנה שניאורסון במהלך תהלוכת ל"ג בעומר תשט"ז, בה היא נראית לובשת כובע כהה ומשובץ בחרוזים לבנים, המזכיר בצורתו וסגנונו את הכובע שלפנינו.
הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה, 1880-1964), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. בתם של רבה של ניקולייב שבאוקראינה, רבי מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי (בת הרב יצחק פושניץ, רבה של העיירה דוברינקה הסמוכה לניקולייב). אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון. פעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר. רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד.
בשנת תש"ו עברה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה הרבי, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באנייה לארה"ב.
לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה ובקרבת מקום לבנין 770, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו יורק, ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418. כשלוש שנים לאחר בואם הסתלק האדמו"ר הריי"ץ ורבי מנחם מענדל שניאורסון עלה על כסאו.
הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
לאחר הסתלקות הרבנית חנה בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה של הרבנית חנה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190).
22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.
שעון יד שהעניק רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, לחתנו הרב שמריהו גורארי', לרגל 25 שנות נישואיו - י"א סיון תרפ"א – י"א סיון תש"ו.
תוצרת חברת השעונים האמריקנית Gruen (Veri-Thin), שוויץ, שנות ה-40. רצועות עשויות עור.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אשת הרש"ג הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השעון מתוצרת חברת Gruen הגרמנית שאבי [הריי"ץ] קנה לבעלי [הרש"ג] לרגל יום הנישואין ה-25 שלנו [י"א סיון תרפ"א – י"א סיון תש"ו]. בעלי ענד אותו במשך שנים רבות". האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989. [מוצאה של משפחת Gruen, בעליה של חברת השעונים האמריקנית Gruen בארה"ב, היה מגרמניה; זו כנראה הסיבה לכך שהחברה מתוארת באישור המצורף כחברה גרמנית].
חתונת הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ביום י"א סיון תרפ"א
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל, לבית משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג, ששימש אז כמנהל ישיבת תומכי תמימים. קישורי התנאים נערכו שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב, ברוסטוב ע"נ דון ביום י"ב תמוז תר"פ. כפי שמספר בנו הריי"ץ: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת הנ"ל: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם". ובאגרת אחרת: "ביום י"א סיון תרפ"א היתה ת"ל חתונת בתי הבכירה מ' חנה תחי' עם האברך היקר מר שמרי' ב"ר מנחם מענדל שי' גורארי', יברכם השי"ת בגו"ר, הוא אברך יקר למדן ויודע הרבה חסידות ולמד באותו הסדר שלומדים בישיבת תו"ת, ועוסק במסחר ויש לו שם בין הסוחרים הידועים" (כרך י"ג, אגרת ד'תרסב).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת האמורה: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (שם, אגרת קנג).
החופה נערכה בחצר הרבי ברוסטוב. הריי"ץ היה המסדר קידושין ואמר את כל הברכות מתחת לחופה: "ביום עש"ק י"א סיון היתה חתונת בתו הבכירה חנה תחי' עם ב"ג התמים הרה"ח ר"ש שי' גורארי'. כק"ש [הריי"ץ] אמר כל הברכות תחת החופה באריכות ודביקות נפלאה, ובמשך השבוע הי' כמה מסיבות דשבע ברכות, ואמר הרבה דא"ח [חסידות] ושיחות נפלאות" ("אשכבתא דרבי", עמ' 129).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" לה"ר רפאל (פאלע) נחמן כהן מתוארת האווירה הקודרת בעת החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו. רק ר' אברהם פראדקין רקד עם בנו קז'צקה בניגון הופ קוזק" (חלק א, עמ' 201).
במהלך החתונה הסתובב הריי"ץ עם כוס בידו האחת ועוגה בידו השנייה, וחילק לכל המשתתפים "לחיים" וביקש מהם לאחל מזל טוב לחתן ולכלה. בזכרונותיו מתאר ה"ר יהודה חיטריק את המעמד: "ערב ש"ק אחרי שבועות נתקיימה החתונה של חתן כ"ק, הרב התמים ר' שמרי' גורארי', עם חנה בת כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ]. המסדר קידושין הי' כ"ק אדמו"ר. אחרי החופה נקראו כל קהל הנוכחים למעלה, בחדר הגדול של כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, לאחל מז"ט ולברך את כ"ק ואת החתן. לא היתה סעודה, ויי"ש לא הי' במציאות במדינה. רק אצל בית מרקחת רפואות אפשר הי' להשיג, ועלה ביוקר גדול. ואחרי הפאגראם של ה'טשעקא' [צֶ'קַה, המשטרה החשאית הסובייטית] והעושק והגזילה, הדוחק שרר בבית חיינו, ופרוטה לא הי' בכיס לקנות, ולא חפשו להשיג איזה משקה. הרבנית [נחמה דינה, אשת הריי"ץ] אפתה 'טארט' מזונות גדולה, ומחותני [מחותן המחבר הרב חיטריק] התמים הרב ר' חיים אליעזר קאראסיק ע"ה עסק אז בעשיית משקה 'לימאנאד', היינו מים מתוקים, והכין כמה צלוחיות משקה 'לימאנאד' לצורך החתונה. כ"ק אדמו"ר [הריי"ץ] הלך בעצמו בהאולם, עם הצלוחית וכוס בידו, ו'טארט' ביד אחד, וחילק לכל אחד חלק 'טארט' וכוס 'לימאנאד', וכיבד את כל אחד לומר 'לחיים' ולברך את החתן ואת הכלה ואת המחותנים. גם אלי קרב כ"ק, והייתי בהול שכ"ק בעצמו מגיש לי כוס עם 'לימאנאד', ועיכבתי בעצמי לקחת, ואמר כ"ק: אין זה משקה יי"ש, זהו 'לימאנאד', ועש ברכה לאחל מז"ט לחתן וכלה" ("רשימות דברים", הוצאה חדשה, עמ' 407-408).
