קנקן תה של רבי שמואל שניאורסון האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
כסף חתום בחותמת העיר דבלין – 1834, ובחותמת יצרן: (Richard Sawyer) "R.S". מעוטר בדגמים צמחיים צפופים, ברוקיות ובפרחים, וניצב על ארבע רגליים מסוגננות. שני איורים חרוטים בקרטוש בחזית הקנקן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נינתו של האדמו"ר המהר"ש, הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קנקנן התה מכסף של סבא רבא שלי הרבי המהר"ש. הוא קנה אותו במהלך נסיעה לחו"ל. זה היה אחד מהכלים היפים ביותר שהיו בבעלותו. אני בעצמי ארזתי אותו בשעה שעזבנו את העיירה ליובאוויטש. סבי הרש"ב אמר לי לשמור אותו בשעה שיצאנו את ליובאוויטש". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.

מסעותיו של האדמו"ר המהר"ש

האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, החל לעסוק בצרכי ציבור עוד בחיי אביו ה"צמח צדק". הוא נהג לנסוע לעיתים תכופות לקייב ולפטרבורג כדי לפעול למען יהודי רוסיה, וכדי לסכל גזירות ולבטל חוקים שונים שהוטלו עליהם. בשנת תרי"ח ערך לראשונה נסיעה אל מחוץ לרוסיה. הוא ביקר באיטליה ובגרמניה והתראה שם עם מנהיגים ועסקנים העוסקים בענייני הכלל. נסיעות דומות ערך גם בשנים תרי"ט-תרכ"ב. גם לאחר הסתלקות אביו ה"צמח צדק", ועלותו על כס נשיאות חסידות חב"ד בליובאוויטש בקיץ תרכ"ו, המשיך המהר"ש לפעול ולעסוק בענייני ציבור, וערך נסיעות שונות ברחבי אירופה למטרה זו. בין השנים תרכ"ח-תר"מ ערך נסיעות רבות ברוסיה ומחוצה לה, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים, והן כדי לעסוק בצרכי הכלל. על פי האישור המצורף, קנה האדמו"ר המהר"ש את הקנקן שלפנינו באחת מנסיעותיו לחוץ לארץ.

"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", הראשונה שבהן מליובאוויטש לרוסטוב
במשך מאה ושתיים שנה (שלהי קיץ תקע"ג - חשון תרע"ו, 1813-1915) שכן מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. העיירה ליובאוויטש היוותה מקום מושב לארבעה מתוך שבעת אדמו"רי חב"ד – האדמו"ר האמצעי, האדמו"ר ה"צמח צדק", האדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהצבא הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה קבע מושבו אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
ביומנו מאותם ימים, מתאר בנו האדמו"ר הריי"ץ בהרחבה את הלבטים וההתחבטויות בטרם קבלת ההחלטה לעזוב את ליובאוויטש, את הוראת אביו הרש"ב לארוז את הרכוש והחפצים של "בית רבי", את הנדודים והגלגולים בדרכים עם המטען הגדול, ולבסוף, את ההגעה וההתיישבות בעיר רוסטוב:     

