רצועות פשתן שקיבל רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש במתנה מפועלי בית החרושת לאריגה (מטוויה) בעיירה דוברובנה.
חמש רצועות פשתן, אגודות יחדיו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת... צרור פשתן מבית החרושת לציציות בדוברובנה. סבי [הרש"ב] קיבל אותו במתנה מפועלי הקולוניה דוברובנה". האישור מתוארך - 12 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם רצועות הפשתן שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

בית חרושת לאריגה בדוברובנה
בית החרושת לאריגה בעיירה דוברובנה שבפלך מוהילוב - בית חרושת גדול וראשון מסוגו בעולם, שאלפי פועליו, פקידיו ומנהליו היו יהודים, ויום המנוחה בו חל בשבת - הוקם בראשית המאה ה-20 ביוזמת האדמו"ר הרש"ב ובמימונם של האחים הגבירים יעקב ואליעזר פוליאקוב (ילידי דוברובנה ומקורבים לאדמו"רי ליובאוויטש), ושל חברת ההתיישבות יק"א:
"שנת תר"ס-תרס"א... [הרש"ב] מעורר את הגבירים האדירים האחים יעקב ואליעזר פאליאקאוו אשר ינדבו סכום הגון לבניית בית חרשת של אריגה בעיר דובראוונא, ומעורר את המוסד יק"א להשתתף בזה. הצעתו נתקבלה ואיפוא המציא עבודה לקרוב לשלשת אלפים נפש פועלים יהודים בתוך תחום המושב" (התמים, ג, ניסן תרצ"ו, עמ' לד); "תרס"ב – מייסד, בעזרת האחים הנדיבים פאליאקוב ובעזרת יק"א, בית חרושת לאריגה ולמטוה צמר בעיר דובראוונא – פלך מאהליב – ובערך שני אלפים יהודים עובדים בו ומתפרנסים בריווח" (שלשלת היחס).

על תמיכתם של האחים פוליאקוב מפטרבורג בהקמת בית החרושת בדוברובנה, כותב הריי"ץ ברשימתו מיום ג' י"ג תמוז תר"ס:

"היום בוקר קיבל כ"ק אאמו"ר [הרש"ב] מענה מאת האחים הגבירים פאליאקאוו על אודות הצעתו לייסד בית חרושת מטוה הצמר... בעיר דובראוונא פלך מאהליב, אשר שם יוכלו למצוא עבודת מלאכה ועבודת עבודה עבור אלף וחמש מאות נפש מבנ"י, עונים הם, כי ההצעה טובה היא ונכונים המה לתת למטרה זו שלושים וחמשה אלפים רו"כ [רובל כסף] – מאת אלף פרנק צרפתים – לזכר נשמת הוריהם ז"ל ילידי עיר דובראוונא. כ"ק אאמו"ר שמח מאד על הבשורה טובה" (אגה"ק להריי"ץ, עמ' פט-תצ).
היוזמה להקמת בית החרושת באה כמענה למצוקה הקשה של יהודי רוסיה במציאת מקורות פרנסה למחייתם. באגרתו אל חברת יק"א משנת תר"ס (אגרת קב), מתאר הרש"ב בהרחבה את העוני והדלות האיומים של יהודי תחום המושב, ופורט את הסיבות למצב:
"עמינו בני ישראל צריכים פרנסה ורעבים ללחם. סיבת הדבר ידוע, יען כי נסגרים לפניהם כל מרחבי ערי רוסיה הפנימית... החזקת קרקעות, דירות וכפרים אסור להם, ורובם ככולם נסגרים רק בתחום [המושב]. יושבים צפופים במקום שאין שם בתי חרושת למלאכה ועבודה... רובם המה בעלי חנויות אשר כמעט רבו המוכרים על הקונים. באיזה מקומן יש עסק היערות ועסק הפשתן, אשר על כל יער קטן ועל כל חבילה של פשתן ישנם קופצים עשרת מונים... ומתדלדלים עד שאין להם במה לעשות אף איזה עסק קטן... ורק יושבים ודואגים יושבים ובוכים במר נפשם על צרתם האיום ועל נפש עולליהם הרעבים לחתיכת לחם יבש ממש ר"ל. וכל זה מצמצום המקום וצמצום העסקים".
הרש"ב ממשיך ודורש מהנהלת יק"א להקצות כספים (שנועדו במקור לחברת מרבי השכלה) להקמת מפעלים ובתי חרושת חדשים:
"על הטוב יזכר הועד אשר יסדו כעת בית מטוה צמר בעיר דובראוונע פלך מאהילעוו, אשר יחיו בזה הרבה נפשות מאחינו, אבל כאלה וכדומה לזה צריכים לעשות עוד בכמה מקומות בתחום המושב"; "הועד צריך להקים בכח הונו הגדול בתי חרושת שונות בהרבה מקומות בפלכי תחום המושב, אשר רבים מאחינו ימצאו בהם עבודה ומלאכה... והיו מוצאים לחמם בריוח בעבודתם ויגיעתם".
ואכן מאמציו של הרש"ב נשאו פרי, כפי שמספר בנו האדמו"ר הריי"ץ:
"חפץ ה' בידנו הצליח ואותו המיליאן – שלש מאות וחמשים אלף רובל – שהקציבה חברת יק"א... לחברת מרבי השכלה, הנה בחסדי השי"ת ע"י התעסקותינו נמסר הכסף לבנין בית המטוה בעיר דובראוונא אשר כמה מאות משפחות ישראל בדובראוונא העובדים בבית המטוה מתפרנסים מזה, ולבד זה השפיע הדבר לטובה בכל הגליל" (מבוא לקונטרס ומעין מבית ה').
על פי האישור המצורף, רצועות הפשתן שלפנינו ניתנו לאדמו"ר הרש"ב כאות הוקרה על מאמציו הרבים בהקמת בית החרושת לאריגה בדוברובנה
[ייתכן שהרש"ב והריי"ץ נהגו להשיג את הטליתות וציציות שלהם מבית החרושת לאריגה בדוברובנה: "בדבר שילוח טלית גדול – אבל גדול ממש ושיהיה קל – אתן תודה רבה ושיהיה בארכו ורחבו כמו הטליתים הגדולים דדובראוונא" (אגרת א'תקלג להריי"ץ)].

אורך רצועה מקסימלי: 35 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל.