מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים

כתב-יד, דרושים וחידושי סוגיות שלא נדפסו - תיעוד היסטורי על הפוגרום בלבוב בשנת תרע"ט

פתיחה: $300
נמכר ב: $1,125
כולל עמלת קונה

כתב-יד, דרושים וחידושי אגדה בנושאים שונים, עם חידושי סוגיות במסכתות הש"ס, מאת מחבר לא מזוהה. [וורשא, תרס"ד-תרע"ט בקירוב]; נכרך בסוף ספר הלכה למשה, וורשא [תרנ"ט] 1899.
כתב היד כולל שתי כתיבות, שנכתבו בזמנים שונים. הכתיבה הראשונה כוללת בעיקר חידושים על סוגיות הש"ס, ודרשה אחת, הנושאת את התאריך "במדבר תרס"ד". כתיבה זו נפרסת על כל העמודים. מאוחר יותר, נכתבו במקומות הריקים שבעמודים אלה, דרושים שונים, הנושאים את התאריכים תרע"ז-תרע"ט. יתכן שמדובר בשני כותבים, אך ייתכן גם כן שמדובר בכותב אחד שכתב-ידו השתנה עם השנים. למיטב ידיעתנו, הדברים לא נדפסו.
בתוך הדברים מזכיר הכותב את "חברה ש"ס דרחוב נאלעפקיס" [נאלעווקי] (אות שפה) ואת "בית החסידים דגראדזיסק" (אות שפו), ומכך נראה שהיה דרשן או רב בוורשא. באחד המקומות הוא כותב (אות שע): "ובפרשת אמור נתבקשתי מבית החסידים לעורר את אנשי שלומנו בדבר החזקת הישיבה וחברה ש"ס אמרתי בזה"ל...". במקום אחר (אות שעב) מזכיר את "ידידי הרב המ"צ ר' יהושע יעקב הכהן...", מחכמי וורשא. בין הדרושים מופיע הספד על הפוגרום בלבוב בשנת תרע"ט - המהווה תיעוד היסטורי מעניין על פוגרום זה (ראה להלן).
לצד חלק מהדרשות נרשם בכתיבה שונה: "נכתב באות... בחמדת יהושע" (עם ציונים משתנים ל"אותיות"). ידוע על ספר בשם "חמדת יהושע", שחובר על ידי רבי יהושע הלוי זמבורובסקי (תרל"ד-תרצ"ט), ששימש כמו"צ בוורשה בשנת תר"ס, ומשנת תרפ"ג כיהן כרב בבופאלו וסירקיוז שבניו-יורק (אוצר הרבנים, מס' 7569). חיבורו ערוך על סדר ה"עין יעקב", ובו חידושי אגדה מתוך דרשות שנשא המחבר. יתכן שהוא מחבר כתב-היד שלפנינו, אך תוכן הדברים שלפנינו לא נדפס שם.
חלק מהדרושים פותחים בתאריך מסירתם, ולעתים נוספו פרטים נוספים, למשל: "בס' נשא [תר]ע"ז לזכרון פטירת בני שמואל דוד נ"ע שנפטר בעש"ק..." (אות ז); "זכרון אבל אמי נ"ע מה שאמרתי וקצרתי בהספדה מפני קדושת החג. באור לארבעה עשר ניסן תרע"ח שמעתי הבשורה הנוראה ובערב פסח בחצר המות אמרתי בזה"ל אמי היקרה פרידתך מאתנו..." (אות שסז); "בש"ק סדר אחרי [תר]ע"ח אמרתי דברי כבושין ותו"מ בבהכנ"ס ת"י [=תפארת ישראל] על אשר הת"ת בטלה ותה"ל דברי עשו פרי ונדרו נדרים ונדבות והקימו הת"ת כמקדם..." (אות שסט); "מה שאמרתי בהספידו של אדם כשר ויר"ש זקן מופלג מהו"ר יצחק זאב ז"ל גבאי דבהח"ס [=דבית החסידים] דגראדזיסק ביום ה' ח' שבט עטר"ת" (אות שפו).
120 עמ' (ספר הלכה למשה) + [26] דפים בכתב-יד. 30.5 ס"מ. נייר יבש ושביר מאד. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט. בסוף כתב-היד סימנים לדפים רבים שנתלשו וחסרים. כריכה חדשה.


