קופסת תה של רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
קופסה עשויה פח, מתוצרת חברת התה הרוסית הנודעת של יורשי אלכסיי גובקין (Alexei Gubkin's successor A. Kuznetsov and Co.)Преемник Алексея Губкина А. Кузнецов и Ко .
פרטי היצרן מודפסים (ברוסית) על גבי המכסה הפנימי של הקופסה. מנגנון נעילה (מלווה במפתח) קבוע בחזית הקופסה. מוסקבה, שלהי המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הקופסה לתה מפח של סבא שלי האדמו"ר הרש"ב מתוצרת גובקין. הוא החזיק בה תה. הוא השתמש בה בליובאוויטש וברוסטוב. סבתי [הרבנית שטערנא שרה] העניקה לי אותו לאחר הסתלקות הרש"ב". האישור מתוארך - 14 בפברואר 1990. הקופסה נתונה במזוודת עור קטנה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (המזוודה נמסרה יחד עם קופסת התה שלפנינו, אך אינה מוזכרת באישור).
9X9X9 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. שפשופים. כתמים. מנגנון הנעילה מקולקל; מכסה הקופסה אינו נפתח. המזוודה המצורפת שבורה ופגומה.

קומקום נחושת בו השתמשו רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ורעייתו הרבנית נחמה דינה, מעת נישואיהם בי"ג אלול תרנ"ז ועד להגירתם מרוסיה לריגה שבלטביה בתשרי שנת תרפ"ח. את הקומקום קנה רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, במהלך אחד מביקוריו בפריז, והעניקו לבנו וכלתו כמתנת נישואין.
קומקום גדול, עשוי נחושת. בעל ידית וזרבובית ארוכה. שלהי המאה ה-19 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קומקום הנחושת שהוריי השתמשו בו בליובאוויטש, מאז נישואיהם [י"ג אלול תרנ"ז] ועד יציאתם מרוסיה [כ"ה תשרי תרפ"ח]. בלטביה אמי קנתה קומקום חדש. סבי [הרש"ב] קנה את הקומקום הזה, שעשוי נחושת, בפריז והעניק אותו להוריי בשעה שהתחתנו. [זרבוביתו] נבנה באמצעות זְנַבְיוֹן (מַחבָּר) – זה מבנה הקומקום. זה מה שאבי [הריי"ץ] הסביר לי ו[אני] לא בטוחה מה בדיוק המשמעות של זה ". האישור מתוארך - 10 בדצמבר 1989.

ביקוריו של האדמו"ר הרש"ב בצרפת
האדמו"ר הרש"ב היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול ולדרוש בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בנסיעותיו אלו גם להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. בין היתר, ביקר במדינות צרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, ועוד. נסיעותיו השונות של הרש"ב לצרפת מתועדות היטב באגרותיו. נסיעתו הראשונה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד, והתארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך ביקורים רבים וממושכים בצרפת, אשר ברובם חלף או שהה זמן מה גם בעיר הבירה פריז, בין היתר, בשנים תרמ"ה-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, תרע"א-תרע"ד. על פי האישור המצורף, האדמו"ר הרש"ב קנה את הקומקום שלפנינו באחד מביקוריו אלו בפריז.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש"
מאה ושתיים שנה (תקע"ג-תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. בתקופה זו מלחמת האזרחים ברוסיה התנהלה במלוא עוזה, והרש"ב התמסר לפעילות ציבורית רחבה עבור הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות. בב' ניסן תר"פ הסתלק הרש"ב ועל מקומו עלה בנו יחידו, האדמו"ר הריי"ץ. הריי"ץ המשיך להנהיג את התנועה בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית.
במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג). בלנינגרד המשיך הריי"ץ לנצח על הפעילות לשמירת גחלת היהדות בכל רחבי ברית המועצות. הוא הפעיל רשת מחתרתית מסועפת של חסידי חב"ד שנשלחו לכל מקום בו נמצאו יהודים, בכדי שיקימו "חדרים" וישיבות, יפעילו בתי כנסת ומקוואות ויערכו בריתות ושחיטה כשרה. בשל פעילותו, הריי"ץ נאסר באמצע חודש סיוון תרפ"ז. עם שחרורו בי"ב-י"ג תמוז, עזב הריי"ץ את העיר לנינגרד והתיישב בעיירה מלחובקה שבפרברי מוסקבה, ולאחר חודשים ספורים יצא מברית המועצות וקבע את מקום מושבו בריגה שבלטביה, בשלהי תשרי תרפ"ח. הריי"ץ הגיע לריגה בכ"ה תשרי תרפ"ח ונותר בה כשש שנים עד שלהי תרצ"ג.
על נדודים אלו מספר הריי"ץ: "ההשגחה הפרטית הוליכה אותנו אחר כמה גלגולים ממקום למקום: מליובאוויטש לרוסטוב, במדבר רוסטוב נסתלק מאור עיני ישראל ונגנז ארון הקדש, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב], מרוסטוב העבירונו לגלות פטרבורג, מפטרבורג לגלות לטביה..." (ספר השיחות ת"ש, עמ' 125-126).
על פי האישור המצורף, הקומקום שלפנינו שימש את האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה במשך כשלושים שנה, החל מיום נישואיהם בשלהי שנת תרנ"ז, ועד להגירתם לריגה בראשית שנת תרפ"ח – בתקופת מגוריהם בליובאוויטש, ובגלות רוסטוב ולנינגרד.

