ספר ליקוטי אמרים - תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. יאס, דפוס נטע וואסר מאן וגיסו ישראל אברהם סג"ל, תר"ג 1843.

רישום בעלות בראש דף ח: "חיים צבי שו"ב".

במהדורה שלפנינו נדפסה הסכמתו הנלהבת של רבי יוסף לנדא אב"ד יאס, מחבר שו"ת "ברכת יוסף": "מי אנכי שפל ברך לאחוז בסנסני קודש של איש אלקי... לבוא בהסכמ' על הספ' הקדו' הלזה הנק' ספר של בינוני', עם אגרת התשובה ואגרת הקודש לפני ולפנים, יקרים מפז ומפנינים, לגלות מצפונים איך העבודה צורך גבוה בעולמות העליונים, מתוכו ילמד מה חובתו כל ימי משך דירתו בפרוזדר[!] הלז לישרו מדרך המעוקל ונילז, לבוא לטרקלין בגיל ועלז [...]".

רבי יוסף לנדא אב"ד יאס (תקנ"א-תרי"ד) היה בצעירותו תלמיד מובהק של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' ושל ה"אוהב ישראל" מאפטא, אשר היו שניהם מפורסמים בהתנגדותם לדרכי חסידות חב"ד. לאחר פטירת ה"אוהב ישראל" התקרב רבי יוסף לנדא אל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, והיה ממקורביו הגדולים. רבי ישראל מרוז'ין אף למד עמו בחברותא את ספר "עץ חיים" לאר"י הקדוש. לאחר פטירת רבו, הדפיס תלמידו רבי יוסף קונטרס הספד בשם "קול נהי" (טשרנוביץ תרי"א).

נסיבות חיבור הסכמת רבי יוסף לנדא
כעשר שנים לפני הדפסת הספר שלפנינו ביאס, פרצה מחלוקת חריפה בין קהילת חסידי חב"ד בעיר - שבראשה עמד "המשפיע" רבי יצחק משה מיאס (תקכ"ו-תרכ"א), תלמידם של האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי - ובין חסידיו של ה"אוהב ישראל" מאפטא, שכיהן אז כאב"ד העיר. בשנת תקצ"ד ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין והשכין שלום בין המחנות הניצים. ייתכן שמאורע זה עומד ברקע הסכמתו המיוחדת של רב העיר רבי יוסף לנדא, אשר כאמור לעיל, היה לתלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין.
על ביקורו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בעיר יאס, והשכנת השלום בין הצדדים, מסופר הסיפור הבא:
         "הרדיפות [.] נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה"ק המפורסם הר"י מרוזין זצ"ל לעיר יאס והתאכסן אצל הגביר המפורסם הרב [מיכל] דניאל... תיכף כשנכנס להבית וכל גדולי העיר עמו שאל איפה הר' יצחק משה [ראש חסידי חב"ד בעיר]. השיב לו הגביר הנ"ל [ר' מיכל דניאל] כי הוא אסור לבוא לביתו... אז עמד הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ואמר: אם כן גם לי אסור לבוא לביתכם! ורצה לצאת מביתו, אבל בעל הבית הפציר בו, ותיכף רצו והביאו את הרב יצחק משה. וכשבא הרב יצחק משה חקר הרה"צ מרוז'ין על כל הענין, והרי"מ סיפר לו את כל מצוקותיו, אז גער הרה"צ הנזכר [מרוז'ין] ונזף את כל הרודפים. גם סיפרו לו על שו"ב אחד שזרק את ספר התניא על הארץ, ואסר [הרה"ק מרוז'ין] את שחיטתו, ואמר: מי יהין לדבר סרה ע"ד בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קודש קדשים שקיבל מפי רבו הקדוש הוא אדוני אבי זקני הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, ופעם אחת ברקידת התלמידים שנפל האבנט מהרב זצ"ל [בעל התניא], הרב המגיד בכבודו ובעצמו חגרו ואמר שהוא גולל ספר תורה..." (יהושע מונדשיין, מגדל עז, עמ' רנ-רנא).
ראו עוד: מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, טו, עמ' 78-80.

[2], צב (מספור דפים משובש מעט) דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש זעירים. רישומים, הדגשות וסימונים במספר דפים. חיתוך דפים קרוב לגבול הטקסט; חיתוך הדפים אינו אחיד. כריכה חדשה.