גוף השעון: 2.5X3 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (נראה שהשעון פועל). רצועות העור שחוקות מעט. אחת הרצועות קרועה במרכזה לכל אורכה.
ספר ליקוטי אמרים - תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. יאס, דפוס נטע וואסר מאן וגיסו ישראל אברהם סג"ל, תר"ג 1843.
רישום בעלות בראש דף ח: "חיים צבי שו"ב".
במהדורה שלפנינו נדפסה הסכמתו הנלהבת של רבי יוסף לנדא אב"ד יאס, מחבר שו"ת "ברכת יוסף": "מי אנכי שפל ברך לאחוז בסנסני קודש של איש אלקי... לבוא בהסכמ' על הספ' הקדו' הלזה הנק' ספר של בינוני', עם אגרת התשובה ואגרת הקודש לפני ולפנים, יקרים מפז ומפנינים, לגלות מצפונים איך העבודה צורך גבוה בעולמות העליונים, מתוכו ילמד מה חובתו כל ימי משך דירתו בפרוזדר[!] הלז לישרו מדרך המעוקל ונילז, לבוא לטרקלין בגיל ועלז [...]".
רבי יוסף לנדא אב"ד יאס (תקנ"א-תרי"ד) היה בצעירותו תלמיד מובהק של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' ושל ה"אוהב ישראל" מאפטא, אשר היו שניהם מפורסמים בהתנגדותם לדרכי חסידות חב"ד. לאחר פטירת ה"אוהב ישראל" התקרב רבי יוסף לנדא אל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, והיה ממקורביו הגדולים. רבי ישראל מרוז'ין אף למד עמו בחברותא את ספר "עץ חיים" לאר"י הקדוש. לאחר פטירת רבו, הדפיס תלמידו רבי יוסף קונטרס הספד בשם "קול נהי" (טשרנוביץ תרי"א).
נסיבות חיבור הסכמת רבי יוסף לנדא
כעשר שנים לפני הדפסת הספר שלפנינו ביאס, פרצה מחלוקת חריפה בין קהילת חסידי חב"ד בעיר - שבראשה עמד "המשפיע" רבי יצחק משה מיאס (תקכ"ו-תרכ"א), תלמידם של האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי - ובין חסידיו של ה"אוהב ישראל" מאפטא, שכיהן אז כאב"ד העיר. בשנת תקצ"ד ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין והשכין שלום בין המחנות הניצים. ייתכן שמאורע זה עומד ברקע הסכמתו המיוחדת של רב העיר רבי יוסף לנדא, אשר כאמור לעיל, היה לתלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין.
על ביקורו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בעיר יאס, והשכנת השלום בין הצדדים, מסופר הסיפור הבא:
"הרדיפות [.] נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה"ק המפורסם הר"י מרוזין זצ"ל לעיר יאס והתאכסן אצל הגביר המפורסם הרב [מיכל] דניאל... תיכף כשנכנס להבית וכל גדולי העיר עמו שאל איפה הר' יצחק משה [ראש חסידי חב"ד בעיר]. השיב לו הגביר הנ"ל [ר' מיכל דניאל] כי הוא אסור לבוא לביתו... אז עמד הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ואמר: אם כן גם לי אסור לבוא לביתכם! ורצה לצאת מביתו, אבל בעל הבית הפציר בו, ותיכף רצו והביאו את הרב יצחק משה. וכשבא הרב יצחק משה חקר הרה"צ מרוז'ין על כל הענין, והרי"מ סיפר לו את כל מצוקותיו, אז גער הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ונזף את כל הרודפים. גם סיפרו לו על שו"ב אחד שזרק את ספר התניא על הארץ, ואסר [הרה"ק מרוז'ין] את שחיטתו, ואמר: מי יהין לדבר סרה ע"ד בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קודש קדשים שקיבל מפי רבו הקדוש הוא אדוני אבי זקני הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, ופעם אחת ברקידת התלמידים שנפל האבנט מהרב זצ"ל [בעל התניא], הרב המגיד בכבודו ובעצמו חגרו ואמר שהוא גולל ספר תורה..." (יהושע מונדשיין, מגדל עז, עמ' רנ-רנא).
ראו עוד: מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, טו, עמ' 78-80.
[2], צב (מספור דפים משובש מעט) דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש זעירים. רישומים, הדגשות וסימונים במספר דפים. חיתוך דפים קרוב לגבול הטקסט; חיתוך הדפים אינו אחיד. כריכה חדשה.