ספר שו"ת מהראנ"ח, חלק ראשון, לרבי אליהו אבן חיים. קושטא, [ש"ע בקירוב 1610]. מהדורה ראשונה. כשבע הגהות למדניות ארוכות בכתב-ידו האופייני והידוע של הגאון רבי אברהם רוזאניס, רבו וחמיו של בעל ה"משנה למלך". ההגהות כתובות בחריפות לשון, והוא משיג בתקיפות על דברי המחבר ("לא ירדתי לסוף דעתו", "לא נתבררו אצלי דברי הרב בזה", "לא ידעתי מה זו", "ואע"פ שחילוק הרב נ"ע ברור, מ"מ כפי מה שכתבתי אין לו דמות כלל לנדון דידיה, ובכדי הביאו הרב וצ"ע", ועוד לשונות חריפים). מאידך, בתוך הדברים ניכרת גם התבטלותו לדברי המחבר ועמלו הרב להעמיק ולהבין כוונתו (לדוגמה בכמה הגהות הוא מסביר את עומק "כוונת הרב". וראה בהגהה בדף פד/1 שהוא משיג על דברי נכד המחבר הרב "פני משה" בפירוש דברי סבו המחבר, ומאריך להוכיח שכוונת הראנ"ח היתה לענין אחר). בדף הראשון חתימת ידו של הגאון רבי "אברהם אלקלעי" בעל "זכור לאברהם", ובשורה מעליה הוסיף בנו רבי שמואל אלקלעי את חתימתו: "שמואל בכ"ר". הגאון הנודע רבי אברהם (בן רבי מאיר) רוזאניס (שצ"ה-ת"פ), הידוע בספרים בשם רבי אברהם רוזאניס הראשון. מגדולי ותקיפי חכמי קושטא בדורו דור-דעה. תלמיד רבי שלמה הלוי הזקן ורבי יום טוב צהלון (מהריט"ץ). מנערותו נודע בחכמתו הרבה וכל חכמי קושטא נכנעו לדבריו. שימש כיועץ בחצר בית המלוכה של הסולטן, ובשנת תי"ט (1659) נאלץ לעבור עם חצר המלך לעיר אדרינופול, בה התגורר עד שנת תל"ז (1677). שמו נודע לתהילה בין חכמי טורקיה, ובתקופת מגוריו באדרינופול קיבל מכתב מהגאון רבי יוסף קצבי הכותב אליו: " אחד היה אברהם, צבי תפארתנו... עמוק עמוק מי ימצאנו... ויחכם מכל אדם" (תשובות מהר"י קצבי, סימן א). אף רבי יעקב אלפאנדארי כתב אליו באותו ענין: "גבור במלחמתה של תורה... ענק משכמו ומעלה... גבוה מכולם למעלה מעשרה... החכם השלם סיני ועוקר הרים" (שם, סימן ב'). מראשי הלוחמים במשיח השקר שבתי צבי, והוא חתום בראש הרבנים במכתב הידוע שנשלח לקהילות טורקיה, לבל יהינו לשמוע להוראת משיח השקר לבטל את תענית תשעה באב. נפגש בעצמו עם שבתי צבי שהגיע לאנדרינפולי ונאסר ע"י הסולטן, אז הודה בפניו כי נתן העזתי הטעהו ב"נבואותיו". בתו היחידה נישאה לתלמידו הגדול בן-אחיו הגאון הנודע רבי יהודה רוזאניס בעל "משנה למלך", שהביא בספריו הרבה מתורת חמיו הגדול "הרב מר דודי ז"ל". מעט מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו, אך את עיקר חידושי תורתו כתב בהגהותיו והערותיו על גליוני ספריו, לאחר פטירתו עברו כל ספריו עם ההגהות, לרשותו של חתנו הגדול בעל משנה למלך, ורבים מחידושיו נדפסו בתוך ספר "משנה למלך", שסודר לדפוס ע"י הגאון רבי יעקב כולי בעל "מעם לועז". החיד"א בספרו שם הגדולים כותב על כך: "שבכמה מקומות שיש איזה דברים קצרים בספר משנה למלך ובפרט כשכותב להשיג על האחרונים, כל זה לאו מר חתים עלה ואינו מתורת רבינו, רק הן הן דברי הרב מר חמיו מהר"א רוזאניס, והרב העתיק דברי מר חמיו בגליונות, ומצאם מהר"י כולי מכתיבת ידו וחשב דתורה דיליה היא. זה קבלתי מפום רבנן קשישי". גם בערך רבי אברהם רוזאניס כותב החיד"א בספרו שם הגדולים: "רבי אברהם רוזאניס הראשון... חמיו של הרב משנה למלך, והיה סיני ועוקר הרים, וכתב הרבה בגליון הספרים, וכל הדברים קצרים שיש במשנה למלך על מהרש"ך בתוקף הם מהרב ז"ל, והעתיקם חתנו המשנה למלך בספרו, והמסדר [רבי יעקב כולי] חשב דתורה דיליה היא. ואני הצעיר ראיתי ספר גדולי תרומה וכולו כמעט כתוב מגליונות מכ"י הרב השגות עליו. גם בתשובות מהריט"ץ כתב בגליון בתוקף ובמקום שכתב כאן חסר שאכלוהו העכברים, דרך בדיחותא כתב – הני עכברי רשיעי נינהו דאכלי משופרא דשופרא והניחו יתרם הנדחה והצולעה – והשיג על הכתוב". הגאון רבי אברהם אלקלעי (תק"ט-תקע"א), נולד בשאלוניקי והיה תלמידו של רבי יוסף אבן יעיש. בשנת תק"מ הוזמן להיות דיין ומורה הוראה בדובניצה (בולגריה), ולאחר פטירת רב העיר רבי אברהם סיד נתמנה במקומו. גאון מופלג ונודע בשקדנותו. בשנת תק"ע עלה לארץ ישראל לעיר הקודש צפת. מחיבוריו: שו"ת "חסד לאברהם", וחיבורו המפורסם "זכור לאברהם" (פסקי הלכות בסדר א-ב), הפך לאחד מספרי היסוד ללימוד ההלכה, ומוזכר רבות בספרי הפוסקים. בנו רבי שמואל אלקלעי, מרבני טבריה, [מוזכר בהקדמה לספר 'חסד לאברהם' שאלוניקי תקע"ג]. חתום עם רבני טבריה על כתב השד"ר רבי יהודה נחמד משנת תקצ"א. קפד דף (עותק חסר ללא השער והמפתחות, וללא חידושי מסכת כתובות. במקור: ו, רעב דף). 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, כתמי רטיבות ובלאי. נקבי עש מעטים. כריכת עור מפוארת. מצורף אישור מומחים, לזיהוי כתב היד, ככתב ידו של רבי אברהם רוזאניס.