הפוגרום בלבוב בשנת תרע"ט - תיעוד היסטורי
בין הדרושים בכתב-היד שלפנינו מופיע דרוש הספד בעקבות הפוגרום הנורא שהתחולל בלבוב בשנת תרע"ט, בו נהרגו, נפצעו וניזוקו אלפי יהודים: "מה שעוררתי במלי דהספידא על הקדושים שנהרגו בעיר לבוב המכונה לעמבערג ביום ב' ויגש ו' טבת עטר"ת בחברה ש"ס דרחוב נאלעפקיס... נחשבנו כצאן לטבח... להרוג ולאבד הרכוש ולמכה כמה בעלי מומין עשו לאלפים והגרוע מכולם היא לחרפה שחרפו וחללו המקדש מעט היא הבהכנ"ס ששרפוה יחד עם הס"ת... יותר מעשרת אלפים נשארו נע ונד בלי משען ומשענה... נצייר נא לנגד עינינו יותר מאלף לויות ב"מ... אנו עקדנו יותר מאלף עקדות קדושי עליון..." (אות שפה).
הפוגרום בלבוב אירע כשבועיים לפני מועד ההספד, בין התאריכים י"ז-י"ט כסליו (21-23 נובמבר). את הפוגרום ביצעו כוחות פולנים, עם פושעים מקומיים שהצטרפו אליהם, לאחר כיבוש העיר על ידם במלחמת פולין-אוקראינה שהחלה באותה שנה, ולאחר עזיבת הכוחות האוקראינים את העיר. לפי מקורות מחקריים מודרניים נהרגו במהלך הפוגרום כשבעים יהודים לצד מספר כפול של אוקראינים (ראה: Hostages of Modernization: Studies on Modern Antisemitism 1870-1933/39, ברלין וניו יורק 1993, כרך 2, עמ' 1012), אך מקורות בני הזמן מוסרים נתונים גבוהים בהרבה. למשל בשער עיתון היינט, כ"ה כסליו תרע"ט (29 נובמבר) מופיעה קינה גדולה על 600 הרוגים. בדומה לכך מוסר עיתון הצפירה, ב' טבת (5 דצמבר), כי בלבוב "נהרגו ונשרפו בערך 600 איש", ואילו בעיתון של ט' טבת (12 דצמבר) נכתב על "960 הרוגים ונפצעים לאלפים". ההספד שלפנינו שנמסר בתאריך ו' טבת תרע"ט (9 דצמבר 1918) מהווה מקור נוסף בן הזמן על המספר הגבוה של ההרוגים בפוגרום - למעלה מאלף הרוגים, אלפי פצועים, ולמעלה מעשרת אלפים מחוסרי בית.
יום ו' טבת, בו נמסר ההספד, נקבע ליום אבל ומחאה בעקבות הפוגרום (ראה הצפירה, ט' טבת, שם: "יום ב', ו' טבת, שנקבע ליום אבל ומחאה, יחשב בלי שום ספק ליום היסטורי. וזוהי הפעם הראשונה, שכל יהודי וורשה ויתר ערי פולין קמו כאיש אחד לקולו קריאתו של הועד המרכזי הציוני ועשו פומבי לרגשות צערם וזעמם... בתי אספות העם נתמלאו אנשים ונשים, זקנים וצעירים, שמלבם התפרץ קול חזק... להוסיף ולהלחם בעד זכיותינו וגאולתנו. וצר היה המקום בכל אותם בתי התפלה ובתי האספות...").

כתבי יד - חכמי אשכנז
כתבי יד - חכמי אשכנז