החסיד יעבץ, גירוש ספרד והמלחמה בפילוסופיה

רבי יוסף יעבץ, הנודע בכינויו "החסיד יעבץ" (ר' בערך-רס"ח), מגדולי הרבנים בתקופת גירוש ספרד. נולד בליסבון שבפורטוגל, ולמד בין היתר אצל דון יצחק אברבנאל. לאחר הגירוש הגיע לאיטליה והחל במסע נדודים ברחבי איטליה עם בנו רבי יצחק. הרבה לסייע למגורשי ספרד, לדרוש בפניהם ולחזק אותם, להפיח בהם רוח חיים ולעודד אותם להתחזק באמונה. יסודות האמונה והשגחת ה' בעולם היו נושאים שהודגשו מאד בספריו.

ספר "אור החיים", הנודע ביותר מבין ספריו, זכה למהדורות רבות. הספר כולל התנגדות חריפה לפילוסופיה השכלתנית של ימי הביניים, שהיתה רווחת בספרד לפני הגירוש. המחבר מאשים את העיסוק בפילוסופיה כגורם לשכחת התורה, שהוביל לבסוף לאובדנה של יהדות ספרד. ידועים דבריו על כוחה של האמונה התמימה בשעת המרת הדת, שבעוד החכמים והפילוסופים המירו את דתם, האנשים התמימים והפשוטים עמדו באמונתם: "כי הן הנה הנשים הספרדיות באו והביאו את בעליהן למות על קדושת הש"י, והאנשים אשר היו מתפארים באלו החכמות המירו את כבודם ביום מר; וזו ראיה גדולה ועצומ' שאם לא התחכמו במה שהתחכמו אלא היו מן כת הפתאים היה פתיותם מצלת אותם ושומר פתאים ה', אבל אחרי שלא נתפייסו להאמין בקבלה... וכפרו כל העיקרים אשר לא נתבארו במופת כגון שכר ועונש ותחיית המתים או היו מסתפקים בהם, על כן לא מכרו את אדמתם נחלת העה"ז על הספק והיו מן כת המשומדים אשר אין להם תקנה" (פרק ה). מלים חריפות אלו הדהדו עוד מאות שנים אחריו, ועד לימינו אלה, כאות ומופת לחשיבותה של האמונה התמימה.