קומקום נחושת בו השתמשו רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ורעייתו הרבנית נחמה דינה, מעת נישואיהם בי"ג אלול תרנ"ז ועד להגירתם מרוסיה לריגה שבלטביה בתשרי שנת תרפ"ח. את הקומקום קנה רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, במהלך אחד מביקוריו בפריז, והעניקו לבנו וכלתו כמתנת נישואין.
קומקום גדול, עשוי נחושת. בעל ידית וזרבובית ארוכה. שלהי המאה ה-19 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קומקום הנחושת שהוריי השתמשו בו בליובאוויטש, מאז נישואיהם [י"ג אלול תרנ"ז] ועד יציאתם מרוסיה [כ"ה תשרי תרפ"ח]. בלטביה אמי קנתה קומקום חדש. סבי [הרש"ב] קנה את הקומקום הזה, שעשוי נחושת, בפריז והעניק אותו להוריי בשעה שהתחתנו. [זרבוביתו] נבנה באמצעות זְנַבְיוֹן (מַחבָּר) – זה מבנה הקומקום. זה מה שאבי [הריי"ץ] הסביר לי ו[אני] לא בטוחה מה בדיוק המשמעות של זה ". האישור מתוארך - 10 בדצמבר 1989.

ביקוריו של האדמו"ר הרש"ב בצרפת
האדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול ולדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בנסיעותיו אלו גם להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. בין היתר, ביקר במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד. נסיעותיו השונות של הרש"ב לצרפת מתועדות היטב באגרותיו. נסיעתו הראשונה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד, והתארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בצרפת, אשר ברובם חלף או שהה זמן מה גם בעיר הבירה פריז, בין היתר, בשנים תרמ"ה-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, תרע"א-תרע"ד. על פי האישור המצורף, האדמו"ר הרש"ב קנה את הקומקום שלפנינו באחד מביקוריו אלו בפריז.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש"
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. בתקופה זו מלחמת האזרחים ברוסיה התנהלה במלוא עוזה, והרש"ב התמסר לפעילות ציבורית רחבה עבור הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות. בב' ניסן תר"פ הסתלק הרש"ב ועל מקומו עלה בנו יחידו, האדמו"ר הריי"ץ. הריי"ץ המשיך להנהיג את התנועה בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית.
במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג). בלנינגרד המשיך הריי"ץ לנצח על הפעילות לשמירת גחלת היהדות בכל רחבי ברית המועצות. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו, הריי"ץ נאסר באמצע חודש סיוון תרפ"ז. עם שחרורו בי"ב-י"ג תמוז, עזב הריי"ץ את העיר לנינגרד והתיישב בעיירה מלחובקה שבפרברי מוסקבה, ולאחר חודשים ספורים יצא מברית המועצות וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה, בשלהי תשרי תרפ"ח. הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה..." (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126).
על פי האישור המצורף, הקומקום שלפנינו שימש את האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה במשך כשלושים שנה, החל מיום נישואיהם בשלהי שנת תרנ"ז, ועד להגירתם לריגה בראשית שנת תרפ"ח – בתקופת מגוריהם בליובאוויטש, ובגלות רוסטוב ולנינגרד.

גודל מקסימלי (ללא ידית וזרבובית): 25X28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים ופגמים קלים.