גודל מקסימלי (ללא ידית וזרבובית): 25X28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים ופגמים קלים.

שטר של עשרה דולר שרבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, נתן ימים ספורים לאחר הגעתו לארה"ב, מתנות לאביונים בפורים שנת ת"ש (1940).
השטר הונפק בשנת 1933 (על סדרת גיליונות משנת 1929) על ידי הפדרל ריזרב בנק של ניו יורק (Federal Reserve Bank of New York) [בשנת 1933, בשיאו של השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, שגרם לפשיטת רגל וסגירתם של אלפי בנקים ברחבי המדינה, הורה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט על הזרמת כספים אדירה לכלכלה האמריקנית, כחלק מהמאמץ לשקם את אמון הציבור במערכת הבנקאית. במסגרת זו הונפקו שטרות אלו שלפנינו על ידי 12 הסניפים של הבנק הפדרלי – ה'פדרל ריזרב' או בקיצור: ה'פד'].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שטר ה'פדרל ריזרב' בסך 10 דולר שאבי נתן לי בפורים 1940, ימים ספורים בלבד לאחר הגעתנו [לארה"ב]. במלון 'גרייסטון' לא היו אנשים עניים. אבי רצה שאצא החוצה ואמצא אנשים עניים ואתן להם מתנות לעניים [=מתנות לאביונים]. פדיתי את הכסף ושמרתי את השטר הזה של 10 דולר". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989.

פורים ת"ש
לאחר הסתלקות האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, עלה האדמו"ר הריי"ץ על מקום אביו, והמשיך להנהיג בעוז ובמסירות נפש את תנועת חב"ד ברוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית ובזמן שרדיפות הדת הלכו והתעצמו. בראשית תרפ"ח היגר מרוסיה לריגה בירת לטביה, ובשנת תרצ"ג העתיק את מגוריו לפולין, שם התגורר בוורשה ובאוטבוצק.
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר תלאות רבות (במהלכן אף נאלצו לשהות מספר ימים בברלין) הגיעו ביום ה' טבת ת"ש לעיר ריגה שבלטביה (שבאותה עת טרם נכנסה למלחמה).
בריגה שהו הריי"ץ ובני ביתו כעשרה שבועות. ביום ב' כ"ד אדר א' ת"ש (4 במרץ 1940) עלו הריי"ץ ופמלייתו על מטוס מריגה לשטוקהולם. למחרת נסעו ברכבת לעיר הנמל גטבורג שבשוודיה, וביום ה' כ"ז אדר א' הפליגו על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם" לארה"ב. סך הכול הפליגו עשרה אנשים יחד עם הריי"ץ: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב ניסן מינדל, ומזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו.
ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה "דרוטנינגהולם" בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצאו הריי"ץ ובני ביתו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן, ניו יורק.
בשיחת פורים תש"ג סיפר הריי"ץ על יום בואו לאדמת ארה"ב: "ביום שלישי ט' אדר שני מלאו שלש שנים מאז שההשגחה העליונה הביאה אותי לכאן לאמריקה... באתי לכאן בהשגחה עליונה. לספר על מה שעבר עלי בדרך בואי לכאן, וביחוד בשלשה עשר הימים שנסענו באניה – הרי 'תבנא דליבא לא כתבי אינשי' [= חדרי הלב אינם נכתבים בידי אדם]. בקשתי בעיקר היתה שיעזרני השי"ת בזכות הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים שלא להיטבע בגלי הטוב הגשמי האמריקני, וכיום, אחרי שעברו שלש שנים מאז... יכולים לומר ב"ה ש'הנצנים נראים בארץ', שיכול אני לדבר אל תלמידי התמימים כפי שהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] דיבר לפני ארבעים שנה" (ספר השיחות בלשון הקודש, תש"ג, עמ' מו).
על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ העניק את השטר בסך עשר דולר שלפנינו לבתו הרבנית חנה גורארי' בפורים שנת ת"ש, ימים ספורים בלבד לאחר הגעתם לחופי ארה"ב, על מנת לתתם מתנות לאביונים (הרבנית חנה שמרה על השטר שקיבלה מאביה ונתנה תמורתם עשר דולר אחרים לצדקה).