"הקול נשמע כי נוסעים אנחנו, לאָן ומתי אין איש יודע, וגם אנחנו אינם יודעים. רק כבוד אבי הרב שי' [הרש"ב] הגיד כי צריכים לעשות הכנות הנסיעה, הדרושים, וחבישת החפצים, שצריכים ליקח בדרך. ביום החמישי, י"ג מ"ח, כבוד אבי הרב שי' נסע על ציוני כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, התמהמה שמה בערך ארבע שעות, ובבואו להבו פניו ועיניו אדומות מרוב בכי, בערב בשעה מאוחרה היו עוד עיניו אדומות, וגם למחרתו עוד רשמי הבכי ניכרים היו [...] השמועה עברה מפה אל פה, הבית מלא אנשים והרבה מבני העיר, זה בכדו וזה בחביתו, ולדרוש טובתו בההוה והעתיד. ביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאוויטש. התלמידים, המורים, המשגיחים והמשפיעים, הרב ואנשי העיר, אנשים נשים וטף, וגם נכרים רבים התקבצו בחצר, איש את רעהו ידחקו וילחצו, וכאשר דָרַך כבוד אבי הרב שי' על מפתן העגלה, כל האנשים פנו פניהם אליו ועמד בהעגלה ואמר זאייט גיזונד, גיזונטער הייט צוא זעהן זיך [היו בריאים, להתראות מתוך בריאות], הרימו כולם קולם וענו, פארט גיזונד און קומט גיזונד [סעו לשלום ובואו בשלום] (רעד עבר בי מהקול האיום), וגם הנכרים הרימו מגבעותיהם לאות ברכה, וברגש זה נסענו.
הרבה עשה לנו, פקיד התחנה רודניא, הוא פקד לקבל כל הבאגאז [מטען] שלנו שעלה למשקל 97 פוד [יחידת משקל רוסית; כל פוד הוא 16.38 קילוגרם], ובעצמו עמד בעת שהכניסום להואגאן [קרון] שילכו עם המסע הלזה שאנו נוסעים בו, ופקד על מוליך הבאגאז ושומרו, כי ישים עין פקיחא על הבאגאז להביאו למקומו שלם [...] מחיר המסע עלה לסכום גדול, ות"ל כי גם הבאגאז, הולך עמנו במסע זה [...] וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש באנו עם המסע המהיר לרוסטוב וחבורת אנשים בלולה מנכבדי העיר פגשנו אותנו על בית הנתיבות, ונוסעים אנחנו בחמשה, שבעה, תשע, עגלות, להמעון אשר שם הוגבל לנו חדרים למעון [...] קהל עדת ישראל ברוסטוב, בהתרגשות גדולה מביאתינו הֵנָה" ("מבית הגנזים", עמ' כ"ו-ל"ו).
כמובא באישור המצורף, לקראת המסע מליובאוויטש לרוסטוב הורה האדמו"ר הרש"ב לנכדתו הבכורה, הרבנית חנה, לארוז את ביתו ורכושו של אביו, האדמו"ר המהר"ש, והעניק לה במתנה באותה שעה את קנקן הכסף שלפנינו.

הנהגת המהר"ש בעשירות
האדמו"ר המהר"ש נהג כידוע בעשירות גדולה. בספר התולדות למהר"ש (עמ' 38) מתוארת מרכבתו המפוארת: "בימים ההם לא היה עדיין מסילת ברזל בכל מקום, וקנה הרבי המהר"ש עגלת סוסים מיוחדת לעשות בה נסיעותיו. העגלה היתה רתומה לארבעה סוסים, ועלתה כמה מאות רובל. על הקירות מבפנים היה פרוש בד משי, ובתוך העגלה היו מטה ושולחן, מקום לספרים וכתבים... שמונה דירות בארבעה בנינים
עם שני גני טיול, היו לרבי מהר"ש בליובאוויטש... בחדרו של הרבי מהר"ש, עמדו מסביב לכל הקירות, ארונות מלאים ספרים... כן עמדו בחדר זה שתי כורסאות מצופות משי. באמצע החדר עמד שולחן עגול ומעליו תלתה מנורה גדולה בת שלש עשרה קנים".
ברשימותיו של הרבי מליובאוויטש (חוברת קמ, עמ' 284) מתוארים שוב דירתו ורהיטיו היקרים של המהר"ש: "עוד בימי הצ"צ דר אדמו"ר מהר"ש נ"ע ברחבות, וגם היו בדירתו רהיטים יפים"; ובמקום אחר מספר הרבי: "פעם בא חסיד להצ"צ ורצה לתת לו במתנה רהיטים יקרים כו', וענה לו הצ"צ שהוא אינו צריך לזה... אבל הוסיף מיד שיתנם לבנו... המהר"ש'" (תורת מנחם, תשמ"ז - חלק ג, עמ' 97).
באחת משיחותיו מביא הרבי בשם סביו, רבי מאיר שלמה ינובסקי רבה של ניקולייב, שהיה "יושב" אצל האדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש (לאחר נישואיהם, נהגו אברכים חסידי חב"ד לנסוע לליובאוויטש ולשהות במחיצת הרבי תקופה מסוימת; אלו היו מכונים בשם "יושבים"). ובשובו לביתו סיפר על אופן הנהגתו של המהר"ש: "בהתרחבות גדולה ובעשירות, ובכלי זהב – קופסת טבק מזהב, ועוד קופסה מסוג נוסף. שאל אותו א' השומעים... איך יתכן שנשיא בישראל ומורם מעם יתעסק בענינים גשמיים וחומריים? – וענה לו זקני 'פעטאך' [שוטה]! וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה לצדיקים" (תורת מנחם, כרך טו, עמ' 322-323).
ובשיחה נוספת מביא הרבי (בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ) תיאור נוסף אודות הנהגת המהר"ש בעשירות: "היה אצלו הסדר שכל כלי תשמישו היו מזהב. ולדוגמא: השעון – היה מזהב, ולא עוד אלא שהיו לו שני שעוני זהב... היה לו שעון זהב בכיס הימני, ושעון זהב בכיס השמאלי, וכל שעון הי' מחובר לשרשרת זהב... וכן לצורך העישון, היתה לו קופסת זהב עבור הסיגריות ('ציגארעטן טרייבעל'), וכן קופסת זהב עבור הרחת טבק, וכן המזלגות וכן המקל היה עם גולת זהב בראשו. ועד"ז בנוגע ללבושים שלו, וכן בנוגע למרכבה שבה הי' נוסע לטייל" (תורת מנחם, התוועדויות – נב – תשכ"ח - חלק שני, עמ' 154).

אורך מרבי: 29 ס"מ. גובה מרבי: 17.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. תיקוני הלחמה.

מטבע של פני לברכה מביקורו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בשנת תר"צ בסט. לואיס ארה"ב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את [המטבע] של פני עבור המקווה בסט. לואיס שאבי העניק לי לאחר שובו לאירופה בשנת 1930 [...]". האישור מתוארך 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ קטנה, עם חריץ להכנסת מטבעות בחלקה העליון ומנגנון נעילה בחלקה הקדמי (הקופסה נמסרה יחד עם המטבע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

מצורף תצלום של האדמו"ר הריי"ץ (כנראה מזמן ביקורו בסט. לואיס), חבוש בספודיק ושקוע במחשבות, ובשוליים ברכתו למסייעים בבניית המקווה החדש בסט. לואיס (יידיש): "המילים שהרבי הקדוש מליובאוויטש אמר בעת שמסר את המטבע הזה בזמן שהותו בסט. לואיס: 'אני מעניק לכם את המטבע ומקווה, בזכות אבותיי הקדושים, שכל מי שבידו המטבע יהיה מוגן מצער ויתברך בבני חיי ומזוני'".

ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות"
עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, ושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד וכונן אגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות התוועד ומסר דברי חסידות ובימי חול ערך אספות שונות וקיבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג לאירופה על סיפונה של האונייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.

ביקורו בסט. לואיס – ו-ט"ו אייר תר"צ
עשרה ימים שהה האדמו"ר הריי"ץ בעיר סט. לואיס שבמדינת מיזורי ארה"ב – יום ראשון ו' אייר עד יום שלישי ט"ו אייר תר"צ. בימים אלו פעל הריי"ץ בכל מרצו וכוחו לחיזוק מוסדות התורה והדת בעיר: התוועד וחזר על דברי חסידות, השתתף באירועים ובאספות פומביות, ונשא נאומים שונים להטבת מצב היהדות.
אחד הנושאים עבורם עשה הריי"ץ תעמולה נמרצת היה הקמתה של אגודת נשים לחיזוק טהרת המשפחה ובנייתו של מקווה חדש. באגרת מיום י"ד סיון תר"צ (אגרת תפב), שנכתבה זמן קצר לאחר מכן, מספר הריי"ץ על הצלחתו: "צריכים ליסד אגודת נשים בשם טהרת המשפחה (כמו שעשו בסט. לואיס)"; וכן באגרת מיום ה' כסלו תרצ"א (אגרת תקב): "מבאלטימאר קבלתי ידיעות משמחות בהנוגע להעבודה בענין טהרת המשפחה וכן מסט. לואיס".
באתר "Chabad.org" בשפה האנגלית מובאת סקירה ארוכה ומפורטת מביקור הריי"ץ בסט. לואיס. בכתבה מופיע ראיון עם מרת פיי זפרן (Faye Zeffren), המתארת בהרחבה את זכרונותיה מהביקור ואת המאמצים לבניית מקווה טהרה חדש בעיר: במהלך אספה פומבית בהשתתפות הריי"ץ, ביום י"ג אייר תר"צ בבית הכנסת "שערי צדק", העלו מספר נשים את הצורך בבניית מקווה טהרה חדש, ובעקבות זאת הורה הריי"ץ לייסד ועד נשים למימוש מטרה זו. בנוסף, הריי"ץ העניק לנשות הוועד מטבעות פני לברכה, על מנת לחלקם לתורמים. בשבוע שלאחר מכן פורסמה בעיתון היהודי המקומי "דער יידישער רעקארד" מודעה מטעם הוועד שהוקם בהוראת הריי"ץ – הזמנה לבנקט חגיגי באולם בית הכנסת "בית אמונה", שבו יחולקו המטבעות לברכה בצירוף תמונה של הריי"ץ (לסקירה המלאה באתר המרשתת, ראה כאן). על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ שמר על אחד מהמטבעות שייעד לתורמים לבנייתו של מקווה הטהרה החדש בסט. לואיס בשנת תר"צ, והעניקו לאחר שובו לביתו שבריגה לבתו, הרבנית חנה גורארי'.

מצב טוב.

קופסת כסף לסיגריות של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.

כסף חתום בחותמת העיר - בירמינגהם 1919, ובחותמת היצרן F.D. Long. פנים הקופסה מוזהב (עם שלוש רצועות בד לאחיזת הסיגריות).

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הסיגריות הגדולה שאבי קנה בריגה. היא נוצרה באנגליה". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.

האדמו"ר הריי"ץ היה מעשן הרבה עוד בצעירותו ובחיי אביו האדמו"ר הרש"ב. מסופר בשם ר' שמואל אייזיק פופאק, כי הריי"ץ "היה מעשן 'בלי גפרורים', כלומר, מדליק את הסיגריה הראשונה מחפיסה חדשה עם הסיגריה האחרונה מהחפיסה הקודמת, בלי להשתמש בגפרור חדש". ר' צבי הירש פוקס מספר: "עקבתי פעם אחריו [הריי"ץ], ובסוף היום נותרו עשרות בדילים שנותרו אחר עישונו" (ימי מלך, א', עמ' 473; התקשרות 1023, עמ' 8-13).

ב"ליקוטי דיבורים" (חלק ה', עמ' 1425) מסופר, כי בתקופת מאסרו של הריי"ץ בכלא הסובייטי בשנת תרפ"ז, נהג לכתוב דברי תורה על בדילי הסיגריות שעישן: "ברשותו היה עט, ובאין לו נייר כתב על בדילי הסיגריות. יותר ממאה סיגריות היו בידי הרבי, ועל בדיליהן רשם תורה רעיונות והתרשמויות". על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ רכש את קופסת הסיגריות שלפנינו בריגה, לאחר יציאתו מרוסיה בשנת תרפ"ח.

בעשור האחרון לחייו חדל הריי"ץ מעישון מפאת מצב בריאותו, כפי שמעיד באגרת מיום י"ג אייר ת"ש: "ישנם דברים שהנני זהיר בהם מאד כמו העישון שעזבתי לגמרי" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'רפב). באגרת משנת תש"ג אסר הריי"ץ את העישון גם על תלמידי ישיבת "תומכי תמימים": "בזה הנני להמציא את פקודתי לעשות רשימה מכל התלמידים יחיו המעשנים ולאסור באיסור גמור ומוחלט את העישון לתלמידים פחותים מבן עשרים שנה... בכל מקום שהם בכל משך כ"ד שעות... והתלמיד העובר על פקודה זו יענש קשה" (אגה"ק להריי"ץ, כרך ז, אגרת א'תתקט).

9X14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כיפופים ופגמים קלים.