מצב בינוני. סימני קיפול, קמטים ובלאי רב.

הֲדוֹם רַגְלַיִם של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
שרפרף נמוך וקטן, עשוי עץ. מרופד ברקמת צמר נאה, בדגם איכותי. ניצב על ארבע רגליים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי' (תרפ"ג-תשס"ה), נכדו יחידו של האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את ההדום שסבי השתמש בו על יד השולחן בחדר השינה שלו בשנים 1940-1950. את ההדום הזה, שעשוי בעבודת רקמה, הוא קיבל במתנה מגברת סילביה קרמר – רעייתו של סם קרמר, עם הגעתו לארצות הברית במרץ 1940". האישור מתוארך – 29 בינואר 1989.

הגעת הריי"ץ לארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ ובני ביתו בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, ואף נפוצו שמועות וידיעות כוזבות על-פיהן נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים. לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים. כעבור כמה חודשים נוספים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיע הריי"ץ לחופי ארה"ב על סיפונה של האנייה "דרוטנינגהולם". יחד עמו הפליגו עשרה אנשים: אמו הרבנית שטערנא שרה (בלוויית האחות הרפואית 'שוועסטער מאניע' – מרת שיינא מאטלא רוזין-לוטץ), רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה, חתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) ונכדו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי'; מזכירו ר' חיים ליברמן, מזכירו הרב ניסן מינדל, ומזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ורעייתו.
באולם הנמל נערכה קבלת פנים קצרה, ולאחריה יצאו הריי"ץ ובני ביתו אל משכנם הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן. לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים, נכנסו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם החדש והקבוע – בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס היוקרתית שבברוקלין ניו-יורק. ביום שלישי כ"א אלול ת"ש, התקיים טקס חנוכת הבית, בנוכחות הרבי ובהשתתפות קהל חסידים גדול.
הבניין המהודר כלל שלוש קומות וקומת מרתף. בקומה הראשונה שכנו משרדי המזכירות ואולם בית הכנסת ובית המדרש. הקומה האמצעית שימשה למגוריו של הריי"ץ ושל אמו הרבנית שטערנא שרה (הסתלקה י"ג שבט תש"ב). הקומה השלישית שימשה למגורי בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). קומת המרתף שימשה ברובה לאכסון הספרייה. בתוך הבניין הותקנה מעלית (דבר נדיר באותם הימים). חצר רחבה הקיפה את הבניין משני צדיו.
החדר הימני בחזית הקומה השנייה של בניין 770 נקבע כחדר העבודה, המכונה חדר ה'יחידות' של הריי"ץ. מחדר זה ניהל הריי"ץ את חצר חסידות חב"ד לאחר הגעתו לארה"ב - נפגש עם עסקנים ואישי ציבור, קיבל חסידים ליחידות, שיגר מכתבים לכל קצווי תבל, ופעל לחיזוק היהדות וביצורה. בצמוד אליו עמד חדר השינה של הריי"ץ. על פי האישור המצורף, מיד עם הגיעו של האדמו"ר הריי"ץ לארה"ב באדר ת"ש, העניקה לו מרת סילביה קרמר את הדום הרגליים שלפנינו במתנה, אותו התקינה ורקמה במו ידיה. הריי"ץ השתמש בהדום הרגליים על יד השולחן שעמד בחדר השינה שלו, במשך עשר שנים, עד להסתלקותו ביום יו"ד שבט תש"י.

מרת צביה (סילביה) קרמר (בערך תרס"ג - כ"ו טבת תשנ"ה), לבית משפחת לוין, נישאה בשנת תרפ"ו לעורך הדין ר' יקותיאל ("סעם") קרמר (תרנ"ה-תשמ"ו). בעקבות אביו ר' משה אליעזר קרמר, שכיהן כנשיאה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה, נטל ר' יקותיאל חלק מרכזי בהתבססותה של חסידות חב"ד בארה"ב ובמימון פעילותיה. הוא שימש כחבר ועד הפועל, חבר הנהלה ויועץ משפטי של אגודת חסידי חב"ד באמריקה. בין יתר פעולותיו, סייע במימון הוצאת הירחון "חב"ד בולעטין" (בטאונה הראשון של אגודת חסידי חב"ד בארה"ב שהופיע בשנים תרצ"ה-תרצ"ט), אירח בביתו התוועדויות מלווה מלכה, פעל למען הצלתו ושחרורו של הריי"ץ ממאסרו ברוסיה הסובייטית בשנת תרפ"ז, עסק בארגון מסע הריי"ץ לארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, התעסק בהצלת הריי"ץ מוורשה הכבושה בידי הגרמנים והבאתו לארה"ב באדר ת"ש, סייע רבות במתן האזרחות האמריקנית לריי"ץ ובני ביתו, ועוד ועוד.

23X17 ס"מ בקירוב. מצב טוב.

חצוצרת שמיעה - באמצעותה שוחח רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, עם רעייתו הרבנית נחמה דינה, שהייתה כבדת שמיעה.
חצוצרת שמיעה (Ear Trumpet) – צינור גומי מכוסה בד שחור, בקצהו האחד פומית המוצמדת לפיו של הדובר ובקצה השני אפרכסת המוצמדת לאוזן, עשויים בקליט (המכשיר פועל כמין משפך האוסף את גלי הקול ומוביל אותם אל תוך האוזן).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתם הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המכשיר בצורת פעמון אוזן שנועד לסייע לאמי לשמוע. במהלך ההריון של אמי עם אחותי הצעירה שיינא (סוניא) היא איבדה את שמיעתה. בתחילה היא עוד שמעה מעט. אבי היה מדבר אל תוך המכשיר, וצדו השני הוכנס אל האוזן של אמי. מאוחר יותר היא התחרשה כליל. באמצעות המכשיר הזה אבי דיבר אתה בשלב הראשון [של איבוד השמיעה]". האישור מתוארך – 12 בפברואר 1989.

איבוד השמיעה של הרבנית נחמה דינה
בראיון וידיאו שנערך בשנת 1997, מספר נכד האדמו"ר הריי"ץ, הרשד"ב (בארי) גורארי', כיצד פגש ברעייתו הרבנית מינא (לבית משפחת חסקינד), לאחר בואם לארה"ב בשנת ת"ש: "פגשתי את מינא... זמן קצר אחרי שהגענו לארצות הברית. היא כנראה הייתה ברציף כדי לקבל את פנינו. אז... בשעה שהתגוררנו במלון "גרייסטון", סבתא [הרבנית נחמה דינה] נזקקה להרבה עזרה. סבתא הייתה חירשת לגמרי. היא התחרשה במהלך לידת בתה הצעירה [הרבנית שיינא]. ולכן, היא באמת הייתה זקוקה לעזרה בכל הקשור לביצוע דברים. אמי [הרבנית חנה גורארי'] גם הייתה צריכה עזרה. ומינא הייתה תמיד נכונה לסייע. היא גם עזרה לי להכיר את אמריקה, כגון לבקר ביריד העולמי בשנת 1940, ודברים מגוונים נוספים".
[קיימת גרסה נוספת הקושרת את איבוד השמיעה של הרבנית נחמה דינה לפרשה שאירעה שנתיים מאוחר יותר, פרשה המכונה "פרעות תרס"ו", שהסעירה את החצר והישיבה בליובאוויטש באביב וקיץ תרס"ו. אחד התלמידים בשם דובער דאווז(נ)יק מצ'רניגוב התקרב לתא של המפלגה הציונית-סוציאליסטית "פועלי ציון" בעיירה. האדמו"ר הריי"ץ, שכיהן באותה תקופה כמנהל ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, החליט לכלוא את הבחור באחד החדרים בחצר, עד שאביו יבוא להחזיר אותו לביתו. חבריו לתא "פועלי ציון" פרצו בתגובה לחצר הרבי חמושים באקדחים, ואיימו ודרשו לשחרר את הבחור לאלתר. במקום פרצה מהומה גדולה ומספר יריות נורו לעבר משרד הישיבה והאולם הגדול. איש אמנם לא נפגע מן היריות, אך הרבנית נחמה דינה, ששהתה בקרבת מקום, קיבלה זעזוע נפשי עמוק ונכנסה להלם קשה שהוביל לאובדן הדרגתי של שמיעתה. בשל החשש לביטחונו, נאלצו הריי"ץ והרבנית נחמה דינה לברוח לחו"ל, עד יעבור זעם, ומקום המצאם הוסתר מכולם].
באגרות האדמו"ר הרש"ב ניתן למצוא התייחסויות רבות לבעיות השמיעה ממנה סבלה כלתו הרבנית נחמה דינה, וכן עצות שונות הנוגעות לטיפול הרפואי, נסיעות לרופאים ומומחים, וכדו'. באגרתו מיום ח' אדר תרס"ד, כחודש וחצי לאחר לידת נכדתו הצעירה שיינא (כ"א טבת תרס"ד), מביא הרש"ב עצות רפואיות שונות לטיפול בסחרחורת ממנה סבלה הרבנית נחמה דינה. התייחסויות נוספות העוסקות בבדיקות הרפואיות ובתרופות השונות שרשמו המומחים נמצאות בכמה מאגרותיו מחודשי הקיץ תרס"ו, במהלך "פרעות תרס"ו" (אגרות תתקכח, תתקלו, תתקלח, תתקמ, תתקמא, תתקמה), וכן באגרותיו מהשנים תר"ע-תרע"ג (אגרות רח, רמה, רמז, רמח, רנ, רנא, רצא, שכד, שס, שסד, א'רכא-א'רכד).
באגרתו מיום ט"ו אלול תר"ע ממליץ הרש"ב לקנות עבורה מכשיר שמיעה ברוסיה: "בהיותכם עתה בפד"מ [פרנקפורט דמיין], אם לא קניתם אז האפיראט [מכשיר שמיעה], צריכים לקנות עתה. אפשר יודע אתה אשר ברוסי' נמצאים טובים מאותן דחו"ל... אם כי אם הי' נמצא כזה הייתם מוצאים אותו בווארשא" (אגרת א'רלב).
שנים מאוחר יותר, ביום ב' תמוז תרצ"ט, מבקש הריי"ץ מהרה"ח ר' אליהו סימפסון בארה"ב, לאסוף מידע אודות מכשיר שמיעה אלקטרוני ולשלוח אליו חומר בנושא: "על אודות המכונה האלעקטרית לסובלי כובד השמיעה... אפשר אשר במדינתם, הנה כבר באו לידי שכלול וזה אפשר להוודע באופן פשוט והוא על ידי דרישה באחד החנותים של מכירת מכונות כאלו אשר על הרוב יש להם חוברות מצויירות עם ביאורים על מין מכונה, ויואיל נא להשיג זאת ולשלוח" (ספר "חסיד נאמן", עמ' 262). על פי האישור המצורף, חצוצרת השמיעה שלפנינו שימשה את האדמו"ר הריי"ץ כדי לשוחח עם רעייתו הרבנית נחמה דינה, בשלב הראשוני של איבוד השמיעה שלה, קודם שהתחרשה לגמרי.

אורך: 36 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרעים ובלאי בחיפוי הבד.